מפרטת- - הריון ולידה

בהצלחה!

איפה למדת את הנשימות האלה? מעניין

בעיני דולה זה יותר משמעותי ממרכז לידה טבעי

גם בחדר רגיל את יכולה ללדת לידה טבעית ונפלאה אם יש לך את ההכנה המתאימה והליווי המתאים

אם חשובה לך לידה טבעית - הייתי משקיעה בדולה.

אפילו קחי הלוואה בשביל לשלם לה..

אני אומרת לך שהיא עוזרת פלאים להתמודד עם הצירים.

לבד- אין מצב. 

בעלך לא יכול לעזור. לא יכול לגעת. וגם לא התמקצע לזה

אני יולדת רק עם בעלי. גם בשלב המבאס שהוא כבר לא יכול לגעת (שלרוב מגיע אצלנו בשלב די מאוחר בלידה) - לא הייתי רוצה אף גורם נוסף איתנו. מבחינתי לידה זו גם חוויה זוגית.

(ואני יולדת בלי משככים)

לא אומרת שכולן צריכות לעשות כמוני, כל אחת ומה שטוב לה. אבל "לבד- אין מצב"? תלוי למי.

ב"ה ילדתי 9 לידות ללא דולה, וללא אפידורל, במידת הצורך קצת טשטוש - ובהמשך עם הניסיון הכל טבעי! נראה לי שהדולה היום הופך להיות אופנה, לדעתי, אם עברת קורס הכנה המכיל את כל הנשימות וההרפיות המאוד מועילות, ויש לידך בעל מעודד, ואולי קרובה אליך רגועה שיכולה לסייע במסאג'ים וכדו' - בע"ה תלדי בחויה אישית מדהימה בבריאות ובשמחה!

הכאבים האלה יהיו חדשים לך ולא בטוח שתזכרי כל מה שלמדת לגבי ההתמודדות איתם (אם אכן למדת כל מה שצריך...)

אבל זה אוד חשוב לקחת דולה שבאמת תתאים ותיתן לך את כל מה שיעזור לך.

אני אישית למדתי מספיק לפני והיה לי הכי טוב לבד. בלידה הראשונה כל הנוכחים (אמא ודולה מתנדבת) רק הפריעו לי להרפות ולהתרכז בעצמי, כי הייתי עסוקה בלחשוב עליהם והיה לי לא נעים מהם (לידות ראשונות הן הרבה פעמים ארוכות, וזה אומר לפעמים שהמלווים שלך נמצאים איתך המון המון שעות).

אז מאז אני רק עם בעלי ועם עצמי - אבל אחרי הרבה הכנות ותרגולים במהלך ההריון

אז אם נסכם - את הפעם הראשונה כדאי לעבור עם מישהי מנוסה. וכן, אפילו לוותר על המרכז הטבעי כדי לממן את הדולה. בעזרת השם אחרי שתכירי את הכאבים והתהליך, והכי חשוב, את עצמך בתהליך, תוכלי להחליט אם את באמת צריכה דולה ללידות הבאות.

בנוסף - דולה תוכל לת לכם עצות טובות בכל מיני מקרים של הסתבכויות. אבל חשוב ללכת לבית חולים שמקבל דולות בשמחה ולא בפרצוף חמוץ, כדי שהאנרגיות בלידה יהיו מה שיותר חיוביות מצד כל הגורמים.

אפידורל הוא תחילת התערבות בתהליך הלידה שעלולה להוביל לצורך בהתערבויות נוספות.

השיקולים צריכים להיות ריווח מול הפסד.

לא מדובר בתרופת פלא ללא סיכונים וללא תופעות לוואי שנמנעים ממנה כדי להצטיין...

מי שמסוגלת בלי, וזה מה שמחזק אצלה את תחושת הבריאות הנפשית, הרוגע והשמחה,

לא תיקח אפידורל.

לא נחלק ציונים .

