היו חצי שנה שייעוץ זוגי ועכשיו החליטו שזהו והם מתגרשים.
אני רוצה להציל אותם. מרגישה שלא עשיתי מספיק כדי שהם יישארו יחד. עם הבעל אינלי קשר אבל מהסיפורים של האישה נשמע שיש אופציה להציל....
האמת היא שמהרגע שהם התארסו היא לא רצתה אותו ולפי דעתי חששה לעזוב שידוך. ועכשיו כנראה הוגדשה הסאה.
אבל הוא לא מכה או דפוק. היא פשוט רוצה משו יותר טוב ואני חוששת בשבילה.
אוף יצא לי קצת בלאגן כי הייתי בטוחה שבסוף הייעוץ יעזור להם להישאר יחד.
כואב לי עליה מידי
שהיא קצת מפנטזת על טוב שלא ככ קיים.
ואני אחפש גם לה...
כדי להצליח היא חייבת להחליט שהיא רוצה אותו ורוצה להצליח. זה השלב הראשון.
אם את זה אין לה- אין שום דבר שיוכל לעזור.
אם יש לך דרך כלשהי לגרום לה להבין ששווה לה להילחם על זה- תנסי. אם אין לך, היא תביא את החורבן על עצמה בכל מקרה.
אולי היא בכלל לא נמשכת אליו? וזה לא עוזר כנראה יעוץ לסיפור הזה
או כל סיבה אחרת שכנראה את לא ממש מעורבת
באמת אני אהיה שם בצד התומך.
עזרתם לי לשחרר ולהבין שזה לא תלוי בי...
הואים/הורים של חברות/איש צוות בבית הספר/מועדנית/מדרשה וכו' וכו'?
איפה אני אהיה ואיך יראו חיי בעוד 10 שנים מהיום?
אורח חיים
השקפה אמונית וחינוכית
משפחה
זוגיות
מקצוע
השכלה
מגורים
קהילה
וכו'. בקיצור, דברים שנותנים יציבות ותמיכה לנפש וגם יכולת להוביל ולתמוך באחרים. את בגיל שבו את יכולה לבחור ולבנות את עצמך. ההריון והאימהות שתבוא אחריו בע"ה, הם חלק ממך ומהאישיות הטובה שלך. זה לא מה שיעכב בעדך וימנע ממך להגשים את החלומות והשאיפות שלך בחיים.
תתייעצי עם הגורמים הרלוונטיים בתקווה שבס"ד תקבלי החלטות מושכלות לגבי עתידך.
בהצלחה!
לא שמתם לב לפרט חשוב. מדובר בנערה בת 16-17!
זה לא צחוק, מי חשב על חתונה ועל "איפה לגור"......
מחיהמון טוב לך!
שולחת לך חיבוק והכל יהיה בסדר.
מה שהוא אמר בקשר לגיהנום מאוד מוזר. אין לזה שום קשר ליהדות. יש דרכי תשובה, ובכללי רק ה' מחליט בדברים כאלה. נשמע שהוא לא יציב נפשית, אולי אפילו תחת השפעה של מישהו מסוכן או מנסה לבצע עלייך מניפולציה קלאסית - הוא "פוגע מאהבה", "כדי להציל אותך" , התנהגות קלאסית של בן אדם אלים.
אם מדובר באותו הדבר אז זה לא יעיל אם אתה יכול להתחבר לוויפי פרוץ.
שלום לכם שמי רון.
אנחנו זוג דתי (היא מבית, ואני חזרתי בתשובה בגיל 14 בערך).
אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל, אז אני אתחיל מההתחלה.
תמיד אני ואשתי רבנו, והיו לנו ריבים, גם כשהיינו ידידים, בהמשך שהיינו חברים וגם בתור נשואים.
אנחנו עוד מעט נשואים 3 שנים. ויש לנו ילד מתוק מדבש בן שנה וחצי עוד מעט.
היא כל הזמן קוראת לי ואומרת לי שאני איטי, שאני חסר-קליטה, בכנות היא משהו מטורף, היא עושה דברים בו זמנית, והיא תקתקנית ברמות, אבל היא גם מאוד לחוצה ועצבנית עקב כך.
היא מהבחורות שיש להם יומן והן כותבות בו ומסמנות וי על דברים. אני איני כך.
עכשיו כיוון שהיא ממש i7 אני קורא לה, והיא קולטת מהר ואשת שיחה, אני לא כמוה כלל. הקב"ה לא זיכה אותי בכך מה לעשות.
והיא מתעצבנת עליי שהיא מבקשת 4 פעמים ב-"טון נמוך" היא קוראת לזה, ואחרי זה בפעם ה-5 היא צועקת ואז אני מבצע מה שהיא ביקשה.
היא כל יום ראשון הולכת לים לחשוב עם עצמה, כן גם היום היא יצאה, וכמעט כל הזמן אנחנו רבים.
העבר שלנו טעון בטראומות אחד לשנייה. ובמילים לא פשוטות האחד לשנייה.
אני באמת אוהב אותה, היא אומרת לי שהיא כבר לא אוהבת אותי, שאני בעל טמבל וחסר קליטה, שאי אפשר לדבר איתו שיחה בסיסית.
אני באמת לא העיפרון הכי חד בקלמר כנראה, אבל אני כן מקשיב לה, רק לא תמיד מבצע ישר את מה שהיא רוצה, אני כן רוצה להביע את הדיעה שלי..
למשל היום רבנו על שהיא ביקשה שאכבה את המזגן ולא כיביתי, כי אמרתי לה אולי... ואולי.. ואולי.. הסיבות שלי שרציתי שיישאר דלוק, והיא התחילה לכעוס ולקלל (בפעם ה-4) ואז עשיתי זאת.
