כשהגדולה שלי היתה בת שלוש : "השמלה הזאת לא מוצאחנת בעיניים שלי"

וגם : אבל אני הבטחתי לך שתקני לי ממתק!"

לקחתי את הבן שלי - בן שלוש, לגן והיה קריר אז אמרתי שחבל שלא הבאתי לו סוודר , אז הבן שלי אומר: בעזרת ה' אל תזכרי להביא לי סוודר.

יום אחד היתה להם בגן 'חבלת' חשמל (גאוני לא?)

אמירה נוספת: אני לא יש שעון, כי אני לא גדול, אז אני לא יש שעון לי

הבת שלי אמרה "אבקת חשמל"

יש לנו בשכונה ערבי שבא כמעט כל יום וצועק "אלטיזכאן"

הבת: הוא קורא לו והוא לא בא... חשבה שהוא קורה למישהו..

קיבלה מכה אמא, אולי תביא לי במבה? זה יעזור לי...

הסייעת דיברה בטלפון הבת שלי שאלה מי זה? אז אמרה לה בעלי ,הבת שלי: אני גם רוצה בעלי...

בצעקה ודרישה: אמא, אני רוצה להתחתן!!!!!!!!!(בתקופת אירוע חתונה משפחתי)

אני בעד לפתוח גם שרשור תירוצים....אמאלה איזה יצירתיים לפעמים ילדים...השבוע הבת שלי רצתה להישאר עוד קצת במיטה אז התחילה רגע מה צריך קודם לסדר את המיטה....ממש..

לא זוכרת כרגע עוד...

הגננת אומרת בואו נעשה

עכשיו קצת להירגע

כל הילדות לוקחות בכאילו כרית ונחות..

וילדה אחת:

הגננת אבל שכחת להדליק את החושך..

בת 4 אומרת: "רוצה חלקים בצבע אדום"

בת שנתיים וחצי עונה בשיא הרשמיות: "לא, תודה תודה, כבר יש לי"

ועוד מקרה השבוע:

נסענו ברכב (חד פעמי) נסיעה ארוכה מאוד.. 

בת השנתיים וחצי נרדמה אחרי 3 דקות מההתחלה והתעוררה אחרי כמעט שעה וחצי של נסיעה

כשהוצאתי אותה מהכיסא הדבר הראשון שהיא אומרת

"אמא ישנתי, המון"

בסביבות גיל שלוש הייתה ממציאה מילים.

היה "נחש ארסי ודבורה עקצית".

והיו לה שמות לסוגים שונים של קוקו. "אמא, היום תעשי לי קוקו פקה. מחר קוקו מנה" 

או ילדה אחרת, שדיברנו על נסיעה לחו"ל באיזה הקשר. "אני בחיים לא אשכח את ה' גם אם אני אהיה בחוץ לארץ!!".

ממליצה לכולן לכתוב את כל הדברים האלה. ממש כיף לקרוא לילדים הגדולים את כל הדברים המצחיקים שהם אמרו.

הכל כתוב

בגיל שנה וחצי פעם שאלתי את הגדול:

מה להכין לך לארוחת ערב- ביצה קשה או חביתה.

הוא חשב רגע וענה:

להזמין פלאפל!   

פעם בירך: "שהכל נהיה סוכריה"

ביקשה מהצהרונית שתתן לה המון המון אוכל

שהיא תהיה שמנה ויהיה לה תינוק 

רוצה לאכול משהו, צועק "אמן" ומכניס לפה!
(כאילו הוא ברך וענו לו אמן )

וגם בהדלקת נרות חנוכה, כשהוא ראה את בעלי ניגש להדליק נרות הוא צעק ישר "אמן"...

לפני ואחרי הברכות!
 

"אבא הלך אמן".. כאילו אבא הלך להתפלל...

חמותי הביאה לנו ממתקים. אמרנו שנשמור אותם לשבת.

אז בן הארבע צועק: "לא, ממתקים זה מוקצה בשבת!"

נסעתי לתומי ברכבת הקלה בירושלים, ובאחת התחנות נכנסו 

בחורה עם שתי בנות קטנות.

הבחורה הושיבה אותן על הכסאות
והסבירה להן ש"אנחנו נוסעות עכשיו ברכבת הקלה..."

אז הילדה הקטנה שואלת-

"למה לא הרכבת החתן?!"...

