כי הן משתמשות במניעה הורמונלית במקביל להנקה.

לי יש שני ילדים בהפרש של כמעט שלוש שנים. ההנקה אצל הגדול מנעה לי ביוץ ווסת רק במשך ארבעה חודשים, מקווה שהפעם תמנע יותר (מיניקה יותר בלילות).

בעיני השיקול הראשון הוא שמירת הגוף שלי, והשני הוא סיפוק הצרכים של התינוק הקודם.

מנענו היריון במשך שנתיים לאחר הלידה, לפי הנחיית הרב בורשטיין (למנוע היריון כל עוד מיניקים עד גיל שנתיים).

הינקתי עד גיל שנתיים ורבע, שבוע 10-12 בערך.

(הוא בן 3 עכשיו)

באמת אחרי שמפסיקים להיניק פתאום לא מצליחים להבין איך יכול להיות שהגבר הזה ינק...

הינקתי בבוקר כשקם ובערב בין המקלחת לקריאת שמע. בשישי ושבת גם לפני השנ"צ, זה קצת איפס אותו ועזר לו להבין שהולכים לנוח (שאר השבוע שנ"צ במעון). מעבר לזה אם רצה והיינו בבית והתאים לי, לא הרבה.

בספר על רבי אריה לוין מובא סיפור על הבן שלו, שהיה מכסה את דדי אמו, מברך שהכול ואז יונק.

יש הלכה שילד שעבר את גיל שנתיים ונגמל - אסור לו לחזור לינוק (לפני גיל שנתיים מותר לחזור לינוק גם אם נגמל). אני חושבת שההלכה הזאת מתאימה מאוד לתפיסה שלנו, שבאמת ילד בגיל הזה אחרי שכבר נגמל, כבר אי אפשר לדמיין שהוא יכול לינוק! כאילו זה בבת-אחת הופך לרחוק נורא ולא הגיוני. אבל לפני שהוא נגמל זה הגיוני

(פעמיים הנקתי עד סביבות גיל שלוש)

לידה ראשונה. רוצה ללמוד להיות אמא כראוי ולתת לגוף שלי מנוחה לפני הריון נוסף.

אחרי המתיקות הזאת כבר מדמיינת עוד ועוד, אבל מעדיפה לעשות הכל לאט ובשלווה. 

לא יודעת עד מתי אמנע.

חלום שלי שיהיה לי תאומים..2 במחיר לידה אחת

זה תלוי בהרבה גורמים .:

1) קושי ההריונות (בחילות ...) .

2) גידול הילדים - כחות של האם והאב בטיפול הילדים.

(אם המשפחה עוברת משבר /בעיות רפואיות קשות עם אחד הילדים ....) גרומים שלא מתוכננים .

אז דוחים הריון נוסף.

3)  גיל הפוריות - תלוי בת כמה את /מתי התחתנת ....

לי יש 2 ילדים בהפרש של  שלוש -+.

ובנתיים  אני מסתפקת בזה לבנתיים.

בהצלחה לכולן

אני רוצה להוסיף - שמניעה זה לא תמיד כ"כ פשוט... גם מבחינה נפשית (הרגשה של "חסימת השפע האלוקי" או של "התערבות בבריאה") וגם מבחינה פיזית... כמו שכולן יודעות - אין מניעה מושלמת...

ולכן כל עוד זה לא נצרך לגמרי-לגמרי (רפואית או נפשית) - אני מעדיפה לתת לה' להפעיל את הגוף שלי, ולהחליט בשבילי מה טוב לי/לנו. ובאמת - עד עכשיו ראיתי את זה ממש בחוש! אפילו ההיריון שהגיע יחסית בהפתעה, והיה יוצר "צפיפות גדולה" - נפל די מהר... לא הייתי בוחרת בהפלה מלכתחילה, אבל ברור לי שכאן זה היה ממש לטובה!)

יש מישהו שמנהל את העולם.  והוא עושה את זה באופן מדוייק  ביותר.