אין לי מושג למה זה מגיע לטונים הללו. אני נותן את כולי בטיפול הבית וניקיונותיו וטיפול בילד.
היא הלכה לים ואמרה לי (הערב) תביא לי 5 סיבות למה אתה לא קולט ברדאר הנמוך על מנת שנעבוד עליהם.
ובאמת אין לי מושג מה היא רוצה. חשבתי אולי לכתוב את כל הבקשות שלה ביומן שכל הזמן אסתכל בו שהיא לידי. ואני לא בטוח אם זו התנהלות נורמלית, האם ככה כל החיים אני אהיה חייב לעשות זאת?
אין לנו תקשורת טובה, אין לנו הערכה האחד לשנייה, היא מעדיפה את הסלולרי והסדרות עליי, ואני גם מתחיל להעדיף את השקט ואת אלו שכתבתי עליה.
מה ניתן לעשות? האם הקב"ה טעה בזיווגנו?
גם היא כשהיא כועסת, היא אומרת שהיא מחרת/יים מפרידה חשבונות, ושהיא תיתן לי לראות את הילד, אבל איתי היא לא רואה שום עתיד, ואז היא נרגעת בתקווה אחרי כמה שעות. והכל חוזר למסלול הנורא.
אני כרגע חסר עבודה ואין לי שום חשק לשלוח קו"ח או להתפלל אפילו תפילה אחת כשהיא ואני בזוגיות גרועה, שבשנה האחרונה זה ככה כמעט לרוב, כמה ימים טובים, ואז מריבה קלה או קשה, אבל בטוח מריבה.
יש לנו ספרי זוגיות בבית, אבל אנחנו לא מוצאים את עצמנו קוראים אותם ביחד, כי אנחנו משתדלים לא להתראות כמה שיותר ביחד. אני לא יודע מה קרה לנו. פעם היא באמת אהבה אותי ואני אהבתי אותה יותר. האם זה הסוף?
בבקשה עזרה.
תודה
הראשונה - לפי התיאור שלך את עצמך - היא מתעוללת בך נפשית. הפגיעה - והנזק שנעשה לך, לנפשך, ולאישיות שלך הוא עצום ויקח זמן ומשאבים לטפל בזה. אני מכווה שאתה רואה למה אני מתכוון, אבל לצערי אני חושד שלא. תבחן את טפיסת ה"עצמי" שלך - אף אחד לא אמור להרגיש ככה ולדבר ככה על עצמו - ובמיוחד לא גבר ואבא. זאת לא אשמתך - אתה הקורבן.
מה עושים? טיפול - עוד אתמול. ואם לא - אז התייעצות בהולה עם דמות רבנית (שלפי התיאור למעלה יגיד לך להתגרש).
גירושין זה נורא. להיות גרוש זה נורא. להיות אבא גרוש זה נורא. אבל זה לא הכי נורא.
להיות קורבן להתעוללות - ולתת לילדים שלך לראות את זה ולגדול ככה - זה נורא יותר.
ב"ה שתזכה בחוכמה בינה ודעת לראות את הדרך הנכונה ושה' יוביל אותך בקלות ובנחת.
הרי בסוף תכבה את המזגן. אז תכבה בהתחלה
זה כמו עם ילדים. ארבע פעמים מדברים יפה בסוף צועקים אז הם שומעים. אז אני צועקת בפעם הראשונה . חחחחחח . אם זה מה שעובד אז מקצרים תהליכים.
ואז הם אומרים אמא למה את צועקת. כי אולי אתם לא שומעים כשמדברים בשקט. אז למה לנסות חבל על הטירחה.
או
שתענה תשובה ברורה. נגיד על המזגן. אומרת תכבה . תגיד חם לי. למה אולי אולי אולי. תוציא את התשובה מהפה מה יש לחשוב כל כך הרבה
זה לא שהוא אומר בסדר. רק שהוא הולך לאט לאט לקחת את השלט ולכבות את המזגן. זה נקרא איטי
הוא הססן או לא החלטי או אדיש, ככה הייתי מגדירה את זה ...
אם זה אדיש, אז אדם אדיש יכול לפוצץ אדם פעלתני.
אם חבר יתקשר אליו פתאום ויבקש משהוא הוא גם מתנהל ככה? או רק כאשר אישתו מבקשת משהוא אז הוא אדיש אליה כי אולי מרוב שהיא מבקשת..
אם יצטרך לקחת זכיה של כמה מליונים מהלוטו ,הוא גם יהיה איטי?
זה מישהוא שסוחט את הסמרטוט לאט לאט לאט ואז אישה שעומדת בצד יכולה להשתגע. אז במקרה כזה הייתי אומרת לה קבלי אותו. אז הוא שוטף יותר לאט. ואולי אפילו זה יותר יסודי.
אבל מישהוא שאומרים לו לכבות את המזגן, והוא לא מבצע ארבע פעמים ורק בפעם החמישית שכצועקים עליו הוא עושה ,זה לא נשמע איטיות מבחינה נורולוגית.
אבל הוא לא כתב יתכן שהוא מאוד ביקורתי ולא עושה הרבה. ושקוע המון בנייד ויוצא עם חברים וכו והיא מרגישה שהוא לא איתה.
לפעמים צועקים על משהוא אחד וזה עומד על בסיס אחר של תיסכול
זה לא יחסי הורה -ילד שההורה אומר והילד צריך לבצע
זה יחסי בעל - אישה
יש פה בעיה בסיסית של תקשורת, קבלה, הבנה של השוני ועוד
נשמע שמה שחסר פה זה יעוץ זוגי
נשמע פתיר בהחלט..