אני לא יודעת למי את מתייחסת כשאת כותבת "מקדשים את הכאב כאילו זה מראה על יולדת מצטיינת". כיוון שלא סייגת את האמירה הזאת בכלל, עושה רושם כאילו את מתייחסת לכל כלל היולדות בלי אפידורל (שהן, עם אני לא טועה, כ40% מכלל היולדות בארץ). אז אני כמובן לא לוקחת אחריות על כל אחת ואחת ואיך שהיא רואה את זה, אבל לא אני ולא אף אחת מהחברות שלי שיולדות בלי אפידורל מעלות בדעתן רעיון טיפשי כזה, לקדש את הכאב או לחלק ציונים ליולדות. הסיבות שלנו אחרות לחלוטין, ונראה לי שאנחנו ראויות ליחס של כבוד לבחירות שלנו, לא פחות משאני מכבדת את הבחירה שלך. לא היה עולה בדעתי לכתוב בפורום הודעה משמיצה כזאת כלפי מי שיולדת עם אפידורל, להודיע מה הסיבות שלה לזה, ולייחס דווקא סיבות שקשורות למידות שליליות. זה פוגעני. 

לדעתי ראוי שתתנצלי.

שבת שלום ומבורך.

אני ראיתי שטוב לי ללא אפידול ולכן אני לא לוקחת.
אבל בהחלט זה נכון שנשים לא מנסות אפילו וכבר שוללות את האפידורל. ראי את פותחת הפוסט...
לא לכולן יש כוח ללדת בלי. לא כולן יולדות מהר. לפעמים זה שעות של סבל. חבל שלא מנסים ואז מחליטים.

ולכן רוב מוחלט של התגובות שלי הן באנונימי. גם כשאני מסייעת, מציעה רעיונות, תומכת, גם כשאני שואלת שאלות, גם כשאני עונה ממה שידוע לי, וגם כשאני מביעה הסתייגות ממה שנאמר לפניי. רק לעתים רחוקות, כשיש לי סיבה ממש טובה לעשות את זה (כגון חשש להיראות כמפרסמת) אני חותמת בכינוי שלי, וזה לא פשוט לי בכלל.

אני באמת מצטערת שאני פחדנית, אבל בעיניי זו לא התכונה הכי שלילית שיכולה להיות לאדם, ואני מעדיפה אותה על תכונות שליליות אחרות שב"ה נדמה לי שאני לא כל כך נגועה בהן.

אני כותבת את זה כי אני רואה שתכונת הפחדנות שלי נתפסת כאן מאוד כשלילית, והרבה פעמים אני רואה בפורומים ביקורת עליה. שמופנית אליי ולאחרות שבחרו בדומה אלי. בעיניי הביקורת הזאת קצת יוצאת מפרופורציה.

גלשתי. בכל מקרה, אני מתנצלת בחזרה אם התחושה שלך הייתה שאני מתנפלת עלייך בשצף קצף. לא התכוונתי לכך, ניסיתי להביע בכנות את מה שהכאיב לי בדברייך. אני רואה שלא כל כך הצלחתי בכך.

שבת שלום ורק ברכה.

וגם גרם לי לנזקים ברצפת אגן.

ובואו לא נשכח שיש לא מעט נשים שהאפידורל גורם אצלן לעיכוב הלידה ולו רק מהצד שהן שוכבות ולא יכולות להניע את הרגליים, וכל זה גם גורם ליותר נזקים לרצפת האגן.

כאשר נוצר עיכוס בגלל האפידורל, זה לרוב מוביל לפיטוצין (זירוז) ואז הלידה ממש יכולה להסתבך ולהפוך לחוויה קשה במקום מרוממת

ואני מכירה גם סיפורים על תופעות לוואי מאוד מאוד לא נעימות שלו שמופיעות אחרי הלידה.

לכן בחרתי ללמוד שיטות אחרות להקלה על כאב.

מצד שני, יש נשים שהכאב מאוד מכווץ אותן, אז האפידורל דווקא גורם להן לשחרר ולכן מזרז את הלידה.

