אני בשבוע 34, מאוד רוצה ללדת לידה טבעית ככל שניתן, בלי משככי כאבים ובתנוחות זקופות.
הבעיה שאני קצת חוששת שללא יד מכוונת ומעודדת (למרות שיש לי את בעלי שיחיה) לא אצליח להתגבר על הכאבים ואוותר מהר. המליצו לי בחום על דולה אבל המצב הכלכלי לא כל כך מאפשר =[
אם אני יולדת במרכז לידה טבעי (זה התכנון. לא יודעת מה יקרה בפועל) הבנתי שיש מיילדת צמודה שנמצאת איתי רוב הזמן.
השאלה היא האם בכל זאת כדאי לקחת דולה או שהמיילדת של בית החולים ובעלי יספיקו כדי לתת את התמיכה שאני צריכה?
בהצלחה!
מוריה הברמןאיפה למדת את הנשימות האלה? מעניין
ש.א הלוי והיתה חוויה אחרת לגמריאפילו קחי הלוואה בשביל לשלם לה..
אני אומרת לך שהיא עוזרת פלאים להתמודד עם הצירים.
לבד- אין מצב.
בעלך לא יכול לעזור. לא יכול לגעת. וגם לא התמקצע לזה
ב"ה ילדתי 9 לידות ללא דולה, וללא אפידורל, במידת הצורך קצת טשטוש - ובהמשך עם הניסיון הכל טבעי! נראה לי שהדולה היום הופך להיות אופנה, לדעתי, אם עברת קורס הכנה המכיל את כל הנשימות וההרפיות המאוד מועילות, ויש לידך בעל מעודד, ואולי קרובה אליך רגועה שיכולה לסייע במסאג'ים וכדו' - בע"ה תלדי בחויה אישית מדהימה בבריאות ובשמחה!
הכאבים האלה יהיו חדשים לך ולא בטוח שתזכרי כל מה שלמדת לגבי ההתמודדות איתם (אם אכן למדת כל מה שצריך...)
אבל זה אוד חשוב לקחת דולה שבאמת תתאים ותיתן לך את כל מה שיעזור לך.
אני אישית למדתי מספיק לפני והיה לי הכי טוב לבד. בלידה הראשונה כל הנוכחים (אמא ודולה מתנדבת) רק הפריעו לי להרפות ולהתרכז בעצמי, כי הייתי עסוקה בלחשוב עליהם והיה לי לא נעים מהם (לידות ראשונות הן הרבה פעמים ארוכות, וזה אומר לפעמים שהמלווים שלך נמצאים איתך המון המון שעות).
אז מאז אני רק עם בעלי ועם עצמי - אבל אחרי הרבה הכנות ותרגולים במהלך ההריון
אז אם נסכם - את הפעם הראשונה כדאי לעבור עם מישהי מנוסה. וכן, אפילו לוותר על המרכז הטבעי כדי לממן את הדולה. בעזרת השם אחרי שתכירי את הכאבים והתהליך, והכי חשוב, את עצמך בתהליך, תוכלי להחליט אם את באמת צריכה דולה ללידות הבאות.
בנוסף - דולה תוכל לת לכם עצות טובות בכל מיני מקרים של הסתבכויות. אבל חשוב ללכת לבית חולים שמקבל דולות בשמחה ולא בפרצוף חמוץ, כדי שהאנרגיות בלידה יהיו מה שיותר חיוביות מצד כל הגורמים.
אני לא יודעת למי את מתייחסת כשאת כותבת "מקדשים את הכאב כאילו זה מראה על יולדת מצטיינת". כיוון שלא סייגת את האמירה הזאת בכלל, עושה רושם כאילו את מתייחסת לכל כלל היולדות בלי אפידורל (שהן, עם אני לא טועה, כ40% מכלל היולדות בארץ). אז אני כמובן לא לוקחת אחריות על כל אחת ואחת ואיך שהיא רואה את זה, אבל לא אני ולא אף אחת מהחברות שלי שיולדות בלי אפידורל מעלות בדעתן רעיון טיפשי כזה, לקדש את הכאב או לחלק ציונים ליולדות. הסיבות שלנו אחרות לחלוטין, ונראה לי שאנחנו ראויות ליחס של כבוד לבחירות שלנו, לא פחות משאני מכבדת את הבחירה שלך. לא היה עולה בדעתי לכתוב בפורום הודעה משמיצה כזאת כלפי מי שיולדת עם אפידורל, להודיע מה הסיבות שלה לזה, ולייחס דווקא סיבות שקשורות למידות שליליות. זה פוגעני.