נשמע שאתה באמת בן אדם טוב עם הרבה רצון טוב. נשמע שגם היא בסדר גמור.
יש לכם קושי שחוזר על עצמו, ונראה שהוא דורש טיפול לא גירושין. גירושין הן שאי אפשר לבנות בהצלחה, לא נשמע שזה המצב שלכם (גם אם אשתך מעט קצרת רוח- תוביל אתה את הבניין המחודש).
עוד לא אבדה תקוותכם, ממש לא.
לכו לייעוץ (למרות המחיר הכספי- זה שווה!), זה יבנה אתכם. בע"ה בניין עדי עד!
בלי תוקפנות, אמיתי לגמרי, בלי מסכות ומגננות
ותפסיק לרצות אותה, אם היא מבקשת משהו תדבר איתה בלי אולי.. גם אתה יכול לבקש ממנה
ולהגיע להסכמה ששניכם מסכימים עליה
אשמח לשמוע מה דעתכן בנושא
אבל אין לי שום בעיות לצום, אז היה לי ברור שאני צמה.
לא היה קושי מיוחד. אכלתי קצת בחדר ייחוד והספיק לי..
שתיתי גם תוך כדי הריקודים כמובן..
הערב והלילה שאחריו חשובים יותר ופחדתי לפגוע בהם.
(למה כן לצום?)
ב"ה לא מאוד קשה לי בצומות.
ביום כל כך מיוחד, היה לי ממש שטוב לא להתעסק באוכל.. מספיק הרגשתי קצת בזבוז זמן על ההתארגנות ושקלתי לעבור לרבנות ;)
הזמן הקשה היה בצילומי משפחות, כשכל רגע זזתי מהרק וחזרתי והצטלמתי וכו'. כשקלטתי שאני נחלשת התיישבתי לנוח.
בכל מקרה, זו שאלה לרב בהתאם לכוחות שלך, כפי שידוע לי.
אחרי החופה מומלץ ממש לדאוג לדברים קלילים שלא יכבידו עליך/ם. אני התעקשתי שיהיו פירות; מה שלצערי לא היה בחדר יחוד ולכן לא אכלתי.. אחכ באולם אחותי דחפה לי אבטיח ומלון וזה היה ממש יעיל! שניצלים/בורקס ואפילו לחם - מכבידים על הגוף, במיוחד אחרי צום.
בהצלחה!
אני צמתי והגעתי לחופה עם כאבי ראש, שה' ישמור...
עדיף לשאול רב
מזל טוב
כי אין לי בעיה לצום בדרך כלל וגם ככה לא הייתי מצליחה להכניס כלום לפה מההתרגשות.
חבל לי שבעלי צם.. הוא הרגיש מאוד רע ובתמונות מהחתונה יש אולי אחת שהוא מחייך בה
פורים שמח בקרוב!
בעלי ואני כבר תקופה ארוכה ביחסים שהשתפרו לאין שיעור תודה לאל.
אני מאוד שמחה שסה"כ התקדמנו במסלול שלנו, למרות שעדיין יש לנו תקלות.
אני מרגישה שלשנינו יש איזה אישו עם רגישות וכעס, אנחנו לא מצליחים לעורר את השני לרוגע ושמחה אלא הרבה פעמים באמירות קטנות וקצת אי הבנות אנחנו "מדליקים " אחד את השניה.
המצב לאחרונה קשה לי כי באמת שהשתפרנו מאוד, ואני מרגישה שעד שסוף סוף הצלחנו- עדיין יש "עננה שמרחפת" שניפול , וזו לא סתם נפילה, אלא ריב מכוער של כעס וחימה.
במצבים מסוימים פתאום כל העין הטובה שלי אליו נמסה בשניה, ואני מתחילה להתעצבן על כל דבר שהוא לא שם לב אליו, שהוא לא עוזר מספיק, שהוא לא זוכר דברים, שהוא פסיבי ולא יוזם.
אני מבקשת בהדלקת נרות ובתפילת שבת שיתן לנו שלום בית שלם, שימשיך להוביל אותנו בדרך הנכונה, שיתן לי עין טובה על בעלי כמעט תמיד, ושאם לי אין- אז שבעלי ידע להתמודד עם זה מצידו בצורה נכונה ולא באופן שידרדר את המצב.
מתפללת גם שלא יהיו לנו חילוקי דעות גדולים מידי בהקשר להכנסת הדת לבית, אני דתיה ובעלי חילוני, והרבה פעמים אני מגלה שבמקום לעזור ולסייע בידי או להתחשב אני מרגישה שעדיין יש איזה משיכת חבל בינינו על עד כמה הבית יהיה חילוני או דתי. יש בנו מעין אגו או אולי ההפך- איזו רגישות כל אחד לעצמו , איזה חוסר בטחון עצמי כזה, שמוביל להתלקחות. ואני מרגישה שלרוב לאחרונה באמת האהבה התעצמה, הכבוד והקירבה, והיתה המון התחשבות אחד בשניה. אבל לפעמים כמו אש מתלקחת בשדה קוצים מספיק שיהיה אירוע אחד בודד, או מצב רוח של אחד מאיתנו, איזה חוסר בהבנה, שפשוט האוירה מבחינתי ממש הולכת ויורדת, ואני ישר מתבאסת על כל דבר קטן-- פתאום אני חושבת מחשבות מקטרגות "לו רק הוא היה יותר שמח" "לו רק הוא היה אדם יותר של נתינה" "לו רק היה אדם יותר רגוע" "לו היה מצחיק אותי יותר והיינו צוחקים יותר יחד- זה היה מונע מהמריבות להתדרדר" ועוד ועוד.
