כי יש לך שתי ידיים (יד לכל ילד).

וכשנמצאים עם הבעל - אז כל אחד אחראי על אחד מהילדים, ואז זה קל יחסית.

חוץ מזה - ברגע שיש יותר מילד אחד, הילדים לומדים להעסיק זה את זה.

אפילו כשהשני הוא תינוק קטן - אולי תגלי פתאום שהגדול מתעניין בו ואוהב אותו כ"כ, כך ש"אין לו זמן" לצרוח ולעשות "סיוטים"...

לא מכחישה שזה יכול להיות קשה. אבל עם הזמן לומדים להסתדר עם שניים, בדיוק כמו שלמדת להסתדר עם אחד (ובדיוק כמו שתלמדי להסתדר בע"ה עם שלושה וארבעה וכו'...) - ויש הרבה רגעי נחת מתוקים, שיוצרים אווירה משפחתית!

(לא ציינת מה ההפרש הצפוי ביניהם, אז ניסיתי לכתוב כללי יחסית).

יש אפילו משהו קל יותר בשניים.

כי כמו שמתואמת אומרת, הם מעסיקים הרבה אחד את השני.

מבחינה לוגיסטית, זה בראמת לא תמיד פשוט, אבל לומדים להתארגן.

בכלל, אומרים שהמעבר הכי קשה הוא מ2 ל3. אח"כ זה רק נהיה קל יותר.

אצלי, לא זוכרת קושי מיוחד במעבר בין 2 ל3

הקושי היחיד שזכור לי הוא במעבר בין 1 ל2 בתחום הרגשי-

לקח לי זמן להבין את זה שיש מקום בלב לשניהם

וכל הזמן הייתי שואלת את עצמי- אז את מי את אוהבת יותר?

היום אני יכולה לענות שאת כולם אני אוהבת עד כלות

אבל אז היה לי קצת קשה עם זה.

היה מעבר משניים לארבע(...) - לכן אני מסוגלת להגיד שהמעבר מילד אחד לשני ילדים הוא קל יחסית... (אם כי בעלי עזר לי המון בתקופה הזו! אז זה בהחלט הקל עוד...)

ואם את יכולה, אז את גדולה מהחיים!!!!!

בדיוק השבת שמעתי על רביעייה של בנים (דובר על בר המצווה שלהם...)

אני מסתפקת בבר מצווה הכפולה שעתידה להיות לנו...

חשבתי שזה מלשון התאמה-שלמות(אהבתי את הניק מהתחלה..)

אה ובקשר לבלגנים בעיכול ובתיאבון של הפריפול רציתי לשלןח לך במסר

שדיברתי עם דודה שלי שיש לה נסיון בכל זה והמליצה לי 

לקחת בלילה אפילו 2 (לפני השינה) ככה עוקפים את כל הבעיות(מוצרי חלב תיאבון)

תודה!

תעדכני 

אני גם התחלתי לקחת 

ירד לי הברזל ל9.9

את הפריפול , רק חשוב לא לקחת ממש בסמוך לשינה כי זה יכול להכביד

(אגב, לפריפול אין ממש בעיה עם מוצרי חלב כיוון שזה ברזל שכתוב שאפשר לקחת אותו בסמוך לצריכת מוצרי חלב ) 

ולגבי זו שעברה משני ילדים לשש..אני ממש מרגישה צורך להציע לה עזרה (למרות שגם אני הייתי שמחה לקצת עזרה עם העומס שיש עליי

ההתחלה היא קשה, בהמשך כיף להם ביחד, והם מעסיקים אחד את השני.

בקשר לנסיעה באוטובוס, אני אף פעם לא נסעתי עם 2 פיצקלך באוטובוס, ללא בעלי.

הייתה לי עגלת אחים, ואיתה התניידתי.

כשהייתי צריכה לנסוע, בד"כ הייתי נוסעת עם בעלי, או נוסעת במונית.

הצעה שלי: לא לוותר על עגלת אחים או עגלת תאומים!!!

לא לבנות על זה שהפעוט כבר גדול, ויעמוד על טרמפיסט וכד'.

תני לו את המקום שלו בעגלה, זה יהיה טוב לכולם!

אני חושבת שהמעבר מאפס ילדים לאחד הוא הרבה הרבה יותר קשה לעיכול ולתפקוד מאשר מאחד לשנים.

הרי את המיומנות כבר יש לך, הטכניקה, רק משתפרת,תאמיני לי.

את כירה את זה שכזוג צעיר לא מצליחים להגיע בזמן לשבת, וכשיש לך יותר, במקרה שלי- שבעה בע"ה לפעמים בימי שישי של חורף אני מספיקה לישון צהרים...

אני 2 פסחים לא הצלחתי להגיע מוכנה לחג.... התינוק לא היה במעון בשנים האלה והיה סיוט לנקות כשהוא איתי בבית ובגיל שצריך תעסוקה..

מה גם שאין אחים שמעסיקים וכו'...

כשזה ילד אחד אין מי שיתייחס אליו חוץ ממך...

זה הסוד לכל הצלחה.

עין טובה. נשמה גדולה.

ואנחנו...

'לא עלינו המלאכה לגמור'- מאוד מרגיע,

אבל גם 'אין אנחנו בני חורין ליבטל ממנה'

כל אחד עם ילד אחד עליו... נראה לי סבבה לגבי נסיעות.

אותי מה שיכול אולי להלחיץ קצת זה השעות של אחה"צ והמקלחות והארוחת ערב...

שיסתדרו לבד... זה די אשמתן...(לפי מה שאני מבינה...)

להביא ילד בלי אבא זה לא תקין. אז אם מישהי בוחרת לעשות את זה שתקח את כל כובד האחריות על עצמה ולא תבכה אח"כ שקשה לה...

כל היום לבד.

מתי הבעלים חוזרים?

2 נראה לי בקטנה..

[הבעל מטפל במישהו, את במישהו, ונגמר..]

3 זה כבר... טוב.. לפעמים אחד בוכה בצד ואין מה לעשות

בקיצור.. יהיה לך בסדר....

איך הסתדרו קודם.

אצלינו יש אבא אבל הוא לא צמוד אלי באינפוזיה

בלשון המעטה...

מתי בעלך נמצא?

מתחילה לקנא

אצלינו זה אמא אחת עם כמה ילדים שיהיה

אצלי זה- בא- הולך

פה חברותא, שם שיעור, פה תפילה וכו'.

כמובן שברגעי הלחץ- אמבטיות, השכבות, בוקר וכו' הוא נוכח ובזמני הקושי- הריונות- לידות.

אבל בעקרון אני שם והוא העוזר, המון המון אבל העוזר...

שיהיו בריאים, יש הרבה כאלה שגם את זה אין...

מי ששירשרתי אליה כתבה שיש 2 ילדים 2 אנשים

ואליה היתה התגובה.

היא האחראית ולכן זה לא חלוקה של שתיים על שתיים

אלא אחת על שתיים,שלוש וכו'

לא יכולה לחשוב על יותר מ2 גם מהמחשבה הזו אני מתעלפת

בנסיעות לשבת את מתכוונת כי יש נסיעות גם במשך השבוע ואז הוא עובד

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)