כי הן משתמשות במניעה הורמונלית במקביל להנקה.

לי יש שני ילדים בהפרש של כמעט שלוש שנים. ההנקה אצל הגדול מנעה לי ביוץ ווסת רק במשך ארבעה חודשים, מקווה שהפעם תמנע יותר (מיניקה יותר בלילות).

בעיני השיקול הראשון הוא שמירת הגוף שלי, והשני הוא סיפוק הצרכים של התינוק הקודם.

מנענו היריון במשך שנתיים לאחר הלידה, לפי הנחיית הרב בורשטיין (למנוע היריון כל עוד מיניקים עד גיל שנתיים).

הינקתי עד גיל שנתיים ורבע, שבוע 10-12 בערך.

(הוא בן 3 עכשיו)

באמת אחרי שמפסיקים להיניק פתאום לא מצליחים להבין איך יכול להיות שהגבר הזה ינק...

הינקתי בבוקר כשקם ובערב בין המקלחת לקריאת שמע. בשישי ושבת גם לפני השנ"צ, זה קצת איפס אותו ועזר לו להבין שהולכים לנוח (שאר השבוע שנ"צ במעון). מעבר לזה אם רצה והיינו בבית והתאים לי, לא הרבה.

בספר על רבי אריה לוין מובא סיפור על הבן שלו, שהיה מכסה את דדי אמו, מברך שהכול ואז יונק.

יש הלכה שילד שעבר את גיל שנתיים ונגמל - אסור לו לחזור לינוק (לפני גיל שנתיים מותר לחזור לינוק גם אם נגמל). אני חושבת שההלכה הזאת מתאימה מאוד לתפיסה שלנו, שבאמת ילד בגיל הזה אחרי שכבר נגמל, כבר אי אפשר לדמיין שהוא יכול לינוק! כאילו זה בבת-אחת הופך לרחוק נורא ולא הגיוני. אבל לפני שהוא נגמל זה הגיוני

(פעמיים הנקתי עד סביבות גיל שלוש)

לידה ראשונה. רוצה ללמוד להיות אמא כראוי ולתת לגוף שלי מנוחה לפני הריון נוסף.

אחרי המתיקות הזאת כבר מדמיינת עוד ועוד, אבל מעדיפה לעשות הכל לאט ובשלווה. 

לא יודעת עד מתי אמנע.

חלום שלי שיהיה לי תאומים..2 במחיר לידה אחת

זה תלוי בהרבה גורמים .:

1) קושי ההריונות (בחילות ...) .

2) גידול הילדים - כחות של האם והאב בטיפול הילדים.

(אם המשפחה עוברת משבר /בעיות רפואיות קשות עם אחד הילדים ....) גרומים שלא מתוכננים .

אז דוחים הריון נוסף.

3)  גיל הפוריות - תלוי בת כמה את /מתי התחתנת ....

לי יש 2 ילדים בהפרש של  שלוש -+.

ובנתיים  אני מסתפקת בזה לבנתיים.

בהצלחה לכולן

אני רוצה להוסיף - שמניעה זה לא תמיד כ"כ פשוט... גם מבחינה נפשית (הרגשה של "חסימת השפע האלוקי" או של "התערבות בבריאה") וגם מבחינה פיזית... כמו שכולן יודעות - אין מניעה מושלמת...

ולכן כל עוד זה לא נצרך לגמרי-לגמרי (רפואית או נפשית) - אני מעדיפה לתת לה' להפעיל את הגוף שלי, ולהחליט בשבילי מה טוב לי/לנו. ובאמת - עד עכשיו ראיתי את זה ממש בחוש! אפילו ההיריון שהגיע יחסית בהפתעה, והיה יוצר "צפיפות גדולה" - נפל די מהר... לא הייתי בוחרת בהפלה מלכתחילה, אבל ברור לי שכאן זה היה ממש לטובה!)

יש מישהו שמנהל את העולם.  והוא עושה את זה באופן מדוייק  ביותר.

