שלום לכולם..
אנחנו זוג צעיר פלוס ילדים. כרגע גרים באחת הערים... לא מרוצים בכלל, לא מהחברה (שאין) ולא ממוסדות החינוך.
מצד שני,פשוט כבר התרגלנו להיות פה.
אז מצד אחד מרגישים שצריך לעבור דירה, אבל מצד שני הקושי לביצוע לא פשוט.
לאן לעבור? איך בוחרים מקום? (כרגע ממש ללא קצה חוט) איך מתחילים מהתחלה במקום חדש?
נשמח לשמוע עצות מאנשים כאן... איך החלטתם על מעבר? איך ידעתם שזה המקום בו תרצו לחיות...?
בשלב ראשון.
דבר שני - תעשו לעצמכם רשימת הדברים החשובים לכם ותבררו לפי זה על כל מקום אופציונלי.
ואז תשקללו....
בהצלחה!
עדיף עכשיו מאשר כשהילדים כבר גדולים יותר.
מה אתם מחפשים?
עיר, יישוב, מושב, כפר או קיבוץ
צפון-דרום-מזרח-מערב-מרכז-ירושלים
איזור העבודה (ואם אתם תמצאו בהתאם למקום החדש, אז מה סוג העבודה שלכם?)
עם/בלי גינה
מעורב חילונים דתיים או רק דתיים
חיי חברה לעומת שמירה על הפרטיות (זה לאו דווקא קיצוני לכאן או לכאן)
השקפת עולם כללית
חינוך ילדים
תחבורה
וכו' וכו'
רק אקדים ואומר שטרם החלטנו לאן לעבור.
אבל מרגישים שזה ממש הזמן הנכון לנו למעבר.
גם אנחנו גרים בעיר ולא מרוצים מחיי החברה כאן.
התרגלנו מאד לחיים כאן, אבל רוצים מעבר.
כפי שכתבו קודמיי- צריך לחשוב מה אתם רוצים ומחפשים,
אצלנו לדוגמה היו כמה קריטריונים חשובים:
להתקרב יותר למשפחה, מקום עם אפשרות קניית דירה סבירה עבורנו,
מקום תורני עם חיי חברה, וכמובן- מוסדות חינוך טובים.
חיפשנו וחיפשנו, בדקנו יישוב או שניים,
בדקנו שני גרעינים תורניים בערים שונות,
וכרגע יש כיוון שנראה טוב.
כמעט כמעט עושים את הצעד,
אבל מלאי חששות.
מצד שני, מזכירים לעצמנו, שזה כנראה הדבר הנכון ביותר בשבילנו.
ובע"ה - ה' יסייע בעדנו לקבל החלטה בחודשים הקרובים ולרוץ קדימה מבחינת-
מציאת מקום עבודה לי (בעל יישאר כנראה באותה עבודה),
רישום למוסדות החינוך , חיפוש דירה בשכירות וכו'.
בהצלחה רבה!!
אבל שלחו לחמכם על פני המים ובטחו בבורא עולם שיראה לכם את הדרך הטובה. ההתחלות תמיד קשות ולאט לאט זה משתחרר.
אני קורא כבר כמה זמן בפורומים וסוף סוף הגיע זמני להתארס בשעה טובה מזל טובים בתגובות
יש לי עם ארוסתי קשר מאוד פתוח והיא שיתפה אותי במשהו שאני לא יודע איך לעזור לה ואני מאוד רוצה
דיברנו על החששות שלנו מהעתיד ועל כל הדברים שעתידים לבוא ואז היא אמרה שהיא חוששת מיחסי אישות אחרי החתונה למרות שהיא מאוד אוהבת אותי וכן קשה לה לשמור נגיעה בינייתים וזה סהכ ליגיטימי כי כמו בחורה דתייה מבית טוב היא גדלה בחינוך נפרד והיא בחורה צנועה אז אני לא יודע מה אפשר לעשות ואיך אפשר לעזור לה להתגבר על זה כמובן שאני לא מרגיש בנוח לספר לעוד מישהו כדי להתייעת כי זה מביך.
עצות ?
היא תעזור לה.
אנחנו לא נשואים טריים,15 שנה.
