כי הן משתמשות במניעה הורמונלית במקביל להנקה.

לי יש שני ילדים בהפרש של כמעט שלוש שנים. ההנקה אצל הגדול מנעה לי ביוץ ווסת רק במשך ארבעה חודשים, מקווה שהפעם תמנע יותר (מיניקה יותר בלילות).

בעיני השיקול הראשון הוא שמירת הגוף שלי, והשני הוא סיפוק הצרכים של התינוק הקודם.

מנענו היריון במשך שנתיים לאחר הלידה, לפי הנחיית הרב בורשטיין (למנוע היריון כל עוד מיניקים עד גיל שנתיים).

הינקתי עד גיל שנתיים ורבע, שבוע 10-12 בערך.

(הוא בן 3 עכשיו)

באמת אחרי שמפסיקים להיניק פתאום לא מצליחים להבין איך יכול להיות שהגבר הזה ינק...

הינקתי בבוקר כשקם ובערב בין המקלחת לקריאת שמע. בשישי ושבת גם לפני השנ"צ, זה קצת איפס אותו ועזר לו להבין שהולכים לנוח (שאר השבוע שנ"צ במעון). מעבר לזה אם רצה והיינו בבית והתאים לי, לא הרבה.

בספר על רבי אריה לוין מובא סיפור על הבן שלו, שהיה מכסה את דדי אמו, מברך שהכול ואז יונק.

יש הלכה שילד שעבר את גיל שנתיים ונגמל - אסור לו לחזור לינוק (לפני גיל שנתיים מותר לחזור לינוק גם אם נגמל). אני חושבת שההלכה הזאת מתאימה מאוד לתפיסה שלנו, שבאמת ילד בגיל הזה אחרי שכבר נגמל, כבר אי אפשר לדמיין שהוא יכול לינוק! כאילו זה בבת-אחת הופך לרחוק נורא ולא הגיוני. אבל לפני שהוא נגמל זה הגיוני

(פעמיים הנקתי עד סביבות גיל שלוש)

לידה ראשונה. רוצה ללמוד להיות אמא כראוי ולתת לגוף שלי מנוחה לפני הריון נוסף.

אחרי המתיקות הזאת כבר מדמיינת עוד ועוד, אבל מעדיפה לעשות הכל לאט ובשלווה. 

לא יודעת עד מתי אמנע.

חלום שלי שיהיה לי תאומים..2 במחיר לידה אחת

זה תלוי בהרבה גורמים .:

1) קושי ההריונות (בחילות ...) .

2) גידול הילדים - כחות של האם והאב בטיפול הילדים.

(אם המשפחה עוברת משבר /בעיות רפואיות קשות עם אחד הילדים ....) גרומים שלא מתוכננים .

אז דוחים הריון נוסף.

3)  גיל הפוריות - תלוי בת כמה את /מתי התחתנת ....

לי יש 2 ילדים בהפרש של  שלוש -+.

ובנתיים  אני מסתפקת בזה לבנתיים.

בהצלחה לכולן

אני רוצה להוסיף - שמניעה זה לא תמיד כ"כ פשוט... גם מבחינה נפשית (הרגשה של "חסימת השפע האלוקי" או של "התערבות בבריאה") וגם מבחינה פיזית... כמו שכולן יודעות - אין מניעה מושלמת...

ולכן כל עוד זה לא נצרך לגמרי-לגמרי (רפואית או נפשית) - אני מעדיפה לתת לה' להפעיל את הגוף שלי, ולהחליט בשבילי מה טוב לי/לנו. ובאמת - עד עכשיו ראיתי את זה ממש בחוש! אפילו ההיריון שהגיע יחסית בהפתעה, והיה יוצר "צפיפות גדולה" - נפל די מהר... לא הייתי בוחרת בהפלה מלכתחילה, אבל ברור לי שכאן זה היה ממש לטובה!)

יש מישהו שמנהל את העולם.  והוא עושה את זה באופן מדוייק  ביותר.