לכן, אם רוצים לא לקחת את הסיכונים שבאפידורל, אז פשוט הכי טוב זה ללמוד להרפות את הגוף בזמן כאב ולעשות את הנשימות הנכונות. אבל זה משהו שצריך להתחיל איתו כבר בשבוע 20...

וכמו שאמרו כאן לא מעט - תמיד לבוא עם ראש פתוח ולהחליט בהאם לנסיבות בהן מתפתחת הלידה. ואולי זאת עוד סיבה לקחת איתך דולה, לפחות לפעם הראשונה.

ולא תחליף לדולה

אצלי למשל אפידורל גרם ללידה להתקע מה שהוביל למפל התערבויות - פיטוצין - ירידות דופק - עדיין תקועה על המיטה בגלל האפידורל - אין התקדמות בלידה - עוד פיטוצין - עוד ירידות דופק וכמעט שהגעתי לניתוח

זה ממש גרם לי להפוך את כל הגישה ללידה ולאפידורל

לקראת הלידה הבאה התכוננתי ללידה טבעית וחווית הלידה היתה אחרת לגמרי - ממש מרוממת. 

זה לגמרי לא לקדש את הכאב והסבל. זה תפיסה אחרת של תהליך הלידה. כאב לא בהכרח שווה סבל. שיטות הרפיה, נשימות ותנועה מזיזים את הפוקוס מהכאב ומקדמים את הלידה בצורה הרבה יותר יעילה.

אני לא נגד אפידורל למי שזה טוב לה. אבל אי אפשר למכור אותו כפתרון קסם כי יש נשים שלא יכולות לקחת, ויש מצבים שאי אפשר עדיין לקחת ויש הרבה שעות של צירים לעבור, ואם כל השעות האלה את רק מחכה מתי כבר תקבלי את האפידורל את עוברת אותם הרבה יותר קשה מאשר שאת בראש של לידה טבעית, זורמת את הצירים, חווה אותם כמקדמים את התהליך, חווה אותם כתהליך תקין ובריא.

במיוחד בלידה ראשונה - שהשלב הראשון של הלידה - לפני שבכלל אפשר לקבל אפידורל - יכול להיות ארוך מאד(!!) ובשלב הזה דולה יכולה מאד לעזור לעבור את זה טוב.

כי המיילדת אמרה לי שהלידה לא מתקדמת בגלל שהתנוחה של העובר לא אופטימלית - הראש לא היה ממרוכז טוב על הפתח ולכן למרות הצירים החזקים הראש לא לחץ טוב על הפתח ולא קידם פתיחה

ובמצב כזה לקבל אפידורל ולשכב סטטית על הגב - מה יעזור לתינוק להתמרכז נכון? לכן גם פיטוצין לא עזר

הירידות דופק זו תוצאה ידועה ונפוצה של פיטוצין.

לכן גם הגעתי כמעט לניתוח

מצב כזה בלידה טבעית עם דולה מקצועית - בדר"כ יש לה כלים להנחות את היולדת לתנועות ותנוחות שישחררו את התינוק 

בסוף מלאכית אחת הצליחה לגרום לשינויי תנוחה למרות האפידורל - שזה ממש לא משהו שקל לעשות או נפוץ - וזה מה שעזר לתינוק לרדת נכון

או לדעת בעצמך מה יש לעשות

או מלווה מקצועית (דולה בלעז) שיודעת מה לעשות

או - מיילדת עם ידע ורצון טוב שרוצה לעזור לך,

אצלי למיילדת לא היה ממש אכפת, שאלתי אותה כמה פעמים אם יש מה לעשות והיא אמרה לי שבשלב זה כבר לא. מבחינתה ניתוח, זה לא היה ממש אכפת לה.

אני ודאי לא ידעתי מה אפשר לעשות. 