בקצרה:בעלי איש חסד יוצא מגדר הרגיל, הוא עוזר לאנשים עד כלות כוחותיו .אנשים נעזרים בו המון, הוא עושה הכל בערך: תיקונים, הלוואות, עזרה, סיוע הכל הכל והכל במאור פנים.
הוא בעל טוב ואבא טוב, עובד קשה וכו' אני גם עובדת . יש לנו 5 ילדים.
לפני מס' שבועות אחותו התחתנה וההוריםוהמשפחה שלו בערך קרעה לו את הצורה. כרגיל..הוא לא אוהב ולא מסוגל לסרב כשמבקשים את עזרתו, שאר האחים והמשפחה שלו מקפיצים אותו ומבקשים את עזרתו על ימין ושמאל ולא רק הם, גם מכרים, קרובי משפחה אחרים.
נסענו חודש רצוף לשבתות אצל ההורים שלו בגלל האירוע הקרב ובא וגם אחריו (אצלם החגיגה נמשכת שבועות...)-
בשבוע החמישי היינו אצל ההורים שלו ואחותו הכלה הטרייה פנתה אליו כשהייתי לצידו ואמרה רק לו שיבוא שבת כי היא לא יכולה להסתדר בלעדיו והתעלמה ממני. (אני מודה שנפגעתי מעט אבל לא אמרתי דבר), ,יום לפני הנסיעה לאותה שבת בעלי אמר לי- תתארגני ותארגני את הילדים לשבת וכו, אמרתי לו שיסע לבד כי אני לא הוזמנתי אלא הוא. הוא נפגע ושאל האם אני זה לא את? האם אני עושה בעיות כשההורים שלך פוגעים בי..? וכו
והייתי בשוק מאיפה הוא מצא להאשים את ההורים שלי ואז הוא סיפר על תקרית מסויימת שאפשר לפרשן אותו כפוגעת אבל הוא לא הבין נכון את הדברים. הסברתי לו ולא עזר.
מאז אותה שיחה כל היחס שלו אלי השתנה, הוא עצבני עלי, כל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא מגיב מגעיל, חסר סבלנות, בינתיים אני סופגת ויחסית שותקת , מחכה שירגע כדי שידבר איתי, אני מזמינה לשיחה והוא הודף.
הוא כנראה התקשר לאמא שלו ואמר לה להזמין אותי, היא התקשרהו התחננה שאבוא , בסוף התרצתי בלית ברירה. השבת הזאת הייתה סיוטית בשבילי- הוא התעלם ממני לחלוטין וישב עם המשפחה שלו כשאני מתרוצצת סביב הילדים, הייתי והרגשתי שם לבד.
לפני מס' ימים מתקשרת אלי פקידה בבנק ושואלת אם בעלי יכול להוציא את החיסכון שלנו, הייתי בשוק, הוא לא דיבר איתי על כלום קודם. שאלתי אותו למה , ולמה לא התייעץ איתי?
הוא אמר שהוא רוצה לסגור את המשכנתא שאנחנו צריכים רכב גדול יותרוכו' וכוכ' הסכמתי, זה הרי בשבילנו בסופו של דבר אבל ביקשתי שישתף אותי פעם הבאה בדברים כאלה.
הוא משך את החיסכון. ועדיין היחס אלי נשאר אותו יחס,עצבני ולא מצליחה לדבר איתו. לאחר כמה ימים נודע לי שהוא הוא הוציא את הכסף כדי לתת הלוואות לאנשים שביקשו ממנו ובני משפחה שלו.
אני זועמת ואין לי עם מי לדבר. אני לא מצליחה להבין אותו. הכסף הוא לא גם שלי?
אני לא רוצה לערב בני משפחה להתייעצות כי הניסיון לימד אותי שזה מזיק ממועיל.
אמרתי לו שאם הוא רמכנן ורוצה לפרק את החבילה שידבר איתי וכלום. אין עם מי לדבר.
הוא נותן הכל לכל מי שמבקש ממנו, הוא נותן ועוזר המון גם בבית אבל נמאס לי שאנחנו, המשפחה הקורבן של ההתחסדות שלו והוא לא יודע לשים ברקסים.
מה אני עושה????
תודה לעונים.