כל מי ששמע אותה ברכבת צחק

בס"ד

לגרוש שלי היה מנהג לנסות להרגיז אותי עם בדיחות טיפשיות,

שהיה ממציא על נושאים רגישים לי, ובדרך כלל לא הייתי מגיבה.
יום אחד כשהוא שוב התחיל עם זה בכורי שהיה אז בן שלוש,

ניגש אליו ואמר לו בשקט :"אבא מתי כבר תתבגר? לא נעים לי שאתה מדבר שטויות"

לזכותו של הגרוש יאמר שהוא צחק וקיבל את התוכחה,
מאז לא עשה זאת בנוכחות הילדים,
אבל לי זה כאב שהילד מרגיש יותר בוגר מאביו..

ומשהו אחר-
פעם באמצע ניקיון פסח שמתי את הילדים בלול,(כל אחד בשלו)
הגדול היה בן שנתיים ועדיין לא ידע לצאת מהלול לבד,
וביקש שאוציא אותו.
בקשתי שהוא יחכה, כי הרצפה הייתה רטובה, אבל לילדון ממש נמאס,
בהתחלה הוא קפץ במחאה וצעק "רוצה לצאת! רוצה לצאת!"

והתלתלים שלו קופצים איתו,
הלב שלי בקושי עמד בזה, אבל אין מה לעשות.
אבל אז הילד התיישב על המיטה,
הרים ידיו למעלה ואמר :"ה' תעשה שהיא תוציא אותי מפה!"

כאן כבר לא עמדתי בזה...
נאלצתי להוציא אותו מייד... 
(אלא מה? שיחשוב שתפילת לא מתקבלות?)

(ואז כמובן הוא התיישב היישר בתוך שלולית מים עם קצף ונהנה נורא..)

פעם אחרת  (כשעדיין היה בן שנתיים וחצי)שאלתי אותו אם הוא רוצה עוף לארוחת צהריים.
הוא התחיל לקפוץ והתחיל להכריז בקול "לא רוצה עוף! אני רוצה משיח! רוצה משיח!"

ופעם אחת כשהיה בן 10 חודשים והייתי בהריון,
הוא שיחק לידי על השטיח,

רציתי לראות אם הוא כבר יכול להגיב בצורה של קנאה,
ולקחתי לידי דובי שלו, ועשיתי כאילו אני מרדימה אותו בידיים.
הקטנצי'יק בא אליי, לקח מידי את הדובי, טיפס עליי,
ואת הדובי החזיק בעצמו, כאילו הוא מרדים אותו.
ואז נתן לי מבט כזה ארוך,
כאילו אומר :"זה התינוק שלי ואני התינוק שלך. הבנת?"

יש עוד מלא כמובן,

אבל עשיתן לי נוסטלגיה על הבכור

וגם "למה אתה גוזר את השערות בראש ומדביק בבית שחי?"

***

"אמא, איך קוראים לשלג הראשון?"

אפרופו גשם ראשון, שמעתי גם ילדה אחרי היורה מספרת לאמה שהיום ירד הרובה.

בגיל שנתיים הוא ניסה לנקות לכלוך עם טישו ולא הצליח,

הוא בא אלינו: אבא, זה לא עובד!

יום אחד הוא שאל את אמא שלי:

סבתא, מה עושה מכבה אש?

סבתא ענתה- מכבה את האש.

לא, סבתא, מה עושה מכבה אש?

-מכבה את האש!

-לא, סבתא, מכבה אש עושה וויייאוווו וווייייאוווווו!!

בן ה3 חודשים בכה, שאלתי את הגדול (שנתיים)- למה התינוק בוכה?

מה הוא רוצה?   תשובתו: קורנפלקס עם חלב!

הוא- כואבת לי הבטן.

אני- איפה כואבת לך הבטן?

הוא- ליד הגב!

בסוכות היינו ב-שמחת בית השואב אבק!

ואחרון חביב:

בייגלה בייגלה צא החוצה!

(הייתי חייבת )

בן שנתיים וחצי:

התוכי הלך הביתה שלו.

אני- תוכי לא הולך, תוכי עף. איזה עוד חיה עפה?

הוא- ציפור.

יופי! איזה עוד חיה?

..... עוד תוכי!

