והיא פונה טלפונית לנשים בקהילה לשאול מי יכולה (לא קהילה גדולה), ככה שמי שלא נוח לה/ לא מסתדר לה - 

אומרת לה וזה בסדר.

וגם מי שלא רוצה לבשל (מכל סיבה שהיא), יכולה לעזור בשמירה על ילדים/איסוף שלהם מגנים וכו'.

ולגבי מה שכתבת, עזרה בעוד מצבים - אצלנו ב"ה יש קהילה תומכת, עוזרים בכל מצב, גם בשמחות, גם ח"ו בזמנים של חולי וגם לע"נ בזמנים של אבל.

דיברתי על הקהילה של ההורים שלי, אני עצמי נשואה טרייה ועכשיו אנחנו גרים ביישוב אחר שעוד לא ממש נטמעתי בו... אבל אני יודעת שקיים בו מערך של עזרה, לא יודעת מי, מה ואיך...

בקהילה של ההורים שלי יש כמה סוגים של משפחות, וכשאני חושבת על זה, אז באמת זה מתחלק למשפחות מבוגרות (ילדים גדולים, חיתנו חלק מהילדים), לבין המשפחות הצעירות.

אמא שלי לדוגמא הייתה תמיד עוזרת בבישולים לצהריים/ שבת, כי במילא היא מבשלת, אז הוסיפה עוד כמות (ובד"כ כשהעזרה היא למשפחה גדולה, בכל מקרה מחלקים את העבודה בין כמה משפחות ולא אחת מבשלת את כל השבת לכל המשפחה התורנית).

והמשפחות הצעירות עוזרות בשמירה על הילדים/איסוף שלהם מהלימודים, שוב, כי במילא יש ילדים להעסיק בצהריים וממילא יש ילדים לאסוף מהגנים וכאלה.

אז יכול להיות שבלי להתכוון (או כן? אני צריכה לשאול את האישה שמרכזת את הפעילות...) נמצא פתרון כזה שנוח לכולם, כל אחד עוזר במה שהוא יכול וזורם לו ממילא.

ובפירוש נוח לסרב ולהגיד "הפעם לא נוח לי", "היום לא מסתדר לי" וכו'. עניין של סגנון כנראה.

אני וועדת עזרה הדדית כבר כמעט 3 שנים בקהילה קטנטונת.

אצלנו שולחים הודעה במייל ובוואטסאפ כשהיולדת חוזרת הביתה אחרי הלידה, ונשים מתקשרות אלי להשתבץ. אם אין מספיק היענות אני מתקשרת בעצמי. משתדלת לא להתקשר למי שאני יודעת שקשה לה כרגע, ובכל מקרה אפשר לסרב (ואכן מסרבים לי, לשמחתי ולצערי).

עלויות על המבשלת. אצלנו לרוב זה בסדר, אין משפחות ענקיות (שכונת קרוואנים). אפשר לבשל גם פרווה, אם כי רוב הנשים אולי לא ירגישו בנח לעשות את זה. הנושא עולה מפעם לפעם... אני נוהגת לשאול את היולדת לגבי העדפות קולינריות ואם יש דברים שהם לא אוכלים, ומודיעה לנשים המבשלות, סומכת עליהן.

יש דברים שיותר עוזרים מבישולים. למשל - להביא ולהוציא ילדים גדולים יותר מהגן, לפעמים זו ממש הצלה. אצלנו לרוב היולדת מבקשת בעצמה מחברות אבל אנחנו משתדלים להתקשר לכל יולדת בשבוע הראשון ולבקש ממנה להגיד לנו מה יעזור לה, ואם יש אפשרות - ננסה להקל עליה.

בעבר בישלנו במשך שבועיים (שלוש ארוחות צהריים בשבוע, שתי ארוחות שבת - ארוחת שבת מתחלקת בין שתי נשים). לאחרונה ראינו שלא עומדים בזה אז הורדנו שבת אחת.

יצא לי לפעמים לבשל ליולדת.

אצלנו יש מייל שכונתי ויש מישהי שמרכזת את הבקשות ושואלת  מי יכולה לבשל ליולדת, כך וכך אנשים, ימים כאלה וכאלה שחסרים לי..

והאמת שכמה פעמים התנדבתי (למשפחות קטנות, אנחנו זוג צעיר אז אני לא יודעת לבשל כמויות גדולות).

ולפעמים היו בקשות מוזרות לגבי האוכל, לפעמים היה נראה לי מוזר שמוכנים לבוא לקחת דברים שלוקח פחות זמן לבשל מאשר לקחת, וכמעט אף פעם לא כתבו לי תודה רבה אחרי כן.