אם משהו שווה את הכסף זה פיתרון שיודע לבלום לבד, כלומר להציל את חיי. לא להציק לי.
כמעט כולם כיבו את זה בשלב מסויים.
אם את סוטה מהנתיב ולא מאותתת,
אם את מתקרבת במהירות מדי לרכב שלפנייך.
יש לי מובילאיי בערך שנה והיו כמה מקרים בודדים שזה התריע על משהו שלא שמתי לב אליו, אבל זה מסוג הדברים שלא צריך אותם עד שצריך אותם (השאלה באמת אם צריך, קשה לדעת).
אם התקרבתי לרכב מהר מדי, הוא בלם מאוד ולא האטתי מספיק מהר זה מצפצף. אם חס וחלילה לא שמתי לב וסטיתי מהנתיב זה מצפצף.
אני חושב שמצד אחד המכשיר הזה ממש יכול להציל חיים, וגם דרך אגב הוא מכסה את עצמו אחרי כמה שנים (ההחזר מהמדינה, וכן הביטוחים מכירים בזה).
אבל מצד שני- כן, זה באמת חופר.
אם את נהגת שנוהגת כחוק- לכאורה זה לא יחפור לך יותר מדי, אבל
בתכלס' השיקול שלך...
(בכל דבר כידוע יש יתרונות וחסרונות).
ולו עבור אירועי ביטוח. יהיה יותר ויותר חלק הכרחי מהנהיגה בהמשך ואין שום טעם לנסות להימנע מזה.
מערכת כולל התקנה עולה 2100, עם החזר של 150 ש"ח לקניה באוטו דיפו.
נראה לי שזה משתלם
שנאתי אותו עד שעשיתי תאונה כשהוא היה כבוי, ודי בוודאות הוא היה מונע אותה. 
הוא מציק ברגיל וזה כ"כ שווה את זה ברגע האמת.
עכשיו הצליל שלו עושה לי נעים באוזן
צימר מקסים ממש. עם בריכה וג'קוזי.
אם תרצי תשלחי לי מסר בפרטי.
יש בלאי של הדוד, הוא מתמלא אבנית והיא מאיטה את קצב ההתחממות של המים. מומלץ להשקיע ולהחליף(אם יש צורך) כי זה מחזיר את עצמו אח"כ - כשהבוילר עובד טוב הוא מחמם מאד מהר.
בגדול- כמו בת 30
ואם את שואלת, כנראה שיש בעיה
ואת הצד השני שלו לשים בבית.
הוא תקין, אבל נשבר לי להתעסק עם זה ולנחש אם צריך או לא.
שזה יתן מדד למתי הוא דולק ומתי לא. זה לא יענה על 100% אבל יעזור.
יש לי שעון שבת של דוד שמשולב במנורה כזאת
עלה לי בארץ 100 ש"ח
מתאר לעצמי שבחו"ל יעלה פחות
הייתי חייב את זה דחוף (התקלקל לי השעון הקודם) ולכן לא יכלתי לחכות
בכל מקרה אם תמצא, שתף אותי
יש לנו דוד חשמל ובימים חורפיים אלה למקלחת למבוגר בנחת צריך שעה דוד.
מקלחות זריזות לשלושה ילדים גם מספיק שעה.
בס"ד
נעשים יותר רגישים, יותר פגיעים
ומה שהיה לצחוק בגיל 40 ו50
יכול להיות עניין לבכי בגיל 60 ו70
"אל תשליכני לעת זקנה" נאמר גם על זה
קשה לו מאד עם המצב. בטוח. אל תייעצי לו, מן הסתם הוא יודע מספיק טוב. זו נקודה רגישה עבורו וכל "עצה" ממך בנקודה רגישה זו מצערת אותו.
מומלץ בחום, להגיד לו שאת אוהבת אותו, לא משנה מה יהיה עם עבודה, שאת איתו, שאת בטוחה שהוא מחפש בצורה טובה ושעוד ימצא משהו טוב. ובלי קשר לכך, את הכי אוהבת אותו ללא שום קשר מה יהיה עם עבודה.
בתור אשתו לך יש את היכולת הכי גדולה להשפיע על ההצלחה שלו. האמון שלך ביכולות והכישורים שלו, זה המדד הכי חשוב בעיניו שמשפיע על הביטחון העצמי ביכולת להצליח בעבודה.