פחות רואה את הדברים  באופן של מי שיש לה כח פיזי.  כמו שנאמר במהלך השירשור. לא הייתי בונה על זה. 

כח נפשי כן. אבל הוא דבר שהולך ונבנה.  כחלק מעבודת המידות.   הבאת ילדים יותר מתחבר לי לרצון.  לסדרי עדיפות,

לחיבור למשימה הקדושה הזו.  להרגשת שליחות.  להנאה הפשוטה של לשבת לשחק עם הילד שלי או לשוחח או ללמד.  להתפעלות מכל שלב בגדילה. במעברי גיל.  לשינויים. להתפתחות המחשבתית  של כל ילד.

אני רואה חשיבות גדולה  לאיך תופסים  הדברים בראש.

אילו מחשבות נכנסות. האם גידול ילדים. הוא עול בשבילי וזהו?

או שהעול הזה ממלא אותי בכוחות. מחבר אותי לקב"ה . לתפקיד שלי . לעשיית רצון ה" בפשטות.

השאלה מבחינתי היא לא. אם אני רוצה להביא ילדים לעולם. 

אלא איך. איך אני מביאה ילדים לעולם ודואגת שיקבלו את כל צרכיהם הפיזיים והנפשיים באופן הטוב ביותר.

על מה אני מוותרת בשביל זה.  ואיך אני נבנית מזה וצומחת מזה. ובונה קומה . ולומדת מהכשלונות.

ומהטעויות. ומההצלחות ומנסה לתת את הכי טוב שאני יכולה.

אני מרגישה הודאה עצומה לקב" ה על כל נשמה שהקב"ה נתן לי את הזכות להיות שותפה עימו ולהוריד לעולם.

מרגישה כך גם לגבי העובר היקר שנפל... ומתפללת לזכות לראות במהרה שלעובר החדש יש דופק...ושההריון הנוכחי יתפתח בבריאות ובשמחה.

(מתלבטת אם לשלוח את התגובה הזו.

זה באמת ככ אישי . אבל אני... התחזקתי מכן. אז רק רוצה מעט...  להוסיף...)

בהריון ראשון, אז אין הפרשים ואני לא יודעת מה יהיה בפועל.

כרגע אני רוצה לא למנוע ושיהיו יחסית צפופים.

בתקווה שבאמת יהיו לי את הכוחות לזה.

מה שמשפיע עלי:

*גדלתי בבית עם ילדים צפופים, זה ה"ברירת מחדל" מבחינתי, והיה לי טוב ככה.

*ההריון ב"ה עובר יחסית בקלות, אז זה פחות קשה ממי שיש לה הריונות קשים.

*להריון הזה חיכינו הרבה זמן ויש רצון "להשלים פערים" (הסיבה שבגללה לקח לנו זמן לא אמורה להשפיע על ההריונות הבאים).

נראה מה באמת יהיה אחרי הלידה.

זה תלוי איך תהיה הלידה עצמה ואיך יהיה עם התינוק אחר כך.

ללא אמצעי מניעה,

רק הנקה מלאה עד כמעט שנתיים - שנתיים ורבע.

מאמינה שה' יודע מה טוב ומתכנן בדיוק לפי הצרכים והיכולות.

ההריונות שלי קשים מאוד,

לא הייתי שורדת פיזית ונפשית בצפיפות גדולה יותר.

מצד שני לא מסוגלת למנוע - 

גם כי כבר שמענו על מקרים שמנעו וכשה' רצה - זה לא ממש הועיל...

ואני לא חברה טובה של גלולות וכו'.

מבחינתי, למרות שזה לא נתמך רפואית,

הנקה מלאה שלי מהווה בשבילי השתדלות למניעה,

למרות שאני לא מניקה מהסיבה הזו בכלל.

זה עוזר לי לא להתייאש מההנקה כשכולם מרימים גבה שאני עדיין מניקה והילד מדבר, ורץ ושואל שאלות ברומו של עולם...

