הייתי מסובבת לצד השני הרבה זמן ולא מבינה למה זה לא נפתח 

ומתחילה להילחץ...

קרה כמה פעמים...

אבל עם מילים קשורות (לדעתי...  )

לדוגמה: "צריך לכבס את הכלים"

"אתה יכול לכבות את החלון?" וכו'...

וחוץ מזה היו נעלמות לי מילים. הייתי מנסה להיזכר מלא זמן במילים רגילות לחלוטין.

(ובקבלה ללידה בכלל...

"באיזה שבוע את?" - "לא יודעת..."

"תאריך ווסת אחרונה?" - "תסתכלי בדפים..."

"בת כמה את?" - "לא זוכרת..." מסתכלת על בעלי שיושיע אותי...)

שאני לא זוכרת שהייתה לי טפשת כל שהיא

שתכננתי לשים בארון ושמתי בטעות במקרר.

אמיתי!!!!

שמתי בטעות על הסקוצ' משחת שיניים במקום סבון לכלים...

ובנס שמתי לב שניה לפני שהתחלתי לשפשף...

חד משמעית בעניין. המחקרים לא נערכו על כמות מספקת של נשים, ובכלל הסתבר שהרבה מתופעת 'טפשת הריון' היא בשל ציפית האשה וסביבתה לתופעה שתגיע...

בקיצור, כדרכם של מחקרים  פופוליסיטים כאלה, צריך לדעת לקרוא ולהבין אותם

טוב שהוא לא שומע את משבות ה'טפשת' שלך...

ותאמיני לי שהיו לי הריונות קשים ביותר.. 

ואז כל טעות או התבלבלות שלך (שקורות גם לאנשים במצב לא הריוני) את תולה בזה.. וגם מעין נבואה שמגשימה את עצמה.

וויתור- זאת תופעה אחרת אבל משולבת בעניין הזה. זאת אומרת ברור שיש רמות הורמונים מטורפות בהריון והן עלולות להשפיע על המצברוח, החשק, התפקוד הכללי..

אבל עדיין יש לנשים בהריון בחירה כמו לכל אדם בחירי אחר. כמובן שצריך להקל על אישה הרה, ושתדע גם היא להקל על עצמה, גם התורה מכירה במצב של מעוברת לעניני הלכה שונים,

ועדיין לטעמי יש נשים שעושות לעצמן חיים קלים ובחסות ההריון מתירות לעצמן התנהגויות שהיו יכולות להימנע, כמו גם אמירות/שיכחות וכו'... זאת אומרת שזה לא גזרת גורל אלא יותר הלך רוח.

ברור שזה בתת מודע, אבל התופעה של נבואה שמגשימה את עצמה נכונה באופן כללי.. 

אגב, פרופ' קרסו כפי שכתבתי לעיל, בדק את המחקרים בקריאה מעמיקה, אמר שהתוצאה הזאת,

שהטפשת מופיעה בגלל הציפיה- הוכחה  כחלק משמעותי בגורמים לתופעה.

לא התכחשתי לעומס הרגשי/ההורמונליוהפיזי שיש על האישה ההרה.

כפי שאמרתי ההריונות שלי קשים בהרבה מרוב הנשים שאני מכירה... אבל עדיין כפי שתופעת החשקים המטורפים בהריון היא תופעה שבעיני יותר תרבותית מאשר עובדתית (לא שהחשק לא משתנה, אלא שניתן להתגבר עליו...) כך גם התופעה הזאת.

אני רואה באיזה שעשוע נשים כותבות פה על העניין, וזה נראה כמעט כמו ספורט מי מצליחה לכתוב דברים יותר הזויים..

אני יכולה לומר לך שגם בלי הריון ולידה עשיתי בחיי מעשים מוזרים מתוך רחפנות וחוסר תשומת לב... אלא שמכיוון שלא הייתי בהריון ו/או אחרי לידה, לא היה לי במה לתלות את הרשלנות שלי, מלבד בי וברחפנות הקיומית שלי...

בס"ד

גם אני מאד רחפנית, ולא שמתי לב להבדל בין הריון ללא הריון.

אבל אימא שלי למשל שהיא אישה מאד מקורקעת ובחיים לא שוכחת שום פרט,

- בהריון האחרון ריחפה ברמות מטורפות. היא שרפה את כל הסירים בבית,

(הייתה מעמידה סיר, ויוצאת לסידורים)

נכנסה לבית של השכנים בשיא הטבעיות במקום לבית שלנו,
ולא הבינה מי החליף את הקרמיקה הבהירה והמהממת שלה בלטות שחורות,

(כן אימא, כי זה שיושבים על הספה השכנים שלנו ונכדיהם שבדיוק באו לבקר זה טבעי לגמריי-

דווקא הקרמיקה זה מה שמפריע לך?)

לא הצליחה להתמודד עם שאלות פשוטות, וממש מלא תופעות שבחיים לא היו לה- כולל בהריונות קודמים. ב"ה זה עבר לה היא חזרה לעצמה, אבל כשאדם מבחין בשינוי כל כך מהותי,

ודברים שמעולם לא קרו לו, פתאום קורים, ואחרי ההיריון זה נעלם כלא היה...
שם רואים ברור שזה משהו אחר.

ובכלל לגבי תופעות הירוןן זה שלא לכולן יש את כל התופעות לא אומר שאלו לא תופעות קיימות.

לי לא היו שום חשקים מלבד להקיא. כל הריון הקאתי בין 3 ל10 פעמים ביום!! תשע חודשים! 
כולם ציפו (כולל אני) שבהריון יהיו חשקים, ואני אשמין וכ', בפועל רזיתי מעל 10 ק"ג!

וכן ציפיתי לחשקים האלו, מתי יתחשק לי לאכול משהו מוזר? 
אח"כ ירדתי בציפיות- מתי יתחשק לי לאכול משהו בכלל?

עוד ירידה - "מתי יפסיק החשק להקיא????"

אבל לא. לא קרה באף אחד מההריונות שלי. זה לא אומר שזו לא תופעת היריון.

וגיסתי אף פעם לא הקיאה בהריון ולא סבלה מבחילות-
זה לא אומר הבחילות והקאות זו לא תופעת היריון.

רגשית לא היו לי אישית תופעות בכלל. לא נפגעתי, לא הייתי רגישה באופן מיוחד, 
הטאקט שלי היה בסדר גמור ב"ה ,
והרחפנות הרגילה שלי היא לא תחרות כך שאין לי שום זיכרונות מיוחדים ששכחתי דברים-
כי זה קורה לי על בסיס יומיומי. אבל זה שיש כאלו שלא חוו תופעות,

לא הופך את זה ללא קיים או למשהו פסיכולוגי.
עצם זה שהחברה מצפה ממך להתנהגות מסוימת זה כי קרו מספיק מקרים,

שהטמיעו בחברה ש"ככה זה בהריון".

ולא הייתי פוטרת אותו ב'טמטמת הריון'.. ב"ה שזה עבר לה והכל בסדר, אבל תדעי שזה לא סיפור נורמלי ומאד מדאיג.

ייתכן מאד שזה נבע אצלה מחוסר קיצוני בויטמין b12, שגורם אצל אנשים מסוימים לירידה משמעותית בתפקודים הקוגנטיביים. ייתכן גם שזה נבע מאנמיה גדולה, שוב אצל אנשים מאד רגישים עלול לגרום לחוסר חמצן במוח ולתופעות כמו שתיארת.

אין לי מושג מה היה לה, אבל דבר אחד ברור לי, זה לא נבע רק מההריון! זה לא דבר תקין בכלל! בניגוד להקאות מטורפות שממשיכות לאורך כל ההריון, שגם אם הן קיצוניות הן עדיין בגדר הנורמה(אני ירדתי 25 ק"ג בהריון אגב... ואני לא אישה שמנה בכלל)

כמו גם שינויים במצבי רוח, שנובעים משינויים הורמונלים ועוד תופעות רבות.. ועדיין יש הרבה תופעות מנטליות, שהחנוך והסביבה גורמים להם.

בקיצור, את לא יכולה לבנות תיאוריה מחקרית על סמך סיפור אחד או שניים או יותר...

ושוב, נשים רבות סובלות מחסרים תזונתיים קשים בהריון מה שעלול לגרום אצל רגישות ליריד בתפקודים הקוגנטיביים

אגב אני גם סבלתי מחסרים קיצוניים בכל דבר אפשרי, ונזקקתי לקבל עירויי ברזל רבים בהריונות האחרונים שלי, וגם ביניהם, אבל ב"ה זה לא השפיע עלי קוגנטיבית בכלל. בחסדי ה'. אבל אני מודעת לכך שזה כן עלול להשפיע אצל מי שרגיש לכך. ואלה דברים מוכחים וברורים ולא נתונים בספק.

בס"ד

לא נראה לי שיש מה לדאוג 15 שנים אחרי הלידה 

אני לא בונה תאוריות מחקריות, ולא מתיימרת להיות חוקרת.

בהודעה שהתייחסתי אליה כתבת שהרבה דברים יכלו להימנע,

שזה לא גזירת גורל, ושזה בכלל נבואה שמגשימה את עצמה...

ועל זה הגבתי.

אני לא חושבת שזה נכון להסיק כאלו מסקנות ולומר שתופעה שנשים מכל העולם מדווחות עליה,

היא משהו באופן פלאי קורה אצל כולן, וללא שום סיבה פתאום כל אישה הרה מחליטה להתחיל לרחף ולעשות דברים מסוימים רק כי מצפים ממנה, והיא מצפה מעצמה...

וטענתי שבדיוק הפוך.

אם התקבע בחברה שאישה בהריון נוהגת שונה מאישה רגילה,

כנראה שיש לזה סיבה ולא סתם ככה יום אחד הוחלט בחברה לצפות מאישה הרה לתופעות מסוימות.