התמיכה והעזרה הכי טובה שאת יכולה לתת לו, זו ההבנה שהוא עובד למרות שאין בזה פרנסה והוא בבית. התייחסי לזה כאילו הוא עובד בעבודה זמנית שנקראת "חיפוש עבודה". צאי מנקודת הנחה ש"המשרה" הזו לוקחת נניח 30 שעות שבועיות. אלה שעות שהוא "לא בבית" ולא מחפש שיפעילו אותו.
אם אתם אוהבים לצאת לבילויים זוגיים, תמשיכו לצאת וליהנות בשמחה אבל כמובן באחריות לא לבזבז על זה הון.
בסוף היום או בזמנכם הפנוי, דברו רגיל על איך עבר אליכם היום. שתפי אותו בחוויות שלך ותעודדי אותו לשתף אותך בשלו. אם הוא מבקש עזרה ממך, נסי לעזור אם את יכולה ואם הוא לא מבקש הוא כנראה מסתדר לבד.
רק שדרי לו שאת מאמינה בו ואת יודעת שיש לו את האחריות לקחת חלק בעול הפרנסה.
בהצלחה!
יש לו הכשרה? כיוון? ניסיון?
באיזה אזור בארץ?
מה הוא רוצה ואיך את יכולה להקל עליו
לפעמים הוא רק ירצה ספייס ושקט ומרחב פעולה
ולא שישאלו אותו כל הזמן מה חדש
אפשר גם לעודד אותו בסיפורים על אנשים שחיפשו את עצמם ואת העבודה המיועדת והמתאימה ולאחר שנים של חיפושים מצאו וטוב להם והם מאושרים
(יש לי סיפורים כאלה מהחברה)
ובעיקר שזה לא אומר עליו שום דבר רע ואישי והרבה עידוד שהוא ראוי בעיניך וחשוב בעיניך גם ככה(למרות שהוא 'מובטל' זה קושי גדול גם סביבתי וגם אישית)
זה סוג של זמן כזה והוא יעבור בעזרת ד'
חוץ מזה הרבה לתמוך ולעשות את תפקידך נאמנה
ואפשר גם להתיעץ עם עמותות ויעוץ תעסוקתי(יש איבחון של אדם מילוא)
או עם חברים שעובדים בעבודה שהוא היה רוצה לעבוד(נטוורקינג)
לא להפעיל לחץ - זה מיותר, לא מועיל ומתסכל.
הוא גם יודע שטוב שימצא.
בינתיים תעודדי שלא נורא - בוודאי בסוף ימצא משהו טוב, שהוא מוכשר.
ובכללי, יחס נעים של אשה לבעלה. והתענינות הדדית זה בזה, ובילדים, בלי שהנושא הזה יהיה כל הזמן במרכז השיחה. עוד קצת סבלנות.
ונראה שאת גם יודעת בעצמך מעצמך.
למרות שעברנו תקופות מספר כגון אלו, עדיין אין לי עצות לתת.
אני כן ממליצה לראות את הטוב שבתקופה הזו,
יותר זמן שאפשר לנצל למשפחתיות, להתייחס יותר לילדים, לעשות דברים שתמיד רצה לעשות והיה טרוד בעבודה, לראות בזה תקופה להשתחרר ולהגשים חלומות,
ולהמשיך להאמין שפרנסה ועבודה היא משמיים,
אתם משתדלים וכשהקב"ה ירצה, תגיע העבודה הנכונה.
לרוב האנשים שם אין אינטרנט כך שהם לא יוכלו לענות פה...
מתנצלת אם הרגזתי מישהו...
אנו גרים בשומרון, ישוב תורני קהילתי- שכבר גמר אותי.
מחפשת המלצות לאזור שהדרישה העיקרית היא מוסדות חינוך טובים לילדים ביסודי וסביבה תורנית - וגם חטיבת בינים תורנית . מחפשת חוויה מתקנת בתחום של אנשים תורניים עם לב טוב אמיתי....