"לא, אתמול כבר הלכתי לישון"

היא הסתובבה ורצתה שאעבור לגב ואמרה: "עכשו תסבני את הבטן השניה"

מה מברכים?

- שהחיינו

למה?

-כמו בראש השנה

נראה מה נזכור....

התפוצצה ביצה. בת שנתיים: היא התפוצצה מצחוק...

אני: למי יש קונכיה?

בן שנתיים: לסביבון...

אני: לא, לחילזון!

הוא: אה, חילזון סוב סוב סוב...

התקלקלה לי שקית חלב, ירדתי עם הקטנה לשים אותה לחתולים ליד הפח.

היא: אבל למה את לא מביאה גם קרונפלקס??? 

לימדנו את הקטן איך נראית האות צ', אז הוא ישר קפץ: אה, כמו אני, צדיק!

ביום למחרת שאלנו אותו איזה אות זו, הוא: חמוד, לא, מתוק, אה! צדיק..

בנתיים זה מה שזוכרת.....

ניסתה להסתכל אל תוך החולצה שלי, כדי לראות את ה"תינוקי".

כשלא הצליחה - ויתרה, ועשתה לו שלום ונשיקה מעבר לחולצה...

(כל פעם אני שואלת את עצמי כמה היא מבינה שיש תינוק בבטן, שיצא ויכבוש את מקומה... מקרים כאלה מוכיחים לי שהיא מבינה טוב למדי)

שכשהייתי בהריון על הבת שלי, אז הגדול שלי היה בן שנתיים בערך.

הוא קפץ על הספה ואני וסבתי שתהיה בריאה ישבנו לידו.

אז סבתא שלי אמרה לו: תיזהר! יש לאמא תינוק בבטן. תרד.

אז הוא בא, מנסה להרים את החולצה ושואל: איפה? איפה? פה?

חחח

* הבת השנייה שלי היתה בת שנה וחמישה חודשים ו"התלוננה" על מכה שקיבלה.

הבת הגדולה יותר, בת שנתיים וחצי הולכת מייד ומנשקת לה בברך- איפה שהיא קיבלה מכה.

*הבת שלי בת 2.5 מחזיקה יד לעגלה והולכת עם אמא ברחוב.

בטעות, הגלגל של העגלה עולה על הרגל של בת ה-2.5.

והיא:"אמא, העגלה נתנה לי מכה ברגל"

אני: אויש! לא שמתי לב.

והיא בתגובה: אמא, תבקשי ממני סליחה!

חיים שלי!!!

*הקטנה בת 1.5 לא מצליחה לעשות משהו.

בת ה-2.5 מרגיעה אותה: לא נורא *****, אל תדאגי! אני אעזור לך!
 

*הגדולה שלי היתה בת שנה ו-8 חודשים. רצתה מאחיה הגדול משהו. אז היא אומרת לו: תביא לי את זה, סדיק! (= "צדיק")

*הבת הקטנה, היתה בת 3. הגדולה, בת ה-4 קוראת לה כדי שתעשה איתה משהו.

אז בת ה-3 אומרת: רגע! מה? יש לי 10 ידיים??

*הקטנה, כשהייתה בת 3 אומרת לי: אמא, את יכולה לשרוול לי את השרוול?

*הקטן שלי, כשהיה בן 11 חודש, יונק. מסיים לינוק, מוציא את הפה ואומר לי: תודה!

קטנצ'יק!
 

*הגדולה שלי, כשהיתה בת שנתיים וקצת דיברה איתי על משהו ואח"כ הלכה ושמעתי אותה אומרת לעצמה: חמודה אמא! חמודה!

אמרתי לה: מה, מה אמרת ***?

והיא: אמרתי שאת חמודה!

*הגדול שלי, כשהיה כמעט בן 4. חודש אייר. קראתי איתו קריאת שמע לפני השינה והוא אמר אח"כ"משיב הרוח ומוריד הגשם!
אמרתי לו: עכשיו אומרים מוריד הטל ולא משיב הרוח!
אז הוא עונה לי: מה את מדברת? ירד היום גשם!

(באמת ירד באותו יום גשם)
 

* הגדולה. בת שנתיים. נגמלת מהטיטול. יושבת בשירותים ולא מצליחה לעשות אז היא קוראת לי: אמא! זה לא עובד!

*הגדולה. בת 3. חורף. קמה בבוקר ומודיעה: אמא! הגיע הזמן שתתחילי לכסות אותי בלילה! (למרות שאני מכסה מליון פעם בלילה אחד. בבוקר היא כמובן בלי שמיכה!)

*הגדולה, בת 2.5 אומרת לי: אמא! נכון אני ממש מתוקה?

*בת 2.5. כשמספרים לה משהו עצוב היא אומרת: אוי אוי אוי!
וכשמספרים משהו משמח, היא אומרת! יופי! יופי!

יוהו... כתבתי מגילה... 

יש לי עוד מלא דברים כאלה. כתבתי לי את זה כשזה קרה...

מענין אם למישהי היתה סבלנות והיא קראה עד כאן...

כן, היא פלפלית ברמות...

בס"ד

לשרוול את השרוול הפילה אותי לגמריי!
ילדים מתוקים וחכמים!!

התרשמתי במיוחד מהצורת ביטוי הנעימה..

מלא מחמאות ומילים טובות[כנראה שגם אתם מדברים ככה.]

הרבה נחת.

ותודה על המחמאה.

משתדלים...

מקווה שיצאו פירות טובים. לכולנו בעז"ה

וכעסתי עליו.

אחיו הגדול (בן 3) אמר לי-

את יכולה לכעוס כמה שאת רוצה אבל אם תרימי יד אני ישים אותך בחדר עד שתלמדי לשמור על הידיים שלך.

אני נותנת מקום לכעס, אבל אף פעם לא לאלימות.

אפשר עוד כמה רעיונות?

זה גישה מהממת.

למד את זה ממישהו...

בס"ד

כשהגדול היה בן שנתיים וחצי אחותי קנתה איתו ביחד מתנה עבור יום הולדתי, כאילו ממנו.
זה היה אגרטל חמוד. הוא מאד התלהב מהאגרטל הראה אותו לכולם,
וכצפוי האגרטל נשבר..

הוא התאפק לא לבכות (כבר היו לו שני אחים תינוקות, הוא הגדול הוא לא בוכה..)

ואחותי שראה את פניו המתכווצות אמרה "לא נורא... אתה לא צריך לכעוס על עצמך"

בבת אחד הוא הרים מבט מופתע, תדהמה עצומה בעיניו הגדולות, ושואל

"אני? לכעוס על עצמי? עצמי חמוד! עצמי מתוק! איך אפשר לכעוס על עצמי???"

עד היום אני אומרת לו את זה, (אוטוטו בר מצווה)עצמך חמוד עצמך מתוק איך אפשר לכעוס על עצמך??

וכעת לקטנצ'יק-

כשהוא היה בן שנה וחצי גרנו בדירה שהחלונות בה מגיעים כמעט עד הריצפה,
אדן חלון רחב, וסורגים ממש טובים. מובן שבקיץ הקטנצ'יק היה מבלה שם המון,
וחלק משגרת יומו הייתה להמתין ל"אלטע זכן" ולצעוק לו בוקר טוב, עד הוא עונה.
יום אחד אחיו הגדול לא הלך לגן וראה את הקטן צועק לערבי, והזהיר אותו שלא יידבר עם ערבים.
הקטן :"מה? אבל הוא חבר שלי!"

הוא רץ לחלון- אחיו אחריו, וצועק "אלטע זכן! נכון אתה חבר שלי?"

ככה כמה פעמים עד שהערבי ענה לו כן.
ואז הוא אומר לאחיו (עדיין ליד החלון ..)
"רואה? הוא ערבי טוב"

לקח קצת זמן עד שכושר הדיבור שב אליי... וגם אז לא ידעתי מה להגיד.

עוד אחד, תפסתי את הקטן שופך חלב מהחלון.
לשאלתי מה הוא עושה ענה בטבעיות "לחתולים".

הסברתי לו  שהחתולים לא יכולים לשתות ככה בלי כלי, כי זה נספג באדמה.
כמה רגעים אח"כ תפסתי אותו מנסה לשפוך מיים מנרלים מהחלון. 
"לעצים ולפרחים..." זה היה בגיל שנתיים וחצי,

אבל גם לפני כמה חודשים חזר ביום חם לבית,
ממש צמא. שאלתי למה לא מילא את הבקבוק לפני שיצא לדרך,

ענה לי שהוא מילא אבל השקה את העצים בדרך, כי

"אני עוד מעט אגיע לבית ויש בבית מים, העצים המסכנים תקועים כאן...!"

