פורום נשואים טריים (עמוד 355)

זאת שכונה חדשה קרובה לקרית גת אבל מנותקת מהעיר (מתוכנן להיות כביש מחבר).
הכל לפי כמות האוכלוסיה שתבוא לגור.
בקרית גת עצמה יש אוכלוסייה דתית אז יש חינוך דתי. הייתי באיזור לפני כמה זמן ואם זכרוני לא מטעה אותי יש שמה כבר בנייה
אני ואישתי אמורים להיפגש השבוע עם נציג של 'באמונה' (הבנתי שהם זכו במכרז שמה) אז אם יש לך עוד שאלות אז תשאלי ונשאל אותו

יכול עוד להשתנות
כמו שחריש לא חרדית

וגם מציעים שם כבר דירות להשכרה
עברתי שם לפני כמה זמן

אני הבנתי שיש הרבה משקיעים מבחוץ (הכוונה מחול) ככה שאי אפשר לדעת איזה שוכרים הם ימצאו.

בקרית גת יש מוסדות תורניים.

כדי "שתהיה דירה"

 

זה יגרום גם להצפה של דירות וירידה במחיר שלהן, ובעיקר לחוסר יכולת לצפות מי ירצה לגור שם.

ברישא לא חושב כמוך

למה את חושבת שאת צריכה לעזור?
לפעמים צריך וכדאי להתגרש.
שחררי.

כואב לי עליה מידי

לפעמים לבד הרבה יותר שמח מביחד..
ואם כל-כך חשוב לך כשהיא תתגרש תחפשי לה חתן חדש וטוב.

שהיא קצת מפנטזת על טוב שלא ככ קיים.

ואני אחפש גם לה...

כדי להצליח היא חייבת להחליט שהיא רוצה אותו ורוצה להצליח. זה השלב הראשון.
אם את זה אין לה- אין שום דבר שיוכל לעזור.

אם יש לך דרך כלשהי לגרום לה להבין ששווה לה להילחם על זה- תנסי. אם אין לך, היא תביא את  החורבן על עצמה בכל מקרה.

אולי היא בכלל לא נמשכת אליו? וזה לא עוזר כנראה יעוץ לסיפור הזה

או כל סיבה אחרת שכנראה את לא ממש מעורבת

אבל לדעתי זה לא מתפקידך להתערב כרגע.
הם ניסו, הלכו לייעוץ ובכל זאת מרגישים שזה לא זה. את לא יכולה להכריח אותה לאהוב אותו.
תפקידך עכשיו כחברה טובה הוא להבין ולתמוך בחברה שלך שעוברת ותעבור תקופה לא קלה, בלי להביע את דעתך על הצעד שהם בחרו לעשות.

באמת אני אהיה שם בצד התומך.

עזרתם לי לשחרר ולהבין שזה לא תלוי בי...

לי כן היה חשוב לשקף לחברה שיהיה לה ברור שלגירושין לא הולכים מתוך אמונה שיגיע משהו טוב יותר אלא רק כשמעדיפים כבר את הלבד. לא שפטתי או אפילו ביקשתי שתספר לי אלא רק הצבתי לה את העובדה שתחשוב עם עצמה. ואני כן חושבת שחלק מלהיות חברה טובה ולתמוך זה לא לייפייף את המציאות. אני עדיין תומכת בה לחלוטיו בתהליך אבל רציתי שהיא תגיע אליו בעיניים פקוחות (מקווה שזה הצליח, בשורה התחתונה זה משהו שקשה באמת להפנים אותו. אבל ניסיתי).
בהצלחה. לא פשוט.

אז אין עניין בכלל לנסות למנוע מהם את הגירושין, לדעתי במקרים כאלה עדיף שיתגרשו מאשר שיחיו במרירות ובחוסר רצון להיות יחד.

אמרו לי שמזבח מוריד דמעות
חיכו לתגובתי



ואמרתי

שלפעמים אלו דמעות של שמחה.....






..נקודה למחשבה..







(הם חייכו אגב....מי ששמע אותי)

נשמע סיפור מורכב

משערת שאת כיתה יא?

קיצור- כל החיים עוד לפנייך. רוב העולם לא מכיר את הבן זוג שלהם עדיין בגיל הזה ובכל זאת בסוף מוצאים את אהוב ליבם ומתחתנים.

ההתנהגות שלו- היחה המזלזל והמגע למרות הבקשה שלא, זה לא דבר תקין בכלל.

מציעה לך להתרחק לזמן מה, עם כל הכאב, ולחפש את עצמך מחדש בלעדיו.
יכול להיות שבסוף תחליטו כן לעבור תהליך חיובי יחד.. אך כפי שזה עכשיו זה נשמע קשר לא בריא ומזיק.

בהצלחה!

מישהו שיעשה לך-לכם סדר
עברת טראומה קשה מאוד, לא צריכה לעבור את זה לבד...לכי לקבל עזרה מקצועית

את זאת שצריכה תמיכה אחרי הפלה. ויש לי מלא חברות חילוניות וגם כמה חוזרות בתשובה שהתחתנו גם אם עשו הפלות או עברו הפלות. ואת בכלל לא אשמה בזה, זה קורה הרבה לכולן. חוץ מזה אם התחלתם יחסי מין מתחת לגיל מסוים בחור שלך בכלל היה יכול ללכת לכלא ושיגיד לך תודה שהוא לא הלך. ואסור לו לגעת בך בלי רשות. ואם כבר אז גם אמצעי מניעה. ובכלל עדיף לך למצוא עבודה קבועה ולהפוך לעצמאית כלכלית ורק אז לפתח קשר רציני. תחפשי מישהו עם ראש על הכתפיים שיעזור לך. ואם בחור ייגע בך בלי רשות תזמיני משטרה.
בקשר לתהליך חזרה בתשובה, אם את מחליטה לעשות את זה אז בנפרד ממנו, בקריאה ולמידה עצמאית, ללמודד ממישהו שמבין בזה ולא מחבר שלך. ואת רשאית לבחור זרם שמתאים לך גם אם הוא לא אוהב ואם את עדיין לא מוכנה אז בכלל לא. זה דבר רציני והדרגתי ויש לי הרגשה שחבר שלך יעזוב את זה עוד שנה -שנתיים. ובכלל אם הקשר כל כך רציני, למה הוא לא דיבר על חתונה, יש לכם איפה לגור , ממה לחיות? שלא תמצאי את עצמך עם ילד בגיל 18 לבד, לבד ובחור שלך יגיד שאין לו כסף ומשפחה שאת אשמה ותסתדרי...

תפני לכל אדם גוף תורני דתי שיחזק אותך כדי תצליחי להתמיד בדרך שבחרת.

את צעירה והחיים לפניך מחזקת את דברי קודמיי, הרבה בנות במצבך הקימו בתים קדושים ולתפארת, אל תאמיני לו הוא מנסה להפחית מערכך כדי שתהיי בשליטה שלו.
את לא צריכה אדם שמנסה להקטין אותך, אני בטוחה שאת הרבה יותר חכמה ממנו וכל מה שאמר זה מפני שהוא בעצמו לא מאמין ביכולות שלו. הוא חכם רק על נערות. הוא מנצל את גילך הצעיר והחולשה שלך אליו ויודע על איזה נקודות חולשה ליגוע כדי שתהיי בשליטה שלו.
את מבינה שזוגיות כזו לא מיטיבה איתך ולכן כדאי שתצמדי לאירגונים שמקרבים רחוקים ובעז'ה הם ידריכו אותך.
ישר כוח על התבונה לבחור בדרך חדשה.
בהצלחה מתוקה!

לגבי זה שהוא נגע בך בלי רשות ואמר שאת שלו- ביג נו.
גם כשתהיו נשואים אם תהיו, הגוף שלך ברשותך ואין לו זכות לגעת בך כשזה לא מתאים לך.
זה בגדר אלימות מינית, לידיעתך.

זה שאת כנועה אליו וזה שהוא מזלזל בך ממש לא לעניין!!
ממליצה לך להתקשר להתייעץ לעומק על הנושא של האלימות עם גוף שנקרא בת מלך שעוזר לאבחן ולהתמודד עם כאלה דברים.
בשורה התחתונה, מאיך שאת מציגה את הקשר, עם כל האהבה והכל- נשמע שהוא לא קשר בריא.

את איתו מגיל נורא נורא צעיר.
את לא מכירה את עצמך בלעדיו וזה בעייתי.
לדעתי בכל מקרה נשמע שכדאי לעשות הפסקה שבה תבני ותעצימי את עצמך, תעריכי את עצמך יותר ותדעי מה את שווה בלי שום תלות בו.
אחרי שנה כזאת אפשר יהיה לבדוק את הדברים שוב.

חיבוק על מה שעברת והחלטות טובות!!

הואים/הורים של חברות/איש צוות  בבית הספר/מועדנית/מדרשה וכו' וכו'?

וזה בגלל שכרגע את לא חזקה מספיק ולא מאמינה בעצמך שתצליחי להסתדר בלעדיו . אז אני לא יגיד לך לברוח אבל את חייבת דחוף למצוא יועצת או פסיכולוגית שתדברי איתה ושתסביר לך מי את וכמה את שווה ! שתיתן לך כוחות ותעצים אותך ותפקח לך את העיניים . אם לא תדאגי לעצמך הגבר הזה יגמור לך את החיים . בהצלחה

איפה אני אהיה ואיך יראו חיי בעוד 10 שנים מהיום?

 

אורח חיים

 

השקפה אמונית וחינוכית

 

משפחה

 

זוגיות

 

מקצוע

 

השכלה

 

מגורים

 

קהילה 

 

וכו'. בקיצור, דברים שנותנים יציבות ותמיכה לנפש וגם יכולת להוביל ולתמוך באחרים. את בגיל שבו את יכולה לבחור ולבנות את עצמך. ההריון והאימהות שתבוא אחריו בע"ה, הם חלק ממך ומהאישיות הטובה שלך. זה לא מה שיעכב בעדך וימנע ממך להגשים את החלומות והשאיפות שלך בחיים.

 

תתייעצי עם הגורמים הרלוונטיים בתקווה שבס"ד תקבלי החלטות מושכלות לגבי עתידך.

 

בהצלחה!

 

לא שמתם לב לפרט חשוב. מדובר בנערה בת 16-17! 

זה לא צחוק, מי חשב על חתונה ועל "איפה לגור"......