אז היכן טוב למשפחה תורנית עם כמות ילדים והכנסה מעל הממוצע
מבחינתי כל הארץ- עיר כפר או ישוב חוץ מהצפון ורק לא באזור גב ההר של השומרון.
ומחפשת חיזוק...
העיניין שהתרגלנו למחירים הזולים שהמקום הזה נותן... כרגע חוששים מלהסתדר כלכלית בחוץ (מרוויחים מעל הממוצע במשק ב"ה אז זה יותר פחדים שהכניסו לנו לראש כל השנים בישוב הזה)
השאלה גם איזה גודל של דירה אתם צריכים. יש מוסדות מעולים וקהילה תורנית עד כיתה ח'.
בס"ד
שלום, אני אשמח לעזרתכם מניסיונכם הזוגי
יצאתי עם מישהו לפני כמה שבועות וממש התלהבתי ממנו, כ"כ התלהבתי שהרגשתי שאני ממש מעריצה אותו. שידכו אותנו כי הוא בדיוק מה שחיפשתי ואנחנו באמת מתאימים. היו לו המון תכונות שראיתי בעצמי ואני רוצה גם בבעלי, ותפסתי ממנו מאד כי היתה לו אישיות שראיתי כטובה והייתי מאד רוצה לעצמי והרגשתי שזה כבר גבל ברצון להיות כמוהו. גבל בקנאה וחוסר בטחון שזה השרה עלי.
לדוגמא הוא אחד כזה שיודע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון. ובביטחון יכול לתמוך באנשים, שזה משהו שאני רק חולמת לדעת לעשות.
והוא דתי שיצא בשאלה וחזר בתשובה. ואני ראיתי את זה בתור "וואו! הוא הלך עם הלב שלו, היה בעולם הגדול, וחזר לעולם הדתי!" כמו איזה דוסית מתלהבת.
כי האמת שהחלום הכי גדול שלי בנעורים היה שיהיה לי אומץ להתרחק טיפה (טיפה!) מהדת כדי לחזור מחודשת. הייתי צריכה את זה כשכל החברות שלי התרחקו קצת אבל לא היה לי אומץ, וזו היתה מלחמה קשה שגורמת לי לקנא קצת במי ששחרר בניגוד אלי (ועד היום יש את החברות ששלמות עם עצמן בדת כי הם עשו תקופת מרד כשאני עדיין חושבת על זה.....).
אז הפגישות התחילו טוב, היה לנו חיבור עמוק בגלל הדמיון בינינו ולאט לאט זה דעך כי בהתחלה באתי עם בטחון אבל ההערצה הלא נורמלית שלי אליו גרמה לי להרגיש לידו לא בנח ולא הייתי משוחררת בפגישות.
הרגשתי לידו דוסית פחדנית ושאני מסתכלת מלמטה למעלה על הבחור המושלם! בפגישות מתקדמות שלנו כבר כל החסרונות שלי הציפו אותי, אפילו כשהוא היה מסתכל עלי נלחצתי וחשבתי לעצמי על הבנות שהוא היה איתן ורק רציתי שהוא יחשוב שאני יותר יפה ושווה מהן.
זה היה צריך לעבוד. הרי יש בו הכל- הוא הבנאדם שתמיד רציתי, הבחור המושלם, הוא כל רשימת המכולת שלי פלוס כל מיני דברים שבכלל לא ידעתי שאני מחפשת פלוס אהבתי מאד את איך שהוא נראה,
אבל בסופו של דבר נפרדנו אחרי בערך 5 פגישות כי זה לא עבד.
ועכשיו אני מלאת מחשבות 
ואני לא יודעת אם זה הבחור בשבילי או שזו רק הערצה מוגזמת לביטחון העצמי ולשלמות שלו.
ולא יודעת אם זה נורמלי להרגיש ככה לבעלי וזה רק חוסר הערכה עצמית שלי שהרס הכל?
חשוב לי להגיד שהיתה עוד סיבה שנפרדנו, הוא לא הרגיש מספיק בשל כרגע (כי הוא חוזר בתשובה מגניב
), והוא באמת לא היה מוכן לקשר, אבל אני עדיין אשמח שתעזרו לי להבין ותאירו לי, אולי כשיהיה בשל...
