כשהגדולה שלי היתה בת שלוש : "השמלה הזאת לא מוצאחנת בעיניים שלי"

וגם : אבל אני הבטחתי לך שתקני לי ממתק!"

לקחתי את הבן שלי - בן שלוש, לגן והיה קריר אז אמרתי שחבל שלא הבאתי לו סוודר , אז הבן שלי אומר: בעזרת ה' אל תזכרי להביא לי סוודר.

יום אחד היתה להם בגן 'חבלת' חשמל (גאוני לא?)

אמירה נוספת: אני לא יש שעון, כי אני לא גדול, אז אני לא יש שעון לי

הבת שלי אמרה "אבקת חשמל"

יש לנו בשכונה ערבי שבא כמעט כל יום וצועק "אלטיזכאן"

הבת: הוא קורא לו והוא לא בא... חשבה שהוא קורה למישהו..

קיבלה מכה אמא, אולי תביא לי במבה? זה יעזור לי...

הסייעת דיברה בטלפון הבת שלי שאלה מי זה? אז אמרה לה בעלי ,הבת שלי: אני גם רוצה בעלי...

בצעקה ודרישה: אמא, אני רוצה להתחתן!!!!!!!!!(בתקופת אירוע חתונה משפחתי)

אני בעד לפתוח גם שרשור תירוצים....אמאלה איזה יצירתיים לפעמים ילדים...השבוע הבת שלי רצתה להישאר עוד קצת במיטה אז התחילה רגע מה צריך קודם לסדר את המיטה....ממש..

לא זוכרת כרגע עוד...

הגננת אומרת בואו נעשה

עכשיו קצת להירגע

כל הילדות לוקחות בכאילו כרית ונחות..

וילדה אחת:

הגננת אבל שכחת להדליק את החושך..

בת 4 אומרת: "רוצה חלקים בצבע אדום"

בת שנתיים וחצי עונה בשיא הרשמיות: "לא, תודה תודה, כבר יש לי"

ועוד מקרה השבוע:

נסענו ברכב (חד פעמי) נסיעה ארוכה מאוד.. 

בת השנתיים וחצי נרדמה אחרי 3 דקות מההתחלה והתעוררה אחרי כמעט שעה וחצי של נסיעה

כשהוצאתי אותה מהכיסא הדבר הראשון שהיא אומרת

"אמא ישנתי, המון"

בסביבות גיל שלוש הייתה ממציאה מילים.

היה "נחש ארסי ודבורה עקצית".

והיו לה שמות לסוגים שונים של קוקו. "אמא, היום תעשי לי קוקו פקה. מחר קוקו מנה" 

או ילדה אחרת, שדיברנו על נסיעה לחו"ל באיזה הקשר. "אני בחיים לא אשכח את ה' גם אם אני אהיה בחוץ לארץ!!".

ממליצה לכולן לכתוב את כל הדברים האלה. ממש כיף לקרוא לילדים הגדולים את כל הדברים המצחיקים שהם אמרו.

הכל כתוב

בגיל שנה וחצי פעם שאלתי את הגדול:

מה להכין לך לארוחת ערב- ביצה קשה או חביתה.

הוא חשב רגע וענה:

להזמין פלאפל!   

פעם בירך: "שהכל נהיה סוכריה"

ביקשה מהצהרונית שתתן לה המון המון אוכל

שהיא תהיה שמנה ויהיה לה תינוק 

רוצה לאכול משהו, צועק "אמן" ומכניס לפה!
(כאילו הוא ברך וענו לו אמן )

וגם בהדלקת נרות חנוכה, כשהוא ראה את בעלי ניגש להדליק נרות הוא צעק ישר "אמן"...

לפני ואחרי הברכות!
 

"אבא הלך אמן".. כאילו אבא הלך להתפלל...

חמותי הביאה לנו ממתקים. אמרנו שנשמור אותם לשבת.

אז בן הארבע צועק: "לא, ממתקים זה מוקצה בשבת!"

נסעתי לתומי ברכבת הקלה בירושלים, ובאחת התחנות נכנסו 

בחורה עם שתי בנות קטנות.

הבחורה הושיבה אותן על הכסאות
והסבירה להן ש"אנחנו נוסעות עכשיו ברכבת הקלה..."

אז הילדה הקטנה שואלת-

"למה לא הרכבת החתן?!"...

כל מי ששמע אותה ברכבת צחק

בס"ד

לגרוש שלי היה מנהג לנסות להרגיז אותי עם בדיחות טיפשיות,

שהיה ממציא על נושאים רגישים לי, ובדרך כלל לא הייתי מגיבה.
יום אחד כשהוא שוב התחיל עם זה בכורי שהיה אז בן שלוש,

ניגש אליו ואמר לו בשקט :"אבא מתי כבר תתבגר? לא נעים לי שאתה מדבר שטויות"

לזכותו של הגרוש יאמר שהוא צחק וקיבל את התוכחה,
מאז לא עשה זאת בנוכחות הילדים,
אבל לי זה כאב שהילד מרגיש יותר בוגר מאביו..

ומשהו אחר-
פעם באמצע ניקיון פסח שמתי את הילדים בלול,(כל אחד בשלו)
הגדול היה בן שנתיים ועדיין לא ידע לצאת מהלול לבד,
וביקש שאוציא אותו.
בקשתי שהוא יחכה, כי הרצפה הייתה רטובה, אבל לילדון ממש נמאס,
בהתחלה הוא קפץ במחאה וצעק "רוצה לצאת! רוצה לצאת!"

והתלתלים שלו קופצים איתו,
הלב שלי בקושי עמד בזה, אבל אין מה לעשות.
אבל אז הילד התיישב על המיטה,
הרים ידיו למעלה ואמר :"ה' תעשה שהיא תוציא אותי מפה!"

כאן כבר לא עמדתי בזה...
נאלצתי להוציא אותו מייד... 
(אלא מה? שיחשוב שתפילת לא מתקבלות?)

(ואז כמובן הוא התיישב היישר בתוך שלולית מים עם קצף ונהנה נורא..)

פעם אחרת  (כשעדיין היה בן שנתיים וחצי)שאלתי אותו אם הוא רוצה עוף לארוחת צהריים.
הוא התחיל לקפוץ והתחיל להכריז בקול "לא רוצה עוף! אני רוצה משיח! רוצה משיח!"

ופעם אחת כשהיה בן 10 חודשים והייתי בהריון,
הוא שיחק לידי על השטיח,

רציתי לראות אם הוא כבר יכול להגיב בצורה של קנאה,
ולקחתי לידי דובי שלו, ועשיתי כאילו אני מרדימה אותו בידיים.
הקטנצי'יק בא אליי, לקח מידי את הדובי, טיפס עליי,
ואת הדובי החזיק בעצמו, כאילו הוא מרדים אותו.
ואז נתן לי מבט כזה ארוך,
כאילו אומר :"זה התינוק שלי ואני התינוק שלך. הבנת?"

יש עוד מלא כמובן,

אבל עשיתן לי נוסטלגיה על הבכור

וגם "למה אתה גוזר את השערות בראש ומדביק בבית שחי?"

***

"אמא, איך קוראים לשלג הראשון?"

אפרופו גשם ראשון, שמעתי גם ילדה אחרי היורה מספרת לאמה שהיום ירד הרובה.

בגיל שנתיים הוא ניסה לנקות לכלוך עם טישו ולא הצליח,

הוא בא אלינו: אבא, זה לא עובד!

יום אחד הוא שאל את אמא שלי:

סבתא, מה עושה מכבה אש?

סבתא ענתה- מכבה את האש.

לא, סבתא, מה עושה מכבה אש?

-מכבה את האש!

-לא, סבתא, מכבה אש עושה וויייאוווו וווייייאוווווו!!

בן ה3 חודשים בכה, שאלתי את הגדול (שנתיים)- למה התינוק בוכה?

מה הוא רוצה?   תשובתו: קורנפלקס עם חלב!

הוא- כואבת לי הבטן.

אני- איפה כואבת לך הבטן?

הוא- ליד הגב!

בסוכות היינו ב-שמחת בית השואב אבק!

ואחרון חביב:

בייגלה בייגלה צא החוצה!

(הייתי חייבת )

בן שנתיים וחצי:

התוכי הלך הביתה שלו.

אני- תוכי לא הולך, תוכי עף. איזה עוד חיה עפה?

הוא- ציפור.

יופי! איזה עוד חיה?

..... עוד תוכי!

"לא, אתמול כבר הלכתי לישון"

היא הסתובבה ורצתה שאעבור לגב ואמרה: "עכשו תסבני את הבטן השניה"

מה מברכים?

- שהחיינו

למה?

-כמו בראש השנה

נראה מה נזכור....

התפוצצה ביצה. בת שנתיים: היא התפוצצה מצחוק...

אני: למי יש קונכיה?

בן שנתיים: לסביבון...

אני: לא, לחילזון!

הוא: אה, חילזון סוב סוב סוב...

התקלקלה לי שקית חלב, ירדתי עם הקטנה לשים אותה לחתולים ליד הפח.

היא: אבל למה את לא מביאה גם קרונפלקס??? 

לימדנו את הקטן איך נראית האות צ', אז הוא ישר קפץ: אה, כמו אני, צדיק!

ביום למחרת שאלנו אותו איזה אות זו, הוא: חמוד, לא, מתוק, אה! צדיק..

בנתיים זה מה שזוכרת.....

ניסתה להסתכל אל תוך החולצה שלי, כדי לראות את ה"תינוקי".

כשלא הצליחה - ויתרה, ועשתה לו שלום ונשיקה מעבר לחולצה...

(כל פעם אני שואלת את עצמי כמה היא מבינה שיש תינוק בבטן, שיצא ויכבוש את מקומה... מקרים כאלה מוכיחים לי שהיא מבינה טוב למדי)

שכשהייתי בהריון על הבת שלי, אז הגדול שלי היה בן שנתיים בערך.

הוא קפץ על הספה ואני וסבתי שתהיה בריאה ישבנו לידו.

אז סבתא שלי אמרה לו: תיזהר! יש לאמא תינוק בבטן. תרד.

אז הוא בא, מנסה להרים את החולצה ושואל: איפה? איפה? פה?

חחח

* הבת השנייה שלי היתה בת שנה וחמישה חודשים ו"התלוננה" על מכה שקיבלה.

הבת הגדולה יותר, בת שנתיים וחצי הולכת מייד ומנשקת לה בברך- איפה שהיא קיבלה מכה.

*הבת שלי בת 2.5 מחזיקה יד לעגלה והולכת עם אמא ברחוב.

בטעות, הגלגל של העגלה עולה על הרגל של בת ה-2.5.

והיא:"אמא, העגלה נתנה לי מכה ברגל"

אני: אויש! לא שמתי לב.

והיא בתגובה: אמא, תבקשי ממני סליחה!

חיים שלי!!!

*הקטנה בת 1.5 לא מצליחה לעשות משהו.

בת ה-2.5 מרגיעה אותה: לא נורא *****, אל תדאגי! אני אעזור לך!
 

*הגדולה שלי היתה בת שנה ו-8 חודשים. רצתה מאחיה הגדול משהו. אז היא אומרת לו: תביא לי את זה, סדיק! (= "צדיק")

*הבת הקטנה, היתה בת 3. הגדולה, בת ה-4 קוראת לה כדי שתעשה איתה משהו.

אז בת ה-3 אומרת: רגע! מה? יש לי 10 ידיים??

*הקטנה, כשהייתה בת 3 אומרת לי: אמא, את יכולה לשרוול לי את השרוול?

*הקטן שלי, כשהיה בן 11 חודש, יונק. מסיים לינוק, מוציא את הפה ואומר לי: תודה!

קטנצ'יק!
 

*הגדולה שלי, כשהיתה בת שנתיים וקצת דיברה איתי על משהו ואח"כ הלכה ושמעתי אותה אומרת לעצמה: חמודה אמא! חמודה!

אמרתי לה: מה, מה אמרת ***?

והיא: אמרתי שאת חמודה!

*הגדול שלי, כשהיה כמעט בן 4. חודש אייר. קראתי איתו קריאת שמע לפני השינה והוא אמר אח"כ"משיב הרוח ומוריד הגשם!
אמרתי לו: עכשיו אומרים מוריד הטל ולא משיב הרוח!
אז הוא עונה לי: מה את מדברת? ירד היום גשם!

(באמת ירד באותו יום גשם)
 

* הגדולה. בת שנתיים. נגמלת מהטיטול. יושבת בשירותים ולא מצליחה לעשות אז היא קוראת לי: אמא! זה לא עובד!

*הגדולה. בת 3. חורף. קמה בבוקר ומודיעה: אמא! הגיע הזמן שתתחילי לכסות אותי בלילה! (למרות שאני מכסה מליון פעם בלילה אחד. בבוקר היא כמובן בלי שמיכה!)

*הגדולה, בת 2.5 אומרת לי: אמא! נכון אני ממש מתוקה?

*בת 2.5. כשמספרים לה משהו עצוב היא אומרת: אוי אוי אוי!
וכשמספרים משהו משמח, היא אומרת! יופי! יופי!

יוהו... כתבתי מגילה... 

יש לי עוד מלא דברים כאלה. כתבתי לי את זה כשזה קרה...

מענין אם למישהי היתה סבלנות והיא קראה עד כאן...

כן, היא פלפלית ברמות...

בס"ד

לשרוול את השרוול הפילה אותי לגמריי!
ילדים מתוקים וחכמים!!

התרשמתי במיוחד מהצורת ביטוי הנעימה..

מלא מחמאות ומילים טובות[כנראה שגם אתם מדברים ככה.]

הרבה נחת.

ותודה על המחמאה.

משתדלים...

מקווה שיצאו פירות טובים. לכולנו בעז"ה

וכעסתי עליו.

אחיו הגדול (בן 3) אמר לי-

את יכולה לכעוס כמה שאת רוצה אבל אם תרימי יד אני ישים אותך בחדר עד שתלמדי לשמור על הידיים שלך.

אני נותנת מקום לכעס, אבל אף פעם לא לאלימות.

אפשר עוד כמה רעיונות?

זה גישה מהממת.

למד את זה ממישהו...

בס"ד

כשהגדול היה בן שנתיים וחצי אחותי קנתה איתו ביחד מתנה עבור יום הולדתי, כאילו ממנו.
זה היה אגרטל חמוד. הוא מאד התלהב מהאגרטל הראה אותו לכולם,
וכצפוי האגרטל נשבר..

הוא התאפק לא לבכות (כבר היו לו שני אחים תינוקות, הוא הגדול הוא לא בוכה..)

ואחותי שראה את פניו המתכווצות אמרה "לא נורא... אתה לא צריך לכעוס על עצמך"

בבת אחד הוא הרים מבט מופתע, תדהמה עצומה בעיניו הגדולות, ושואל

"אני? לכעוס על עצמי? עצמי חמוד! עצמי מתוק! איך אפשר לכעוס על עצמי???"

עד היום אני אומרת לו את זה, (אוטוטו בר מצווה)עצמך חמוד עצמך מתוק איך אפשר לכעוס על עצמך??

וכעת לקטנצ'יק-

כשהוא היה בן שנה וחצי גרנו בדירה שהחלונות בה מגיעים כמעט עד הריצפה,
אדן חלון רחב, וסורגים ממש טובים. מובן שבקיץ הקטנצ'יק היה מבלה שם המון,
וחלק משגרת יומו הייתה להמתין ל"אלטע זכן" ולצעוק לו בוקר טוב, עד הוא עונה.
יום אחד אחיו הגדול לא הלך לגן וראה את הקטן צועק לערבי, והזהיר אותו שלא יידבר עם ערבים.
הקטן :"מה? אבל הוא חבר שלי!"

הוא רץ לחלון- אחיו אחריו, וצועק "אלטע זכן! נכון אתה חבר שלי?"

ככה כמה פעמים עד שהערבי ענה לו כן.
ואז הוא אומר לאחיו (עדיין ליד החלון ..)
"רואה? הוא ערבי טוב"

לקח קצת זמן עד שכושר הדיבור שב אליי... וגם אז לא ידעתי מה להגיד.

עוד אחד, תפסתי את הקטן שופך חלב מהחלון.
לשאלתי מה הוא עושה ענה בטבעיות "לחתולים".

הסברתי לו  שהחתולים לא יכולים לשתות ככה בלי כלי, כי זה נספג באדמה.
כמה רגעים אח"כ תפסתי אותו מנסה לשפוך מיים מנרלים מהחלון. 
"לעצים ולפרחים..." זה היה בגיל שנתיים וחצי,

אבל גם לפני כמה חודשים חזר ביום חם לבית,
ממש צמא. שאלתי למה לא מילא את הבקבוק לפני שיצא לדרך,

ענה לי שהוא מילא אבל השקה את העצים בדרך, כי

"אני עוד מעט אגיע לבית ויש בבית מים, העצים המסכנים תקועים כאן...!"

(חסר תקנה?)

כשהם היו בגילאי שנתיים שלוש וארבע קרה שעברנו דירה 4 פעמים במהלך חצי שנה.
(נסיבות חיים לא צפויות)

אז כשהגענו לדירה האחרונה בקשתי שכל אחד יצייר בית,
ואז שאלתי אותם כל מיני דברים על הציור,
והתרשמתי איך הם מרגישים. הגדול והקטן שיתפו פעולה יפה,.
הבינוני בן השלוש שקד על הציור שלו,
עם סרגל וכ'.
כשסיים ראיתי ציור מושקע ממש, ומדוייק,מובן שהחמאתי והתפעלתי, ואז ניסיתי לשאול גם אותו.
"מה זה?"

הוא מסתכל עלי בשוק.ועונה בסבלנות עם פליאה :"בית"

אני "כן, אבל מה אתה רואה כאן?"

כאן מבטו הופך להיות קצת דואג.
הוא מצביע על פרטים בציור

"גג, חלון, דלת, בית."
נותן לי רגע לעכל את המידע, ושואל

,"מבינה?"

לא התייאשתי :"כן, אל מי גר בבית הזה?"

כאן בן השלוש איבד את סבלנותו

"אימא! זה ציור! אף אחד לא גר שם!"

את חמודה והילדים שלך כמוך

נהנתי מכל חכמה

לדבר עם ערבים...

בכללי מומלץ כמה שיותר להגדיר לילד, מה רע ומה טוב, ע"מ להטמיע בו את ערכי התורה כבר מגיל קטן.

להגיד על ערבי שהוא ערבי טוב למשל, זהו איסור תורה של "לא תחנם". ובכלל ערבי לא יכול להיות "טוב", כל עוד הוא גר בא"י, וכל עוד הוא לא מקיים את 7 מצוות בני נח.

וגם אם הוא נראה לך קטן בשביל הסברים שכאלה, פשוט למדי אותו- עם ערבים לא מדברים!

אח"כ יש הורים שמתפלאים למה הבת שלהם ח"ו לא בורחת כשיש ערבים שמתחילים איתה, פשוט אף פעם לא לימדו אותה שאסור לדבר איתם, או שכן לימדו אותה שיש כזה דבר "ערבים טובים".

חשוב מאוד להגיד לילדים דברים ברורים כי זה ממש נטמע בתוכם, כך כשהם גדלים ועולה בהם שאלה הם מחפשים בתוכם את התשובה, ולפעמים לא מוצאים ויש "שטח ריק" בנושא מסויים- כי ההורים שלהם אף פעם לא דיברו איתם על זה.

מקווה שלא תכעסי שהגבתי כך, הרגשתי חובה, במיוחד לאור העובדה שכתבת שלא ידעת מה להגיד...

הילד שלך מתוק וחכם, והלוואי שתרווי ממנו ומאחיו תמיד הרבה נחת יהודית, בתוך שאר אימהות ישראל!

ב"ה שרבותיי לא מורים כן, וערכי תורתנו הקדושה שלמדתי מהם די שונים מאלה שהצגת...

בס"ד

גיל שנתיים לענ"ד זה מוקדם מידי.
אני גרה בעיר אז אין מצב שהילד שלי צריך להסתובב לבד,

ולבחור עם מי הוא מדבר ועם מי לא, אבל כעת מרמומי גילו (גיל 9 עוד מעט)
הוא כבר יודע...

אמרת שעד היום עד אומרת לבנך בן ה-13 "עצמך חמוד" וכו'

גם לי, עד היום סבתא שלי שתהיה בריאה מזכירה לי שכשהייתי קטנה (בסביבות שנתיים),

אם הייתי עושה משהו: שוברת, מפילה וכד' והיו שואלים אותי: מי עשה? מה קרה?

הייתי עונה: מעצמו!

זה נפל מעצמו! נשבר מעצמו! מעצמו!

ועושה פרצוף כזה וידיים לצדדים...

חחח

במיוחד אהבתי את הראשון

הוא- את מי את הכי אוהבת?

היא- את ה' ואז את אבא ואז את אמא ואז אותך...

הוא- מה??? את עצמך את לא אוהבת??

היא- אני כן אוהבת, אולי אפילו לפני אבא.

הוא- אני הכי אוהב את עצמי!!!!! אפילו עוד לפני שאני אוהב את ה' והמלאכים אני אוהב את עצמי!

הבת שלי כשהיתה בת 4 שרה מי 

כמוך מי כמוך בעל גבולות...בסעודה שלישית

או אני קופצת בפרופולינה

בת שנה וחצי.

ראתה בספר מישהי שהרגליים מצויירות עד הברך.

אז היא אומרת: אוי נשבר!! (כי רואים רק חצי רגל בתמונה)

חחחחח

שונאת את האמבטיה

כנראה קר לה שם וכשהיא יוצאת

אז אמרתי לה כל הזמן אוי קר לך

עוד מעט יהיה נעים..

אז היא משתמשת עם זה לשימושים שונים

באמבטיה-קר קר..אמא קר..