תמצאי מישהי להיעזר בה, לשוחח.
ספציפית לגבי הנגיעה, קשה לי לעלות על בריקדות- בהתייחס למכלול הנתונים. אמנם, גם ללא הנגיעה הספציפית- המקרה בעייתי ודורש טיפול. ויפה שעה אחת קודם.
עצם השאלה מורה על כיוון נכון, בהצלחה.

טוב -על פניו נראה שלא טרול...

המון טוב לך!

שולחת לך חיבוק והכל יהיה בסדר. 

אין לי ספק שהיא הצליחה להיכנס ללב.. ומרגישים אליה כמו אל אחות/בת. והדלת פתוחה לכל שאלה או עזרה מתי וכמה שתרצה.

את מדהימה ובוגרת.

זה נשמע שאת יודעת מה התשובה הנכונה, אבל רגשית קשה לך להשלים איתה וזה מובן.
השאלה היא אם לא כדאי לכאוב את הכאב הרגעי בכדי לפתוח פתח למשהו שאת ראויה לו, ואת בהחלט ראויה לאדם שיעריץ את האדמה שאת דורכת עליה.

בעזרת ה' כשתהיע אמא, תרצי שהילדה שלך תצא עם מישהו שמתייחס אליה כך?
כשאוהבים מישהו, לא פוגעים בו.. לפחות לא בכוונה, והמניפולציות כגון "תגידי תודה....", המגע והפגיעה הן הפיזית והן הרגשית, לדעתי הן חותמות מובהקות לכך שאהבה בריאה אין כאן.
הגיוני שהכימיה בניכם חזקה ואתם מרגישים כבולים אחד לשני עקב כך,
אבל צריך לזכור שקשר צריך להיות כזה שמחזק אותנו ומעניק לנו רגשות חיובים.
בין כה וכה כנראה שיהיה לך קשה בתקופה הקרובה,
אבל אני מציעה שתקני משקפת ותחשבי על איך יראו החיים שלך בעוד 10 שנים בעזרת ה'.

בבקשה ממך, תרימי טלפון לרבנית שפירא או כל מישהי שאת מחוברת אליה שתכוון אותך למטפלת יר"ש ומקצועית(!!!!!)
אם תרצי אשמח לנסות לסייע ואם כסף מהווה בעיה, אז נדאג שלא תהיה בעיה כזו.
חג שמח אהובה ❤

תודה לכם. קראתי את כל התגובות בשקיקה . נתן לי נק אור וחוזק לדעת שאני לא לבד.
הפרדנו כוחות.
ביום רביעי נכנסנו לוויכוח שנגרר לשיחת עומק מטורפת. הדברים התבהרו* ובחרנו יחד שהגיע הזמן שמכאן כל אחד לעצמו , עם כל האהבה. הקב"ה לא מפסיק לשלוח לי שליחים ואנשים טובים כמוכם וכמו האישה הדתיה שלקחה אותי טרמפ ואספה אותי אליה לחג הפורים ולשבת. ככ התמלאתי ועשה לי טוב. מרגישה שאני מסוגלת . מסוגלת לבנות עצמי מחדש ולהכיר אותי כמו שלא הכרתי. מסוגלת להחזיק את עצמי בתוך התהליך שהתחלתי כי זה מה שאני מאמינה בו אחרי חיפוש מעמיק. ובעיקר- מסוגלת להגיד מה אני רוצה ולא מה אחרים.
תודה לה' יתברך שנתן לי את הכח דרככם ודרכי אותה משפחה שארחה אותי.

*הכוונה בדברים התבהרו- הוא צרח והשתגע שפגע בי כדי לייסר אותי ולהציל אותי מגיהנום. שלו גם ככה מגיע גיהנום אבל לפחות שאני אקבל גן עדן- והוא למד שניצלים מגיהנום עי ייסורים. ולכן התנהג ככה.
הוא אדם מאד טוב, אחד האנשים הטובים שפגשתי . לכן אולי גם היה לי קשה יותר כשהוא התחיל להתנהג ככה. בכל אופן, נגמר. ועכשיו דרך חדשה .
תודה לכם על המילים הטובות

ומשמח לשמוע על האישה שלקחה אותך ועזרה לך כל כך!!

בע"ה שתהיה דרך טובה ונעימה ושתוביל אותך למקומות מהממים

שנגעת בי כל כך.
את נשמעת מדהימה, רגישה ובוגרת מאד,
מעריכה אותך ממש על הצעד והבירור הפנימי שעשית ושולחת לך כוחות בלי סוף.

אם יש כל דבר שאני יכולה לעזור בו,
לפרוק באישי,
להתארח לשבת או לתקופה,
כל דבר אחר-
מוזמנת בשמחה ובאהבה!

מה שהוא אמר בקשר לגיהנום מאוד מוזר. אין לזה שום קשר ליהדות. יש דרכי תשובה, ובכללי רק ה' מחליט בדברים כאלה. נשמע שהוא לא יציב נפשית, אולי אפילו תחת השפעה של מישהו מסוכן או מנסה לבצע עלייך מניפולציה קלאסית - הוא "פוגע מאהבה", "כדי להציל אותך" , התנהגות קלאסית של בן אדם אלים.

אם מדובר באותו הדבר אז זה לא יעיל אם אתה יכול להתחבר לוויפי פרוץ.

בכללית נראה לי שכדאי מאד ללכת לטיפול זוגי שיכול לעזור לכם לעשות סדר בבלאגן.

נקודה נוספת שבלטה לי זה שהיא אומרת לך מה לעשות ומצפה שתעשה ואם לא מתעצבנת.
זוגיות לא אמורה להתנהל ככה, שניכם אנשים שווים וצריכים לכבד זה את רצונותיו של זה (וגם כל אחד את עצמו).

נשמע לי שהש.ב שלך זה להביא את המקום והמרחב שלך.
לדוגמא היא מבקשת שתכבה את המזגן,
אז תגיד לי נשמה אני רוצה שהמזגן כן ישאר דלוק מה ע6שים?
לנסות למצוא פתרונות לדברים שיש ביניכם פער ולא לכשות בלי רצון ובכפיה מה שהיא דורשת...
א. כי אין לה זכות לפקוד עליך מה לעשות
ב. גם לך יש רצונות- תכבד אותם ותביא אותם כמו שצריך לזוגיות
ג. כי אם בסוף אתה בכל זאת עושה מה שהיא רוצה הפסדת פעמיים
היא גם מתבאסת שאתה כאילו לא קולט (כשבעצם אתה כנראה לא מעוניין במה שביקשה..)
ומנייה שזה גורם לה משני הכיוונים להעריך אותך פחות.


בלי מקום שתלטני או משהו, ובנועם תשתדל להתחזק באמון שלך בעצמך
להבין שאתה לא שווה פחות ממנה...


ובאותו עניין- זה שהיא תקתקנית וקולטת דברים זה יתרון חשוב.
אני בטוחה שלך יש את היתרונות שלך, הגם אם הם שונים (או דווקא כי הם שונים!!)
שבהם היא בחרה דווקא בך למרות שזה גורם חיכוכים לעיתים...
לדוגמא שאתה יסודי, או חווה דברים ומרגיש אותם ולא רק מסמן וי
שאתה נינוח ולא לחוץ ועוד ועוד.
מציעה לך לשבת ולעשות רשימות של מה טוב בך ועל מה אתה מודה לה' באיך שהוא ברא אותך.

תשנן לעצמך שוב ושוב שאתה שווה ואתה נהדר כמו שאתה
ואל תיתן למצב להקטין אותך ולהכניס אותך לנישה לא טובה....


ותראה,
ברגע שאתה תכבד ותעריך את עצמך יותר גם היא!!!
יהיה טוב, אל יאוש

העניין הוא אם יש רצון לעבוד ולהתאמץ לקבל זה את זה (נשמע שאתה כן מקבל אותה) או שהעא בשום אופן לא מוכנה, העניין היא שהיא נרגעת ולא פונה לרבנות. האם היא נותנת תקווה? האם היא מסוגלת לקבל אותך ואת מעלותיך ולהעריך? נשמע שאתם הפוכים בכמה דברים, השאלה אם זה לרעה או לטוב, תלוי רק בכם, האם השוני מוסיף או גורם למתח. תלוי מה אתם עושים איתו, צריך ייעוץ

הראשונה - לפי התיאור שלך את עצמך - היא מתעוללת בך נפשית. הפגיעה - והנזק שנעשה לך, לנפשך, ולאישיות שלך הוא עצום ויקח זמן ומשאבים לטפל בזה. אני מכווה שאתה רואה למה אני מתכוון, אבל לצערי אני חושד שלא. תבחן את טפיסת ה"עצמי" שלך - אף אחד לא אמור להרגיש ככה ולדבר ככה על עצמו - ובמיוחד לא גבר ואבא. זאת לא אשמתך - אתה הקורבן.

 

מה עושים? טיפול - עוד אתמול. ואם לא - אז התייעצות בהולה עם דמות רבנית (שלפי התיאור למעלה יגיד לך להתגרש).

 

גירושין זה נורא. להיות גרוש זה נורא. להיות אבא גרוש זה נורא. אבל זה לא הכי נורא.

 

להיות קורבן להתעוללות - ולתת לילדים שלך לראות את זה ולגדול ככה - זה נורא יותר.

 

ב"ה שתזכה בחוכמה בינה ודעת לראות את הדרך הנכונה ושה' יוביל אותך בקלות ובנחת.

הרי בסוף תכבה את המזגן. אז תכבה בהתחלה

זה כמו עם ילדים. ארבע פעמים מדברים יפה בסוף צועקים אז הם שומעים. אז אני צועקת בפעם הראשונה . חחחחחח . אם זה מה שעובד אז מקצרים תהליכים.

ואז הם אומרים אמא למה את צועקת. כי אולי אתם לא שומעים כשמדברים בשקט. אז למה לנסות חבל על הטירחה.

 

או

שתענה תשובה ברורה. נגיד על המזגן. אומרת תכבה . תגיד חם לי. למה אולי אולי אולי. תוציא את התשובה מהפה מה יש לחשוב כל כך הרבה

זה לא שהוא אומר בסדר. רק שהוא הולך לאט לאט לקחת את השלט ולכבות את המזגן. זה נקרא איטי

הוא הססן או לא החלטי או אדיש, ככה הייתי מגדירה את זה ...

