והיא פונה טלפונית לנשים בקהילה לשאול מי יכולה (לא קהילה גדולה), ככה שמי שלא נוח לה/ לא מסתדר לה - 

אומרת לה וזה בסדר.

וגם מי שלא רוצה לבשל (מכל סיבה שהיא), יכולה לעזור בשמירה על ילדים/איסוף שלהם מגנים וכו'.

ולגבי מה שכתבת, עזרה בעוד מצבים - אצלנו ב"ה יש קהילה תומכת, עוזרים בכל מצב, גם בשמחות, גם ח"ו בזמנים של חולי וגם לע"נ בזמנים של אבל.

דיברתי על הקהילה של ההורים שלי, אני עצמי נשואה טרייה ועכשיו אנחנו גרים ביישוב אחר שעוד לא ממש נטמעתי בו... אבל אני יודעת שקיים בו מערך של עזרה, לא יודעת מי, מה ואיך...

בקהילה של ההורים שלי יש כמה סוגים של משפחות, וכשאני חושבת על זה, אז באמת זה מתחלק למשפחות מבוגרות (ילדים גדולים, חיתנו חלק מהילדים), לבין המשפחות הצעירות.

אמא שלי לדוגמא הייתה תמיד עוזרת בבישולים לצהריים/ שבת, כי במילא היא מבשלת, אז הוסיפה עוד כמות (ובד"כ כשהעזרה היא למשפחה גדולה, בכל מקרה מחלקים את העבודה בין כמה משפחות ולא אחת מבשלת את כל השבת לכל המשפחה התורנית).

והמשפחות הצעירות עוזרות בשמירה על הילדים/איסוף שלהם מהלימודים, שוב, כי במילא יש ילדים להעסיק בצהריים וממילא יש ילדים לאסוף מהגנים וכאלה.

אז יכול להיות שבלי להתכוון (או כן? אני צריכה לשאול את האישה שמרכזת את הפעילות...) נמצא פתרון כזה שנוח לכולם, כל אחד עוזר במה שהוא יכול וזורם לו ממילא.

ובפירוש נוח לסרב ולהגיד "הפעם לא נוח לי", "היום לא מסתדר לי" וכו'. עניין של סגנון כנראה.

אני וועדת עזרה הדדית כבר כמעט 3 שנים בקהילה קטנטונת.

אצלנו שולחים הודעה במייל ובוואטסאפ כשהיולדת חוזרת הביתה אחרי הלידה, ונשים מתקשרות אלי להשתבץ. אם אין מספיק היענות אני מתקשרת בעצמי. משתדלת לא להתקשר למי שאני יודעת שקשה לה כרגע, ובכל מקרה אפשר לסרב (ואכן מסרבים לי, לשמחתי ולצערי).

עלויות על המבשלת. אצלנו לרוב זה בסדר, אין משפחות ענקיות (שכונת קרוואנים). אפשר לבשל גם פרווה, אם כי רוב הנשים אולי לא ירגישו בנח לעשות את זה. הנושא עולה מפעם לפעם... אני נוהגת לשאול את היולדת לגבי העדפות קולינריות ואם יש דברים שהם לא אוכלים, ומודיעה לנשים המבשלות, סומכת עליהן.

יש דברים שיותר עוזרים מבישולים. למשל - להביא ולהוציא ילדים גדולים יותר מהגן, לפעמים זו ממש הצלה. אצלנו לרוב היולדת מבקשת בעצמה מחברות אבל אנחנו משתדלים להתקשר לכל יולדת בשבוע הראשון ולבקש ממנה להגיד לנו מה יעזור לה, ואם יש אפשרות - ננסה להקל עליה.

בעבר בישלנו במשך שבועיים (שלוש ארוחות צהריים בשבוע, שתי ארוחות שבת - ארוחת שבת מתחלקת בין שתי נשים). לאחרונה ראינו שלא עומדים בזה אז הורדנו שבת אחת.

יצא לי לפעמים לבשל ליולדת.

אצלנו יש מייל שכונתי ויש מישהי שמרכזת את הבקשות ושואלת  מי יכולה לבשל ליולדת, כך וכך אנשים, ימים כאלה וכאלה שחסרים לי..

והאמת שכמה פעמים התנדבתי (למשפחות קטנות, אנחנו זוג צעיר אז אני לא יודעת לבשל כמויות גדולות).

ולפעמים היו בקשות מוזרות לגבי האוכל, לפעמים היה נראה לי מוזר שמוכנים לבוא לקחת דברים שלוקח פחות זמן לבשל מאשר לקחת, וכמעט אף פעם לא כתבו לי תודה רבה אחרי כן.

כנראה אני מבשלת נורא לא טעים??

בקיצור אני כבר לא מתנדבת.

והרעיון של איסוף כסף לעזרה בתשלום פותר את כל זה. זה פשוט נפלא.