(חסר תקנה?)

כשהם היו בגילאי שנתיים שלוש וארבע קרה שעברנו דירה 4 פעמים במהלך חצי שנה.
(נסיבות חיים לא צפויות)

אז כשהגענו לדירה האחרונה בקשתי שכל אחד יצייר בית,
ואז שאלתי אותם כל מיני דברים על הציור,
והתרשמתי איך הם מרגישים. הגדול והקטן שיתפו פעולה יפה,.
הבינוני בן השלוש שקד על הציור שלו,
עם סרגל וכ'.
כשסיים ראיתי ציור מושקע ממש, ומדוייק,מובן שהחמאתי והתפעלתי, ואז ניסיתי לשאול גם אותו.
"מה זה?"

הוא מסתכל עלי בשוק.ועונה בסבלנות עם פליאה :"בית"

אני "כן, אבל מה אתה רואה כאן?"

כאן מבטו הופך להיות קצת דואג.
הוא מצביע על פרטים בציור

"גג, חלון, דלת, בית."
נותן לי רגע לעכל את המידע, ושואל

,"מבינה?"

לא התייאשתי :"כן, אל מי גר בבית הזה?"

כאן בן השלוש איבד את סבלנותו

"אימא! זה ציור! אף אחד לא גר שם!"

את חמודה והילדים שלך כמוך

נהנתי מכל חכמה

לדבר עם ערבים...

בכללי מומלץ כמה שיותר להגדיר לילד, מה רע ומה טוב, ע"מ להטמיע בו את ערכי התורה כבר מגיל קטן.

להגיד על ערבי שהוא ערבי טוב למשל, זהו איסור תורה של "לא תחנם". ובכלל ערבי לא יכול להיות "טוב", כל עוד הוא גר בא"י, וכל עוד הוא לא מקיים את 7 מצוות בני נח.

וגם אם הוא נראה לך קטן בשביל הסברים שכאלה, פשוט למדי אותו- עם ערבים לא מדברים!

אח"כ יש הורים שמתפלאים למה הבת שלהם ח"ו לא בורחת כשיש ערבים שמתחילים איתה, פשוט אף פעם לא לימדו אותה שאסור לדבר איתם, או שכן לימדו אותה שיש כזה דבר "ערבים טובים".

חשוב מאוד להגיד לילדים דברים ברורים כי זה ממש נטמע בתוכם, כך כשהם גדלים ועולה בהם שאלה הם מחפשים בתוכם את התשובה, ולפעמים לא מוצאים ויש "שטח ריק" בנושא מסויים- כי ההורים שלהם אף פעם לא דיברו איתם על זה.

מקווה שלא תכעסי שהגבתי כך, הרגשתי חובה, במיוחד לאור העובדה שכתבת שלא ידעת מה להגיד...

הילד שלך מתוק וחכם, והלוואי שתרווי ממנו ומאחיו תמיד הרבה נחת יהודית, בתוך שאר אימהות ישראל!

ב"ה שרבותיי לא מורים כן, וערכי תורתנו הקדושה שלמדתי מהם די שונים מאלה שהצגת...

בס"ד

גיל שנתיים לענ"ד זה מוקדם מידי.
אני גרה בעיר אז אין מצב שהילד שלי צריך להסתובב לבד,

ולבחור עם מי הוא מדבר ועם מי לא, אבל כעת מרמומי גילו (גיל 9 עוד מעט)
הוא כבר יודע...

אמרת שעד היום עד אומרת לבנך בן ה-13 "עצמך חמוד" וכו'

גם לי, עד היום סבתא שלי שתהיה בריאה מזכירה לי שכשהייתי קטנה (בסביבות שנתיים),

אם הייתי עושה משהו: שוברת, מפילה וכד' והיו שואלים אותי: מי עשה? מה קרה?

הייתי עונה: מעצמו!

זה נפל מעצמו! נשבר מעצמו! מעצמו!

ועושה פרצוף כזה וידיים לצדדים...

חחח

במיוחד אהבתי את הראשון

הוא- את מי את הכי אוהבת?

היא- את ה' ואז את אבא ואז את אמא ואז אותך...

הוא- מה??? את עצמך את לא אוהבת??

היא- אני כן אוהבת, אולי אפילו לפני אבא.