אם זה אדיש, אז אדם אדיש יכול לפוצץ אדם פעלתני.

 אם  חבר יתקשר אליו פתאום ויבקש משהוא הוא גם מתנהל ככה? או רק כאשר אישתו מבקשת משהוא אז הוא אדיש אליה כי אולי מרוב שהיא מבקשת..

אם יצטרך לקחת זכיה של כמה מליונים מהלוטו  ,הוא גם יהיה איטי?

יותר נשמע שהוא איטי והיא משתגעת מזה.
לדעתי, היא פשוט לא מקבלת אותו כמו שהוא וזה השורש.

זה מישהוא שסוחט את הסמרטוט לאט לאט לאט ואז אישה שעומדת בצד יכולה להשתגע. אז במקרה כזה הייתי אומרת לה קבלי אותו. אז הוא שוטף יותר לאט. ואולי אפילו זה יותר יסודי.

אבל מישהוא שאומרים לו לכבות את המזגן, והוא לא מבצע ארבע פעמים ורק בפעם החמישית שכצועקים עליו הוא עושה ,זה לא נשמע איטיות מבחינה נורולוגית.

אבל קחי בחשבון שמעצבן כל הזמן לקבל הוראות ממישהו פעלתן

אבל הוא לא כתב יתכן שהוא מאוד ביקורתי ולא עושה הרבה. ושקוע המון בנייד ויוצא עם חברים וכו והיא מרגישה שהוא לא איתה.

לפעמים צועקים על משהוא אחד וזה עומד על בסיס אחר של תיסכול

זה לא יחסי הורה -ילד שההורה אומר והילד צריך לבצע

זה יחסי בעל - אישה

יש פה בעיה בסיסית של תקשורת, קבלה, הבנה של השוני ועוד

נשמע שמה שחסר פה זה יעוץ זוגי 

מסכימה איתך ממש בחלוקה!!
אני לדוגמא מאוד, מאוד איטית... בהרבה תחומים בחיי זה בא לידי ביטוי, וכמובן שגם בעבודות הבית. זה גם במחשבה, ובהרבה דברים נוספים. כמובן שזה היה מלחיץ אותי אם בעלי היה עומד ליידי ומסתכל... ולפעמים אפילו כשעושה פעולות ליידי, זה מלחיץ אותי היחס ביננו בהספקחם.
אך זוהי לא עצלות!
ולדעתי כאן בדיוק צריך להיות האדם כנה עם עצמו, להתגבר על העצלות ולנקות עצמו ממנה. ואז, כשהוא יודע שזו האיטיות נטו, אז קל יותר לקבל את זה ולהסביר בנעימות לאשה את העניין... שיש מוטיבציה, אך קושי טכני יחד עם הרצון...
ולהסביר בנחת ממה נובע הפער...
אני בטוחה שאם זו תשאר רק בעיה של איטיות טכנית אז גם האשה תשים לב לשינוי המשמעותי ותשמח בו מאוד, ותעריך.
בע"ה בהצלחה!!

יש מצב שאתה רצת אנטי ובכוונה לא עושה מה שהיא מבקשת?
כי אתה שונא לקבל פקודות? כי זה מקטין אותך להיות מנוהל כל הסמן ע"י מישהו אחר?
והיא מצידה מרגישה שהיא מתאמצת לתקתק את הבית ואתה - בליחה על הביטוי- כאלו שם רגל בכוונה?
שבעצם להיות תקתקנית זה מאמץ עצום - שאתה לא יודע ולא מסוגל להעריך אותו, זה לא "ככה היא נבראה".
ועם קצת הדרכה אני חושבת, שהיא תוכל לראות את האיזון שאתה מכניס לחייה, ואתה תוכל להעריך את החריצות שלה.
ב"הצלחה
אם אתה חושב שאחרי גירושין אין ריבים אתה טועה בענק
לכו ליעוץ

אני קוראת מה שאתה כותב
מצד אחד אתה רוצה שינוי מצד שני אתה לא מנסה להתאמץ אפילו טיפה לחולל אותו.

אתה חייב להתחיל לקום ולעשות...

לחשוב על זה לדרבן את עצמך ליזום דברים ולעשות אותם במידה וצריך תאמין לי שאם זה יקרה במה שאתה צריך לעשות היא כבר לא תתקטננן אתך על המזגן או על שטויות אחרות.

נראה לי שנקטע שלה עם הים זה דווקא לטובתך אחרת היא כבר מזמן הייתה קמה והולכת. בנתיים יש לה איפה לשפוך שיח ולהתבודד

נראה שהיא כן רוצה בחברתך אבל אתה צריך קצת להתאמץ בשביל זה...

באמת כדאי שתלכו ליעוץ בעיקר כדי להציף את הדברים

שיהיה לכם בהצלחה.

גירושין זה הרבה יותר גרוע... ואם מגיעים לשם אז אחרי שניסיתם את האפשרויות האחרות...

נשמע פתיר בהחלט..

 

נשמע שאתה באמת בן אדם טוב עם הרבה רצון טוב. נשמע שגם היא בסדר גמור.

 

יש לכם קושי שחוזר על עצמו, ונראה שהוא דורש טיפול לא גירושין. גירושין הן שאי אפשר לבנות בהצלחה, לא נשמע שזה המצב שלכם (גם אם אשתך מעט קצרת רוח- תוביל אתה את הבניין המחודש).

 

עוד לא אבדה תקוותכם, ממש לא.

 

לכו לייעוץ (למרות המחיר הכספי- זה שווה!), זה יבנה אתכם. בע"ה בניין עדי עד!

אני מכיר זוג, בעל איטי כמוך, מכיר בכך, ואשה ממורמרת ומתעללת בו מילולית.
איטי- הכוונה שאינו יוזם בכמות ואיכות מעל רמה של כתה ה. הבנה פיננסית כנל. חברתית ויחסי אנוש כנל.
מצב לא פשוט..

לא חושבת שאתה צריך לרשום בו את כל הבקשות *שלה*,
אלא אתם צריכים לשבת לתכנן חלוקת מטלות *שלכם*
ואת המטלות שלך, תדאג לרשום וגם לבצע (באיטיות אבל לעשות).
כשתוריד ממנה עומס ועול, היא לא תהיה כל כך i7 אלא אשה יותר רגועה ושמחה.
לפי הכתיבה שלך, אתה עיפרון מספיק מחודד כדי להתמודד.
*** תשלח קורות חיים.***. בהקדם!

בלי תוקפנות, אמיתי לגמרי, בלי מסכות ומגננות

 

ותפסיק לרצות אותה, אם היא מבקשת משהו תדבר איתה בלי אולי.. גם אתה יכול לבקש ממנה

ולהגיע להסכמה ששניכם מסכימים עליה

מקסים ממש, עלה 800 שח כולל תיקונים וכביסה..
מספר בפרטי...

מה את רוצה לשמוע בעצם? לא קשה לי במיוחד לצום, כך שלא היתה התלבטות מבחינתי

היה בסדר גמור.
מה את רוצה לשמוע? דעה על מה?

ככה גם הרגשתי שצמתי והתפללתי וגם לא הגעתי גמורה לחתונה. ואני מרגישה די טוב בצום.

א. בדרך לחתונה כן שתיתי ואכלתי שתי עוגיות. רציתי לבוא עם כוח.
ב. מכירה שתי כלות שהצום הרס להן את הערב הגדול הזה. אחת בהקאות ובשניה בנפילת לחץ דם שלא אפשר לה לרקוד.

אבל הייתי מאוד חלשה אז בסוף שתיתי לפני החופה.
אחר כך היו לי קצת סחרחורות בריקודים אבל לא הרגשתי שזה הרס לי את היום

אבל אין לי שום בעיות לצום, אז היה לי ברור שאני צמה.

לא היה קושי מיוחד. אכלתי קצת בחדר ייחוד והספיק לי..

שתיתי גם תוך כדי הריקודים כמובן.. 

עד חדר ייחוד.

לא זכור לי קושי מיוחד.

צמתי עד חצות, אבל ההתרגשות חסמה את הבטן ואכלתי רק פרוסת לחם כששברתי את הצום.
אחר כך לא אכלתי ולא שתיתי כלום עד ביס מהחלה בסעודה.
לא הרגשתי לא טוב, או חלשה.
וזה היה ממש מוזר, הכנתי לי סוכריות למקרה של חולשה אבל לא השתמשתי בהן.
מזל טוב!!

התחתנו במוצאי ראש חודש..

ככה שלא צמים בראש חודש

ולא הרגשתי בכלל את הצום מרב התרגשות..
אבל אמא שלי הכריחה אותי לשתות ממש לפני החופה כדי שלא אהיה חלשה

לא נוהגים אצלנו בכלל לצום ביום החתונה. גם במשפחתו זה לא נהוג

למרות שבצומות אני יחסית בסדר,
מבחינה הלכתית ממש אין חיוב(אחרי שבררנו את הנושא) ובטח כשיכול לפגוע החיוניות בהמשך היום...
אם את מרגישה שזה חשוב לך הרבה צמות עד חצות היום

זה העניין של להגיע טהורים כמו ביוה״כ...
ומותר לצחצח שיניים. זה הבעיה שהכי מפריעה לי בצומות...

בעיקרון מרוב התרגשות ודברים לעשות ממילא אין פנאי לאוכל.
אבל אם את מרגישה חלשה, תאכלי.
את לא עובדת קשה ביום הזה. עוזרים לך בהכל.

מה שכן, בחדר יחוד מיד אחרי החופה כדאי לאכול כדי שיהיה לך כוח לרקוד...
אני לא אכלתי ולא שתיתי גם אחרי החופה מרוב התרגשות ולחץ ובסוף החתונה היו לי בחילות נוראיות והקאתי בצילומים... ובעלי הטרי היה צריך להחזיק לי את השקית... לא נעים

הערב והלילה שאחריו חשובים יותר ופחדתי לפגוע בהם.

(למה כן לצום?)

עבר בסדר גמור
קצת כאב לי הראש בסוף החתונה, לקחתי כדור והכל עבר. ובגלל לא בטוח שהכאב קשור לצום.. בכל זאת יום מיוחד שכזה...

אבל בפועל לא הצלחתי להכניס כמעט כלום לבטן מערב קודם (בצהריים אכלתי מעט מרק).

