פשוט הולכים לישון מוקדם.

זה הסוד.

מכה את הפלאפון והולכת לישון

רוב הפעמים נרדמת עם הילדים. בסביבות 8+ וקמה מוקדם.

אם לא- זה מתנקם בי בבוקר.

מצטרפת לגמרי לשאלה...

ממש מזדהה עם הפותחת.

כמעט לא ישנה בלילה, חוזרת מהעבודה בארבע, כל היום עם הקטנים.. בערב עייפה אך בתכל'ס עולה לישון מאוחר כי צריך להספיק דברים בחיים

בקיצור 24 שעות ביממה לא כ"כ מספיקות לי ;)

כשהיה לי ילד אחד/ שניים- חשבתי כמוך.

הייתי חוזרת מהעבודה אחרי 4, יושבת עם הילדים, מכינה ארוחת ערב. מקלחת, משכיבה לישון ואז כלים, כביסות, ניקיון, אוכלת ארוחת ערב עם בעלי וכל השאר.

הולכת לישון לא לפני 1 בלילה. ואז בקושי קמה בבוקר ומאחרת לעבודה ועייפה וכו'.

מהילד השלישי והלאה- בעל כורחי ובלית ברירה, אחרי המקלחות של הילדים, הייתי מניקה את הקטנה ונרדמת איתה.

ואז קמה אחרי שעתיים, שלוש ועושה את כל השאר.

עכשיו, כשראיתי שזה בלתי אפשרי אני קצת מתנהלת אחרת.

מייד כשאני חוזרת עם הילדים אחה"צ- אני עומדת לבשל ארוחה לערב (אוכלים את המבושל והבשרי בערב) ואז תוך כדי מורידה/ תולה כביסה. מעמידה מכונה. שוטפת את הכלים. מסדרת. מטאטאה...

ב"ה יש כל יום ארוחה חמה ומבושלת וטרייה.

יש בגדים נקיים- אם כי לא תמיד מקופלים בארון. (זאת חולשה שלי בעצם...)

מגהצים- פעם בשבוע ערימה.

שטיפה וניקיון יסודי- עושים בחמישי/ שישי.

כל יום מסדרים את הבית יחד עם הילדים. מטאטאה מייד אחרי ואם צריך עושה שטיפה קלה.

בד"כ אין צורך בשטיפה במהלך השבוע. כמעט ולא נמצאים בבית.

ואז אני "צונחת" לישון מוקדם...

וקמה מוקדם ואז מארגנת בגדים לילדים, אוכל וכו'.

עשיתי פשוט "סוויצ'" בראש וזה משנה לי לכל היום...

(מה שכן וע"ז אני קצת מצטערת- בעבר, לאחר שהילדים היו הולכים לישון, בעלי ואני היינו מתיישבים קבוע לארוחת ערב יחד. אמנם היינו יכולים לשבת ולאכול ואז לפטפט שעות... זה היה כייף אבל עכשיו אני אוכלת כברא יחד עם הילדים ובעלי כמעט ולא נמצא בבית בשעות הללו. הולך ללמוד ואוכל כשחוזר. אני כבר ישנה בד"כ...

זה היה כייף. אבל לכל זמן ועת!)

מבשלת והקטן משחק לידי בכלי מטבח.

מקלפת להם תוך כדי פירות וכולנו אוכלים.

שמה שירי חנוכה למשל- וכולם רוקדים.

מורידים יחד  כביסה

מכינה עם הבת בגן חובה ש"ב תוך כדי (מכוונת אותה)

לומדת עם הגדול להכתבה.

אם יש לגדול מבחן- אז אני מפנה עוד יותר זמן ומשתדלת שבעלי יהיה בבית עם הילדים ואני לומדת איתו.

(אא"כ זה מבחן ללימודי קודש ואז בעלי לומד איתו בשבת וכד')

לימדתי את הגדול שלי כבר בגיל 6 לקלף ירקות והוא מאוד אוהב לעזור לי במטבח כשאני מבשלת ומקלף לי תפו"א ( הוא מתחנן שיהיה בתפריט תפו"א כדי שהוא יוכל לעזור לי )

הקטנה יותר עוזרת לי להכניס בגדים למכונה ועוד ועוד.

ואני ממש מכירה את ההרגשה שלך. גם אני כמוך. ולכן הילדים שלי ממש נמצאים במיטות לפני 7 כמו אימהות אחרות שמשכיבות מוקדם. אני נהנית להיות איתם ומרגישה שזה לא מספיק לי שאנחנו מתראים כ"כ מעט שעות...

(לפעמים אני גם מפעילה מכונה ב-6 בבוקר כשאני קמה ותולה לפני שאני יוצאת לעבודה או שבעלי תולה לפני שהוא יוצא ללמוד)

לומדים את זה עם השנים...

בעלי שיהיה בריא עוזר ועושה הרבה בבית...

ופשוט הייתי נרדמת איתו תוך כדי הנקה לפני השינה.

גם אני הייתי ציפור לילה ויכולה לישון מעט מאוד שעות ולישון מאוחר וכו'.

וכולם הזהירו אותי ולא שמתי לב.

אבל כשלא היתה כבר ברירה- אז זהו! למדתי לתפקד בצורה אחרת (וזה עדיין מוזר לי לפעמים. איך אני שלא הייתי מסוגלת לישון לפני 12/ 1 בלילה, גם בתור רווקה וגם בשנים הראשונות לאחר חתונתי, ישנה עכשיו קודם? ...)

לא לכל אחת וגם לא בכל גיל (אני ישישה) יש את האפשרות הזאת.

לקחת מתי שאפשרי.

להנות עם הבעל, הילדים, המשפחה וקצת לנשום אויר!
 

גם אני עובדת מחוץ לבית משרה מלאה אבל חופשה קטנה מידי פעם ממלאה לי מצברים בכוחות מחודשים!
ואני לא מדברת על חופשה יקרה/ בית מלון/ חו"ל.

אפילו חופשה קטנה במושב רחוק בצימר קטן לכמה ימים...

שבת אצל חמותי בעיר אחרת (כן. בשבילנו זה כמעט כמו חופשה ואיוורור..)

וכו' וכו'

כל אחת מה שאפשרי לה!

רק כשיש לי אלף דברים על הראש למחר אני פתאום נלחצת לעשות תוך כדי אחה"צ עם הילד...

והאמת שעד שהוא נרדם וכו' גם אני נרדמת לי...אבל לא בשביל שנת לילה..אלא פשוט עייפות ואז אין לי כח לעשות עוד שום דבר רציני.. (למשל עכשיו- להתחיל לבשל או לסדר לשבת..)

ואי אפשר שהכל יהיה מושלם. גם יפה גם אופה גם בית מתוקתק ובסוף גם אשה שפויה שמחה ועירנית..

ואני לא מדמיינת את עצמי מתנהלת ככה אי פעם בחיים.

כנראה שלא אצליח לחזור למשרה מלאה ואולי גם לא חלקית.

יש אנשים חרוצים ויש כאלה שלא..

עבדתי עד עכשיו שליש משרה ולא הספקתי לתקתק את הבית בכלל.. 

להכין שבת וכו' היה לי קשה (במיוחד שעון חורף).

ועכשיו הוספתי עוד משרה ואני עובדת כ-ל השבוע כולל ערב אחד...

אז פתאום גיליתי שהיה לי בדיעבד המון זמן לעשות המון דברים.

הרי הם ישנים במעון... !! 

הוא לא נרדם לי עד תשע!

רק אז אני מתחילה לאכול ארוחת ערב, וזהו נגמר הערב..

אני הולכת לעבודה כל יום ויש לי עוזרת.

האמת - כמעט כל ההכנסה שלי הולכת על התשלום למעון ולעוזרת

אבל זה שווה.

אחרי כשנה וחצי בבית רציתי לעשות מה שאני אוהבת ונהנית ממנו

גם אם כמעט לא מרוויחה מזה

מרוויחה שמחה, סיפוק וכולי

אז חוץ מטיפול בילדים, כביסה, כלים, ניקיון...................... 

אני עובדת עוד שעות גל גבי שעות כל שבוע בהכנת שיעורים, בדיקקת מבחנים, הזנת נתונים וכיוצ"ב...

לא נורמלי!!

באמת מוצאת את עצמי ישנה ממש מעט בחלק מהערבים באמצע השבוע. משתדלת לפרגן לעצמי השלמת שעות שינה בשישי-שבת

ואכן גם נעזרת בנערות בניקיון ובבייביסיטר לפי הצורך....

איזה גיל? מקצוע? היקף משרה?

לא נראה לי מתאפשר בכל תפקיד בהוראה...

חינוך למשל דורש יותר עבודה בבית 

מורות שיש להן פחות ניסיון 

או חומר חדש שהן צריכות ללמד..

אם אין חוברת או ספר זה בכלל לוקח יותר עבודה...

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

להשאיר אור קטן בחדר

אולי חם לה?

לנו עזר אצל כמה ילדים לצאת דווקא לפני שנרדמו. לחזור כל כמה דקות לתת נשיקה וחיבוק. ככה הם לא מפחדים שיעלמו להם. כמובן, לא השארנו אותם צורחים. נכנסנו ממש כל פעם שהם ירגישו צורך. עם הזמן התארך פרק הזמן עד שהם רצו שניכנס.

רק זה עזר במצב כזה, של חיפוש גם באמצע הלילה.

מה שכן, אם יש אירוע נקודתי של מחלה או סיוטים אני מרשה להם לבוא לישון במזרון ליד המיטה שלנו

ובהתחלה נבהלתי, אבל חקרתי את הנושא, גיליתי שזהו שלב התפתחותי.

החלומות והפחדים מתחילים להתפתח, ההבנה של הפרידה בשינה מתחילה בגיל הזה, ועכשיו צריך לפתח הרגלי הרדמה חדשים תואמי גיל והתפתחות.

האמת שאצלי זה בא בזמן ממש גרוע של אזעקות אז נתתי לה לישון איתי, ואחכ היינו צריכים לעבור גמילה נוראית.

הטיפ שלי - להיות שלמה ורגועה בעצמך שזה בסדר. לשבת איתה בזמן ובצורה שאת מחליטה להקדיש לזה,  ואז לשחרר. לתת בה אמון שהיא מסוגלת להרגע ולישון. כן, אפילו שהיא קטנטונת.

אני גם הייתי קמה אליה בלילה, מדבררת מה שקרה "התעוררת ונבהלת ועכשיו חוזרים לישון" וחוזרת למיטה.

תמצאי את הדרך שלך, שלכן, מחדש

אבל זה בסדר גמור שזה קורה, נורמלי מאד וגם מראה שהיא מתפתחת כמו שצריך

בהצלחה רבה!