(מניסיון קצת דומה).

היא לא תסלח לי על זה ולכן סיפרתי לה די בהתחלה- מה שהיתה החלטה נכונה מאוד.

סתם, פשוט חסר לי הקשר השוטף איתה (אנחנו חברות כמעט כל חיינו).

הצביטה שאת מתארת יכולה להוות חשש אצל אנשים ישר לספר.

המתנה להריון זה המצב הרגיש ביותר שיש, בפרט לאישה.

ולא כולם יודעים איך להתייחס לזה נכון וברגישות מתאימה.

יתר רגישות. אפי' קל שבקלים יכול להיות פגיעה של יחס כאל חוסר אונים.

ואילו חוסר רגישות יהווה פגיעה של חוסר טאקט.

רק תבינו שלמרות המצב הרגיש מאוד.

החיים שלהם גם מלאים.

וקשה לצפות לרגישות כה גדולה.

בע"ה כל המצפות תפקדנה.

לא שופטת חס וחלילה אבל רוצה לשתף מהכיוון ההפוך. אני זכיתי ללדת אחרי 3 שנים (גם עם טיפולים).

אני לא אוהבת לשתף אף אחד בהריונות שלי. אחרי הלידה הראשונה שלי הודעתי לחברות שזכיתי ללדת והחברה הכי טובה שלי במקום לשמוח התבכיינה לי בטלפון כמו ילדה קטנה איך זה שלא סיפרתי לה על ההיריון. על זה קשה לי לסלוח לה עד היום. אני חושבת שזו חוצפה מצדה. אני לא חייבת לאף אחד מידע על מה שקורה ברחם שלי. זה ביני לבין בעלי וביני לבין הקב"ה בלבד. כל מידע לאדם אחר הוא בהתנדבות בלבד.

אבל..

יש הבדל בין הסיפור שלך לבין אחת אחרת שמספרת לכל העולם ורק למישהי ספציפית מהסיבה של לא לפגוע לא..

בעיני זה הכי פוגע.

וכבר היתה לי חברה שהרגשתי שהיא לא חברת אמת כמו שהיא מתימרת להיות שעשתה לי את זה..

ולעומת הרבה חברות אחרות שלמרות שיודעות שאני רוצה ומחכה יודעות שאשמח איתן ודואגות לספר לי לפני שאדע מכל מיני אחרים..

ההבדל הוא פשוט שבמקום לחשוב על החברה הן חושבות על עצמן.. אין להן כוח להתמודד עם הקושי של החברה.. לא עם הקושי עם המחשבה על הקושי!

אני חיכיתי שנתיים לילד ראשון, ואני זוכרת את הכאב שאני מסתכלת סביבי והנשים עסוקות עם התינוקות שלהן, גם כשהן צעירות ממני בכמה שנים.

מצד שני זו הייתה גם עבודה שלי בביטחון בה', ולזכור ש"אין אדם נוגע במה ששייך לחברו אפילו במלוא נימה."

היום ב"ה אני אמא לשניים. כשהקב"ה מחליט הוא נותן את הילדים הכי מתאימים בזמן הכי מתאים לזוג המתאים. הכל בהשגחה מדוקדקת, אבל את ההמתנה הקשה אני  זוכרת...

אני משתדלת כמה שפחות לדבר על הריון, או גידול ילדים עם חברות רווקות או נשואות בלי ילדים. יש המון נושאים אחרים לדבר עליהם!

אם החברות בעצמן מעלות את הנושא אני מדברת על זה, או שלפעמים אני מעלה את זה, כי כל אמא חווה מאוד חזק את ההריון, הלידה והגידול ילדים.

בקיצור, צריך רגישות, ונראה שיש לך אותה. נכון, זה לא פשוט לא לשתף חברה טובה בהכל, אבל יש עוד נושאים לדבר עליהן. נראה שהחברות שלכן חזקה גם בלי קשר לאמהות שלך. אולי כדאי שתשתפי יותר חברה אחרת שהיא גם אמא או גם בהריון, כי לא לשתף בכלל זה גם קשה.

שיהיה הריון קל ולידה קלה וידיים מלאות!

כמו כל דבר אישי שאני לא אוהבת שאנשים עושים בפומבי: שיחות אישיות, איפור, סירוק שיער וכו'

דווקא בגלל שכתבת שהחברה לא מפרטת לך, אינני ידעת אם המידע יהיה שימושי... העניין שלפעמים יש דרכים יותר טבעיות להשיג הריון, מאשר הטיפולים הקונבנציונליים. לדוגמא, דיקור סיני או שיטת אביבה. כמובן, זה לא תמיד עוזר, אבל לדעתי כדאי לנסות לפני הטיפולים

לפעמים גם המוכנות הנפשית היא מאוד חשובה. אני יודעת שלא אצל כולם זה ככה, אבל אצלי באופן אישי, אף פעם לא נכנסתי להריון בתקופה שלא הייתי בטוחה שאני מאוד רוצה אותו, וגם אז הייתי עוברת תקופה של המתנה, ציפיה ותפילות (אל תספרו לי על כל ההריונות הלא כל כך רצויים, גם זה קורה הרבה,  רק רציתי להדגיש את החשיבות של המוכנות הנפשית)

אפשר לשמוח בשביל אחרים ולהתרגש, ועדיין כשאישה יודעת שלה אין ילדים חודש אחרי חודש, זה קשה.

ועוד כשמדברים איתה כל הזמן על הריון וילדים זה עוד יותר קשה, כי היא זוכרת שהיא בכלל לא חווה את זה.

נכון, מדי פעם אפשר לדבר על זה, אבל לדעתי רק מדי פעם.

נשואה שנה וחצי אחרי 2 הפלות שהיו בחצי שנה אחרונה

וחברה טוה שהיתה נשואה חצי שנה באה לספר לי שהיא בהריון.

התחלתי לבכות וסיפרתי לה מה שעובר עלי.

אבל שמחתי בשבילה אפילו שהיה לי קשה - וכמובן שמחתי שהיא סיפרה לי ובהזדמנות הזו יכולתי לספר לה מה שעבר עלי... היה לי יותר קשה אם לא היתה מספרת.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)