@מתואמת

@מטילדה

@מרים*

@סיה

@בת 30

@ניקיתוש

@שמש צהובה

@מיני מאוס

@אישה ואמא

ואת מי שכחתי בטעות???

א. לא לא לא להתיאש-יולדים בסוף!

מנסיון לא פשוט

ב.לטפל בברזל זה הכי חשוב!

לקחתי עירוים של ברזל ביום החופשי שלי

וזה מאוד עזר.

התפשלתי בזה בלידה הקודמת

ג.לא להתביש.אם מילדת לא מתאימה לכן-תבקשו להחליף.אחרת זה סיוט לנצח

כנ"ל על הסברים לפני כל פעולה לא להתביש.וגם לבקש זמן למחשבה והתיעצות (גם לבקש חוות דעת שניה

הכל מקובל וליגיטימי.אצלם את אחת ל..אבל זה החוית לידה שלך ולא תשכח.

ד.לשמור על המורל גבוה לפני הלידה כמה שאפשר גם אם זה ביזבוז כסף.

ה.שהבת שלי הגדולה לקחה קשה את הלידה.עכשיו היא חולה.יש תופעה כזו.

לגבי בקשה להחלפת מילדת..

איך עושים את זה?

יש מילדת אחת שהספקתי להכיר ב-2 לידות שלי.

ב"ה היא לא הייתה איתי בחדר לידה אבל היתה בקבלה וממש לא היתה סימפטית.

אני די חוששת שהיא לא תהיה המילדת שלי בחדר לידה בקרוב ובפעמים הבאות בעזרת ה'.

עד עתה- היו לי מילדות מקסימות בחדר לידה!
 

איך עושים את זה בלי להתפדח ולגרום מצב לא נעים?

וממי מבקשים להחליף?

תודה לך על השיתוף  

בקבלה, מבקשים שיצמידו לכם מיילדת שהיא בראש X, בגישה Y (לדוגמא: יש לה נסיון עם תנוחות זקופות, דתיה, אנאערף מה שחשוב לכם והמיילדת השניה לא), או ששואלים מי כרגע במשמרת ומבקשים מיילדת שהיא לא זאת שאתם לא אוהבים.

היה והצמידו לכם מישהי שלא טוב לכם איתה, בעלך הולך לקבלה ואומר: "אשתי בחדר 4, לא כל כך זורם לה עם המיילדת, אני מבקש שתחליפו לנו מיילדת". זה לגיטימי, המיילדות יקבלו שיבוץ אחר בין החדרים. אתם לא צריכים להתבייש.

באופן כללי הגישה שלכם צריכה להיות של לקוחות. בית החולים מקבל הרבה כסף על כל לידה, והוא אמור לספק לכם שירות. אתם לא עושים לו טובה. ותכיני את בעלך קודם - הדבר הכי חשוב בלידה זה התחושה הנוחה שלך, והוא אמור לעשות מה שאפשר כדי שתהיה לך סביבה טובה ורגועה שתוכלי ללדת בנחת. אם הוא מרגיש לא נעים מהמיילדת, שיזכור שההרגשה של אשתו זה פיקוח נפש כרגע (את יכולה להראות לו מה שכתבתי..).

והלוואי שתהיה לי את אותה מילדת שהיתה לי בלידה אחרונה. היא היתה מקסימה.

אם אראה אותה- אבקש אותה!
היתה כל כך קשובה לרצונותיי ועשתה הכל בנעימות ובסבלנות ובשקט ובלי הרבה רעש ובלאגן...

(וחויתי כל מיני סוגי לידות ב"ה. החל בניתוח חירום מלחיץ וההאחרונה בלידה חוויתית ונעימה. ב"ה)

בנוסף-

אני דווקא די עדינה לבקש דברים כאלה (ולא נעים לי כמו שאת מגסירה את זה).

אבל בשביל זה יש את בעלי  שיהיה בריא.

כשצריכים משהו- שולחת אותו. הוא מבקש יפה אבל עומד על שלו. והוא יודע לעשות את זה טוב מאוד.

אם הייתי צריכה ללכת ללדת בלעדיו- הייתי מתיבשת עד שמרדים יבוא ועד ש... ועד ש...

(לידה קודמת הוא מראש ביקש דברים שהיו חשובים לי, עוד לפני שחשבתי עליהם. )

(ולמדתי ממנו לעמוד על שלי בדברים שנוח לי בבי"ח.

למשל, אחרי הלידה, כשהייתי ב"יולדות" והתמקמתי, ביקשו שאעבור לקומה/ מחלקה אחרת של יולדות ולא הסכמתי. העדפתי להישאר איפה שהייתי ולא רציתי.

ובאו פעמיים כדי לעזור לי לעבור והתעקשתי על זה שאני נשארת שם ולא עוברת. לא נוח לי במחלקה האחרת (מניסיון שלי בלידות ראשונות).

קראו לאחראית והסברתי לה והיא השאירה אותי. לא היתה לה ברירה.

אני מאמינה שבעבר- זה לא היה קורה. בטח הייתי מתנהגת כמו "ילדה טובה ירושלים" ועוברת מיד.

אבל זכותי להישאר איפה שאני!

הם חייבים לי "כביכול" ולא אני להם....

בלידה הזו (היה לפני מעשה) ורק ראינו אותה

ושמענו שקוראים בשמה ישר הוא רץ להגיד

ולא שלא נתקלנו בה 

היא באה לפתוח לי וריד

וכבר סיננה

אם יהיה ניתוחים צריך את זה

ואני אזרתי אומץ ואמרתי לה

את !תדברי אלי  יפה ,בעדינות

את שומעת?!

והגברת נאלמה דום.

ולא נתתי לה לגעת בי כשהיה לי ציר.

ללכת לאחראית על המילדות

ולהגיד לה שהיתה לנו בלידה קודמת

חויה לא נעימה איתה

ואנחנו ממש מבקשים מישהי אחרת

(לכן כדאי, אם זה אפשרי, שיהיה איתך מישהו שלא מתביש לעשות את זה.

הבעל, אמא, אחות- קרובת משפחה.)

רק מי שזה טרי לה אולי יותר תרצה לשתף

אז כולן לכאן!יאללה?

מסקנות מההריון- א.סוף ההריון יותר קשה לפעמים מהשבועות שאחרי הלידה.

ב. מעקב הריון עודף בקופ"ח זה אחד העונשים הגדולים שיש, אז צריך להתפלל הרבה שלא נצטרך הרבה כאלה מעקבים..

מסקנות מהלידה-

א. לא להתייאש גם אם את נמצאת באותה פתיחה במשך שעה. אחרי השעה הזאת גם יכול להיות שתוך 10 דקות תחזיקי את התינוק בידיים.

ב. משהו שכולן יודעות, ובכל זאת- בלידה- כשאת בטוחה שזהו, את מתה, וזה סופי הפעם- אז הוא נולד. 

ג. כל מה שמציק בלידה- אפשר להתעקש שלא יהיה- כמו פתיחת וריד, מוניטור ועוד דברים נחמדים כאלה. אם מהלך הלידה תקין, כמובן. 

המלצות- מי שלא רוצה שיתנו לתינוק חיסון או כל טיפול אחר- שתדאג גם לומר את זה לאחות הראשית כמה פעמים, שלא יהיו פשלות. (חיסנו אותו למרות שלא חתמתי על אישור, וזה ממש הכעיס אותי)

- מי שרוצה מנוחה אבל לא רוצה בית החלמה- שתלך לאמא לכמה ימים, אם זה אפשרי.

- מי שלא רוצה ברית בערב פסח שלא תלד בן בז בניסן

- מגלה סוד: ככל שיש יותר ילדים, ככה יותר קל ללדת עוד. איך? ככה זה. פלא כזה. אנחנו יותר רגועות, יש יותר ידיים שעוזרות בבית, וכנראה שה' שולח כוחות.

על המתה

ועל הברית

חולקת על שתי המסקנות הבאות...

הלידה האחרונה לימדה אותי שאפשר בהחלט להיתקע (אפילו פעמיים) בפתיחה מסוימת במשך הרבה זמן, וכן - גם כשהייתי בטוחה שאני מתה - פשוט קיבלתי אפידורל, ואז ילדתי - אחרי כמה שעות...

