כשהגדולה שלי היתה בת שלוש : "השמלה הזאת לא מוצאחנת בעיניים שלי"

וגם : אבל אני הבטחתי לך שתקני לי ממתק!"

לקחתי את הבן שלי - בן שלוש, לגן והיה קריר אז אמרתי שחבל שלא הבאתי לו סוודר , אז הבן שלי אומר: בעזרת ה' אל תזכרי להביא לי סוודר.

יום אחד היתה להם בגן 'חבלת' חשמל (גאוני לא?)

אמירה נוספת: אני לא יש שעון, כי אני לא גדול, אז אני לא יש שעון לי

הבת שלי אמרה "אבקת חשמל"

יש לנו בשכונה ערבי שבא כמעט כל יום וצועק "אלטיזכאן"

הבת: הוא קורא לו והוא לא בא... חשבה שהוא קורה למישהו..

קיבלה מכה אמא, אולי תביא לי במבה? זה יעזור לי...

הסייעת דיברה בטלפון הבת שלי שאלה מי זה? אז אמרה לה בעלי ,הבת שלי: אני גם רוצה בעלי...

בצעקה ודרישה: אמא, אני רוצה להתחתן!!!!!!!!!(בתקופת אירוע חתונה משפחתי)

אני בעד לפתוח גם שרשור תירוצים....אמאלה איזה יצירתיים לפעמים ילדים...השבוע הבת שלי רצתה להישאר עוד קצת במיטה אז התחילה רגע מה צריך קודם לסדר את המיטה....ממש..

לא זוכרת כרגע עוד...

הגננת אומרת בואו נעשה

עכשיו קצת להירגע

כל הילדות לוקחות בכאילו כרית ונחות..

וילדה אחת:

הגננת אבל שכחת להדליק את החושך..

בת 4 אומרת: "רוצה חלקים בצבע אדום"

בת שנתיים וחצי עונה בשיא הרשמיות: "לא, תודה תודה, כבר יש לי"

ועוד מקרה השבוע:

נסענו ברכב (חד פעמי) נסיעה ארוכה מאוד.. 

בת השנתיים וחצי נרדמה אחרי 3 דקות מההתחלה והתעוררה אחרי כמעט שעה וחצי של נסיעה

כשהוצאתי אותה מהכיסא הדבר הראשון שהיא אומרת

"אמא ישנתי, המון"

בסביבות גיל שלוש הייתה ממציאה מילים.

היה "נחש ארסי ודבורה עקצית".

והיו לה שמות לסוגים שונים של קוקו. "אמא, היום תעשי לי קוקו פקה. מחר קוקו מנה" 

או ילדה אחרת, שדיברנו על נסיעה לחו"ל באיזה הקשר. "אני בחיים לא אשכח את ה' גם אם אני אהיה בחוץ לארץ!!".

ממליצה לכולן לכתוב את כל הדברים האלה. ממש כיף לקרוא לילדים הגדולים את כל הדברים המצחיקים שהם אמרו.

הכל כתוב

בגיל שנה וחצי פעם שאלתי את הגדול:

מה להכין לך לארוחת ערב- ביצה קשה או חביתה.

הוא חשב רגע וענה:

להזמין פלאפל!   

פעם בירך: "שהכל נהיה סוכריה"

ביקשה מהצהרונית שתתן לה המון המון אוכל

שהיא תהיה שמנה ויהיה לה תינוק 

רוצה לאכול משהו, צועק "אמן" ומכניס לפה!
(כאילו הוא ברך וענו לו אמן )

וגם בהדלקת נרות חנוכה, כשהוא ראה את בעלי ניגש להדליק נרות הוא צעק ישר "אמן"...

לפני ואחרי הברכות!
 

"אבא הלך אמן".. כאילו אבא הלך להתפלל...

חמותי הביאה לנו ממתקים. אמרנו שנשמור אותם לשבת.

אז בן הארבע צועק: "לא, ממתקים זה מוקצה בשבת!"

נסעתי לתומי ברכבת הקלה בירושלים, ובאחת התחנות נכנסו 

בחורה עם שתי בנות קטנות.

הבחורה הושיבה אותן על הכסאות
והסבירה להן ש"אנחנו נוסעות עכשיו ברכבת הקלה..."

אז הילדה הקטנה שואלת-

"למה לא הרכבת החתן?!"...