הרגשתי ממש לא טוב בכסא כלה, כמעט התעלפתי, ובריקודים הייתי תשושה.
בחתונה עצמה לא הספקתי לאכול.
יום למחרת הרגשתי זוועה שאין לתאר. מרוב רעב.

מאז כל חתונה של מישהו שקרוב אלי, אני ממלאת את הצימר /בית/רכב/תיק/חברה מלווה באוכל. חטיפי אנרגיה. שוקולדים.
העיקר לאכול משהו. (אנחנו נתקענו בלי אוכל זמין ביום החתונה ולמחרת וזה היה חלק מהבעיה)

הצום גורם להיות עם הרבה פחות כח בחתונה ויו ר מזה בלילה שאחרי החתונה..

עד החדר יחוד

קמתי לפני עלות השחר שתיתי קפה מים וקצת אכלתי והתחלתי לצום
לא היה קשה אבל כן הרגשתי רק למחרת שהתייבשתי קצת.

ב"ה לא מאוד קשה לי בצומות.

 

ביום כל כך מיוחד, היה לי ממש שטוב לא להתעסק באוכל.. מספיק הרגשתי קצת בזבוז זמן על ההתארגנות ושקלתי לעבור לרבנות ;)

 

הזמן הקשה היה בצילומי משפחות, כשכל רגע זזתי מהרק וחזרתי והצטלמתי וכו'. כשקלטתי שאני נחלשת התיישבתי לנוח.

 

בכל מקרה, זו שאלה לרב בהתאם  לכוחות שלך, כפי שידוע לי.

 

אחרי החופה מומלץ ממש לדאוג לדברים קלילים שלא יכבידו עליך/ם. אני התעקשתי שיהיו פירות; מה שלצערי לא היה בחדר יחוד ולכן לא אכלתי.. אחכ באולם אחותי דחפה לי אבטיח ומלון וזה היה ממש יעיל! שניצלים/בורקס ואפילו לחם - מכבידים על הגוף, במיוחד אחרי צום.

 

בהצלחה!

אני צמתי והגעתי לחופה עם כאבי ראש, שה' ישמור...

עדיף לשאול רב

מזל טוב

שרווח בשנים האחרונות.
רוב הספרדים, תימנים, וחלק מהאשכנזים כלל לא נהגו זאת.

לדעתי לא לצום, אבל זו רק דעתי, אלא אם יש מנהג ודאי לצום. (אם זה קשה ויביא לחולשה יש מקילים לא לצום גם במקום מנהג ודאי)

@זוהרת בטורקיז מזל טוב!

ידעתי שאני ממש סבבה בצומות, ובכל מקרה גם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליחה לאכול כלום... בחדר ייחוד הכרחתי את עצמי לגמור כזית.
בכל מקרה לקחתי מים למקרה שלא ארגיש טוב.

כי אין לי בעיה לצום בדרך כלל וגם ככה לא הייתי מצליחה להכניס כלום לפה מההתרגשות.

 

חבל לי שבעלי צם.. הוא הרגיש מאוד רע ובתמונות מהחתונה יש אולי אחת שהוא מחייך בה

 

 

אין שום הלכה כזאת..
אני אישית כל השבוע (שלא דיברנו ונפגשנו) כמעט לא אכלתי, ומה שאכלתי הקאתי ..
בבוקר אכלתי ארוחה, ואחכ תכלס כבר לא יצא לי לאכול, רק לפני הכסא כלה אכלתי קצת ירקות..
מזל טוב,
ותעשי רק מה שטוב לכם !!

כל כך התרגשתי שזה בכלל לא הפריע לי. רק העצים את החוויה.

אם החופה אחרי השקיעה יש שנוהגים שאפשר לאכול אחרי השקיעה.

לא נהוג אצלנו לצום

ואז שתיתי המון ואכלתי טוסט עד החתונה... לא היה זמן ורוגע ליותר מזה

אבל יצא שכמעט צמתי.
אכלתי בבוקר ממאפה שעשיתי הפרשת חלה באותו יום
ואח"כ לא אכלתי עד שהגענו למלון אחרי החתונה.. הייתה לי בחילה נוראית והיה לנו אוכל בשרי קר מהחתונה. השעה הייתה 3 לפנות בוקר והרגשנו כמו שני מסכנים.. חח
במחשבה שניה- הייתי אוכלת טוב לפני החתונה..

חוץ מקצת מים בבוקר בשביל לבלוע את הכדור כי לא הצלחתי בלי מים, וגם שתיתי קצת לפני החופה.

לא גדול .
מרחב סביר



@Admin

אין לי מושג מחירים או משהו למרות שאחותי התחתנה שם. 

 

@אילה שלוחה

בחתונות שמתקרבות ל500 זה כבר צפוף...
הייתי שם גם בחתונה קטנה יותר והיה מקסים,
באקוסטיקה לא מבינה גדולה;)

ממליצה מאד לקרוא.
יש עוד סיפורים רבים שלו - אם ימצא חן בעיניך תקני.

ועכשיו, לפני פורים, זה ממש הזמן ל"נתיבות שלום" על פורים.

פורים שמח!

מה חשבת לעצמך כשהתחתנת עם חילוני?
"הוא אוהב אותי ויהיה בסדר"?
זו קיצוניות מהותית כל כך גדולה

בוודאי שיש ביניכם פער גדול, שהוא לא לגמרי קולט אותך ושאת מרגישה שאין לו מידות טובות. הוא מגיע מעולם אחר לגמרי.
נשמע שאת באמת רוצה שלום בית אמיתי ומתאמצת ועובדת על עצמך, ושגם הוא משתדל. כל הכבוד. טבעי שיש עליות וירידות בדרך לשיפור. כמובן תמשיכו עם היעוץ ואל תפסיקו אותו, ובע"ה תצליחו.
רק להבין שאתם מגיעים מעולמות כל כך שונים יכול לעזור לך להבין אותו.
לדוג' במקרה עם בית הכנסת, יכול להיות שהוא באמת רצה לשמח אותך, אבל זה כל כך לא מעניין אותו והוא הרגיש מאולץ שככה נפלט לו, בלי להבין כמה זה פוגע בך.
שיהיה בהצלחה רבה!

שמחה לשמוע שאתם מתקדמים והולכים יחד ליעוץ שעושה טוב.

דבר שני אני חושבת שהלו במקרה שלך הוא ממש ממש ממש הרסני.
זה דפוס חשיבה אצלך שאת צריכה לראות איך להתמודד איתו.
אולי לדוגמא כל פעם שעולה לך מחשבת "לו" תגידי תודה לה' על 5 דברים טובים שבו.
תתמקדי בטוב ותנסי להפסיק לשנות אותו. להתבונן בו כפי שהוא ולשמוח ולקבל את מי שהוא...


חוצמיזה ממליצה ממש על הספר "לבסוף מוצאים אהבה" של הנדריקס,
זה ספר שמסביר את המנגנון של הבחירה שלנו בבני זוג ואת המקומות שמתנגשים בהם אח"כ.
נראה לי שהוא יכול להאיר כמה דברים..

בהצלחה בע"ה

יש לך כל כך הרבה במה לשמוח: את נשמעת אישה מדהימה! הרצון הטוב והעמוק שלך, הרגישות שלך, ההבנה שלך. הקשר שלכם- העומק שלו, הרצון להיטיב, ההערכה, הרגשות ביניכם. 

 

תהיי שמחה, יש לכם קשר יפהפה. אתם נשמעים מדהימים. אנחנו כל כך לא מתחברים ל- "שאלות" שעלו פה בתגובות..

 

עכשיו אחרי השמחה בקשר ובמי שאתם, יש עבודה. בעיקר אתם צריכים- סבלנות. הבנה שקשר כולל גם צדדים מורכבים ופחות "חלקים". כך טבעו של קשר שרגשות גדולים מעורבים בו (קשר "קר", אינו כולל קשיים כמו שלך, אך גם לא כולל אהבה כמו שלך). כך לפחות זה בשנים הראשונות. זה נורמלי ומעיד על בריאות ועל רצון לקשר מושלים ורגישות לצד השני.

 

הערות פרטניות אין לנו, כי אנחנו לא מכירים את הפרטים. אבל רק הערה אחת, תמשיכי עם התפילות שלך, תהיי בטוחה שהן נושאות פרי!

 

המון בהצלחה!! 

לדעתי כמה נקודות בסיסיות שעלייך להפנים ובהקדם

 

1. בעלך לא יהיה דתי , לא בגלל שום דבר ובטח לא בגלל שאת גוררת אותו לבית כנסת . זה רק יוצר אצלו אנטי גדול יותר. לדעתי תרדי מהכפייה אם ירצה יבוא לבד כמו עם חינוך של ילדים.

 

2. האופי שלך בעלך הוא כזה לא בגלל שהוא לא דתי. יש המון דתיים שנשמעים בדיוק כמוהו.

 

3. בשלב זה לא יעזור לחשוב על "אם" , את במצב נתון ואת לא הולכת להתגרש כי יש הרבה אהבה.

 

4. אם אין ילדים בתמונה עליכם לסכם הכוווול בנוגע לחינוך שלהם שלא תפלו למריבות עתידיות ( בהנחה שעוד לא עשיתם זאת ).

 

5. תפילתך לא הולכת ריקם, תכווני לדעתי את התפילות שלך גם על עצמך בנוגע להשלמה עם המצב.

 

6. את נשמעת אחלה אשה רגישה וטובה, אל תכנסי לייאוש . תמשיכי בדיוק כך.

שלום לכל המשיבים. תודה במיוחד לתגובות המקסימות של @פאז @90210 @יחיד ומיוחד
ממש עזרתם לי .

לשאר הסבר ותבינו עד כמה זה נורכב ואי אפשר לשפוט. ובכלל אמרו אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו לא כך?

אני לא מאוד דתיה. כשהתחתנו הייתי דתלשית. אבל הדלקתי נרות שבת והלכתי מידי פעם לבית כנסת והבהרתי לבעלי בתחילת ההיכרות שאני רוצה להכניס יותר דת לבית ולראיה אמרתי לו שבכוונתי לשלוח את ילדיי לחינוך ממ"ד לכשיהיו לי בעזרת השם. הוא מצידו סיפר לי בשמחה שהוא הולך מידי פעם לבית כנסת (עוד הרבה לפני שהכרנו) ואוהב תפילות שישי. ושהוא מוכן שילדיו ילכו לחינוך דתי וגם היה חשוב לו לא לאכול שקצים והפריד בשר מחלב.