אני מרגישה ממש ממש רע עם זה, כי הוא באמת משתדל כל כך הרבה!! , אנחנו הולכים ליעוץ זוגי, וזה ממש קשה לו והוא מגיע בכל זאת ומשתדל ללמוד איך לשפר את המערכת יחסים שלנו, הוא תמיד מחזק אותי ונותן לי הרגשה שאני הכי מדהימה וחשובה בעולם ואין עליו. שבת אחרונה נניח הוא כן הלך איתי לבית הכנסת -למרות שזה היה אחרי שהוא אמר משפט של " אני הולך איתך כי אמרתי שאלך ואני יודע מה יהיה אם בסוף אני לא אלך"- כאילו שאני אעשה לו ריגשי ויהיה בלאגן. זה כל כך ביאס אותי המשפט הזה. אם אתה כבר בא- תבוא מרצון סלאש תבוא מתוך כבוד למילה שלך אליי, כי כבר שבת שלישית שדיברנו על זה שהוא יבוא איתי לתפילת שישי וסיכמנו שזו תהיה השבת. אז בסוף הוא בא אבל עשה לי הרגשה ממש מרה.
לאחרונה עשינו איזו הפסקה של שבועיים ביעוץ ונראה לי שבגלל זה השבוע היה לנו יותר מתוח. כי אנחנו בנתיים חייבים את היעוץ הזה כמו גלגלי עזר לתקשורת בינינו שתהיה יותר פתוחה ונכונה, ובלי היעוץ אנחנו באמת מנסים להבין אחד את השניה, לבוא לקראת, ולשמור על אוירה של קירבה ושמחה בינינו, אבל זה לא עושה את אותו הדבר כנראה.
אני ממש רוצה להיות אשה מעצימה. שבזכותה הקשר חזק וטוב, שאני מחזקת את המידות הטובות בבית, אבל אני מרגישה שלבעלי חסרות טיפה מידות טובות (למרות שכלפיי הוא בעל נתינה, פרגון והמון תמיכה וחום) אבל בכלליות- מרגיש לי שפחות חשוב לו הסביבה שלו, שהוא עצבני, לחוץ, חסר סבלנות לפעמים, ומצד שני גם לי יש (המון) עבודת המידות לעשות. כולי תקווה שרק נחזק אחד את השניה במעשים טובים אבל לפעמים נראה לי שאנחנו בכיוונים קצת שונים ומה שחשוב לי לא חשוב לו . ושהסדר עדיפויות שלנו שונה. ושהוא מלא בכוונה טובה , אבל לא באמת יודע איך להחתבר אליי ואל מי שאני מהמקום שלו. שאנחנו שונים מידי.
אשמח לשמוע עצות , חיזוקים, תובנות, אני מרגישה לפעמים שאני לא יודעת מה השם רוצה ממני, אני מבולבלת ואני מרגישה לפעמים חלשה בכוחות הנפש שלי ובאמונה שמה שקורה לי בדרך זה באמת מיועד לי, לפעמים נראה לי שאני עושה בחירות שהן רצף של טעויות ואין שום השגחה פרטית או מישהו שבאמת מלווה אותי. ...
תודה לכל מי שקורא מראש !
יש לך כל כך הרבה במה לשמוח: את נשמעת אישה מדהימה! הרצון הטוב והעמוק שלך, הרגישות שלך, ההבנה שלך. הקשר שלכם- העומק שלו, הרצון להיטיב, ההערכה, הרגשות ביניכם.
תהיי שמחה, יש לכם קשר יפהפה. אתם נשמעים מדהימים. אנחנו כל כך לא מתחברים ל- "שאלות" שעלו פה בתגובות..
עכשיו אחרי השמחה בקשר ובמי שאתם, יש עבודה. בעיקר אתם צריכים- סבלנות. הבנה שקשר כולל גם צדדים מורכבים ופחות "חלקים". כך טבעו של קשר שרגשות גדולים מעורבים בו (קשר "קר", אינו כולל קשיים כמו שלך, אך גם לא כולל אהבה כמו שלך). כך לפחות זה בשנים הראשונות. זה נורמלי ומעיד על בריאות ועל רצון לקשר מושלים ורגישות לצד השני.
הערות פרטניות אין לנו, כי אנחנו לא מכירים את הפרטים. אבל רק הערה אחת, תמשיכי עם התפילות שלך, תהיי בטוחה שהן נושאות פרי!
המון בהצלחה!!
לדעתי כמה נקודות בסיסיות שעלייך להפנים ובהקדם
1. בעלך לא יהיה דתי , לא בגלל שום דבר ובטח לא בגלל שאת גוררת אותו לבית כנסת . זה רק יוצר אצלו אנטי גדול יותר. לדעתי תרדי מהכפייה אם ירצה יבוא לבד כמו עם חינוך של ילדים.
2. האופי שלך בעלך הוא כזה לא בגלל שהוא לא דתי. יש המון דתיים שנשמעים בדיוק כמוהו.
3. בשלב זה לא יעזור לחשוב על "אם" , את במצב נתון ואת לא הולכת להתגרש כי יש הרבה אהבה.
4. אם אין ילדים בתמונה עליכם לסכם הכוווול בנוגע לחינוך שלהם שלא תפלו למריבות עתידיות ( בהנחה שעוד לא עשיתם זאת ).
5. תפילתך לא הולכת ריקם, תכווני לדעתי את התפילות שלך גם על עצמך בנוגע להשלמה עם המצב.
6. את נשמעת אחלה אשה רגישה וטובה, אל תכנסי לייאוש . תמשיכי בדיוק כך.