תודה מראש
הרי אם הוא לא מרגיש מספיק בשל לנישואים זה אמור לבלוט ולהפריע לך בפגישה השנייה או השלישית. בכלל, לא כדאי להתחתן עם אדם בגלל שהרושם החיצוני שלו מעורר קנאה ממש. זה רושם זמני ביותר שמתפוגג ככל שמכירים יותר לעומק. מה גם שעם הגיל הבחינה בין עיקר לטפל משתפרת.
עדיף שתתחתני עם אדם שהאור והצל שלו לא מאפילים עלייך ועל האישיות שלך.
אמרת שאם אני לא מרגישה לידו בנח אז הוא כנראה משדר לי את זה, איך הוא יכול לשדר את זה?
מה אני צריכה לבדוק?
זה הדבר הראשון שהבנתי שאני צריכה לעשות, אבל סה"כ אני לא בנאדם עם חוסר הערכה עצמית, אני דווקא מחזיקה מעצמי מאד.
ואני לא יודעת איך להעלות את הערכה העצמית שלי בעניין כזה.... באמת, תגיד לי איך?
מחפשים לקנות ספה פינתית לדירת חדר וחצי. (2.5 מטר על 2 מטר [הספה]).
אם מישהו יכול להמליץ על דגם וחברה טובים. האם כדאי שזלונג או שעדיף ממש ספה. עור או בד. להשקיע ל10 שנים או לשנה? מה לא כדאי לקנות.
תודה..
כלומר תמיד שמעתי עליו אף פעם לא התאמצתי להכנס..
לדירה כזו ההיתי לוקחת משם ובעתיד משתדרגת...
שלום,
אנחנו מעוניינים לקנות מיטה יהודית יפה ומיוחדת.
נשמח לקבל המלצות על חנויות שניתן למצוא שם.
אנחנו קנינו לפני חודש ב5000 כולל מזרונים ו2 שידות (בלי ארון) וב"ה אחלה לגמרי. נראה לי שזה גם המחיר הסביר.
לגבי מיטה יהודית, למעשה בקטלוגים מוצגת מיטה מחוברת אבל היצרנים יודעים לתת מאותו דגם פשוט 2 מיטות בודדות שמוצמדות ביחד בראש וברגלים וזה הקונספט נראה לי ברוב אם לא בכל החנויות.
אפשר לשלוח את המספר ואת המקום?
אני הייתי ממליצה לך קודם כל לבדוק כמה התקציב שאת מוכנה להשקיע לשם מיטה שכזאת, וגם לבדוק בכמה מקומות כי רק שאת בודקת פיזית את יכולה לדעת אם היא תתאים או לא. ממליצה לך להתחיל לבדוק קודם באירופלקס כי יש להם מיטות ממש מפנקות ובמחירים סבירים לגמרי.
מאוד חשוב לבדוק את המזרון. נוחות מאוד חשובה למנוחה טובה. אנחנו קנינו בחנות של אירופלקס. תראו אם מתאים לכם
איך מטעינים את הקלנועית?
האם יש אפשרות להטעין אם גרים לא ממש צמוד לכביש?
כי הבנתי שצריך לחבר כבל מהבית לקלנועית אז מה עושים
אם הבית קצת רחוק מהקלנועית?
פאז"תסבירי לי איך את מתכננת להתחתן עם בנאדם שרוצה לשבת ללמוד תורה? איך??"
אני אפילו לא יוצאת כרגע עם אדם ספיצפי, אבל זו השאיפה, זה הכיוון.
אני באה מבית שהתפיסה מאד ברורה בו - בעל צריך להיות המפרנס.
וגם אם חוסכים-- "ילדים עולים המון המון כסף, את פשוט חיה בסרט..". אני סטודנטית לפסיכולוגיה כך שעד שארוויח כסף יקח זמן. באמת.. ממה חיים?
מודדת כובעיםזה - איך זה לא נהרס?
או צובר אבק?
אצלנו עורכים את השולחן שנייה לפני הסעודה (כמובן, הרבה הרבה פחות מושקע...) - וגם זה לא תמיד מחזי מעמד עד סוף הקידוש...
ב"ה.מתואמתמודדת כובעים (מגיל שלוש ועוד לפני אפילו)מתואמתאחרונהובכל זאת - הם עלולים "לשנות את עורם" פתאום...
