והיא פונה טלפונית לנשים בקהילה לשאול מי יכולה (לא קהילה גדולה), ככה שמי שלא נוח לה/ לא מסתדר לה - 

אומרת לה וזה בסדר.

וגם מי שלא רוצה לבשל (מכל סיבה שהיא), יכולה לעזור בשמירה על ילדים/איסוף שלהם מגנים וכו'.

ולגבי מה שכתבת, עזרה בעוד מצבים - אצלנו ב"ה יש קהילה תומכת, עוזרים בכל מצב, גם בשמחות, גם ח"ו בזמנים של חולי וגם לע"נ בזמנים של אבל.

דיברתי על הקהילה של ההורים שלי, אני עצמי נשואה טרייה ועכשיו אנחנו גרים ביישוב אחר שעוד לא ממש נטמעתי בו... אבל אני יודעת שקיים בו מערך של עזרה, לא יודעת מי, מה ואיך...

בקהילה של ההורים שלי יש כמה סוגים של משפחות, וכשאני חושבת על זה, אז באמת זה מתחלק למשפחות מבוגרות (ילדים גדולים, חיתנו חלק מהילדים), לבין המשפחות הצעירות.

אמא שלי לדוגמא הייתה תמיד עוזרת בבישולים לצהריים/ שבת, כי במילא היא מבשלת, אז הוסיפה עוד כמות (ובד"כ כשהעזרה היא למשפחה גדולה, בכל מקרה מחלקים את העבודה בין כמה משפחות ולא אחת מבשלת את כל השבת לכל המשפחה התורנית).

והמשפחות הצעירות עוזרות בשמירה על הילדים/איסוף שלהם מהלימודים, שוב, כי במילא יש ילדים להעסיק בצהריים וממילא יש ילדים לאסוף מהגנים וכאלה.

אז יכול להיות שבלי להתכוון (או כן? אני צריכה לשאול את האישה שמרכזת את הפעילות...) נמצא פתרון כזה שנוח לכולם, כל אחד עוזר במה שהוא יכול וזורם לו ממילא.

ובפירוש נוח לסרב ולהגיד "הפעם לא נוח לי", "היום לא מסתדר לי" וכו'. עניין של סגנון כנראה.

אני וועדת עזרה הדדית כבר כמעט 3 שנים בקהילה קטנטונת.

אצלנו שולחים הודעה במייל ובוואטסאפ כשהיולדת חוזרת הביתה אחרי הלידה, ונשים מתקשרות אלי להשתבץ. אם אין מספיק היענות אני מתקשרת בעצמי. משתדלת לא להתקשר למי שאני יודעת שקשה לה כרגע, ובכל מקרה אפשר לסרב (ואכן מסרבים לי, לשמחתי ולצערי).

עלויות על המבשלת. אצלנו לרוב זה בסדר, אין משפחות ענקיות (שכונת קרוואנים). אפשר לבשל גם פרווה, אם כי רוב הנשים אולי לא ירגישו בנח לעשות את זה. הנושא עולה מפעם לפעם... אני נוהגת לשאול את היולדת לגבי העדפות קולינריות ואם יש דברים שהם לא אוכלים, ומודיעה לנשים המבשלות, סומכת עליהן.

יש דברים שיותר עוזרים מבישולים. למשל - להביא ולהוציא ילדים גדולים יותר מהגן, לפעמים זו ממש הצלה. אצלנו לרוב היולדת מבקשת בעצמה מחברות אבל אנחנו משתדלים להתקשר לכל יולדת בשבוע הראשון ולבקש ממנה להגיד לנו מה יעזור לה, ואם יש אפשרות - ננסה להקל עליה.

בעבר בישלנו במשך שבועיים (שלוש ארוחות צהריים בשבוע, שתי ארוחות שבת - ארוחת שבת מתחלקת בין שתי נשים). לאחרונה ראינו שלא עומדים בזה אז הורדנו שבת אחת.

יצא לי לפעמים לבשל ליולדת.

אצלנו יש מייל שכונתי ויש מישהי שמרכזת את הבקשות ושואלת  מי יכולה לבשל ליולדת, כך וכך אנשים, ימים כאלה וכאלה שחסרים לי..

והאמת שכמה פעמים התנדבתי (למשפחות קטנות, אנחנו זוג צעיר אז אני לא יודעת לבשל כמויות גדולות).