הוא- אני הכי אוהב את עצמי!!!!! אפילו עוד לפני שאני אוהב את ה' והמלאכים אני אוהב את עצמי!

הבת שלי כשהיתה בת 4 שרה מי 

כמוך מי כמוך בעל גבולות...בסעודה שלישית

או אני קופצת בפרופולינה

בת שנה וחצי.

ראתה בספר מישהי שהרגליים מצויירות עד הברך.

אז היא אומרת: אוי נשבר!! (כי רואים רק חצי רגל בתמונה)

חחחחח

שונאת את האמבטיה

כנראה קר לה שם וכשהיא יוצאת

אז אמרתי לה כל הזמן אוי קר לך

עוד מעט יהיה נעים..

אז היא משתמשת עם זה לשימושים שונים

באמבטיה-קר קר..אמא קר..

אבל היום היא קיבלה מכה ובכתה

וכששאלתי מה קרה

היא בכתה-קר קר...

אין, ילדים זה עם מתוק, ושנון!!

הבן שלי בן שנתיים רואה תמונה שלי מריחה פרח ומצביע "אמא הלך לישון.."

רואה את בעלי דופק לי כזה על הגב ונלחץ- "אבא לא מרביץ"

נזכרתי במשהו שאמא שלי סיפרה לי על עצמי כשהייתי קטנה:

היא לקחה אותי לכותל וכשסיימה להתפלל באנו לצאת וכנהוג היא פסעה אחורנית.

שאלתי אותה- "אמא למה את עושה 'עושה שלום' כזה ארוך"?... 

וגם יום אחד ראתה חולצה שלי לא במקום ושאלה אותי "מה דינה של חולצה זו?" ואני עונה לה- "תליה"

אחים שלי הם שנינויות מהלכים.

- אחותי מסתכלת בספר ויש שם דף של "מצא את החסר". הייתה שם תמונה של דייג עם גופיה שחסר לו החכה.

שואלים אותה- "מה חסר לו?" עונה: חולצה

- אחותי מסתכלת בספר ורואה תמונה של קוף מתנדנד. צועקת: "אמאא, בואי תראי, מהררר שהוא לא יפול"

- שואלים את אחי- "איפה קבור אברהם אבינו, במערת.." - "שדים"

- חברה מתקשרת לאמא שלי. אחותי עונה- "רק רגע אני שמה אותך על הספה, אמא כבר באה"

יש עוד מלאאא בלי סוף

אם יש לכן סבלנות לשמוע תעדכנו

תוסיפי כן

הקטן שלי (3.2) : מביא לי בייגלה: "אמא אני מפנק אותך" .

"ענק" הזמר החסידי

בת 3: למה נוסעים לכותל?

אמא: להתפלל שיהיה לנו תינוק..

בת 3: אז בואי ניקח עגלה!

ב"ה

סיפרתי לבן שלי כשהיה בן שנתיים סיפור חסידי עתיק על קבצן שהתארח אצל יהודי והציל את התינוק מהפריץ...,

הסיפור מתאר שהקבצן הלך לישון על התנור (אח) וכשהחתול (הפריץ) נכנס לתקוף את התינוק הוא ירד מהתנור והיכה אותו עד שברח.

אני: הקבצן נכנס מהר ועלה על התנור

הוא: (ברצינות תהומית) אבל הוא לא חלה... 

כשהיתה בת 4, שרה ברכת המזון בדבקות "בעבור שמו הגדול כי הוא אין זמן ומפרנס לכל..."

בעלי: בת כמה את?

הילדה: תגיד אתה.

בעלי: את בת שלוש, אז בת כמה את?

הילדה (בתרועת נצחון): בן שלוש!

בס"ד

גיל שנתיים לענ"ד זה מוקדם מידי.
אני גרה בעיר אז אין מצב שהילד שלי צריך להסתובב לבד,

ולבחור עם מי הוא מדבר ועם מי לא, אבל כעת מרמומי גילו (גיל 9 עוד מעט)
הוא כבר יודע.

בס"ד

שאלתי אותו למה הוא רוצה שאני אלך לאיבוד,
אז הוא ענה :"כדי להביא כבר את הכדור, ואת המפתח, ואת כל הדברים שהלכו לשם"

הבת שלי, כשהיתה בת שנה וחצי, היתה שרה:

היום יום שישי!
מחר שבת , מחר שבת, שבת כהן! (במקום קודש חחח)

בס"ד

רק יום בערב כשהם הלכו לישון, קלטתי 
שהקטן שלי שאומר קריאת שמע עם הגדולים,
(הם מהסידור והוא חוזר אחריהם בע"פ)
בטוח שחלק מהתפילה הוא שאימא שלו תתחתן... 

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.

מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,

כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.

את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.

גם לשבת עצמה!

בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....

ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין

לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה

הוא לא לוקח איתו חלק מהילדים לתפילה?

הוא לא שותף להכנות/ להווי תוך כדי?

אולי כדאי לדבר על זה

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

חוץ מזה שהוא יכול להתחיל צירים בשבת ולהיוולד במוצ"ש אבל הוא לא בעניין 😏

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

(אם כי מעולם לא הגעתי לשבוע 41)

וגם חוותה קיסרי יזום -

אני יכולה להבטיח לך שלידה רגילה (וטובה) עדיפה על פני קיסרי❤️

(אם כי זה באמת היתרון היחיד שמצאתי בקיסרי אלקטיבי, הידיעה של מועד זמן הלידה וגם של משך זמנה...)

בע"ה שלא תצטרכי להמתין עוד הרבה, ושייוולד לך במהרה ילד של גאולה!

החוסר וודאות הזה משגע אותי...

ומה שעוד יותר משגע אותי זה שתמיד עברתי את התאריך בהרבה. רק בלידה האחרונה לא. אז אם עד עכשיו היתה לי סבלנות בלידות. עכשיו כבר לא🫣

כרגע בהדחקה מהלידה שבפתח.. לא רוצה לחשוב מתי תהיה הלידה ואיך יהיה..

ממשיכה לעבוד השבוע כדי לא לחשוב יותר מדי.

מתפללת שהכל ילך כשורה אבל לא בלחץ...

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

אני עייפה מלאאאאא לאחרונה!

גיסתי שאלה אותי איך אני מרגישה, אמרתי לה שטוב אבל עייפה

אז היא אמרה לי

טוב עם זה אין לי איך לעודד, זה מעכשיו עד 120

😂😂

חיים מלאים באושר ב"ה מהמתנות האלה המעייפות ככ

אנחנו במעבר דירה בדיוק (יוצאים מיחידה של ההורים אחרי ארבע שנים לדירה)

ובשישי ניקיתי ממש שיפשופים שירותים אמבטיות ארונות, כדי שנוכל להעביר דברים כבר

והתעייפתי בשלב מסוים באמצע השטיפה (בכל זאת חודש שישי😅)

ועבר לי בראש שיואו עכשיו אני שוטפת בעשר דק ולעבור לפה זה להתרגל כל שטיפה חצי שעה ארבעים דק

ואז עצרתי ואמרתי לעצמי

אני של לפני שנתיים היתה חולמת על זה, אז תגידי מזמור לתודה שיש בית מרווח וגדול ויפה לנקות

ובגדים יפים ונקיים להכניס לארונות

וילדות מתוקות ואהובות שירוצו פה

הכל חסדי ה'

מהיום שנכנסתי להריון עם הגדולה (שהיא תכף בת 5) ועד היום..

בין לבין יש אולי כמה ימי חסד שבמקרה אני לא עייפה.

ובכלל מרגישה שהיכולת הזו לישון כמו שצריך נדפקה. גם בפעמים שיצאתי עם בעלי ללילה בלי הילדים קמתי מוקדם יחסית מתוך הרגל

רק שאצלי זה כבר 18.5 שנים🤭

אני זוכרת איך פעם אחת, כשהייתי בהיריון עם התאומים, פיהקתי בקול באחד השיעורים במכללה ונאנחתי, "מה יהיה עם העייפות הזו?"

המרצה נפנתה אליי, ומיד ענתה, "היא רק תלך ותגבר."

והיא לגמרי צדקה...🤦‍♀️😅

בכל אופן, לדעתי הימים האלה מעייפים יותר לכולם, כי הם חמים מאוד...

החום מעייף גם מתחת למזגן

בשבת בצהריים הלכתי לישון עייפה

וקמתי גמורה מעייפות חחח

הבן שלי שואל אותי מתי אני לא אהיה עייפה 😞