הייתי מסובבת לצד השני הרבה זמן ולא מבינה למה זה לא נפתח 

ומתחילה להילחץ...

קרה כמה פעמים...

אבל עם מילים קשורות (לדעתי...  )

לדוגמה: "צריך לכבס את הכלים"

"אתה יכול לכבות את החלון?" וכו'...

וחוץ מזה היו נעלמות לי מילים. הייתי מנסה להיזכר מלא זמן במילים רגילות לחלוטין.

(ובקבלה ללידה בכלל...

"באיזה שבוע את?" - "לא יודעת..."

"תאריך ווסת אחרונה?" - "תסתכלי בדפים..."

"בת כמה את?" - "לא זוכרת..." מסתכלת על בעלי שיושיע אותי...)

שאני לא זוכרת שהייתה לי טפשת כל שהיא

שתכננתי לשים בארון ושמתי בטעות במקרר.

אמיתי!!!!

שמתי בטעות על הסקוצ' משחת שיניים במקום סבון לכלים...

ובנס שמתי לב שניה לפני שהתחלתי לשפשף...

חד משמעית בעניין. המחקרים לא נערכו על כמות מספקת של נשים, ובכלל הסתבר שהרבה מתופעת 'טפשת הריון' היא בשל ציפית האשה וסביבתה לתופעה שתגיע...

בקיצור, כדרכם של מחקרים  פופוליסיטים כאלה, צריך לדעת לקרוא ולהבין אותם

טוב שהוא לא שומע את משבות ה'טפשת' שלך...

ותאמיני לי שהיו לי הריונות קשים ביותר.. 

ואז כל טעות או התבלבלות שלך (שקורות גם לאנשים במצב לא הריוני) את תולה בזה.. וגם מעין נבואה שמגשימה את עצמה.

וויתור- זאת תופעה אחרת אבל משולבת בעניין הזה. זאת אומרת ברור שיש רמות הורמונים מטורפות בהריון והן עלולות להשפיע על המצברוח, החשק, התפקוד הכללי..

אבל עדיין יש לנשים בהריון בחירה כמו לכל אדם בחירי אחר. כמובן שצריך להקל על אישה הרה, ושתדע גם היא להקל על עצמה, גם התורה מכירה במצב של מעוברת לעניני הלכה שונים,

ועדיין לטעמי יש נשים שעושות לעצמן חיים קלים ובחסות ההריון מתירות לעצמן התנהגויות שהיו יכולות להימנע, כמו גם אמירות/שיכחות וכו'... זאת אומרת שזה לא גזרת גורל אלא יותר הלך רוח.

ברור שזה בתת מודע, אבל התופעה של נבואה שמגשימה את עצמה נכונה באופן כללי.. 

אגב, פרופ' קרסו כפי שכתבתי לעיל, בדק את המחקרים בקריאה מעמיקה, אמר שהתוצאה הזאת,

שהטפשת מופיעה בגלל הציפיה- הוכחה  כחלק משמעותי בגורמים לתופעה.

לא התכחשתי לעומס הרגשי/ההורמונליוהפיזי שיש על האישה ההרה.

כפי שאמרתי ההריונות שלי קשים בהרבה מרוב הנשים שאני מכירה... אבל עדיין כפי שתופעת החשקים המטורפים בהריון היא תופעה שבעיני יותר תרבותית מאשר עובדתית (לא שהחשק לא משתנה, אלא שניתן להתגבר עליו...) כך גם התופעה הזאת.

אני רואה באיזה שעשוע נשים כותבות פה על העניין, וזה נראה כמעט כמו ספורט מי מצליחה לכתוב דברים יותר הזויים..

אני יכולה לומר לך שגם בלי הריון ולידה עשיתי בחיי מעשים מוזרים מתוך רחפנות וחוסר תשומת לב... אלא שמכיוון שלא הייתי בהריון ו/או אחרי לידה, לא היה לי במה לתלות את הרשלנות שלי, מלבד בי וברחפנות הקיומית שלי...

בס"ד

גם אני מאד רחפנית, ולא שמתי לב להבדל בין הריון ללא הריון.

אבל אימא שלי למשל שהיא אישה מאד מקורקעת ובחיים לא שוכחת שום פרט,

- בהריון האחרון ריחפה ברמות מטורפות. היא שרפה את כל הסירים בבית,

(הייתה מעמידה סיר, ויוצאת לסידורים)

נכנסה לבית של השכנים בשיא הטבעיות במקום לבית שלנו,
ולא הבינה מי החליף את הקרמיקה הבהירה והמהממת שלה בלטות שחורות,

(כן אימא, כי זה שיושבים על הספה השכנים שלנו ונכדיהם שבדיוק באו לבקר זה טבעי לגמריי-

דווקא הקרמיקה זה מה שמפריע לך?)