ולפעמים היו בקשות מוזרות לגבי האוכל, לפעמים היה נראה לי מוזר שמוכנים לבוא לקחת דברים שלוקח פחות זמן לבשל מאשר לקחת, וכמעט אף פעם לא כתבו לי תודה רבה אחרי כן.

כנראה אני מבשלת נורא לא טעים??

בקיצור אני כבר לא מתנדבת.

והרעיון של איסוף כסף לעזרה בתשלום פותר את כל זה. זה פשוט נפלא.

אגיב לגבי העניין השני שהזכרת

לגבי שאר הנשים שזקוקות לעזרה: לדעתי בווודאי שצריך לסייע!!! בתור מישהי שבעלה היה 3 שנים בצבא (סדיר לגמרי!!! לא קבע.) הרגשתי כל כך רע שאין שום מענה מצד הקהילה. למה לפרסם כמה ילדים נולדו לי, זה לגיטימי אבל לעזור זה לא? למה ממני דרשו: תבקשי עזרה, אם לא תבקשי לא נוכל לתת אותה! כשלא הבינו את הצד שלי: גם לי לא נעים ונח להיות בצד המבקש. בדיוק כמו שמיולדת לא דורשים שתבקש. אף אחד לא אומר לה: אם תבקשי- תקבלי, אם לא, לא תקבלי! זה ברור מאליו שהמציאות שלה, היא מציאות שצריך לעזור בה. כך ציפיתי גם כאן..

והיו נשים שאמרו לי שהגיוס זו החלטה שלנו אז שנתמודד. ממש בערתי!!!! אם זו היתה החלטה שלי הייתי אומרת שלא!!! למה שאסכים שבעלי יתגייס ל3 שנים, לא מתגמלות, ולא אראה אותו בבית בכלל?!?! זה בכלל לא קשור להחלטה שלי.. עשינו את זה כי זה משו שצריך להעשות, ומבחינתנו זו זכות שהיא חובה!!!!

לדעתי צריך לפקוח עיניים. יש סביבנו כל כך הרבה נשים שזקוקות לעזרה. לא רק היולדות. וצריך להיות שם גם עבורן.. עד לא מזמן מישהי רצחה את שלושת בנותיה בגלל דכאון לאחר הלידה שנמשך המון זמן, ואף אחד לא שם לב!!! אם אנחנו קהילה אז יש לזה משמעויות, לטוב ולרע..

יש בעולם אנשים בלי טקט, שלא יודעים לשתוק כשצריך...

ובכללי מסכימה עם מה שכתבת, העזרה והתמיכה מהקהילה נדרשים בהרבה מצבים, בינהם שמחים, בינהם עצובים, ובינהם סתם שגרתיים אבל מאתגרים...

למה לפרסם כמה ילדים נולדו לכל אחת זה לגיטימי?!

למה להזמין את הקהילה להשתתף בשמחה, זה לגיטימי?

אבל לעזור למי שבעלה נמצא  במשימה לאומית( ממש לא פרטית!!!! שוב- זו לא החלטה אישית שלי!!!)

זה נשכח מכולן..

היה חשוב לי לזעוק גם את זעקתן של נשות החיילים.

בעלי היה במבצע שובו אחים, בעומק לבנון, מבצע מעצרים, ומחפש יחד עם שאר הפלוגה תחמושת ונשק שמוחבאת בבתים של מחבלים. וסיפרתי על כך לחברותיי... כאב לי מאוד שאף אחד לא שאלה במה תוכל לעזור.. אפילו רגשית. לשאול מה שלומנו. איך אנו מרגישים.

אפשר גם מדי פעם להקדיש כמה דק' מחשבה לאחר, לראות אם מישהו מסביבי בודד/זקוק לעזרה כלשהי, 

זה יעשה אותנו יותר טובים

של אימהות צעירות בשכונה בישוב או בקהילה,  שאין להן אמא ואחיות ולכן כמעט אף פעם אין עזרה. כדאי לשים לב..

גם לזה פשוט לא שמים לב.

אמנם אני לא גרה בקהילה חמה או משהו כזה ופשוט התפעלתי מכל מה שקראתי כאן על העזרה והחסד ההדדיים,

אבל אני בהחלט מזדהה עם עניין הנשים או האמהות הצעירות ללא משפחה קרובה ותומכת.

אני גרה רחוק ממשפחות שני הצדדים וההתמודדות היא קשה, קשה מאוווודדד, לפעמים בלתי אפשרית. וזה לא רק אחרי לידה. זה תמיד, אפילו בהשגת בייביסיטר לילדים כדי ללכת לסידורים קטנים. 