פחות רואה את הדברים  באופן של מי שיש לה כח פיזי.  כמו שנאמר במהלך השירשור. לא הייתי בונה על זה. 

כח נפשי כן. אבל הוא דבר שהולך ונבנה.  כחלק מעבודת המידות.   הבאת ילדים יותר מתחבר לי לרצון.  לסדרי עדיפות,

לחיבור למשימה הקדושה הזו.  להרגשת שליחות.  להנאה הפשוטה של לשבת לשחק עם הילד שלי או לשוחח או ללמד.  להתפעלות מכל שלב בגדילה. במעברי גיל.  לשינויים. להתפתחות המחשבתית  של כל ילד.

אני רואה חשיבות גדולה  לאיך תופסים  הדברים בראש.

אילו מחשבות נכנסות. האם גידול ילדים. הוא עול בשבילי וזהו?

או שהעול הזה ממלא אותי בכוחות. מחבר אותי לקב"ה . לתפקיד שלי . לעשיית רצון ה" בפשטות.

השאלה מבחינתי היא לא. אם אני רוצה להביא ילדים לעולם. 

אלא איך. איך אני מביאה ילדים לעולם ודואגת שיקבלו את כל צרכיהם הפיזיים והנפשיים באופן הטוב ביותר.

על מה אני מוותרת בשביל זה.  ואיך אני נבנית מזה וצומחת מזה. ובונה קומה . ולומדת מהכשלונות.

ומהטעויות. ומההצלחות ומנסה לתת את הכי טוב שאני יכולה.

אני מרגישה הודאה עצומה לקב" ה על כל נשמה שהקב"ה נתן לי את הזכות להיות שותפה עימו ולהוריד לעולם.

מרגישה כך גם לגבי העובר היקר שנפל... ומתפללת לזכות לראות במהרה שלעובר החדש יש דופק...ושההריון הנוכחי יתפתח בבריאות ובשמחה.

(מתלבטת אם לשלוח את התגובה הזו.

זה באמת ככ אישי . אבל אני... התחזקתי מכן. אז רק רוצה מעט...  להוסיף...)

בהריון ראשון, אז אין הפרשים ואני לא יודעת מה יהיה בפועל.

כרגע אני רוצה לא למנוע ושיהיו יחסית צפופים.

בתקווה שבאמת יהיו לי את הכוחות לזה.

מה שמשפיע עלי:

*גדלתי בבית עם ילדים צפופים, זה ה"ברירת מחדל" מבחינתי, והיה לי טוב ככה.

*ההריון ב"ה עובר יחסית בקלות, אז זה פחות קשה ממי שיש לה הריונות קשים.

*להריון הזה חיכינו הרבה זמן ויש רצון "להשלים פערים" (הסיבה שבגללה לקח לנו זמן לא אמורה להשפיע על ההריונות הבאים).

נראה מה באמת יהיה אחרי הלידה.

זה תלוי איך תהיה הלידה עצמה ואיך יהיה עם התינוק אחר כך.

ללא אמצעי מניעה,

רק הנקה מלאה עד כמעט שנתיים - שנתיים ורבע.

מאמינה שה' יודע מה טוב ומתכנן בדיוק לפי הצרכים והיכולות.

ההריונות שלי קשים מאוד,

לא הייתי שורדת פיזית ונפשית בצפיפות גדולה יותר.

מצד שני לא מסוגלת למנוע - 

גם כי כבר שמענו על מקרים שמנעו וכשה' רצה - זה לא ממש הועיל...

ואני לא חברה טובה של גלולות וכו'.

מבחינתי, למרות שזה לא נתמך רפואית,

הנקה מלאה שלי מהווה בשבילי השתדלות למניעה,

למרות שאני לא מניקה מהסיבה הזו בכלל.

זה עוזר לי לא להתייאש מההנקה כשכולם מרימים גבה שאני עדיין מניקה והילד מדבר, ורץ ושואל שאלות ברומו של עולם...

אני כן יודעת שמרגע שאני מפסיקה להניק, זה אומר ווסת...

