א.ואדי פוכין, בגוש עציון.
ב.במקום יש חקלאות שלחין, כלומר נחל מרכזי שעובר וממנו תעלות רבות שיצאות להשקיית השדה, התעלות מתפצלות לעוד תעלות קטנות יותר, כל תעלה נתקעת במעין מחסום אדמה, ואז היא מציפה את את החלקה, כשהיא מסיימת פותחים את המחסום, ואז מי התעלה עוברים לחלקה הבאה.(כדי להבין את זה טוב צריך לראות את זה בשטח)
ג.בסופי שבוע פעמים רבות מזדהם ואדי פוכין, משפכיה של העיר ביתר עילית. זאת לאור העובדה שתושבי העיר הם חרדים, בימי שישי בצהריים צריכת המים היא גדולה פי כמה מיום רגיל, ומימלא גם כמות הביוב היא גבוהה פי כמה, מערת הביוב לא עומדת בעומס, ומימי הביוב יורדים ישר לתוך ואדי פוכין, ומזהמים אותו.
ד.ואדי פוכין נמצא על הקו הרוק, שהיה עד למלחמת ששת הימים לקו גבול בין מדינת ישראל לירדן, לכן התעוררה בעיה של חדירות מחבלים באזור. בעקבות כך נגזר שאסור להסתובב באזור בשעות הלילה, כמובן שאלו שהפסידו מזה היו תושבי הכפר שכלל לא היה להם חלק בפיגועים שהיו, אך בכל זאת נגזר עליהם שאסור להם להסתובב בלילה. לכן ביום הם עובדים פה, ואת שעות הלילה הם מעבירים בחלחול. בשנות ה70 (לאחר שהאזור נכבש בידי מדינת ישראל) הם מבקשים לחזור לפה, ומשה דיין עונה להם "אם הייתם בסדר, ותהיו בסדר, אז הכל בסדר, ואתם יכולים לחזור". כך נפתרת הבעיה של תושבי הכפר.