פחות רואה את הדברים  באופן של מי שיש לה כח פיזי.  כמו שנאמר במהלך השירשור. לא הייתי בונה על זה. 

כח נפשי כן. אבל הוא דבר שהולך ונבנה.  כחלק מעבודת המידות.   הבאת ילדים יותר מתחבר לי לרצון.  לסדרי עדיפות,

לחיבור למשימה הקדושה הזו.  להרגשת שליחות.  להנאה הפשוטה של לשבת לשחק עם הילד שלי או לשוחח או ללמד.  להתפעלות מכל שלב בגדילה. במעברי גיל.  לשינויים. להתפתחות המחשבתית  של כל ילד.

אני רואה חשיבות גדולה  לאיך תופסים  הדברים בראש.

אילו מחשבות נכנסות. האם גידול ילדים. הוא עול בשבילי וזהו?

או שהעול הזה ממלא אותי בכוחות. מחבר אותי לקב"ה . לתפקיד שלי . לעשיית רצון ה" בפשטות.

השאלה מבחינתי היא לא. אם אני רוצה להביא ילדים לעולם. 

אלא איך. איך אני מביאה ילדים לעולם ודואגת שיקבלו את כל צרכיהם הפיזיים והנפשיים באופן הטוב ביותר.

על מה אני מוותרת בשביל זה.  ואיך אני נבנית מזה וצומחת מזה. ובונה קומה . ולומדת מהכשלונות.

ומהטעויות. ומההצלחות ומנסה לתת את הכי טוב שאני יכולה.

אני מרגישה הודאה עצומה לקב" ה על כל נשמה שהקב"ה נתן לי את הזכות להיות שותפה עימו ולהוריד לעולם.

מרגישה כך גם לגבי העובר היקר שנפל... ומתפללת לזכות לראות במהרה שלעובר החדש יש דופק...ושההריון הנוכחי יתפתח בבריאות ובשמחה.

(מתלבטת אם לשלוח את התגובה הזו.

זה באמת ככ אישי . אבל אני... התחזקתי מכן. אז רק רוצה מעט...  להוסיף...)

בהריון ראשון, אז אין הפרשים ואני לא יודעת מה יהיה בפועל.

כרגע אני רוצה לא למנוע ושיהיו יחסית צפופים.

בתקווה שבאמת יהיו לי את הכוחות לזה.

מה שמשפיע עלי:

*גדלתי בבית עם ילדים צפופים, זה ה"ברירת מחדל" מבחינתי, והיה לי טוב ככה.

*ההריון ב"ה עובר יחסית בקלות, אז זה פחות קשה ממי שיש לה הריונות קשים.

*להריון הזה חיכינו הרבה זמן ויש רצון "להשלים פערים" (הסיבה שבגללה לקח לנו זמן לא אמורה להשפיע על ההריונות הבאים).

נראה מה באמת יהיה אחרי הלידה.

זה תלוי איך תהיה הלידה עצמה ואיך יהיה עם התינוק אחר כך.

ללא אמצעי מניעה,

רק הנקה מלאה עד כמעט שנתיים - שנתיים ורבע.

מאמינה שה' יודע מה טוב ומתכנן בדיוק לפי הצרכים והיכולות.

ההריונות שלי קשים מאוד,

לא הייתי שורדת פיזית ונפשית בצפיפות גדולה יותר.

מצד שני לא מסוגלת למנוע - 

גם כי כבר שמענו על מקרים שמנעו וכשה' רצה - זה לא ממש הועיל...

ואני לא חברה טובה של גלולות וכו'.

מבחינתי, למרות שזה לא נתמך רפואית,

הנקה מלאה שלי מהווה בשבילי השתדלות למניעה,

למרות שאני לא מניקה מהסיבה הזו בכלל.

זה עוזר לי לא להתייאש מההנקה כשכולם מרימים גבה שאני עדיין מניקה והילד מדבר, ורץ ושואל שאלות ברומו של עולם...

אני כן יודעת שמרגע שאני מפסיקה להניק, זה אומר ווסת...