ממש מוזר שנתנו לו חיסון למרות שחתמת שלא! אני כ"כ שמחה עכשיו ששלחתי את בעלי לתינוקייה איתו אחרי הלידה, למרות שהוא לא הבין למה...

ובאמת - אין על בית החלמה אמא.

דווקא שולחים בהריון עודף לבי"ח וגם שם זה סיוטטט

לי הרבה יותר קשה בחודשיים הראשונים שאחרי הלידה מסוף ההריון.

כל לידה אני בלחץ מחדש מהתקופה שאחרי הלידה. לא סובלת אותה...

ואני דיי סובלת בהריון ובמיוחד בסוף! וסוחבת אחרי התאריך בדרך כלל...

אבל אחרי הלידה- קשה לי הרבה יותר!

אולי ההפך.

ובנוסף, אני חושבת שאצלי- כל הריון הולך ונהיה קשה יותר..

כי יש לך עוד כמה "צוציקים" שדורשים את שלהם. בלי חשבון.

אבל- תודה לה' על הכל!!

שלא יזיר חסדו מאיתנו, אף פעם! אמן!

טוב, שלא ישתמע ממה שכתבתי שאצלנו הכל סבבה וקלי קלות...

אסביר לכן: ברור שככל שיש יותר ילדים- יש יותר עומס. גם טכני וגם נפשי וגם כלכלי. יותר כביסות, יותר בישולים, יותר נקיונות, יותר ילדים שצריך להקשיב להם, לעשות איתם עבודות בבית ספר, חוגים וכו'. 

אבל- וזה הדבר שהתכוונתי אליו: עצם ההורות היא יותר קלה.

ככה לפחות אני חווה את זה.

יש יותר רוגע בהתייחסות לכל הדברים האלה.

היום - אם אני צריכה לקום בלילה להניק תינוק חמישי + להביא למיטה שלי פעוטה רביעית זה יותר קל לי- נפשית- מאשר לקום בלילה לתינוקת ראשונה או שניה.

גם לעבור את גיל שנתיים, ותהליך גמילה, וכניסה לגן, ובי"ס וכו' וכו'- כל הדברים האלה, שבילד הראשון והשני הם חדשים- נהיים הרבה יותר קלים וזורמים עם הילדים הבאים.  

לפחות ככה אני מרגישה- אתמול הפעוטה החביבה שלי שפכה שמן על הרצפה. בטעות, כמובן. 

אני בעצמי הופתעתי כמה שזה כמעט לא הזיז לי...אם הגדולה היתה עושה את זה כשהיתה בגילה- הייתי אולי נוזפת בה (למרות שנזיפה בגיל שנה ו9 חודשים זה דבר קצת מצחיק לעשות) והייתי מתבאסת ואולי אפילו כועסת.

ואתמול- כשזה קרה- ועוד הייתי באמצע בישולים ועניינים- פשוט נתתי לה נייר סופג שתנגב, אח"כ ניגבתי בעצמי קצת, וזהו, נגמר. זה פשוט "עבר לידי".

אז לזה התכוונתי- לעצם ההורות שנהיית יותר זורמת וקלה. פחות מתרגשים מנכל דבר. יותר לוקחים בקלות וצוחקים, וכם- לפחות אני ככה- יותר נהנים...

| 

עם הגדולה, למשל, בכל פעם שהייתה בוכה - היינו מתחילים לחשב: מתי היא אכלה? מתי היא ישנה? מתי החלפנו לה? אחים שלי היו צוחקים עלינו...

היום גם אנחנו צוחקים על עצמנו של אז...

ההורות פשוט טבעית יותר ובאה פחות בלחץ.

ומבחינה טכנית - הרבה יותר קשה שני קטנים בני פחות משנתיים מאשר שישה ילדים - שביניהם יש גם "גדולים" וגדולים (בלי מרכאות), שיכולים לעזור אפילו בקצת...

ומבחינה רגשית - כשיש ילדים שאפשר לדבר איתם, זה כ"כ מקל נפשית! מרגישים שיש יותר "תכלית" לגידול הילדים, רואים קצת "תוצאות"... (ומספיק אפילו ילד שאומר במתיקות: "אמא, אני אוהב אותך!" כדי לתת כוח לכל היום...)

כשיש יותר ילדים, וגם מגוון גילאים מעט יותר גדול, יש גם יותר קשיים... צריך לספק את הרצונות של ילדים עם צרכים שונים (ועוד אין לי מתגברים...), יש יותר בעיות לטפל בהן (אחד בגמילה, אחד יונק, אחד עם שיעורי בית ואחד סתם צומי... ולא דיברנו על קשיים מיוחדים - רגשיים, לקויות ודברים גם יותר מזה ל"ע), לפעמים צריך גם לעזור לגדולים שנראים "עצמאיים"... ולא דיברנו על הבלגן שרק מתרבה...

בקיצור, יש נקודות לכאן ולכאן.

ועל הכול נאמר - תודה לה'!

כי אצלי זה דווקא קצת הפוך. א. אני לא ממש זוכרת את תהליכי הגמילה של הגדולים (או שאר התנהלויות שלי מולם), אז אני חווה את הקשיים מחדש גם בילד השלישי והרביעי.

ב. העייפות המתגברת והעובדה שאין לי זמן יותר מדי לעצמי גורמות לי להיות יותר עצבנית ופחות סבלנית ממה שהייתי כשהיו פחות ילדים.

ובאמת תודה לאל כל אחד מהם הוא אושר גדול וזכות עצומה!

אבל לא מרגישה שזה נהיה יותר קל משום בחינה.

דווקא כשהייתי אמא לילדי הבכור- הייתי הרבה יותר נינוחה, סבלנית, מכילה...

אני זוכרת שהייתי שומעת את השכנה שלי צועקת על הילד שלה או את הילד שלה בוכה והייתי מופתעת.

אמרתי לעצמי: איך היא מגיעה למצב כזה שהילד ככה צורח (אצלי זה לא קרה כשהיה לי רק את הגדול...)

ואיך היא צועקת וכו'...

כשהיגיעה השנייה, שתהיה בריאה- כבר הייתי יותר מבולבלת, פחות סבלנית ובוודאי שהרמתי את קולי מאז  ושהילדים שלי בוכים/ צורחים לעיתים.

הרבה פחות רגוע אצלנו . שיהיו בריאים ושיהיו לנו כוחות וסבלנות לגדל אותם בשמחה!

בוכות וצורחות, יש לומר.

הקטן עוד יונק וישן בינתיים....

ההבדל הוא בי.

כביכול לי יש הרבה יותר אפשרות להכיל צעקות, בלגן, מריבות, כביסות וכלים.

אני לא קופצת מכל דבר, ולא נלחצת גם כשיש צרחות ושאר ירקות. 

בדרך כלל. גם לי יש זמנים של עצבנות, כמובן. בעיקר כשאני עייפה.

אני מרגישה שאז הייתי מסתדרת עם הכל בלי בעיות.

ה"אמהות" לא הפחידה אותי והסתדרתי איתה מצוין.

יכול להיות שזה גם בגלל הטבע הנוח יחסית של הבכור שלי.

הוא היה תינוק וילד נוח. לא נשמעו בכיות מביתנו. הסתדרנו מצוין.

הבית היה מתוקתק.

נקי תמיד, ארוחות סדירות, כביסות, גיהוצים- הכל.

הייתי הרבה יותר סבלנית ומכילה!

כשהגיעה השנייה ונוספו ב"ה הבאים- הכל התבלגן לי.

יותר בכיות, צרחות- של הילדים

תסכולים וחוסר סבלנות- שלי...

הרבה פחות עם כוחות להתמודד עם הבית.

דווקא עכשיו יותר קשה לי להכיל מאז.

משתדלת לעבוד על זה... לא תמיד זה הולך כמובן.

מנסה. לאט לאט.

כמובן שאחרי לידה זה עוד יותר "מתחרבש" כמובן...

בקיצור- כשמסתכלים "עליי"- הרבה יותר קשה לי מבחינת ה"עצמי" שבי לעומת התחלת דרכי כאמא.

הפוך מימה שאת מרגישה...

ברשותך- אני רוצה שתשימי לב למה שכתבת.

כשהיה אחד שלא בוכה, ויכולת לתקתק את הבית ולבשל סדיר וכו'- אז הייתי יותר סבלנית ומכילה אבל אח"כ כשנהיה עמוס יותר- אז יש פחות סבלנות כי הכל התבלגן לך.