מעצם כך שאז לא ממש שמרתי שבת אבל חיפשתי מישהו עם חיבה לדת ולא אנטי או כפירה היה נראה לי משמיים שסוף סוף הכרתי מישהו שהמילה דת לא מפחידה אותו ודוקא מתחבר לחלק מהדברים. אוהב שירים חסידיים... והוא עצמו תמיד דאג להזכיר מול כל מי שפגשנו שיש לו זיקה לדת וזה לא שהוא מנוכר לזה.

גם לקחתי אותו לשבתות דתיות אצל הוריי כדי שידע מה זו שבת כהלכתה ושם שמרנו לגמרי וזה היה טרם החתונה עוד.

אחרי שהתחתנו - החלטתי שאני לוקחת על עצמי שמירת שבת. בלי לנסוע בלי פלאפון בלי בישול בלי כלום. בניתי על זה שבעלי אהב ללכת איתי פעם בכמה זמן לבית הכנסת עוד טרם הנישואים. אבל מאז החתונה משהו השתנה בו והוא פיתח איזה מאבק כוחות מולי בהקשר לדת בהבנה שזה לא מה שהוא חשב ושזה קשה לו מידי. אני גם ייחסתי את זה לחוסר יכולת שלו להתגמש כי זה התבטא בדברים נוספים ולא רק במילה שלו שיבוא איתי לבית הכנסת .
היו עוד דברים שעם הזמן גיליתי שיש לו הרגלים אחרים ממה שהיה כשהכרנו. ולכן הקושי גדול. כי אני לא מצפה ממנו להיות דתי או לשמור שבת אבל חשבתי שבדברים מסוימים הוא ישתף פעולה בשמחה וברצון .
עם זאת לרוב זה מגיע עם איזה חוסר רצון ושדר של "אין לי ראש לזה". ולכן אני מתוסכלת. כי לפחות תקיים את מה שהיתה לך מילה לגביו.


בהתחלה הוא אמר שנשמור שבת בבית ושאני במקום הראשון ושהכי חשוב שלי יהיה טוב. המשפטים האלה התמסמסו ולא שומעת אותם יותר בהקשר לדת ולשבת וכבר הוא בעצמו התכחש למה שאמר כשנישאנו וזה היה יותר נורא.
עד שהוא סוף סוף הודה שהוא יודע שזה מה שאמר אבל שטעה וחשב שיהיה לו קל יותר אבל זה לא.
עכשיו לא רק שרק אני שומרת שבת הוא מאוד מפגין שזה קשה לו וזה עושה לי הרגשה חמוצה ולא נעימה בבית ואני מתחילה לנטור לו כי כשאני גיליתי שהוא מתקשה אני רק ויתרתי והתגמשתי והתחשבתי לקראתו כדי שלא ירגיש כפייה חלילה מצידי.

אי אפשר לשפוט אף אחד מאיתנו והמצב לא פשוט מצד שנינו.
הרי יש אנשים שנישאים דתיים לראשונה ואחד מאבד את אמנותו ודתו והרי לכם סיטואציה דומה ביותר. מה אפשר לעשות? לכבד אחד את השניה ולמצוא דרך משותפת לנהל את אורח החיים בבית. אני משתדלת להעלות את הנושא ולקבוע איתו גבולות אבל אי אפשר לדעת אם הוא לא יתכחש לזה בעתיד או אם האנטי שלו יגדל.
מצד שני בשבת הזו כשאמרתי לו שחשבתי שהוא שמח שאני מכניסה את הדת לבית ונראה לי שהוא ממש לא -הוא עמד על כך שהוא כן שמח בזה.... אז אני מאוד מתקשה להבין את האמביוולנטיות שלו. במיוחד כשאין לי כמעט דרישות בנושא ואם יש לי זה רק בגלל שהוא ואני סיכמנו משהו אבל פתאום משנה את דעתו. כמו בית הכנסת בשבת האחרונה שאמרנו שנלך ופתאום לא בא לו. מבחינתי מילה זו מילה. אחרת לא אומרים. לפעמים יש חרטות וזה לגיטימי אבל זה קורה לי איתו הרבה. שהוא אומר משהו ואחר כך מתחרט. זה קצת אופי וזה לא קשור לדת. הוא מתקשה להתגמש באופן כללי לגבי דברים שהם לא בטבע שלו. ולפעמים נדמה שזה דוקא קורה יןתר כשזה קשור בי.
בקיצור הדת פה זה עוד נופך שמגלה איזה קושי במידות.
ויש אהבה בהחלט ובתקופה האחרונה שהיתה יותר חלקה אז היא התגלתה מאוד וזה מניע רצון טוב התחשבות ורצון להבהיר אחד את השניה.
אבל כשרע לנו יחד? זה כדור שלג שמוציא מבעלי עוד ועוד ואין לו קווים אדומים במריבות ונאמרים דברים שמאוד מעכירים את האוירה ואני פשוט עוד יותר המומה לאן הוא מרשה לעצמו לדרדר את המצב. הרי לפני יומיים הכל היה בסדר. למה אם רבים צריך להוסיף אש למדורה? אתה לא יודע לעצור את זה? אני מנסה לדבר איתו על אי הבנה שהיתה והוא פשוט עונה במשפטים עוקצניים ובציניות כזו שמסיטה את הדיון מההגיוני והופכת את הדיון לילדותי וחסר תוחלת...... עצוב לי. ואני מתפללת בלי סוף.
קורה לכם שהתפילות שלכם מרגישות שלא נענות יותר מידי זמן? ותוהים מה הטעם? מנסים להיות טובים יותר. מנסים להפיק לימונדה מלימונים. מנסים לשמוח במה שיש ולהיות עם מבט חיובי קדימה ועין טובה . מנסים למצוא כיוון ועושים מה שאתם יודעים שהכי טוב ונדמה שעדיין ההתמודדות קשה באותה מידה? שעדיין הריון לא מגיע וכבר השעון מתקתק כשלכל החברים מסביב זה מגיע ואתה ממשיך הלאה ועוד מישהו מתקשר לבשר שיש הריון ומישהי אחרת יולדת ואת נוסעת לבקר אותה עם מתנות ומסתכלת על התינוק ומרגישה שהוא חצי שלי... ובבית המצב פעם מעולה ופעם נראה שלא התקדמנו לשום מקום ואת תוהה אם בגלל זה נשמה קטנה לא רוצה לבוא אלייך. כי היא מחפשת זוגיות יותר יציבה שתהיה לה לאבאמא ואולי היא מחכה שנתקדם עוד.. אבל 3 שנים וזה ההתקדמות שהצלחנו וזה עוד לא מספיק בנוי טוב. ואת תוהה מה יהיה על העתיד המקצועי כי המקצוע שלך מעולה אבל את לא נהנית בו ומשהו מרגיש תקוע. וגם איפה שאת עובדת יש איזה מזכירה וחצי מבוגרת ממך וממורמרת שאת מנסה להיות נחמדה אליה כל הזמן אבל היא אגרסיבית בנפשה. ואת גרה במקום שלא מוצאת אנשים או שהם בגילך והם חילונים לגמרי או שדתיים הרבה מידי לעומתך ומבוגרים. ופשוט לםעמים נדמה לי שכמה שאני מנסה לעשות את הכי טוב שלי זה מתפוצץ לי בפנים.
ממשיכה להתפלל ולהתפלל. אני לא מסכנה חס ושלום . יש לי הכל ודבר ראשון אני קמה בבוקר אני מודה לו על הכל וגם בהדלקת נרות לפני הבקשות אני מתחילה בהכרת תודה על הכל ומונה את כל מה שיש לי. ואז מבקשת על אחרים ובסוף על עצמי...

יצא לי מגילה והשתפכות הנפש.
מחילה כנראה שישב לי בגרון ולא היה לי לאן להוציא את זה. 😌

נקודה אחת ממש קפצה לי.
נראה לי שמצד אחד בעלך כן חובב דת,
אבל בנישואין שלכם אולי זה נכנס תחת המטריה של "עוד תחום שבו היא לא מרוצה ממני/מנסה לשנות אותי/רוצה שאהיה אחר"
כלומר זה לא שהוא רימה אותך או שהוא לא שמח בזה
אלא זה הפך לעוד זירה שבה יש פער או אכזבה שלך ממנו ולכן זה מאתגר....


ממליצה שוב ושוב לקרוא את הספר שכתבתי עליו.
מאיר עיניים

יש לי אותו האמת. וקראתי אותו כשנישאנו בעילעול ואז לא מצאתי חיבור לנושאים שהעלה. אולי מנקודת מבט של היום אני צריכה לקרוא שוב. אני אנסה. תודה 😘

בהצלחה נשמה

פורים. בעלי לא השתתף בשמחות הפורים, גם כי עובד עד מאוחר וגם כי היום נאלץ לעזור בגלל מקרה רפואי של אחד מהוריו. 

חשבתי שזה לא מזיז לו. ועכשיו כשדיברנו הבנתי ממנו שכן היה שמח לבוא לקריאת מגילה, לשים משהו של תחפושת, להנות מאווירת החג. 

אבל ככה הוא מדבר כשאנחנו בריחוק קל.

אם אנחנו קרובים- ואני מציעה לו דברים שקשורים במצוות- תמיד הוא "עושה טובה" ונראה שזה לא מזיז לו. לכן חשבתי שגם לא מזיז לו שהוא לא הרגיש את האוירה של פורים היום. פתאום הוא טוען שגם לו חבל, ושמחר בבוקר הוא ישמע מגילה. 

 

אני קוראת את השרשורים השונים שעולים פה על פערים בין בני זוג בהקשר תורני וישר משליכה על עצמי.

 

כמה פערים יש בינינו. 

אני דתיה לא מאוד אבל מחוברת כן.

הוא לא.

 

אני אוהבת להשקיע, נהנית מחיבור עם אנשים אחרים, ליצור קשר. לשוחח באמת עם אנשים שחשובים לי. להתקרב.

הוא - לא מענין אותו.

 

אני מתקשה אבל מחפשת לפרוץ את הגבולות של עצמי, את המחסומים והחסמים שלי. 

הוא - לא. טוב לו כמו שהוא. 