לדעתי ראוי שתתנצלי.
שבת שלום ומבורך.
ולכן רוב מוחלט של התגובות שלי הן באנונימי. גם כשאני מסייעת, מציעה רעיונות, תומכת, גם כשאני שואלת שאלות, גם כשאני עונה ממה שידוע לי, וגם כשאני מביעה הסתייגות ממה שנאמר לפניי. רק לעתים רחוקות, כשיש לי סיבה ממש טובה לעשות את זה (כגון חשש להיראות כמפרסמת) אני חותמת בכינוי שלי, וזה לא פשוט לי בכלל.
אני באמת מצטערת שאני פחדנית, אבל בעיניי זו לא התכונה הכי שלילית שיכולה להיות לאדם, ואני מעדיפה אותה על תכונות שליליות אחרות שב"ה נדמה לי שאני לא כל כך נגועה בהן.
אני כותבת את זה כי אני רואה שתכונת הפחדנות שלי נתפסת כאן מאוד כשלילית, והרבה פעמים אני רואה בפורומים ביקורת עליה. שמופנית אליי ולאחרות שבחרו בדומה אלי. בעיניי הביקורת הזאת קצת יוצאת מפרופורציה.
גלשתי. בכל מקרה, אני מתנצלת בחזרה אם התחושה שלך הייתה שאני מתנפלת עלייך בשצף קצף. לא התכוונתי לכך, ניסיתי להביע בכנות את מה שהכאיב לי בדברייך. אני רואה שלא כל כך הצלחתי בכך.
שבת שלום ורק ברכה.
וגם גרם לי לנזקים ברצפת אגן.
ובואו לא נשכח שיש לא מעט נשים שהאפידורל גורם אצלן לעיכוב הלידה ולו רק מהצד שהן שוכבות ולא יכולות להניע את הרגליים, וכל זה גם גורם ליותר נזקים לרצפת האגן.
כאשר נוצר עיכוס בגלל האפידורל, זה לרוב מוביל לפיטוצין (זירוז) ואז הלידה ממש יכולה להסתבך ולהפוך לחוויה קשה במקום מרוממת
ואני מכירה גם סיפורים על תופעות לוואי מאוד מאוד לא נעימות שלו שמופיעות אחרי הלידה.
לכן בחרתי ללמוד שיטות אחרות להקלה על כאב.
מצד שני, יש נשים שהכאב מאוד מכווץ אותן, אז האפידורל דווקא גורם להן לשחרר ולכן מזרז את הלידה.
לכן, אם רוצים לא לקחת את הסיכונים שבאפידורל, אז פשוט הכי טוב זה ללמוד להרפות את הגוף בזמן כאב ולעשות את הנשימות הנכונות. אבל זה משהו שצריך להתחיל איתו כבר בשבוע 20...
וכמו שאמרו כאן לא מעט - תמיד לבוא עם ראש פתוח ולהחליט בהאם לנסיבות בהן מתפתחת הלידה. ואולי זאת עוד סיבה לקחת איתך דולה, לפחות לפעם הראשונה.
ולא תחליף לדולה
אצלי למשל אפידורל גרם ללידה להתקע מה שהוביל למפל התערבויות - פיטוצין - ירידות דופק - עדיין תקועה על המיטה בגלל האפידורל - אין התקדמות בלידה - עוד פיטוצין - עוד ירידות דופק וכמעט שהגעתי לניתוח
זה ממש גרם לי להפוך את כל הגישה ללידה ולאפידורל
לקראת הלידה הבאה התכוננתי ללידה טבעית וחווית הלידה היתה אחרת לגמרי - ממש מרוממת.
זה לגמרי לא לקדש את הכאב והסבל. זה תפיסה אחרת של תהליך הלידה. כאב לא בהכרח שווה סבל. שיטות הרפיה, נשימות ותנועה מזיזים את הפוקוס מהכאב ומקדמים את הלידה בצורה הרבה יותר יעילה.