בהודעתך הזו הרחבת על סיבות עקיפות שגורמות לירידה בתפקוד הקוגנטיבי וכ'.

אוקי זה הסבר אחר, שנכון אולי במקרים אחרים, ומנסה להסביר תופעה קיימת.

אולי אלו הגורמים לתופעה ואולי לא, אבל שורה תחתונה התופעה קיימת.

לכן לדעתי זה לא הוגן לגמד תופעות שקורות לאחרות רק בגלל שהן לא קורות לך,

ולנתח בחומרה התנהגויות של נשים בהיריון.

לענ"ד כ אישה ואדם בכלל שואף להיות במיטבו ואף אחד לא מחפש תירוצים להיות חסר טאקט שכחן, וכ'. קיצור אל תדין אדם עד שתגיע למקומו.

ייתכן כמו שאמרתי שהיה חסר לה b12 או משהו אחר, אבל זאת לא תופעת הריון נורמלית!

ומדוע אני כ"כ מתנגדת להגדרה הגורפת של טמטמת הריון? פשוט כי זה משמש כבומרנג נגד נשים!

כשיש הסכמה גורפת שאישה בהריון מועדת לטיפשות כך מתייחסים אליה כולם, למרות שלרוב יש ל'טפשת' הזאת הסבר אחר מאשר ההריון...

בס"ד

ומבחינתי הדיון הזה מיצה את עצמו.

אחוז גבוה מן הזמן, גבוה  למדי.. והרי כאן בשירשור תראי שקיימת 'טפשת הנקה' בקיצור, אם הייתי מאמינה לזה, הייתי בוחרת להעסיק דוקא גברים

כמו אנמיה וחוסר בויטמין בי12... אז זה כן בגלל ההריון. אם היא לא היתה בהריון כנראה זה לא היה קורה לה (החוסרים האלה בגוף) וכמובן שלא לכל אחת יש אנמיה וחוסר בויטמינים בהריון כי כל אחת שונה מהשניה פיזית...

אז הגיוני שלחלק יקרו דברים הזויים כאלה ולחלק לא..

גם בהריון! אם לא מסתכלים על זה כגזרת גורל ניתן למנוע את רוב החסרים התזונתיים גם כשהאשה בהריון

והעיקר- ניתן לומר 'טפשת מחסור ויטמין B12 בעיני זה יותר אמין ופחות מעליב מ'טפשת הריון'

זה נפוץ הרבה יותר בהריון כי העובר גובה את שלו מהאמא. מה שלא קורה לאנשים שלא בהריון...

זה לא נפוץ שיש חוסרים מאד גדולים סתם ככה (אלא אם כן יש חוסר ספיגה וכו'... אבל שוב, זה לא נפוץ כמו הריון למשל..)

האוכלוסיה הבוגרת ודאי (60+) וגם בגילאים צעירים יותר, ויטמין d לדוג' חסר להמון אנשים וגם ידידנו הותיק B12 

נכון שבהריון זה נפוץ יותר, אבל כמו שכבר כתבתי אם מודעים לזה שזאת בעיה, ניתן למנוע את החסרים באמצעות נטילת של ויטמנים/מינרלים מה שחסר לאשה ההרה,

אבל אם מקבלים את זה שככה זה אשה בהריון, גם לא דןאגים לשפר את המצב באמצעות טיפול, שאגב, חיוני לעיתים בחסרים גדולים גם לעובר!

חוסר בויטמין די יש לכולם. רופא אחד אמר לי שהוא לא מאמין שזה חוסר אם לכלל האוכלוסיה בעולם חסר.. בכל מקרה לא זה הנושא.

דווקא נשים הרות לרוב לוקחות ויטמנים, ועדיין הן סובלות מהתסמונת של הטפשת. זה בכלל לא מחוסר טיפול בחוסרים...

'זה נפוץ הרבה יותר בהריון כי העובר גובה את שלו מהאמא. מה שלא קורה לאנשים שלא בהריון...

זה לא נפוץ שיש חוסרים מאד גדולים סתם ככה (אלא אם כן יש חוסר ספיגה וכו'... אבל שוב, זה לא נפוץ כמו הריון למשל..)'..

אמרת שדוקא נשים בהריון סובלות מחסרים, וכעת את טוענת שלהפך..

חסרים בתזונה נפוצים מאד במי שנזונים בתזונה המערבית בכלל וגם אצל נשים בהריון בפרט

טוב, הנושא מיצה את עצמו ונדמה  לי שהבהרתי את דעתי די, אז בהצלחה לכולן!

ורק אחרי שזה קורה להן הן יודעות לקרוא לזה בשם.

אני לדוגמא לא ידעתי שיש מושג כזה שנקרא טפשת הריון עד עכשיו.

ובהחלט יש דברים מוזרים שקורים לי רק בהריונות .

אז קשה להאמין שזה נבואה שמגשימה את עצמה....

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.