אז אם הווסת מגיעה לפני אני ממש מפסיקה - זה סימן בשבילי מה' שהגיע הזמן להיריון הבא.

כן חשוב לי - אחרי ההיריון האחרון לבקש - 

נכון!

חשוב להרגיש האם יש לנו כוח ואנו מסוגלות להיריון נוסף או ללידה,

אבל לא פחות חשוב - האם הבעל מסוגל עכשיו לשאת בנטל שאנו מעבירות אליו בזמנים האלו?

כך לפחות אמרו לי אחיות ורופאים.

אני כן יודעת שהנקה בלילה משמעותית מאוד למניעת ווסת, לא לביוץ.

יכול להיות ביוץ נסתר גם בלי ווסת.

הסבירו לי אבל אני לא ממש זוכרת - בלילה מופרש הורמון מסויים...

הנקתי המון בימים ובלילות, כתינוקות לא ישנו הרבה רצוף.

לא קל, אבל היה לי "משתלם"

כשהפסקתי הנקה בלילה בד"כ קיבלתי

לפעמים כל שעתיים, שלוש.

זה יוצא בין 8 ל12 פעמים ביממה. כשגדלים זה יכול להיות כל היום...

מתי שהם רוצים.

בלילה לפחות פעמיים שלוש מינימום.

לפעמים אפילו דקה שתיים.

הן בד"כ ארוכות יותר כי אין מסיחים בדמות אוכל.

אבל זה לפי הרצון של הילד. 

כשהם עייפים הם יונקים יותר זמן,

כשהם מוציאים שיניים הם יונקים יותר פעמים.

וכן הלאה...

כך שב-3 פעמים בלילה ו-8-10 ביום ההנקות לא אחידות.

ויש בזה סוג של מסירות. אני בבית אז טכנית זה מעשי יותר.

לגבי כאבים בהנקה - בד"כ עם הזמן כבר לא כואב. אם היניקה נעשית נכון.

צריך לבדוק לפעמים לשון קשורה.

הנקה עד שנתיים בערך.

לשון קשורה בד"כ מאתרים בימים/שבועות/חודשים ראשונים כשלא כ"כ הולך בהנקה או כשכואב להניק

המציצה לא יותר חזקה. יש שלב שלוקח זמן ללמוד לא לנשוך...

הנקתי עד שנה ו11...

מה שכן- מאז שהוא נולד הוא מצץ חזק. איך שיצא מהבטן... ;)

לי יש שישה בהתחלה לא מנעתי יש לי שני זוגות רצופים 

עכשיו אני מונעת כבר כמעט שלוש שנים 

אני רואה את ההבדל פתאום הגדולים מקבלים הרבה יותר יחס 

אני יותר רואה עם הלב דברים שהם עוברים ויכולה להתייחס 

מה שלא קרה כשהיו לי תינוקות ואני מאוד אוהבת תינוקות עכשיו רוצה עוד אחד

אבל חוששת שלא יהיה כוח פיזי ונפשי

שואלת כי אני נמצאת בקרוב במצב של להחליט איך למנוע. אני מאוד רוצה הפסקה- אחרי לידה שנייה, הפרש של שנה ו4 חודשים בין 2 הבנות. מרגישה שאני צריכה להתאושש פיזית ונפשית. וגם לא קל לי לגדל 2 בנות צפופות. נכנסתי להריון השני בזמן הנקה של הגדולה (קיבלתי מחזור חודשיים אחרי הלידה למרות ההנקה).

אז מי שמנעה- האם השתמשתן בגלולות? בנרות?...

וכמובן צריך לשאול רב מה עדיף מבחינה הלכתית.

לא כל כך פשוט מניסיון!

שכחתי כבר.

בכל מקרה לי היה ממש לא משהו. היו לי מלא פצעים על הפנים ובגב, נראיתי כמו ילדה מתבגרת....

זה גם עשה לי חוסר חשק הרבה פעמים.

ואחרי שהפסקתי לקחת הרגשתי הרבה יותר טוב והפצעים נעלמו כלא היו.