 

אני אוהבת להתעניין, להתעמק, לשמוע, לצחוק

הוא- בדברים מאוד מסוימים שמענינים אותו. כל השאר- הוא לא .

 

אני אוהבת לגשת למשימות של דברים שחשובים לי שיתבצעו, אני אשקול את מה שעל הכף ואגיע להחלטה, 

אני לא אדחה משהו לאורך זמן רב, במיוחד אם זה לא קשור רק אליי. 

הוא - דוחה, מורח, מושך, שוכח. ממסמס. 

 

אני - רוצה לצחוק איתו והמון. 

הוא- יעלה חצי חיוך על שפתיו כשמשהו מצחיק אותי ובא לי להיקרע מצחוק על זה. 

 

אני- חשוב לי להמעיט בצפיה בטלויזיה. שונאת את המדיום הזה. 

הוא- יכול לצפות בלי סוף. 

 

אני- יותר זורמת ומתגמשת. כשחברים שלו מזמינים. כשההורים שלי או שלו מציעים לנו משהו לעשות, 

כשצריך להכין משהו לארוחה משפחתית. כשצריך לנסוע רחוק. 

הוא- מקטר ואין כוח.

 

אני- צריכה תמיכה כשכולן סביבי הריוניות ויולדות ואצלי השעון מתקתק

הוא- אם אני לא אגיד לו במפורש, הוא ינסה לדפדף את הנושא, כי לו בעצמו זה נושא שלא בא לו להתמודד איתו. הוא יגיד לי בתמציתיות: "יהיה בסדר, גם לנו זה יגיע כשזה יהיה נכון" וימשיך הלאה. 

ואני צריכה שכשאני אומרת לו שהחברה הזו בהריון, שייעצר רגע, שיסתכל עליי ויבין כבר לבד מה זה עשה לי קצת מתחת לזה שאני שמחה בשמחת החברה שלי. 

וינחם מיוזמתו. הוא יודע הרי מה עובר עליי. הוא כבר שמע בכמה הזדמנויות על כמה זה קשה. אבל הוא לא עושה את זה. הוא ממשיך להתנהל בבית בלי לעצור, בלי להסתכל, בלי להבין ובלי להתיחס.

אני שותקת. וגם הוא ממשיך. ואני מוותרת על לנסות בכלל להעלות את זה. ושומרת בתוכי את התסכול הזה, שאני עוד לא אמא. ושבכלל המצב בינינו כל כך עולה ויורד שמי יודע מתי זה יגיע ואולי נמנע משמיים, או מעצמי בגלל כל הפערים האלו שיש לנו שאנחנו עובדים עליהם בלי סוף, ולפעמים נדמה שהעבודה סיזיפית ואיך זה שלא התייאשנו כבר מזמן ?? במיוחד כשאין ילדים שקושרים אותנו? שוב ושוב? שבע יפול צדיק וקם. אבל אנחנו לא צדיקים, וזה הרבה יותר משבע נפילות.. עד מתי? מתי ננשום ונגיד שאנחנו יודעים שהגענו למקום הנכון? שאנחנו נועדנו? שזה מתאים ואנחנו מצליחים לעשות שזה יצליח ויש לנו זוגיות חזקה ומעולה? שלא מתערערת מכל דבר קטן? מתי תגיע הישועה הזו? מתי שלוות הנפש?

הרי במקום שיש אמת- שם הלב שקט. והלב שלי לא שקט יותר מידי זמן.... 

 

אז פורים שמח- באמת שהיה לי יום מלא בשמחה שבעיקר הרגשתי שבאה מבפנים מתוך תוכי, שמחה בעצמי, ובזה שכנראה ה' עוזר לי לשמוח שמחה פשוטה גם כשהנסיבות של המציאות לא הכי פשוטות ומנחמות תמיד להסתכל עליהן בעיניים.

אז תודה לך ה' , אבא שבשמיים , שעזרת לי קצת באופן בלתי מוסבר דוקא היום אחרי הריב עם בעלי, וה"פורים עם עצמי" , להתרומם על גל שמחת הפורים הציבורית הזו , העם ישראלית הזו.  

ועל זה שאני מרגישה את החג ככה.

ואני רק מקווה - שיהיה בסדר.

את זקוקה לצורת הסתכלות אחרת.

פורים - כל הפושט יד, נותנים לו..
עכשיו הזמן שלך לבקש:
להסתכל אחרת עליו - הסתכלות שלא מצטערת, ולא מקטרגת.
במיוחד את הסיפור " האור של שבת קודש".

את נשמעת ממש מעמיקה ומיוחדת. את מנסחת דברים ככ מורכבים בצורה בהירה ומרגשת.
לא יודעת מה להגיד לך. מצד אחד זה נראה שהתקדמתם ואת נשמעת שונה יחסית לשירשורים הקודמים ומצד שני את עדיין רחוקה מלהרגיש שלמה עם עצמך. עדיין מתענה עם הספקות ועדיין מעסיק אותך מאד נושא ההבדלים ביניכם.
רוב ההבדלים שציינת הם הבדלים שקיימים בין הרבה בני זוג ואינם מפריעים לקשר שלהם ואולי אפילו משלימים אותם. במיוחד דברים שקשורים לתכונות אישיות כמו חוסר חברותיות וכדו' אבל בכל זאת זה נשמע שלך זה מאד מפריע ושהיית רוצה שהוא יהיה דומה לך.
הייתי מציעה לך לברר את זה עם עצמך ועדיף מול דמות מקצועית. האם הציפיות האלו שלך הן רלוונטיות לגביו? מה מניע את הציפיות הללו ובמילים אחרות מדוע זה כל כך חשוב לך שיהיה דומה לך בתכונות / בתגובות וכדומה? מה המשמעות האישית שאת נותנת לזה? מדוע קשה לך לשאת את הפערים ביניכם? יש זוגות שהפער דווקא משלים אותם או מקרב ביניהם , שהם מרגישים שזה מפצה על מה שחסר להם בעצמם או שזה יותר מעניין כשזה שונה וכו'
מעניין לברר מדוע אצלכם זה לא כך. לדעתי יש מקום לבירור אישי עם עצמך. זה יכול לתת לך כיוון עם עצמך.
בהצלחה ענקית!!!! חג שמח באמת!

כאילו קשה לך מאוד לקבל את השוני ביניכם באופי, והוא מרגיש שהיית רוצה שהוא יהיה שונה מאוד ממה שהוא. וזו תחושה מאוד מאוד קשה לקבל מבן זוג. ובגלל זה איבדת את הפריווילגיה לצפות ממנו לשנות דפוסי התנהגות שלגמרי הגיוני לשנות בשביל בן הזוג.

 

אני אסביר: נשמע מדברייך שהוא טיפוס פחות פעיל, פחות דומיננטי, יותר רגוע, יותר מעדיף לתת לדברים לחלוף מאשר לעבד אותם שוב ושוב לעומק, יותר חובב שגרה ורוגע ונחת ופחות חוויות מרעישות וכו'. אני משערת שהוא היה ככה עוד לפני שהתחתנתם, ואז אהבת את האיזון שזה יוצר ביניכם, או סתם פשוט אהבת את האופי שלו, ועכשיו קשה לך עם הביטויים של זה בפועל.

 

וברור שלו זה קשה מאוד שהאדם הכי קרוב לו בעולם היה רוצה שהוא יהיה הפוך ממה שהוא. אני מדמיינת מציאות שהאיש שלי היה סולד מרוב התכונות שלי (שחלק גדול מהן מזכיר את של האיש שלך, אגב) וממש קשה לי עם המחשבה הזאת. זה נורא בעיניי. זה בדיוק המקום שלי והבית שלי, שבו אני אמורה להרגיש נינוחה ואהובה על היתרונות והחסרונות שלי.

 

ונראה לי שעד שהוא לא ירגיש שאת אוהבת אותו על כל תכונותיו, גם אלו ששונות והפוכות ממך, הקשר שלכם יישאר לא מאוזן. 

לעומת זאת, חלק מהדברים שכתבת אלו דברים שלגמרי הגיוני בעיניי לבקש מבן הזוג להתנהל אחרת. נגיד האופן שהיית רוצה שהוא יגיב כשאת מספרת לו שחברה בהריון- זה הגיוני ולגיטימי לרצות שהוא יגיב אחרת, וכולנו לומדים כל הזמן מה התגובה שתשמח את בן הזוג. לומדים ומשתדלים לשפר.  אבל כל עוד את רוצה ממנו חוץ מזה גם שינוי שהוא לגמרי לא הגיוני (גם אם את לא דורשת את זה, נשמע שאת לגמרי משדרת את זה) אין שום סיבה שיהיה לו שמץ של מוטיבציה לנסות לעשות צעדים כל כך מתסכלים ובלתי סבירים.

 

אין לי עצות מעשיות. מקווה שקיבלת משהו מהתגובה. בהצלחה ענקית, ובהערכה גדולה על המאמץ והנכונות לשנות. (וחיבוק גדול על האתגרים)

כן. אני חושבת שבעיקר היה קשה לי לפגוש את המידות הפנימיות שלו שהן פחות מזוככות. 

את הקריזיונריות. את הקושי לעמוד בהבטחות.

את הקושי לשמח אותי, לבוא לקראתי בכיבוד השבת והמצוות שלי. 

את זה שהוא תינוקי לפעמים ורגזן, שוכח ולא קשוב, לא רגיש וחסר סבלנות. 

ממש קשה לי שמתוך היחסים שלנו זה לא מדרבן אותו להיות יותר טוב אליי, אלא להפך, יכול להיות מאוד ילדותי והתכונות שלו יוצאות ומקבלות ביטוי באופן הכי פרימיטיבי וראשוני שיש בו, בלי עיבוד בלי בגרות ובלי עידון. 

ממש קשה לי עם זה וזה פוגע לי בהערכה כלפיו. 

... נוסף על כך הוא לא אוהב לעזור והוא סגור, ולא אדיב או חם וזה קשה לי מאוד. 

 

יש כאלו יותר ויש כאלו פחות

השאלה מה עושים עם הפערים.

האם מתחילים לחנך אחד את השני ? או מקבלים אחד את השני?

אם מחנכים ומצפים שבן הזוג ישתנה-זה חיי גהינום

דבר ראשון, זה תלוי ביכולת ההכלה שלכם, לכל זוג יש פערים מסויימים, אז לא צריך להתרגש מכל פער קטנטן.