כנראה אני מבשלת נורא לא טעים??

בקיצור אני כבר לא מתנדבת.

והרעיון של איסוף כסף לעזרה בתשלום פותר את כל זה. זה פשוט נפלא.

אגיב לגבי העניין השני שהזכרת

לגבי שאר הנשים שזקוקות לעזרה: לדעתי בווודאי שצריך לסייע!!! בתור מישהי שבעלה היה 3 שנים בצבא (סדיר לגמרי!!! לא קבע.) הרגשתי כל כך רע שאין שום מענה מצד הקהילה. למה לפרסם כמה ילדים נולדו לי, זה לגיטימי אבל לעזור זה לא? למה ממני דרשו: תבקשי עזרה, אם לא תבקשי לא נוכל לתת אותה! כשלא הבינו את הצד שלי: גם לי לא נעים ונח להיות בצד המבקש. בדיוק כמו שמיולדת לא דורשים שתבקש. אף אחד לא אומר לה: אם תבקשי- תקבלי, אם לא, לא תקבלי! זה ברור מאליו שהמציאות שלה, היא מציאות שצריך לעזור בה. כך ציפיתי גם כאן..

והיו נשים שאמרו לי שהגיוס זו החלטה שלנו אז שנתמודד. ממש בערתי!!!! אם זו היתה החלטה שלי הייתי אומרת שלא!!! למה שאסכים שבעלי יתגייס ל3 שנים, לא מתגמלות, ולא אראה אותו בבית בכלל?!?! זה בכלל לא קשור להחלטה שלי.. עשינו את זה כי זה משו שצריך להעשות, ומבחינתנו זו זכות שהיא חובה!!!!

לדעתי צריך לפקוח עיניים. יש סביבנו כל כך הרבה נשים שזקוקות לעזרה. לא רק היולדות. וצריך להיות שם גם עבורן.. עד לא מזמן מישהי רצחה את שלושת בנותיה בגלל דכאון לאחר הלידה שנמשך המון זמן, ואף אחד לא שם לב!!! אם אנחנו קהילה אז יש לזה משמעויות, לטוב ולרע..

יש בעולם אנשים בלי טקט, שלא יודעים לשתוק כשצריך...

ובכללי מסכימה עם מה שכתבת, העזרה והתמיכה מהקהילה נדרשים בהרבה מצבים, בינהם שמחים, בינהם עצובים, ובינהם סתם שגרתיים אבל מאתגרים...

למה לפרסם כמה ילדים נולדו לכל אחת זה לגיטימי?!

למה להזמין את הקהילה להשתתף בשמחה, זה לגיטימי?

אבל לעזור למי שבעלה נמצא  במשימה לאומית( ממש לא פרטית!!!! שוב- זו לא החלטה אישית שלי!!!)

זה נשכח מכולן..

היה חשוב לי לזעוק גם את זעקתן של נשות החיילים.

בעלי היה במבצע שובו אחים, בעומק לבנון, מבצע מעצרים, ומחפש יחד עם שאר הפלוגה תחמושת ונשק שמוחבאת בבתים של מחבלים. וסיפרתי על כך לחברותיי... כאב לי מאוד שאף אחד לא שאלה במה תוכל לעזור.. אפילו רגשית. לשאול מה שלומנו. איך אנו מרגישים.

אפשר גם מדי פעם להקדיש כמה דק' מחשבה לאחר, לראות אם מישהו מסביבי בודד/זקוק לעזרה כלשהי, 

זה יעשה אותנו יותר טובים

של אימהות צעירות בשכונה בישוב או בקהילה,  שאין להן אמא ואחיות ולכן כמעט אף פעם אין עזרה. כדאי לשים לב..

גם לזה פשוט לא שמים לב.

אמנם אני לא גרה בקהילה חמה או משהו כזה ופשוט התפעלתי מכל מה שקראתי כאן על העזרה והחסד ההדדיים,

אבל אני בהחלט מזדהה עם עניין הנשים או האמהות הצעירות ללא משפחה קרובה ותומכת.

אני גרה רחוק ממשפחות שני הצדדים וההתמודדות היא קשה, קשה מאוווודדד, לפעמים בלתי אפשרית. וזה לא רק אחרי לידה. זה תמיד, אפילו בהשגת בייביסיטר לילדים כדי ללכת לסידורים קטנים. 

אחרי לידות, הסתדרנו או שלא הסתדרנו פשוט לבד. למעט חברה אחת צדיקה שבאה מרחוק והביאה לי שבת שלימה מבושלת מהחלות ועד הדגים והעוף, והיא באה מרחוק, מקהילה שבה באמת יש מערך מסודר של תמיכה ביולדות. 