אבל היום היא קיבלה מכה ובכתה

וכששאלתי מה קרה

היא בכתה-קר קר...

אין, ילדים זה עם מתוק, ושנון!!

הבן שלי בן שנתיים רואה תמונה שלי מריחה פרח ומצביע "אמא הלך לישון.."

רואה את בעלי דופק לי כזה על הגב ונלחץ- "אבא לא מרביץ"

נזכרתי במשהו שאמא שלי סיפרה לי על עצמי כשהייתי קטנה:

היא לקחה אותי לכותל וכשסיימה להתפלל באנו לצאת וכנהוג היא פסעה אחורנית.

שאלתי אותה- "אמא למה את עושה 'עושה שלום' כזה ארוך"?... 

וגם יום אחד ראתה חולצה שלי לא במקום ושאלה אותי "מה דינה של חולצה זו?" ואני עונה לה- "תליה"

אחים שלי הם שנינויות מהלכים.

- אחותי מסתכלת בספר ויש שם דף של "מצא את החסר". הייתה שם תמונה של דייג עם גופיה שחסר לו החכה.

שואלים אותה- "מה חסר לו?" עונה: חולצה

- אחותי מסתכלת בספר ורואה תמונה של קוף מתנדנד. צועקת: "אמאא, בואי תראי, מהררר שהוא לא יפול"

- שואלים את אחי- "איפה קבור אברהם אבינו, במערת.." - "שדים"

- חברה מתקשרת לאמא שלי. אחותי עונה- "רק רגע אני שמה אותך על הספה, אמא כבר באה"

יש עוד מלאאא בלי סוף

אם יש לכן סבלנות לשמוע תעדכנו

תוסיפי כן

הקטן שלי (3.2) : מביא לי בייגלה: "אמא אני מפנק אותך" .

"ענק" הזמר החסידי

בת 3: למה נוסעים לכותל?

אמא: להתפלל שיהיה לנו תינוק..

בת 3: אז בואי ניקח עגלה!

ב"ה

סיפרתי לבן שלי כשהיה בן שנתיים סיפור חסידי עתיק על קבצן שהתארח אצל יהודי והציל את התינוק מהפריץ...,

הסיפור מתאר שהקבצן הלך לישון על התנור (אח) וכשהחתול (הפריץ) נכנס לתקוף את התינוק הוא ירד מהתנור והיכה אותו עד שברח.

אני: הקבצן נכנס מהר ועלה על התנור

הוא: (ברצינות תהומית) אבל הוא לא חלה... 

כשהיתה בת 4, שרה ברכת המזון בדבקות "בעבור שמו הגדול כי הוא אין זמן ומפרנס לכל..."

בעלי: בת כמה את?

הילדה: תגיד אתה.

בעלי: את בת שלוש, אז בת כמה את?

הילדה (בתרועת נצחון): בן שלוש!

בס"ד

גיל שנתיים לענ"ד זה מוקדם מידי.
אני גרה בעיר אז אין מצב שהילד שלי צריך להסתובב לבד,

ולבחור עם מי הוא מדבר ועם מי לא, אבל כעת מרמומי גילו (גיל 9 עוד מעט)
הוא כבר יודע.

בס"ד

שאלתי אותו למה הוא רוצה שאני אלך לאיבוד,
אז הוא ענה :"כדי להביא כבר את הכדור, ואת המפתח, ואת כל הדברים שהלכו לשם"

הבת שלי, כשהיתה בת שנה וחצי, היתה שרה:

היום יום שישי!
מחר שבת , מחר שבת, שבת כהן! (במקום קודש חחח)

בס"ד

רק יום בערב כשהם הלכו לישון, קלטתי 
שהקטן שלי שאומר קריאת שמע עם הגדולים,
(הם מהסידור והוא חוזר אחריהם בע"פ)
בטוח שחלק מהתפילה הוא שאימא שלו תתחתן... 

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

כן! ממש רואים חלש,חלש יש למה לקוות בעזרת ה'!🤣

לא נראה שזה מתחזק

אבל אולי זה משהו שלא רואים בתמונה

הכי טוב זה לעשות בדיקת דם.

חיבוק ובשורות טובות בעז"ה!

מאוד מאוד חלש לא רואים בצילום

אחכה לראשון לעשות בדיקת דם

אמן תודה רבה ❤️

הלוואי וכן

תעדכני

עם פלטות ומיחמים

@רקלתשוהנ

אימא שלי סגרה והיו לה כמה מספרים משם.