לא הצליחה להתמודד עם שאלות פשוטות, וממש מלא תופעות שבחיים לא היו לה- כולל בהריונות קודמים. ב"ה זה עבר לה היא חזרה לעצמה, אבל כשאדם מבחין בשינוי כל כך מהותי,

ודברים שמעולם לא קרו לו, פתאום קורים, ואחרי ההיריון זה נעלם כלא היה...
שם רואים ברור שזה משהו אחר.

ובכלל לגבי תופעות הירוןן זה שלא לכולן יש את כל התופעות לא אומר שאלו לא תופעות קיימות.

לי לא היו שום חשקים מלבד להקיא. כל הריון הקאתי בין 3 ל10 פעמים ביום!! תשע חודשים! 
כולם ציפו (כולל אני) שבהריון יהיו חשקים, ואני אשמין וכ', בפועל רזיתי מעל 10 ק"ג!

וכן ציפיתי לחשקים האלו, מתי יתחשק לי לאכול משהו מוזר? 
אח"כ ירדתי בציפיות- מתי יתחשק לי לאכול משהו בכלל?

עוד ירידה - "מתי יפסיק החשק להקיא????"

אבל לא. לא קרה באף אחד מההריונות שלי. זה לא אומר שזו לא תופעת היריון.

וגיסתי אף פעם לא הקיאה בהריון ולא סבלה מבחילות-
זה לא אומר הבחילות והקאות זו לא תופעת היריון.

רגשית לא היו לי אישית תופעות בכלל. לא נפגעתי, לא הייתי רגישה באופן מיוחד, 
הטאקט שלי היה בסדר גמור ב"ה ,
והרחפנות הרגילה שלי היא לא תחרות כך שאין לי שום זיכרונות מיוחדים ששכחתי דברים-
כי זה קורה לי על בסיס יומיומי. אבל זה שיש כאלו שלא חוו תופעות,

לא הופך את זה ללא קיים או למשהו פסיכולוגי.
עצם זה שהחברה מצפה ממך להתנהגות מסוימת זה כי קרו מספיק מקרים,

שהטמיעו בחברה ש"ככה זה בהריון".

ולא הייתי פוטרת אותו ב'טמטמת הריון'.. ב"ה שזה עבר לה והכל בסדר, אבל תדעי שזה לא סיפור נורמלי ומאד מדאיג.

ייתכן מאד שזה נבע אצלה מחוסר קיצוני בויטמין b12, שגורם אצל אנשים מסוימים לירידה משמעותית בתפקודים הקוגנטיביים. ייתכן גם שזה נבע מאנמיה גדולה, שוב אצל אנשים מאד רגישים עלול לגרום לחוסר חמצן במוח ולתופעות כמו שתיארת.

אין לי מושג מה היה לה, אבל דבר אחד ברור לי, זה לא נבע רק מההריון! זה לא דבר תקין בכלל! בניגוד להקאות מטורפות שממשיכות לאורך כל ההריון, שגם אם הן קיצוניות הן עדיין בגדר הנורמה(אני ירדתי 25 ק"ג בהריון אגב... ואני לא אישה שמנה בכלל)

כמו גם שינויים במצבי רוח, שנובעים משינויים הורמונלים ועוד תופעות רבות.. ועדיין יש הרבה תופעות מנטליות, שהחנוך והסביבה גורמים להם.

בקיצור, את לא יכולה לבנות תיאוריה מחקרית על סמך סיפור אחד או שניים או יותר...

ושוב, נשים רבות סובלות מחסרים תזונתיים קשים בהריון מה שעלול לגרום אצל רגישות ליריד בתפקודים הקוגנטיביים

אגב אני גם סבלתי מחסרים קיצוניים בכל דבר אפשרי, ונזקקתי לקבל עירויי ברזל רבים בהריונות האחרונים שלי, וגם ביניהם, אבל ב"ה זה לא השפיע עלי קוגנטיבית בכלל. בחסדי ה'. אבל אני מודעת לכך שזה כן עלול להשפיע אצל מי שרגיש לכך. ואלה דברים מוכחים וברורים ולא נתונים בספק.

בס"ד

לא נראה לי שיש מה לדאוג 15 שנים אחרי הלידה 

אני לא בונה תאוריות מחקריות, ולא מתיימרת להיות חוקרת.

בהודעה שהתייחסתי אליה כתבת שהרבה דברים יכלו להימנע,

שזה לא גזירת גורל, ושזה בכלל נבואה שמגשימה את עצמה...

ועל זה הגבתי.

אני לא חושבת שזה נכון להסיק כאלו מסקנות ולומר שתופעה שנשים מכל העולם מדווחות עליה,

היא משהו באופן פלאי קורה אצל כולן, וללא שום סיבה פתאום כל אישה הרה מחליטה להתחיל לרחף ולעשות דברים מסוימים רק כי מצפים ממנה, והיא מצפה מעצמה...

וטענתי שבדיוק הפוך.

אם התקבע בחברה שאישה בהריון נוהגת שונה מאישה רגילה,

כנראה שיש לזה סיבה ולא סתם ככה יום אחד הוחלט בחברה לצפות מאישה הרה לתופעות מסוימות.

בהודעתך הזו הרחבת על סיבות עקיפות שגורמות לירידה בתפקוד הקוגנטיבי וכ'.

אוקי זה הסבר אחר, שנכון אולי במקרים אחרים, ומנסה להסביר תופעה קיימת.

אולי אלו הגורמים לתופעה ואולי לא, אבל שורה תחתונה התופעה קיימת.

לכן לדעתי זה לא הוגן לגמד תופעות שקורות לאחרות רק בגלל שהן לא קורות לך,

ולנתח בחומרה התנהגויות של נשים בהיריון.

לענ"ד כ אישה ואדם בכלל שואף להיות במיטבו ואף אחד לא מחפש תירוצים להיות חסר טאקט שכחן, וכ'. קיצור אל תדין אדם עד שתגיע למקומו.

ייתכן כמו שאמרתי שהיה חסר לה b12 או משהו אחר, אבל זאת לא תופעת הריון נורמלית!

ומדוע אני כ"כ מתנגדת להגדרה הגורפת של טמטמת הריון? פשוט כי זה משמש כבומרנג נגד נשים!

כשיש הסכמה גורפת שאישה בהריון מועדת לטיפשות כך מתייחסים אליה כולם, למרות שלרוב יש ל'טפשת' הזאת הסבר אחר מאשר ההריון...

בס"ד

ומבחינתי הדיון הזה מיצה את עצמו.

אחוז גבוה מן הזמן, גבוה  למדי.. והרי כאן בשירשור תראי שקיימת 'טפשת הנקה' בקיצור, אם הייתי מאמינה לזה, הייתי בוחרת להעסיק דוקא גברים

כמו אנמיה וחוסר בויטמין בי12... אז זה כן בגלל ההריון. אם היא לא היתה בהריון כנראה זה לא היה קורה לה (החוסרים האלה בגוף) וכמובן שלא לכל אחת יש אנמיה וחוסר בויטמינים בהריון כי כל אחת שונה מהשניה פיזית...

אז הגיוני שלחלק יקרו דברים הזויים כאלה ולחלק לא..

גם בהריון! אם לא מסתכלים על זה כגזרת גורל ניתן למנוע את רוב החסרים התזונתיים גם כשהאשה בהריון

והעיקר- ניתן לומר 'טפשת מחסור ויטמין B12 בעיני זה יותר אמין ופחות מעליב מ'טפשת הריון'

זה נפוץ הרבה יותר בהריון כי העובר גובה את שלו מהאמא. מה שלא קורה לאנשים שלא בהריון...

זה לא נפוץ שיש חוסרים מאד גדולים סתם ככה (אלא אם כן יש חוסר ספיגה וכו'... אבל שוב, זה לא נפוץ כמו הריון למשל..)

האוכלוסיה הבוגרת ודאי (60+) וגם בגילאים צעירים יותר, ויטמין d לדוג' חסר להמון אנשים וגם ידידנו הותיק B12 

נכון שבהריון זה נפוץ יותר, אבל כמו שכבר כתבתי אם מודעים לזה שזאת בעיה, ניתן למנוע את החסרים באמצעות נטילת של ויטמנים/מינרלים מה שחסר לאשה ההרה,

אבל אם מקבלים את זה שככה זה אשה בהריון, גם לא דןאגים לשפר את המצב באמצעות טיפול, שאגב, חיוני לעיתים בחסרים גדולים גם לעובר!

חוסר בויטמין די יש לכולם. רופא אחד אמר לי שהוא לא מאמין שזה חוסר אם לכלל האוכלוסיה בעולם חסר.. בכל מקרה לא זה הנושא.

דווקא נשים הרות לרוב לוקחות ויטמנים, ועדיין הן סובלות מהתסמונת של הטפשת. זה בכלל לא מחוסר טיפול בחוסרים...

'זה נפוץ הרבה יותר בהריון כי העובר גובה את שלו מהאמא. מה שלא קורה לאנשים שלא בהריון...

זה לא נפוץ שיש חוסרים מאד גדולים סתם ככה (אלא אם כן יש חוסר ספיגה וכו'... אבל שוב, זה לא נפוץ כמו הריון למשל..)'..

אמרת שדוקא נשים בהריון סובלות מחסרים, וכעת את טוענת שלהפך..

חסרים בתזונה נפוצים מאד במי שנזונים בתזונה המערבית בכלל וגם אצל נשים בהריון בפרט

טוב, הנושא מיצה את עצמו ונדמה  לי שהבהרתי את דעתי די, אז בהצלחה לכולן!

ורק אחרי שזה קורה להן הן יודעות לקרוא לזה בשם.

אני לדוגמא לא ידעתי שיש מושג כזה שנקרא טפשת הריון עד עכשיו.

ובהחלט יש דברים מוזרים שקורים לי רק בהריונות .

אז קשה להאמין שזה נבואה שמגשימה את עצמה....

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.

מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,

כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.

את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.

גם לשבת עצמה!

בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....

ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין

לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה

הוא לא לוקח איתו חלק מהילדים לתפילה?

הוא לא שותף להכנות/ להווי תוך כדי?

אולי כדאי לדבר על זה

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

חוץ מזה שהוא יכול להתחיל צירים בשבת ולהיוולד במוצ"ש אבל הוא לא בעניין 😏

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

(אם כי מעולם לא הגעתי לשבוע 41)

וגם חוותה קיסרי יזום -

אני יכולה להבטיח לך שלידה רגילה (וטובה) עדיפה על פני קיסרי❤️

(אם כי זה באמת היתרון היחיד שמצאתי בקיסרי אלקטיבי, הידיעה של מועד זמן הלידה וגם של משך זמנה...)

בע"ה שלא תצטרכי להמתין עוד הרבה, ושייוולד לך במהרה ילד של גאולה!

החוסר וודאות הזה משגע אותי...

ומה שעוד יותר משגע אותי זה שתמיד עברתי את התאריך בהרבה. רק בלידה האחרונה לא. אז אם עד עכשיו היתה לי סבלנות בלידות. עכשיו כבר לא🫣

כרגע בהדחקה מהלידה שבפתח.. לא רוצה לחשוב מתי תהיה הלידה ואיך יהיה..

ממשיכה לעבוד השבוע כדי לא לחשוב יותר מדי.

מתפללת שהכל ילך כשורה אבל לא בלחץ...

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

אני עייפה מלאאאאא לאחרונה!

גיסתי שאלה אותי איך אני מרגישה, אמרתי לה שטוב אבל עייפה

אז היא אמרה לי

טוב עם זה אין לי איך לעודד, זה מעכשיו עד 120

😂😂

חיים מלאים באושר ב"ה מהמתנות האלה המעייפות ככ

אנחנו במעבר דירה בדיוק (יוצאים מיחידה של ההורים אחרי ארבע שנים לדירה)

ובשישי ניקיתי ממש שיפשופים שירותים אמבטיות ארונות, כדי שנוכל להעביר דברים כבר

והתעייפתי בשלב מסוים באמצע השטיפה (בכל זאת חודש שישי😅)

ועבר לי בראש שיואו עכשיו אני שוטפת בעשר דק ולעבור לפה זה להתרגל כל שטיפה חצי שעה ארבעים דק

ואז עצרתי ואמרתי לעצמי

אני של לפני שנתיים היתה חולמת על זה, אז תגידי מזמור לתודה שיש בית מרווח וגדול ויפה לנקות

ובגדים יפים ונקיים להכניס לארונות

וילדות מתוקות ואהובות שירוצו פה

הכל חסדי ה'

מהיום שנכנסתי להריון עם הגדולה (שהיא תכף בת 5) ועד היום..

בין לבין יש אולי כמה ימי חסד שבמקרה אני לא עייפה.

ובכלל מרגישה שהיכולת הזו לישון כמו שצריך נדפקה. גם בפעמים שיצאתי עם בעלי ללילה בלי הילדים קמתי מוקדם יחסית מתוך הרגל

רק שאצלי זה כבר 18.5 שנים🤭

אני זוכרת איך פעם אחת, כשהייתי בהיריון עם התאומים, פיהקתי בקול באחד השיעורים במכללה ונאנחתי, "מה יהיה עם העייפות הזו?"

המרצה נפנתה אליי, ומיד ענתה, "היא רק תלך ותגבר."

והיא לגמרי צדקה...🤦‍♀️😅

בכל אופן, לדעתי הימים האלה מעייפים יותר לכולם, כי הם חמים מאוד...

החום מעייף גם מתחת למזגן

בשבת בצהריים הלכתי לישון עייפה

וקמתי גמורה מעייפות חחח

הבן שלי שואל אותי מתי אני לא אהיה עייפה 😞