אז זה בהחלט תלוי אדם... ואם מישהי היה לה פצעים בפנים בעבר בגלל ההורמונים של ההתבגרות או שיש לה בתחילת הריון - שתדע שזה יקרה לה גם עם סרזט. 

אני ממש לא אדם רוחני אז חושבת רק על הצד הפרקטי (וגם גדלתי בסביבה שלא תופסת "תכנון משפחה" כדבר גרוע. זו פשוט ברירת המחדל)

אני לא אוהבת ילדים, ומאד קשה לי לטפל בתינוקות, אז לא רוצה הרבה ילדים...

אחרי הגדול שלי היינו במצב לא יציב כלכלית, שני סטודנטים בלי שום הכנסה נורמלית ותכניות לטווח ארוך- אז החלטנו למנוע עד שתהיה לנו הכנסה קבועה. עכשיו סוף סוף אני בהריון שני. ההפרש בין הילדים- 4 שנים. אני מאד רוצה שניים צפופים הפעם ואחר כך לעשות הפסקה ארוכה- בעיני יש המון יופי באחים צפופים, אבל נראה אם אהיה מסוגלת 

זה מדבקה הורמונלית . שמדביקים אותה לגוף למשך שבוע ימים , כל שבוע מחליפים מדבקה ובשבוע הרביעי לא שמים מדבקה , ואז המחזור מופיע .

אפשר לחבר חבלות (הכוונה לותר על השבוע של הורדת המדבקה .)

ואז מותרים ליותר זמן ....זה טוב בעיקר בחגים או אירועים משפחתיים שה" מחזור  לא יפריע".

זה ממש נח . רק צריך לזכור את היום ההחלפה שלך .

פעם בשבוע צריך להחליף את המדבקה! יום קבוע .

כאלה.

כשהם היו קטנים הגידול היה קשה,

אבל עכשיו כשהם גדולים וגדולים פלוס (זאת אומרת הקטן בן 7 והגדול 23)

זה פשוט תענוג.

כמו כל משפחה נורמלית יש מריבות וכו'

אבל יש הוואי משפחתי.

הילדים הם כמו חבורה,

מארגנים יחד ימי הולדת, מחלקים תפקידים בבית (שלא לדבר על העזרה הרבה שיש להורים),

יוזמים, מנקים, מבשלים, לא נרתעים מאף פעולה.

האחיינים שמצטרפים למשפחה נהנים מרעש, שמחה והמולה.

כשיש חבורה של זאטוטים לפעמים ההורים לא עומדים בקצב ופחות משגיחים - 

לפעמים זה דווקא עוזר לילד לפתח ביטחון עצמי בריא,

כי אנו כהורים לפעמים כ"כ זהירים שאנו לא מאפשרים להם להעז.

ילדים צפופים הרבה פעמים מעיזים ומזיזים דברים בעולם.

כך נראה לי.

ההורים נהנים עכשיו כשהם גדולים

כבת למשפחה ענקית ממש. אני נהנתי מזה שיש לי אחים לשוחח איתם ולשחק איתם ולחלוק איתם חוויות דומות.

אין ספק שבשנה הראשונה, קשה יותר לגדל ילדים צמודים.. אבל לדעתי אחר כך הרבה יותר קל כי הצרכים די זהים והיכול שלהם להנות אחד עם השני גדולה יותר.

ותכלס..למדתי על בשרי שיש אלוקים. מנעתי עם התקן שעלה מלא כסף.. ונקלטתי ברגע

אז יהיה לי ילד הכי צפוף מבין כולם למרות שבשאר לא מנעתי.. 

לפעמים גיל מבוגר הוא שיקול לילדים צפופים- להספיק.

או להיפך - יש כאלה שמעדיפים להביא כמה שיותר ילדים כשצעירים כי אז יש יותר כח ומרץ לגדל אותם.

אני לא בעד להפסיק הנקה בשביל ילדים צפופים.

פעם אמרה לי חברה ואני אימצתי את דבריה בלב שלם:

הנקה היא מתנה מה'

ולא אומרים לא על מתנה כזו.