בסוף בסייעתא דשמיא גדולה הגיעה מישהי שכן ידעה מה אפשר לעשות

ולכן זו תגובתי לפותחת - ולמצדדות באפידורל ( שאני אגב לא מתנגדת לו בכלל, הכל לפי העניין והמצב) - שאפידורל הוא לא פתרון קסם ולא בהכרח מחליף את הצורך בדולה/מלווה שמבינה עניין

צריך ל"עכל" את הרעיון שיתכן ולא תוכלי, אולי מצג התינוק, אולי מצוקה, אולי חוסר התקדמות, אולי לא תעמדי בכאבים ומשהו אחר. קבלתי הרבה הכוונה, הרבה עידוד, ניסיתי כמה דולות עם שיטות ופטנטים שונים, ובסוף אני תמיד חייבת אפידורל. לא ראיתי את זה ככישלון, אלא משהו ששמר אותי שפויה. לא פחות. הלוואי שהייתי מוכנה לקחת מוקדם יותר (לקחתי רק אחרי 40 שעות וזה לא טעות). אז תשאירי ראש פתוח. מצד שני, אין לך מה לפחד שאותך יקח כ"כ הרבה זמן, זו גזרת שמים!  אני מברכת אותך שתלדי ילד בריא, בלידה קלה והמשך הריון תקין!

צוות בי"ח מאד לא אוהב בלשון המעטה התערבות של דולות

הדולה נמצאת שם בשביל לתמוך ביולדת, לא בשביל *להתערב* לצוות

כל נושא שצריך לדון בו עם הצוות יכול להעשות רק ע"י היולדת או בעלה. 

אפשר להתייעץ בשקט עם הדולה כשהם לא רואים ואח"כ להגיד מה את מעדיפה אבל הדולה וודאי לא תדבר בשבילך - ואם היא כן תעשה את זה - זה מתכון די בטוח להעכרת האוירה בחדר לידה, וזה דבר ממש לא רצוי

ולא להפוך את המצב לאוירת מלחמה,

כן לתת לך את הביטחון, והכוחות לעמוד על שלך ולהחליט ברוגע.

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

להשאיר אור קטן בחדר

אולי חם לה?

לנו עזר אצל כמה ילדים לצאת דווקא לפני שנרדמו. לחזור כל כמה דקות לתת נשיקה וחיבוק. ככה הם לא מפחדים שיעלמו להם. כמובן, לא השארנו אותם צורחים. נכנסנו ממש כל פעם שהם ירגישו צורך. עם הזמן התארך פרק הזמן עד שהם רצו שניכנס.

רק זה עזר במצב כזה, של חיפוש גם באמצע הלילה.

מה שכן, אם יש אירוע נקודתי של מחלה או סיוטים אני מרשה להם לבוא לישון במזרון ליד המיטה שלנו

ובהתחלה נבהלתי, אבל חקרתי את הנושא, גיליתי שזהו שלב התפתחותי.

החלומות והפחדים מתחילים להתפתח, ההבנה של הפרידה בשינה מתחילה בגיל הזה, ועכשיו צריך לפתח הרגלי הרדמה חדשים תואמי גיל והתפתחות.

האמת שאצלי זה בא בזמן ממש גרוע של אזעקות אז נתתי לה לישון איתי, ואחכ היינו צריכים לעבור גמילה נוראית.

הטיפ שלי - להיות שלמה ורגועה בעצמך שזה בסדר. לשבת איתה בזמן ובצורה שאת מחליטה להקדיש לזה,  ואז לשחרר. לתת בה אמון שהיא מסוגלת להרגע ולישון. כן, אפילו שהיא קטנטונת.

אני גם הייתי קמה אליה בלילה, מדבררת מה שקרה "התעוררת ונבהלת ועכשיו חוזרים לישון" וחוזרת למיטה.

תמצאי את הדרך שלך, שלכן, מחדש

אבל זה בסדר גמור שזה קורה, נורמלי מאד וגם מראה שהיא מתפתחת כמו שצריך

בהצלחה רבה!