היי כולן, אפשר לפרוק?
חברה טובה שלי יצאה לחופשה בחו"ל עם בעלה וזה מעלה בי רגשות קנאה שקשה לי להתמודד איתם..
למה כולם מבלים בשנה ראשונה, מאושרים ומאוהבים, ורק אנחנו רבנו כל הזמן, היינו עצובים ולא הסתדרנו כמעט בכלל.. וכשכבר רצינו לצאת לחופשה הייתי צריכה לבקש בחיל ורעדה מהבוסית בעבודה יום אחד מסכן של חופש, בזמן שכולם מודיעות על חופשה ויוצאות.
ולפני הלידה הראשונה הייתה הזדמנות לצאת לשבת ביחד, עדיין בלי עול של ילדים, ובדיוק אז בעלי היה עצוב ובלי חשק ודחה אותי משבת לשבת ולא יצאנו בסוף בכלל.
והיום ב"ה הסתדרנו ואנחנו אוהבים ומסתדרים ומכבדים אחד את השני, ועכשיו יש הרבה יותר חשק לצאת ביחד ולהנות, ואין מי שישמור על הילדים ואין אפשרות לצאת. אף אחד מההורים והאחים לא רוצה לשמור על הילדים לכמה ימים.. ואפילו לא ללילה אחד.
וכל פעם שאני שומעת על זוג שיצא לחופשה אני מקנאה נורא וכל התחושות הקשות האלה עולות בי. אולי יש למישהי רעיון לשינוי נקודת מבט שאוכל להתנחם בה?
.......