 

דבר שני, הפער שאתה מתאר הוא לא כ"כ קטן, מדובר פחות או יותר על שני קצוות הסקלה של להיקרא דתי.

 

כשאני חיפשתי התייחסתי לפערים באופן הבא (אני אכתוב בהתחלה קצת באופן ערטילאי ואח"כ אדגים):

אם מדובר על פערים שהם עילה לגירושין והאישה מפסידה את כתובתה, מבחינתי אלו היו פערים שלא ניתנים לגישור.

 

למשל:

טיסה (זמנית) לחו"ל - יש לזה היתרים וזה לא עילה לגירושין, אז אם מגיעים להסכמות - אז אחלה!

הקפדה על תפילה - אם היא מבקשת מהקב"ה בקשה אחת ביום - אז אני בכלל לא רואה בזה פער דתי.

חצאית מעל הברך או כיסוי ראש חלקי (ומטה) - זו עילה לגירושין והאישה מפסידה את כתובתה - פסילה על הסף!

 

חוץ מההתנהלות הזוגית, צריך גם לחשוב על חינוך הילדים,

איך תוכל להגיד לילדים שלך שאסור לעשות דברים כשהתחתנת עם מישהי שאפילו לרבנים המקילים ביותר היא לא מקשיבה?

 

זה מדובר אם האישה מתכננת להישאר כמו שהיא היום,

אם היא כן בשאיפה להתחזק, אז כן יש מקום לשקול גם פערים שהם כרגע קצת יותר גדולים.

מהרב שלמה שיבר. אם תרצה אשלח לך.

על פערים קטנים אפשר לגשר, אבל מה שאתה מתאר זה פערים גדולים

פתאום עם מכנס עם מיני מעליהם...

למשל...

וכו'

א. הפן החיצוני ביותר - התנהלות מעשית.
פערים בין בני זוג קיימים תמיד. הרקע הדתי הוא כר פורה להתמודדות עם הפערים הללו, אבל לא רק בו.
גם העדפות אישיות וכו' משפיעות על ההתנהלות המעשית וגם בהן יש פערים.
מהצד הזה, צריך לדעת שתמיד יש פערים ותמיד יש איך להתמודד. צריך ללמוד לקבל החלטות משותפות ששני הצדדים שמחים בהן. זה מגיע מתוך הבנה אמיתית והרגשה של הצד השני. זה תהליך אבל הוא בונה זוגיות בריאה ושמחה שיודעת להתמודד.

 

ב. הפן הפנימי האישי - הערכים שעל פיהם חיים.
פה השאלה היא למה הוא כזה והיא כזו. אם הבעל רואה בתורה ובקיום מצוות ערך משמעותי ועמוק, ואישתו רואה בזה משהו סתמי או תרבותי גרידא, זה לא עניין של איך מתנהלים. הוא מרגיש שהיא מזלזלת בדברים שעקרוניים לו. לכן גם היכולת להרגיש בדיוק את הצד השני קשה יותר וההתנהלות המשותפת קשה יותר.
האם יש דרכים? כן, אבל יש להן מחיר ולפעמים מחיר גבוה.

בד"כ כשאדם מקפיד על ההלכה וקיום המצוות זה מביע ערך פנימי שלו, וכשאדם לא מקפיד זה מביע את המקום שלו. זה יוצר חיכוכים, ניסיון "לחנך" משני הצדדים ובעיקר מאבק כוחות על פי מי הולכים. זו נקודה משמעותית לבירור במהלך הדייטים, אם יש השקפות אידיאולוגיות שונות הן יתנגשו, להצליח להוליך אותן ביחד זו עבודה קשה, בדרך כלל של החלשת האידאלסטיות.

 

ג. הפן המשותף - איך הבית יראה ואיך יהיה החינוך בבית

גם עם הדברים שלמעלה, יש זוגות שמצליחים להסתדר ולהתמודד יפה כל עוד הם זוג ונוקטים בגישה של "כל אחד בפני עצמו". השאלה היא על הבית והילדים. האבא לא טס והאמא טסה? היא טסה בלעדיו? האבא רוצה לחנך את הילדים לצניעות, שמירת נגיעה, תפילות- האמא משדרת סתמיות(וכן להפך, לא חייב שהבעל הצד התורני)- זה מצב שתמיד צד אחד ירגיש שהצד השני משפיע בצורה לא נכונה על הילדים והחיכוך מתגבר ומזיק.

א. אם באמת הם אוהבים ובשאר יש התאמה
ב. אם הבעל במקרה הזה נכנס לתפקיד רב האישה או שנשאר בכובע המהודר של בעל אוהב ושמח באשתו איך שהיא

לע'ד, הפערים הספציפיים שהובאו הינם לא קצוות סקאלה.. מאוד רחוק משם..
מה לגבי כיוון כללי, ולא נק' מסויימות- סגנון מחשבה- ברסלב/ הידברות/ ליטאי/ פילוסופי.

לדעתי החשוב הוא תיאום מראש וללא הפתעות.

דברים שנראים כאלה עקרוניים בצעירות, לפעמים מצטמצמים כעבור כמה שנים.
בהצלחה

שהכל הולך לפי ההלכה, יש הקפדה על הכל.. כמובן באווירה טובה

 

ואצלה המשפחה הרבה יותר פתוחה.. אחותה נגיד הולכת עם מכנסיים, אחים שלה לא חזקים מי יודע מה וכו'..

או תתנהג כמו שהיא מתנהגת?
אם זה כבר עכשין מפריע לך , ואתם עדין לא נשואים.
אז תחשוב טוב כי אחרי החתונה אתה לא תשנה אותה אלא אם כן היא רוצה.

אם אתה מסוגל לקבל את זה בלב שלם, לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא
להתייחס בכבוד למשפחה שלה,
לדעת ששיקולי הבית וחינוך הילדים שלכם יהיו מורכבים מדעתך וגם מדעתה- אז יופי.
אם לא, זה מאד מאד בעייתי.

ואגב אותו דבר אני אומרת גם לה- האם היא יודעת לקבל ולאהוב אותך ואת מה שאתה מביא??


אם תוכלו לחיות יחד מתוך קבלה והערכה- יופי לכם.
אם לא זה יכול להיות קשה נורא

זה יבוא לידי ביטוי בנישואין חד משמעית.

והדברים שהצגת הם משמעותיים ונידונים אחרי הנישואין.

אפשר לומר בפשטות יתירה שככל שהפער קטן יותר העבודה קלה יותר. אבל זה ממש פשטני.

ותגיעו להסכמות.
באופן טבעי קיימים פערים בין בני זוג. אבל אם נוסף קיים הפער הדתי עלולה ליהיות 'קנאות' שקשה להתמודדות.
ישנם זוגות שלא יתאים להם לחיות בתוך מערכת יחסים עם פערים דתיים. אני באופו אישי מכירה זוגות שישנם בינהם פערים מאוד גדולים שעל פניו נראה שהזוגיות טובה ואפילו מאוד.
אם בנושא הדת אתה מוכן להתפשר ובא בלי שום ציפיות, כשצריך גם לעצום עיניים ובלי ביקורתיות והערות אז אתם יכולים להצליח.
כל ביקורת רק מרחיקה את הצד השני מהדת וממך. תצטרך הרבה תפילה, חכמה, וסיעתא דשמייא כדי להכניס את הדת דרך הדלת האחורית כדי להצליח ולקרב אותה אל הדת.

ואין 100 אחוז בשום מצב, אינו דומה מערכת יחסים לפני ואחרי..
הדגשתי את 'הקושי' של כל אחד מבני הזוג בגלל קנאות לאורח חייהם וגם זה לא חד משמעי. כיום אנו עדים למשפחות רבות שמקיימים אורח חיים שונה שנשמר לאורך שנים.
פעם שמעתי רב שאמר.:"שזוגיות טובה הדת אינה תגרום לפירוד" . "הפירוד היא תוצאה שהבסיס מלכתחילה אינו טוב" .

דיברתי איתה והגענו למסקנה שעדיף לוותר.. 

 

תודה לכולם

מה שאתה כתבת לדעתי שום דבר שם לא נקרא פער. אם יש הסעה על הרבה דברים וזה רק היוצאי דופן זה מעולה.
אני ובעלי עם פערים כמעט כאלה וחיים בשלום ואהבה גדול

וכמובן, תלוי ברמת הפתיחות של הצדדים.

מרינה הרצליה

אבל קיבלתי המלצות חמות מאוווד על מסעדת אחלה בפ"ת. בעיקר האיכות, גם המחיר

שתאכל אחד. זה 100 קלוריות..
לא לקנות גרנולה, זה סופר משמין. יש חטיפי אנרגיה. סוכריות ללא סוכר. מסטיקים ללא סוכר פרכיות עם שוקולד וכו

צחקתי, אבל זה הכיוון: אוכל ביתי.

 

אתמול מישהי סיפרה לי שכל שנה היא מקבלת מאותה משפחה משלוח מנות מקורי..... חביתה וסלט!!!

@@איש השקים

ובכל זאת אני שואל. האם אתה מכיר גם ילדים קטנים עם השם הזה

לאו דווקא מהמגזר הדתי
לא ממש מכיר אבל שמעתי הורים קוראים לילד שלהם (בקניון, רחוב וכד')

הרבה גדולים

זה לא שקוראים לו שון או ליאן או לחילופין מררי או משהו מונפץ.
זה פשוט שם.

אני לא יקרא לילד שלי עופר למרות שזה שם לגיטימי לצורך העניין

אפילו תראה לפי התגובות פה.
מכירה משפחה שקראו לבן שלהם עתניאל, לפני כמה שנים.
אני חשבתי שזה הזוי לגמרי, מסתבר שיש כאלה שחשבו שזה ממש יפה וקראו גם לילד שלהם עתניאל...

ובתכלס כל השמות מומצאים. גם השמות מהתנ"ך משהו פעם המציא אותם.

כי בזמן התנ"ך ידעו להמציא בסטייל!

בתקופתנו, כל הממציאים חרטטנים..

אלא בזה שפשוט אין לזה משמעות. מה זה אומר ליאן?