פורים. בעלי לא השתתף בשמחות הפורים, גם כי עובד עד מאוחר וגם כי היום נאלץ לעזור בגלל מקרה רפואי של אחד מהוריו.
חשבתי שזה לא מזיז לו. ועכשיו כשדיברנו הבנתי ממנו שכן היה שמח לבוא לקריאת מגילה, לשים משהו של תחפושת, להנות מאווירת החג.
אבל ככה הוא מדבר כשאנחנו בריחוק קל.
אם אנחנו קרובים- ואני מציעה לו דברים שקשורים במצוות- תמיד הוא "עושה טובה" ונראה שזה לא מזיז לו. לכן חשבתי שגם לא מזיז לו שהוא לא הרגיש את האוירה של פורים היום. פתאום הוא טוען שגם לו חבל, ושמחר בבוקר הוא ישמע מגילה.
אני קוראת את השרשורים השונים שעולים פה על פערים בין בני זוג בהקשר תורני וישר משליכה על עצמי.
כמה פערים יש בינינו.
אני דתיה לא מאוד אבל מחוברת כן.
הוא לא.
אני אוהבת להשקיע, נהנית מחיבור עם אנשים אחרים, ליצור קשר. לשוחח באמת עם אנשים שחשובים לי. להתקרב.
הוא - לא מענין אותו.
אני מתקשה אבל מחפשת לפרוץ את הגבולות של עצמי, את המחסומים והחסמים שלי.
הוא - לא. טוב לו כמו שהוא.
אני אוהבת להתעניין, להתעמק, לשמוע, לצחוק
הוא- בדברים מאוד מסוימים שמענינים אותו. כל השאר- הוא לא .
אני אוהבת לגשת למשימות של דברים שחשובים לי שיתבצעו, אני אשקול את מה שעל הכף ואגיע להחלטה,
אני לא אדחה משהו לאורך זמן רב, במיוחד אם זה לא קשור רק אליי.
הוא - דוחה, מורח, מושך, שוכח. ממסמס.
אני - רוצה לצחוק איתו והמון.
הוא- יעלה חצי חיוך על שפתיו כשמשהו מצחיק אותי ובא לי להיקרע מצחוק על זה.
אני- חשוב לי להמעיט בצפיה בטלויזיה. שונאת את המדיום הזה.
הוא- יכול לצפות בלי סוף.
אני- יותר זורמת ומתגמשת. כשחברים שלו מזמינים. כשההורים שלי או שלו מציעים לנו משהו לעשות,
כשצריך להכין משהו לארוחה משפחתית. כשצריך לנסוע רחוק.
הוא- מקטר ואין כוח.
אני- צריכה תמיכה כשכולן סביבי הריוניות ויולדות ואצלי השעון מתקתק
הוא- אם אני לא אגיד לו במפורש, הוא ינסה לדפדף את הנושא, כי לו בעצמו זה נושא שלא בא לו להתמודד איתו. הוא יגיד לי בתמציתיות: "יהיה בסדר, גם לנו זה יגיע כשזה יהיה נכון" וימשיך הלאה.
ואני צריכה שכשאני אומרת לו שהחברה הזו בהריון, שייעצר רגע, שיסתכל עליי ויבין כבר לבד מה זה עשה לי קצת מתחת לזה שאני שמחה בשמחת החברה שלי.
וינחם מיוזמתו. הוא יודע הרי מה עובר עליי. הוא כבר שמע בכמה הזדמנויות על כמה זה קשה. אבל הוא לא עושה את זה. הוא ממשיך להתנהל בבית בלי לעצור, בלי להסתכל, בלי להבין ובלי להתיחס.
אני שותקת. וגם הוא ממשיך. ואני מוותרת על לנסות בכלל להעלות את זה. ושומרת בתוכי את התסכול הזה, שאני עוד לא אמא. ושבכלל המצב בינינו כל כך עולה ויורד שמי יודע מתי זה יגיע ואולי נמנע משמיים, או מעצמי בגלל כל הפערים האלו שיש לנו שאנחנו עובדים עליהם בלי סוף, ולפעמים נדמה שהעבודה סיזיפית ואיך זה שלא התייאשנו כבר מזמן ?? במיוחד כשאין ילדים שקושרים אותנו? שוב ושוב? שבע יפול צדיק וקם. אבל אנחנו לא צדיקים, וזה הרבה יותר משבע נפילות.. עד מתי? מתי ננשום ונגיד שאנחנו יודעים שהגענו למקום הנכון? שאנחנו נועדנו? שזה מתאים ואנחנו מצליחים לעשות שזה יצליח ויש לנו זוגיות חזקה ומעולה? שלא מתערערת מכל דבר קטן? מתי תגיע הישועה הזו? מתי שלוות הנפש?
הרי במקום שיש אמת- שם הלב שקט. והלב שלי לא שקט יותר מידי זמן....
אז פורים שמח- באמת שהיה לי יום מלא בשמחה שבעיקר הרגשתי שבאה מבפנים מתוך תוכי, שמחה בעצמי, ובזה שכנראה ה' עוזר לי לשמוח שמחה פשוטה גם כשהנסיבות של המציאות לא הכי פשוטות ומנחמות תמיד להסתכל עליהן בעיניים.
אז תודה לך ה' , אבא שבשמיים , שעזרת לי קצת באופן בלתי מוסבר דוקא היום אחרי הריב עם בעלי, וה"פורים עם עצמי" , להתרומם על גל שמחת הפורים הציבורית הזו , העם ישראלית הזו.
ועל זה שאני מרגישה את החג ככה.
ואני רק מקווה - שיהיה בסדר.