אז אם הווסת מגיעה לפני אני ממש מפסיקה - זה סימן בשבילי מה' שהגיע הזמן להיריון הבא.

כן חשוב לי - אחרי ההיריון האחרון לבקש - 

נכון!

חשוב להרגיש האם יש לנו כוח ואנו מסוגלות להיריון נוסף או ללידה,

אבל לא פחות חשוב - האם הבעל מסוגל עכשיו לשאת בנטל שאנו מעבירות אליו בזמנים האלו?

כך לפחות אמרו לי אחיות ורופאים.

אני כן יודעת שהנקה בלילה משמעותית מאוד למניעת ווסת, לא לביוץ.

יכול להיות ביוץ נסתר גם בלי ווסת.

הסבירו לי אבל אני לא ממש זוכרת - בלילה מופרש הורמון מסויים...

הנקתי המון בימים ובלילות, כתינוקות לא ישנו הרבה רצוף.

לא קל, אבל היה לי "משתלם"

כשהפסקתי הנקה בלילה בד"כ קיבלתי

לפעמים כל שעתיים, שלוש.

זה יוצא בין 8 ל12 פעמים ביממה. כשגדלים זה יכול להיות כל היום...

מתי שהם רוצים.

בלילה לפחות פעמיים שלוש מינימום.

לפעמים אפילו דקה שתיים.

הן בד"כ ארוכות יותר כי אין מסיחים בדמות אוכל.

אבל זה לפי הרצון של הילד. 

כשהם עייפים הם יונקים יותר זמן,

כשהם מוציאים שיניים הם יונקים יותר פעמים.

וכן הלאה...

כך שב-3 פעמים בלילה ו-8-10 ביום ההנקות לא אחידות.

ויש בזה סוג של מסירות. אני בבית אז טכנית זה מעשי יותר.

לגבי כאבים בהנקה - בד"כ עם הזמן כבר לא כואב. אם היניקה נעשית נכון.

צריך לבדוק לפעמים לשון קשורה.

הנקה עד שנתיים בערך.

לשון קשורה בד"כ מאתרים בימים/שבועות/חודשים ראשונים כשלא כ"כ הולך בהנקה או כשכואב להניק

המציצה לא יותר חזקה. יש שלב שלוקח זמן ללמוד לא לנשוך...

הנקתי עד שנה ו11...

מה שכן- מאז שהוא נולד הוא מצץ חזק. איך שיצא מהבטן... ;)

לי יש שישה בהתחלה לא מנעתי יש לי שני זוגות רצופים 

עכשיו אני מונעת כבר כמעט שלוש שנים 

אני רואה את ההבדל פתאום הגדולים מקבלים הרבה יותר יחס 

אני יותר רואה עם הלב דברים שהם עוברים ויכולה להתייחס 

מה שלא קרה כשהיו לי תינוקות ואני מאוד אוהבת תינוקות עכשיו רוצה עוד אחד

אבל חוששת שלא יהיה כוח פיזי ונפשי

שואלת כי אני נמצאת בקרוב במצב של להחליט איך למנוע. אני מאוד רוצה הפסקה- אחרי לידה שנייה, הפרש של שנה ו4 חודשים בין 2 הבנות. מרגישה שאני צריכה להתאושש פיזית ונפשית. וגם לא קל לי לגדל 2 בנות צפופות. נכנסתי להריון השני בזמן הנקה של הגדולה (קיבלתי מחזור חודשיים אחרי הלידה למרות ההנקה).

אז מי שמנעה- האם השתמשתן בגלולות? בנרות?...

וכמובן צריך לשאול רב מה עדיף מבחינה הלכתית.

לא כל כך פשוט מניסיון!

שכחתי כבר.

בכל מקרה לי היה ממש לא משהו. היו לי מלא פצעים על הפנים ובגב, נראיתי כמו ילדה מתבגרת....

זה גם עשה לי חוסר חשק הרבה פעמים.

ואחרי שהפסקתי לקחת הרגשתי הרבה יותר טוב והפצעים נעלמו כלא היו.

אז זה בהחלט תלוי אדם... ואם מישהי היה לה פצעים בפנים בעבר בגלל ההורמונים של ההתבגרות או שיש לה בתחילת הריון - שתדע שזה יקרה לה גם עם סרזט. 

אני ממש לא אדם רוחני אז חושבת רק על הצד הפרקטי (וגם גדלתי בסביבה שלא תופסת "תכנון משפחה" כדבר גרוע. זו פשוט ברירת המחדל)

אני לא אוהבת ילדים, ומאד קשה לי לטפל בתינוקות, אז לא רוצה הרבה ילדים...

אחרי הגדול שלי היינו במצב לא יציב כלכלית, שני סטודנטים בלי שום הכנסה נורמלית ותכניות לטווח ארוך- אז החלטנו למנוע עד שתהיה לנו הכנסה קבועה. עכשיו סוף סוף אני בהריון שני. ההפרש בין הילדים- 4 שנים. אני מאד רוצה שניים צפופים הפעם ואחר כך לעשות הפסקה ארוכה- בעיני יש המון יופי באחים צפופים, אבל נראה אם אהיה מסוגלת 

זה מדבקה הורמונלית . שמדביקים אותה לגוף למשך שבוע ימים , כל שבוע מחליפים מדבקה ובשבוע הרביעי לא שמים מדבקה , ואז המחזור מופיע .

אפשר לחבר חבלות (הכוונה לותר על השבוע של הורדת המדבקה .)

ואז מותרים ליותר זמן ....זה טוב בעיקר בחגים או אירועים משפחתיים שה" מחזור  לא יפריע".

זה ממש נח . רק צריך לזכור את היום ההחלפה שלך .

פעם בשבוע צריך להחליף את המדבקה! יום קבוע .

כאלה.

כשהם היו קטנים הגידול היה קשה,

אבל עכשיו כשהם גדולים וגדולים פלוס (זאת אומרת הקטן בן 7 והגדול 23)

זה פשוט תענוג.

כמו כל משפחה נורמלית יש מריבות וכו'

אבל יש הוואי משפחתי.

הילדים הם כמו חבורה,

מארגנים יחד ימי הולדת, מחלקים תפקידים בבית (שלא לדבר על העזרה הרבה שיש להורים),

יוזמים, מנקים, מבשלים, לא נרתעים מאף פעולה.

האחיינים שמצטרפים למשפחה נהנים מרעש, שמחה והמולה.

כשיש חבורה של זאטוטים לפעמים ההורים לא עומדים בקצב ופחות משגיחים - 

לפעמים זה דווקא עוזר לילד לפתח ביטחון עצמי בריא,

כי אנו כהורים לפעמים כ"כ זהירים שאנו לא מאפשרים להם להעז.

ילדים צפופים הרבה פעמים מעיזים ומזיזים דברים בעולם.

כך נראה לי.

ההורים נהנים עכשיו כשהם גדולים

כבת למשפחה ענקית ממש. אני נהנתי מזה שיש לי אחים לשוחח איתם ולשחק איתם ולחלוק איתם חוויות דומות.

אין ספק שבשנה הראשונה, קשה יותר לגדל ילדים צמודים.. אבל לדעתי אחר כך הרבה יותר קל כי הצרכים די זהים והיכול שלהם להנות אחד עם השני גדולה יותר.

ותכלס..למדתי על בשרי שיש אלוקים. מנעתי עם התקן שעלה מלא כסף.. ונקלטתי ברגע

אז יהיה לי ילד הכי צפוף מבין כולם למרות שבשאר לא מנעתי.. 

לפעמים גיל מבוגר הוא שיקול לילדים צפופים- להספיק.

או להיפך - יש כאלה שמעדיפים להביא כמה שיותר ילדים כשצעירים כי אז יש יותר כח ומרץ לגדל אותם.

אני לא בעד להפסיק הנקה בשביל ילדים צפופים.

פעם אמרה לי חברה ואני אימצתי את דבריה בלב שלם:

הנקה היא מתנה מה'

ולא אומרים לא על מתנה כזו.

עניתי קצת?

ועל מה שהם עוברים כילדים צפופים. אם בעיני, ילד שאח שלו קטן ממנו ב3-4 שנים חש בודד.אני אתחשב בו ולמרות שזה קשה לפעמים אתאמץ וארצה שיהיה לו אח קרוב

ואצלנו בין האחים יש הפרשים של בערך 3 שנים... 

אחלק את התשובה ליתרונות של הילדים וליתרונות של ההורים.

יתרונות של ילדים צפופים.

מתאמנים בכישורים חברתיים מגיל מוקדם יותר. כמו ויתור. משחק משותף. המתנה בתור. ללמוד לבקש. להתמודד עם העלבות. מכות. וכו  בתוך סביבה מפוקחת ומכוונת שלנו ההורים.

הרבה פעמים יש  להם חברים משותפים.

הילד השני לומד מהתנסות של  הראשון.   

לפעמים מידת הבגדים /נעליים  קרובה ואפשר להחליף מאחד לשני כשחסר.

גם ספרי לימוד ניתן להעביר מאחד לשני.

כשיש התנהגות נרכשת כמו גמילה או למידת הרגלים כמו ציחצוח שיניים הקטן מחקה את הגדול.

 קל יותר לבצע משימות בבית בשניים כמו סידור חדר .  

מוצאת שהם נהנים לעזור אחד לשני. בללוות לחדר השירותים. בלמצוא דברים שהלכו לאיבוד. אפילו בלהכין שיעורי בית.

מאפשר לגדול שבינהם להתנסות בהנהגת קבוצה.

ממציאים ביחד משחקי דימיון.

מעבדים חוויות משותפות ביחד. 

משלימים מידע אחד לשני.  (קרתה תקרית דרמתית בביהס. וכל אחד ראה פרטים אחרים או שמע...)

כשיש חבורה של יותר מ2 ילדים צפופים. הם הופכים להיות "קבוצת כח" כשהם מלוכדים  הם הרוב... לדוגמא בהגרלות. כשהם מצטרפים בכרטיסים הסיכוי שלהם  לזכות עולה. והם מרוויחים פרסים שווים.  (אמיתי לגמרי)

גם כשמישהו מציק לאחד  . השאר מגוננים עליו. 

ן... יש עוד המון יתרונות אבל.... נעבור להורים.

יתרונות אצל הורים לילדים צפופים.

משקיעים כבר לקבוצה. כלומר את כבר מכינה אוכל טעים אז ...יותר נהנים מזה

את כבר משכיבה. אז במקום להשכיב ילד אחד ולשבת בחדר רק עם אחד את עושה את זה עם ארבעה קטנים. 

אני עושה את אותה פעולה בדיוק אבל בשביל 4 במקום בשביל 1

את כבר קונה משחק. את יודעת שהרבה יהנו ממנו. משתלם.

יש יכולת כל הזמן להיות בפוקוס.  כולם בשלב דומה. של הכנת ש.ב בצהריים . למידה למבחנים.

קל יותר להקנות הרגלים.

יש הנאה אמיתית מהמשחק המשותף שלהם.

הם עוזרים אחד לשני וזה משחרר קצת את ההורים.

 כהורים יותר קל להוביל פעולות טקסיות כמו התארגנות לשינה . או התארגנות לשבת. 

בילד הראשון אתה לומד. ובבאים אתה כבר מכיר את ההתנהלות .  בביהס. בתנועת נוער.  באירועים חוזרים של אותו הגיל.

השלמת מידע.  את רוצה לברר עניין מסויים וכל ילד יודע רק חלק.  את מצליחה להגיע לתמונה רחבה יותר 

ולפעול בשיקול דעת.

שוב... יש עוד המון אבל אעצור כאן.   

שניים בגן ושתיים יותר קטנות.  ואת רוב הדברים שכתבתי אני דוקא רואה בחבורה הזו.

ש.ב  ספרי לימוד והגרלות . באמת יותר שייכים לחבורה הבוגרת יותר.

אם דיברת על צפיפות של תינוק בן חודש ופעוט עד גיל שנתיים .   באמת זה קצת שונה. 

בעיקר בונה אחריות אצל הגדול  כשעוזר לאמא להגיש טיטול. סבון למקלחת. להביא את המגבת.

לא להרעיש כשישן.

סבלנות- לחכות שאמא תגמור להניק . שאמא תגמור לטפל. 

הכלה-  כשיש בכי . ואמא צריכה למצוא פתרון.  לפתח רגישות עדינות וזהירות כשמשחק עם הקטן

 הקטן.  

גדל יותר מחושל הרבה פעמים. 

הגדולה בת שנה ושמונה והקטנה בת חודשים

עכשיו את קלעת

אבל זה רק מעודד במצב קיים ולא מדרבן לעשות מלכתחילה צפופים.

אותי לפחות.

אפשר לחנך בדרך אחרת גם בלי להשתגע עם 2

וככה אפשר גם להשקיע בכל אחת יותר...

לא מותרת עליהן כן?

אבל זה קשה לי כי אני כ"כ אוהבת ללמד ולהשקיע

באופן פרטי.(זה גם המקצוע שלי הוראה מתקנת)

כן. גם אני בהוראה מתקנת ואוהבת את הלימוד הפרטני.(משעשע בהחלט)

לא ראיתי קושי ללמד פרטני.  

עד שהתינוקת תגדל יש הרבה זמן איכות עם הגדולה לבד. כמעט שנה שלימה

שהתינוקת נמצאת יותר ברקע והגדולה בפוקוס.

כמה להשקיע ובמי. זה כבר עניין של סדר עדיפויות.

אני לא בקטע של לתכנן ילודה לכן לא היתה לי התלבטות אם אני רוצה צפוף או לא. בין הבכורה לשנייה שלי יש פער של שנתיים באופן טבעי וזה היה לי.... יותר מידיי.  כבר היתה לי ציפייה גדולה. 

 טוב נו... אוסיף משהו מאד אישי.

ההורים  היקרים והאהובים שלי!  מאד רצו לתכנן ילודה ובין אחיותיי יש פערים גדולים . 4 שנים 7 שנים ו8 שנים בין לידה ללידה.   אבל אני "התפלקתי"   בפער של שנה וחודש מאחותי... ואכן לא הסתדר להם בתיכנון...

אני שמחה מאד שאחרי שהתלבטו הרבה החליטו להשאיר אותי... אז אני פה בדיעבד ולא לכתחילה.

ה"בדיעבד" הזה לימד אותי משהו על המקום של הקב"ה בחיי.

לא יהיה נכון לשכנע מישהו אחר בדבר כזה.

נראה לי נכון יותר להיות קשובה לעצמך. ליכולות שלך לרצונות שלך. לשאיפות שלך. 

וכל פעם לאמוד את המצב מחדש. בגמישות מחשבתית.  האם זה נכון לי. ולנו כזוג או שאולי צריך לחכות.

הלידה האחרונה שלך היתה לפני רגע...   מאד טבעי שתרגישי שזה תובעני כרגע. ולא מתאים. 

אני בד"כ רגועה חצי שנה מהלידה. בגלל ההנקה ואין ווסת . אחרי חצי שנה משהו משתחרר.

 הזמן טסססססס והם גדלים ככ מהר. 

את לא תאמיני כמה מהר.  

והם הופכים מתינוקות ריחניים ורכים לילדים מתוקים ועצמאיים ככ מהר. 

הכי כיף שזה כבר קיים ואת לא לפני ועסוקה בשאלה אם כן או לא.

כל התקופה של גידול הילדים היא לא פשוטה ואנחנו צריכות הרבה חיזוקים ועידודים.

תזכרי שאת ב"ה מגדלת ילדים של הקב"ה והתפקיד שלך עכשיו הוא לטפל בהם ולחנך אותם הכי טוב שאפשר והכי בשמחה. תזכרי את הרגעים שהם מסבים לך נחת ואושר..

בהצלחה!!

אין לי עדיין כ"כ הרבה ילדים בשביל להגיד יתרונות וחסרונות.

מה שכן יש אצלי הבדל בין הילדים של שנתיים וארבעה/חמישה חודשים. לדעתי זה אחלה מרווח כי אפשר להתייחס לגדול יותר, הוא כבר יותר מבין ועצמאי כך שהטיפול בו גם יותר קל מאשר שנה לפני כן..

אבל את האמת- לא אנחנו קבענו את המרווח וזה לא היה רצוננו מלכתחילה...הכל משמים ב"ה.

תחרות יש גם בהפרשים גדולים יותר. מניסיון.

הרבי דיבר על הורים שמתכננים ארבעה ילדים וזהו או משהו בסגנון. לא על כך שאישה חלשה וזקוקה למנוחה ולקחת מניעה.

סתם כדי שלא ישתמע שהרבי אסר על מניעה. בכל מקרה של מניעה צריך לשאול רב כמובן..

אני לא חבדניקית אמנם.

אבל אני חושבת שאם האמא צריכה להתחזק אחרי הלידה זה בהחלט מניעה לצורך ולא סתם מניעה כי לא בא לה.

יש פוסקים שלפיהם אפשר למנוע שנתיים אחרי הלידה בלי צורך לשאול רב. ויש כאלה שפוסקים שכל עוד מניקים צריך למנוע כדי לא למנוע הנקה לתינוק.

(כמובן שכל אחת עושה לפי הרב שלה וכו'..)

"לא בא לי ללכת בצניעות או לאכול כשר", אז מה? (לא באמת כן?, סתם לדוגמה)

לא בא לי זה לא תירוץ או צורך. זה סתם.

זה שיהיו להם אחים קרובים בגיל, זאת מתנה ענקית בשבילם

אפשר אפילו 2 צפופים ואז הפסקה ארוכה יותר, אבל שלכל אחד יהיה לפחות אח אחד

בהפרש קטן

ואם יש לך 2 בנות זה בכלל מתנה ענקית בשבילן, לבת שלי לא תהיה אחות קרובה בגיל

ודי קשה לי עם זה, אולי כי לי יש תאומה ועוד כמה אחיות ואני יודעת איזה מתנה זה

וגם, אם את מרגישה ככה אז אולי אחרי 2 צפופות זה הזמן להפסקה גדולה יותר

והפעם בשבילך ולא בשביל הילדים...

הטיפול בילדים צפופים יכול להיות יותר קל, את זוכרת את השנה הקודמת ומה עשית בכל שלב, 

אוכל מטרנות וכו', וגם שגרת הלילות.

לי עכשיו הרבה יותר קשה לקום בלילות לתינוקת אחרי שכבר שנה אני ישנה רצוף יחסית...

או בואי נגיד שקצת יותר מחצי שנה שאני כבר לא מניקה את הגדול אז לא קמתי להניק אולי רק לכמה דק' ולחזור לישון.

אז עכשיו הכל מחדש וזה קצת מחרפן.. מה גם שכבר שכחתי איך מטפלים בתינוק פיצי...

סתם... 

לי גם היה מרווח. אבל בתכל'ס אם היה לי עכשיו צפופים יש מצב שזה היה פחות בלאגן כל ההתארגנות והטיפול בהם. גם יש הרבה דברים שנשארים עדיין טובים מהילד הקודם ולא מספיקים להתקלקל או ללכת לאיבוד..

המשחקים רלוונטים עדיין וכו'..

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

שומריה זה בלכיש.

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית

בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

לק"י

אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.

כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.

כן! ממש רואים חלש,חלש יש למה לקוות בעזרת ה'!🤣

עם פלטות ומיחמים