הייתי מסובבת לצד השני הרבה זמן ולא מבינה למה זה לא נפתח 

ומתחילה להילחץ...

קרה כמה פעמים...

אבל עם מילים קשורות (לדעתי...  )

לדוגמה: "צריך לכבס את הכלים"

"אתה יכול לכבות את החלון?" וכו'...

וחוץ מזה היו נעלמות לי מילים. הייתי מנסה להיזכר מלא זמן במילים רגילות לחלוטין.

(ובקבלה ללידה בכלל...

"באיזה שבוע את?" - "לא יודעת..."

"תאריך ווסת אחרונה?" - "תסתכלי בדפים..."

"בת כמה את?" - "לא זוכרת..." מסתכלת על בעלי שיושיע אותי...)

שאני לא זוכרת שהייתה לי טפשת כל שהיא

שתכננתי לשים בארון ושמתי בטעות במקרר.

אמיתי!!!!

שמתי בטעות על הסקוצ' משחת שיניים במקום סבון לכלים...

ובנס שמתי לב שניה לפני שהתחלתי לשפשף...

חד משמעית בעניין. המחקרים לא נערכו על כמות מספקת של נשים, ובכלל הסתבר שהרבה מתופעת 'טפשת הריון' היא בשל ציפית האשה וסביבתה לתופעה שתגיע...

בקיצור, כדרכם של מחקרים  פופוליסיטים כאלה, צריך לדעת לקרוא ולהבין אותם

טוב שהוא לא שומע את משבות ה'טפשת' שלך...

ותאמיני לי שהיו לי הריונות קשים ביותר.. 

ואז כל טעות או התבלבלות שלך (שקורות גם לאנשים במצב לא הריוני) את תולה בזה.. וגם מעין נבואה שמגשימה את עצמה.

וויתור- זאת תופעה אחרת אבל משולבת בעניין הזה. זאת אומרת ברור שיש רמות הורמונים מטורפות בהריון והן עלולות להשפיע על המצברוח, החשק, התפקוד הכללי..

אבל עדיין יש לנשים בהריון בחירה כמו לכל אדם בחירי אחר. כמובן שצריך להקל על אישה הרה, ושתדע גם היא להקל על עצמה, גם התורה מכירה במצב של מעוברת לעניני הלכה שונים,

ועדיין לטעמי יש נשים שעושות לעצמן חיים קלים ובחסות ההריון מתירות לעצמן התנהגויות שהיו יכולות להימנע, כמו גם אמירות/שיכחות וכו'... זאת אומרת שזה לא גזרת גורל אלא יותר הלך רוח.

ברור שזה בתת מודע, אבל התופעה של נבואה שמגשימה את עצמה נכונה באופן כללי.. 

אגב, פרופ' קרסו כפי שכתבתי לעיל, בדק את המחקרים בקריאה מעמיקה, אמר שהתוצאה הזאת,

שהטפשת מופיעה בגלל הציפיה- הוכחה  כחלק משמעותי בגורמים לתופעה.

לא התכחשתי לעומס הרגשי/ההורמונליוהפיזי שיש על האישה ההרה.

כפי שאמרתי ההריונות שלי קשים בהרבה מרוב הנשים שאני מכירה... אבל עדיין כפי שתופעת החשקים המטורפים בהריון היא תופעה שבעיני יותר תרבותית מאשר עובדתית (לא שהחשק לא משתנה, אלא שניתן להתגבר עליו...) כך גם התופעה הזאת.

אני רואה באיזה שעשוע נשים כותבות פה על העניין, וזה נראה כמעט כמו ספורט מי מצליחה לכתוב דברים יותר הזויים..

אני יכולה לומר לך שגם בלי הריון ולידה עשיתי בחיי מעשים מוזרים מתוך רחפנות וחוסר תשומת לב... אלא שמכיוון שלא הייתי בהריון ו/או אחרי לידה, לא היה לי במה לתלות את הרשלנות שלי, מלבד בי וברחפנות הקיומית שלי...

בס"ד

גם אני מאד רחפנית, ולא שמתי לב להבדל בין הריון ללא הריון.

אבל אימא שלי למשל שהיא אישה מאד מקורקעת ובחיים לא שוכחת שום פרט,

- בהריון האחרון ריחפה ברמות מטורפות. היא שרפה את כל הסירים בבית,

(הייתה מעמידה סיר, ויוצאת לסידורים)

נכנסה לבית של השכנים בשיא הטבעיות במקום לבית שלנו,
ולא הבינה מי החליף את הקרמיקה הבהירה והמהממת שלה בלטות שחורות,

(כן אימא, כי זה שיושבים על הספה השכנים שלנו ונכדיהם שבדיוק באו לבקר זה טבעי לגמריי-

דווקא הקרמיקה זה מה שמפריע לך?)