כאילו קשה לך מאוד לקבל את השוני ביניכם באופי, והוא מרגיש שהיית רוצה שהוא יהיה שונה מאוד ממה שהוא. וזו תחושה מאוד מאוד קשה לקבל מבן זוג. ובגלל זה איבדת את הפריווילגיה לצפות ממנו לשנות דפוסי התנהגות שלגמרי הגיוני לשנות בשביל בן הזוג.
אני אסביר: נשמע מדברייך שהוא טיפוס פחות פעיל, פחות דומיננטי, יותר רגוע, יותר מעדיף לתת לדברים לחלוף מאשר לעבד אותם שוב ושוב לעומק, יותר חובב שגרה ורוגע ונחת ופחות חוויות מרעישות וכו'. אני משערת שהוא היה ככה עוד לפני שהתחתנתם, ואז אהבת את האיזון שזה יוצר ביניכם, או סתם פשוט אהבת את האופי שלו, ועכשיו קשה לך עם הביטויים של זה בפועל.
וברור שלו זה קשה מאוד שהאדם הכי קרוב לו בעולם היה רוצה שהוא יהיה הפוך ממה שהוא. אני מדמיינת מציאות שהאיש שלי היה סולד מרוב התכונות שלי (שחלק גדול מהן מזכיר את של האיש שלך, אגב) וממש קשה לי עם המחשבה הזאת. זה נורא בעיניי. זה בדיוק המקום שלי והבית שלי, שבו אני אמורה להרגיש נינוחה ואהובה על היתרונות והחסרונות שלי.
ונראה לי שעד שהוא לא ירגיש שאת אוהבת אותו על כל תכונותיו, גם אלו ששונות והפוכות ממך, הקשר שלכם יישאר לא מאוזן.
לעומת זאת, חלק מהדברים שכתבת אלו דברים שלגמרי הגיוני בעיניי לבקש מבן הזוג להתנהל אחרת. נגיד האופן שהיית רוצה שהוא יגיב כשאת מספרת לו שחברה בהריון- זה הגיוני ולגיטימי לרצות שהוא יגיב אחרת, וכולנו לומדים כל הזמן מה התגובה שתשמח את בן הזוג. לומדים ומשתדלים לשפר. אבל כל עוד את רוצה ממנו חוץ מזה גם שינוי שהוא לגמרי לא הגיוני (גם אם את לא דורשת את זה, נשמע שאת לגמרי משדרת את זה) אין שום סיבה שיהיה לו שמץ של מוטיבציה לנסות לעשות צעדים כל כך מתסכלים ובלתי סבירים.
אין לי עצות מעשיות. מקווה שקיבלת משהו מהתגובה. בהצלחה ענקית, ובהערכה גדולה על המאמץ והנכונות לשנות. (וחיבוק גדול על האתגרים) 
תקווה_לעתידאחרונהכן. אני חושבת שבעיקר היה קשה לי לפגוש את המידות הפנימיות שלו שהן פחות מזוככות.
את הקריזיונריות. את הקושי לעמוד בהבטחות.
את הקושי לשמח אותי, לבוא לקראתי בכיבוד השבת והמצוות שלי.
את זה שהוא תינוקי לפעמים ורגזן, שוכח ולא קשוב, לא רגיש וחסר סבלנות.
ממש קשה לי שמתוך היחסים שלנו זה לא מדרבן אותו להיות יותר טוב אליי, אלא להפך, יכול להיות מאוד ילדותי והתכונות שלו יוצאות ומקבלות ביטוי באופן הכי פרימיטיבי וראשוני שיש בו, בלי עיבוד בלי בגרות ובלי עידון.
ממש קשה לי עם זה וזה פוגע לי בהערכה כלפיו.
... נוסף על כך הוא לא אוהב לעזור והוא סגור, ולא אדיב או חם וזה קשה לי מאוד.
יש כאלו יותר ויש כאלו פחות
השאלה מה עושים עם הפערים.
האם מתחילים לחנך אחד את השני ? או מקבלים אחד את השני?
אם מחנכים ומצפים שבן הזוג ישתנה-זה חיי גהינום
דבר ראשון, זה תלוי ביכולת ההכלה שלכם, לכל זוג יש פערים מסויימים, אז לא צריך להתרגש מכל פער קטנטן.
דבר שני, הפער שאתה מתאר הוא לא כ"כ קטן, מדובר פחות או יותר על שני קצוות הסקלה של להיקרא דתי.
כשאני חיפשתי התייחסתי לפערים באופן הבא (אני אכתוב בהתחלה קצת באופן ערטילאי ואח"כ אדגים):
אם מדובר על פערים שהם עילה לגירושין והאישה מפסידה את כתובתה, מבחינתי אלו היו פערים שלא ניתנים לגישור.
למשל:
טיסה (זמנית) לחו"ל - יש לזה היתרים וזה לא עילה לגירושין, אז אם מגיעים להסכמות - אז אחלה!
הקפדה על תפילה - אם היא מבקשת מהקב"ה בקשה אחת ביום - אז אני בכלל לא רואה בזה פער דתי.
חצאית מעל הברך או כיסוי ראש חלקי (ומטה) - זו עילה לגירושין והאישה מפסידה את כתובתה - פסילה על הסף!
חוץ מההתנהלות הזוגית, צריך גם לחשוב על חינוך הילדים,
איך תוכל להגיד לילדים שלך שאסור לעשות דברים כשהתחתנת עם מישהי שאפילו לרבנים המקילים ביותר היא לא מקשיבה?
זה מדובר אם האישה מתכננת להישאר כמו שהיא היום,
אם היא כן בשאיפה להתחזק, אז כן יש מקום לשקול גם פערים שהם כרגע קצת יותר גדולים.