אני לא נגד אפידורל למי שזה טוב לה. אבל אי אפשר למכור אותו כפתרון קסם כי יש נשים שלא יכולות לקחת, ויש מצבים שאי אפשר עדיין לקחת ויש הרבה שעות של צירים לעבור, ואם כל השעות האלה את רק מחכה מתי כבר תקבלי את האפידורל את עוברת אותם הרבה יותר קשה מאשר שאת בראש של לידה טבעית, זורמת את הצירים, חווה אותם כמקדמים את התהליך, חווה אותם כתהליך תקין ובריא.
במיוחד בלידה ראשונה - שהשלב הראשון של הלידה - לפני שבכלל אפשר לקבל אפידורל - יכול להיות ארוך מאד(!!) ובשלב הזה דולה יכולה מאד לעזור לעבור את זה טוב.
כי המיילדת אמרה לי שהלידה לא מתקדמת בגלל שהתנוחה של העובר לא אופטימלית - הראש לא היה ממרוכז טוב על הפתח ולכן למרות הצירים החזקים הראש לא לחץ טוב על הפתח ולא קידם פתיחה
ובמצב כזה לקבל אפידורל ולשכב סטטית על הגב - מה יעזור לתינוק להתמרכז נכון? לכן גם פיטוצין לא עזר
הירידות דופק זו תוצאה ידועה ונפוצה של פיטוצין.
לכן גם הגעתי כמעט לניתוח
מצב כזה בלידה טבעית עם דולה מקצועית - בדר"כ יש לה כלים להנחות את היולדת לתנועות ותנוחות שישחררו את התינוק
בסוף מלאכית אחת הצליחה לגרום לשינויי תנוחה למרות האפידורל - שזה ממש לא משהו שקל לעשות או נפוץ - וזה מה שעזר לתינוק לרדת נכון
או לדעת בעצמך מה יש לעשות
או מלווה מקצועית (דולה בלעז) שיודעת מה לעשות
או - מיילדת עם ידע ורצון טוב שרוצה לעזור לך,
אצלי למיילדת לא היה ממש אכפת, שאלתי אותה כמה פעמים אם יש מה לעשות והיא אמרה לי שבשלב זה כבר לא. מבחינתה ניתוח, זה לא היה ממש אכפת לה.
אני ודאי לא ידעתי מה אפשר לעשות.
בסוף בסייעתא דשמיא גדולה הגיעה מישהי שכן ידעה מה אפשר לעשות
ולכן זו תגובתי לפותחת - ולמצדדות באפידורל ( שאני אגב לא מתנגדת לו בכלל, הכל לפי העניין והמצב) - שאפידורל הוא לא פתרון קסם ולא בהכרח מחליף את הצורך בדולה/מלווה שמבינה עניין
צריך ל"עכל" את הרעיון שיתכן ולא תוכלי, אולי מצג התינוק, אולי מצוקה, אולי חוסר התקדמות, אולי לא תעמדי בכאבים ומשהו אחר. קבלתי הרבה הכוונה, הרבה עידוד, ניסיתי כמה דולות עם שיטות ופטנטים שונים, ובסוף אני תמיד חייבת אפידורל. לא ראיתי את זה ככישלון, אלא משהו ששמר אותי שפויה. לא פחות. הלוואי שהייתי מוכנה לקחת מוקדם יותר (לקחתי רק אחרי 40 שעות וזה לא טעות). אז תשאירי ראש פתוח. מצד שני, אין לך מה לפחד שאותך יקח כ"כ הרבה זמן, זו גזרת שמים! 
אני מברכת אותך שתלדי ילד בריא, בלידה קלה והמשך הריון תקין!
צוות בי"ח מאד לא אוהב בלשון המעטה התערבות של דולות
הדולה נמצאת שם בשביל לתמוך ביולדת, לא בשביל *להתערב* לצוות
כל נושא שצריך לדון בו עם הצוות יכול להעשות רק ע"י היולדת או בעלה.