אני כן יודעת שמרגע שאני מפסיקה להניק, זה אומר ווסת...

אז אם הווסת מגיעה לפני אני ממש מפסיקה - זה סימן בשבילי מה' שהגיע הזמן להיריון הבא.

כן חשוב לי - אחרי ההיריון האחרון לבקש - 

נכון!

חשוב להרגיש האם יש לנו כוח ואנו מסוגלות להיריון נוסף או ללידה,

אבל לא פחות חשוב - האם הבעל מסוגל עכשיו לשאת בנטל שאנו מעבירות אליו בזמנים האלו?

כך לפחות אמרו לי אחיות ורופאים.

אני כן יודעת שהנקה בלילה משמעותית מאוד למניעת ווסת, לא לביוץ.

יכול להיות ביוץ נסתר גם בלי ווסת.

הסבירו לי אבל אני לא ממש זוכרת - בלילה מופרש הורמון מסויים...

הנקתי המון בימים ובלילות, כתינוקות לא ישנו הרבה רצוף.

לא קל, אבל היה לי "משתלם"

כשהפסקתי הנקה בלילה בד"כ קיבלתי

לפעמים כל שעתיים, שלוש.

זה יוצא בין 8 ל12 פעמים ביממה. כשגדלים זה יכול להיות כל היום...

מתי שהם רוצים.

בלילה לפחות פעמיים שלוש מינימום.

לפעמים אפילו דקה שתיים.

הן בד"כ ארוכות יותר כי אין מסיחים בדמות אוכל.

אבל זה לפי הרצון של הילד. 

כשהם עייפים הם יונקים יותר זמן,

כשהם מוציאים שיניים הם יונקים יותר פעמים.

וכן הלאה...

כך שב-3 פעמים בלילה ו-8-10 ביום ההנקות לא אחידות.

ויש בזה סוג של מסירות. אני בבית אז טכנית זה מעשי יותר.

לגבי כאבים בהנקה - בד"כ עם הזמן כבר לא כואב. אם היניקה נעשית נכון.

צריך לבדוק לפעמים לשון קשורה.

הנקה עד שנתיים בערך.

לשון קשורה בד"כ מאתרים בימים/שבועות/חודשים ראשונים כשלא כ"כ הולך בהנקה או כשכואב להניק

המציצה לא יותר חזקה. יש שלב שלוקח זמן ללמוד לא לנשוך...

הנקתי עד שנה ו11...

מה שכן- מאז שהוא נולד הוא מצץ חזק. איך שיצא מהבטן... ;)

לי יש שישה בהתחלה לא מנעתי יש לי שני זוגות רצופים 

עכשיו אני מונעת כבר כמעט שלוש שנים 

אני רואה את ההבדל פתאום הגדולים מקבלים הרבה יותר יחס 

אני יותר רואה עם הלב דברים שהם עוברים ויכולה להתייחס 

מה שלא קרה כשהיו לי תינוקות ואני מאוד אוהבת תינוקות עכשיו רוצה עוד אחד

אבל חוששת שלא יהיה כוח פיזי ונפשי

שואלת כי אני נמצאת בקרוב במצב של להחליט איך למנוע. אני מאוד רוצה הפסקה- אחרי לידה שנייה, הפרש של שנה ו4 חודשים בין 2 הבנות. מרגישה שאני צריכה להתאושש פיזית ונפשית. וגם לא קל לי לגדל 2 בנות צפופות. נכנסתי להריון השני בזמן הנקה של הגדולה (קיבלתי מחזור חודשיים אחרי הלידה למרות ההנקה).

אז מי שמנעה- האם השתמשתן בגלולות? בנרות?...

וכמובן צריך לשאול רב מה עדיף מבחינה הלכתית.

לא כל כך פשוט מניסיון!

שכחתי כבר.

בכל מקרה לי היה ממש לא משהו. היו לי מלא פצעים על הפנים ובגב, נראיתי כמו ילדה מתבגרת....

