בשעה טובה קודם כל!
גידול קטנטנים הוא חוויה של ממש. אחרי כמה שנים הם גדלים להיות חברים טובים, משחקים יחד ואתם הופכים למשפחה אמיתית. ההריון השני (עם הבת בהפרש קטן אחרי הבן בן 1 ו-3) זכור לי לטוב דווקא, ובכלל לא יותר קשה מהראשון.
התקופה היחידה שדורשת יותר הסתגלות היא התקופה של מספר חודשים שאחרי הלידה.
לעיתים המעבר בין 1 ל-2 דורש הסתגלות מסוימת, אבל עם הרבה עזרה ותמיכה אפשר לצלוח את זה, ואפילו להנות מאוד!!!
טבעי לחשוש כי מעולם לא התנסית בגידול של שני קטנים, אבל מניסיון מתרגלים מהר, ואח"כ הופכים להיות משפחה קטנה. וזה ממש ממש כיף!
אבל מהר מאד רואים את היתרונות- מעסיקים אחד את השני ויש חברה בתוך הבית.. ובכלל לגדל שניים צפופים זו עבודה פחות מכפולה, כי הרבה דברים משותפים. שיהיה במזל ובשעה טובה.
בס"ד
ילדתי ב-2012, 2013, 2014 ואז בהוראת הרב ניגשתי לשים התקן תוך רחמי.
נקלטתי עם ההתקן אחרי כחצי שנה וילדתי שוב ב- 2016. שלושה חודשים אחרי הלידה הרביעית נכנסתי להריון חמישי והכל מרצון ומאהבה גדולה.
אני לא סופר וומן ורחוקה מלהיות אישה "תקתקנית" אבל למדתי שאם אני מרפה ולא שואפת לפרפקציוניזם בכל מה שקשור לסדר ונקיון הבית וכדו' אז אני נהנית הרבה יותר מגידול הילדים ובכלל...
היתרון הגדול הוא שהילדים שלי תמיד משחקים זה עם זה ולא זקוקים כמעט לחברים שיבואו מבחוץ.
אני עם חיתולים בכמה מידות ויש לי עגלת תאומים למקרים שאני צריכה לצאת עם הקטנים יותר.
בסה"כ זו חוויית חיי ולא הייתי מוותרת עליה.
חוצמזה שהכי כי זה לעשות את זה בשוונג אחד ולא לקרר את הדם מהעשייה המבורכת הזו.
החסרון היחיד שאני יכולה למנות הוא שלפעמים אני מרגישה שבגלל שכולם קטנטנים וזקוקים לתשומת לב מרובה אני לא ממש מספיקה להגיע כמו שבאמת הייתי רוצה לכולם.
אז הם מפצים אחד את השני על זה אני בטוחה.
שורה תחתונה - ממליצה בחום.
של שנה וחצי
אני עם שניים. 11.5 חודשים ביניהם.
ההריון הראשון לא הגיע בקלות, ואז כשהגיע השני תוך כדי הנקה מלאה זו הייתה הפתעה גמורה ומשמחת.
הלם, אבל שמחה עצומה על הברכה שה' מברך אותנו בה. כשידענו כמה שזה לא מובן מאליו.
התודה העצומה לה' על השפע גימדה את כל הקשיים.
זה לא כ"כ פשוט, בעיקר בהתחלה.
רק אחרי שהם קצת גדלו (היום בני שנתיים וחצי ושנה וחצי), הבנתי כמה שזה יותר קשה מאשר אפילו רווח של שנה וחצי - שנתיים, אבל תכל'ס תוך כדי התקופה אז - לא לגמרי הבנתי מה כולם אומרים כמה שזה קשה.
עיקר הקושי הוא בהתחלה אחרי הלידה, כששניהם רוצים לאכול או משהו כזה ופשוט אין ברירה לפעמים אלא שאחד יבכה.
עיקר הקושי בהרגשה שאני לא יכולה למלא כל מה שהם צריכים... אבל תמיד הידיעה שה' הוא זה ששם אותם ברווח כזה, אז כנראה זה טוב ומדויק להם לגדול ככה עם האח שאיתם וכל מה שזה כולל.
בהריון לדעת קצת להוריד הילוך, ואפשר שהתינוק יתרגל לשבת לידי בעגלה במקום שארים אותו עם הבטן.
הם גדלים להיות חברים טובים וכיף להם ביחד (כולל המריבות של אחים).
מאושרת על הגידול השמח הזה, הייתי שמחה מאוד אם היה שוב.
היא כבר בהריון...נראה שהיא רצתה דווקא תמיכה ועידוד כמה זה טוב ולא כמה לא...
עם מה שלא היא בטח כבר תתמודד.
טיפיםיש בי אהבה ו.. יגדלו ביחד ישחקו ביחד ואתם תרוו נחת! אבל לפעמים להיות עם שני תינוקות בוכים על הידיים על הספה או על הרצפה זה פשוט לא נגמר.. אפשר גם להניק את הקטן והגדול יושב על הרגל השניה ושומע סיפור או ליטופים, זו בערך היתה שיטת ההרגעה המשותפת הכי טובה שלי, וגם אחד על המנשא שני על הידיים.מנסה לעזוריש לי 2 בנות בהפרש של שנה ושבועיים....
וגם אני קיבלתי את זה די קשה כשהייתי עם תינוקת בת 3 חודשים קטנה וצרחנית ועם עוד אח גדול בן 2.5 מפונק-
הרגשתי ממש לא טוב עם עצמי.
בעיקר בגלל שהתינוקת היתה צרחנית ברמות - כל היום ערה וצורחת כאילו נחרב העולם חלילה... (היא פלפלית וחכמה במיוחד שניסתה לבטא ולהביע את עצמה גם בגיל כזה פיצי)
ומאוד חששתי.
אבל בעלי עודד אותי וחיזקתי את עצמי בחשיבה חיובית וגם התפללתי שהתינוק/ת הבא/ה תהיה יותר רגוע/ה ...
ילדתי כשההבת הקודמת היתה בת שנה ושבועיים והיה לי עדו גדול בן 3.5.
לא אומרת שהיה קל. בכלל לא. במיוחד שהגדולה היתה איתי בבית בחל"ד ולא במסגרת.
אבל ב"ה, אחרי הלידה ואחרי כל ההכנה הנפשית והחשיבה החיובית שעשיתי לעצמי במהלך ההריון- היתה לי חופשת לידה מקסימה ומבורכת! יותר מהחל"ד הקודמת.
ועכשיו הן 2 חברות טובות! יכולות להעסיק את עצמן מעולה וזה כייף!
וזה חברה לכל החיים.
גם לי יש אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וזה כ"כ כייף ככה... תמיד היינו אחיות טובות וחברות טובות!
אני לא השתמשתי בעגלת תאומים. סתם מסורבל בשבילי....
ילדתי אותן בחורף כך שלא יצאנו הרבה וכשיצאנו הגדולה כבר ידעה ללכת והלכה לצידי או שנעזרתי בבעלי/ אחות וכד' ולקחנו ב-2 עגלות!
החודשים הראשונים/ השנה הראשונה מאתגרים במיוחד ותשתדלי לקחת עזרה ממי שאת יכולה...
אבל אח"כ זה כבר ממש כייף!
בהצלחה
תמיד יהיו אתגרים והתמודדויות- וכמובן אושר גדול מאוד
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
כן... חשבתי אולי השתנה.
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
הייתי גם במקום כזה ובמקום הזה עד לא מזמן, עברנו משם ולא רק בגלל זה, אבל זה היה קשה ומעייף.
ילדים מגיל שנתיים פחות או יותר מסתובבים ויש כאלה רעבים ואופניים שנעלמים, בעיקר היה לי קשה כי רוב האמהות היו בגישה כזאת ואני ממש לא מתחברת אליה ולא חושבת שהיא נכונה..
סליחה שאין לי טיפים לגבי זה אבל על הדרך פרקתי גם .( אני הייתי שמה גבולות משתדלת שיהיה בטעם טוב, מול הילדים ולפעמים גם מול קטנטנים, לגבי כלי תחבורה היינו שמים ממש צמוד לבית/ בתוך הבית..)
או גאדג'ט למטבח
או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)
ואם כבר יש, אז שואב שוטף
נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי!
השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.
כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.
וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו
הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.
השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.
זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת...
יש לי שואב שוטף ואני משתמשת בו למה שכתבתרקלתשוהנעל הדייסון...
לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.
תודה שהסברת
או ציוד של אומנות או תכשיטנות
ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה
או יקר יותר.
כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)
חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)
תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)
פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
יום העצמאות
כולם עם המשפחה
עם חברים מהיישוב
עושים על האש
נהנים
ואנחנו כרגיל בבית
משפחה גרעינית
תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!
כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה
פשוט לא זורם
זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין
הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי
וזה לא פשוט
לסחוב הכל
לארגן הכל
לשלם על הכל
להעסיק את הילדים
הכל לבד
מסיימים עם הלשון בחוץ
"רק בשביל הילדים"
וגם לי בא שמישהו יזמין אותי
לבוא ככה
כמו שאני
להכין משהו קטן
וזהו
להרגיש תחושה של ביחד
של חלק ממשפחה
מקהילה
ואין....
יאללהההה
הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים
ומהר מהר מנגבת את הדמעות
תודה שהייתן כאן🥰
מיותר לציין שזו היתה שנה מטורפת
ועדיין לא הצלחתי להבין איך לנהל את זה שהבת שחי חוזרת מהצהרון ב16:30
וצריכה להספיק שיעורי בית
מקלחת
ארוחת ערב
ורוצה גם להספיק לשחק(???)
ואיפה זמן לעשות מערכת?
כל פעם זה מלחמה
איך עושים את זה בכיף?
לא לעשיתי שיעורי בית זו לא אופציה אז לא להציע בבקשה
השאלה שלי היא איך אתן עושות את זה מבחינת סדר, מה לפני מה ואיך לתווך את זה לילדה
ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?
תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.
למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.
השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?
האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?
למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.
אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'
מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.
היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.
זה משתפר אבל בהמשך.
אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.
לק"י
פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.
ש.ב.- לא עושים בצהרון?
מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך
לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.
אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק
אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?
מקלחות, א. ערב (או הפוך) אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')
לא צריך מערכת.
שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?
שזה ההורמונים, לא אני.
שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.
ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?
ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?
כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה
את הולכת בשביל שלך.
חיבוק!
תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!
שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש
לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...
פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו
ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..
אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף
ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס
אז את מתמודדת עם הכל ביחד..
חיבוק גדול
זה שבועיים מורטי עצבים
ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..
ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם
זה יעבור❣️
אמן תשובה חיובית בקרוב!!
מותר לך לרצות לגמרי!
שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.
צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.
הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷
מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים
הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷
בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,
ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,
להזריק לעצמך זריקות
ואחר כך לעבור טיפולים..
את אלופה!👑
בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!
אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.
לפעמים קורה שיש תקלה באתר.
בהצלחה!
אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...
היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)
אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)