כל מי ששמע אותה ברכבת צחק

בס"ד

לגרוש שלי היה מנהג לנסות להרגיז אותי עם בדיחות טיפשיות,

שהיה ממציא על נושאים רגישים לי, ובדרך כלל לא הייתי מגיבה.
יום אחד כשהוא שוב התחיל עם זה בכורי שהיה אז בן שלוש,

ניגש אליו ואמר לו בשקט :"אבא מתי כבר תתבגר? לא נעים לי שאתה מדבר שטויות"

לזכותו של הגרוש יאמר שהוא צחק וקיבל את התוכחה,
מאז לא עשה זאת בנוכחות הילדים,
אבל לי זה כאב שהילד מרגיש יותר בוגר מאביו..

ומשהו אחר-
פעם באמצע ניקיון פסח שמתי את הילדים בלול,(כל אחד בשלו)
הגדול היה בן שנתיים ועדיין לא ידע לצאת מהלול לבד,
וביקש שאוציא אותו.
בקשתי שהוא יחכה, כי הרצפה הייתה רטובה, אבל לילדון ממש נמאס,
בהתחלה הוא קפץ במחאה וצעק "רוצה לצאת! רוצה לצאת!"

והתלתלים שלו קופצים איתו,
הלב שלי בקושי עמד בזה, אבל אין מה לעשות.
אבל אז הילד התיישב על המיטה,
הרים ידיו למעלה ואמר :"ה' תעשה שהיא תוציא אותי מפה!"

כאן כבר לא עמדתי בזה...
נאלצתי להוציא אותו מייד... 
(אלא מה? שיחשוב שתפילת לא מתקבלות?)

(ואז כמובן הוא התיישב היישר בתוך שלולית מים עם קצף ונהנה נורא..)

פעם אחרת  (כשעדיין היה בן שנתיים וחצי)שאלתי אותו אם הוא רוצה עוף לארוחת צהריים.
הוא התחיל לקפוץ והתחיל להכריז בקול "לא רוצה עוף! אני רוצה משיח! רוצה משיח!"

ופעם אחת כשהיה בן 10 חודשים והייתי בהריון,
הוא שיחק לידי על השטיח,

רציתי לראות אם הוא כבר יכול להגיב בצורה של קנאה,
ולקחתי לידי דובי שלו, ועשיתי כאילו אני מרדימה אותו בידיים.
הקטנצי'יק בא אליי, לקח מידי את הדובי, טיפס עליי,
ואת הדובי החזיק בעצמו, כאילו הוא מרדים אותו.
ואז נתן לי מבט כזה ארוך,
כאילו אומר :"זה התינוק שלי ואני התינוק שלך. הבנת?"

יש עוד מלא כמובן,

אבל עשיתן לי נוסטלגיה על הבכור

וגם "למה אתה גוזר את השערות בראש ומדביק בבית שחי?"

***

"אמא, איך קוראים לשלג הראשון?"

אפרופו גשם ראשון, שמעתי גם ילדה אחרי היורה מספרת לאמה שהיום ירד הרובה.

בגיל שנתיים הוא ניסה לנקות לכלוך עם טישו ולא הצליח,

הוא בא אלינו: אבא, זה לא עובד!

יום אחד הוא שאל את אמא שלי:

סבתא, מה עושה מכבה אש?

סבתא ענתה- מכבה את האש.

לא, סבתא, מה עושה מכבה אש?

-מכבה את האש!

-לא, סבתא, מכבה אש עושה וויייאוווו וווייייאוווווו!!

בן ה3 חודשים בכה, שאלתי את הגדול (שנתיים)- למה התינוק בוכה?

מה הוא רוצה?   תשובתו: קורנפלקס עם חלב!

הוא- כואבת לי הבטן.

אני- איפה כואבת לך הבטן?

הוא- ליד הגב!

בסוכות היינו ב-שמחת בית השואב אבק!

ואחרון חביב:

בייגלה בייגלה צא החוצה!

(הייתי חייבת )

בן שנתיים וחצי:

התוכי הלך הביתה שלו.

אני- תוכי לא הולך, תוכי עף. איזה עוד חיה עפה?

הוא- ציפור.

יופי! איזה עוד חיה?

..... עוד תוכי!

"לא, אתמול כבר הלכתי לישון"

היא הסתובבה ורצתה שאעבור לגב ואמרה: "עכשו תסבני את הבטן השניה"

מה מברכים?

- שהחיינו

למה?