מהרב שלמה שיבר. אם תרצה אשלח לך.
פתאום עם מכנס עם מיני מעליהם...
למשל...
וכו'
א. הפן החיצוני ביותר - התנהלות מעשית.
פערים בין בני זוג קיימים תמיד. הרקע הדתי הוא כר פורה להתמודדות עם הפערים הללו, אבל לא רק בו.
גם העדפות אישיות וכו' משפיעות על ההתנהלות המעשית וגם בהן יש פערים.
מהצד הזה, צריך לדעת שתמיד יש פערים ותמיד יש איך להתמודד. צריך ללמוד לקבל החלטות משותפות ששני הצדדים שמחים בהן. זה מגיע מתוך הבנה אמיתית והרגשה של הצד השני. זה תהליך אבל הוא בונה זוגיות בריאה ושמחה שיודעת להתמודד.
ב. הפן הפנימי האישי - הערכים שעל פיהם חיים.
פה השאלה היא למה הוא כזה והיא כזו. אם הבעל רואה בתורה ובקיום מצוות ערך משמעותי ועמוק, ואישתו רואה בזה משהו סתמי או תרבותי גרידא, זה לא עניין של איך מתנהלים. הוא מרגיש שהיא מזלזלת בדברים שעקרוניים לו. לכן גם היכולת להרגיש בדיוק את הצד השני קשה יותר וההתנהלות המשותפת קשה יותר.
האם יש דרכים? כן, אבל יש להן מחיר ולפעמים מחיר גבוה.
בד"כ כשאדם מקפיד על ההלכה וקיום המצוות זה מביע ערך פנימי שלו, וכשאדם לא מקפיד זה מביע את המקום שלו. זה יוצר חיכוכים, ניסיון "לחנך" משני הצדדים ובעיקר מאבק כוחות על פי מי הולכים. זו נקודה משמעותית לבירור במהלך הדייטים, אם יש השקפות אידיאולוגיות שונות הן יתנגשו, להצליח להוליך אותן ביחד זו עבודה קשה, בדרך כלל של החלשת האידאלסטיות.
ג. הפן המשותף - איך הבית יראה ואיך יהיה החינוך בבית
גם עם הדברים שלמעלה, יש זוגות שמצליחים להסתדר ולהתמודד יפה כל עוד הם זוג ונוקטים בגישה של "כל אחד בפני עצמו". השאלה היא על הבית והילדים. האבא לא טס והאמא טסה? היא טסה בלעדיו? האבא רוצה לחנך את הילדים לצניעות, שמירת נגיעה, תפילות- האמא משדרת סתמיות(וכן להפך, לא חייב שהבעל הצד התורני)- זה מצב שתמיד צד אחד ירגיש שהצד השני משפיע בצורה לא נכונה על הילדים והחיכוך מתגבר ומזיק.
שהכל הולך לפי ההלכה, יש הקפדה על הכל.. כמובן באווירה טובה
ואצלה המשפחה הרבה יותר פתוחה.. אחותה נגיד הולכת עם מכנסיים, אחים שלה לא חזקים מי יודע מה וכו'..
דיברתי איתה והגענו למסקנה שעדיף לוותר..
תודה לכולם
וכמובן, תלוי ברמת הפתיחות של הצדדים.
אבל קיבלתי המלצות חמות מאוווד על מסעדת אחלה בפ"ת. בעיקר האיכות, גם המחיר
מודדת כובעיםצחקתי, אבל זה הכיוון: אוכל ביתי.
אתמול מישהי סיפרה לי שכל שנה היא מקבלת מאותה משפחה משלוח מנות מקורי..... חביתה וסלט!!!
כי בזמן התנ"ך ידעו להמציא בסטייל!
בתקופתנו, כל הממציאים חרטטנים..
שנאלהיא גם לא לתת לו שם נפוץ מדי.
ועדיאל זה אחלה שם! (אם אתם אוהבים אותו)
לא מונפץ מדי וגם לא נפוץ מדי.
אנשים בד"כ לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ ומשתפים בדברים החיובים שעוברים עליהם.
את לא יכולה לחנך את כל העולם..
הגדולה היא להצליח לשמוח בשמחתו של כל יהודי , גם אם זה דורך בדיוק בנקודות הרגישות.
נשמע קלישאה אבל זו האמת.
מסכים עם זה שאני לא אנפנף בפרצוף של אחרים דברים שאני יודע שהם עלולים להיפגע עקב חסרון אישי.
אבל , בד"כ אתה יותר מודע לנקודות הרגישות האלו אצל הקרובים אלייך ופחות אצל אחרים.
בסה"כ אני בגישה של "להעביר " דברים ולא להתעכב על הסיבות יותר מדי.
מישהו שיתף אותך בשמחה שלו? תשמחי ( גם אם מעט ורק כלפיי חוץ) ואל תשקעי במחשבות של "הוא שיתף אותי על מנת לפגוע מתוך הידיעה של החסרון שלי" זה סתם יוצר מעגל של קנאה ושנאה.
זה דבר שאנו הגברים מצטיינים בו , לא מנתחים כל סיטואציה מאלף כיוונים .
מעט יותר יקר מ140 למנה אך זה משלב אולם עם גן אירועים וזה נמצא בפתח תקווה
התחתנו שם, היה ממש יפה
אחרי החתונה קשה יותר לסדר עניינים לא פתורים עם ההורים. במיוחד כשיש עוד מישהו בתמונה.
הכי טוב לצאת מהבית בשלבים. לגור באזור של העבודה והלימודים ולחזור בעיקר בשבתות וחגים. לייצר מאזן כוחות חדש מול המשפחה. לצורך ההיכרויות עדיף גם לגור לבד מאשר לגור עם משפחה שלא מסתדרים איתה.
אשמח להמלצות למלון רבנות מהדרין בירושלים לפסח.
מודדת כובעיםיש לי בעל מהמם אנחנו נשואים קרוב לעשור.
אנו רבים לעיתים מאוד נדירות אבל אז הריבים שלנו מגיעים לכל נקודת קצה אפשרית.
השבוע קרה ביננו ריב הרגשתי שבעלי סוחט אותי רגשית. אני בתחילת הריון מרגישה רע והוא לחץ עלי ללכת למקום שלא חפצתי בו, היות והיה 90% שהדבר שאנחנו רוצים לא יהיה שם וזה לא היה דבר דחוף. הוא לחץ עלי שאני מתעצלת ולא עושה כלום וכל היום רק הוא עושה (הוא עושה את רוב המוחלט של הקניות בבית- אכן, אבל חוץ מזה כלום). ואם אני לא אלך הוא יצטרך ללכת פעמיים אם יהיה את הדבר הזה (כיוון שלא היה בידו אמצעי תשלום).
כיוון שכך הלכתי לשם גמורה מעייפות אחרי יום עבודה מלא. לקחת לי שעתיים (תח"צ וכו') וכמובן שהדבר כפי שצפיתי לא היה.
הסברתי לא שאני מרגישה כי מדובר בסחיטה רגשית.
הוא נפגע מאוד ואמר לי שחשב שאני עושה זאת מרוב אהבה כלפיו ולא בגלל סחיטה רגשית.
מאז, (זה היה ביום רביעי עכשיו מוצ"ש) הוא הולך כאן פגוע בקושי מדבר איתי, לא אכל נורמלי בשבת, אומר שכמעט לא ישן וכעת אמר לי הולך שהוא הולך להליכה בלעדי. גם אמר לילדים כי נראה לו שלא יבוא לסעודת פורים וכל מיני דברים.
אני לא ממש יודעת מה לעשות. בסך הכול הוא בעל מהמם ואני רוצה להיות יכולה לפתוח איתו כאלו רגשות,
מצד שני אני כעת מרגישה שזה שוב סוג של סחיטה רגשית שאני ינסה לצאת מגדרי כי הוא מרגיש נורא נעלב ומנסה להעלות לי את זה על המצפון.
איך זה נשמע מהצד? מיהשו יכול להמליץ לי על משהו? אני נמצאת בטיפול פסיכלוגי בד"כ אבל שמ האני לא מקבלת עצות אלא רק הבנה אז כאן כן אשמח לשמוע קצת עצות אם יש לכם
תודה למי שקרה את הכול.
פשוט תחפוץ במשהו לצורך העניין וזהו.. תסמן וי ותעבור הלאה...
אל תסתבך...ואל תהפוך את זה למשהו מעיק.. זה ס"ה בעיה טובה ומשמחתתתתתתת
רעיון סוג של ציוד משרדי...
ציוד של מחשבים...
סט מצעים בצבע מסויים או לא..
מגבת גדולה מפנקת..
בושם ..
תמונה של רב מסויים...
מנורת לילה
רוב הרעיונות שנתת בעיקר מתאים לבנות.
עלה למעלהאם אתם חברים הרבה זמן - אז נראה לי יותר שאם אין לך משהו בראש, אז שהחברה שלך תבחר את המתנה.
אם ההיכרות שלכם מראש על בסיס חתונה - מכיוון שאתם לא מאורסים, הייתי אומר להם שכרגע פחות שייך לקבל מהם מתנה..
ספרי קודש (אני חושבת שלרוב בציבור הדתי), שעון יוקרתי, כלי עבודה יקר..
שלום,
ב"ה עוד מעט מתחתנים.
איזה שיעורים לדעתכם כדאי לשמוע כהכנה לנישואין?
האם ישנם שיעורים/סדרות שיעורים שעזרו לכם?
(שואל בעיקר לגבר)
לחלופין או בנוסף, איזה ספר מומלץ ללמוד לפני הנישואין?
תודה!
הספר עוסק בחיי אישות בצורה מצוינת מבחינה מקצועית.
אבל, רוח הדברים נוגדת את דעת ההלכה ורוח היהדות המקובלים.
מכיוון שהפורום מעורב לא אפרט יותר, ניתן לפנות בפרטי.
מתאים גם למי שפחות בסגנון של הידברות וכו'?
אנאלמה הסגנון שאתה נוהג ללמוד בד"כ?
האם שיעורים בצורה חסידית תופסים אותך או שאתה צריך להבין שיעורים בצורה יותר לימודית עיונית?
האם אתה הולך בדרך הרב ארוש?
האם אתה נהנה שיעורים של הרב יהושע שפירא?
וכו וכו
פחות חסידי.
מתחבר לרבנים דתיים לאומיים. הרב יהושע שפירא מעולה.
אבל לדעתי בכל מקרה אין תחליף להדרכה - לא רק בתחום ההלכתי, גם בתחום ההתנהגות, דרך ארץ וזוגיות. מצאו לכם מדריכים שאתם מוקירים ומעריכים.
ויש חכמות נשים של הרב שלום ארוש לנשים
בגן השלום של הרב ארוש לגברים
באתר של ערוץ הידברות יש הרבה שיעורים בשלום בית
אני אוהבת את הרב זמיר כהן והרב אבנר קוואס
ספר עמוק מאוד, עוסק במהות בניין הבית הישראלי, ובעניינים המוסריים שבענייני בן אדם לחברו ועוד...
מומלץ בחום, מתאים יותר לבחורי ישיבה.