אחרי לידות, הסתדרנו או שלא הסתדרנו פשוט לבד. למעט חברה אחת צדיקה שבאה מרחוק והביאה לי שבת שלימה מבושלת מהחלות ועד הדגים והעוף, והיא באה מרחוק, מקהילה שבה באמת יש מערך מסודר של תמיכה ביולדות. 

אשריכם ישראל

נראה לי שכל אחת לפי יכולתה וכישרונה

וברור שזה עוזר שלוקחים את הילדים

ואם הנטל מתחלק בין כולם אז מה הבעיה?

לגבי העלויות של האוכל לגמרי מובן ..

לי יצא שכמה פעמים הציעו אם אני רוצה שיבואו לבשל אצלי או שאביא חומרים בסיסים כמו עוף , שקית עם ירקות וחבילת אורז ויכינו לי..

לא השתמשתי בזה ב"ה הסתדרתי ,

אבל אני חושבת שיש נשים שמתבישות להגיד תביאי לי חומרים והם לגמרי מוכנות לעזור בבישול ולא בעול הכספי שזה עולה אז מתעלמים..

אבל אם יסדרו בישוב שזה מקובל יארגנו התנדבות , לנשים שמעונינות שיביאו להם חומרים והם רק יצטרכו לבשל ליולדת תראי שתהיה הענות אדירה מלהציע לבקש לבשל ליולדת בלי שיביאו לה את החומרים...

שנית לקחת את הילדים לשמירה לזמן קצר כמו שעתים ולא להכביד עם המון שעות שאז אין כח לחשוב על זה...

כל אחת כותבת מה היא יכולה להכין:

עוף

או דג

או עוגה

או קינוח

וכו'

לא סעודה שלמה.

יש ועדת בישולים ליולדות

כל יולדת מקבלת במשך שבועיים שתי ארוחות צהרים - שני ורביעי, ושתי שבתות.

הבישולים הם רק חלבי\ פרווה\ תוספות. אם היולדת רוצה, היא יכולה להעביר את הבשרי והדגים ואז מכינים לה גם את זה - חוסך בעיות בכשרות ובעיות כלכליות.

בגדול, יש כל שבוע אחראית בישולים, מפרסמים במייל הקהילתי למי מבשלים השבת ובמשך השבוע + המספר של האחראית, וכל אחת יוצרת קשר עם האחראית ומשתבצת למה ולמי שמתאים לה, ככה כל אחת לפי כוחותיה ויכולותיה, ואם בא לה לבשל דווקא לחברה..

אם השבת מתקרבת ואין מספיק מבשלות, שולחים מייל נוסף שחסרות מבשלות ואז בד"כ יש עוד כמה שמתנדבות.. 

ביום חול מבשלים ארוחה מלאה ולשבתות אפשר גם רק משהו אחד - אורז, תפו"א וכו'. 

אצלי גם ככה היה מלא אוכל במקרר, אז זה דווקא יצא מעולה..

2 שבתות רצופות וחמישה ימים(ערב+צהריים)

אין כ"כ אפשרות להסתיר...

הרי את בהריון מתקדם וכולם רואים...

בטח שזה קורה בסוף

השכנה בדלת מולי ילדה, האמת שאין לנו קשר מלבד שלום שלום אבל אני רוצה להתייחס ללידה באיזשהו אופן ולעזור לה (לידה ראשונה).

העניין הוא שהיא חרדיה ולא נעים לי להעמיד אותה בסיטואציה שאולי היא לא תאכל את מה שאבשל (אני דתיה לאומית),

אז חשבתי לקנות אוכל מוכן, השאלה אם שייך? או שזה מוגזם?

ולא בא לי שזה יצא יקר מידי...  

לדעתי, כמו ש "אני לי " כתבה תקני באמת עוגה או משהו קטן וסגור  בהכשר בדץ ירושלים.

עם פתק של מזל טוב זה ממש מחמם את הלב וזה מספיק.

לעיתים התשומת לב האישית יותר חשובה מהעזרה הגדולה והבישולים.

ולגבי מה שבזכירו לכתוב את ההכשרים על כל דבר אני יודעת מנסיון שלא תמיד היו רוצים לקבל וכך יוצא שלעיתים עובדים ומתאמצים וזה נזרק. לכן עדיף מה שכתבתי למעלה וכך בוודאות זה לא יזרק ולאף אחת לא יהי עוגמת נפש למי שזרקה או למי שטרחה.

בהצלחה.

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