לא הצליחה להתמודד עם שאלות פשוטות, וממש מלא תופעות שבחיים לא היו לה- כולל בהריונות קודמים. ב"ה זה עבר לה היא חזרה לעצמה, אבל כשאדם מבחין בשינוי כל כך מהותי,

ודברים שמעולם לא קרו לו, פתאום קורים, ואחרי ההיריון זה נעלם כלא היה...
שם רואים ברור שזה משהו אחר.

ובכלל לגבי תופעות הירוןן זה שלא לכולן יש את כל התופעות לא אומר שאלו לא תופעות קיימות.

לי לא היו שום חשקים מלבד להקיא. כל הריון הקאתי בין 3 ל10 פעמים ביום!! תשע חודשים! 
כולם ציפו (כולל אני) שבהריון יהיו חשקים, ואני אשמין וכ', בפועל רזיתי מעל 10 ק"ג!

וכן ציפיתי לחשקים האלו, מתי יתחשק לי לאכול משהו מוזר? 
אח"כ ירדתי בציפיות- מתי יתחשק לי לאכול משהו בכלל?

עוד ירידה - "מתי יפסיק החשק להקיא????"

אבל לא. לא קרה באף אחד מההריונות שלי. זה לא אומר שזו לא תופעת היריון.

וגיסתי אף פעם לא הקיאה בהריון ולא סבלה מבחילות-
זה לא אומר הבחילות והקאות זו לא תופעת היריון.

רגשית לא היו לי אישית תופעות בכלל. לא נפגעתי, לא הייתי רגישה באופן מיוחד, 
הטאקט שלי היה בסדר גמור ב"ה ,
והרחפנות הרגילה שלי היא לא תחרות כך שאין לי שום זיכרונות מיוחדים ששכחתי דברים-
כי זה קורה לי על בסיס יומיומי. אבל זה שיש כאלו שלא חוו תופעות,

לא הופך את זה ללא קיים או למשהו פסיכולוגי.
עצם זה שהחברה מצפה ממך להתנהגות מסוימת זה כי קרו מספיק מקרים,

שהטמיעו בחברה ש"ככה זה בהריון".

ולא הייתי פוטרת אותו ב'טמטמת הריון'.. ב"ה שזה עבר לה והכל בסדר, אבל תדעי שזה לא סיפור נורמלי ומאד מדאיג.

ייתכן מאד שזה נבע אצלה מחוסר קיצוני בויטמין b12, שגורם אצל אנשים מסוימים לירידה משמעותית בתפקודים הקוגנטיביים. ייתכן גם שזה נבע מאנמיה גדולה, שוב אצל אנשים מאד רגישים עלול לגרום לחוסר חמצן במוח ולתופעות כמו שתיארת.

אין לי מושג מה היה לה, אבל דבר אחד ברור לי, זה לא נבע רק מההריון! זה לא דבר תקין בכלל! בניגוד להקאות מטורפות שממשיכות לאורך כל ההריון, שגם אם הן קיצוניות הן עדיין בגדר הנורמה(אני ירדתי 25 ק"ג בהריון אגב... ואני לא אישה שמנה בכלל)

כמו גם שינויים במצבי רוח, שנובעים משינויים הורמונלים ועוד תופעות רבות.. ועדיין יש הרבה תופעות מנטליות, שהחנוך והסביבה גורמים להם.

בקיצור, את לא יכולה לבנות תיאוריה מחקרית על סמך סיפור אחד או שניים או יותר...

ושוב, נשים רבות סובלות מחסרים תזונתיים קשים בהריון מה שעלול לגרום אצל רגישות ליריד בתפקודים הקוגנטיביים

אגב אני גם סבלתי מחסרים קיצוניים בכל דבר אפשרי, ונזקקתי לקבל עירויי ברזל רבים בהריונות האחרונים שלי, וגם ביניהם, אבל ב"ה זה לא השפיע עלי קוגנטיבית בכלל. בחסדי ה'. אבל אני מודעת לכך שזה כן עלול להשפיע אצל מי שרגיש לכך. ואלה דברים מוכחים וברורים ולא נתונים בספק.

בס"ד

לא נראה לי שיש מה לדאוג 15 שנים אחרי הלידה 

אני לא בונה תאוריות מחקריות, ולא מתיימרת להיות חוקרת.

בהודעה שהתייחסתי אליה כתבת שהרבה דברים יכלו להימנע,

שזה לא גזירת גורל, ושזה בכלל נבואה שמגשימה את עצמה...

ועל זה הגבתי.

אני לא חושבת שזה נכון להסיק כאלו מסקנות ולומר שתופעה שנשים מכל העולם מדווחות עליה,

היא משהו באופן פלאי קורה אצל כולן, וללא שום סיבה פתאום כל אישה הרה מחליטה להתחיל לרחף ולעשות דברים מסוימים רק כי מצפים ממנה, והיא מצפה מעצמה...

וטענתי שבדיוק הפוך.

אם התקבע בחברה שאישה בהריון נוהגת שונה מאישה רגילה,

כנראה שיש לזה סיבה ולא סתם ככה יום אחד הוחלט בחברה לצפות מאישה הרה לתופעות מסוימות.