זה גם עשה לי חוסר חשק הרבה פעמים.

ואחרי שהפסקתי לקחת הרגשתי הרבה יותר טוב והפצעים נעלמו כלא היו.

אז זה בהחלט תלוי אדם... ואם מישהי היה לה פצעים בפנים בעבר בגלל ההורמונים של ההתבגרות או שיש לה בתחילת הריון - שתדע שזה יקרה לה גם עם סרזט. 

אני ממש לא אדם רוחני אז חושבת רק על הצד הפרקטי (וגם גדלתי בסביבה שלא תופסת "תכנון משפחה" כדבר גרוע. זו פשוט ברירת המחדל)

אני לא אוהבת ילדים, ומאד קשה לי לטפל בתינוקות, אז לא רוצה הרבה ילדים...

אחרי הגדול שלי היינו במצב לא יציב כלכלית, שני סטודנטים בלי שום הכנסה נורמלית ותכניות לטווח ארוך- אז החלטנו למנוע עד שתהיה לנו הכנסה קבועה. עכשיו סוף סוף אני בהריון שני. ההפרש בין הילדים- 4 שנים. אני מאד רוצה שניים צפופים הפעם ואחר כך לעשות הפסקה ארוכה- בעיני יש המון יופי באחים צפופים, אבל נראה אם אהיה מסוגלת 

זה מדבקה הורמונלית . שמדביקים אותה לגוף למשך שבוע ימים , כל שבוע מחליפים מדבקה ובשבוע הרביעי לא שמים מדבקה , ואז המחזור מופיע .

אפשר לחבר חבלות (הכוונה לותר על השבוע של הורדת המדבקה .)

ואז מותרים ליותר זמן ....זה טוב בעיקר בחגים או אירועים משפחתיים שה" מחזור  לא יפריע".

זה ממש נח . רק צריך לזכור את היום ההחלפה שלך .

פעם בשבוע צריך להחליף את המדבקה! יום קבוע .

כאלה.

כשהם היו קטנים הגידול היה קשה,

אבל עכשיו כשהם גדולים וגדולים פלוס (זאת אומרת הקטן בן 7 והגדול 23)

זה פשוט תענוג.

כמו כל משפחה נורמלית יש מריבות וכו'

אבל יש הוואי משפחתי.

הילדים הם כמו חבורה,

מארגנים יחד ימי הולדת, מחלקים תפקידים בבית (שלא לדבר על העזרה הרבה שיש להורים),

יוזמים, מנקים, מבשלים, לא נרתעים מאף פעולה.

האחיינים שמצטרפים למשפחה נהנים מרעש, שמחה והמולה.

כשיש חבורה של זאטוטים לפעמים ההורים לא עומדים בקצב ופחות משגיחים - 

לפעמים זה דווקא עוזר לילד לפתח ביטחון עצמי בריא,

כי אנו כהורים לפעמים כ"כ זהירים שאנו לא מאפשרים להם להעז.

ילדים צפופים הרבה פעמים מעיזים ומזיזים דברים בעולם.

כך נראה לי.

ההורים נהנים עכשיו כשהם גדולים

כבת למשפחה ענקית ממש. אני נהנתי מזה שיש לי אחים לשוחח איתם ולשחק איתם ולחלוק איתם חוויות דומות.

אין ספק שבשנה הראשונה, קשה יותר לגדל ילדים צמודים.. אבל לדעתי אחר כך הרבה יותר קל כי הצרכים די זהים והיכול שלהם להנות אחד עם השני גדולה יותר.

ותכלס..למדתי על בשרי שיש אלוקים. מנעתי עם התקן שעלה מלא כסף.. ונקלטתי ברגע

אז יהיה לי ילד הכי צפוף מבין כולם למרות שבשאר לא מנעתי.. 

לפעמים גיל מבוגר הוא שיקול לילדים צפופים- להספיק.

או להיפך - יש כאלה שמעדיפים להביא כמה שיותר ילדים כשצעירים כי אז יש יותר כח ומרץ לגדל אותם.