-כמו בראש השנה

נראה מה נזכור....

התפוצצה ביצה. בת שנתיים: היא התפוצצה מצחוק...

אני: למי יש קונכיה?

בן שנתיים: לסביבון...

אני: לא, לחילזון!

הוא: אה, חילזון סוב סוב סוב...

התקלקלה לי שקית חלב, ירדתי עם הקטנה לשים אותה לחתולים ליד הפח.

היא: אבל למה את לא מביאה גם קרונפלקס??? 

לימדנו את הקטן איך נראית האות צ', אז הוא ישר קפץ: אה, כמו אני, צדיק!

ביום למחרת שאלנו אותו איזה אות זו, הוא: חמוד, לא, מתוק, אה! צדיק..

בנתיים זה מה שזוכרת.....

ניסתה להסתכל אל תוך החולצה שלי, כדי לראות את ה"תינוקי".

כשלא הצליחה - ויתרה, ועשתה לו שלום ונשיקה מעבר לחולצה...

(כל פעם אני שואלת את עצמי כמה היא מבינה שיש תינוק בבטן, שיצא ויכבוש את מקומה... מקרים כאלה מוכיחים לי שהיא מבינה טוב למדי)

שכשהייתי בהריון על הבת שלי, אז הגדול שלי היה בן שנתיים בערך.

הוא קפץ על הספה ואני וסבתי שתהיה בריאה ישבנו לידו.

אז סבתא שלי אמרה לו: תיזהר! יש לאמא תינוק בבטן. תרד.

אז הוא בא, מנסה להרים את החולצה ושואל: איפה? איפה? פה?

חחח

* הבת השנייה שלי היתה בת שנה וחמישה חודשים ו"התלוננה" על מכה שקיבלה.

הבת הגדולה יותר, בת שנתיים וחצי הולכת מייד ומנשקת לה בברך- איפה שהיא קיבלה מכה.

*הבת שלי בת 2.5 מחזיקה יד לעגלה והולכת עם אמא ברחוב.

בטעות, הגלגל של העגלה עולה על הרגל של בת ה-2.5.

והיא:"אמא, העגלה נתנה לי מכה ברגל"

אני: אויש! לא שמתי לב.

והיא בתגובה: אמא, תבקשי ממני סליחה!

חיים שלי!!!

*הקטנה בת 1.5 לא מצליחה לעשות משהו.

בת ה-2.5 מרגיעה אותה: לא נורא *****, אל תדאגי! אני אעזור לך!
 

*הגדולה שלי היתה בת שנה ו-8 חודשים. רצתה מאחיה הגדול משהו. אז היא אומרת לו: תביא לי את זה, סדיק! (= "צדיק")

*הבת הקטנה, היתה בת 3. הגדולה, בת ה-4 קוראת לה כדי שתעשה איתה משהו.

אז בת ה-3 אומרת: רגע! מה? יש לי 10 ידיים??

*הקטנה, כשהייתה בת 3 אומרת לי: אמא, את יכולה לשרוול לי את השרוול?

*הקטן שלי, כשהיה בן 11 חודש, יונק. מסיים לינוק, מוציא את הפה ואומר לי: תודה!

קטנצ'יק!
 

*הגדולה שלי, כשהיתה בת שנתיים וקצת דיברה איתי על משהו ואח"כ הלכה ושמעתי אותה אומרת לעצמה: חמודה אמא! חמודה!

אמרתי לה: מה, מה אמרת ***?

והיא: אמרתי שאת חמודה!

*הגדול שלי, כשהיה כמעט בן 4. חודש אייר. קראתי איתו קריאת שמע לפני השינה והוא אמר אח"כ"משיב הרוח ומוריד הגשם!
אמרתי לו: עכשיו אומרים מוריד הטל ולא משיב הרוח!
אז הוא עונה לי: מה את מדברת? ירד היום גשם!

(באמת ירד באותו יום גשם)
 

* הגדולה. בת שנתיים. נגמלת מהטיטול. יושבת בשירותים ולא מצליחה לעשות אז היא קוראת לי: אמא! זה לא עובד!

*הגדולה. בת 3. חורף. קמה בבוקר ומודיעה: אמא! הגיע הזמן שתתחילי לכסות אותי בלילה! (למרות שאני מכסה מליון פעם בלילה אחד. בבוקר היא כמובן בלי שמיכה!)

*הגדולה, בת 2.5 אומרת לי: אמא! נכון אני ממש מתוקה?

*בת 2.5. כשמספרים לה משהו עצוב היא אומרת: אוי אוי אוי!
וכשמספרים משהו משמח, היא אומרת! יופי! יופי!

יוהו... כתבתי מגילה... 

יש לי עוד מלא דברים כאלה. כתבתי לי את זה כשזה קרה...

מענין אם למישהי היתה סבלנות והיא קראה עד כאן...

כן, היא פלפלית ברמות...

בס"ד

לשרוול את השרוול הפילה אותי לגמריי!
ילדים מתוקים וחכמים!!

התרשמתי במיוחד מהצורת ביטוי הנעימה..

מלא מחמאות ומילים טובות[כנראה שגם אתם מדברים ככה.]

הרבה נחת.

ותודה על המחמאה.

משתדלים...

מקווה שיצאו פירות טובים. לכולנו בעז"ה

וכעסתי עליו.

אחיו הגדול (בן 3) אמר לי-

את יכולה לכעוס כמה שאת רוצה אבל אם תרימי יד אני ישים אותך בחדר עד שתלמדי לשמור על הידיים שלך.

אני נותנת מקום לכעס, אבל אף פעם לא לאלימות.

אפשר עוד כמה רעיונות?

זה גישה מהממת.

למד את זה ממישהו...

בס"ד

כשהגדול היה בן שנתיים וחצי אחותי קנתה איתו ביחד מתנה עבור יום הולדתי, כאילו ממנו.
זה היה אגרטל חמוד. הוא מאד התלהב מהאגרטל הראה אותו לכולם,
וכצפוי האגרטל נשבר..

הוא התאפק לא לבכות (כבר היו לו שני אחים תינוקות, הוא הגדול הוא לא בוכה..)

ואחותי שראה את פניו המתכווצות אמרה "לא נורא... אתה לא צריך לכעוס על עצמך"

בבת אחד הוא הרים מבט מופתע, תדהמה עצומה בעיניו הגדולות, ושואל

"אני? לכעוס על עצמי? עצמי חמוד! עצמי מתוק! איך אפשר לכעוס על עצמי???"

עד היום אני אומרת לו את זה, (אוטוטו בר מצווה)עצמך חמוד עצמך מתוק איך אפשר לכעוס על עצמך??

וכעת לקטנצ'יק-

כשהוא היה בן שנה וחצי גרנו בדירה שהחלונות בה מגיעים כמעט עד הריצפה,
אדן חלון רחב, וסורגים ממש טובים. מובן שבקיץ הקטנצ'יק היה מבלה שם המון,
וחלק משגרת יומו הייתה להמתין ל"אלטע זכן" ולצעוק לו בוקר טוב, עד הוא עונה.
יום אחד אחיו הגדול לא הלך לגן וראה את הקטן צועק לערבי, והזהיר אותו שלא יידבר עם ערבים.
הקטן :"מה? אבל הוא חבר שלי!"

הוא רץ לחלון- אחיו אחריו, וצועק "אלטע זכן! נכון אתה חבר שלי?"

ככה כמה פעמים עד שהערבי ענה לו כן.
ואז הוא אומר לאחיו (עדיין ליד החלון ..)
"רואה? הוא ערבי טוב"

לקח קצת זמן עד שכושר הדיבור שב אליי... וגם אז לא ידעתי מה להגיד.

עוד אחד, תפסתי את הקטן שופך חלב מהחלון.
לשאלתי מה הוא עושה ענה בטבעיות "לחתולים".

הסברתי לו  שהחתולים לא יכולים לשתות ככה בלי כלי, כי זה נספג באדמה.
כמה רגעים אח"כ תפסתי אותו מנסה לשפוך מיים מנרלים מהחלון. 
"לעצים ולפרחים..." זה היה בגיל שנתיים וחצי,

אבל גם לפני כמה חודשים חזר ביום חם לבית,
ממש צמא. שאלתי למה לא מילא את הבקבוק לפני שיצא לדרך,

ענה לי שהוא מילא אבל השקה את העצים בדרך, כי

"אני עוד מעט אגיע לבית ויש בבית מים, העצים המסכנים תקועים כאן...!"

(חסר תקנה?)

כשהם היו בגילאי שנתיים שלוש וארבע קרה שעברנו דירה 4 פעמים במהלך חצי שנה.
(נסיבות חיים לא צפויות)

אז כשהגענו לדירה האחרונה בקשתי שכל אחד יצייר בית,
ואז שאלתי אותם כל מיני דברים על הציור,
והתרשמתי איך הם מרגישים. הגדול והקטן שיתפו פעולה יפה,.
הבינוני בן השלוש שקד על הציור שלו,
עם סרגל וכ'.
כשסיים ראיתי ציור מושקע ממש, ומדוייק,מובן שהחמאתי והתפעלתי, ואז ניסיתי לשאול גם אותו.
"מה זה?"

הוא מסתכל עלי בשוק.ועונה בסבלנות עם פליאה :"בית"

אני "כן, אבל מה אתה רואה כאן?"

כאן מבטו הופך להיות קצת דואג.
הוא מצביע על פרטים בציור

"גג, חלון, דלת, בית."
נותן לי רגע לעכל את המידע, ושואל

,"מבינה?"

לא התייאשתי :"כן, אל מי גר בבית הזה?"

כאן בן השלוש איבד את סבלנותו

"אימא! זה ציור! אף אחד לא גר שם!"

את חמודה והילדים שלך כמוך

נהנתי מכל חכמה

לדבר עם ערבים...

בכללי מומלץ כמה שיותר להגדיר לילד, מה רע ומה טוב, ע"מ להטמיע בו את ערכי התורה כבר מגיל קטן.

להגיד על ערבי שהוא ערבי טוב למשל, זהו איסור תורה של "לא תחנם". ובכלל ערבי לא יכול להיות "טוב", כל עוד הוא גר בא"י, וכל עוד הוא לא מקיים את 7 מצוות בני נח.

וגם אם הוא נראה לך קטן בשביל הסברים שכאלה, פשוט למדי אותו- עם ערבים לא מדברים!

אח"כ יש הורים שמתפלאים למה הבת שלהם ח"ו לא בורחת כשיש ערבים שמתחילים איתה, פשוט אף פעם לא לימדו אותה שאסור לדבר איתם, או שכן לימדו אותה שיש כזה דבר "ערבים טובים".

חשוב מאוד להגיד לילדים דברים ברורים כי זה ממש נטמע בתוכם, כך כשהם גדלים ועולה בהם שאלה הם מחפשים בתוכם את התשובה, ולפעמים לא מוצאים ויש "שטח ריק" בנושא מסויים- כי ההורים שלהם אף פעם לא דיברו איתם על זה.

מקווה שלא תכעסי שהגבתי כך, הרגשתי חובה, במיוחד לאור העובדה שכתבת שלא ידעת מה להגיד...

הילד שלך מתוק וחכם, והלוואי שתרווי ממנו ומאחיו תמיד הרבה נחת יהודית, בתוך שאר אימהות ישראל!

ב"ה שרבותיי לא מורים כן, וערכי תורתנו הקדושה שלמדתי מהם די שונים מאלה שהצגת...

בס"ד

גיל שנתיים לענ"ד זה מוקדם מידי.
אני גרה בעיר אז אין מצב שהילד שלי צריך להסתובב לבד,

ולבחור עם מי הוא מדבר ועם מי לא, אבל כעת מרמומי גילו (גיל 9 עוד מעט)
הוא כבר יודע...

אמרת שעד היום עד אומרת לבנך בן ה-13 "עצמך חמוד" וכו'

גם לי, עד היום סבתא שלי שתהיה בריאה מזכירה לי שכשהייתי קטנה (בסביבות שנתיים),

אם הייתי עושה משהו: שוברת, מפילה וכד' והיו שואלים אותי: מי עשה? מה קרה?

הייתי עונה: מעצמו!

זה נפל מעצמו! נשבר מעצמו! מעצמו!

ועושה פרצוף כזה וידיים לצדדים...

חחח

במיוחד אהבתי את הראשון

הוא- את מי את הכי אוהבת?

היא- את ה' ואז את אבא ואז את אמא ואז אותך...

הוא- מה??? את עצמך את לא אוהבת??

היא- אני כן אוהבת, אולי אפילו לפני אבא.

הוא- אני הכי אוהב את עצמי!!!!! אפילו עוד לפני שאני אוהב את ה' והמלאכים אני אוהב את עצמי!

הבת שלי כשהיתה בת 4 שרה מי 

כמוך מי כמוך בעל גבולות...בסעודה שלישית

או אני קופצת בפרופולינה

בת שנה וחצי.

ראתה בספר מישהי שהרגליים מצויירות עד הברך.

אז היא אומרת: אוי נשבר!! (כי רואים רק חצי רגל בתמונה)

חחחחח

שונאת את האמבטיה

כנראה קר לה שם וכשהיא יוצאת

אז אמרתי לה כל הזמן אוי קר לך

עוד מעט יהיה נעים..

אז היא משתמשת עם זה לשימושים שונים

באמבטיה-קר קר..אמא קר..

אבל היום היא קיבלה מכה ובכתה

וכששאלתי מה קרה

היא בכתה-קר קר...

אין, ילדים זה עם מתוק, ושנון!!

הבן שלי בן שנתיים רואה תמונה שלי מריחה פרח ומצביע "אמא הלך לישון.."

רואה את בעלי דופק לי כזה על הגב ונלחץ- "אבא לא מרביץ"

נזכרתי במשהו שאמא שלי סיפרה לי על עצמי כשהייתי קטנה:

היא לקחה אותי לכותל וכשסיימה להתפלל באנו לצאת וכנהוג היא פסעה אחורנית.

שאלתי אותה- "אמא למה את עושה 'עושה שלום' כזה ארוך"?... 

וגם יום אחד ראתה חולצה שלי לא במקום ושאלה אותי "מה דינה של חולצה זו?" ואני עונה לה- "תליה"

אחים שלי הם שנינויות מהלכים.

- אחותי מסתכלת בספר ויש שם דף של "מצא את החסר". הייתה שם תמונה של דייג עם גופיה שחסר לו החכה.

שואלים אותה- "מה חסר לו?" עונה: חולצה

- אחותי מסתכלת בספר ורואה תמונה של קוף מתנדנד. צועקת: "אמאא, בואי תראי, מהררר שהוא לא יפול"

- שואלים את אחי- "איפה קבור אברהם אבינו, במערת.." - "שדים"

- חברה מתקשרת לאמא שלי. אחותי עונה- "רק רגע אני שמה אותך על הספה, אמא כבר באה"

יש עוד מלאאא בלי סוף

אם יש לכן סבלנות לשמוע תעדכנו

תוסיפי כן

הקטן שלי (3.2) : מביא לי בייגלה: "אמא אני מפנק אותך" .

"ענק" הזמר החסידי

בת 3: למה נוסעים לכותל?

אמא: להתפלל שיהיה לנו תינוק..

בת 3: אז בואי ניקח עגלה!

ב"ה

סיפרתי לבן שלי כשהיה בן שנתיים סיפור חסידי עתיק על קבצן שהתארח אצל יהודי והציל את התינוק מהפריץ...,

הסיפור מתאר שהקבצן הלך לישון על התנור (אח) וכשהחתול (הפריץ) נכנס לתקוף את התינוק הוא ירד מהתנור והיכה אותו עד שברח.

אני: הקבצן נכנס מהר ועלה על התנור

הוא: (ברצינות תהומית) אבל הוא לא חלה... 

כשהיתה בת 4, שרה ברכת המזון בדבקות "בעבור שמו הגדול כי הוא אין זמן ומפרנס לכל..."

בעלי: בת כמה את?

הילדה: תגיד אתה.

בעלי: את בת שלוש, אז בת כמה את?

הילדה (בתרועת נצחון): בן שלוש!

בס"ד

גיל שנתיים לענ"ד זה מוקדם מידי.
אני גרה בעיר אז אין מצב שהילד שלי צריך להסתובב לבד,

ולבחור עם מי הוא מדבר ועם מי לא, אבל כעת מרמומי גילו (גיל 9 עוד מעט)
הוא כבר יודע.

בס"ד

שאלתי אותו למה הוא רוצה שאני אלך לאיבוד,
אז הוא ענה :"כדי להביא כבר את הכדור, ואת המפתח, ואת כל הדברים שהלכו לשם"

הבת שלי, כשהיתה בת שנה וחצי, היתה שרה:

היום יום שישי!
מחר שבת , מחר שבת, שבת כהן! (במקום קודש חחח)

בס"ד

רק יום בערב כשהם הלכו לישון, קלטתי 
שהקטן שלי שאומר קריאת שמע עם הגדולים,
(הם מהסידור והוא חוזר אחריהם בע"פ)
בטוח שחלק מהתפילה הוא שאימא שלו תתחתן... 

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר