לאחרונה כמעט כל ערב מפלס הסבלנות שלי יורד למתחת לאפס... באמצע המקלחות/ ארוחת ערב/ השכבה לישון כשהלדים זקוקים לאמא עם סבלנות, ולא תמיד עושים כל מה שאני אומרת.....
מה עושים??
מה עוזר לא לכעוס?
לפעמים אני הולכת רגע לחדר, יושבת קצת לבד (במידה והם מעסיקים את עצמם) ואוכלת משהו מתוק.
יש עוד טיפים?
אשמח לשיתוף וטיפים....
תודה!
זה אומנם קורה לכולנו. אבל המגמה שלך נכונה. שימת לב לעניין
והתבוננות על" מה גורם לי לאבד סבלנות?".
יכול בהחלט להפחית את מספר הפעמים שזה קורה.
יש הרבה גורמים שיכולים לגרום לאיבוד סבלנות. בד"כ רובם קשורים ללחץ ומתח נפשי.
תסכימי איתי ששעת המקלחות/ השכבה תראה אחרת במצב של לחץ בזמן . ובמצב של עודף בזמן.
במקרה כזה. אם אקדים את שעת המקלחות / השכבה יש סיכוי שאעשה את זה בנחת ולא אתעצבן.
גם כשיהיה מאתגר עם אחד הילדים.
תסכמי איתי אולי גם שבתקופות שיש מבחנים. או מצב מתוח מסיבה כלשהיא. או יום טבילה. אנחנו הרבה פחות שלוות
ורגועות.
ברגע שנאתר את סיבת הלחץ/מתח נוכל להקדים תרופה למכה.
ביום טבילה לחלק את ההכנות ולא להשאיר הרבה דברים לרגע האחרון. להתארגן מוקדם עם החומר למבחן.
או להביא עזרה ביום כזה.
לנסות לזהות התנהגויות חוזרות של ילד . ולחשוב על שינוי . או אמירה מקדימה להתנהגות.
למשל. בכל פעם שאני מגישה מאכל שצריך לאכול עם כפית.
אחת מהתאומות שלי מתווכחת על הכפית . היא תמיד רוצה את זו של אחותה.
אז לפני שאני מגישה. אני מראה לה את שתי הכפיות ונותנת לה לבחור ראשונה.
או אומרת: "אם היום לא תתווכחי על הכפית. אמלא לך את הכוס ראשונה." ( ברגעים כאלה. אני מתפללת שהשנייה לא תתעורר להגיד."אבל גם אני רוצה ראשונה".
)
או ילד שקבוע לפני הכניסה למקלחת מסרב לשתף פעולה. לשים לב. ולהקדים במשפט כלשהוא שמסתדר לך.
"בוא נראה אם היום תוכל להיות מוכן ראשון למקלחת" . לפעמים זה מספיק ולפעמים אפשר לעשות התניה.
,אם תזדרזו היום במקלחת. אוכל להכין לכם לארוחת הערב..."
לשים לב לצרכים שלי. ולדאוג לא להיות רעבה או עם צורך לשירותים לפני השכבה/ סיפור/ משחק
בסוף יום לחשוב . מה קרה היום שהתרגזתי? ולנסות לחשוב איך לא אתרגז מהסיבה הזו מחר.
בהצלחה זו העבודה של כולנו.
אצלנו טבלת נקודות עובדת יפה למדי (גילאי 2-9). נקודות למקלחות (מי שמתקלח ראשון מקבל הכי הרבה נקודות וכו'), נקודות למי שאוסף צעצועים / למי שעוז לאחיו הצעירים להתלבש... אפשר להוסיף לפי הצורך המשפחתי.
ובקשר להשכבה - שני פתרונות שעובדים אצלנו:
1. לשיר שירים רגועים, ובזמן הזה הילדים צריכים לשכב בשקט - ומקסימום לשחק במשחק אחד קטן במיטה.
2. לספור עד מספר מסוים: אני מכריזה שמי שיצליח לשכב בשקט בלי לזוז עד מספר 100 (למשל. או 200, או 500, או 1000...) - ינצח. בדרך כלל הם פשוט נרדמים עד שאני מגיעה למספר הזה... (לפחות בני הארבע).
והלוואי-הלוואי שזה היה מצליח לגמרי ועוזר לי להישאר סבלנית תמיד בשעות האלה... גם אני מזדהה עם מה שאת מתארת, בסופו-של-דבר... מאמצת גם את הפתרון שלך שכתבת בסוף!
כי אני ראיתי שהקושי העיקרי שלי בזה הוא לסמן בפועל - כל פעם למצוא עט או מדבקה כדי לשים, ופעם בכמה זמן להחליף את הדף...
הפתרון שמצאתי - נקודות ממגנטים. הדפסתי טבלה עם שמות כל הילדים ומספר ריבועים קבוע לכולם, תליתי בסלוטייפ על דלת הבית (אפשר גם על המקרר), ויש ליד עיגולי מגנטים מוכנים - בכל פעם שמגיעה למישהו נקודה, מצמידים במקום המתאים עיגול מגנט אחד.
ושכחתי את העניין הכי חשוב - כשילד מסיים את כל הריבועים בטבלה שלו, הוא מקבל פרס קטן מארגז הפרסים-בשקל שיש לנו בבית...
בתקופה כזו שהמטרה היא לעזור לך להתמודד איתם אפשר פשוט להיות נדיבה בנקודות על התנהגות טובה. ואז הם מקבלים מוטיבציה.
ואפשר גם שהם יהיו אחראים לסמן לעצמם נק' לפי רשותך ואז את פטורה מהמשימה הזאת והם קיבלו עוד עיסוק חיובי
זה להוריד ציפיות. ילדים הם קטנים ועוד לא ממש מבינים את משמעות ההתנהגות שלהם, ולחנך אותם זה תהליך ארוך עם הרבה שלבים.
וגם טוב שאמא תשים לב לארוחות מסודרות ולשינה נורמלית כמה שיותר, ובכלל לזמן פנוי קצת לעצמה. זה עוזר לחדש כוחות.
וטוב שאת מודעת לעצמך ומשתדלת להתגבר
המודעות והקבלה העצמית חשובות מאוד ליכולות שלך להכיל את הכל ולהכיל את עצמך ולהמשיך הלאה.
אני זוכרת את עצמי כמוך מוקפת ילדים קטנים, לא מסוגלת להכיל את הכל, מוצפת לגמרי.
היום אחרי עבודה עצמית וקבלה עצמית שזה באמת קשה ולגיטימי לאבד סבלנות במצבים של עומס והצפה-אני מצליחה קצת להסתכל ברגעים כאלה על הכל מבחוץ ולשרוד טוב יותר את הזמנים הלחוצים האלה.
אמא_מאושרתגם אני מצאתי את עצמי חסרת סבלנות בשלב המקלחות\הרדמות..
מה שעזר לי זה חלוקת היום לחלקים:
*התארגנות בבוקר ושליחה למסגרות
*עבודה
*אחה"צ עם הילדים
*התארגנות לשינה (כוללת א. ערב, מקלחת סיפור צחצוח שיניים קריאת שמע וכו)
*זמן לבית ולעצמי
זה קצת מצחיק אבל זה גורם לשינוי בתפיסה, שכל השלב של ההכנה לשינה זה לא "סוף היום" אלא שלב ממש שעומד בפני עצמו, ואז אני פחות בקטע של "יאלה נגמר לכו לישון כבר" ויותר רגועה לעשות את הדברים ולתת יחס לילדים. מיותר לומר שככה גם הם משמעותית פחות דורשניים..
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
ועוד עם אחת
אני מדמינת את עצמי נחה היום עם משהו טעים(כתבת את זה לא?)
או שאני סבתא ורווה נחת מהילדים או שי=עוד רגע בעלי עוזר לי
בפעם הבאה שאת חוטפת "חרופה" בחולם.
בתום האירוע רב הלהבות והפירוטכניקה
תנסי לראות איפה הייתה הנקודה שבה הסתובב הבורג.
אני שמתי לב שכל אובדן שליטה מתחיל מאיזשוהי נקודה
קטנה שהייתה בה החלטה "זהו נמאס לי" ואז רוח סערה וסופי מי ישורני..
אם תופסים את זה שם אז אפשר לעצור את זה. להגיד לעצמך
"בוא'נה חרות, תנשמי חזק. ועוד פעם. ועוד פעם.
היית שמה אתמול וזה לא נגמר טוב. אז לא יהיו מקולחים. בסדר. העיקר
לא להתחרפן."
יחד עם העצות הטכניות המעולות שנתנו כאן.
שליטה עצמית. זה העניין. קשה..
אהבתי את התרגיל ג'ודו לכעס ולתעל אותו לאפיק חיובי. נפלא!
הייתי מוסיף להכין בדיחה קבועה או ספר בדיחות שפותחים וקוראים כשאת בפסק זמן בחדר.
זה עושה קאט לריצה של הכעס. או לפחות אמור..
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
כן... חשבתי אולי השתנה.
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
הייתי גם במקום כזה ובמקום הזה עד לא מזמן, עברנו משם ולא רק בגלל זה, אבל זה היה קשה ומעייף.
ילדים מגיל שנתיים פחות או יותר מסתובבים ויש כאלה רעבים ואופניים שנעלמים, בעיקר היה לי קשה כי רוב האמהות היו בגישה כזאת ואני ממש לא מתחברת אליה ולא חושבת שהיא נכונה..
סליחה שאין לי טיפים לגבי זה אבל על הדרך פרקתי גם .( אני הייתי שמה גבולות משתדלת שיהיה בטעם טוב, מול הילדים ולפעמים גם מול קטנטנים, לגבי כלי תחבורה היינו שמים ממש צמוד לבית/ בתוך הבית..)
או גאדג'ט למטבח
או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)
ואם כבר יש, אז שואב שוטף
נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי!
השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.
כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.
וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו
הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.
השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.
זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת...
יש לי שואב שוטף ואני משתמשת בו למה שכתבתרקלתשוהנעל הדייסון...
לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.
תודה שהסברת
או ציוד של אומנות או תכשיטנות
ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה
או יקר יותר.
כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)
חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)
תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)
פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)
שתי הריונות הייתי בלי
שתי הריונות עם
לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל
עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות
מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי
לק"י
אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).
אולי תגלי שזה עוזר לך.
תרגישי טוב!!
עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול
2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים
2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות
שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק
כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....
לך? או משו שקראת?
בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי
אני יודעת שחיי לא היו חיים
שהתבאסתי שהבוקר הגיע
וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב
ואני לא מגזימה
זה היה מהגיהנום
שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים
ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!
שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂
יום העצמאות
כולם עם המשפחה
עם חברים מהיישוב
עושים על האש
נהנים
ואנחנו כרגיל בבית
משפחה גרעינית
תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!
כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה
פשוט לא זורם
זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין
הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי
וזה לא פשוט
לסחוב הכל
לארגן הכל
לשלם על הכל
להעסיק את הילדים
הכל לבד
מסיימים עם הלשון בחוץ
"רק בשביל הילדים"
וגם לי בא שמישהו יזמין אותי
לבוא ככה
כמו שאני
להכין משהו קטן
וזהו
להרגיש תחושה של ביחד
של חלק ממשפחה
מקהילה
ואין....
יאללהההה
הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים
ומהר מהר מנגבת את הדמעות
תודה שהייתן כאן🥰
מיותר לציין שזו היתה שנה מטורפת
ועדיין לא הצלחתי להבין איך לנהל את זה שהבת שחי חוזרת מהצהרון ב16:30
וצריכה להספיק שיעורי בית
מקלחת
ארוחת ערב
ורוצה גם להספיק לשחק(???)
ואיפה זמן לעשות מערכת?
כל פעם זה מלחמה
איך עושים את זה בכיף?
לא לעשיתי שיעורי בית זו לא אופציה אז לא להציע בבקשה
השאלה שלי היא איך אתן עושות את זה מבחינת סדר, מה לפני מה ואיך לתווך את זה לילדה
ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?
תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.
למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.
השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?
האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?
למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.
אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'
מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.
היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.
זה משתפר אבל בהמשך.
אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.
לק"י
פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.
ש.ב.- לא עושים בצהרון?
מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך
לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.
אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק
אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?
מקלחות, א. ערב (או הפוך) אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')
לא צריך מערכת.
שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?
שזה ההורמונים, לא אני.
שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.
ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?
ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?
כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה
את הולכת בשביל שלך.
חיבוק!
תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!
שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש
לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...
פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו
ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..
אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף
ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס
אז את מתמודדת עם הכל ביחד..
חיבוק גדול
זה שבועיים מורטי עצבים
ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..
ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם
זה יעבור❣️
אמן תשובה חיובית בקרוב!!
מותר לך לרצות לגמרי!
שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.
צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.
הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷
מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים
הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷
בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,
ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,
להזריק לעצמך זריקות
ואחר כך לעבור טיפולים..
את אלופה!👑
בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!
אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.
לפעמים קורה שיש תקלה באתר.
בהצלחה!
אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...
היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)
אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)