בעצם- עם הראשון לא היה לך כ"כ מה להכיל....והסבלנות שלך לא עמדה במבחן....

אז ברור שהיה יותר קל. 

מקווה שלא יעצבן אותך מה שאכתוב לך:

הכל ענין של ציפיות. כשיש ציפיות גבוהות שלא מתממשות- יש תסכול וכעס. 

ציפיות צריכות להיות תואמות מציאות. לפי המציאות שבה את חיה עכשיו- לצפות שהבית יהיה מתוקתק והכל יהיה חלק ועוד תהיה לך סבלנות- זו פשוט ציפיה לא ריאלית! את לא כל יכולה. את רק אישה. אחת. עם המון משימות. והמון רצון טוב, אני מניחה. אבל אי אפשר שכמות המשימות תגדל ותגדל ותגדל ואת תשארי באותה רמת ציפיה לגבי מילוי כל המשימות! זה לא הוגן כלפי עצמך!!

אני מבטיחה לך שהבית שלי לא מתוקתק, בטח לא כשאני חודשיים אחרי לידה. 

וגם לי יש הר כביסה (שלא נראה שתתקפל לה לפני שבת...) וגם לי יש שני כיורים עם כלים, וחדרי ילדים שצריכים יד של אמא.

וגם לי יש ארבע ילדות רעבות ולא תמיד האוכל מוכן בדיוק בזמן- כי ישנתי או כי הנקתי או כי כל דבר אחר. 

והאמת שבלגן כן מפריע לי. אני לא אחת שלא מפריע לה. מפריע לי לגמרי.

אבל- אני פשוט לא מצפה שהבית יהיה מתוקתק וכו'. זה פשוט לא ריאלי. אני אחרי לידה, יש פה תינוק וארבע ילדות פעילות, בתוספת חברות אחה"צ. כדי שהבית יהיה מתוקתק אני אצטרך לעבוד בצורה כזו שלא אוכל לישון בכלל, ואח"כ עוד אלחיץ את הבנות שלא יבלגנו כלום, כי עד שסידרתי....

אז זהו. הבנתי והפנמתי שסדר פסח לא יהיה פה רוב השנה (וגם לא תמיד לפני פסח), אבל אני אפנה את כוחותי ומרצי לילדות.

המפתח לזה זה סדרי עדיפויות.

כל אחת עושה את שלה, לפי כוחותיה ורצונותיה.

אבל להיות ב100% כל הזמן- איך אפשר? 

ואצל רוב האמהות לילדים קטנים- סדר ונקיון של 100% בא על חשבון הזמן והנחת עם הילדים. (כתבתי רוב!!! לא לקפוץ עלי..)

אז נראה לי- שאם תרשי לעצמך להשתחרר מהרצון והציפיה שהכל יהיה מתוקתק אז ממילא תהיי פחות מתוסכלת ויותר סבלנית.

תראי, אני גם צריכה להזכיר את זה לעצמי כל הזמן. אני אומרת לעצמי שבסך הכל- עוד 10-15 שנים- כבר לא יהיו קטנים בבית, ואז הבית יהיה רגוע יותר, מסודר יותר. ואנחנו עוד נתגעגע לשנים האלה- שכולן קטנות. יש הרבה קסם בתקופה הזאת.

אמנם הקסם הזה מלווה בעבודה קשה שלנו, כאמהות, אבל אני מעדיפה להעביר את השנים האלה בנחת מאשר בלחץ ותסכול.

הכי גרוע???  אני אשטוף כלים עוד יומיים ואקפל כביסה עוד חודש. ואף אחד פה בבית לא ימות מזה, כנראה. 

ועוד דבר- יש לנו (לרובינו) נטיה להתנצל בפני אמא או השכנה או החברה שנכנסת הביתה כשיש בלגן.

גם אני כזאת לפעמים. אבל לאט לאט זה עובר לי.

כאילו אנחנו מרגישות שמודדים אותנו לפי איך שהבית נראה. כאילו אם יש בלגן אחה"צ או בערב אז אנחנו לא בסדר, וצריכות להתנצל.

וזה חבל. להתנצל על מה? על זה שיש פה ילדות ששכחו לאסוף משחק לפני שיצאו בדהרה החוצה?

להתנצל על זה שהיום החלטתי לישון בבוקר כדי שאוכל להתייחס אליהן כשהן חוזרות הביתה מבית הספר? להתנצל על זה שבעלי לא היה בבית כבר שני ערבים ולא שטפתי כלים כי רציתי קצת זמן שקט לעצמי עם ספר טוב או שיחה עם אחותי?

צריך להזכיר לעצמנו שההצלחה שלנו בתור אמהות היא בכלל לא במדדים האלה. 

ההצלחה שלנו בתור אמהות תימדד עוד הרבה שנים- בקשר שיהיה לנו עם ילדינו הבוגרים, בחוויות שהילדים שלנו יזכרו. ולא נראה לי שהם יזכרו אם היו כלים בכיור או לא...

טוב, יצאה לי מגילה בסוף, ועוד מעט שבת...

אני מקווה שקצת עזרתי... 

ואגב, אני ממש לא בציפיות, במיוחד לא לגבי הבית.

אבל ביחס לילדים אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני, כל אחד מהם, את מה שהם צריכים, ולו בגלל שאני צריכה לחלק ביניהם את הקשב והזמן. ולא בגלל שיש לי ציפיות להיות אמא מושלמת, אלא כי באמת אני מרגישה על ההתנהגות שלהם שהם לא מקבלים ממני את כל מה שהם צריכים (אצל חלקם).

אין לי איך להסביר את זה.

פשוט יש יותר רוגע לגבי הילדים.

לא לוקחת כ"כ קשה דברים כמו לקום בלילה להחליף מצעים, או זמן קשה ועמוס של השכבות.

מצליחה לראות הכל יותר "מלמעלה", לא נתפסת לעצבים על דברים שפעם היו מעצבנים. 

מצליחה יותר לראות את המתיקות והתמימות גם בדברים שכן מעצבנים אותי. 

איכשהוא יש יותר סבלנות לכל דבר.

ולגבי זה שהילדים לא מקבלים מה שהם צריכים- אני גם מרגישה את זה לפעמים. אבל האמת היא שזה לא כ"כ מסובך לתת להם ובדר"כ זה גם לא דורש הרבה זמן.

תשומת לב קטנה נוספת, פעילות קטנה משותפת, עוד דקת שיחה לפני השינה- בסוף הקטנות האלה מצטברות להרבה. 

גם שמתי לב שה' עושה איתי חסד- וכשקשה עם אחת בענין מסוים אז עם האחרות יש תקופה זורמת. וכשמסתדר עם האחת- אז נהיה קשה עם אחרת. כמעט תמיד אין לי התמודדות קשה עם שתיים בו זמנית. 

ובכל מקרה- וזה תמיד- אני משתדלת להתפלל בפרטות על כל ילדה וילד. דברים ספציפיים לכל אחת- על הצרכים שלה ועל עצמי מולה. 

אבל אני עם חמישה בלי שלישיה בדרך...

רק מחדדת שהרבה בנות רשמו כאן שעם הילד הראשון היה להן קשה יותר ואח"כ קל יותר בגלל שהיה להן קושי עם ה"אמהות" והשינויים כשהגדול נולד.

ואצלי לא היה קשה עם האמהות. דווקא זרם לי.

כל השאר- צודקת. וזה מוכר ומובן...

ומשתדלים לעבוד על זה ולהנמיך ציפיות.

אצל הראשון והשני הייתי מבוהלת מעצם האמהות.

הפחד הזה שהכל עלי ואני בעצמי עוד ילדה....

איך אני יכולה להיות אחראית על כזה יצור קטן שתלוי בי לגמרי?

ההנקות היו קשות. לא התחברתי לזה בכלל.

כל פעם שהתינוק בכה נבהלתי. לא ידעתי מה הוא רוצה ואיך אני אמורה לעזור לו.

הייתי מבוהלת. ממש.

עכשיו הכל רגוע לי. אני כ"כ מתחברת לאמא שבי.

מסוגלת לשבת שעות ורק לחבק את הקטנה. לא להבהל ממנה.

לא להבהל מהאחריות. לא לפחד מהבכי.

אני מרגישה שלמות עם האמהות ואהבה כ"כ גדולה לילדים.