אשריכם ישראל

נראה לי שכל אחת לפי יכולתה וכישרונה

וברור שזה עוזר שלוקחים את הילדים

ואם הנטל מתחלק בין כולם אז מה הבעיה?

לגבי העלויות של האוכל לגמרי מובן ..

לי יצא שכמה פעמים הציעו אם אני רוצה שיבואו לבשל אצלי או שאביא חומרים בסיסים כמו עוף , שקית עם ירקות וחבילת אורז ויכינו לי..

לא השתמשתי בזה ב"ה הסתדרתי ,

אבל אני חושבת שיש נשים שמתבישות להגיד תביאי לי חומרים והם לגמרי מוכנות לעזור בבישול ולא בעול הכספי שזה עולה אז מתעלמים..

אבל אם יסדרו בישוב שזה מקובל יארגנו התנדבות , לנשים שמעונינות שיביאו להם חומרים והם רק יצטרכו לבשל ליולדת תראי שתהיה הענות אדירה מלהציע לבקש לבשל ליולדת בלי שיביאו לה את החומרים...

שנית לקחת את הילדים לשמירה לזמן קצר כמו שעתים ולא להכביד עם המון שעות שאז אין כח לחשוב על זה...

כל אחת כותבת מה היא יכולה להכין:

עוף

או דג

או עוגה

או קינוח

וכו'

לא סעודה שלמה.

יש ועדת בישולים ליולדות

כל יולדת מקבלת במשך שבועיים שתי ארוחות צהרים - שני ורביעי, ושתי שבתות.

הבישולים הם רק חלבי\ פרווה\ תוספות. אם היולדת רוצה, היא יכולה להעביר את הבשרי והדגים ואז מכינים לה גם את זה - חוסך בעיות בכשרות ובעיות כלכליות.

בגדול, יש כל שבוע אחראית בישולים, מפרסמים במייל הקהילתי למי מבשלים השבת ובמשך השבוע + המספר של האחראית, וכל אחת יוצרת קשר עם האחראית ומשתבצת למה ולמי שמתאים לה, ככה כל אחת לפי כוחותיה ויכולותיה, ואם בא לה לבשל דווקא לחברה..

אם השבת מתקרבת ואין מספיק מבשלות, שולחים מייל נוסף שחסרות מבשלות ואז בד"כ יש עוד כמה שמתנדבות.. 

ביום חול מבשלים ארוחה מלאה ולשבתות אפשר גם רק משהו אחד - אורז, תפו"א וכו'. 

אצלי גם ככה היה מלא אוכל במקרר, אז זה דווקא יצא מעולה..

2 שבתות רצופות וחמישה ימים(ערב+צהריים)

אין כ"כ אפשרות להסתיר...

הרי את בהריון מתקדם וכולם רואים...

בטח שזה קורה בסוף

השכנה בדלת מולי ילדה, האמת שאין לנו קשר מלבד שלום שלום אבל אני רוצה להתייחס ללידה באיזשהו אופן ולעזור לה (לידה ראשונה).

העניין הוא שהיא חרדיה ולא נעים לי להעמיד אותה בסיטואציה שאולי היא לא תאכל את מה שאבשל (אני דתיה לאומית),

אז חשבתי לקנות אוכל מוכן, השאלה אם שייך? או שזה מוגזם?

ולא בא לי שזה יצא יקר מידי...  

לדעתי, כמו ש "אני לי " כתבה תקני באמת עוגה או משהו קטן וסגור  בהכשר בדץ ירושלים.

עם פתק של מזל טוב זה ממש מחמם את הלב וזה מספיק.

לעיתים התשומת לב האישית יותר חשובה מהעזרה הגדולה והבישולים.

ולגבי מה שבזכירו לכתוב את ההכשרים על כל דבר אני יודעת מנסיון שלא תמיד היו רוצים לקבל וכך יוצא שלעיתים עובדים ומתאמצים וזה נזרק. לכן עדיף מה שכתבתי למעלה וכך בוודאות זה לא יזרק ולאף אחת לא יהי עוגמת נפש למי שזרקה או למי שטרחה.

בהצלחה.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

שומריה זה בלכיש.

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית

בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

לק"י

אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.

כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

מכל הלב💗

תחפשו מקום שיהיה לכם חברה ותעשו דברים ביחד/ תיפגשו לארוחות מדי פעם, זה דורש עבודה ומאמץ אבל שווה את זה בעיני.

הרבה הצלחה

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.