בהודעתך הזו הרחבת על סיבות עקיפות שגורמות לירידה בתפקוד הקוגנטיבי וכ'.

אוקי זה הסבר אחר, שנכון אולי במקרים אחרים, ומנסה להסביר תופעה קיימת.

אולי אלו הגורמים לתופעה ואולי לא, אבל שורה תחתונה התופעה קיימת.

לכן לדעתי זה לא הוגן לגמד תופעות שקורות לאחרות רק בגלל שהן לא קורות לך,

ולנתח בחומרה התנהגויות של נשים בהיריון.

לענ"ד כ אישה ואדם בכלל שואף להיות במיטבו ואף אחד לא מחפש תירוצים להיות חסר טאקט שכחן, וכ'. קיצור אל תדין אדם עד שתגיע למקומו.

ייתכן כמו שאמרתי שהיה חסר לה b12 או משהו אחר, אבל זאת לא תופעת הריון נורמלית!

ומדוע אני כ"כ מתנגדת להגדרה הגורפת של טמטמת הריון? פשוט כי זה משמש כבומרנג נגד נשים!

כשיש הסכמה גורפת שאישה בהריון מועדת לטיפשות כך מתייחסים אליה כולם, למרות שלרוב יש ל'טפשת' הזאת הסבר אחר מאשר ההריון...

בס"ד

ומבחינתי הדיון הזה מיצה את עצמו.

אחוז גבוה מן הזמן, גבוה  למדי.. והרי כאן בשירשור תראי שקיימת 'טפשת הנקה' בקיצור, אם הייתי מאמינה לזה, הייתי בוחרת להעסיק דוקא גברים

כמו אנמיה וחוסר בויטמין בי12... אז זה כן בגלל ההריון. אם היא לא היתה בהריון כנראה זה לא היה קורה לה (החוסרים האלה בגוף) וכמובן שלא לכל אחת יש אנמיה וחוסר בויטמינים בהריון כי כל אחת שונה מהשניה פיזית...

אז הגיוני שלחלק יקרו דברים הזויים כאלה ולחלק לא..

גם בהריון! אם לא מסתכלים על זה כגזרת גורל ניתן למנוע את רוב החסרים התזונתיים גם כשהאשה בהריון

והעיקר- ניתן לומר 'טפשת מחסור ויטמין B12 בעיני זה יותר אמין ופחות מעליב מ'טפשת הריון'

זה נפוץ הרבה יותר בהריון כי העובר גובה את שלו מהאמא. מה שלא קורה לאנשים שלא בהריון...

זה לא נפוץ שיש חוסרים מאד גדולים סתם ככה (אלא אם כן יש חוסר ספיגה וכו'... אבל שוב, זה לא נפוץ כמו הריון למשל..)

האוכלוסיה הבוגרת ודאי (60+) וגם בגילאים צעירים יותר, ויטמין d לדוג' חסר להמון אנשים וגם ידידנו הותיק B12 

נכון שבהריון זה נפוץ יותר, אבל כמו שכבר כתבתי אם מודעים לזה שזאת בעיה, ניתן למנוע את החסרים באמצעות נטילת של ויטמנים/מינרלים מה שחסר לאשה ההרה,

אבל אם מקבלים את זה שככה זה אשה בהריון, גם לא דןאגים לשפר את המצב באמצעות טיפול, שאגב, חיוני לעיתים בחסרים גדולים גם לעובר!

חוסר בויטמין די יש לכולם. רופא אחד אמר לי שהוא לא מאמין שזה חוסר אם לכלל האוכלוסיה בעולם חסר.. בכל מקרה לא זה הנושא.

דווקא נשים הרות לרוב לוקחות ויטמנים, ועדיין הן סובלות מהתסמונת של הטפשת. זה בכלל לא מחוסר טיפול בחוסרים...

'זה נפוץ הרבה יותר בהריון כי העובר גובה את שלו מהאמא. מה שלא קורה לאנשים שלא בהריון...

זה לא נפוץ שיש חוסרים מאד גדולים סתם ככה (אלא אם כן יש חוסר ספיגה וכו'... אבל שוב, זה לא נפוץ כמו הריון למשל..)'..

אמרת שדוקא נשים בהריון סובלות מחסרים, וכעת את טוענת שלהפך..

חסרים בתזונה נפוצים מאד במי שנזונים בתזונה המערבית בכלל וגם אצל נשים בהריון בפרט

טוב, הנושא מיצה את עצמו ונדמה  לי שהבהרתי את דעתי די, אז בהצלחה לכולן!

ורק אחרי שזה קורה להן הן יודעות לקרוא לזה בשם.

אני לדוגמא לא ידעתי שיש מושג כזה שנקרא טפשת הריון עד עכשיו.

ובהחלט יש דברים מוזרים שקורים לי רק בהריונות .

אז קשה להאמין שזה נבואה שמגשימה את עצמה....

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת