אבל אומרת מראש שאין בי כוחות לדבר עם האימהות. נראה לי שזה יחסל את החברות ביננו... או יעכיר

לא הבנתי איך הם נכנסו לכם לחצר?

לגבי זה שילד מרביץ באמת שאין לי פתרון, אבל כל השאר פשוט תתעלמי מהם. אם ילד של שכנה על הכביש, שיהיה לה לבריאות זו אחריות שלה. את לא צריכה לרדוף אחריהם.

אם ילד בא ומבקש ממך עזרה בלהוריד כדור/ להרים לנדנדה/ וואטאבר, תגידי לו בחיוך שיבקש מאמא שלו. או שאת לא יכולה. מבקש שוב, את לא יכולה.

תפוחים ואוכל ברור לא להביא לכולם.. אם זה היה חד פעמי אז בכיף לחלק.. אבל ילדים שבאים כל הזמן, לא. ואם הם עומדים ובוהים, תבקשי מהם בבקשה ללכת למשחקים. באסרטיביות. "היי חמוד אני מבקשת שתלך לשחק ולא תסתכל עלינו פה."

הכניסה הרבה יותר פנימית והבימבה הייתה שם אבל הם הגיעו

ואי תודה. אני מרגישה ממש גרועה כשאני מדברת ככה אבל משהו בזה שאת גם מציעה את זה הופך את זה לנורמלי

לגבי ילדים בכביש.. באמת היית מתעלמת? אם יקרה משהו יהיה לי מצפון כל החיים

אז אולי לחשוב על דרך יותר מתוחכמת להחביא.. אולי איזה מחסן שאפשר לנעול...
 

לא צריך לדבר בצורה לא יפה. זה פשוט אסרטיביות. לא אני לא עושה את זה. בחיוך. את באמת לא צריכה להשגיח על כולם

תראי.. אם זה משהו חד פעמי שקורה אז כן, הייתי הולכת להחזיר למדרכה. אבל אם זה באופן שיטתי ילדים שיורדים לכביש... יש גבול. את לא משמרות זה"ב. זה אחריות של ההורים שלהם ואם חס וחלילה יקרה משהו זה קודם כל יהיה על המצפון שלהם. מי שולח ילד בן שנתיים לבד לגינה?

יש לי איזו תחושה שהן בונות על האימהות שכן בחוץ

הן כאלה בכללי, נגיד ירגיעו את הילד שלי אם יבכה ואני עם ילד אחר. תודעה יישובית חברתית כזאת

אבל זה שהן נותנות את זה לפעמים לא אומר שאני מסוגלת לתת את זה תמידית

וגם אני לא מתנהלת בכללי בשיתופיות ושיחרור כאלה מוחלטים כמוהן

וזאת הסיבה גם שהן לא מוטרדות שהילד שלהן לוקח אופניים או בימבה של אחרים...

מבחינתי זה דבר שחייב לשאול רשות ומבחינתן זה ברור שכולם יחד וכולם ילדים

אני לא עירוניסטית, פשוט קשה לי שלא מכבדים...

בעיני זה לא לגיטימי. זה מלמד ילדים לא לכבד רכוש של אחרים. זה גם לא אכפת להם להשתמש בזה בצורה לא תואמת.כי זה לא שלהם.

בעיני לכתוב הודעה בקבוצה השכונתית להבהיר שזה לא סבבה מבחינתך זה חשוב כדי לעורר את התשומת לב של האחרים

מכעיסה אותי ההתנהלות שלהן שאין לי סבלנות להחמיא או לדבר בטוב

אז פשוט לא מדברת

על מי רץ לכביש.

אם את משגיחה על הילדים שלהם והם אינם קרובים לכביש, את לא צריכה להשגיח גם על אזור הכביש למקרה שאולי ילד כלשהו יגיע לשם.

תשגיחי על הילדים שלך שבקרבתך.

זה מאוד מתיש להשגיח על כ"כ הרבה ילדים, תורידי ממך את האחריות הזאת.

אם במקרה ממש מול עינייך ילד עומד להידרס, אז וואלה כן.

אבל מעבר, אני יושבת עם הגב לכביש ומסתכלת רק  על הילדים שלי.

מקסימום חוויה ותחושת חיים בהווה. 

בהכרח שזה נמצא רוב הזמן מול העיניים שלי...

האימהות האחרות גרות יותר בפנים של הרחוב

אבל אנסה מה שאפשר לנתק תחושת אחריות. נראה אם אצליח

פתרונות טכניים יש, ואפילו זולים.

הקושי הוא יותר נפשי להיות מוכוונים לנפרדות

ולהבין שמה ששלי שלי (באחריותי) ומה שלא שלי לא שלי (לא באחריותי)

ברגע שתפנימי את זה תוכלי להתגבר על התסכול מכל המצב.

תדרשי מהורים לשלם על נזק שהילדים שלהם עושים. בלי כעס, בענייניות. זה לגמרי מקובל ותקין.

אגב סביר שיתגלו כך אנשים נוספים שלא מרוצים מההתנהלות הזו אבל רק נדרשו היו לדחיפה הזו.

אני אעשה את זה אבל לא תולה תקוות

רק שפה יש כבישים בשונה מקיבוץ

מעבר לזה בחירה שלהם לקחת סיכון.

אין לך אחריות כלפי כל הילדים בעולם.

ברגע זה מת ילד מרעב באיזשהו מקום בעולם.

בגלל זה תבזבזי משאבים בניגוד לרצונך?

לגבי התפוח לדוגמה זה לגמרי עבודה שלך עם עצמך על גבולות.

העין ויש מצב שלא היית מספיקה וכו

ורק שתדע. 

אני רק רוצה להתייחס למשפט "  אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל" - את לא צריכה לרמוז, אלא להגיד בפירוש.

הערתי בעבר על נזק שעשו לי לרכב, אבל האמא לקחה את זה קשה וזה מוציא את כל החשק..

לזה..

אבל להגיד על בימבה או שראית את הקטן לשהות כמה פעמים בכביש זה שונה..

1. ללמוד להגיד, עכשיו אי אפשר להיות איתנו. להיכנס ולסגור את הדלת. להיות בחצר ולא להרשות להיכנס, ועלמוד על זה. אולי שווה אפילו לשים דלת שאפשר לנעול שיבינו את הרצינות

2. באמת לא להשאיר כלום בחוץ

לגבי לדבר איתן, אני מסכימה איתך שכל עוד זה מלא בביקורת פנימית (ומוצדקת מאד) שלך, גם אם תתנסחי הכי בעדינות זה יהיה מורגש שאת מלאה בביקורת ויפגע בחברות שלך.

אם תצליחי לשים גבולות ראשוניים, להקל מעלייך את העומס של יום ועוד יום עם עולם עלייך, אולי תוכלי להניח חלק מהמרירות ולבקש על משהו ספציפי מסויים בלי ביקורת מאחורי זה, ולזה יש יותר סיכוי שישמעו.

שהילדים שלי לא מעוניינים להיות סגורים בחצר כל היום, הם גם גדולים יותר (4-5)

לגבי הקטע של הביקורת את צודקת. דייקת לי ממש

אין לי כוחות להיות בעמדת שמירה

להורים שלי היה שער לחצר

וילדים נכנסו כמעט עד הדלת של הבית- שזה חלון גדול  (פתחו את השער הקיפו את כל הבית כמעט)

וגנבו משם קורקינט 

ופעם אחת בימבה כיף

אבל זה היה ילדים מופרעים ממש

משפחת רווחה שגרה ליד ומגיל אפס הילדים היו עושים וונדליזם וכד'

מטפסים על הגדר מקשקשים עליה וכו'

לק"י
 

אני מקווה שאצל הפותחת, גם אם השכנים חיים בתחושת קיבוץ שיתופית, זה לא מגיע למצב שנכנסים לחצר סגורה.

ילדים קטנים לבד אז כנראה שלא..

אבל גם אצלינו זה ככה ומאוד מתסכל. במיוחד שהילדים רואים שכל החברים מטיילים להם בחוץ לבד ולא מבינים למה אני לא משחררת. כבר התחלתי לחשוב שאני הבעיה..

האמת התרגלתי לנהוג ביישוב עם עשר עיניים למקרה שאיזו תינוקת בת שנתיים תשב לי על הכיכר

או ילד בן חמש יחליט לרדת לכביש עם בימבה דוהרת בירידה

שכשאני גרתי ביישוב והייתה תרבות כזאת באמת היה אסון וילד נדרס למוות

זה היה לפני שנים אבל זוכרת עד היום

באמת לא ברור מאיפה מגיעה ההתנהגות הזאת

זה חסר היגיון

ומסוכן בטירוף

אלופה את על הזהירות והאחריות

של ילדים שנדרסו ליד הבית. המון.

לא כולל בדואים שאצלם יש הרבה מאוד אבל גם אצל יהודים זה נהיה במספרים גדולים.. שלא נדע!!!

לגבי החצר את חייבת לסגור אותה בשער.  

זה גם עדיף לך, יאפשר לך לשחרר את הילדים לגינה מבלי שתהיי בה גם את.

במידה שהמנעול גבוה, אני מתכוונת.

לגבי השגחה על ילדים אחרים, הייתי מעלמת טוטאלית.

לא שומעת כלום כלום כלום.

אם שואלים אותי משהו לאחר מכן, אפשר לענות שלא שמעתי/לא ראיתי.

גם אם ילד פונה אלייך את יכולה לענות לו שלא.

אני פועלת ככה, אגב.

יש אמהות שמגיעות לגן השעשועים לשוחח עם נשים אחרים והילדים שלהם רצים לכביש או לכל מיני מקומות.

בהתחלה רצתי אחריהם, אח"כ הבנתי שאני חוזרת גמורה ומזיעה ומותשת והן זוהרות ורעננות - לא עוד. 

אם ילד בן שנתיים קבוע בכביש , תפני לרווחה.

וזה באמת מעצבן. פעם יצאתי בשבת קיצית לגינה . אין מבוגרים , כמה ילדים קופצים על ציליה. ומה אני אמורה לעשות אם הם ייפלו חס וחלילה? אני בלי טלפון , עם קטנים שלי, אין עוד מישהו בוגר שיכול לעזור.

את לא תשני את התרבות הזו אז נשאר לעשות מה שביידיך

שער לגינה

בימבות, אופניים בבית או מאחורי מנעול

לצאת עם הילדים ולהתרחק קצת כדי שלא תצטרכי לפתור מריבות ולהיות בדילמה של אוכל..

לדבר כביש הייתי מרימה טלפון להגיד שהילד בכביש והרגע עברה מכונית ממש לידו, ליידע..

את לא יכולה לרדוף אחריהם כי הרי הם בכל מקרה רוב הזמן שם בלי השגחתך..

ולגבי אוכל אפשר גם להכין לכל אחד מהילדים שלך שקית ולקחת אצלך ספייר של משהו חתוך דק או גרגירים קטנים ואם ילדים מבקשים לתת קצת פשוט, ואז זה לא כמות גדולה עבורך ואת גם לא צריכה להגיד לא. ..

בהצלחה!!

תקשיבי אני מזה מבינה אותך. נשמע ממש ממש קשה.

את מרגישה השפית של השכונה, כל הזמן צריכה להכין עוד ועוד.

קונה משחקים חדשים כדי שכבר ביום הראשון הילד של השכן ישבור לך את זה.

לפעמים אני מקנאה באמהות האלה, בשלוות נפש שלהן לנוח בבית ולהיות רגועות.

לשלוח את הילדים ללובי של הבניין, הילד עף בירידה עם הביבמה ופעם אחת כמעט נדרס והיא בכלל לא הייתה שם כדי להעיר לו על זה (אני שרצתי לילד ספגתי צרחות מהנהג למרות שחוץ מזה שהוא שכן בבניין אין לי איתו כלום).

או האמא שקבוע שולחת את הילדים שלה לגינה לבד, הגדולה בת 8 שומרת על הילדים כולל הבייבי שהתחיל ללכת. היא בחבל. והוא? לא זוכרת כמה פעמים, אבל בטוח יותר מ 5 פעמים שהילד יצא מהגינה וב''ה שאין חטיפות למה הכי קל היה פשוט לקחת אותו. הגדולה לא הייתה רואה מרוב שהילד היה רחוק.

האומץ של האמא לשלוח שני ילדים אליי ביום חמישי. אומרת להם שחמישי ומעדיפה שלא, לנקות לבשל וכו'. והם - אמא אמרה לא לחזור עד אחרי ארוחת ערב וגם היא שוטפת אז מה אפשר לעשות??

שולחת חיבוק וגם ממליצה על שער

גם להתחיל אולי לייעד משחקים רק למשפחה שלך. ממש להגיד להם - זה משחק שקנינו לשמעון ואנחנו לא מסכימים לגעת.

רוצים להשאיל ביבמה? לא אי אפשר היום אולי ביום אחר

שיבינו לאט לאט שזה שלך.

אנשים מפחידים, באמת

אני ממש מקווה שהחזרת את הילדים מיום חמישי הביתה 

אני מתחממת רק מלקרוא על ההתנהגויות האלה, איזו צורה. זה לא אומץ זו עזות מצח

הגיע ילד של השכנים, היה אז בן 3, ביום שישי שעה לפני שבת 😂

אם ההורים שלו שלחו אותו, זו חוצפה. אם הוא הגיע לבדו, איך לא ראו שיצא מהבית? בכל מקרה אני הייתי בהלם (כמובן שילחתיו לביתו)

קרה לי גם.

משתנה, יש מי ששואל

יש מי שמבקש ויש מי שדורש ואת מי שפשוט שולחת את הילדים

מגיעים דופקים והילדים (או האמא) מקווים שיסכימו.

יש אמהות שנשארות בחדר מדרגות כדי לוודא שהילד באמת נכנס, ויש כאלה שלא. משתנה.

לק"י

בדלת ולשאול את אפשר לשחק.

שכנים שגרים קרוב לפחות, לא מדברת על להגיע מרחוק ולגלות שלא מתאים היום😅

לפעמים אפילו עוזר.

כשזה בא לי בטוב - זה מעולה. כשלא, לומדים לסנן. 

כל השאר מרימים טלפון ומתאמים מראש.

זה כמובן במסגרת זה שאפשר כל רגע נתון להגיד שלא מתאים.

ממש לא אכפת לי שידפקו גם 5 דקות לפני שבת, זה חלק מהסגנון שלנו פה יחד. אני יכולה להגיד לא ויכולה להגיד כן באותה מידה.

פעם הייתי מתנצלת, היום - אי אפשר וזהו נגמר.

כמובן שיש מלא הורים אחראים, בואו נגיד שרובם ממש בסדר.

בכל מקום יש חריגים ועליהם כתבתי. 

אני כמעט ולא נתקלתי בכאלה דברים

לא איפה שגדלתי ולא עכשיו

ב"ה השכנות שלי מתקשרות לשאול אם אפשר

ואפילו אם הבימבה נשכחה בגינה יתקשרו להגיד לי שזה שם ואם אפשר להשתמש

חחח אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

מה זה ההזיה הזאת

יכול להיות שזה צורה שלו להגיד שהוא רוצה לאכול איתכם

יש ל שכנות אחיות שכל הזמן שאומרות, אמאשלנו לא מרשה לנו לחזור עכשיו הביתה, וכל מיני הנפצות שאני יודעת שלא נכונות...הן פשוט רוצות לשחק אצלנו כרגע, זה הכל

וואי.

נגמרתי מעצבים עכשיו.

לא מקנאה בהן אפילו לא לרגע

זה על גבות ההזנחה בעיניי

ביכולת לנוח ולא לדעת, ביכולת לשחרר

אני כמובן לא רוצה להיות אמא כזאת, רוצה קצת מהרוגע הזה. רוצה להיות רגועה יותר.

יצאתי מבולבלת. 

הדבר היחיד ממה שכתבת זה איך לשמור על הרכוש שלכם

כי את לא תחנכי את כל העולם.

אני אישית הולכות לגינה והילדים היחידים שאני רואה זה הילדים שלי.

ויש הרבה ילדים שהאמהות שולחות אותם לבד, שייערב להם.

אני מטפלת בילדיי, משגיחה עליהם, רודפת אחריהם שלא יברחו לכביש.

וזהו.

לגבי המשחקים שלכם, גם אצלנו אי אפשר להשאיר כלום בחוץ.

כל האופניים קשורות תמיד במנעולים אחריהם הם פשוט יילקחו.

הבימבה של הילדים תמיד עולה הביתה 3 קומות.

אין מצב להשאיר למטה.

גרתי פעם במקום כזה... הייתי שולחת את הילדים חזרה למצוא את אמא ולבקש ממנה תפוח/ביסקוויט/משהו איר שביקשו.

אם הילד מרביץ- תתקשרי לאמא בכבודה ובעצמה שתבוא לקחת אותו כי הוא מפריע.

וציוד שמתקלקל- וואי בול ככה. היה לנו בית פיצי ולא יכלנו לשים שום דבר בחוץ בלי לחשוש שלא נמצא אותו יותר.

אז הכל היה בתוך הבית. 

אל תשכחי שיש לא מעט שעות שהילדים בחוץ ואת לא שם.

אם חס וחלילה יקרה משהו בשעות הללו- תרגישי יסורי מצפון?

אז אותו דבר גם אם את שם. חוסר האחריות הוא על ההורים. לא עלייך שאחראית על הילדים שלך בלבד.

מקסימום הייתי שולחת תמונה לאימהות המועדות, כותבת משהו בסגנון- 'ח'שבתי שתרצי לדעת ש-x מסתובב כרגע על הכביש, ואף אחד לא שומר עליו'. שזו בעצם הכרזה שאת לא המבוגר האחראי. כי את באמת לא.

(אפשר גם- 'y אמר לי שהוא ממש רעב'. רק ספרי מה את רואה. ושחררי).

זה היה מוציא אותי מהדעת!

מה זה ההפקרות הזאת?!

למה ילדים נכנסים לחצר של מישהו אחר לוקחים בימבה? גם אם אמא לא לידם זה לא קביל מגיל 3 ומעלה. ומקווה שילד מתחת גיל 3 לא מסתובב לבד...

וואי, אין לי מה להגיד, רק אומרת שאל תרגישי לא נעים עם עצמך אם את שמה גבול. ילדים חייבים גבולות ואם ההורים לא יעשו את זה, הרחוב יעשה את זה.

את יכולה להגיד בנעימות, זה התפוחים של משפחת כהן, מי שרוצה תפוח שילך לבקש מאמא שלו.

איף. זה עושה לי עצבים. 

ילדי רחוב אני קוראת לזה, סליחה, מחילה. אבל הם כל הזמן היו בלי מבוגר אחראי, זה גמר אותי, ילדים קטנים! מישהו התגלש עליהם , בוכים ואין להם למי ללכת. גם בחושך בחוץ.

פעם אחת משהי מצאה פעוט בכביש ושלחה ווצאפ- של מי הילד הזה?; הוא היה פה בכביש...

ואז אחרי כמה דק' ההודעה נמחקה.

את האמת שמחתי בלב, אולי מהבושה אמא שלו תתעורר ותיקח אחריות. 

לק"י

כי הייתי בשרותים, והוא פשוט הלך.

זה קורה לפעמים גם לאנשים אחראיים.

אם זה ילד שקבוע מטייל לבד בחוץ ובכביש זה עניין אחר. מהסיפור שלך זה לא ברור שזה אכן מה שקרה. 

ופונה לשתי האמהות - זאת שהבימבה ליד הבית שלה וזאת שהילד היה עליה

ומבקשת שיבררו עם הילדים ויתחלקו בתשלום.

קואה לנו גם עם כלי רכב ואני משתגעת מזה

הבעיה שאצלינו זה לא ילדים מהשכונה.

הלכנו לחפש את הקורקינט של אחד הילדים

מצאנו אותו שבור בחצר של בית בשכונה אחרת

והילדים שם אמרו שאחד הילדים מצא את זה בפינת גזם שלא רחוקה מהבית שלנו..

זה אונר שמישהו לקח את זה מהחצר שלנו לגזם ומישהו אחר מהגזם אליו הביתה.

וזה נשבר על ידי ילדי המשפחה שלקחה את זה..

אמרתי לאמא שלו שתסביר להם שאם הם מוצאים משהו טוב בגזם שיקיימו השבת אבידה 🥴

ממש משתגעת מזה. זה פשוט לא הוגן.

הייתה תקופה שאיחסנו את הכלי רכב הטובים והחדשים יותר בתוך הבית (על מתלים)

וגם אני משתגעת נזה שאני מביאה אוכל לחלק לילדים שלי וכל החברים באים ומבקשים.

ובמקרים דומים אך שונים

התרחקתי עם הילדים שלי

למקומות אחרים שאין בהם ילדים בלי הורים/זרים שלא מבקשים ממני דברים.

מזדהה מאוד מאוד עם הפותחת והמגיבות.

אלו דברים שחוזרים על עצמם ואני נוכחת לראות לא רק בגינה גם שאני לוקחת ומחזירה את הילדים מהמסגרות, בפרוש, יש הורים שמסתמכים מראש על  כך שיהיה מי שיעביר את הילדים שלהם את הכביש ובטוח תהיה אמא רחומה בגינה שתשים לב מה קורה מסביבה ותדאג לילד שלה במקרה שיהיה צריך עזרה, וככה יש הורים שנמצאים כבר עמוק בעבודה או בהכנות לשבת ויש בחוץ "בייבי סיטר אנונימית".

עם זאת, היו פה תגובות שעשו לי קווץ בלב, בכל אופן, אנחנו עם לב, יש את הציווי של "מבשרך על תתעלם" יש לזה הרבה פירושים.....

ישנם מקרים שנראים לנו חיצונית ההיפך ממה שהם באמת, לדעתי, כל אחד/אחת יעשה את החישוב שלו עם יכול לסייע ולעזור , תנסו לחשוב כמה זה מבייש ילד שרואה אמא מחלקת לילדים שלה תפוח בגינה והעיניים שלו יוצאות לפלח תפוח מקולף, לפעמים פלח כזה יאשיר אותו מה שנפנוף שלו יעשה ההיפך 

בכל אופן זו הגישה שלי

שמישהי פה הייתה יוצאת נגד זה.

אבל נשמע שאם היא לא תשים גבול ברור אז זה יותר מתפוח שלם כבר.

כשאני יוצאת לגינה ומביאה איתי משהו מראש מביאה במחשבה של חלוקה אבל יודעת שזה הדדי וגם הבנות שלי יקחו מהחברים שלהם

ברגע שזה חד צדדי זה לא סבבה

ואז מבחינת אנשים זה לא כ"כ נוח לחלק.

אני לדוגמה מחלקת בכיף חטיפים, ביסקוויטים.

ואם נגמר לי אז לא נורא.

אבל כשאני מביאה ירקות או פירות וקבוצה של ילדים מסתובבת סביבי שאחלק גם להם אבטיח (בואנה ממש יקר השנה!!), או תותים או פומלה זה ממש ממש לא נוח לי.

אני שונאת לחתוך פירות, בעיניי זה דבר מטרחן, קשה וגוזל זמן.

אם הכשרתי תותים במשך חצי שעה, חתכתי אבטיח במשך שעה, וקילפתי פומלה במשך שעתיים זה בא על חשבון משהו ומאוד מאוד חשוב לי שהילדים שלי יהנו מהתוצאה.

אם חבורה של ילדים, שלפעמים הם אפילו לא חברים רק נוכחים, מגיעה ומבקשת להתכבד באבטיח ולא מאפשרים לילדים שלי לאכול ברווחה, מעבר למספר מועט של חתיכות - זה ממש לא מתאים לי. 

או שהעבודה עליהם היתה יקרה

אין שום עניין להביא למקום שיש המון ילדים נוספים ולהוציא לכולם את העיניים

אפשר לאכול לפני או אחרי הגינה

גם הילד הכי מחונך ומושגח שאכל, לפני שניה בבית..., כשיראה שמחלקים משהו טעים הוא יפתח עיניים ויסתכל על מי שאוכל בעיניים כלות.

ואולי אני באמת צריכה לחשוב על זה יותר, אבל לגביי זה אומר שילדים שלי לא יאכלו פירות וירקות בכלל.

לפחות עד שנעשה על זה עבודה בבית.

כי הם אוכלים פירות וירקות רק בגינה.

בבית הם לא נוגעים (עוד לא הצלחתי להבין מאיזו סיבה). 

אגב אני לא בעד לשלוח ילדים לבד

ואם אראה ילד שלי מבקש ומסתכל על מישהו אוכל רוב הסיכויים שאעיר לו

ולגיטימי לפעמים להגיד שסליחה ואי אפשר, אין לנו מספיק

ומצד שני אפשר לנסות לצמצם את הבעיה, לאכול לפעמים בדרך לגינה על ספסל, או להוציא אחד אחד ישר ליד של הילד, או להביא דברים פחות מיוחדים

מתבאסת עלי על זה.

ועכשיו אני מבינה שאולי כן ואני לא יודעת.

בכל אופן, מעולם לא חשבתי שאוכל הוא מושא לקינאה של מישהו ומישהו יוצאות לו העיניים מאוכל.

בחיים בחיים לא הייתי מעלה דבר כזה על דעתי.

ובגדול דברים שאנשים אחרים עושים/ אוכלים/לובשים אלו דברים ממש שקופים בעיניי.

שכנה יכולה להפסיק לעבור ממטפחת לפאה ואני אפילו לא אשים לב עד שהיא תשאל לדעתי 😆

ולכן ממש לא הייתי חושבת ששכנה שמה לב למה שאני מביאה בקופסאות האוכל.

טוב לדעת בכל מקרה.

אפילו אני עצמי יכולה להתגרות לפעמים חחח

אבל מותר לך

כמו שאם אני מתגרה אני אתאפק ככה גם אלמד את הילדים שלי

האמת הבת שלי קטנה ממש ככה שבמצב כזה הייתי עוזבת את הגינה

פשוט כי היא תצרח עד שיתנו לה אין איך להסביר לה שזה לא שלנו

בגלל שאלו באמת פירות שדורשים השקעה אז אני לרוב לא מחלקת אותם לילדים בימי חול.

זה אוכל של שבת. (ותותים אני בכלל לא קונה כי מבחינתי זה לא שווה את המאמץ בכלל..)

ואז כשילדים קטנים באים לגינה ורואים את השכנה עם כאלה דברים טעימים ברור שזה מושך אותם אליה.. ולי לא נעים ממנה. מכאן באמת התשומת לב ומכאן ההתבאסות...

ואני ממש מבינה למה את לא רוצה לחלק מזה! גם אני לא אוהבת שבאים ומבקשים ממני ומשתדלת ללמד את הילדים שלי שלא מנומס לבקש..

אבל ילדים בני שנתיים אי אפשר באמת להסביר להם את זה, אז זה הופך את כל האירוע ללא נעים לשני הצדדים. אם מישהי מביאה משהו סטנדרטי יותר כמו תפוח או מלפפונים אז גם הילדים פחות נדבקים.

אגב באותה מידה מפריע לי שמביאים חטיפים למתקנים. גם אם זה ברעיון של לחלק לכולם.. אני בעיקרון לא רוצה שהילדים שלי יאכלו ממתקים סתם ככה באמצע שבוע וכשמישהי נחמדה מחלקת במתקנים לכולם אז זה הרבה יותר קשה למנוע את הילדים מזה.

אבל - אני לעולם לא אגיד משהו למישהי.. לא תפקידי לחנך את הציבור וזה גם לגמרי עניין של סטנדרטים.. כמו שכתבתי אצלינו זה פירות של שבת. ואצל מישהי אחרת ביסקווטים זה הדבר הכי פשוט בעולם ואצלי זה ממתק לכל דבר...

אז תכלס אין לי מסקנה.🙂

כתבתי את זה כדי שאולי יעזור לך להבין את הילדים שנדבקים אלייך..

פירות וירקות לגינה.

לא צריך להגזים.

נכון שפחות מתאים להביא ממתקים מנקרי עיניים אבל פירות וירקות סה"כ זה משהו שיכול להיות נגיש לכל אחד אם זה מספיק חשוב לו.

ואם זה לא מספיק חשוב אז כל אחד והבחירה שלו.

ומאוד לא מקובל לבקש

הבהרתי לילדים שלי שאין דבר כזה בשום אופן.

כשאנחנו יוצאות חברות יחד עם הילדים לגינה לרוב נביא יותר ונכבד את הילדים של החברות ובסיטואציה הזאת כן מוצאם שהילדים יבקשו.

אז זה ממש תלוי איפה את גרה 

מחנכת את הילדים שלי להתחשב ולא להוציא עיניים. 

אולי אפשר לעשות איתם עצירה בדרך לגינה, לאכול, ורק אז להמשיך. 

שזה ממש עניין של סטנדרט ונורמות.

בעיניי אבטיח ופומלה אלו פירות סטנדרטים לחלוטין

ותגיד לי מפריע שבגינה עושים חגיגות חטיפים

הייתי מעדיפה הרבה יותר שההרגל יהיה פירות חתוכים ולא חטיפים וביסקוויטים.

אבל זה מה שיש, וזה ממש סבבה ללמד את הילדים שאנחנו מתאפקים ולא כל דבר שיש למישהו אחר אנחנו גם לוקחים, אפילו אם אנחנו מאוד מאוד רוצים.

לק"י

מצד אחד, לא להוציא עיניים לאחרים.

ומצד שני, לדעת שלא מקבלים כל מה שיש לשני.

כנראה שצריך למצוא את דרך האמצע.

הייתי גם במקום כזה ובמקום הזה עד לא מזמן, עברנו משם ולא רק בגלל זה, אבל זה היה קשה ומעייף.

ילדים מגיל שנתיים פחות או יותר מסתובבים ויש כאלה רעבים ואופניים שנעלמים, בעיקר היה לי קשה כי רוב האמהות היו בגישה כזאת ואני ממש לא מתחברת אליה ולא חושבת שהיא נכונה..

סליחה שאין לי טיפים לגבי זה אבל על הדרך פרקתי גם .( אני הייתי שמה גבולות משתדלת שיהיה בטעם טוב, מול הילדים ולפעמים גם מול קטנטנים, לגבי כלי תחבורה היינו שמים ממש צמוד לבית/ בתוך הבית..)

הן לא מפחגדות עליהם?
כנראה סומכות עלייך...חחח

הייתי מעדכנת אותן בעדינות בסכנה, אפילו שהן חברות טובות.
אולי זה כביש צדדי ללא רכבים, אז הן מרשות לעצמן? (שזה גם סכנה!!!)

ולא מבינה איך בחוצפתם הם נכנסים לגינה שלך??? הזוי. 
הייתי שמה שער וגדר אתמול.
זה לא לעניין

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים

או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם

ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈

כן, גם יבשה בלי רוטב

אוכל מבושל או לא לבשל

בישול זה מיומנות נרכשת

במיוחד היום שכל ההסברים והמתכונים זמינים ברשת

ואפשר להרים סירים יחסית פשוטים

לדוג

תקני עוף בקצביה נקי ומפורק

תוסיפי אפונה וארטישוק משקית קפואה

וקוסקוס משקית

(לקנות קפואים ובשר נקי זה חצי עבודה... מפה ועד להרים סיר זה יחסית מהיר)

על אותו עיקרון

פרגיות עם אורז

חזה עוף ותפוא ופטריות

(תעמידי את בעלך לקלף תפוא...)

אני יודעת ועושה את זה מצוין

אני פשוט שונאת את זה

וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין

(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)

זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...

ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין

והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה

אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות

כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור

קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅

כשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,

• מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס

• תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)

• קציצות וירק כלשהו

  ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .

  אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.

ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם

וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים

מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)

קונים נינגה גריל

עושים תורנות- פעם את ופעם הוא

לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות

בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו

1. מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה

2. עושים אותו דבר לבד...

3. מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי

דרך לכסות את זה? (הוספת שעות, להוריד משהו אחר שאתם קונים בקביעות, וכו')

אפשר גם לעשות בארטר עם חברה- עדיין צריך לבשל אבל מבשלים רק משהו אחד ומקבלים שתיים או יותר דברים בתמורה (תלוי כמה חברות נמצאות בבארטר הזה)

קונים אוכל שיותר קל להכין (כמו חזה עוף פרוס למשל ולא נתח שלם שמקצר את העבודה במיליון)

מכינים דברים קלים ולא תבשילים של המון זמן לכל ארוחה

מתפשרים על לאכול אוכל מחומם ולא חדש כל יום ומכינים כמות שתספיק ותהיה במקרר

קונים מדי םעם בחוץ

ובגדול מתגברים. אין דרך אחרת.

אני גם אוכלת אוכל מבושל ואין לי כח להכין.

אז היום נגיד הכנתי שניצל לילדים לא. ערב - הכמתי יותר בשבילי למחר

מחר אעשה פרגיות במנגל גז שיהיה לי לחמם בנימג'ה

יום אחר זה נתח חזה עוף בכמה דקות בתיבול שווארמה. תוספת אפשר אטריות זהכמה דקות. גם פתיתים לא סיפור

ומבינים שצריך להשקיע בך. אולי שם זה יושב.?

בטח כל שאר הדברים שכתבת

זה יושב על זה שאני שונאת לבשל חחח

כידוע אחותי

תצטרכי להשלים עם זה איכשהו ולהתמודד בסוף אם את רוצה להצליח

סליחה אם אני לא מעודדת♥️

אבל אוהבת ללבוש בגדים נקיים

אז מכבסת בלי לאהוב. טכני.

אפשר לשנוא בישולים ועדיין לעשות..

להקדיש 5 דקות לפעולה השנואה הזאת ולקבל סיר מרק.

כדאי לך לשים ברקע שירים שאת אוהבת או משהו מעניין, ולהתרכז בו. או לבשל עם חברה.

לבעלי יש בעבודה אוכל ולבן שלי בצהרון

כך שבישול רק לעצמי + שנאה לבישול גורם לזה שאני לא מבשלת...

נניח יש כל מיני כאלו של טבעול קציצות עוף או דג ואז שמים עם ציפס בתנור/נינגה וזהו

או יש בקצביות לקנות קבבים מוכנים נניח ואז זה גם רק להכניס לנינגה או תנור

יש דברים שלוקחים 5 דקות- סיר מרק, אורז, פתיתים

ואז להוסיף ליד זה נקניקיות ואת כל הסגנון הזה

לכי למקפיאים בכל סופר יש שם מבחר גדול מאד...

לילדים ולכולם אני אכין דברים, אבל לעצמי לא מסוגלת. אצלי זה גם בגלל שאני לא אוהבת את האוכל שאני מכינה, למרות שאובייקטיבית יוצא טוב.

ברמה שאני מתעצלת להכין חביתה או לפתוח קופסת טונה, זה מעבר להרי החושך בשבילי. המקסימום שאני מכינה לעצמי זה גרנולה משקית עם חלב, או עוגיות. כל דבר שמצריך יותר מפתיחת שקית זה פשוט יותר מדיי מוגזם בשבילי.

המזל שלי הוא שצהריים אני אוכלת בעבודה וארוחת בוקר אני לא אוכלת, ככה שנשאר רק לאלתר ארוחת ערב

יכולה להבין שנאה לנקות כלים של בישול או לעשות עבודות מעצבנות של קילוף וחיתוך

אבל על פניו זה אחת מעבודות הבית הנחמדות בשבילי

יכולה רק להזמין אותך בשמחה לארוחות אצלי😅

תמורת נקיונות אבל, כן?😉

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

מקווה שזה בסדר לנצלש

איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?

הבת שלי בת כמעט 3

והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.

היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆

כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו

היא מתבאסת עלי

ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..

אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת

ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...

ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.

יש לכן רעיון איך עוד לתווך?

ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת

ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.

יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות

ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת

ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.

ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת

ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...

בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.

עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים

המון סיפורים ומשחקי דמיון

אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש

לק"י

אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.

שיש אנשים שנסיעות מרדימות אותם כמו שתינוקות נרדמים מנדנוד (או עגלה\נסיעה) - משהו בתנודתיות שבנסיעה משפיע על הפעילות המוחית שלהם באופן הזה.

לא זוכרת אבל איפה וכמה זה היה מוסמך ^^'

זה עוזר פחות להתעייף מנהיגה.

אבל בכללי מזדהה עם התחושות.

אני מזדהה ממש

הייתי נגמרת עד טיפת דמי האחרונה מהנסיעות.

מאז שעברתי לעבוד בעיר שלי, החוויה שלי אחרת לחלוטין!!

קצת עזר לי לישון בדרכים... אבל עדיין נגמרתי

נסי לעשות את השאלון באינטרנט.

גם אני מתעייפת מנסיעות מחוץ לעיר (נדירות לשמחתי) ובעצם מנסיעות באופן כללי ומכל שהייה במקום הומה ומציף חושים... וזה לא קשור לעייפות הפיזית שלי באותו רגע (שתכל'ס היא תמיד נוכחת🤭).

טוב, אולי זה בעצם לא קשור אלייך... אבל כתבתי את זה בכל זאת ככיוון מחשבה.

ביום שיש לי נסיעה (שאני נוהגת) יודעת שאסיים אותו בכאבי ראש ומיגרנה🤦‍♀️

מה שאני עושה ומאוד מקל עלי

לצאת כמה דקות קודם ולסוע בנחת

לשמוע משהו נחמד

או לדבר בטלפון עם מישהו, ממש מעביר בקלות.

וזה ממש מעייף

אולי לנסות לישון מוקדם לילה לפני?

בינעירוני כל יום

נסיעה אצלי לרוב זה תרפיה

מוזיקה ומחשבות

נסיעה במהירות סבירה שלא דורשת ריכוז גבוה

לפני נסיעה תמיד אוכלת ושותה או מצטיידת עם אוכל ושתיה

אם זו נסיעה ארוכה

עושה הפסקות

ובכל מקרה אף פעם לא ממהרת לאנשהו

ראיתי שנסיעות שלא מתוכננות טוב עם אוכל/ שתיה/ הפסקות

גורמות לכאבי ראש ועייפות

יכול לקחת שנתיים ויותר.

אל תהיי קשה עם עצמך.

תנסי לשלב כושר ותזונה נכונה, זה מאוד מאוד עוזר להחלמה.

גם ההנקה לוקחת הרבה כוחות.

את מתארת שבימים של נסיעות את אחראית עם האיסוף והפיזור.

האם אפשר לשנות את זה שלא תהיי אחראית גם וגם?

נניח אם את יכולה לצאת מוקדם לפני הפקקים, לסיים קודם ולנוח חצי שעה, או לאסוף את הילדים ולשים להם סרט חצי שעה או משהו בזמן שאת נחה

ואז לקום להמשך היום, אולי זה יעזור.

לא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות

ובאיזה אמצעים?

לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה

יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות

https://www.mattehamavak.com/%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99?utm_source=chatgpt.com

עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ

כה זה נראה

מה הבעיה בעצםז?

ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?

שאסור להקליט אדם אלא אם אתה שותף לשיחה, ולכן מותר לשים מקליט רק על גוף הילד, שיקליט רק את השיחות שהילד שותף להן.

תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים

אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??

בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.

רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.

ולמה קוראים למטפלת שלא עברה שום הכשרה "גננת"?! זה משגע אותי כל פעם מחדש.

בנתיים לא זכור לי שנתקלתי בגננת מטורפת כמו אלו, אבל מטפלות היו גם היו.

מה שמלמד שגפ מטפלת מתחת גיל 3 צריכה לעבור הכשרה, שנות לימודים, תואר/ תעודה, זה לא כל אחת שיש לה 2 ידיים ורגליים יכולה לטפל בתינוקות רכים, זה פשוט נורא.

אבל לא מסובסד תחת התמ"ת

ואאל"ט לאחת מהן וודאי היה תעודה והאחרות לא הבנתי אם היו בתהליך לקבלת תעודה או לא

שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי

להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה

ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש

זו נורה אדומה ראשונה

שמשהו עלול להתרחש

(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן

אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי

בגלל ניסיון לא טוב עם מעון

ולא חלילה שהיתה התעללות

אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)

לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.

בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה

הילדים התנהגו בצורה חריגה?

כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף

אוף. איזה נורא זה

לא יודעות להסביר.

רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.

גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.

זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.

תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.

ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד

דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.

אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?

לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.

ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.

תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.

עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות

לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.

איך מנסות להרגיע.

איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).

בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.

לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.

כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.

בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️