כי הן משתמשות במניעה הורמונלית במקביל להנקה.

לי יש שני ילדים בהפרש של כמעט שלוש שנים. ההנקה אצל הגדול מנעה לי ביוץ ווסת רק במשך ארבעה חודשים, מקווה שהפעם תמנע יותר (מיניקה יותר בלילות).

בעיני השיקול הראשון הוא שמירת הגוף שלי, והשני הוא סיפוק הצרכים של התינוק הקודם.

מנענו היריון במשך שנתיים לאחר הלידה, לפי הנחיית הרב בורשטיין (למנוע היריון כל עוד מיניקים עד גיל שנתיים).

הינקתי עד גיל שנתיים ורבע, שבוע 10-12 בערך.

(הוא בן 3 עכשיו)

באמת אחרי שמפסיקים להיניק פתאום לא מצליחים להבין איך יכול להיות שהגבר הזה ינק...

הינקתי בבוקר כשקם ובערב בין המקלחת לקריאת שמע. בשישי ושבת גם לפני השנ"צ, זה קצת איפס אותו ועזר לו להבין שהולכים לנוח (שאר השבוע שנ"צ במעון). מעבר לזה אם רצה והיינו בבית והתאים לי, לא הרבה.

בספר על רבי אריה לוין מובא סיפור על הבן שלו, שהיה מכסה את דדי אמו, מברך שהכול ואז יונק.

יש הלכה שילד שעבר את גיל שנתיים ונגמל - אסור לו לחזור לינוק (לפני גיל שנתיים מותר לחזור לינוק גם אם נגמל). אני חושבת שההלכה הזאת מתאימה מאוד לתפיסה שלנו, שבאמת ילד בגיל הזה אחרי שכבר נגמל, כבר אי אפשר לדמיין שהוא יכול לינוק! כאילו זה בבת-אחת הופך לרחוק נורא ולא הגיוני. אבל לפני שהוא נגמל זה הגיוני

(פעמיים הנקתי עד סביבות גיל שלוש)

לידה ראשונה. רוצה ללמוד להיות אמא כראוי ולתת לגוף שלי מנוחה לפני הריון נוסף.

אחרי המתיקות הזאת כבר מדמיינת עוד ועוד, אבל מעדיפה לעשות הכל לאט ובשלווה. 

לא יודעת עד מתי אמנע.

זה תלוי בהרבה גורמים .:

1) קושי ההריונות (בחילות ...) .

2) גידול הילדים - כחות של האם והאב בטיפול הילדים.

(אם המשפחה עוברת משבר /בעיות רפואיות קשות עם אחד הילדים ....) גרומים שלא מתוכננים .

אז דוחים הריון נוסף.

3)  גיל הפוריות - תלוי בת כמה את /מתי התחתנת ....

לי יש 2 ילדים בהפרש של  שלוש -+.

ובנתיים  אני מסתפקת בזה לבנתיים.

בהצלחה לכולן

אני רוצה להוסיף - שמניעה זה לא תמיד כ"כ פשוט... גם מבחינה נפשית (הרגשה של "חסימת השפע האלוקי" או של "התערבות בבריאה") וגם מבחינה פיזית... כמו שכולן יודעות - אין מניעה מושלמת...

ולכן כל עוד זה לא נצרך לגמרי-לגמרי (רפואית או נפשית) - אני מעדיפה לתת לה' להפעיל את הגוף שלי, ולהחליט בשבילי מה טוב לי/לנו. ובאמת - עד עכשיו ראיתי את זה ממש בחוש! אפילו ההיריון שהגיע יחסית בהפתעה, והיה יוצר "צפיפות גדולה" - נפל די מהר... לא הייתי בוחרת בהפלה מלכתחילה, אבל ברור לי שכאן זה היה ממש לטובה!)

יש מישהו שמנהל את העולם.  והוא עושה את זה באופן מדוייק  ביותר.

פחות רואה את הדברים  באופן של מי שיש לה כח פיזי.  כמו שנאמר במהלך השירשור. לא הייתי בונה על זה. 

כח נפשי כן. אבל הוא דבר שהולך ונבנה.  כחלק מעבודת המידות.   הבאת ילדים יותר מתחבר לי לרצון.  לסדרי עדיפות,

לחיבור למשימה הקדושה הזו.  להרגשת שליחות.  להנאה הפשוטה של לשבת לשחק עם הילד שלי או לשוחח או ללמד.  להתפעלות מכל שלב בגדילה. במעברי גיל.  לשינויים. להתפתחות המחשבתית  של כל ילד.

אני רואה חשיבות גדולה  לאיך תופסים  הדברים בראש.

אילו מחשבות נכנסות. האם גידול ילדים. הוא עול בשבילי וזהו?

או שהעול הזה ממלא אותי בכוחות. מחבר אותי לקב"ה . לתפקיד שלי . לעשיית רצון ה" בפשטות.

השאלה מבחינתי היא לא. אם אני רוצה להביא ילדים לעולם. 

אלא איך. איך אני מביאה ילדים לעולם ודואגת שיקבלו את כל צרכיהם הפיזיים והנפשיים באופן הטוב ביותר.

על מה אני מוותרת בשביל זה.  ואיך אני נבנית מזה וצומחת מזה. ובונה קומה . ולומדת מהכשלונות.

ומהטעויות. ומההצלחות ומנסה לתת את הכי טוב שאני יכולה.

אני מרגישה הודאה עצומה לקב" ה על כל נשמה שהקב"ה נתן לי את הזכות להיות שותפה עימו ולהוריד לעולם.

מרגישה כך גם לגבי העובר היקר שנפל... ומתפללת לזכות לראות במהרה שלעובר החדש יש דופק...ושההריון הנוכחי יתפתח בבריאות ובשמחה.

(מתלבטת אם לשלוח את התגובה הזו.

זה באמת ככ אישי . אבל אני... התחזקתי מכן. אז רק רוצה מעט...  להוסיף...)

בהריון ראשון, אז אין הפרשים ואני לא יודעת מה יהיה בפועל.

כרגע אני רוצה לא למנוע ושיהיו יחסית צפופים.

בתקווה שבאמת יהיו לי את הכוחות לזה.

מה שמשפיע עלי:

*גדלתי בבית עם ילדים צפופים, זה ה"ברירת מחדל" מבחינתי, והיה לי טוב ככה.

*ההריון ב"ה עובר יחסית בקלות, אז זה פחות קשה ממי שיש לה הריונות קשים.

*להריון הזה חיכינו הרבה זמן ויש רצון "להשלים פערים" (הסיבה שבגללה לקח לנו זמן לא אמורה להשפיע על ההריונות הבאים).

נראה מה באמת יהיה אחרי הלידה.

זה תלוי איך תהיה הלידה עצמה ואיך יהיה עם התינוק אחר כך.

כן חשוב לי - אחרי ההיריון האחרון לבקש - 

נכון!

חשוב להרגיש האם יש לנו כוח ואנו מסוגלות להיריון נוסף או ללידה,

אבל לא פחות חשוב - האם הבעל מסוגל עכשיו לשאת בנטל שאנו מעבירות אליו בזמנים האלו?

כך לפחות אמרו לי אחיות ורופאים.

אני כן יודעת שהנקה בלילה משמעותית מאוד למניעת ווסת, לא לביוץ.

יכול להיות ביוץ נסתר גם בלי ווסת.

הסבירו לי אבל אני לא ממש זוכרת - בלילה מופרש הורמון מסויים...

הנקתי המון בימים ובלילות, כתינוקות לא ישנו הרבה רצוף.

לא קל, אבל היה לי "משתלם"

כשהפסקתי הנקה בלילה בד"כ קיבלתי

לפעמים כל שעתיים, שלוש.

זה יוצא בין 8 ל12 פעמים ביממה. כשגדלים זה יכול להיות כל היום...

מתי שהם רוצים.

בלילה לפחות פעמיים שלוש מינימום.

לפעמים אפילו דקה שתיים.

הן בד"כ ארוכות יותר כי אין מסיחים בדמות אוכל.

אבל זה לפי הרצון של הילד. 

כשהם עייפים הם יונקים יותר זמן,

כשהם מוציאים שיניים הם יונקים יותר פעמים.

וכן הלאה...