(מהסיבה הזו אין לנו כלי זכוכית/חרסינה בכלל. רק פלסטיק יפה או חד"פ חגיגי...)
מתי (היה) יותר קל לכם ללמוד, לפני החתונה או אחריה? אני לא מתכוון למניעות וטרדות טכניות, אלא לחשק.
ולמה לדעתכם זה ככה?
וגם עם הלא לשמה שיש בישיבה וודאי שיותר קל. מצד שיני אחרי החתונה הלימוד הוא ממקום יותר אמיתי בהרבה יותר מחיבור אמיתי לתורה ולקב'ה
אז נכון שלפני שמחליטים להתחתן הרבה פעמים זה ברור, טבעי, וכו'..
אני קוראת פה הרבה תשובות וככה זה נשמע.
אבל מה אם המציאות לא ככה בדיוק ובכל זאת צריך להחליט.
אני מדברת על מצב שיש אהבה. אפשר להגיד בפה מלא "אני אוהבת"..
ויש גם משיכה. והשיחות עמוקות. והוא האוזן הקשבת שלי.. הוא מסוגל להכיל אותי.
אבל לא כיף לי ברמה של חברים טובים, ברמת הזרימה שאפשר לעשות שטויות ביחד וזה יעבוד.
תקחו לדוג' חברים שהכירו בבני עקיבא, הסגנון מאוד כיפי, זורם, חברמני. אז כאן זה לא ככה...
מה זה אומר לגבי ההחלטה אם להתחתן? אני באמת לא יודעת.
ובגלל שאין את הזרימה החופשית הזאת של הצחוקים והשטוניקיות, שאני מרגישה בבית וכל זה,
אז אני מנסה לדמיין אותנו גרים באותו בית ומשהו שם פשוט לא עובד. לא מבחינת אינטימיות או רומנטיקה.
כי זה יש בשפע אני חושבת. רק העניין של הזרימה של דברים טבעיים של היום יום.
וגם זה אומר שהקשר שלנו טיפה כבד. הכיף שלנו מתבטא בזה שכיף לי שהוא יכול לצחוק מהבדיחות שלי.
כיף לי שהוא אוהב אותי. כיף לי להראות אותו למשפחה כי הוא בחור שיש מה להתגאות בו. כיף לי לשפוך לפניו את מה שהיה איתי באותו יום ולשמוע את הדעה שלו, או שסתם הוא פשוט יקשיב לי...
אני לא רוצה לוותר על כל זה. ואני גם מפחדת לחשוב שאני אגיד לא ומישהי אחרת תקבל את כל הטוב הזה.
האם הקשר הזה בעייתי ולא יכול לעבוד בתור זוג נשוי? כי באמת מהפורום פה אני שומעת זוגות שפשוט כיף להם ביחד, שהם יכולים לשחק משחקי קופסה, להכין אוכל, לעשות דברים מגניבים.. ואנחנו לא. (לא ניסיתי האמת, מודה מודה באשמה..)
האם זה משהו שאו שיש אותו או שאין אותו? או שאפשר לפתח את זה עם הזמן?
(כי אני מסתכלת על איך אני בונה קשרים עם חברות שלי. בד"כ אם לא היה לי כיף עם מישהי או זרימה, אז סביר להניח שלא היינו חברות לתקופה ארוכה כי בשלב מסויים משהו משעמם. אבל פה זה קשר זוגי, אולי ההשוואה שלי לא נכונה.)
ואני חייבת לציין נקודה חשובה! היו לי קשרים שהייתה זרימה מעולה! שהיה כיף, פשוט כיף... יכלתי לדמיין אותנו עושים דברים מגניבים, ספונטניים, שאני יכולה להרגיש שבטבעיות בכל סיטואציה. זה לא עבד מסיבות אחרות. אבל כאן הקשר לא כזה מבחינת הזרימה..
יש לציין שהוא בחור יחסית מופנם וביישן, אולי זה גם קשור. ואני ממש לא. אני חברמנית, זורמת, לא ביישנית בכלל.
סליחה על האורך, אני ממש בדילמה.
אשמח לתגובות.
ישנה חדשה