חוצמיזה שאני חושבת שגם היום יש מי שממציא בסטייל 😆

תמיד יש התחדשות של שמות.
אבל יש שמות חסרי משמעות או שמות שהם חיקוי מאנגלית או דברים כאלה.
ליאן זה שם חסר משמעות.
שון זה אמריקאי.
וגאיה זה יעני אלטרנטיבי-אמא-אדמה.
עדיאל לעומת זאת, בלי קשר האם זה יפה או לא, הוא שם עם משמעות, ומשמעות יהודית.
זה כל ההבדל בין ליאן לעדיאל...

אז יש הורים שזה המשמעות שהם מתכוונים כשקוראים בשם הזה.. חח נראה לי מיצינו את הדיון על ליאן

המציאו שם, והדביקו לו ר''ת. הרי אף אחד לא יקרא ''תעכמשל". למה? זה ר''ת של תודה על כל מה שנתת לי...
כמו שאמרו לי שנועה זה ר''ת נסים ונפלאות עשה ה'.
נחמד אבל זה המצאה, אבל זה לא משמעות השם ולא בגלל זה קראתי לבת שלי נועה.
אכן הדיון מוצה

היא גם לא לתת לו שם נפוץ מדי.

 

ועדיאל זה אחלה שם! (אם אתם אוהבים אותו)

לא מונפץ מדי וגם לא נפוץ מדי.

יש לי ילדה בשם נועה. בשנתון שלה ברחבי הארץ יש לפחות עוד כמה מאות נועות, שלא לדבר על כמות הנועות הכללית במדינה.
זה כ''כ לא משנה.
ברגע שזה השם שלה, ואני אוהבת את השם ואת המשמעות שלו, זה מבחינתי מיוחד.
מה גם שכל התגובות לשם שלה, מאז שנולדה ועד היום היו ''איזה שם יפה!!''.

וגם אין קשר לכך שבעינייך היא הכי מיוחדת בעולם (ויכול להיות שגם בצדק)..

הבעיה מתחילה בסביבות גילאי העשרה,
כשהילד מתחיל לפתח מודעות עצמית.
בלי קשר למה שההורים חושבים, הוא עלול לפתח מחשבה עצמית חברתית של חוסר מיוחדות.
(ולהיפך בשם מונפץ, שאז הוא עלול להרגיש מיוחד מדי, דהיינו חריג.)

דבר שני, אחד הדברים המעצבנים זה שקוראים בשם שלך ולא מתכוונים אליך.
בבית, ההורים לא מרגישים את זה, כי בד"כ הוא היחיד עם השם הזה, אבל בחוץ זה מעיק מאד.

שם יפה בעיניי

בוחרים שם לפי האם זה מתאים לילד, ואם אתם לא יודעים אם זה מתאים או לא, אז בוחרים לפי האם השם הוא טוב או לא טוב. שם זה האדם, לא פריט אופנה.

אנשים בד"כ לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ ומשתפים בדברים החיובים שעוברים עליהם.

את לא יכולה לחנך את כל העולם..

 

הגדולה היא להצליח לשמוח בשמחתו של כל יהודי , גם אם זה דורך בדיוק בנקודות הרגישות.

 

נשמע קלישאה אבל זו האמת.

 

 

 

אמת שיש לשמוח בשמחתו של כל אחד.

ובכל זאת, חושבת שיש גם גדולה בלשים לב לרגשות של אנשים אחרים.

למה לזרום עם המציאות? למה לא לשנות אותה? במיוחד שזה דורש רק קצת תשומת לב 

אגב, הרב אבינר אומר שהפתרון לכל בעיות הזוגיות זה "קירות שקופים"- להפסיק להתנהג כאילו אנחנו מושלמים כלפי חוץ.

מסכים עם זה שאני לא אנפנף בפרצוף של אחרים דברים שאני יודע שהם עלולים להיפגע עקב חסרון אישי.

אבל , בד"כ אתה יותר מודע לנקודות הרגישות האלו אצל הקרובים אלייך ופחות אצל אחרים.

 

בסה"כ אני בגישה של "להעביר " דברים ולא להתעכב על הסיבות יותר מדי.

מישהו שיתף אותך בשמחה שלו? תשמחי ( גם אם מעט ורק כלפיי חוץ) ואל תשקעי במחשבות של "הוא שיתף אותי על מנת לפגוע מתוך הידיעה של החסרון שלי" זה סתם יוצר מעגל של קנאה ושנאה.

 

זה דבר שאנו הגברים מצטיינים בו , לא מנתחים כל סיטואציה מאלף כיוונים .

צודקת.

ליד הישוב עומר. היינו שם באירוע מקום מקסים ממש!

באזור 130-140 מנה

אם זה רלוונטי לכם.

החורף נגמר
התאריכים הפנויים יהיו לקיץ ותחילת הסתיו.
התאריכים הכי יקרים שיש

אלא אם כן אתם רוצים להתחתן עוד שנה פלוס מינוס ואז אפשר למצוא תאריכי חורף במחירים כאלה

המלצה שלי
ללכת לאולמות ולבקש למלא חור שקיים
בדרך כלל זה תאריך תקוע שהם לא מוצאים בשבילו קליינטים ולכן מוכנים להוזיל מחירים
ויחד עם זאת, בקיץ, במרכז, לא מאמין שניתן למצוא אולם ב130 ש"ח למנה

אולי בבני ברק זה קיים
לא מכיר מספיק

מעט יותר יקר מ140 למנה אך זה משלב אולם עם גן אירועים וזה נמצא בפתח תקווה

התחתנו שם, היה ממש יפה

כמעט ואין סיכוי שתמצאו ב130... גם רק אולם במחירי קיץ כמעט שלא תמצאו ב130..
עצתי- או שתוותרו על הגן או שתעלו הרבה במחיר למנה..

מומלץ ביותר!
יש גם את רמת רחל בירושלים שנשמע מתאים.. וגם את צלע ההר במחסיה

אחרי החתונה קשה יותר לסדר עניינים לא פתורים עם ההורים. במיוחד כשיש עוד מישהו בתמונה.

 

הכי טוב לצאת מהבית בשלבים. לגור באזור של העבודה והלימודים ולחזור בעיקר בשבתות וחגים. לייצר מאזן כוחות חדש מול המשפחה. לצורך ההיכרויות עדיף גם לגור לבד מאשר לגור עם משפחה שלא מסתדרים איתה. 

 

לפעמים המרחק פותר ולפעמים מסבך (ואני מכירה סיפורים על 2 הצדדים)

לי זה עשה ממש טוב ומלבד ההכנה הפרקטית לחיים כנשואה, זה גרם לי להתגעגע הביתה למשפחה ולהעריך אותם יותר.

נראה לי שגם לאונרדו בוטיק ירושלים הוא מהדרין בחג

את כבר הלכת. אז למה הגעת למצב הזה?
מילא לא הלכת היה כועס
אבל הלכת אז בעצם את זאת שויתרת והתגברת . אז על מה יש לו לכעוס? על כיביכול המשפט שההליכה היתה סחיטה נפשית? בשביל משפט אחד מיותר שאמרת הוא עושה פוגרום?
סתם כך אם כבר הלכת. אז למה הוספת אחכ שזאת היתה סחיטה ? הלכת שלום על ישראל
לא רצית ללכת כביכול בעיה שלך שנכנעת...
עכשיו לדעתי ברור שאל תתני לזה במה תמשיכי כרגיל וזהו . בלי להתחנן . תדברי כמו כל יום . אפילו על דברים טכנים. לא רוצה לבוא לסעודה שלא יבוא לא מאים ( הוא בטוח ירוץ לסעודה לא רק יבוא מקווה שהוא לא מפגר עד כדי כל לשבןר כלים על משפט שאמרת שקצת מיותר)
בקיצור אל תתני לזה במה . תמשיכי את חיך ואל תקחי ללב ואל תערבי ילדים

בלי לכתוב מה שאני חושבת עליו, מעשית:
תתנצלי. (מן השפה ולחוץ)
חבל שיהרוס את פורים.
יום יבוא ויחסי הכוחות ישתנו.

למה לא היה בידו אמצעי תשלום? זה משהו חד פעמי, או שיש דברים בגו?
עכשיו תרגעי, תשמרי על עצמך ועל ההריון.
כשתהיי חזקה יותר תוכלי לשים לו גבולות.
הריון זה לא זמן נוח לכאלו מטרות.
כעת השאלה אם את רוצה לפייס אותו למרות שצריך להיות ההפך-
תעשי מה שיותר נוח לך, ופחות מכניס אותך למתח.

שזה לגיטימי שהרגשת מאולצת וכו.
השאלה היא איך אומרים זאת...
אני חושבת שכדאי להתנצל על כך שפגעת בו בביטוי בו השתמשת.
ועם זאת לבקש להסביר לו מה חשת.


ללמוד לדבר על מה את הרגשת, ולא מה הוא עשה או התכוון (בעצם ייחסת לו פה כוונות זדון לא מחמיאות...).
כך הוא יכול להשתדל להבין את הקושי שלך בלי להכנס למגננה.

לגבי מי מבקש סליחה ממי, אני חושבת שאת יכולה לבקש סליחה על הדרך בה נאמרו הדברים,
ולהגיד שאת מתנצלת על כך שזה (מסתבר) פגע בו כל כך.

כל זה לא סותר כאמוקץר את התחושות שלך לגבי מה שהיה,
תשאלי אותו מתי הוא יוכל להקשיב למה שיש לך לספר על התחושות שלך מהייס ומאותה הנסיעה

פשוט תחפוץ במשהו לצורך העניין וזהו.. תסמן וי ותעבור הלאה...

אל תסתבך...ואל תהפוך את זה למשהו מעיק.. זה ס"ה בעיה טובה ומשמחתתתתתתת

 

 

רעיון סוג של ציוד משרדי... 

ציוד של מחשבים...

סט מצעים בצבע מסויים או לא..

מגבת גדולה  מפנקת..

בושם ..

תמונה של רב מסויים...

מנורת לילה

 

 

רוב הרעיונות שנתת בעיקר מתאים לבנות.

אם אתם חברים הרבה זמן - אז נראה לי יותר שאם אין לך משהו בראש, אז שהחברה שלך תבחר את המתנה.

 

אם ההיכרות שלכם מראש על בסיס חתונה - מכיוון שאתם לא מאורסים, הייתי אומר להם שכרגע פחות שייך לקבל מהם מתנה..

ספרי קודש (אני חושבת שלרוב בציבור הדתי), שעון יוקרתי, כלי עבודה יקר..