כך שב-3 פעמים בלילה ו-8-10 ביום ההנקות לא אחידות.

ויש בזה סוג של מסירות. אני בבית אז טכנית זה מעשי יותר.

לגבי כאבים בהנקה - בד"כ עם הזמן כבר לא כואב. אם היניקה נעשית נכון.

צריך לבדוק לפעמים לשון קשורה.

הנקה עד שנתיים בערך.

לשון קשורה בד"כ מאתרים בימים/שבועות/חודשים ראשונים כשלא כ"כ הולך בהנקה או כשכואב להניק

המציצה לא יותר חזקה. יש שלב שלוקח זמן ללמוד לא לנשוך...

הנקתי עד שנה ו11...

מה שכן- מאז שהוא נולד הוא מצץ חזק. איך שיצא מהבטן... ;)

לי יש שישה בהתחלה לא מנעתי יש לי שני זוגות רצופים 

עכשיו אני מונעת כבר כמעט שלוש שנים 

אני רואה את ההבדל פתאום הגדולים מקבלים הרבה יותר יחס 

אני יותר רואה עם הלב דברים שהם עוברים ויכולה להתייחס 

מה שלא קרה כשהיו לי תינוקות ואני מאוד אוהבת תינוקות עכשיו רוצה עוד אחד

אבל חוששת שלא יהיה כוח פיזי ונפשי

שואלת כי אני נמצאת בקרוב במצב של להחליט איך למנוע. אני מאוד רוצה הפסקה- אחרי לידה שנייה, הפרש של שנה ו4 חודשים בין 2 הבנות. מרגישה שאני צריכה להתאושש פיזית ונפשית. וגם לא קל לי לגדל 2 בנות צפופות. נכנסתי להריון השני בזמן הנקה של הגדולה (קיבלתי מחזור חודשיים אחרי הלידה למרות ההנקה).

אז מי שמנעה- האם השתמשתן בגלולות? בנרות?...

וכמובן צריך לשאול רב מה עדיף מבחינה הלכתית.

לא כל כך פשוט מניסיון!

שכחתי כבר.

בכל מקרה לי היה ממש לא משהו. היו לי מלא פצעים על הפנים ובגב, נראיתי כמו ילדה מתבגרת....

זה גם עשה לי חוסר חשק הרבה פעמים.

ואחרי שהפסקתי לקחת הרגשתי הרבה יותר טוב והפצעים נעלמו כלא היו.

אז זה בהחלט תלוי אדם... ואם מישהי היה לה פצעים בפנים בעבר בגלל ההורמונים של ההתבגרות או שיש לה בתחילת הריון - שתדע שזה יקרה לה גם עם סרזט. 

זה מדבקה הורמונלית . שמדביקים אותה לגוף למשך שבוע ימים , כל שבוע מחליפים מדבקה ובשבוע הרביעי לא שמים מדבקה , ואז המחזור מופיע .

אפשר לחבר חבלות (הכוונה לותר על השבוע של הורדת המדבקה .)

ואז מותרים ליותר זמן ....זה טוב בעיקר בחגים או אירועים משפחתיים שה" מחזור  לא יפריע".

זה ממש נח . רק צריך לזכור את היום ההחלפה שלך .

פעם בשבוע צריך להחליף את המדבקה! יום קבוע .

כאלה.

כשהם היו קטנים הגידול היה קשה,

אבל עכשיו כשהם גדולים וגדולים פלוס (זאת אומרת הקטן בן 7 והגדול 23)

זה פשוט תענוג.

כמו כל משפחה נורמלית יש מריבות וכו'

אבל יש הוואי משפחתי.

הילדים הם כמו חבורה,

מארגנים יחד ימי הולדת, מחלקים תפקידים בבית (שלא לדבר על העזרה הרבה שיש להורים),

יוזמים, מנקים, מבשלים, לא נרתעים מאף פעולה.

האחיינים שמצטרפים למשפחה נהנים מרעש, שמחה והמולה.

כשיש חבורה של זאטוטים לפעמים ההורים לא עומדים בקצב ופחות משגיחים - 

לפעמים זה דווקא עוזר לילד לפתח ביטחון עצמי בריא,

כי אנו כהורים לפעמים כ"כ זהירים שאנו לא מאפשרים להם להעז.

ילדים צפופים הרבה פעמים מעיזים ומזיזים דברים בעולם.

כך נראה לי.

כבת למשפחה ענקית ממש. אני נהנתי מזה שיש לי אחים לשוחח איתם ולשחק איתם ולחלוק איתם חוויות דומות.

אין ספק שבשנה הראשונה, קשה יותר לגדל ילדים צמודים.. אבל לדעתי אחר כך הרבה יותר קל כי הצרכים די זהים והיכול שלהם להנות אחד עם השני גדולה יותר.

ותכלס..למדתי על בשרי שיש אלוקים. מנעתי עם התקן שעלה מלא כסף.. ונקלטתי ברגע

אז יהיה לי ילד הכי צפוף מבין כולם למרות שבשאר לא מנעתי.. 

לפעמים גיל מבוגר הוא שיקול לילדים צפופים- להספיק.

או להיפך - יש כאלה שמעדיפים להביא כמה שיותר ילדים כשצעירים כי אז יש יותר כח ומרץ לגדל אותם.

אני לא בעד להפסיק הנקה בשביל ילדים צפופים.

פעם אמרה לי חברה ואני אימצתי את דבריה בלב שלם:

הנקה היא מתנה מה'

ולא אומרים לא על מתנה כזו.

עניתי קצת?

ועל מה שהם עוברים כילדים צפופים. אם בעיני, ילד שאח שלו קטן ממנו ב3-4 שנים חש בודד.אני אתחשב בו ולמרות שזה קשה לפעמים אתאמץ וארצה שיהיה לו אח קרוב

ואצלנו בין האחים יש הפרשים של בערך 3 שנים... 

אחלק את התשובה ליתרונות של הילדים וליתרונות של ההורים.

יתרונות של ילדים צפופים.

מתאמנים בכישורים חברתיים מגיל מוקדם יותר. כמו ויתור. משחק משותף. המתנה בתור. ללמוד לבקש. להתמודד עם העלבות. מכות. וכו  בתוך סביבה מפוקחת ומכוונת שלנו ההורים.

הרבה פעמים יש  להם חברים משותפים.

הילד השני לומד מהתנסות של  הראשון.   

לפעמים מידת הבגדים /נעליים  קרובה ואפשר להחליף מאחד לשני כשחסר.

גם ספרי לימוד ניתן להעביר מאחד לשני.

כשיש התנהגות נרכשת כמו גמילה או למידת הרגלים כמו ציחצוח שיניים הקטן מחקה את הגדול.

 קל יותר לבצע משימות בבית בשניים כמו סידור חדר .  

מוצאת שהם נהנים לעזור אחד לשני. בללוות לחדר השירותים. בלמצוא דברים שהלכו לאיבוד. אפילו בלהכין שיעורי בית.

מאפשר לגדול שבינהם להתנסות בהנהגת קבוצה.

ממציאים ביחד משחקי דימיון.

מעבדים חוויות משותפות ביחד. 

משלימים מידע אחד לשני.  (קרתה תקרית דרמתית בביהס. וכל אחד ראה פרטים אחרים או שמע...)

כשיש חבורה של יותר מ2 ילדים צפופים. הם הופכים להיות "קבוצת כח" כשהם מלוכדים  הם הרוב... לדוגמא בהגרלות. כשהם מצטרפים בכרטיסים הסיכוי שלהם  לזכות עולה. והם מרוויחים פרסים שווים.  (אמיתי לגמרי)

גם כשמישהו מציק לאחד  . השאר מגוננים עליו. 

ן... יש עוד המון יתרונות אבל.... נעבור להורים.

יתרונות אצל הורים לילדים צפופים.

משקיעים כבר לקבוצה. כלומר את כבר מכינה אוכל טעים אז ...יותר נהנים מזה

את כבר משכיבה. אז במקום להשכיב ילד אחד ולשבת בחדר רק עם אחד את עושה את זה עם ארבעה קטנים. 

אני עושה את אותה פעולה בדיוק אבל בשביל 4 במקום בשביל 1

את כבר קונה משחק. את יודעת שהרבה יהנו ממנו. משתלם.

יש יכולת כל הזמן להיות בפוקוס.  כולם בשלב דומה. של הכנת ש.ב בצהריים . למידה למבחנים.

קל יותר להקנות הרגלים.

יש הנאה אמיתית מהמשחק המשותף שלהם.

הם עוזרים אחד לשני וזה משחרר קצת את ההורים.

 כהורים יותר קל להוביל פעולות טקסיות כמו התארגנות לשינה . או התארגנות לשבת. 

בילד הראשון אתה לומד. ובבאים אתה כבר מכיר את ההתנהלות .  בביהס. בתנועת נוער.  באירועים חוזרים של אותו הגיל.

השלמת מידע.  את רוצה לברר עניין מסויים וכל ילד יודע רק חלק.  את מצליחה להגיע לתמונה רחבה יותר 

ולפעול בשיקול דעת.

שוב... יש עוד המון אבל אעצור כאן.   

שניים בגן ושתיים יותר קטנות.  ואת רוב הדברים שכתבתי אני דוקא רואה בחבורה הזו.

ש.ב  ספרי לימוד והגרלות . באמת יותר שייכים לחבורה הבוגרת יותר.

אם דיברת על צפיפות של תינוק בן חודש ופעוט עד גיל שנתיים .   באמת זה קצת שונה. 

בעיקר בונה אחריות אצל הגדול  כשעוזר לאמא להגיש טיטול. סבון למקלחת. להביא את המגבת.

לא להרעיש כשישן.

סבלנות- לחכות שאמא תגמור להניק . שאמא תגמור לטפל. 

הכלה-  כשיש בכי . ואמא צריכה למצוא פתרון.  לפתח רגישות עדינות וזהירות כשמשחק עם הקטן

 הקטן.  

גדל יותר מחושל הרבה פעמים. 

הגדולה בת שנה ושמונה והקטנה בת חודשים

עכשיו את קלעת

אבל זה רק מעודד במצב קיים ולא מדרבן לעשות מלכתחילה צפופים.

אותי לפחות.

אפשר לחנך בדרך אחרת גם בלי להשתגע עם 2

וככה אפשר גם להשקיע בכל אחת יותר...

לא מותרת עליהן כן?

אבל זה קשה לי כי אני כ"כ אוהבת ללמד ולהשקיע

באופן פרטי.(זה גם המקצוע שלי הוראה מתקנת)

לא יהיה נכון לשכנע מישהו אחר בדבר כזה.

נראה לי נכון יותר להיות קשובה לעצמך. ליכולות שלך לרצונות שלך. לשאיפות שלך. 

וכל פעם לאמוד את המצב מחדש. בגמישות מחשבתית.  האם זה נכון לי. ולנו כזוג או שאולי צריך לחכות.

הלידה האחרונה שלך היתה לפני רגע...   מאד טבעי שתרגישי שזה תובעני כרגע. ולא מתאים. 

אני בד"כ רגועה חצי שנה מהלידה. בגלל ההנקה ואין ווסת . אחרי חצי שנה משהו משתחרר.

 הזמן טסססססס והם גדלים ככ מהר. 

את לא תאמיני כמה מהר.  

והם הופכים מתינוקות ריחניים ורכים לילדים מתוקים ועצמאיים ככ מהר. 

הכי כיף שזה כבר קיים ואת לא לפני ועסוקה בשאלה אם כן או לא.

כל התקופה של גידול הילדים היא לא פשוטה ואנחנו צריכות הרבה חיזוקים ועידודים.

תזכרי שאת ב"ה מגדלת ילדים של הקב"ה והתפקיד שלך עכשיו הוא לטפל בהם ולחנך אותם הכי טוב שאפשר והכי בשמחה. תזכרי את הרגעים שהם מסבים לך נחת ואושר..

בהצלחה!!

אין לי עדיין כ"כ הרבה ילדים בשביל להגיד יתרונות וחסרונות.

מה שכן יש אצלי הבדל בין הילדים של שנתיים וארבעה/חמישה חודשים. לדעתי זה אחלה מרווח כי אפשר להתייחס לגדול יותר, הוא כבר יותר מבין ועצמאי כך שהטיפול בו גם יותר קל מאשר שנה לפני כן..

אבל את האמת- לא אנחנו קבענו את המרווח וזה לא היה רצוננו מלכתחילה...הכל משמים ב"ה.

תחרות יש גם בהפרשים גדולים יותר. מניסיון.

הרבי דיבר על הורים שמתכננים ארבעה ילדים וזהו או משהו בסגנון. לא על כך שאישה חלשה וזקוקה למנוחה ולקחת מניעה.

סתם כדי שלא ישתמע שהרבי אסר על מניעה. בכל מקרה של מניעה צריך לשאול רב כמובן..

אני לא חבדניקית אמנם.

אבל אני חושבת שאם האמא צריכה להתחזק אחרי הלידה זה בהחלט מניעה לצורך ולא סתם מניעה כי לא בא לה.

יש פוסקים שלפיהם אפשר למנוע שנתיים אחרי הלידה בלי צורך לשאול רב. ויש כאלה שפוסקים שכל עוד מניקים צריך למנוע כדי לא למנוע הנקה לתינוק.

(כמובן שכל אחת עושה לפי הרב שלה וכו'..)

"לא בא לי ללכת בצניעות או לאכול כשר", אז מה? (לא באמת כן?, סתם לדוגמה)

לא בא לי זה לא תירוץ או צורך. זה סתם.

זה שיהיו להם אחים קרובים בגיל, זאת מתנה ענקית בשבילם

אפשר אפילו 2 צפופים ואז הפסקה ארוכה יותר, אבל שלכל אחד יהיה לפחות אח אחד

בהפרש קטן

ואם יש לך 2 בנות זה בכלל מתנה ענקית בשבילן, לבת שלי לא תהיה אחות קרובה בגיל

ודי קשה לי עם זה, אולי כי לי יש תאומה ועוד כמה אחיות ואני יודעת איזה מתנה זה

וגם, אם את מרגישה ככה אז אולי אחרי 2 צפופות זה הזמן להפסקה גדולה יותר

והפעם בשבילך ולא בשביל הילדים...

הטיפול בילדים צפופים יכול להיות יותר קל, את זוכרת את השנה הקודמת ומה עשית בכל שלב, 

אוכל מטרנות וכו', וגם שגרת הלילות.

לי עכשיו הרבה יותר קשה לקום בלילות לתינוקת אחרי שכבר שנה אני ישנה רצוף יחסית...

או בואי נגיד שקצת יותר מחצי שנה שאני כבר לא מניקה את הגדול אז לא קמתי להניק אולי רק לכמה דק' ולחזור לישון.

אז עכשיו הכל מחדש וזה קצת מחרפן.. מה גם שכבר שכחתי איך מטפלים בתינוק פיצי...

סתם... 

לי גם היה מרווח. אבל בתכל'ס אם היה לי עכשיו צפופים יש מצב שזה היה פחות בלאגן כל ההתארגנות והטיפול בהם. גם יש הרבה דברים שנשארים עדיין טובים מהילד הקודם ולא מספיקים להתקלקל או ללכת לאיבוד..

המשחקים רלוונטים עדיין וכו'..

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

זו כבר לא השנה הבאה אלא השנה... (לרגע ניסיתי להבין מה הסיכוי שהיא תלד באדר של שנה הבאה🤦🏻‍♀️😅)

שנה הבאה בשנה הלועזית...

אגב, שאלתי אותה את זה כי היה לי את זה בהריון קודם

איך שגיליתי על ההריון חישבנתי שאני אמורה ללדת בפסח וכמעט התעלפתי

ואחרי כמה זמן אחזתי שבעצם אמורה להיות שנה מעוברת

ובאמת ילדתי בסוף בליל פורים.

אם לא היתה שנה מעוברת כנראה שהייתי יולדת בערב בדיקת חמץ...

כי השנה הלועזית בכלל לא מושפעת מעוד אדר... אדר ב' הוא רק בשנה העברית שכבר התחלנו😀

והסיפור שלך באמת מצחיק.. איזה הקלה זה בטח היה...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

ובעלי והבת שלי עבדו. (לברית האחרונה, לא זו שהיתה אי אז מיד אחרי פסח )

פשוט עשינו חשבון שיש ממש מעט אנשים שישארו לסעודה ושום קייטרניג לא הסכים בכמות כזו

גם זה היה מושלם כמובן

אין כמו שמחות ביתיות....

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

שאחרי 4 בנות נולד להן בן, והברית היתה בדיוק בערב פסח🙂

אצלנו היתה אמורה להיות ברית בפסח, הקייטרינג כבר התחיל להכין (ללא קטניות, ללא שרויה, ככה זה בכשרות מהדרין בפסח..) וקנינו כבר הרבה מצות לכבוד הברית, ואז יום לפני הברית התברר שצריך לדחות בגלל צהבת... אז בסוף היתה ברית אחרי פסח עם אוכל של פסח (ולחמניות, ומהמצות נשאר לנו עד החופש בערך...).

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

ילדתי בן 4 ימים לפני פסח, צירים תוך כדי נקיונות... , ברית בחול המועד, בחדר לידה, המיילדת שאלה אותי מה תעשי בבר מצוה? 13 שנה שברנו את הראש, בסוף ארגננו בר מצוה בשבת הגדול בארוח במקום כלשהו( ממי תבקשי דירה בערב פסח)(. ו.... הגיע הסגר הראשון של הקורונה... חגגנו משפחה מצומצמת בבית, עליה לתורה במרפסת ( אאוטינג מטורף למי שמכירה אותי, הי...).אז למדנו שכל התוכניות שלנו בערבון מוגבל בשנים האחרונות... בכל אופן מבינה את הלחץ מלידה בערב פסח, זה דורש התארגנות ומחשבה מראש, במיוחד אם יש עוד ילדים. אחר כך זה דוקא תאריך נחמד ליום הולדת, בשיא הנקיונות של פסח אנחנו עוצרים וחוגגים לו. לרוב כולם בבית( יש לנו כבר גדולים ובשגרה לא כולם כל יום בבית).

עלייה לתורה במרפסת.....

במשפחה שלנו היו 2 בר מצוות במרפסת ועוד שכן שחגג כך גם...

זה בהחלט ארוע שנזכור לכל החיים

הייתה ברית בפסח, אחד המוצלחים!!!

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות!

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

רק חייבת להגיד שחוג רובוטיקה לא תמיד כזה מפתח לכיוון של הייטק, בטח לא בגיל הזה😅

הבן שלי היה ברובוטיקה והם בעיקר בנו רובוטים לפי הוראות ונהנו לראות אותם עושים דברים. בעלי תקופה היה מדריך בחוג רובוטיקה וגם כן, למדו לתפעל איזה שהוא רובוט מוכן מראש.

אז אין לי מושג איך החוגים אצלכם אבל אצלנו זה ממש לא משהו שנראה שישפיע על העתיד🤭

בה עושה היום משהו רחוק מאווווד מתכנות

שרואים שאתם רוסים? 🤭 (סתם, זוכרת שציינת את זה פעם. אלא אם כן התבלבלתי עם מישהי אחרת)

זה מאוד רוסי לרשום את הילד לחוג מתוך מחשבה על העתיד המקצועי שלו ולדחוף אותו לשם, אבל זו טעות. הילד לא נועד למלא את הציפיות שלנו ואנחנו לא אמורים להחליט בשבילו מה יהיה המקצוע שלו.

תנו לו להיות ילד ולהנות מהחוג. איזה כייף שהוא נהנה ומתלהב! חסכתם מאבק אחד

יש עוד המון שנים עד שתוכלו לראות איזה מקצוע מתאים לו, ובסוף הוא יבחר את מה שהוא נמשך אליו, ויכול להיות שזה יהיה שונה מאוד ממה שאתם מתכננים לו...

זה גם קטע של בורגנים

בעיני אלקטרוניקה יותר מושך מרובוטיקה בגיל קטן. זה המשך יותר טבעי לבניה בלגו ופאזלים למשל.

תסתכלי על חצי הכוס המלאה, הוא לא נכנס בטעות לחוג בלט או משהו כזה..

לגבי "הילד אותו מייעדים לגדולות" מקווה מאוד שהבנתי לא נכון.