אפשר להתייעץ בשקט עם הדולה כשהם לא רואים ואח"כ להגיד מה את מעדיפה אבל הדולה וודאי לא תדבר בשבילך - ואם היא כן תעשה את זה - זה מתכון די בטוח להעכרת האוירה בחדר לידה, וזה דבר ממש לא רצוי
ולא להפוך את המצב לאוירת מלחמה,
כן לתת לך את הביטחון, והכוחות לעמוד על שלך ולהחליט ברוגע.
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
כן... חשבתי אולי השתנה.
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
הייתי גם במקום כזה ובמקום הזה עד לא מזמן, עברנו משם ולא רק בגלל זה, אבל זה היה קשה ומעייף.
ילדים מגיל שנתיים פחות או יותר מסתובבים ויש כאלה רעבים ואופניים שנעלמים, בעיקר היה לי קשה כי רוב האמהות היו בגישה כזאת ואני ממש לא מתחברת אליה ולא חושבת שהיא נכונה..
סליחה שאין לי טיפים לגבי זה אבל על הדרך פרקתי גם .( אני הייתי שמה גבולות משתדלת שיהיה בטעם טוב, מול הילדים ולפעמים גם מול קטנטנים, לגבי כלי תחבורה היינו שמים ממש צמוד לבית/ בתוך הבית..)
או גאדג'ט למטבח
או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)
ואם כבר יש, אז שואב שוטף
נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי!
השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.
כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.
וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו
הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.
השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.
זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת...
יש לי שואב שוטף ואני משתמשת בו למה שכתבתרקלתשוהנעל הדייסון...
לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.
תודה שהסברת
או ציוד של אומנות או תכשיטנות
ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה
או יקר יותר.
כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)
חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)
תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)
פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
יום העצמאות
כולם עם המשפחה
עם חברים מהיישוב
עושים על האש
נהנים
ואנחנו כרגיל בבית
משפחה גרעינית
תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!
כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה
פשוט לא זורם
זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין
הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי
וזה לא פשוט
לסחוב הכל
לארגן הכל
לשלם על הכל
להעסיק את הילדים
הכל לבד
מסיימים עם הלשון בחוץ
"רק בשביל הילדים"
וגם לי בא שמישהו יזמין אותי
לבוא ככה
כמו שאני
להכין משהו קטן
וזהו
להרגיש תחושה של ביחד
של חלק ממשפחה
מקהילה
ואין....
יאללהההה
הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים
ומהר מהר מנגבת את הדמעות
תודה שהייתן כאן🥰
מיותר לציין שזו היתה שנה מטורפת
ועדיין לא הצלחתי להבין איך לנהל את זה שהבת שחי חוזרת מהצהרון ב16:30
וצריכה להספיק שיעורי בית
מקלחת
ארוחת ערב
ורוצה גם להספיק לשחק(???)
ואיפה זמן לעשות מערכת?
כל פעם זה מלחמה
איך עושים את זה בכיף?
לא לעשיתי שיעורי בית זו לא אופציה אז לא להציע בבקשה
השאלה שלי היא איך אתן עושות את זה מבחינת סדר, מה לפני מה ואיך לתווך את זה לילדה
ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?
תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.
למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.
השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?
האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?
למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.
אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'
מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.
היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.
זה משתפר אבל בהמשך.
אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.
לק"י
פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.
ש.ב.- לא עושים בצהרון?
מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך
לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.
אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק
אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?
מקלחות, א. ערב (או הפוך) אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')
לא צריך מערכת.
שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?
שזה ההורמונים, לא אני.
שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.
ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?
ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?
כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה
את הולכת בשביל שלך.
חיבוק!
תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!
שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש
לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...
פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו
ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..
אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף
ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס
אז את מתמודדת עם הכל ביחד..
חיבוק גדול
זה שבועיים מורטי עצבים
ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..
ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם
זה יעבור❣️
אמן תשובה חיובית בקרוב!!
מותר לך לרצות לגמרי!
שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.
צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.
הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷
מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים
הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷
בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,
ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,
להזריק לעצמך זריקות
ואחר כך לעבור טיפולים..
את אלופה!👑
בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!
אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.
לפעמים קורה שיש תקלה באתר.
בהצלחה!
אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...
היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)
אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)
.