בשעה טובה קודם כל!
גידול קטנטנים הוא חוויה של ממש. אחרי כמה שנים הם גדלים להיות חברים טובים, משחקים יחד ואתם הופכים למשפחה אמיתית. ההריון השני (עם הבת בהפרש קטן אחרי הבן בן 1 ו-3) זכור לי לטוב דווקא, ובכלל לא יותר קשה מהראשון.
התקופה היחידה שדורשת יותר הסתגלות היא התקופה של מספר חודשים שאחרי הלידה.
לעיתים המעבר בין 1 ל-2 דורש הסתגלות מסוימת, אבל עם הרבה עזרה ותמיכה אפשר לצלוח את זה, ואפילו להנות מאוד!!!
טבעי לחשוש כי מעולם לא התנסית בגידול של שני קטנים, אבל מניסיון מתרגלים מהר, ואח"כ הופכים להיות משפחה קטנה. וזה ממש ממש כיף!
אבל מהר מאד רואים את היתרונות- מעסיקים אחד את השני ויש חברה בתוך הבית.. ובכלל לגדל שניים צפופים זו עבודה פחות מכפולה, כי הרבה דברים משותפים. שיהיה במזל ובשעה טובה.
בס"ד
ילדתי ב-2012, 2013, 2014 ואז בהוראת הרב ניגשתי לשים התקן תוך רחמי.
נקלטתי עם ההתקן אחרי כחצי שנה וילדתי שוב ב- 2016. שלושה חודשים אחרי הלידה הרביעית נכנסתי להריון חמישי והכל מרצון ומאהבה גדולה.
אני לא סופר וומן ורחוקה מלהיות אישה "תקתקנית" אבל למדתי שאם אני מרפה ולא שואפת לפרפקציוניזם בכל מה שקשור לסדר ונקיון הבית וכדו' אז אני נהנית הרבה יותר מגידול הילדים ובכלל...
היתרון הגדול הוא שהילדים שלי תמיד משחקים זה עם זה ולא זקוקים כמעט לחברים שיבואו מבחוץ.
אני עם חיתולים בכמה מידות ויש לי עגלת תאומים למקרים שאני צריכה לצאת עם הקטנים יותר.
בסה"כ זו חוויית חיי ולא הייתי מוותרת עליה.
חוצמזה שהכי כי זה לעשות את זה בשוונג אחד ולא לקרר את הדם מהעשייה המבורכת הזו.
החסרון היחיד שאני יכולה למנות הוא שלפעמים אני מרגישה שבגלל שכולם קטנטנים וזקוקים לתשומת לב מרובה אני לא ממש מספיקה להגיע כמו שבאמת הייתי רוצה לכולם.
אז הם מפצים אחד את השני על זה אני בטוחה.
שורה תחתונה - ממליצה בחום.
של שנה וחצי
אני עם שניים. 11.5 חודשים ביניהם.
ההריון הראשון לא הגיע בקלות, ואז כשהגיע השני תוך כדי הנקה מלאה זו הייתה הפתעה גמורה ומשמחת.
הלם, אבל שמחה עצומה על הברכה שה' מברך אותנו בה. כשידענו כמה שזה לא מובן מאליו.
התודה העצומה לה' על השפע גימדה את כל הקשיים.
זה לא כ"כ פשוט, בעיקר בהתחלה.
רק אחרי שהם קצת גדלו (היום בני שנתיים וחצי ושנה וחצי), הבנתי כמה שזה יותר קשה מאשר אפילו רווח של שנה וחצי - שנתיים, אבל תכל'ס תוך כדי התקופה אז - לא לגמרי הבנתי מה כולם אומרים כמה שזה קשה.
עיקר הקושי הוא בהתחלה אחרי הלידה, כששניהם רוצים לאכול או משהו כזה ופשוט אין ברירה לפעמים אלא שאחד יבכה.
עיקר הקושי בהרגשה שאני לא יכולה למלא כל מה שהם צריכים... אבל תמיד הידיעה שה' הוא זה ששם אותם ברווח כזה, אז כנראה זה טוב ומדויק להם לגדול ככה עם האח שאיתם וכל מה שזה כולל.