אני לא בעד להפסיק הנקה בשביל ילדים צפופים.

פעם אמרה לי חברה ואני אימצתי את דבריה בלב שלם:

הנקה היא מתנה מה'

ולא אומרים לא על מתנה כזו.

עניתי קצת?

ועל מה שהם עוברים כילדים צפופים. אם בעיני, ילד שאח שלו קטן ממנו ב3-4 שנים חש בודד.אני אתחשב בו ולמרות שזה קשה לפעמים אתאמץ וארצה שיהיה לו אח קרוב

ואצלנו בין האחים יש הפרשים של בערך 3 שנים... 

אחלק את התשובה ליתרונות של הילדים וליתרונות של ההורים.

יתרונות של ילדים צפופים.

מתאמנים בכישורים חברתיים מגיל מוקדם יותר. כמו ויתור. משחק משותף. המתנה בתור. ללמוד לבקש. להתמודד עם העלבות. מכות. וכו  בתוך סביבה מפוקחת ומכוונת שלנו ההורים.

הרבה פעמים יש  להם חברים משותפים.

הילד השני לומד מהתנסות של  הראשון.   

לפעמים מידת הבגדים /נעליים  קרובה ואפשר להחליף מאחד לשני כשחסר.

גם ספרי לימוד ניתן להעביר מאחד לשני.

כשיש התנהגות נרכשת כמו גמילה או למידת הרגלים כמו ציחצוח שיניים הקטן מחקה את הגדול.

 קל יותר לבצע משימות בבית בשניים כמו סידור חדר .  

מוצאת שהם נהנים לעזור אחד לשני. בללוות לחדר השירותים. בלמצוא דברים שהלכו לאיבוד. אפילו בלהכין שיעורי בית.

מאפשר לגדול שבינהם להתנסות בהנהגת קבוצה.

ממציאים ביחד משחקי דימיון.

מעבדים חוויות משותפות ביחד. 

משלימים מידע אחד לשני.  (קרתה תקרית דרמתית בביהס. וכל אחד ראה פרטים אחרים או שמע...)

כשיש חבורה של יותר מ2 ילדים צפופים. הם הופכים להיות "קבוצת כח" כשהם מלוכדים  הם הרוב... לדוגמא בהגרלות. כשהם מצטרפים בכרטיסים הסיכוי שלהם  לזכות עולה. והם מרוויחים פרסים שווים.  (אמיתי לגמרי)

גם כשמישהו מציק לאחד  . השאר מגוננים עליו. 

ן... יש עוד המון יתרונות אבל.... נעבור להורים.

יתרונות אצל הורים לילדים צפופים.

משקיעים כבר לקבוצה. כלומר את כבר מכינה אוכל טעים אז ...יותר נהנים מזה

את כבר משכיבה. אז במקום להשכיב ילד אחד ולשבת בחדר רק עם אחד את עושה את זה עם ארבעה קטנים. 

אני עושה את אותה פעולה בדיוק אבל בשביל 4 במקום בשביל 1

את כבר קונה משחק. את יודעת שהרבה יהנו ממנו. משתלם.

יש יכולת כל הזמן להיות בפוקוס.  כולם בשלב דומה. של הכנת ש.ב בצהריים . למידה למבחנים.

קל יותר להקנות הרגלים.

יש הנאה אמיתית מהמשחק המשותף שלהם.

הם עוזרים אחד לשני וזה משחרר קצת את ההורים.

 כהורים יותר קל להוביל פעולות טקסיות כמו התארגנות לשינה . או התארגנות לשבת. 

בילד הראשון אתה לומד. ובבאים אתה כבר מכיר את ההתנהלות .  בביהס. בתנועת נוער.  באירועים חוזרים של אותו הגיל.

השלמת מידע.  את רוצה לברר עניין מסויים וכל ילד יודע רק חלק.  את מצליחה להגיע לתמונה רחבה יותר 

ולפעול בשיקול דעת.