בקשר לילדים ולהורות 

מה עם זה שאין הרבה זמן  לשני  והלאה

כמו לראשון

יש לי מצפון כל הזמן ל2 הכיונים.

בעצם ל4 גם לי  עצמי ולבעלי

ההרגשה של זמן שאול

אני על קוצים 

בעיני זה הדבר הכי קשה עם הילד השני.

חלוקת זמן ותשומת לב שצריך כל הזמן לעשות.

בקשר לזמן עם בעלך- זה סעיף נפרד. אתם פשוט צריכים למצוא את הזמן הזה ולא לוותר עליו.

בקשר לילדים- לשני ואחריו השלישי והלאה יש מי שישעשע אותם חלק ניכר מהיום... 

בית עם יותר ילדים הוא בית מאוד מענין בשביל תינוק קטן. הרבה יותר מענין מאשר בית עם הורים בלבד...

אז ברור שצריך וגם כיף להקדיש זמן אישי גם לילדים בספרות מתקדמות יותר, אבל זה אחרת מאשר עם הראשונה.

לא מנחם אותי שאומרים לי שהיא מתנה בשבילה

ועכשיו היא גם התחילה לשחק לקטנה בידיים וברגלים לעקם  אותם ולנשוך

והיא מקנאה ואני נקרעת

ו..תודה על התשובה

פרקתי טיפונת

בעתיד זה באמת יהיה כמו מתנה בשביל שתיהן.

עצם זה שיש "חברה" בבית ולא צריכים לחפש כל הזמן במה להתעסק- זה כבר משהו!

(גם בתור אחת שיש לי אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וגם בין הבנות שלי יש הפרש של שנה וב"ה יש עוד ילדים- לפני ואחרי...

אחים/ אחיות- זה כייף ומתנה!!)

וגם לי קשה עם זה שאין לי זמן איכות אישי עם כל ילד בנפרד וכו'.

אבל מקווה למצוא את הזמן לזה גם כן.

לפחות משתדלת שבמקלחת שלהם (אל תצחקי!) ולפני השינה- יש לי כמה דק' אישיות עם כל ילד.

מרגישה טוב עם זה. לפחות זה.

בהצלחה לכולנו בע"ה!

אבל חיבוק קטן באמצע שאני מבשלת וילד "תורן" עומד לידי ושואל/ מסתכל/ סתם דורש תשומת לב- מראה לי שזה חשוב ונכון!

נכון שתשומת לב ושיחות עם ילד זה חשוב מאוד, אבל ילד צריך גם להרגיש את המרחב שלו, גם יותר מדי תשומת לב זה לא טוב.

קראתי ב"לוחשת לתינוקות" שילד או תינוק גדול שיודעים לשחק לבד זה טוב, זה מראה שיש להם בטחון והם לא כל הזמן תלוים באמא. הם לא בפחד כשאמא לא לידם.

כשיש אחים בבית ילד לומד שהוא לא היחידי בעולם, יש לו את המרחב שלו והוא לומד גם להתחשב בעוד מישהו.

אני מכירה גם ילדים שקיבלו יותר מדי תשומת לב מהאמא והרבה זמן היו בטוחים שהם מרכז העולם, וזה הזיק להם ולסובבים אותם. עם הזמן הם היו צריכים להשתנות.

אז באמת אחים - זה מתנה גדולה!

הרגעים הקטנים האלה מצטברים להרבה.

א. הצרכים של הבנות שלך, לפחות עכשיו, מאוד שונים. הקטנה צריכה הרבה טיפול פיזי בעיקר והגדולה צריכה תשומת לב של משחק, סיפור וכד'. 

תנסי לחשוב איך את עונה על הצורך של כל אחת בזמן שזה לא מתנגש עם הצורך של השניה או- איך את עונה על הצרכים של שתיהן בו זמנית.

למשל- כשהקטנה ישנה תנצלי את הזמן לשחק קצת עם הגדולה, וכשהגדולה ישנה או במסגרת- תנצלי את הזמן להתענגות על הקטנה וטיפול כמו מקלחת, החלפת בגדים וכד'- שזה דברים שלוקחים יותר זמן ותשומת לב.

עוד אפשרות, שלי מאוד עוזרת- זה המנשא. זה לא רק פתרון טכני אלא גם יותר מזה- כשהקטנה במנשא היא מקבלת 100% של מענה לצורך שלה במגע ובאמא, ובמקביל- את יכולה לצאת עם הגדולה או לקרוא סיפור או סתם להיות איתה. 

ב. למה את חושבת שהיא מקנאת? אצלי הקנאה בדר"כ מגיעה בגיל 8-9 חודשים- כשהתינוק כבר תופס מקום משלו. בהתחלה- הוא הרבה פחות מורגש מבחינתן- יונק ישן וגמרנו. מקסימום קצת מחייך אליהן מהטרמפולינה. 

בכל אופן, אם את כן מרגישה קנאה, כדאי לך לתת לזה שם ומקום. כלומר- להגיד לה "את כועסת על X?" היית רוצה שעכשיו אמא תעשה איתך משהו. נכון. אמא עכשיו מניקה אח"כ נוכל לשחק ביחד. 

וכד' 

ג. תנסי "לאתר" את הזמנים או הנקודות שבהן קשה לך ולנסות להיות יצירתית בהן. נניח- משחק מיוחד לזמן ההנקה, וכד'

ד. לגבי זה שהיא מפרקת את הקטנה- זה קורה אצל כולן, אני מניחה. שלי דורכת עליו, מכניסה לו כפית לפה ואפילו הורידה אותו מהטרמפולינה בעדינות רבה.... אין ברירה...צריך להשגיח בשבע עיניים ולהציב גבול ברור.

כתבת שאת נקרעת. נזכרתי שאחרי שהשניה שלי נולדה היו לי נקיפות מצפון כמו שלך יש עכשיו. וזה לא עזב אותי, עד שיום אחד כשהיא היתה בת 8 חודשים בעלי לקח את הגדולה למשך כל היום, ואני את הקטנה- ונפגשנו רק בערב. הגדולה כ"כ שמחה לראות אותה, כל הדרך הביתה היא צהלה "הנה X! הנה X!" ואז נרגעתי עם הנקיפות מצפון שלי..

הרבה הרבה כח

וזאת הברכה שסבתא שלי שתהיה בריאה מברכת אותי תמיד: הרבה בריאות והרבה כוחות!
 

(היא תמיד מאחלת לי שיהיו לי תאומים.. חלום כזה שלה..  אז אני אומרת לה: וואי. תבואי לעזור לי?

אז היא אומרת: למה לא?

אבל שה' ייתן לך כח! הרבה כוחות והרבה בריאות בשביל לגדל את כולם בעזרת ה'!)

כזאת מתוקה את לא רוצה 2 כאלה?

אחרי הלידה הראשונה שאמר לי את זה(היה לידה קשה קשה)

בכיתי ממש

ועכשיו אני מתחילה להרגיש כמה זה כיף

(אבל היא שוקלת כמו 2 זה בטוח)

להם יותר קל מאישה אחרי לידה, לא?

אבל לי תמיד קשה בתקופה של החודשיים, שלוש הראשונים אחרי לידה.

הלידה בשבילי חוויתית ואני ממש מחכה לה!
אבל התקופה שאחריה- ה' יעזור לי ויתן לי סבלנות, כוחות ושמחה.

אני בלחץ מעכשיו ממנה...

איך?

יש לך עכשיו איך להתכונן לתקופה הקשה של אחרי הלידה?

כמובן אי אפשר ממש להתכונן, אבל אפשר להקל על התקופה הזאת.

לנסות לתכנן עזרה מראש, כמו לדבר עם אמא או חמות שיפנו את הזמן כדי לעזור אם הן רוצות,

או אם יש אפשרות לחפש עוזרת מראש.

אפשר לבשל כמויות גדולות של אוכל ולהקפיא מראש, האוכל נשמר טרי, ובמקום לעמוד לבשל אחרי הלידה אפשר פשוט לשלוף קופסה עם אוכל מוכן.

ובכלל לפנות כמה שיותר את הזמן שאחרי הלידה, זה חשוב לאם ולתינוק, ולילדים ולבעל.

וכמו שכתבו פה, צריך להוריד ציפיות גם בתקופה הזאת.

אגב, לי עזרו מאוד מגמח יולדות בשכונה שלנו. הביאו לי אוכל במשך 3 שבועות. עד היום אני מברכת אותם.

תודה על הדברים!
 

אבל כמו שכתבתי ( בתגובה ל"רק אמונה") - יש לי בעיה עם אוכל קפוא. לא מסוגלת.

לפחות מקווה להספיק להכין את הבסיס. שניצלים מתובלים, קציצות לפני בישול או טיגון. אולי רוטב לפסטה/ קציצות וכד'.

עזרה- גם בעיה אצלי. לא מסוגלת לבקש עזרה. וזה לא טוב בכלל.

אבל אני לא אוהבת להיעזר. צריכה להרפות...

חמותי מבוגרת וגרה רחוק.

אימי עוזרת לי בימים/ שבוע ראשונים. שתהיה בריאה וה' יתן לה כוח.

עוזרת- אין לי אפשרות ולא אכניס עוזרת הביתה.

יש לנו גמ"ח ליולדות לאוכל אבל אנחנו לא מתחברים לזה.

הלוואי שהיה גמ"ח ליולדות בעזרה עם הילדים הגדולים. להוציא אותם קצת/ להעסיק אותם. זה מה שהכי יכול לעזור לי.

אבל אין כזה דבר.

וזה יוצא גם שיא הקיץ שא"א לצאת החוצה בחום כזה.

לוקחים אותם למשחקיה

אולי תחפשי ביביסיטר

עכשיו אבל

כדאי שיהיה מישהי שמכירים כבר מלפני

או לפחות מספרים כי לפעמים צריך מהרגע להרגע

אצלינו בעלי התקשה מאוד באמצע התקופה והיה צריך דחוף קצת הפסקה

(וזה רק ילדה אחת קטנה)

הביביסיטר לקחה אותה לכמה שעות והוא נהיה אדם חדש

מקווה שיהיה לה כח וחשק לבוא.

כי זאת תקופה מאוד חמה בחוץ ובטח יש להן עיסוקים יותר מענינים ונעימים לעשות בתקופת הקיץ ולצאת...

חופת לידה קודמת גם ילדתי באמצע החופש הגדול ובעלי הבטיח לי שהוא יוצא את הגדולים לטייל וכו' והוא הוציא. אבל כמה אפשר כבר לצאת ולאן בחום נוראי שכזה (במיוחד באיזור שלנו).

עצם זה שהם לא במסגרת קבועה ביומיום- זה כבר מפר את האיזון.

אם חמותי תוכל ותרגיש טוב- בעלי והילדים ילכו אליה לכמה ימים ואני אלך לבית החלמה קרוב אליהם.

חושבת על כל האפשרויות.

הענין הוא שזה לא יום אחד שהם יהיו בבית אחרי הלידה ובלי מסגרת.

זה בדיוק שישה שבועות שאחרי הלידה שהם בבית בלי מסגרת

6 שבועות כפול 7 ימים בשבוע ו-4 ילדים בגילאים שונים. שיהיו בריאים.

שיעבור לכולנו בקלות!
גם ככה החופשה הגדולה היא די סיוט בשביל הרבה/ כל ההורים. גם בלי ללדת בתחילתה...

אני קיטרתי פה עם כמה על פסח וזה היה כיף-השיתוף

וטוב שזה אחרי המשכב לידה יש יותר כח.

ובית החלמה ללידה חוזרת זה טוב

ככה מתיחדים עם התינוק-מכירים זה את זה

אופציה שאין בבית כ"כ

זה לא אחרי המשכב לידה.

אני צריכה ללדת די בתחילת החופש כך שהמשכב לידה יהיה בדיוק איתם בבית.

הם חוזרים ללימודים רק 6-7 שבועות אחרי שאלד...

שיהיו לנו בריאים

אני בדרך לכתוב לך

על משהו בנשואות

שרצית לפתוח 

בחדר אחר עם ילדים ותעסיק אותם? בקיץ כולם בחופש ויותר קל למצוא. האם את בטוחה שקייטנות זה יותר קל? בשבילי עדיף להשאיר בבית, לא צריך לקום מוקדם, לארגן את כולם, לפזר ועוד כמה שעות כבר לאסוף...

יש גם אפשרות לא חינוכית, בזמן שאת עייפה לתת לילדים לצפות בסרט.

אגב מותר לצאת עם ילדים גם בחום, רק לזכור קרם הגנה, כובע , הרבה מים, טיץ לבנות כי מגלשות חמות ומחצלת לשבת מתחת לאיזה עץ. לא מבינה איך כולם מצליחים לא לצאת בקיץ עד חמש בצהריים.

צלחות חד פעמיות זה מאוד עוזר, 

ילדים גם יכולים להעסיק את עצמם כמה שעות, יהיה בלגן אבל את לא תצטרכי  להעסיק אותם.

נשמע שאת אשת חיל אמיתית

אין לי כ"כ חדר אחר להעסיק אותם. והחדר היחיד והממוזג שיש לי בבית זה הסלון וכולנו מתרכזים בו.

אין לי מחשב בבית. בעיקרון מסיבה חינוכית.

למרות שחשבתי לשכור אולי מחשב או משהו כזה לתקופת הקיץ/ החופש בשביל כמה שעות בודדות לתעסוקה כשלא יהיה לי פיתרון אחר. נראה אם זה יצא לפועל ובכ"ז נוותר על העקרון שלנו. אם לא תהיה ברירה. (איפה אפשר לשכור מחשב נייד בכלל?)

פעם שעברה לא שלחתי אותם לקייטנות, אחרי הלידה. בדיוק בגלל הסיבה הזאת שקמים מאוחר ועד שזזים ועד ש.. ועד ש...

אבל כל היום נמרח אח"כ וכולם סביבי ואין דקה מנוחה שיהיו בריאים וא"א להניק ברוגע וצריכים להעסיק אותםואז גם ישנים מאוחר (כי קמו מאוחר) וגם הילדים מתחרפנים להיות 24/7 סביב אותם 4 קירות.

אני חושבת שהפעם בעזרת ה'- אם ארגיל אותם לקום מוקדם ולצאת לקייטנה יהיו לי כמה ה שעות של שקט ולהם יהיה גם יותר מענין קצת. יותר חברה/ תעסוקה ואז גם יתעיפו וישנו מוקדם יותר, לא? ולי תהיה עוד טיפת סבלנות בשבילם לשעות שהם יהיו בבית אחרי הקייטנה. 

נכון?

תודה הלוואי!

שה' ייתן כוחות, סבלנות ושמחה לכולנו

זה יותר מסודר וגם מארגנים טיולים וכיף

ובקשר למחשב לא כדאי לותר ככה מהר על העקרונות-גם לדעתי

כי זה ממכר (מנסיון)

וזאת יותר קייטנה שכונתית.

בחורה בת 20 אחראית שהילדים מאוד אוהבים ללכת לקייטנה שלה. (הבנות שלי היו אצלה בחופשת פסח בקייטנה, כשאני עבדתי ומאוד נהנו)

היא עושה להם המון פעילויות, יוצאת איתם לגינות מוצלות וכו'. לא טיולים גדולים אבל גם טוב.

הילדים שלי לא כאלה גדולים שצריכים טיולים רציניים...

זהו. אני יודעת שזה ממכר. בגלל זה אנחנו נגד. ובגלל עוד הרבה דברים אחרים.

ולשכור לתקופה הזאת? מה את אומרת?

ובקשר למחשב-לדעתי לא כדאי

בתור ילדים

אמא שלי הכניסה לבית בתקופה קשה

והיה נורא קשה להוציא וגם הורגלנו לראות סרט ולהירגע.

זה הזוי.

זה אופציה אחרונה

(את יודעת מח -שב ומכשף...)

זה מה שרציתי לכתוב

כי אם את זוכרת פתחתי כאן שרשור נשים בתשיעי איך אתן מתכוננות

והיו לי דאגות כ"כ גדולות

ואחרי הלידה יש תשובות והרגש יותר טובה ויוצאים לרווחה

בקרוב אצלך בשעה טובה

הלוואי שהפעם יהיה לי קל יותר מפעם קודמת. ממש מקווה!
כולי תפילה. בעז"ה.

תודה ואמן! 

ומזל"ט לך על הלידה הטרייה.

בעיקרון- אין לי בכלל מחשב בבית.

לפני שהתחתנו, בעלי ואני היינו בדעה שמחשב זה דבר לא טוב בבית.

לא משחקים ולא סרטים.

זה ממכר/ הורס ועוד הרבה דברים לא טובים בכלל.

אין ספק שמחשב טוב לעיתים כבייביסיטר/ תעסוקה לילדים.

הפעם חשבתי קצת להרפות ולקנות מחשב נייד/ לשכור לתקופת הלידה והחופש הגדול אבל בעלי שיהיה בריא עדיין נגד. לא רוצה לשבור עקרונות. כנראה שזה לטובה. ימים יגידו

קייטנות- גם לא חושבת לחסוך בזה.

ברגיל אני עובדת וגם ככה שולחת לקייטנות אז למה כשאני מותשת אחרי לידה לא אשלח לקייטנה?

ואין לי גיסות שגרות קרוב ואחותי שגרה לידי צריכה ללדת בעצמה קרוב לתקופה שלי וגם לה יש קטנטנים בבית. ברוך ה'.

צריכה באמת להרפות קצת. תודה על התזכורת.

בלידה קודמת (ילדתי בתשעת הימים) וקניתי חבילת צ'יפס קפוא- ענקית ומידי פעם הכנסתי תבנית גדולה של צ'יפס לתנור וטיגנתי שניצלים והגשתי עם קטשופ- כולם אכלו ב"ה.

צריכה למצוא עוד דברים כאלה שיהיו קלים לי לארוחות ועדיין לא כאלה גרועים. פעם ב... אפשר לאכול כאלה דברים. לונורא.

תודה לך

רק להתפלל לטוב

ולקוות שיהיו קייטנות פעילות בכל חופשת הקיץ.

מקווה להספיק לארגן לפני הלידה אוכל בסיסי שיכולה להקפיא.

אני לא מסוגלת לאכול אוכל מהמקפיא. מפונקת מידי בקטע הזה. חייבת טרי.

אז לפחות להשרות שניצלים, לתבל ולהקפיא ואז להוציא ורק לטגן.

להכין עיסה לקציצות וליצור קציצות ולהקפיא ואז להוציא ולטגן/ לבשל

וכד'.

מה עוד אפשר לעשות?

ה' יעזרנו

אז ככה:

א. אז אני "בוגרת הריונות בסיכון" שזה הריונות מאד לא נוחים, בלשון המעטה...

כמויות הבדיקות, הביקורים אצל הרופא והביקורים במיון מוציאים אותי משלוותי...

כשאני מגיעה לסוף בא לי כבר להקיא את ההריון.

אז קיבלתי פעם עצה ממישהי פשוט לחשוב על זה שאני אמא

וכאמא, אני רוצה את הטוב ביותר לילד שלי

והטוב ביותר בשבילו, כרגע, זה עדיין להיות בפנים ולא לצאת.

הרבה פעמים אנחנו נותנות את הטובה שלנו בשביל הילדים. 

אז עם כל הקושי של סוף ההריון אם אני יאמין שזה הטובה של הילד שלי, יהיה לי קל יותר לסחוב.

ב. הריון הוא תקופה מדהימה. 

בתוך תוכך מתבשלים חיים חדשים. זה מרגש כל פעם מחדש כשחושבים על זה.

ועוד משהו- העובר שלך לומד תורה אצלך עם מלאך ולכן יש בך הרבה קדושה וקרבה מיוחדת לקב"ה.

תנצלי את זה לתפילות.

ג. כ"כ חשוב שיהיה לך נעים בלידה.

אם יש מישהו שהנוכחות שלו לא טובה לך בלידה- תתעקשי שלא יהיה שם.

עד עכשיו מפריע לי שהיו איתי באחת הלידות אנשים שלא רציתי שיהיו.

וכשהרופא/ אחות/ מיילדת לא הכי נחמדים, פשוט להאטם מולם.

ד. תעשי מה שהכי נוח לך. את היולדת.

ועוד משהו חשוב- אחרי הלידה הרבה פעמים נדמה לנו שחזרנו לעצמינו ויש לנו כח

זאת טעות!

תנצלי כל דקה אפשרית למנוחה ואל תנסי להראות את עצמך גיבורה.

זה מתנקם אח"כ.

ה. אמרו לך שהמוניטור הוא רק לחצי שעה? סתם עשו ממך בדיחה.

אין כזה דבר בבי"ח. שמים לך מוניטור ושוכחים שהגעת עד שעברו לפחות שעה וחצי.

לכי להסתובב שעתיים? פשוט עמוס לנו כאן. תסתובבי עד שיהיה פה פחות עמוס

ואז נוציא לך מכתב שחרור.

והתל"מ? טוב. זה סתם המצאה מרושעת.

תשאלו את כל היולדות בשבוע 42....

@רק אמונה  את אלופה עם הרעיונות שלך!!!

@אישה ואמא-אפשר בנושא שכתבת הריון בסיכון?

@מתואמת-אפשר על ברזל ומעקב הריון עודף?

@בת 30-גם הריון עודף וגם תזונה בריאה.וילדים (ובנות?וברית בזמן לא נח)

לו היית יודעת כמה שוקולד לבן צרכתי בחודשיים האחרונים של ההריון הזה...

אבל באמת- אני בגדול לא בעד לאכול הרבה בשר ועוף, אלא שבהריון זה קצת שונה.

הגוף צריך אספקה טובה של חלבון, ברזל וויטמינים.

ולכן- א. אם הבטן צועקת :"הבו לי בשר! הבו לי שניצל!" אז בהריון ובהנקה- ממש כדאי להקשיב לה. ואם במקרה אין בבית- אז להכין חביתה הגונה משתי ביצים- זה גם חלבון טוב.

את שאר עצותי אכתוב מתישהוא בזמן אחר

לא חושבת שאני יכולה לתרום פה משהו כי זה מאד אינדבדואלי.

המקרה שלי לא דומה למקרה של אחרת, והמקרה שלה אולי מזכיר את של חברתה, אבל לא בדיוק.

מה שאני כן יכולה לומר זה שעם כל הקושי

עם השמירה והבדיקות והכל

זה שווה את זה!!!!

את הקטן שלי ילדתי בשבת למרות שלא חשבתי שזה יקרה.

כבר בסוף ההריון בררתי על קייטרינג ואולם (וחשבתי גם על צלם) וכו'...

בסוף.... נסעתי בשבת לבי"ח וילדתי בשבת!

ובעלי היה בלחץ- איך ומה נעשה בשבת.

יש לנו משפחה גדולה: אחים, אחיות שלא גרים ליד...

בסופו של דבר עשינו "שבת ברית" מהממת.

הזמנו את כולם. מצאנו להם מקומות לינה.

קייטרינג ל-3 סעודות, מקום לסעודות, קינוחים, עוגות, חד"פ, שתייה ועוד....

בעלי עבד מאוד מאוד קשה בשבוע הזה אבל בסופו של דבר- כולם נהנו. והוא במיוחד.

שבת מקסימה!!

(אפילו ביקשו שנארגן עוד שבת כזאת

למרות שבהתחלה חלקם לא רצו להגיע כדי לא להקשות עלינו/ עליי כיולדת. אבל היה מיוחד!)

מסקנה: לא לחשוש (ואולי גם לא לתכנן . רבות מחשבות בלב איש...)

בסופו של דבר- אפשר להפוך כל דבר מאתגר למשהו מיוחד באמת!

וחוץ מיזה שאין לי תמונות מהברית של ילדי המתוק- זה יותר נחמד מברית רגילה!

וגם אחרי הלידה-

אם מייעצים לך עצות לגבי התינוק ומה לעשות ומה לא לעשות-

תחליטי מה נראה לך לנכון לקבל ולעשות ומה לדחות.

זכותך!
 

יש גם עצות טובות ועצות ששוות זהב אבל את תחליטי מה מתאים לך ונוח לך לעשות בתור אמא!
 

בהצלחה רבה!

א. מסר לאומה: עד כמה שמחכים בקוצר רוח ללידה- בסוף זה עובר מהר...וקחו בחשבון שאחרי הלידה העבודה קצת יותר קשה מלסחוב...

ב. מסקנות מההריון: אין לי מסקנות מיוחדות... כל אחת וההריון שלה, כל הריון והקטע שלו...

ג. מסקנות מהלידה: לפעמים מתכננים תכנוני תכנונים - כדאי לקחת בחשבון שלפעמים יש הפתעות ואת עלולה ללדת לא איפה שרצית ולא איך שרצית... 

(העיקר הכנתי תיק ללידה וכו' וכו' וילדתי תוך שעתיים וחצי מהרגע שהתחילו לי צירים...והם התחילו חזקים... ובכלל נסענו באמבולנס כי היה ממש כואב וקשה לי כבר תוך רגע... ובסוף ילדתי בבי"ח שלא תכננתי ללדת בו... וכל הדברים שקניתי ללידה עצמה לא היו בשימוש כי היא הייתה ממש מהירה!! הגעתי לחדר לידה שניה לפני צירי לחץ... בקיצור- יש הפתעות בחיים !!)

ד. להכין באמת תיק לאשפוז ולא רק בראש או ברשימה... =) (מאותה מסקנה של ג...לפעמים זה יכול להתחיל כואב ואת לא תזכרי שצריך תיק כזה... ואז תתקעי בבוקר בלי מברשת שיניים או משהו בסגנון)

ה. ראו ג'...  . היתה לידה מהירה, אחרי שהתינוקת יצאה עוד היינו כמה שעות בשוק שזה היה לידה ושהיא יצאה ושאני בסדר.. וואו... בערך רבע שעה מאז שהגעתי למיון עם האמבולנס התינוקת היתה בחוץ. 

ו. תנוחו אחרי הלידה. אפילו שאתן מרגישות טוב לכאורה- אח"כ העייפות מגיעה ביתר שאת אם לא נחים כמו שצריך.

ז. משפט לאומה וגם ובעיקר לעצמי: זה לא בזבוז זמן לישון כבר ב21:00 או 22:00 בערב... זה סתם נדמה! (למי שרגילה לישון בשעות מאוחרות יותר..) הרי זה על חשבון השעות שתתעוררי באמצע הלילה.

את ילדיי הגדולים ילדתי אחרי התאריך המשוער

ולקראת הלידה האחרונה לא הכנתי לי תיק.

הייתי צריכה ללדת ביום ראשון בשבוע אז סמכתי על זה שאכין תיק במוצ"ש.

בסופו של דבר, בליל שבת שלפני התאריך- התחלתי "לאלתר" לי תיק ומה אני צריכה לקחת.

ולנבור בארונות באמצע הלילה כשהבית חשוך ורק מנורת (שבת) גדולה דולקת בסלון...

אז- כדאי להכין תיק קצת קודם ולא לחכות. למרות שחשובים שאין סיכוי שאלד קודם...

בנוסף- גם לי היתה לידה אחת מהירה מאוד ולקח לי זמן לצאת מה"הלם" שפקד אותי לאחר אותה לידה.

לא האמנתי שזה קרה כל כך מהר.

נסענו ברכב, בעלי הוריד אותי בכניסה ליולדות, עזר לי להיכנס ואפילו לא הספיק ללכת ולהחנות את הרכב בחניה של בי"ח כי ילדתי...

והכי נס שהיה לנו: נסענון ברכב די מיושן (של אבא שלי שיהיה בריא), לילה גשום וסוער. הגענו לבי"ח. עצרנו בכניסה ליולדות. נכנסנו. ילדתי. והאוטו נתקע בכניסה ליולדות!
בעלי היה צריך שיעזרו לו להתניע כדי להזיז את הרכב.

נס גדול שזה לא קרה באמצע הדרך...

אחרת, הייתי יולדת ברחוב....

1. הריון ולידה - לחשוב טוב ולהיות עם יד על הדופק, להקשיב לגוף שלנו וגם לתחושה הפנימית שלנו וגם לרופאים. 

כדאי לבחור רופא רגוע ולא מלחיץ אבל אחראי.

2. הנקה - אולי למישהי זה יתרום כי זה די אישי. לפעמים ביומיים ראשונים הכי טוב להוסיף בקבוק ואז לעבור להנקה מלאה, זה עדיף מלהניק כמה יממות רצוף, ובסוף להרוויח פצעים, עייפות נוראית, ילד בוכה ואולי גם לא להצליח להניק בסוף. לפעמים עדיף להניק בפרטיות בלי אימא או יועצת הנקה מעצבנת. גם עם לשון קשורה וקשורה מאוד אפשר להניק.

3. עדיף לארגן ציוד לתינוק כמה שבועות לפני לידה. לקנות לשאר ילדים משחק חדש כדי שיהיו שמחים בתינוק חדש.

לא לתת לאנשים זרים לנשק את התינוק, מספיק שיסתכלו מרחוק. זה תקף גם בגילאים יותר גדולים. ילד לא צעצוע. 

ולא נוגעים בו בלי רשות. 

4. אם נתקלים באחות מוסמכת, רופאה או סבתא לחוצה וביקורתית לא מקשיבים לה בכלל.

5. עצות של סבתות - כל עצה לגופה. אימא של יולדת שהייתי אתה בחדר  טענה שתינוקות חדשים לא יכולים להתייבש ומקסימום לתת לתינוקת בת יומיים מים. ואותה אימא רופאה!!!

6. לא להיות גיבורות וללכת לישון מוקדם

7. יש ילדים שבוכים מעייפות , עד שנהייתי אימא לא ידעתי שתינוק יכול לבכות חזק חזק מעייפות

8. לארגן את הבית מבחינת בטיחות. אם יש ילד שובב במיוחד אז לקחת את זה בחשבון ולא לשים לב על שכנות לא מבינות, בסוף אנחנו נצטרך לטפל בו ולא שכנות.

תינוקת בת יומה יכולה להתייבש.

מנסיון....

היה לי אשפוז ארוך איתה בגלל זה

מההריון אין לי שום מסקנות - הוא סתם היה סיוט

מסקנות מהלידה -

א. צירים יכולים להרגיש שונה מלידה ללידה. ואפילו להפתיע. גם כשכבר חווית כמה לידות בחייך.

ב. מיילדת פרטית מיומנת זה דבר ששווה כל שקל שהשקעתי בזה.

ג. ואם לא מיילדת פרטית אז מישהי שתלחץ לך את לחיצת ההצלה כשיש צירים שכואבים בגב.

מסקנות מגידול התינוק - 

א. בחודשיים הראשונים - אין יום אחד דומה למשנהו. אין הרגלים ואין פתרונות שתמיד עוזרים. יש התחדשות ובכל יום לומדים מחדש את הצרכים של התינוק.

ב. בחודש וחצי הראשונים - לנוח, לנוח ולנוח. להביא עזרה מכל סוג שהוא ולנוח.

מסר לאומה: את גיבורה! כן, את שסוחבת את  התינוק בבטן 9 חודשים, את שיש לך תאומים בבטן, את שיש לך סכרת הריון, את שמקיאה כל בוקר, את שבנוסף לילדים שכבר יש בבית יש לך עוד אחד בבטן, את שעייפה בלי סוף ואפילו את שההריון שלך תקין ומשעמם ולא נרשמו בו כל אירועים מיוחדים (כמוני למשל, ברוך ה'!) אז כל אחת תתפח (ככה רושמים?) לעצמה על השכם כי כולנו גיבורות!!

מסקנות מהריון: אממ לא יודעת, זה גם הריון ראשון אז אין לי למה להשוות וגם כפי שאמרתי הוא היה ברוך ה' תקין ומשעמם אז אין לי יותר מידי מסקנות חשובות... אולי ליהנות ממנו כמה שאפשר.. אני נהנתי

מסקנות מהלידה: אפידורל - לא לבוא עם הצהרות לכאן או לכאן. כדי שאח"כ לא תתבאסי אם לא ילך כפי שתכננת.. אני ברוך ה' בעקבות זה שקראתי את המלצה הזאת כאן הרבה פעמים באתי עם רצון ללדת בלי אבל עם ידיעה שיש מצב שבסוף אלד עם וזה לא נורא. חחחחח איזה בלי ואיזה נעליים כל כך רציתי שיתנו לי אותו כבר שכשהמרדים הגיע התנפלתי עליו ושאלתי אותו מה צריך לעשות כאילו האו המשיח... אבל באמת בגלל שבאתי לא מקובעת זה לא ביאס אותי וכל כך שמחתי שיש את האפשרות הזאת.