בהריון לדעת קצת להוריד הילוך, ואפשר שהתינוק יתרגל לשבת לידי בעגלה במקום שארים אותו עם הבטן.
הם גדלים להיות חברים טובים וכיף להם ביחד (כולל המריבות של אחים).
מאושרת על הגידול השמח הזה, הייתי שמחה מאוד אם היה שוב.
היא כבר בהריון...נראה שהיא רצתה דווקא תמיכה ועידוד כמה זה טוב ולא כמה לא...
עם מה שלא היא בטח כבר תתמודד.
טיפיםיש בי אהבה ו.. יגדלו ביחד ישחקו ביחד ואתם תרוו נחת! אבל לפעמים להיות עם שני תינוקות בוכים על הידיים על הספה או על הרצפה זה פשוט לא נגמר.. אפשר גם להניק את הקטן והגדול יושב על הרגל השניה ושומע סיפור או ליטופים, זו בערך היתה שיטת ההרגעה המשותפת הכי טובה שלי, וגם אחד על המנשא שני על הידיים.מנסה לעזוריש לי 2 בנות בהפרש של שנה ושבועיים....
וגם אני קיבלתי את זה די קשה כשהייתי עם תינוקת בת 3 חודשים קטנה וצרחנית ועם עוד אח גדול בן 2.5 מפונק-
הרגשתי ממש לא טוב עם עצמי.
בעיקר בגלל שהתינוקת היתה צרחנית ברמות - כל היום ערה וצורחת כאילו נחרב העולם חלילה... (היא פלפלית וחכמה במיוחד שניסתה לבטא ולהביע את עצמה גם בגיל כזה פיצי)
ומאוד חששתי.
אבל בעלי עודד אותי וחיזקתי את עצמי בחשיבה חיובית וגם התפללתי שהתינוק/ת הבא/ה תהיה יותר רגוע/ה ...
ילדתי כשההבת הקודמת היתה בת שנה ושבועיים והיה לי עדו גדול בן 3.5.
לא אומרת שהיה קל. בכלל לא. במיוחד שהגדולה היתה איתי בבית בחל"ד ולא במסגרת.
אבל ב"ה, אחרי הלידה ואחרי כל ההכנה הנפשית והחשיבה החיובית שעשיתי לעצמי במהלך ההריון- היתה לי חופשת לידה מקסימה ומבורכת! יותר מהחל"ד הקודמת.
ועכשיו הן 2 חברות טובות! יכולות להעסיק את עצמן מעולה וזה כייף!
וזה חברה לכל החיים.
גם לי יש אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וזה כ"כ כייף ככה... תמיד היינו אחיות טובות וחברות טובות!
אני לא השתמשתי בעגלת תאומים. סתם מסורבל בשבילי....
ילדתי אותן בחורף כך שלא יצאנו הרבה וכשיצאנו הגדולה כבר ידעה ללכת והלכה לצידי או שנעזרתי בבעלי/ אחות וכד' ולקחנו ב-2 עגלות!
החודשים הראשונים/ השנה הראשונה מאתגרים במיוחד ותשתדלי לקחת עזרה ממי שאת יכולה...
אבל אח"כ זה כבר ממש כייף!
בהצלחה
תמיד יהיו אתגרים והתמודדויות- וכמובן אושר גדול מאוד
ב"ה 3 חודשים אחרי לידה
הנקה מלאה
טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.
אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).
אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.
היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?
אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?
בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...
גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.
נבדקת אחרי הלידה?
מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.
מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%
גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם
וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.
גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.
שאריות שליה.
חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה
איך היה בהנקות הקודמות?
בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...
תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם
הם טובים ומקצועיים.
דבר שני
יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה
צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור
אפשר לשים תחתונית שחורה
ולא להסתכל בניגוב
ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו
דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן
והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.
זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..
ומסרב להתעדכן לא משנה כמה פותחת וסוגרת מרעננת וכו?
פתאום חושבת על זה שאם זה לא רק אני אז אף אחת בכלל לא תוכל לענות על השרשור הזה כי אף אחת לא תראה אותו 😅😅
מעניין אם הוא בכלל ישלח 🤷
זה קרה אתמול בערב מתישהו
לא להאמין כמה אני מכורה😂
רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט
עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם
השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -
התאוורורות,
מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,
נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,
מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂
אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.
איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.
מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!
הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.
מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️
ל3 שעות וחצי!
זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.
הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.
מבחינתי זה היה מושלם!!
אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀
יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.
איך היה לך הבוקר?
אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?
כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב
מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך
אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)
לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...
כנראה צריך לגעת איפה לעבוד
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה
בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..
אז החנוכה שלנו הוא די רגיל..
היום עושים אצל חמותי הדלקה עם כולם, וביום האחרון הזמנתי את המשפחה שלי אליי-מקווה שיצא לפועל..
באמצע- בעלי עובד בערבים עד מאוחר.
ואני עם הילדים לבד.
אז מחפשת דרכים מעניינות להעביר להם את חנוכה.. שיהיה שמח.
* אנחנו עובדים, הגדול בקייטנה עד 16.00 והקטנה במעון גם כן.. אז ימים רגילים לגמרי..
באלי לצאת איתם להצגה או משהו.. לא מצאתי משהו מתאים במחיר סביר..
לק"י
הם נהנים מדברים קטנים.
בני כמה הם?
לק"י
אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.
לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.
לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.
לשיר ולרקוד.
ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.
הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)
ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)
זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..
מדליקים נרות
שרים מעוז צור
מביאים סביבון הפתעות
ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון
זה עדיין החג הכי כייפי שיש!
אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש
אז חמי וחמותי גרים רחוק מאיתנו ואנחנו לא נפגשים הרבה, משי פעם מגיעים לשבתות ויוצאים עם צידניות מלאות כל טוב, ממש השקעה גדולה של זמן, כסף וטירחה. אנחנו לא משפחה קטנה בכלל והם נותנים המון ואני מרגישה שאין לנו הזדמנות להחזיר להם. חמי לא ממש בקו הבריאות אז יוצא שהרוב המוחלט נופל על חמותי.
לא נעים לי להגיד שאולי בשנה הראשונה קניתי לה מתנה ומאז לא הבאתי כלום, המעט שקניתי לא ממש קלע לטעמה, חוץ מראנר שאפשר להניח עליו סירים חמים.
אז מחפשת מתנה גדולה ללא הגבלת תקציב, לא משהן אישי כי לא אקלע, לא ניידים אז מלון או ספא גם ירד מהפרק, לא מזכרת מהנכדים כי זה היא כן מקבלת מדי פעם.
אולי תתייעצו עם חמיך?
עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..
השאלה אם תשתמש בו..
בטח אם הכל עליה
ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי
אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.
איך זה יכול לעזור לי?
בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.
ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?
אוף.
יש דרך הקופה
אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.
והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.
אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.
העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...
יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.
מה קורה בטיפול?
בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.
כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.
יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.
ועוד 2 נקודות חשובות:
ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.
ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.
ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.
ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.
אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.
וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.
וויטמינים סופר סופר חשוב.
לנסות טיפול דרך הקופה.
ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...
מה עושים שם אבל? מדברים?
1. יש מה לקחת משאבת הנקה בתיק לידה?
2. נשים עם ילדים שהיו אחרי הלידה אצל ההורים
אתן מכינות מראש גם תיקים לילדים?
אני לא מבינה איך אני אמורה להתכונן לתיק ללידה וגם בנוסף לשהות בבית שלא שלי. בוחרת בזה בלב שלם אבל זה מאתגר.
מנסה לחשוב מה הכי הגיוני
נראה לי הכי הגיוני להביא מראש את כל הציוד של הבייבי להורים לארון מסודר שם ורק הדברים של הילד הגדול (חח בן שנה וחצי וכבר גדול) יישארו כרגיל בבית פה. אחרי הלידה בעלי פשוט יקח איזה 5/6 בגדים של הילד ושלו ויביא להורים...
נשמע הגיוני? אשמח לשמוע מנסיון של נשים שעשו את זה
מה המרחק מהבית?
אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה
היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא
לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה
