כשהגדולה שלי היתה בת שלוש : "השמלה הזאת לא מוצאחנת בעיניים שלי"

וגם : אבל אני הבטחתי לך שתקני לי ממתק!"

לקחתי את הבן שלי - בן שלוש, לגן והיה קריר אז אמרתי שחבל שלא הבאתי לו סוודר , אז הבן שלי אומר: בעזרת ה' אל תזכרי להביא לי סוודר.

יום אחד היתה להם בגן 'חבלת' חשמל (גאוני לא?)

אמירה נוספת: אני לא יש שעון, כי אני לא גדול, אז אני לא יש שעון לי

הבת שלי אמרה "אבקת חשמל"

יש לנו בשכונה ערבי שבא כמעט כל יום וצועק "אלטיזכאן"

הבת: הוא קורא לו והוא לא בא... חשבה שהוא קורה למישהו..

קיבלה מכה אמא, אולי תביא לי במבה? זה יעזור לי...

הסייעת דיברה בטלפון הבת שלי שאלה מי זה? אז אמרה לה בעלי ,הבת שלי: אני גם רוצה בעלי...

בצעקה ודרישה: אמא, אני רוצה להתחתן!!!!!!!!!(בתקופת אירוע חתונה משפחתי)

אני בעד לפתוח גם שרשור תירוצים....אמאלה איזה יצירתיים לפעמים ילדים...השבוע הבת שלי רצתה להישאר עוד קצת במיטה אז התחילה רגע מה צריך קודם לסדר את המיטה....ממש..

לא זוכרת כרגע עוד...

הגננת אומרת בואו נעשה

עכשיו קצת להירגע

כל הילדות לוקחות בכאילו כרית ונחות..

וילדה אחת:

הגננת אבל שכחת להדליק את החושך..

בת 4 אומרת: "רוצה חלקים בצבע אדום"

בת שנתיים וחצי עונה בשיא הרשמיות: "לא, תודה תודה, כבר יש לי"

ועוד מקרה השבוע:

נסענו ברכב (חד פעמי) נסיעה ארוכה מאוד.. 

בת השנתיים וחצי נרדמה אחרי 3 דקות מההתחלה והתעוררה אחרי כמעט שעה וחצי של נסיעה

כשהוצאתי אותה מהכיסא הדבר הראשון שהיא אומרת

"אמא ישנתי, המון"

בסביבות גיל שלוש הייתה ממציאה מילים.

היה "נחש ארסי ודבורה עקצית".

והיו לה שמות לסוגים שונים של קוקו. "אמא, היום תעשי לי קוקו פקה. מחר קוקו מנה" 

או ילדה אחרת, שדיברנו על נסיעה לחו"ל באיזה הקשר. "אני בחיים לא אשכח את ה' גם אם אני אהיה בחוץ לארץ!!".

ממליצה לכולן לכתוב את כל הדברים האלה. ממש כיף לקרוא לילדים הגדולים את כל הדברים המצחיקים שהם אמרו.

הכל כתוב

בגיל שנה וחצי פעם שאלתי את הגדול:

מה להכין לך לארוחת ערב- ביצה קשה או חביתה.

הוא חשב רגע וענה:

להזמין פלאפל!   

פעם בירך: "שהכל נהיה סוכריה"

ביקשה מהצהרונית שתתן לה המון המון אוכל

שהיא תהיה שמנה ויהיה לה תינוק 

רוצה לאכול משהו, צועק "אמן" ומכניס לפה!
(כאילו הוא ברך וענו לו אמן )

וגם בהדלקת נרות חנוכה, כשהוא ראה את בעלי ניגש להדליק נרות הוא צעק ישר "אמן"...

לפני ואחרי הברכות!
 

"אבא הלך אמן".. כאילו אבא הלך להתפלל...

חמותי הביאה לנו ממתקים. אמרנו שנשמור אותם לשבת.

אז בן הארבע צועק: "לא, ממתקים זה מוקצה בשבת!"

נסעתי לתומי ברכבת הקלה בירושלים, ובאחת התחנות נכנסו 

בחורה עם שתי בנות קטנות.

הבחורה הושיבה אותן על הכסאות
והסבירה להן ש"אנחנו נוסעות עכשיו ברכבת הקלה..."

אז הילדה הקטנה שואלת-

"למה לא הרכבת החתן?!"...

כל מי ששמע אותה ברכבת צחק

בס"ד

לגרוש שלי היה מנהג לנסות להרגיז אותי עם בדיחות טיפשיות,

שהיה ממציא על נושאים רגישים לי, ובדרך כלל לא הייתי מגיבה.
יום אחד כשהוא שוב התחיל עם זה בכורי שהיה אז בן שלוש,

ניגש אליו ואמר לו בשקט :"אבא מתי כבר תתבגר? לא נעים לי שאתה מדבר שטויות"

לזכותו של הגרוש יאמר שהוא צחק וקיבל את התוכחה,
מאז לא עשה זאת בנוכחות הילדים,
אבל לי זה כאב שהילד מרגיש יותר בוגר מאביו..

ומשהו אחר-
פעם באמצע ניקיון פסח שמתי את הילדים בלול,(כל אחד בשלו)
הגדול היה בן שנתיים ועדיין לא ידע לצאת מהלול לבד,
וביקש שאוציא אותו.
בקשתי שהוא יחכה, כי הרצפה הייתה רטובה, אבל לילדון ממש נמאס,
בהתחלה הוא קפץ במחאה וצעק "רוצה לצאת! רוצה לצאת!"

והתלתלים שלו קופצים איתו,
הלב שלי בקושי עמד בזה, אבל אין מה לעשות.
אבל אז הילד התיישב על המיטה,
הרים ידיו למעלה ואמר :"ה' תעשה שהיא תוציא אותי מפה!"

כאן כבר לא עמדתי בזה...
נאלצתי להוציא אותו מייד... 
(אלא מה? שיחשוב שתפילת לא מתקבלות?)

(ואז כמובן הוא התיישב היישר בתוך שלולית מים עם קצף ונהנה נורא..)

פעם אחרת  (כשעדיין היה בן שנתיים וחצי)שאלתי אותו אם הוא רוצה עוף לארוחת צהריים.
הוא התחיל לקפוץ והתחיל להכריז בקול "לא רוצה עוף! אני רוצה משיח! רוצה משיח!"

ופעם אחת כשהיה בן 10 חודשים והייתי בהריון,
הוא שיחק לידי על השטיח,

רציתי לראות אם הוא כבר יכול להגיב בצורה של קנאה,
ולקחתי לידי דובי שלו, ועשיתי כאילו אני מרדימה אותו בידיים.
הקטנצי'יק בא אליי, לקח מידי את הדובי, טיפס עליי,
ואת הדובי החזיק בעצמו, כאילו הוא מרדים אותו.
ואז נתן לי מבט כזה ארוך,
כאילו אומר :"זה התינוק שלי ואני התינוק שלך. הבנת?"

יש עוד מלא כמובן,

אבל עשיתן לי נוסטלגיה על הבכור

וגם "למה אתה גוזר את השערות בראש ומדביק בבית שחי?"

***

"אמא, איך קוראים לשלג הראשון?"

אפרופו גשם ראשון, שמעתי גם ילדה אחרי היורה מספרת לאמה שהיום ירד הרובה.

בגיל שנתיים הוא ניסה לנקות לכלוך עם טישו ולא הצליח,

הוא בא אלינו: אבא, זה לא עובד!

יום אחד הוא שאל את אמא שלי:

סבתא, מה עושה מכבה אש?

סבתא ענתה- מכבה את האש.

לא, סבתא, מה עושה מכבה אש?

-מכבה את האש!

-לא, סבתא, מכבה אש עושה וויייאוווו וווייייאוווווו!!

בן ה3 חודשים בכה, שאלתי את הגדול (שנתיים)- למה התינוק בוכה?

מה הוא רוצה?   תשובתו: קורנפלקס עם חלב!

הוא- כואבת לי הבטן.

אני- איפה כואבת לך הבטן?

הוא- ליד הגב!

בסוכות היינו ב-שמחת בית השואב אבק!

ואחרון חביב:

בייגלה בייגלה צא החוצה!

(הייתי חייבת )

בן שנתיים וחצי:

התוכי הלך הביתה שלו.

אני- תוכי לא הולך, תוכי עף. איזה עוד חיה עפה?

הוא- ציפור.

יופי! איזה עוד חיה?

..... עוד תוכי!

"לא, אתמול כבר הלכתי לישון"

היא הסתובבה ורצתה שאעבור לגב ואמרה: "עכשו תסבני את הבטן השניה"

מה מברכים?

- שהחיינו

למה?

-כמו בראש השנה

נראה מה נזכור....

התפוצצה ביצה. בת שנתיים: היא התפוצצה מצחוק...

אני: למי יש קונכיה?

בן שנתיים: לסביבון...

אני: לא, לחילזון!

הוא: אה, חילזון סוב סוב סוב...

התקלקלה לי שקית חלב, ירדתי עם הקטנה לשים אותה לחתולים ליד הפח.

היא: אבל למה את לא מביאה גם קרונפלקס??? 

לימדנו את הקטן איך נראית האות צ', אז הוא ישר קפץ: אה, כמו אני, צדיק!

ביום למחרת שאלנו אותו איזה אות זו, הוא: חמוד, לא, מתוק, אה! צדיק..

בנתיים זה מה שזוכרת.....

ניסתה להסתכל אל תוך החולצה שלי, כדי לראות את ה"תינוקי".

כשלא הצליחה - ויתרה, ועשתה לו שלום ונשיקה מעבר לחולצה...

(כל פעם אני שואלת את עצמי כמה היא מבינה שיש תינוק בבטן, שיצא ויכבוש את מקומה... מקרים כאלה מוכיחים לי שהיא מבינה טוב למדי)

שכשהייתי בהריון על הבת שלי, אז הגדול שלי היה בן שנתיים בערך.

הוא קפץ על הספה ואני וסבתי שתהיה בריאה ישבנו לידו.

אז סבתא שלי אמרה לו: תיזהר! יש לאמא תינוק בבטן. תרד.

אז הוא בא, מנסה להרים את החולצה ושואל: איפה? איפה? פה?

חחח

* הבת השנייה שלי היתה בת שנה וחמישה חודשים ו"התלוננה" על מכה שקיבלה.

הבת הגדולה יותר, בת שנתיים וחצי הולכת מייד ומנשקת לה בברך- איפה שהיא קיבלה מכה.

*הבת שלי בת 2.5 מחזיקה יד לעגלה והולכת עם אמא ברחוב.

בטעות, הגלגל של העגלה עולה על הרגל של בת ה-2.5.

והיא:"אמא, העגלה נתנה לי מכה ברגל"

אני: אויש! לא שמתי לב.

והיא בתגובה: אמא, תבקשי ממני סליחה!

חיים שלי!!!

*הקטנה בת 1.5 לא מצליחה לעשות משהו.

בת ה-2.5 מרגיעה אותה: לא נורא *****, אל תדאגי! אני אעזור לך!
 

*הגדולה שלי היתה בת שנה ו-8 חודשים. רצתה מאחיה הגדול משהו. אז היא אומרת לו: תביא לי את זה, סדיק! (= "צדיק")

*הבת הקטנה, היתה בת 3. הגדולה, בת ה-4 קוראת לה כדי שתעשה איתה משהו.

אז בת ה-3 אומרת: רגע! מה? יש לי 10 ידיים??

*הקטנה, כשהייתה בת 3 אומרת לי: אמא, את יכולה לשרוול לי את השרוול?

*הקטן שלי, כשהיה בן 11 חודש, יונק. מסיים לינוק, מוציא את הפה ואומר לי: תודה!

קטנצ'יק!
 

*הגדולה שלי, כשהיתה בת שנתיים וקצת דיברה איתי על משהו ואח"כ הלכה ושמעתי אותה אומרת לעצמה: חמודה אמא! חמודה!

אמרתי לה: מה, מה אמרת ***?

והיא: אמרתי שאת חמודה!

*הגדול שלי, כשהיה כמעט בן 4. חודש אייר. קראתי איתו קריאת שמע לפני השינה והוא אמר אח"כ"משיב הרוח ומוריד הגשם!
אמרתי לו: עכשיו אומרים מוריד הטל ולא משיב הרוח!
אז הוא עונה לי: מה את מדברת? ירד היום גשם!