שוב... יש עוד המון אבל אעצור כאן.   

שניים בגן ושתיים יותר קטנות.  ואת רוב הדברים שכתבתי אני דוקא רואה בחבורה הזו.

ש.ב  ספרי לימוד והגרלות . באמת יותר שייכים לחבורה הבוגרת יותר.

אם דיברת על צפיפות של תינוק בן חודש ופעוט עד גיל שנתיים .   באמת זה קצת שונה. 

בעיקר בונה אחריות אצל הגדול  כשעוזר לאמא להגיש טיטול. סבון למקלחת. להביא את המגבת.

לא להרעיש כשישן.

סבלנות- לחכות שאמא תגמור להניק . שאמא תגמור לטפל. 

הכלה-  כשיש בכי . ואמא צריכה למצוא פתרון.  לפתח רגישות עדינות וזהירות כשמשחק עם הקטן

 הקטן.  

גדל יותר מחושל הרבה פעמים. 

הגדולה בת שנה ושמונה והקטנה בת חודשים

עכשיו את קלעת

אבל זה רק מעודד במצב קיים ולא מדרבן לעשות מלכתחילה צפופים.

אותי לפחות.

אפשר לחנך בדרך אחרת גם בלי להשתגע עם 2

וככה אפשר גם להשקיע בכל אחת יותר...

לא מותרת עליהן כן?

אבל זה קשה לי כי אני כ"כ אוהבת ללמד ולהשקיע

באופן פרטי.(זה גם המקצוע שלי הוראה מתקנת)

כן. גם אני בהוראה מתקנת ואוהבת את הלימוד הפרטני.(משעשע בהחלט)

לא ראיתי קושי ללמד פרטני.  

עד שהתינוקת תגדל יש הרבה זמן איכות עם הגדולה לבד. כמעט שנה שלימה

שהתינוקת נמצאת יותר ברקע והגדולה בפוקוס.

כמה להשקיע ובמי. זה כבר עניין של סדר עדיפויות.

אני לא בקטע של לתכנן ילודה לכן לא היתה לי התלבטות אם אני רוצה צפוף או לא. בין הבכורה לשנייה שלי יש פער של שנתיים באופן טבעי וזה היה לי.... יותר מידיי.  כבר היתה לי ציפייה גדולה. 

 טוב נו... אוסיף משהו מאד אישי.

ההורים  היקרים והאהובים שלי!  מאד רצו לתכנן ילודה ובין אחיותיי יש פערים גדולים . 4 שנים 7 שנים ו8 שנים בין לידה ללידה.   אבל אני "התפלקתי"   בפער של שנה וחודש מאחותי... ואכן לא הסתדר להם בתיכנון...

אני שמחה מאד שאחרי שהתלבטו הרבה החליטו להשאיר אותי... אז אני פה בדיעבד ולא לכתחילה.

ה"בדיעבד" הזה לימד אותי משהו על המקום של הקב"ה בחיי.

לא יהיה נכון לשכנע מישהו אחר בדבר כזה.

נראה לי נכון יותר להיות קשובה לעצמך. ליכולות שלך לרצונות שלך. לשאיפות שלך. 

וכל פעם לאמוד את המצב מחדש. בגמישות מחשבתית.  האם זה נכון לי. ולנו כזוג או שאולי צריך לחכות.

הלידה האחרונה שלך היתה לפני רגע...   מאד טבעי שתרגישי שזה תובעני כרגע. ולא מתאים. 

אני בד"כ רגועה חצי שנה מהלידה. בגלל ההנקה ואין ווסת . אחרי חצי שנה משהו משתחרר.

 הזמן טסססססס והם גדלים ככ מהר. 

את לא תאמיני כמה מהר.  

והם הופכים מתינוקות ריחניים ורכים לילדים מתוקים ועצמאיים ככ מהר. 

הכי כיף שזה כבר קיים ואת לא לפני ועסוקה בשאלה אם כן או לא.

כל התקופה של גידול הילדים היא לא פשוטה ואנחנו צריכות הרבה חיזוקים ועידודים.

תזכרי שאת ב"ה מגדלת ילדים של הקב"ה והתפקיד שלך עכשיו הוא לטפל בהם ולחנך אותם הכי טוב שאפשר והכי בשמחה. תזכרי את הרגעים שהם מסבים לך נחת ואושר..

בהצלחה!!

אין לי עדיין כ"כ הרבה ילדים בשביל להגיד יתרונות וחסרונות.

מה שכן יש אצלי הבדל בין הילדים של שנתיים וארבעה/חמישה חודשים. לדעתי זה אחלה מרווח כי אפשר להתייחס לגדול יותר, הוא כבר יותר מבין ועצמאי כך שהטיפול בו גם יותר קל מאשר שנה לפני כן..

אבל את האמת- לא אנחנו קבענו את המרווח וזה לא היה רצוננו מלכתחילה...הכל משמים ב"ה.

תחרות יש גם בהפרשים גדולים יותר. מניסיון.

הרבי דיבר על הורים שמתכננים ארבעה ילדים וזהו או משהו בסגנון. לא על כך שאישה חלשה וזקוקה למנוחה ולקחת מניעה.

סתם כדי שלא ישתמע שהרבי אסר על מניעה. בכל מקרה של מניעה צריך לשאול רב כמובן..

אני לא חבדניקית אמנם.

אבל אני חושבת שאם האמא צריכה להתחזק אחרי הלידה זה בהחלט מניעה לצורך ולא סתם מניעה כי לא בא לה.

יש פוסקים שלפיהם אפשר למנוע שנתיים אחרי הלידה בלי צורך לשאול רב. ויש כאלה שפוסקים שכל עוד מניקים צריך למנוע כדי לא למנוע הנקה לתינוק.

(כמובן שכל אחת עושה לפי הרב שלה וכו'..)

"לא בא לי ללכת בצניעות או לאכול כשר", אז מה? (לא באמת כן?, סתם לדוגמה)

לא בא לי זה לא תירוץ או צורך. זה סתם.

זה שיהיו להם אחים קרובים בגיל, זאת מתנה ענקית בשבילם

אפשר אפילו 2 צפופים ואז הפסקה ארוכה יותר, אבל שלכל אחד יהיה לפחות אח אחד

בהפרש קטן

ואם יש לך 2 בנות זה בכלל מתנה ענקית בשבילן, לבת שלי לא תהיה אחות קרובה בגיל

ודי קשה לי עם זה, אולי כי לי יש תאומה ועוד כמה אחיות ואני יודעת איזה מתנה זה

וגם, אם את מרגישה ככה אז אולי אחרי 2 צפופות זה הזמן להפסקה גדולה יותר

והפעם בשבילך ולא בשביל הילדים...

הטיפול בילדים צפופים יכול להיות יותר קל, את זוכרת את השנה הקודמת ומה עשית בכל שלב, 

אוכל מטרנות וכו', וגם שגרת הלילות.

לי עכשיו הרבה יותר קשה לקום בלילות לתינוקת אחרי שכבר שנה אני ישנה רצוף יחסית...

או בואי נגיד שקצת יותר מחצי שנה שאני כבר לא מניקה את הגדול אז לא קמתי להניק אולי רק לכמה דק' ולחזור לישון.

אז עכשיו הכל מחדש וזה קצת מחרפן.. מה גם שכבר שכחתי איך מטפלים בתינוק פיצי...

סתם... 

לי גם היה מרווח. אבל בתכל'ס אם היה לי עכשיו צפופים יש מצב שזה היה פחות בלאגן כל ההתארגנות והטיפול בהם. גם יש הרבה דברים שנשארים עדיין טובים מהילד הקודם ולא מספיקים להתקלקל או ללכת לאיבוד..

המשחקים רלוונטים עדיין וכו'..

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו