פשוט כי הרבה יותר מפחיד אותי שהילד יחלה באחת מהמחלות שמחסנים אליהן.

פוליו לדוגמה- לא מוכרת היום

אבל תשאלי אנשים מבוגרים יותר איך זה היה לפני 60-70 שנה.

נורא.

כנ"ל חצבת ואדמת.

אני מצטמררת לחשוב מה היה קורה אם לא היה חיסונים והילדים היו נדבקים בזה.

נכון שהיום גם אלו שלא מתחסנים פחות נדבקים בזה

אבל זה תודות לאלו שכן מתחסנים ולכן המחלה כמעט מוגרה ואין כמעט הידבקויות.

מחלה מאנשים אחרים שלא חוסנו ומעבירים אותה הלאה.
זה חוסר אחריות חברתית בעיניי.

שמטפל בילדים שלי. יש לו את כל הידע הרפואי הדרוש והוא יכול להסתכל על הילד ולהסביר לי בדיוק למה ומתי כדאי לחסן. חבל ללכת לכל מיני יועצים בהמון כסף שאפילו לא בודקים את הילד ורק מנסים לדחוף את המוצרים שלהם. 

זה היריון ראשון שלי, ויש לי חברה טובה עם 2 בנות שנמצאת בדיוק במצב שלך. חלק מחסנת, חלק לא, מאד מתלבטת. אני אמרתי, שבעז"ה אחסן את ילדיי, פשוט כי הפחד ממה שעלול לקרות גובר על כל סיכון אחר מהחיסון. 
לא רוצה להפחיד ולהלחיץ, אבל לכל מחלת ילדות יש עשרות אחוזים של סיכונים, כאלה שיותר קשים וכאלה שפחות.
 

מעצבנים אותי [סליחה] אנשים שמוזנים מקבוצות פייסבוק בלבד ומספקולציות על כל חברות התרופות ועל כל מה שאומרים על החיסונים. אני לא מזלזלת בבעיות שעלולות לקרות מחיסונים, אבל שוב,

זה מתגמד לעומת הסיכונים בלא לחסן.

אני הייתי ממליצה לך להתייעץ עם רופא הילדים, ולשאול עד כמה אפשר "למשוך" בשביל לחסן, כך שתהיי רגועה יותר בעת מתן החיסון.

בהצלחה רבה!!

אמא שלי היא אחות טיפת חלב אז מכירה מקרוב. 

והם לא רודפים אחרי אנשים כי ממילא לא חסר כאלו שמעוניינים. מה שכן הם אח"כ חוטפים בגדול כשמתפרץ איזמשהו ואז כל הלא מחוסנים רצים לטיפת חלב להתחסן ואז הם עובדות בצורה משוגעת לחסן את כולם.

אז ככה- אני מכירה מישהי שהפילה את עוברה חודש חמישי בגלל שאחת הילדות בגן שבו היא עבדה לא התחסנה (אבעבועות רוח). ז"א לפני שהמחלה עצמה התפשטה בילדה היו כמה ימים שהיא חלתה רק בלי סימנים. והסייעת בגן נדבקה. למרות שהיא עצמה כן התחסנה.

רק לידיעה שחוץ מהילדים שלכם יש עוד מעגל אנשים הקרובים לו שזה יכול לפגוע בהם.

תחסנו, תחסנו, תחסנו. 

לא?

הוא מונע *מופע קשה* של המחלה

כלומר- למיטב זכרוני, רוב הילדים לא יחלו, אבל אלה שכן יחלו- המופע שלהם יהיה הרבה יותר קל.

באמת רק מתוך המקום הזה שאני לא רוצה שיחלו חלילה במחלות הנוראיות האלה. פגשתי אמא שלא חיסנה וישבה עם הילד שלה במשך חודש שלם בבית עם שעלת! כל כך לא נעים. לא לילד וגם לא לאמא. מאז פשוט עושה למרות שחוששת לפעמים , אבל זה עובר .. ושוב , גם  אנחנו חוסנו

אגב אחותי חלתה בחזרת בתור ילדה (שעוד לא חיסנו לזה) והיא בגלל זה היום חירשת. 

לגבי הפרוונר, ועדיין השאלה אם עדיף לספוג את זה או לא להתחסן?

רוטה וירוס - בתור מישהי שהבן שלה חלה בוירוס הזה, הוא בן 13 ועדיין לא היה חיסון לצערי, אנחנו הגענו לבית החולים, ופגשנו שם עוד הרבה.. זה סבל בל יתואר, לילד ולהורים! הילד כל הזמן ללא הפסקה או מקיא או משלשל.  יש ילדים שהגיעו למצב שהכליות שלהן לא תפקדה מרוב התייבשות, זה פגיעה לכל החיים!

שעלת - לתינוקות קטנים זו סכנה גדולה, הם מגיעים בדרך כלל לטיפול נמרץ, התינוק משתעל כל כך הרבה שאין לו יכולת לנשום, למה לקחת את הסיכון והסבל?

עד כדי כך שממליצים לנשים בהריון להתחסן אליו, מפני שבחודשים הראשונים הנוגדנים מהאמא עוברים לתינוק גם אם לא חוסן להם( הנקה) ותינוק שעדיין לא חוסן לשעלת, יש לו עד החיסון נוגדנים מהאמא.( זה עוזר בחודשים הראשונים, גג עד 6 חודשים)

אבעבועות רוח - אחת הסיבה לחיסון ,לפי מה שידוע לי, זו המחלה שבגיל מבוגר יכולה להתפרץ רק למי שחלה במחלה בצעירותו, שלבקת חורגת, וזו מחלה קשה מאוד בגיל מבוגר, כאבים מאוד חזקים.(הוירוס אחרי מחלת האבעבועות נשאר בגוף ולא נעלם, רק מתפרץ מאוחר יותר)לכן מי שיחוסן לא ידבק באבעבועות, ולא יוכל לחלות במחלה שלבקת חורגת, וזו לא מחלה נדירה.

אני בלימודי סיעוד, אז אני יודעת מעט..

סתם. מעניין.

וכמובן שמחה שהצחקתי אותך.

הכוונה שיש צורך במסה קריטית של מחוסנים שהמחלה לא תתפרץ.

יש מספיק רופאים בכירים בתחומם שמזהירים מפני חיסונים באופן גורף.

בבקשה, תהני.

אני לא ישכנע אותך אחרת.

ולכתוב  "יש מספיק מומחי רפואה..." זה פשוט מגוחך כל אחד יכול לכתוב את זה..

סליחה על הנחרצות פה, אבל כל העניין הזה כאילו חיסונים מזיקים וכו עולה לי כבר לראש,

אתן סתם מפחידות פה אמהות שרוצות בסך הכל להגן על הילדים שלהן לפי הוראות משרד הבריאות.

ואל תגידו לי "גם אני רוצה להגן עליהם" תאמינו לי, ראיתי מספיק. (תינוקת שחלתה במנינגיטיס ומתה, ילד שחלה בחזרת והתחרש, 2 אחים שהיה להם אבעבועות רוח וחטפו וואחד זיהום מזה, תינוקת בת חודשיים שהלכה משעלת (אחותה הדביקה) ועוד.)

לעומת זאת אני בכבודי טרם זכיתי להכיר מישהו שניזוק מ"החומרים המלאכותיים" שיש בחיסונים...

אפקט חסינות העדר מונע מחלות בקרב כלל האוכלוסייה אבל הוא לא הסיבה שבשלה מחסנים כל פרט, אלא התוצאה.

ויש כמה נצלנים שחיים על חשבון אחרים ומנצלים את אפקט חסינות העדר ולא מחסנים את הילדים שלהם...

בבקשה ובהצלחה.

ואני מתנצלת על זה.

ב"ה עבר בסדר.

שבועיים בבית, הקאות ושלשולים בלי סוף.

אבל שמחה מאד שלא נתתי לו את חיסון

ומה עם ילד אחר שהבן שלך יכול היה להדביק אותו ואצלו זה יסתיים אחרת?

כי זה נגיף חי מוחלש.

תבדקי בעלון שמשרד הבריאות מפרסם על החיסונים

להורים יש תפקיד במצב של רוטה ח"ו לשים לב שלא חסר לילד נוזלים.

ולהתפלל

ובעז"ה זה אמור להיות בסדר.

אם הילד מתייבש וכו אז יש סיכונים יותר חמורים, כמו בכל דבר.

דרך אגב הילד שלי נדבק מילד במעון שחוסן וחלה

זה שמי שגם חוסן נדבק זה בגלל שמערכת החיסון שלו לא קיבלה את הנוגדנים. זה לא אומר שכולם מכאן ואילך לא צריכים להתחסן.

גם מי שחלה לאחר שהתחסן זה בדרך כלל באופן קל.

ישנם ילדים מדוכאי חיסון שאינם יכולים להתחסן, כשכל הילדים מתחסנים המחלה ממוגרת וכך ילד מדוכא חיסון שלא התחסן- מוגן. ילד בריא שלא התחסן גורם לחסינות הקבוצתית בישראל לרדת ומסכן בכך אחרים.

מאז הכנסת החיסונים אחוז הילדים שנפטרו ממחלות ירד באוםן משמעותי.

בעיניים שלי ראיתי ילד שלא חוסן לפנאומוקוק, קיבל דלקת קרום המוח ונפטר. (בן של חברה שלי שהתנגדה לחיסונים....)

בקיצור, החלטה בנושא כדאי שתהיה מושכלת ולא מונעת ממקורות אינפורמציה לא מדויקים ולא אמינים.

(לא מתערבת בדיונים על חיסונים בדרך כלל, כי הם לא ברמה מקצועית ומונעים מאלף ואחד דיעות ולא עובדות.)

ואםמ אני ד"ר במקוצעי?

אני יודעת שלכל מחלה יש סיכון מסויים למה שיכולה לגרום

,לכן למחלה כמו טטנוס (ועוד) אחסן

משום הסיכון הכרוך בה

מכיוון שרוטה כרוך בסיכון מזערי מינוס והסיבה העיקרית שמחסנים כנגדו זה האי נוחות להורים ולילד, אני מעדיפה לקחת את הסיכוי שהבן שלי ח"ו יקבל רוטה (כמו שאכן קרה) ולא לסכן אותו עם החומרים הכימיים השונים שיש בחיסון שגם להם יש סיכונים.

עניין של תועלת מול הפסד

זו אינה מחלת ילדות מחוייבת המציאות, ילד בריא שלא מתחסן לא מסכן אחרים ברוטה (איך ילד בריא מסכן אחרים?).

אין עניין של כיסוי חיסוני של כלל האוכלוסיה, גם מבוגרים יכולים להדביק - מחוסנים ולא מחוסנים.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

שומריה זה בלכיש.

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית

בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

לק"י

אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.

כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.

היו תפרים

לא נמסים

לא זכור לי שהיה צריך חבישה, רק הגנה מהשמש

בהצלחה 

אם אני זוכרת נכון הטבילה היתה באותו ערב, ולא קלטתי עד הרגע האחרון שזה עלול להיות מורכב..

בהתפתחות גדולה שאלתי את הרופא מתי מותר לי ללכת לבריכה (יש מצב שהוא ניחש...), ואם אני זוכרת נכון הוא אמר שמיד אפשר.

בכל אופן לא היתה בעיה עם הטבילה (באותו ערב או למחרת).

מה שכן - אחת הנקודות היתה בגב, והיה לי ממש קשה להוריד את הדבק של הפלסטר....

נראה לי שאם הנקודה קטנה, ויש לך אחר כך כמה ימים עד הטבילה, לא אמורה להיות בעיה. כמובן תשאלי על "בריכה" את הרופא.

בהצלחה ♥️

אפילו צריך להתקלח שלא יהיה זיהום

ונותנים משחה אנטיביוטית לשים כמה ימים

כנראה אין ברירה וצריך לשאול במרפאה כי אוכל להתייעץ עם רב רק כשאדע אם יהיו תפרים או לא :/

ואני מבינה שכל מקרה לגופו מבחינת תפרים ופלסטרים..

תודה!

ונאלצה לקחת אנטיביוטיקה כמה ימים אחרי ההסרה

ח"ו לא על אף אחת, אבל עדיף להתייעץ עם הרופא

בכל אופן, כן יש תפרים, תחבושת...

תפרים נמסים או לא, זה תלוי במקום שמנתח. היו לי גם וגם...

אולי כדאי לשקול דחייה של המקווה בכמה ימים אם בעייתי לקבוע תור חדש...

או לשאול רב על התפרים. תפרים רגילים זה 8 עד 10 ימים.

תפרים נמסים לוקחים זמן אבל זכור לי משהו שזה לא חוצץ, אבל הכי טוב יהיה לשאול רב

ממליצה כדרכי לפנות לקו הפתוח של נשמת. ולשאול שם 

היו תפרים נמסים,

אם אני זוכרת טוב (עברו מאז כמה שנים),

אמרו שנמסים תוך שבוע אבל בפועל אחרי שבועיים עדיין היו שאריות, לי פסקו שהשאריות של התפרים לא חוצצות, אבל בפועל האמבטיה של ההכנות המיסה אותם כך שלא היו שאריות בפועל.

(אז תכלס כנראה ההמסה של התפרים זה לא רק עניין של זמן אלא גם של חשיפה למים).

כן! ממש רואים חלש,חלש יש למה לקוות בעזרת ה'!🤣

עם פלטות ומיחמים