(באמת ירד באותו יום גשם)
 

* הגדולה. בת שנתיים. נגמלת מהטיטול. יושבת בשירותים ולא מצליחה לעשות אז היא קוראת לי: אמא! זה לא עובד!

*הגדולה. בת 3. חורף. קמה בבוקר ומודיעה: אמא! הגיע הזמן שתתחילי לכסות אותי בלילה! (למרות שאני מכסה מליון פעם בלילה אחד. בבוקר היא כמובן בלי שמיכה!)

*הגדולה, בת 2.5 אומרת לי: אמא! נכון אני ממש מתוקה?

*בת 2.5. כשמספרים לה משהו עצוב היא אומרת: אוי אוי אוי!
וכשמספרים משהו משמח, היא אומרת! יופי! יופי!

יוהו... כתבתי מגילה... 

יש לי עוד מלא דברים כאלה. כתבתי לי את זה כשזה קרה...

מענין אם למישהי היתה סבלנות והיא קראה עד כאן...

כן, היא פלפלית ברמות...

בס"ד

לשרוול את השרוול הפילה אותי לגמריי!
ילדים מתוקים וחכמים!!

התרשמתי במיוחד מהצורת ביטוי הנעימה..

מלא מחמאות ומילים טובות[כנראה שגם אתם מדברים ככה.]

הרבה נחת.

ותודה על המחמאה.

משתדלים...

מקווה שיצאו פירות טובים. לכולנו בעז"ה

וכעסתי עליו.

אחיו הגדול (בן 3) אמר לי-

את יכולה לכעוס כמה שאת רוצה אבל אם תרימי יד אני ישים אותך בחדר עד שתלמדי לשמור על הידיים שלך.

אני נותנת מקום לכעס, אבל אף פעם לא לאלימות.

אפשר עוד כמה רעיונות?

זה גישה מהממת.

למד את זה ממישהו...

בס"ד

כשהגדול היה בן שנתיים וחצי אחותי קנתה איתו ביחד מתנה עבור יום הולדתי, כאילו ממנו.
זה היה אגרטל חמוד. הוא מאד התלהב מהאגרטל הראה אותו לכולם,
וכצפוי האגרטל נשבר..

הוא התאפק לא לבכות (כבר היו לו שני אחים תינוקות, הוא הגדול הוא לא בוכה..)

ואחותי שראה את פניו המתכווצות אמרה "לא נורא... אתה לא צריך לכעוס על עצמך"

בבת אחד הוא הרים מבט מופתע, תדהמה עצומה בעיניו הגדולות, ושואל

"אני? לכעוס על עצמי? עצמי חמוד! עצמי מתוק! איך אפשר לכעוס על עצמי???"

עד היום אני אומרת לו את זה, (אוטוטו בר מצווה)עצמך חמוד עצמך מתוק איך אפשר לכעוס על עצמך??

וכעת לקטנצ'יק-

כשהוא היה בן שנה וחצי גרנו בדירה שהחלונות בה מגיעים כמעט עד הריצפה,
אדן חלון רחב, וסורגים ממש טובים. מובן שבקיץ הקטנצ'יק היה מבלה שם המון,
וחלק משגרת יומו הייתה להמתין ל"אלטע זכן" ולצעוק לו בוקר טוב, עד הוא עונה.
יום אחד אחיו הגדול לא הלך לגן וראה את הקטן צועק לערבי, והזהיר אותו שלא יידבר עם ערבים.
הקטן :"מה? אבל הוא חבר שלי!"

הוא רץ לחלון- אחיו אחריו, וצועק "אלטע זכן! נכון אתה חבר שלי?"

ככה כמה פעמים עד שהערבי ענה לו כן.
ואז הוא אומר לאחיו (עדיין ליד החלון ..)
"רואה? הוא ערבי טוב"

לקח קצת זמן עד שכושר הדיבור שב אליי... וגם אז לא ידעתי מה להגיד.

עוד אחד, תפסתי את הקטן שופך חלב מהחלון.
לשאלתי מה הוא עושה ענה בטבעיות "לחתולים".

הסברתי לו  שהחתולים לא יכולים לשתות ככה בלי כלי, כי זה נספג באדמה.
כמה רגעים אח"כ תפסתי אותו מנסה לשפוך מיים מנרלים מהחלון. 
"לעצים ולפרחים..." זה היה בגיל שנתיים וחצי,

אבל גם לפני כמה חודשים חזר ביום חם לבית,
ממש צמא. שאלתי למה לא מילא את הבקבוק לפני שיצא לדרך,

ענה לי שהוא מילא אבל השקה את העצים בדרך, כי

"אני עוד מעט אגיע לבית ויש בבית מים, העצים המסכנים תקועים כאן...!"

(חסר תקנה?)

כשהם היו בגילאי שנתיים שלוש וארבע קרה שעברנו דירה 4 פעמים במהלך חצי שנה.
(נסיבות חיים לא צפויות)

אז כשהגענו לדירה האחרונה בקשתי שכל אחד יצייר בית,
ואז שאלתי אותם כל מיני דברים על הציור,
והתרשמתי איך הם מרגישים. הגדול והקטן שיתפו פעולה יפה,.
הבינוני בן השלוש שקד על הציור שלו,
עם סרגל וכ'.
כשסיים ראיתי ציור מושקע ממש, ומדוייק,מובן שהחמאתי והתפעלתי, ואז ניסיתי לשאול גם אותו.
"מה זה?"

הוא מסתכל עלי בשוק.ועונה בסבלנות עם פליאה :"בית"

אני "כן, אבל מה אתה רואה כאן?"

כאן מבטו הופך להיות קצת דואג.
הוא מצביע על פרטים בציור

"גג, חלון, דלת, בית."
נותן לי רגע לעכל את המידע, ושואל

,"מבינה?"

לא התייאשתי :"כן, אל מי גר בבית הזה?"

כאן בן השלוש איבד את סבלנותו

"אימא! זה ציור! אף אחד לא גר שם!"

את חמודה והילדים שלך כמוך

נהנתי מכל חכמה

לדבר עם ערבים...

בכללי מומלץ כמה שיותר להגדיר לילד, מה רע ומה טוב, ע"מ להטמיע בו את ערכי התורה כבר מגיל קטן.

להגיד על ערבי שהוא ערבי טוב למשל, זהו איסור תורה של "לא תחנם". ובכלל ערבי לא יכול להיות "טוב", כל עוד הוא גר בא"י, וכל עוד הוא לא מקיים את 7 מצוות בני נח.

וגם אם הוא נראה לך קטן בשביל הסברים שכאלה, פשוט למדי אותו- עם ערבים לא מדברים!

אח"כ יש הורים שמתפלאים למה הבת שלהם ח"ו לא בורחת כשיש ערבים שמתחילים איתה, פשוט אף פעם לא לימדו אותה שאסור לדבר איתם, או שכן לימדו אותה שיש כזה דבר "ערבים טובים".

חשוב מאוד להגיד לילדים דברים ברורים כי זה ממש נטמע בתוכם, כך כשהם גדלים ועולה בהם שאלה הם מחפשים בתוכם את התשובה, ולפעמים לא מוצאים ויש "שטח ריק" בנושא מסויים- כי ההורים שלהם אף פעם לא דיברו איתם על זה.

מקווה שלא תכעסי שהגבתי כך, הרגשתי חובה, במיוחד לאור העובדה שכתבת שלא ידעת מה להגיד...

הילד שלך מתוק וחכם, והלוואי שתרווי ממנו ומאחיו תמיד הרבה נחת יהודית, בתוך שאר אימהות ישראל!

ב"ה שרבותיי לא מורים כן, וערכי תורתנו הקדושה שלמדתי מהם די שונים מאלה שהצגת...

בס"ד

גיל שנתיים לענ"ד זה מוקדם מידי.
אני גרה בעיר אז אין מצב שהילד שלי צריך להסתובב לבד,

ולבחור עם מי הוא מדבר ועם מי לא, אבל כעת מרמומי גילו (גיל 9 עוד מעט)
הוא כבר יודע...

אמרת שעד היום עד אומרת לבנך בן ה-13 "עצמך חמוד" וכו'

גם לי, עד היום סבתא שלי שתהיה בריאה מזכירה לי שכשהייתי קטנה (בסביבות שנתיים),

אם הייתי עושה משהו: שוברת, מפילה וכד' והיו שואלים אותי: מי עשה? מה קרה?

הייתי עונה: מעצמו!

זה נפל מעצמו! נשבר מעצמו! מעצמו!

ועושה פרצוף כזה וידיים לצדדים...

חחח

במיוחד אהבתי את הראשון

הוא- את מי את הכי אוהבת?

היא- את ה' ואז את אבא ואז את אמא ואז אותך...

הוא- מה??? את עצמך את לא אוהבת??

היא- אני כן אוהבת, אולי אפילו לפני אבא.

הוא- אני הכי אוהב את עצמי!!!!! אפילו עוד לפני שאני אוהב את ה' והמלאכים אני אוהב את עצמי!

הבת שלי כשהיתה בת 4 שרה מי 

כמוך מי כמוך בעל גבולות...בסעודה שלישית

או אני קופצת בפרופולינה

בת שנה וחצי.

ראתה בספר מישהי שהרגליים מצויירות עד הברך.

אז היא אומרת: אוי נשבר!! (כי רואים רק חצי רגל בתמונה)

חחחחח

שונאת את האמבטיה

כנראה קר לה שם וכשהיא יוצאת

אז אמרתי לה כל הזמן אוי קר לך

עוד מעט יהיה נעים..

אז היא משתמשת עם זה לשימושים שונים

באמבטיה-קר קר..אמא קר..

אבל היום היא קיבלה מכה ובכתה

וכששאלתי מה קרה

היא בכתה-קר קר...

אין, ילדים זה עם מתוק, ושנון!!

הבן שלי בן שנתיים רואה תמונה שלי מריחה פרח ומצביע "אמא הלך לישון.."

רואה את בעלי דופק לי כזה על הגב ונלחץ- "אבא לא מרביץ"

נזכרתי במשהו שאמא שלי סיפרה לי על עצמי כשהייתי קטנה:

היא לקחה אותי לכותל וכשסיימה להתפלל באנו לצאת וכנהוג היא פסעה אחורנית.

שאלתי אותה- "אמא למה את עושה 'עושה שלום' כזה ארוך"?... 

וגם יום אחד ראתה חולצה שלי לא במקום ושאלה אותי "מה דינה של חולצה זו?" ואני עונה לה- "תליה"

אחים שלי הם שנינויות מהלכים.

- אחותי מסתכלת בספר ויש שם דף של "מצא את החסר". הייתה שם תמונה של דייג עם גופיה שחסר לו החכה.

שואלים אותה- "מה חסר לו?" עונה: חולצה

- אחותי מסתכלת בספר ורואה תמונה של קוף מתנדנד. צועקת: "אמאא, בואי תראי, מהררר שהוא לא יפול"

- שואלים את אחי- "איפה קבור אברהם אבינו, במערת.." - "שדים"

- חברה מתקשרת לאמא שלי. אחותי עונה- "רק רגע אני שמה אותך על הספה, אמא כבר באה"

יש עוד מלאאא בלי סוף

אם יש לכן סבלנות לשמוע תעדכנו

תוסיפי כן

הקטן שלי (3.2) : מביא לי בייגלה: "אמא אני מפנק אותך" .

"ענק" הזמר החסידי

בת 3: למה נוסעים לכותל?

אמא: להתפלל שיהיה לנו תינוק..

בת 3: אז בואי ניקח עגלה!

ב"ה

סיפרתי לבן שלי כשהיה בן שנתיים סיפור חסידי עתיק על קבצן שהתארח אצל יהודי והציל את התינוק מהפריץ...,

הסיפור מתאר שהקבצן הלך לישון על התנור (אח) וכשהחתול (הפריץ) נכנס לתקוף את התינוק הוא ירד מהתנור והיכה אותו עד שברח.

אני: הקבצן נכנס מהר ועלה על התנור

הוא: (ברצינות תהומית) אבל הוא לא חלה... 

כשהיתה בת 4, שרה ברכת המזון בדבקות "בעבור שמו הגדול כי הוא אין זמן ומפרנס לכל..."

בעלי: בת כמה את?

הילדה: תגיד אתה.

בעלי: את בת שלוש, אז בת כמה את?

הילדה (בתרועת נצחון): בן שלוש!

בס"ד

גיל שנתיים לענ"ד זה מוקדם מידי.
אני גרה בעיר אז אין מצב שהילד שלי צריך להסתובב לבד,

ולבחור עם מי הוא מדבר ועם מי לא, אבל כעת מרמומי גילו (גיל 9 עוד מעט)
הוא כבר יודע.

בס"ד

שאלתי אותו למה הוא רוצה שאני אלך לאיבוד,
אז הוא ענה :"כדי להביא כבר את הכדור, ואת המפתח, ואת כל הדברים שהלכו לשם"

הבת שלי, כשהיתה בת שנה וחצי, היתה שרה:

היום יום שישי!
מחר שבת , מחר שבת, שבת כהן! (במקום קודש חחח)

בס"ד

רק יום בערב כשהם הלכו לישון, קלטתי 
שהקטן שלי שאומר קריאת שמע עם הגדולים,
(הם מהסידור והוא חוזר אחריהם בע"פ)
בטוח שחלק מהתפילה הוא שאימא שלו תתחתן... 

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.

בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.

גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶

איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.

סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.

הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅

וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.

בפרטים הקטנים

עציצים

מנורות

ידיות לארונות

שטיח

ווילונות

ואז מרגישים בבית

עברנו,

ברוך ה'

ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'

ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו

עדיין התקלחתי עם כפכפים😅

מחר ננקה שם שוב

אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…

וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה

קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.

זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה

זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..

אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...

מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.

יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.

רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.

ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.

אז כנראה זו חלודה ולא אבנית

מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?

אני??

לאאאא

מפתאוםםםם

😳😳😳

😂

מה נעשה צריך שיהיה נקי

יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח

וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.

כי זו חומצה מאכלת

בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב

יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש

אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה

זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר

חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.

אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.

למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.

ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים

ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות

אבל זה לא ממש עוזר

אגב הוא לא אומר מילה

הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי

פשוט

מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה

ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן

זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה

וההשוואה מאתגרת

מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️

אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.

אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.

וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.

גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות

ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.

איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂

מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️

קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!

ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.

תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.

תהני, תשמחי, תהני ממה שיש

ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.

אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.

מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞

האמת שאצלנו זה קרה ביחד עם זה שנהיה קשה מידי להשכיב את כולם ביחד (יותר מידי אנרגיות ביחד, או מריבות וכדו'). אז אמרתי לגדולה כשאני משכיבה את הקטנים יותר אני מרשה לה לקרוא בינתיים משהו בסלון, ואחר כך היא תלך לישון. זה יצא נוח והקטנים הרגישו שהם מרוויחים כי אני משכיבה אותם ולא אותה.

אצלך נשמע שהמצב אחר.

אולי הייתי מגדירה את זה כמשהו שתלוי בגיל. מגיל 9 (תתאימי לגיל הרלוונטי) אפשר ללכת לישון בשעה x. גם כשאתם תגיעו לגיל הזה תוכלו ללכת לישון בשעה מאוחרת יותר.

אני מבינה אותך.

לפעמים הבת שלי כן מנסה לדבר איתי, ולא תמיד מתאים לי...

אבל מצד שני אין לה באמת הרבה הזדמנויות לדבר איתי לבד בלי עוד מאזינים ברקע.

אז לפעמים אני מחליטה לוותר על הזמן שלי וכן לשמוע אותה ולדבר קצת. והרבה פעמים בשלב מסוים (או כבר בהתחלה, אם אני באמת לא מסוגלת) אני מסבירה לה שאחרי יום שלם שאני בעבודה, אני צריכה עכשיו קצת שקט ומנוחה, והיא בדרך כלל מכבדת את זה.

חשבתי על משהו אחר לגמרי, מאיזה גיל הילד הולך לישון אחריכן...

פה חגיגה, יש לפחות 3-4 ילדים שבאופן קבוע בבין הזמנים ישנים אחרי שאני הולכת לישון...

ולשאלתך, אצלי מגיל 0 כל ילד הולך לישון שמתאים לו, לפעמים הקטן שעוד ישן צהריים הולך לישון לפני הגדול והכל טוב. אבל אצלנו מאז ומעולם כל ילד הולך לישון בנפרד ואני לא השכבתי אף פעם את כולם ביחד

באופן כללי הם יודעים שכל ילד מקבל את היחס שמתאים לו ואני לא צריכה לתת דין וחשבון למה כל אחד ישן בשעה אחרת

בשקט עם ספר בתנאי שמסיים לקרוא, מתאגגן והולך לישון בשעה מוסכמת. את כבר הולכת לעינייך ולא מתעסקת יותר. מרגילים את הקטנים שהגדול מתארגן אחריהם ובכלל לא נכנס איתם לחדר כשהם מתאגגנים.

מעסיקים את עצמם בשקט עד השעה 8וחצי שאז זה הזמן שהם ישנים

לי הם לא בסלון..בעבר היו בחדר עם עצמם אז פשוט קראו או שיחקו בשקט בחדר ואז הלכו לישון לבד ב8וחצי.

הם גם מתארגנים לשינה יחד עם הקטנים..פיג'מות צחצוח שיניים וכו..

כיום יש איתם עוד קטן בחדר אז הם הולכים לחדר אחר שפנוי.

הכלל אצלינו שהסלון בערב הוא של אמא ואבא

הגדול יותר הולך לישון יותר מאוחר אבל גם הוא קורא או מעסיק את עצמו

לא מעלימה את זה מהאחים הרטנים זה לא יעבוד

אבל הם יודעים שיש כזה גיל ..ואז יהיה גם להם מותר

לילדה בת 7 שצמודה לאחות מעליה

אני מדי פעם מרשה גם כדי לפרגן לה..בערך אחת לשהוע

קצת יותר מאתגר איתה כי קשה לה לשמור על שקט.. היא יכולה לצעוק-לבכות-לדבר -לצחוק בקול רם מדי לפעמים..

מחזיק מעמד כמה שנים.

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

מעולה.

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

יש חוף נפרד

ויש חוף מעורב

ויש חוף מעורב שבאים לשם הרבה דתיים אז האוירה יותר נעימה מבחינת לבוש. אי אפשר לדעת באמת מי יגיע. עניין של מזל.

את פלמחים פחות מכירה אז לא יודעת איך זה שם

מה שכן בבין הזמנים מאד נוח ללכת לחוף משפחות (אגב לרוב מדובר בחוף לא מוכרז) כי רוב המשפחות דתיות/חרדיות.

אני לוקחת איתי את הילדים בד"כ בתקופה הזו.

או לחוף באשקלון ממש מבודד.

אנחנו מגיעים מהכניסה הראשונה אחרי שפונים שמאלה מכביש 35.

וממשיכים לאורך בן גוריון עד הסוף.

יש שם חניה מאד גדולה.

זה צמוד מימין לחוף הנפרד.

זה פשוט חוף לא מוכרז וללא שירותי הצלה.

אפשר בכיף ללכת, רק כדאי מאד מאד להשאר בחוף ולא להכנס למים.

לנו למשל לא מפריע שיש כמה בנות כאלו.

מוצאים פינה לעצמנו בהרכב משפחתי.

אבל למי שמפריע אז לא קיים דבר כזה.

פעם במעיינות ובכינרת היה יותר טוב.

אגב גם בנפרד הרבה פעמים יש בגדי ים כאלו..

אם יש בנים מתבגרים הייתי נמנעת מהבילוי הזה וזהו.

אם מעניין אותך אז יש בריכות עם שעות מעורבות עם לבוש נסבל.

פעם היינו בקיבוץ עין צורים לקראת שבת וממש נהנינו להיכנס לבריכה כל המשפחה.

בפארק הפיראטים באשדוד

היו כמעט רק חרדים

אז לא היה בעיית צניעות

והיה ממש נחמד