ואני יכולה להוסיף שלצערי, אני מכירה זוג שנוסעים לפחות פעם בשנה לחו"ל יחד. רק היא ובעלה. והסבתא שומרת להם על הילדים.

בחוץ הם נראים יותר מבסדר גמור אבל אני יודעת כמה הם בכלל לא בסדר גמור.

המריבות שמה והדיבורים אחד לשני- מפחיד לשמוע אותם.

לא יודעת איך הם חיים יחד ואיך הם יוצאים לחופש יחד.

מקווה שהחופש עושה להם טוב ומחזק את הקשר בינהם- למרות שזה בכלל לא נשמע ככה.

ומנגד- גם עם ילדים אפשר לצאת לחופשה ולהנות.

אנחנו יוצאים לפעמים בקיץ לצימר בצפון. בעלי, אני והילדים ונהנים מאוד. בלי לעשות פעילויות יותר מידי מיוחדות.

רק בשביל להחליף אווירה ולהרגע מהחיים ולהנות...

ועוד...

מה שנראה לך מבחוץ כמושך וכ"זוג מאוהב בלי מריבות"
ממש לא אומר שזו המציאות אצלם.

הרבה מאוד זוגות רבים ומתקשים למצוא את העמק השווה בשנה/ים הראשונות.

דבר שני- לא בטוח שהאהבה שנראתה לך כלכך נוצצת בשנים הראשונות נשארה אצל הזוגות האלה גם בשנים הבאות.

תחשבי מה עדיף- קושי בהתחלה, ובניית זוגיות איטית אבל יציבה ושמחה לאורך השנים הבאות,

או- אורות ופרפרים בהתחלה מכיוון שאין עדיין הרבה קשיים (עדיין אין ילדים, אין הרבה קשיי פרנסה.. וכו)

ומריבות וקשיים בשנים הבאות?

אף אחד לא אמר שגם זוג שהיה בהתחלה מאוהב עד לב השמיים נשאר כזה לאורך שנים.

(לא אומרת שאין אפשרות כזאת, אבל לכולם יש עליות וירידות)

מעבר לזה-

נכון שאולי כרגע אין לך אפשרות לחופשה זוגית ואינטימית מסיבות כאלו ואחרות. אבל כדאי לבוא בגישה
שחופשה זה לא הזמן היחיד שבו נהנים ביחד ועובדים על הזוגיות.

אפשר לפנות ערב נחמד במסעדה/ ארוחה שווה בבית./ סדנא זוגית של כמה שעות

לפתח את האהבה בחיי היומיום..

אני חושבת שדווקא אז זה נותן חיים מלאים יותר. כי אם אנחנו לומדים לאהוב ולשמוח אחד בשני בחיי היומיום זה משאיר אותנו חזקים ושמחים לאורך זמן, מאשר חופשה חלומית אך חולפת.

בהצלחה רבה

א. אני חושבת שמריבות בהתחלה הן ממש לא שליליות... להפך, דווקא מתוך זה בונים זוגיות טובה, לומדים תקשורת טובה, מכירים יותר את האחר. וזה הכי טבעי שבעולם.

ב. אפשר לצאת עם הילדים, זה גם כיף גדול.

ג. אפשר להסתדר עם בייביסיטר/מטפלת של הילדים, אם מדובר רק בלילה אחד. גם זה משהו.

ד. לצאת בערבים, אחרי שהילדים ישנים, ליציאה קצרה מידי פעם, זה גם עושה המון. אפשר לנצל את ימי שישי, אם לשניכם זה יום חופשי. חיזוק זוגיות וכיף וחיבור זה לא רק ביציאה ארוכה. האמת שגם סתם משחק בסלון או שיחה טובה מלב אל לב במטבח עושה המון.

ה. לצאת ולהשאיר ילדים, זה גם לא כזה קל... כל הזמן חושבים עליהם, מתגעגעים ודואגים... :-/

לפעמים זה המון טרחה ומעט הנאה.

ולחשוב על כל השמלות היפות שאפשר לקנות במקום חופשה אחת..

בקיצור זה מאד אישי.

אני אישית נהנית בעיקר כשבעלי סתם לוקח חופש (אני לא עובדת עכשיו) ואפשר ללכת לשטויות קטנות כמו קניון וגן חיות. תחשבי לעצמך איך את יכולה להנות ביום יום, לא דברים גרנדיוזיים. אפילו לראות סרט יחד בערב כשהילדים ישנים, או לקנות לעצמך משהו יפה..

ולגבי השנה הראשונה - גם לנו היו קשיים. אני בטוחה שמבחוץ הכל היה נראה נורא מתוק ודביק אבל היו לי תקופות קשות כי עוד לא למדנו איך לשתף, ממה להפגע וממה לא, ואישית אני גם הייתי צריכה ללמוד איך להתנהג בכמה תחומים.. זה באמת לא אומר כלום. כל זוג צעיר כמעט מבחוץ נראה שמח. הרי כשהייתם מבואסים והמצב לא היה טוב לא יצאתם יותר מדי אז מי כבר ראה..

וקיבלתי מזה הרבה

מזדהה עם מה שאמרו פה - יש לנו נטיה להסתכל מהצד על אחרים ולחשוב שהכל שם נראה נוצץ, הרבה פעמים כשמכירים פתאום יותר מקרוב מגלים כמה שזה לא כך

ולצד השני - גם לנו היה נורא נורא קשה בהתחלה ובכל זאת כשהיינו בחברת אנשים אני בטוחה שהיינו נראים זוג ממש נוצץ.. אני בפירוש יודעת שממש שיחקתי את המשחק כי אף אחד לא צריך לדעת כמה רע לי בפנים,

היום ב"ה טוב לנו מאד ביחד - בניה לאט אבל בטוח לאורך השנים. 

מה שעזר לי - להכיר בקשיים שהיו בהתחלה, להבין שהיה פה סוג של חלום שהתנפץ - חלום על פרפרים, אורות ונצנוצים בתחילת הקשר - נכון, זה לא היה ככה. עברתי תהליך של "אבל-פרידה מהחלום-השלמה" ובסוף קבלה, שחררתי את התחושות הקשות ונשארתי חופשיה.

היום אני יכולה להזכר בדברים הטובים והיפים שכן היו גם בהתחלה ולהזכר בקשיים שהיו בלי שיתלווה לזה הכאב ותחושת ההחמצה.

בהצלחה גם לך!

תהליך של "אבל-פרידה מהחלום-השלמה" ובסוף קבלה.

איך הצלחת לעשות את השלב של הקבלה? אכפת לך לשתף אותי? אני ממש אשמח, כי זה שלב שאני די תקועה בו.. וכ"כ רוצה להמשיך לעוף חופשיה מתחושות קשות וזכרונות מעיקים...

וכל עוד הצורך הזה לא ממומש אז כל מי שסביבך שכן עושה את זה מעוררת בך קנאה,בלי קשר לרמת הזוגיות שלהם או שלכם.

אז נראה לי שהכי פשוט זה לצאת לחופשה- להקדיש לזה קצת כסף, ולהתאמץ קצת למצוא פתרון לילדים- או לקחת אותם איתכם ולצאת לחופשה משפחתית או להביא בייביסיטר (ללילה אחד זה די אפשרי!) או לשכנע  את המשפחה בכל זאת- כדי שתהיה לך חופשה שאת כ"כ רוצה. וברגע שתהיה לך- תפסיקי לקנא...

נראה לי שהחוסר שיש לך רק מתעצם ומתעצם ככל שאת רוצה את זה יותר וככל שיותר ויותר אין לך את זה.

תודה לכל אחת ואחת שהגיבה! הצלחתן להאיר לי את הנושא ממש,

ודבר ראשון אתמול התקשרתי לבעלי להגיד לו תודה שכ"כ טוב ונעים לנו ביחד ביומיום, (שנינו יודעים כמה מאמצים לא פשוטים זה דורש!!) והוא ממש התרגש! זה לגמרי בזכותכן!

וזה באמת עזר לי להפריד בין הרצון הטבעי לחופשה לבין הקנאה והרגשת ההחמצה על מה שלא היה לי, שאכלה אותי. 

עכשיו זה נכנס לפרופורציה.

ב"ה שטוב לנו ולכן יש יותר חשק לצאת ביחד.

עצם זה שטוב לנו ביחד ממלא אותי שמחה.

תודה יקרות!!!

בזמן שהילדים במסגרות (ואם אפשר יום שלם עד הערב - עוד יותר טוב),

ללכת לחוף הים

לשבת במעיין

לעשות על האש/פיקניק יחד

זה ממש כיף ומרענן!

משנה את ההסתכלות

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

שומריה זה בלכיש.

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית

בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

לק"י

אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.

כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.

כן! ממש רואים חלש,חלש יש למה לקוות בעזרת ה'!🤣

עם פלטות ומיחמים