עניתי קצת?

ועל מה שהם עוברים כילדים צפופים. אם בעיני, ילד שאח שלו קטן ממנו ב3-4 שנים חש בודד.אני אתחשב בו ולמרות שזה קשה לפעמים אתאמץ וארצה שיהיה לו אח קרוב

ואצלנו בין האחים יש הפרשים של בערך 3 שנים... 

אחלק את התשובה ליתרונות של הילדים וליתרונות של ההורים.

יתרונות של ילדים צפופים.

מתאמנים בכישורים חברתיים מגיל מוקדם יותר. כמו ויתור. משחק משותף. המתנה בתור. ללמוד לבקש. להתמודד עם העלבות. מכות. וכו  בתוך סביבה מפוקחת ומכוונת שלנו ההורים.

הרבה פעמים יש  להם חברים משותפים.

הילד השני לומד מהתנסות של  הראשון.   

לפעמים מידת הבגדים /נעליים  קרובה ואפשר להחליף מאחד לשני כשחסר.

גם ספרי לימוד ניתן להעביר מאחד לשני.

כשיש התנהגות נרכשת כמו גמילה או למידת הרגלים כמו ציחצוח שיניים הקטן מחקה את הגדול.

 קל יותר לבצע משימות בבית בשניים כמו סידור חדר .  

מוצאת שהם נהנים לעזור אחד לשני. בללוות לחדר השירותים. בלמצוא דברים שהלכו לאיבוד. אפילו בלהכין שיעורי בית.

מאפשר לגדול שבינהם להתנסות בהנהגת קבוצה.

ממציאים ביחד משחקי דימיון.

מעבדים חוויות משותפות ביחד. 

משלימים מידע אחד לשני.  (קרתה תקרית דרמתית בביהס. וכל אחד ראה פרטים אחרים או שמע...)

כשיש חבורה של יותר מ2 ילדים צפופים. הם הופכים להיות "קבוצת כח" כשהם מלוכדים  הם הרוב... לדוגמא בהגרלות. כשהם מצטרפים בכרטיסים הסיכוי שלהם  לזכות עולה. והם מרוויחים פרסים שווים.  (אמיתי לגמרי)

גם כשמישהו מציק לאחד  . השאר מגוננים עליו. 

ן... יש עוד המון יתרונות אבל.... נעבור להורים.

יתרונות אצל הורים לילדים צפופים.

משקיעים כבר לקבוצה. כלומר את כבר מכינה אוכל טעים אז ...יותר נהנים מזה

את כבר משכיבה. אז במקום להשכיב ילד אחד ולשבת בחדר רק עם אחד את עושה את זה עם ארבעה קטנים. 

אני עושה את אותה פעולה בדיוק אבל בשביל 4 במקום בשביל 1

את כבר קונה משחק. את יודעת שהרבה יהנו ממנו. משתלם.

יש יכולת כל הזמן להיות בפוקוס.  כולם בשלב דומה. של הכנת ש.ב בצהריים . למידה למבחנים.

קל יותר להקנות הרגלים.

יש הנאה אמיתית מהמשחק המשותף שלהם.

הם עוזרים אחד לשני וזה משחרר קצת את ההורים.

 כהורים יותר קל להוביל פעולות טקסיות כמו התארגנות לשינה . או התארגנות לשבת. 

בילד הראשון אתה לומד. ובבאים אתה כבר מכיר את ההתנהלות .  בביהס. בתנועת נוער.  באירועים חוזרים של אותו הגיל.

השלמת מידע.  את רוצה לברר עניין מסויים וכל ילד יודע רק חלק.  את מצליחה להגיע לתמונה רחבה יותר 

ולפעול בשיקול דעת.

שוב... יש עוד המון אבל אעצור כאן.   

שניים בגן ושתיים יותר קטנות.  ואת רוב הדברים שכתבתי אני דוקא רואה בחבורה הזו.

ש.ב  ספרי לימוד והגרלות . באמת יותר שייכים לחבורה הבוגרת יותר.

אם דיברת על צפיפות של תינוק בן חודש ופעוט עד גיל שנתיים .   באמת זה קצת שונה. 

בעיקר בונה אחריות אצל הגדול  כשעוזר לאמא להגיש טיטול. סבון למקלחת. להביא את המגבת.

לא להרעיש כשישן.

סבלנות- לחכות שאמא תגמור להניק . שאמא תגמור לטפל. 

הכלה-  כשיש בכי . ואמא צריכה למצוא פתרון.  לפתח רגישות עדינות וזהירות כשמשחק עם הקטן

 הקטן.  

גדל יותר מחושל הרבה פעמים. 

הגדולה בת שנה ושמונה והקטנה בת חודשים

עכשיו את קלעת

אבל זה רק מעודד במצב קיים ולא מדרבן לעשות מלכתחילה צפופים.

אותי לפחות.

אפשר לחנך בדרך אחרת גם בלי להשתגע עם 2

וככה אפשר גם להשקיע בכל אחת יותר...

לא מותרת עליהן כן?

אבל זה קשה לי כי אני כ"כ אוהבת ללמד ולהשקיע

באופן פרטי.(זה גם המקצוע שלי הוראה מתקנת)

כן. גם אני בהוראה מתקנת ואוהבת את הלימוד הפרטני.(משעשע בהחלט)

לא ראיתי קושי ללמד פרטני.  

עד שהתינוקת תגדל יש הרבה זמן איכות עם הגדולה לבד. כמעט שנה שלימה

שהתינוקת נמצאת יותר ברקע והגדולה בפוקוס.

כמה להשקיע ובמי. זה כבר עניין של סדר עדיפויות.

אני לא בקטע של לתכנן ילודה לכן לא היתה לי התלבטות אם אני רוצה צפוף או לא. בין הבכורה לשנייה שלי יש פער של שנתיים באופן טבעי וזה היה לי.... יותר מידיי.  כבר היתה לי ציפייה גדולה. 

 טוב נו... אוסיף משהו מאד אישי.

ההורים  היקרים והאהובים שלי!  מאד רצו לתכנן ילודה ובין אחיותיי יש פערים גדולים . 4 שנים 7 שנים ו8 שנים בין לידה ללידה.   אבל אני "התפלקתי"   בפער של שנה וחודש מאחותי... ואכן לא הסתדר להם בתיכנון...

אני שמחה מאד שאחרי שהתלבטו הרבה החליטו להשאיר אותי... אז אני פה בדיעבד ולא לכתחילה.

ה"בדיעבד" הזה לימד אותי משהו על המקום של הקב"ה בחיי.

לא יהיה נכון לשכנע מישהו אחר בדבר כזה.

נראה לי נכון יותר להיות קשובה לעצמך. ליכולות שלך לרצונות שלך. לשאיפות שלך. 

וכל פעם לאמוד את המצב מחדש. בגמישות מחשבתית.  האם זה נכון לי. ולנו כזוג או שאולי צריך לחכות.

הלידה האחרונה שלך היתה לפני רגע...   מאד טבעי שתרגישי שזה תובעני כרגע. ולא מתאים. 

אני בד"כ רגועה חצי שנה מהלידה. בגלל ההנקה ואין ווסת . אחרי חצי שנה משהו משתחרר.

 הזמן טסססססס והם גדלים ככ מהר. 

את לא תאמיני כמה מהר.  

והם הופכים מתינוקות ריחניים ורכים לילדים מתוקים ועצמאיים ככ מהר. 

הכי כיף שזה כבר קיים ואת לא לפני ועסוקה בשאלה אם כן או לא.

כל התקופה של גידול הילדים היא לא פשוטה ואנחנו צריכות הרבה חיזוקים ועידודים.

תזכרי שאת ב"ה מגדלת ילדים של הקב"ה והתפקיד שלך עכשיו הוא לטפל בהם ולחנך אותם הכי טוב שאפשר והכי בשמחה. תזכרי את הרגעים שהם מסבים לך נחת ואושר..

בהצלחה!!

אין לי עדיין כ"כ הרבה ילדים בשביל להגיד יתרונות וחסרונות.

מה שכן יש אצלי הבדל בין הילדים של שנתיים וארבעה/חמישה חודשים. לדעתי זה אחלה מרווח כי אפשר להתייחס לגדול יותר, הוא כבר יותר מבין ועצמאי כך שהטיפול בו גם יותר קל מאשר שנה לפני כן..

אבל את האמת- לא אנחנו קבענו את המרווח וזה לא היה רצוננו מלכתחילה...הכל משמים ב"ה.

תחרות יש גם בהפרשים גדולים יותר. מניסיון.

הרבי דיבר על הורים שמתכננים ארבעה ילדים וזהו או משהו בסגנון. לא על כך שאישה חלשה וזקוקה למנוחה ולקחת מניעה.

סתם כדי שלא ישתמע שהרבי אסר על מניעה. בכל מקרה של מניעה צריך לשאול רב כמובן..

אני לא חבדניקית אמנם.

אבל אני חושבת שאם האמא צריכה להתחזק אחרי הלידה זה בהחלט מניעה לצורך ולא סתם מניעה כי לא בא לה.

יש פוסקים שלפיהם אפשר למנוע שנתיים אחרי הלידה בלי צורך לשאול רב. ויש כאלה שפוסקים שכל עוד מניקים צריך למנוע כדי לא למנוע הנקה לתינוק.

(כמובן שכל אחת עושה לפי הרב שלה וכו'..)

"לא בא לי ללכת בצניעות או לאכול כשר", אז מה? (לא באמת כן?, סתם לדוגמה)

לא בא לי זה לא תירוץ או צורך. זה סתם.

זה שיהיו להם אחים קרובים בגיל, זאת מתנה ענקית בשבילם

אפשר אפילו 2 צפופים ואז הפסקה ארוכה יותר, אבל שלכל אחד יהיה לפחות אח אחד

בהפרש קטן

ואם יש לך 2 בנות זה בכלל מתנה ענקית בשבילן, לבת שלי לא תהיה אחות קרובה בגיל

ודי קשה לי עם זה, אולי כי לי יש תאומה ועוד כמה אחיות ואני יודעת איזה מתנה זה

וגם, אם את מרגישה ככה אז אולי אחרי 2 צפופות זה הזמן להפסקה גדולה יותר

והפעם בשבילך ולא בשביל הילדים...

הטיפול בילדים צפופים יכול להיות יותר קל, את זוכרת את השנה הקודמת ומה עשית בכל שלב, 

אוכל מטרנות וכו', וגם שגרת הלילות.

לי עכשיו הרבה יותר קשה לקום בלילות לתינוקת אחרי שכבר שנה אני ישנה רצוף יחסית...

או בואי נגיד שקצת יותר מחצי שנה שאני כבר לא מניקה את הגדול אז לא קמתי להניק אולי רק לכמה דק' ולחזור לישון.

אז עכשיו הכל מחדש וזה קצת מחרפן.. מה גם שכבר שכחתי איך מטפלים בתינוק פיצי...

סתם... 

לי גם היה מרווח. אבל בתכל'ס אם היה לי עכשיו צפופים יש מצב שזה היה פחות בלאגן כל ההתארגנות והטיפול בהם. גם יש הרבה דברים שנשארים עדיין טובים מהילד הקודם ולא מספיקים להתקלקל או ללכת לאיבוד..

המשחקים רלוונטים עדיין וכו'..

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

לפעמים השכבתי את הגדולים יותר כשהתינוק היה במנשא.

היה שלב שהתינוק היה נרדם לפני, ואז הייתי פנויה להשכיב את הגדולים. אבל הרבה פעמים הוא בדיוק התעורר, ואז הייתי באה אליו, והם היו נשארים לבד.

כיום הקטן שלי ישן צהריים במעון, והולך לישון יותר מאוחר.

כשאני משכיבה את הגדולים יותר, הוא מסתובב. לפעמים הגדולה מעסיקה אותו, לפעמים הוא קצת יושב עלי.

יעזור לקבוע מראש עם הגדולים, שיהיו פנויים בזמן הזה? אולי שתהיה איזו תורנות ביניהם, כל אחד ביום אחר?

לפעמים עוזרים נקודתית פה ושם אבל ההשכבה באמת ארוכה ככה שרוב הזמן אני לבד

אני משתמשת הרבה במנשא ובאמת לא חשבתי להשתמש בו בהשכבות.

אז איך זה בדיוק הולך, היית שמה את התינוק מקדימה? כי אז זה נראה לי מפריע קצת להיות פנויה לילדים, זה גם ידרוש ממני לעמוד ולא לשבת לידם (משום מה הוא לא רגוע עם המנשא כשאני יושבת יותר מכמה רגעים)

והקטן שבמעון- אין אפשרות להשאיר אותו להסתובב בבית. הוא ממש שובר וחייב השגחה צמודה 

אבל הם יכולים להעסיק אותו בזמן שאת משכיבה את הילדה, או שהם לא יכולים לעזור בכלל בזמן הזה גם לא בלהעסיק אותו?

אולי אם תמקדי את העזרה רק לזמן שאת מרדימה את הגדולה ולא את התינוק הם יצליחו להחזיק מעמד?

הקטן שבמעון עולה לגן או ממשיך במעון?

השלב הזה שהם ישנים יותר מדי במעון ממש קשוח.

הייתי מציעה לצאת עם התינוק והפעוט לסיבוב בחוץ אחרי שהילדה נרדמת במקום לרדוף אחריו בבית. או שהתינוק יירדם בדרך, או שהוא יתעניין בחוץ.

כך או כך יכול להיות שיהיה לך יותר קל כשהם רגועים בחוץ.

אולי גם תצליחי לאכול משהו כשאת איתם בחוץ. איזה סנדוויץ לפחות.

אולי לשמוע סיפור באוזניות?

לא הייתי מנסה להשכיב אותו, זה רק גומר אותך והופך את ההרדמה למתישה.

תחשבי איך אפשר לגרום לו להיות לידך בשקט בלי לישון.

אם הוא עולה לגן עירייה זו בעיה ממוקדת ליודשים הקרובים ואז זה ייפתר מאליו.

אז שווה גם לתאם עם בייביסיטר או שבעלך יגיע יותר מוקדם בימים מסויימים לחודשיים הקרובים.

אם שנה הבאה הוא עדיין במעון זה רק ילך ויחמיר

אז תצטרכו לחפש פתרון מובנה.

תנסי להפריד את השינה שלהם, לדעתי יש סיכוי טוב שהגדולה תירדם לך מהר בלי בעיות ואז הכל יהיה פשוט יותר.

ויש לו עוד שנה במעון, בגלל זה רוצה לפתור את העניין

(והוא גם יחסית מהקטנים, עוד לא בין שנתיים. לא יודעת למה השינה הזאת כל כך מעכבת את שנת הלילה)

אני מבחינה באמת אין לי ברירה אלא להפריד אבל מנסה לחשוב איך באמת לעשות את זה

כמו טרמפולינה, ערסל חיבוק...

ואז הוא גם יוציא מרץ שזה יכול לעזור להרדמה רגועה יותר אחכ

ויעסיק אותו שתוכלי להתפנות להרדים את הגדולה יותר

ואת הגדולה אולי יעזור שתהיי איתה כמה דקות ואז לשים לה שירים/סיפור ברמקול בלוטוס? אצלנו זה ממש עזר לשחרר אותנו בגיל גן..

אנסה אולי לשים לה סיפור

הלוואי ויעבוד

שהיא גדולה

אז תשבי איתה איקס זמן

ואז את מפעילה לה סיפור ויוצאת..

ותשמעי איך היא מרגישה עם זה

לק"י

את התינוק להרדים בידיים/ עגלה או מה שנוח בישיבה ליד המיטה של הגדולה.

בהצלחה!

אין ספק שזה מאתגר.

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.