המלצות שונות: שהבעל יהיה שותף!! בכל התהליך מתחילת ההריון ועד ללידה (מי שמתאים לה) אחרי הכל זה נכון שאנחנו סוחבות את התינוק אבל זה משהו ששייך גם לבעל החמוד שלנו - מי שותף את הבית, סוחב לך את הדברים, דואג לך כל הזמן? סתם.. בלי קשר, אצלנו זה ממש היה משהו ששנינו עברנו כל התהליך גם בהריון ובעקבות כך גם בלידה בעלי היה ממש שותף וממש הרגשנו שזו הייתה חוויה של שנינו. ברוך ה.

חוויות: הפורום הקדוש! ככה בעלי קורא לו... באמת זה עזר לי לאורך כל ההריון וגם אחרי וזה סוג של חוויה קולקטיבית...אחרי שנכנסים פה לעיניינים זה הופך להיות חלק מהחוויה שלך וגם את חווה עם אחרות את מה שעובר עליהן...

בהצלחה לכולן, כל אחת בשלב שלה.

לדעתי צריך להודות לה' על כל הריון ןכל לידה בזמנה. כל כך הרבה נשים מחכות ומתפללות להריון.

גם לידה בזמנה ותינוק בריא לא מובנים מעליהם. אשתו של אחיין של בעלי ילדה פעמיים לידה מוקדמת ןהתינוקות היו פגים, נשארו הרבה זמן בבית חולים ועם אחד מהם זה ממש הסתבך. אחסוך מכן את הפרטים. בקיצור, לידה בזמן ותינוק בריא ואמא בריאה - פשוט נסים מעת ה'.

לגבי הלידה - לא כדאי למהר לבית חולים עם כל ציר, כדאי לראות האם זה באמת צירי לידה. אצלי בשני ההריונות בסוף היו צירים שלא היו צירי לידה. הלכתי לבית חולים ושלחו אותי הביתה, ככה יכולתי לנוח כי גם לעבודה לא יכולתי ללכת. צחקנו שאלה "תרגילים לפני לידה".  טוב, כנראה התינוקות רצו שאנוח .

וכמו שכתבו צריך לדאוג לסביבה הכי נוחה ונעימה ליולדת כמה שאפשר בבית חולים. ולקחת דולה שווה כל שקל לדעתי!

אמרו לי שלידה שניה קלה יותר מראשונה ואצלי באמת היה ככה. לקחתי אפידורל מתי שהיה אפשר ולא חיכיתי והייתה לי לידה מעולה!

כדאי להתארגן מראש לתקופה שאחרי הלידה, כי זאת תקופת התאוששות קשה, במיוחד אם יש עוד ילדים. אפשר להקפיא אוכל מראש, לסכם מראש על עזרה וכו'.

שמעתי מבלנית אחת שלטבול במקווה בסוף תשיעי זה סגולה ידועה ללידה קלה. ויש עוד סגולות כמו פתיחת היכל בבית כנסת.

כמובן צריך להתפלל על הכל. לידה זה ליד ה'!

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

איך זה מרגיש - כמו דקירות כאלה?

את מרגישה אותה כל הזמן או רק מדי פעם?

מההיריון האחרון והמשכתי ככה גם אחרי הלידה (קיסרי רביעי).

מדי פעם אני מרגישה דקירות כאלה בצלקת - זה מלחיץ בזמן אמת, אבל בסופו של דבר זה תקין.

אם אלה ממש כאבים שמפריעים לתפקוד - הייתי בודקת את זה...

בריפוי בעיסוק פיזיקלי.

מטפלים בצלקות עם מדבקות סיליקון ועוד .. 

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך 

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔 

כן אבל הראשונה גבוה ממש  

לכן אני לחוצה

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

כל תשובה זה

יאללה יאללה

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים 

אחרי שאת מתאמצת להקשיב ולא להתרגז על החוצפה של כל הטענות והמענות "את בכלל מקשיבה לי??"

ארררר

"אבל מה עשיתי" ?? בטון כזה

והכי מעצבן שהם מנותקים מהמציאןת לגמרייי 😡

כאילו אתה באמת לא מבין מה עשית ולמה התעצבנתי?? 

כמו: אמא זה ממש מעצבן שלמלפפון יש טעם של מלפפון.(בת 16)

עוד פנינה:עצבנית עצבנית טוענת שאוף צאו לי מהחייםּ הציורים שלי יוצאים זוועה,(ציור ריאליסטי שנראה תמונה ממש רק הגוונים היא לא אהבה,מה לעשות שזה מה שבחרת לצייר?)

עוד אחת: (בת 17)

אין לי כח ללכת לקנות בגדים בחנות ולמדוד זה מוציא את כל החשק לנתלבש בכלל

אני: אין בעיה אל תלכי לקנות

היא:אני אזמין משיין

אחרי שעה :אוף אין שום דבר נורמלי שם

אחרי עוד שעה :אמא מצאתי כמה דברים

אני:איך?

היא: כתבתי בגדים של זקנות🤣

הוא14) זה ממש נורא הבית הזה.

אני: מה עכשיו?

אתם אף פעם לא מסדרים כאן,מאת המבלגן הראשי

ממש עצלנות.

כל דבר הוא:כן ,כן,עוד שתי דקות.

בערב שים דבר לא קרה הוא:כן,כן אמרתי עוד שתי דקות מקודם

הוא(19)אף פעם לא מבינים כאן דברים בססיים

אני: אוקיי תן דוגמה

הוא:אין לי עכשיו(אף פעם אין לו אבל זה משפט שיוצא לו הרבה)

איזו ילדה קורעת!

בת ה-17 שלי כל הזמן אומרת שהיא צריכה להעסיק מישהי שתקנה לה בגדים, כי אין לה סבלנות לחפש.

הוא: כל דבר את לא מרשה

אני: אומלל

הוא: מאיפה למדת את המילים האלה

אני 😂

המתבגרת (15) כל הזמן צועקת על הקטנים שלא יתקדמו, שלא ירוצו, שיזהרו מזה ומזה...

אני אומרת לה- אני אחראית עליהם.

היא- אבל את לא באמת אחראית.

אני- לך לא היתה אחות גדולה שדאגה לך, ובכל זאת איכשהו יצאת בסדר.

היא- מי אמר שיצאתי בסדר?

ואיזה לחץ הם ילכו לאיבוד הם יעלמו....

תרגעי נשמה גם את עשית את זה 

חוזר הביתה בלי אחיו הקטן.

שואלת איפה הקטן?

עונה: למטה

אני יורדת לחפש אותו, הולכת לסוף הרחוב, לצד שני, לפארק, לא מוצאת. חוזרת הביתה לראות אולי חזר לבינתיים.

הבחור אומר לי: אבל הסברתי לך שהוא למטה בשביל ליד המדרגות מאחורי המבנה..

אני מסתכלת עליו בהלם: אתה אמרת מילה א-ח-ת

אמרת: למטה!! הצלחת להגות רק מילה אחת מתוך המשפט.

וואי שיהיו בריאים עם האוצר מילים השופע שלהם 😄😄

והיה לו חוג באותו יום

התקשרתי למלמד, חיפשתי ברכב ברגל איפה לא

בסוף הלכתי לשכנים לשאול אם ראו אותו והוא היה שם

אמאלה נלחצתי ברמות באותו יום

אם הבנות שלי מאחרות הן ישר יתקשרו מחברה או אמא שיראו בסביבת ביה"ס... הוא קצת יותר משוחרר... מעניין העניין הזה

אמרתי לבעלי שממש קשה לי להכין בגדים לשבוע שחל בו, כי זה יוצא השנה יותר מדי ימים (כן, ספרדייה מפונקת🤭 אבל פעם הייתי אשכנזייה!).

אז הוא ניסה לשאול בעדינות אם אני מסוגלת ללבוש את אותו בגד כמה ימים.

מיד הגיב המתבגר בן ה-14: "מה הבעיה ללבוש אותו בגד כמה ימים? אני עושה את זה בלי בעיה!"

(כן, ואתה גם מריח בהתאם🤦‍♀️ סתם, ב"ה עוד אין לו הרבה ריח, חוץ מהרגליים, שזה יכול להיות איום ונורא...)

בת 10 שאני אגדל אני אחנך את הילדים שלי שלא יתחצפו ויהיו ילדים טובים

בת 17: נראה לך,כמוך(קרי אין חצופה יותר ממך(

בת10:כן יהיו לי רק 2 ילדים והם יהיו מחונכים

בת17:בטח הם יהיו כל כך מפונקים ובלתי נסבלים שזה ממש עוול להביא אותם לעולם בכלל