אגיב לגבי העניין השני שהזכרת

לגבי שאר הנשים שזקוקות לעזרה: לדעתי בווודאי שצריך לסייע!!! בתור מישהי שבעלה היה 3 שנים בצבא (סדיר לגמרי!!! לא קבע.) הרגשתי כל כך רע שאין שום מענה מצד הקהילה. למה לפרסם כמה ילדים נולדו לי, זה לגיטימי אבל לעזור זה לא? למה ממני דרשו: תבקשי עזרה, אם לא תבקשי לא נוכל לתת אותה! כשלא הבינו את הצד שלי: גם לי לא נעים ונח להיות בצד המבקש. בדיוק כמו שמיולדת לא דורשים שתבקש. אף אחד לא אומר לה: אם תבקשי- תקבלי, אם לא, לא תקבלי! זה ברור מאליו שהמציאות שלה, היא מציאות שצריך לעזור בה. כך ציפיתי גם כאן..

והיו נשים שאמרו לי שהגיוס זו החלטה שלנו אז שנתמודד. ממש בערתי!!!! אם זו היתה החלטה שלי הייתי אומרת שלא!!! למה שאסכים שבעלי יתגייס ל3 שנים, לא מתגמלות, ולא אראה אותו בבית בכלל?!?! זה בכלל לא קשור להחלטה שלי.. עשינו את זה כי זה משו שצריך להעשות, ומבחינתנו זו זכות שהיא חובה!!!!

לדעתי צריך לפקוח עיניים. יש סביבנו כל כך הרבה נשים שזקוקות לעזרה. לא רק היולדות. וצריך להיות שם גם עבורן.. עד לא מזמן מישהי רצחה את שלושת בנותיה בגלל דכאון לאחר הלידה שנמשך המון זמן, ואף אחד לא שם לב!!! אם אנחנו קהילה אז יש לזה משמעויות, לטוב ולרע..

יש בעולם אנשים בלי טקט, שלא יודעים לשתוק כשצריך...

ובכללי מסכימה עם מה שכתבת, העזרה והתמיכה מהקהילה נדרשים בהרבה מצבים, בינהם שמחים, בינהם עצובים, ובינהם סתם שגרתיים אבל מאתגרים...

למה לפרסם כמה ילדים נולדו לכל אחת זה לגיטימי?!

למה להזמין את הקהילה להשתתף בשמחה, זה לגיטימי?

אבל לעזור למי שבעלה נמצא  במשימה לאומית( ממש לא פרטית!!!! שוב- זו לא החלטה אישית שלי!!!)

זה נשכח מכולן..

היה חשוב לי לזעוק גם את זעקתן של נשות החיילים.

בעלי היה במבצע שובו אחים, בעומק לבנון, מבצע מעצרים, ומחפש יחד עם שאר הפלוגה תחמושת ונשק שמוחבאת בבתים של מחבלים. וסיפרתי על כך לחברותיי... כאב לי מאוד שאף אחד לא שאלה במה תוכל לעזור.. אפילו רגשית. לשאול מה שלומנו. איך אנו מרגישים.

אפשר גם מדי פעם להקדיש כמה דק' מחשבה לאחר, לראות אם מישהו מסביבי בודד/זקוק לעזרה כלשהי, 

זה יעשה אותנו יותר טובים

של אימהות צעירות בשכונה בישוב או בקהילה,  שאין להן אמא ואחיות ולכן כמעט אף פעם אין עזרה. כדאי לשים לב..

גם לזה פשוט לא שמים לב.

אמנם אני לא גרה בקהילה חמה או משהו כזה ופשוט התפעלתי מכל מה שקראתי כאן על העזרה והחסד ההדדיים,

אבל אני בהחלט מזדהה עם עניין הנשים או האמהות הצעירות ללא משפחה קרובה ותומכת.

אני גרה רחוק ממשפחות שני הצדדים וההתמודדות היא קשה, קשה מאוווודדד, לפעמים בלתי אפשרית. וזה לא רק אחרי לידה. זה תמיד, אפילו בהשגת בייביסיטר לילדים כדי ללכת לסידורים קטנים. 

אחרי לידות, הסתדרנו או שלא הסתדרנו פשוט לבד. למעט חברה אחת צדיקה שבאה מרחוק והביאה לי שבת שלימה מבושלת מהחלות ועד הדגים והעוף, והיא באה מרחוק, מקהילה שבה באמת יש מערך מסודר של תמיכה ביולדות. 

אשריכם ישראל

נראה לי שכל אחת לפי יכולתה וכישרונה

וברור שזה עוזר שלוקחים את הילדים

ואם הנטל מתחלק בין כולם אז מה הבעיה?

לגבי העלויות של האוכל לגמרי מובן ..

לי יצא שכמה פעמים הציעו אם אני רוצה שיבואו לבשל אצלי או שאביא חומרים בסיסים כמו עוף , שקית עם ירקות וחבילת אורז ויכינו לי..

לא השתמשתי בזה ב"ה הסתדרתי ,

אבל אני חושבת שיש נשים שמתבישות להגיד תביאי לי חומרים והם לגמרי מוכנות לעזור בבישול ולא בעול הכספי שזה עולה אז מתעלמים..

אבל אם יסדרו בישוב שזה מקובל יארגנו התנדבות , לנשים שמעונינות שיביאו להם חומרים והם רק יצטרכו לבשל ליולדת תראי שתהיה הענות אדירה מלהציע לבקש לבשל ליולדת בלי שיביאו לה את החומרים...

שנית לקחת את הילדים לשמירה לזמן קצר כמו שעתים ולא להכביד עם המון שעות שאז אין כח לחשוב על זה...

כל אחת כותבת מה היא יכולה להכין:

עוף

או דג

או עוגה

או קינוח

וכו'

לא סעודה שלמה.

יש ועדת בישולים ליולדות

כל יולדת מקבלת במשך שבועיים שתי ארוחות צהרים - שני ורביעי, ושתי שבתות.

הבישולים הם רק חלבי\ פרווה\ תוספות. אם היולדת רוצה, היא יכולה להעביר את הבשרי והדגים ואז מכינים לה גם את זה - חוסך בעיות בכשרות ובעיות כלכליות.

בגדול, יש כל שבוע אחראית בישולים, מפרסמים במייל הקהילתי למי מבשלים השבת ובמשך השבוע + המספר של האחראית, וכל אחת יוצרת קשר עם האחראית ומשתבצת למה ולמי שמתאים לה, ככה כל אחת לפי כוחותיה ויכולותיה, ואם בא לה לבשל דווקא לחברה..

אם השבת מתקרבת ואין מספיק מבשלות, שולחים מייל נוסף שחסרות מבשלות ואז בד"כ יש עוד כמה שמתנדבות.. 

ביום חול מבשלים ארוחה מלאה ולשבתות אפשר גם רק משהו אחד - אורז, תפו"א וכו'. 

אצלי גם ככה היה מלא אוכל במקרר, אז זה דווקא יצא מעולה..

2 שבתות רצופות וחמישה ימים(ערב+צהריים)

אין כ"כ אפשרות להסתיר...

הרי את בהריון מתקדם וכולם רואים...

בטח שזה קורה בסוף

השכנה בדלת מולי ילדה, האמת שאין לנו קשר מלבד שלום שלום אבל אני רוצה להתייחס ללידה באיזשהו אופן ולעזור לה (לידה ראשונה).

העניין הוא שהיא חרדיה ולא נעים לי להעמיד אותה בסיטואציה שאולי היא לא תאכל את מה שאבשל (אני דתיה לאומית),

אז חשבתי לקנות אוכל מוכן, השאלה אם שייך? או שזה מוגזם?

ולא בא לי שזה יצא יקר מידי...  

לדעתי, כמו ש "אני לי " כתבה תקני באמת עוגה או משהו קטן וסגור  בהכשר בדץ ירושלים.

עם פתק של מזל טוב זה ממש מחמם את הלב וזה מספיק.

לעיתים התשומת לב האישית יותר חשובה מהעזרה הגדולה והבישולים.

ולגבי מה שבזכירו לכתוב את ההכשרים על כל דבר אני יודעת מנסיון שלא תמיד היו רוצים לקבל וכך יוצא שלעיתים עובדים ומתאמצים וזה נזרק. לכן עדיף מה שכתבתי למעלה וכך בוודאות זה לא יזרק ולאף אחת לא יהי עוגמת נפש למי שזרקה או למי שטרחה.

בהצלחה.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

אבל בעיקרון ממשיכים כרגיל כמה שאפשרי.

אם יצא הלוואי ומעולה, אם לא אז מניחה שתתראו בהמשך? עדיף לטבול בזמן. אם יוצא במועד ממש לא מתאים והוא ממילא בטוח לא מגיע אישית הייתי דוחה ביום.

מבחינת היריון/ביוץ וכו, לא בהכרח שיתפספס אבל גם אם כן לדעתי אין הרבה מה לעשות אם זה מצב חד פעמי. את יכולה לשאול רופאת נשים ולעקוב אחרי הביוץ, אולי זה פשוט יסתדר לבד.

לצערי אלה התובנות שלי בנושא, מקווה שיסתדר לטובה בעזרת ה'.

ממש ממש מתסכל....

תזכרי שה' יכול לעשות הכל... להוציא את בעלך מכל חור, שתיקלטו מתי שזה לא יהיה שתהיו ביחד לראשונה... תנסי להתמקד בהשתדלות שלך. מעבר לזה - 3 שותפים לאדם...

חיבוק... מנסיון זה באמת משוגע... 

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו

ב"ה

לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת

עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן

עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי

מאד מאד מרוצה

לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים

אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

צריך לחכות שבועיים לטבילה.
תודה!

בשבת התחיל דימום כמו מחזור, דווקא זה ממש הרגיע אותי לראות את זה, כי היה מוזר לי שלא היה כלום

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

תוה על החיזוק שכתבת! ❤️
מאוד התחברתי למשפט אנחנו לא מבינים אבל מאמינים

ברוך ה אתמול התחיל דימום,זה הרגיע אותי שהכל תקין עם הגוף שלי

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).