כתבתי פה בעבר על אותו נושא אבל מרגישה שחייבת להוציא.
אני ובעלי לא מעבירים יום בודד בלי מריבות. אני לפעמים לא מבינה על מה התחלנו לריב מרוב שזה שטויות ! כל מילה שאני מוציאה , מבט כל דבר מתחיל מריבה.
הוא בחור מאוד עדין וחרוץ שזה לא אופייני ...אבל אני מרגישה שאת רוב 3 + שנות נישואנו העברנו במריבות. עגום..אני יודעת.
מי שעקבה אחרי שירשורים קודמים יודעת שחכינו כמעט 3 שנים להריון , ורק לאחר ivf אני ב"ה מליון פעם כבר בשבוע 38! נס אדיר !!! אני כלכך מודה לבורא עולם ..מצפה כבר ללידה ולתינוק שכלכך חיכיתי ...
אני מוצאת את עצמי בעצבות ולחצים בגלל היחס הלא יפה... עייפתי ממריבות ומחוסר קירבה.וקשה לי !!!!!!! אני רוצה לשמוח !!! הלידה יכולה לקרות כל רגע... ואני רוצה שזה יבוא בשמחה ...לגיטימי לא ?!
מבחינתו לעשות את עבודות הבית צריך לעשות אותו מאושרת..וזה כלכך לא.. אני מוותרת על הכל רק לקבל יחס אוהב..הואמטוען שאני לא מעריכה..ואני שואלת..
ומי מעריך אותי?????
על הדברין המינימליים- עברתי טיפולע פוריות בשבילך!!!! הקרבתי את הנשיות שלי והפרטיות שלי ...
על זה לא מגיעה לי טיפת הערכה ?
אם אתה כבר מדבר...
אני רואה מסיביבי נשים שלא באשמתן קצת מזניחות את עצמן בהריון ואני לא שופטת אף אחד להפך אני מבינה
אבל אני מטפחצ את עצמי יותר . ורוצה להיות יפה בשבילו יותר..
על זה לא מגיע לי מילה טובה ?
אני חושבת שלא רק ההורמונים מדברים. אלא כאב עמוק שלא יודעת אם ניתן לרפא...
ובבקשה ממכן נשים יקרות , רק אל תדברו איתי על טיפול זוגי כי זה ממש לא יעזור.


יש לי שואב שוטף ואני משתמשת בו למה שכתבת