פשוט כי הרבה יותר מפחיד אותי שהילד יחלה באחת מהמחלות שמחסנים אליהן.

פוליו לדוגמה- לא מוכרת היום

אבל תשאלי אנשים מבוגרים יותר איך זה היה לפני 60-70 שנה.

נורא.

כנ"ל חצבת ואדמת.

אני מצטמררת לחשוב מה היה קורה אם לא היה חיסונים והילדים היו נדבקים בזה.

נכון שהיום גם אלו שלא מתחסנים פחות נדבקים בזה

אבל זה תודות לאלו שכן מתחסנים ולכן המחלה כמעט מוגרה ואין כמעט הידבקויות.

מחלה מאנשים אחרים שלא חוסנו ומעבירים אותה הלאה.
זה חוסר אחריות חברתית בעיניי.

שמטפל בילדים שלי. יש לו את כל הידע הרפואי הדרוש והוא יכול להסתכל על הילד ולהסביר לי בדיוק למה ומתי כדאי לחסן. חבל ללכת לכל מיני יועצים בהמון כסף שאפילו לא בודקים את הילד ורק מנסים לדחוף את המוצרים שלהם. 

זה היריון ראשון שלי, ויש לי חברה טובה עם 2 בנות שנמצאת בדיוק במצב שלך. חלק מחסנת, חלק לא, מאד מתלבטת. אני אמרתי, שבעז"ה אחסן את ילדיי, פשוט כי הפחד ממה שעלול לקרות גובר על כל סיכון אחר מהחיסון. 
לא רוצה להפחיד ולהלחיץ, אבל לכל מחלת ילדות יש עשרות אחוזים של סיכונים, כאלה שיותר קשים וכאלה שפחות.
 

מעצבנים אותי [סליחה] אנשים שמוזנים מקבוצות פייסבוק בלבד ומספקולציות על כל חברות התרופות ועל כל מה שאומרים על החיסונים. אני לא מזלזלת בבעיות שעלולות לקרות מחיסונים, אבל שוב,

זה מתגמד לעומת הסיכונים בלא לחסן.

אני הייתי ממליצה לך להתייעץ עם רופא הילדים, ולשאול עד כמה אפשר "למשוך" בשביל לחסן, כך שתהיי רגועה יותר בעת מתן החיסון.

בהצלחה רבה!!

אמא שלי היא אחות טיפת חלב אז מכירה מקרוב. 

והם לא רודפים אחרי אנשים כי ממילא לא חסר כאלו שמעוניינים. מה שכן הם אח"כ חוטפים בגדול כשמתפרץ איזמשהו ואז כל הלא מחוסנים רצים לטיפת חלב להתחסן ואז הם עובדות בצורה משוגעת לחסן את כולם.

אז ככה- אני מכירה מישהי שהפילה את עוברה חודש חמישי בגלל שאחת הילדות בגן שבו היא עבדה לא התחסנה (אבעבועות רוח). ז"א לפני שהמחלה עצמה התפשטה בילדה היו כמה ימים שהיא חלתה רק בלי סימנים. והסייעת בגן נדבקה. למרות שהיא עצמה כן התחסנה.

רק לידיעה שחוץ מהילדים שלכם יש עוד מעגל אנשים הקרובים לו שזה יכול לפגוע בהם.

תחסנו, תחסנו, תחסנו. 

לא?

הוא מונע *מופע קשה* של המחלה

כלומר- למיטב זכרוני, רוב הילדים לא יחלו, אבל אלה שכן יחלו- המופע שלהם יהיה הרבה יותר קל.

באמת רק מתוך המקום הזה שאני לא רוצה שיחלו חלילה במחלות הנוראיות האלה. פגשתי אמא שלא חיסנה וישבה עם הילד שלה במשך חודש שלם בבית עם שעלת! כל כך לא נעים. לא לילד וגם לא לאמא. מאז פשוט עושה למרות שחוששת לפעמים , אבל זה עובר .. ושוב , גם  אנחנו חוסנו

אגב אחותי חלתה בחזרת בתור ילדה (שעוד לא חיסנו לזה) והיא בגלל זה היום חירשת. 

לגבי הפרוונר, ועדיין השאלה אם עדיף לספוג את זה או לא להתחסן?

רוטה וירוס - בתור מישהי שהבן שלה חלה בוירוס הזה, הוא בן 13 ועדיין לא היה חיסון לצערי, אנחנו הגענו לבית החולים, ופגשנו שם עוד הרבה.. זה סבל בל יתואר, לילד ולהורים! הילד כל הזמן ללא הפסקה או מקיא או משלשל.  יש ילדים שהגיעו למצב שהכליות שלהן לא תפקדה מרוב התייבשות, זה פגיעה לכל החיים!

שעלת - לתינוקות קטנים זו סכנה גדולה, הם מגיעים בדרך כלל לטיפול נמרץ, התינוק משתעל כל כך הרבה שאין לו יכולת לנשום, למה לקחת את הסיכון והסבל?

עד כדי כך שממליצים לנשים בהריון להתחסן אליו, מפני שבחודשים הראשונים הנוגדנים מהאמא עוברים לתינוק גם אם לא חוסן להם( הנקה) ותינוק שעדיין לא חוסן לשעלת, יש לו עד החיסון נוגדנים מהאמא.( זה עוזר בחודשים הראשונים, גג עד 6 חודשים)

אבעבועות רוח - אחת הסיבה לחיסון ,לפי מה שידוע לי, זו המחלה שבגיל מבוגר יכולה להתפרץ רק למי שחלה במחלה בצעירותו, שלבקת חורגת, וזו מחלה קשה מאוד בגיל מבוגר, כאבים מאוד חזקים.(הוירוס אחרי מחלת האבעבועות נשאר בגוף ולא נעלם, רק מתפרץ מאוחר יותר)לכן מי שיחוסן לא ידבק באבעבועות, ולא יוכל לחלות במחלה שלבקת חורגת, וזו לא מחלה נדירה.

אני בלימודי סיעוד, אז אני יודעת מעט..

סתם. מעניין.

וכמובן שמחה שהצחקתי אותך.

הכוונה שיש צורך במסה קריטית של מחוסנים שהמחלה לא תתפרץ.

יש מספיק רופאים בכירים בתחומם שמזהירים מפני חיסונים באופן גורף.

בבקשה, תהני.

אני לא ישכנע אותך אחרת.

ולכתוב  "יש מספיק מומחי רפואה..." זה פשוט מגוחך כל אחד יכול לכתוב את זה..

סליחה על הנחרצות פה, אבל כל העניין הזה כאילו חיסונים מזיקים וכו עולה לי כבר לראש,

אתן סתם מפחידות פה אמהות שרוצות בסך הכל להגן על הילדים שלהן לפי הוראות משרד הבריאות.

ואל תגידו לי "גם אני רוצה להגן עליהם" תאמינו לי, ראיתי מספיק. (תינוקת שחלתה במנינגיטיס ומתה, ילד שחלה בחזרת והתחרש, 2 אחים שהיה להם אבעבועות רוח וחטפו וואחד זיהום מזה, תינוקת בת חודשיים שהלכה משעלת (אחותה הדביקה) ועוד.)

לעומת זאת אני בכבודי טרם זכיתי להכיר מישהו שניזוק מ"החומרים המלאכותיים" שיש בחיסונים...

אפקט חסינות העדר מונע מחלות בקרב כלל האוכלוסייה אבל הוא לא הסיבה שבשלה מחסנים כל פרט, אלא התוצאה.

ויש כמה נצלנים שחיים על חשבון אחרים ומנצלים את אפקט חסינות העדר ולא מחסנים את הילדים שלהם...

בבקשה ובהצלחה.

ואני מתנצלת על זה.

ב"ה עבר בסדר.

שבועיים בבית, הקאות ושלשולים בלי סוף.

אבל שמחה מאד שלא נתתי לו את חיסון

ומה עם ילד אחר שהבן שלך יכול היה להדביק אותו ואצלו זה יסתיים אחרת?

כי זה נגיף חי מוחלש.

תבדקי בעלון שמשרד הבריאות מפרסם על החיסונים

להורים יש תפקיד במצב של רוטה ח"ו לשים לב שלא חסר לילד נוזלים.

ולהתפלל

ובעז"ה זה אמור להיות בסדר.

אם הילד מתייבש וכו אז יש סיכונים יותר חמורים, כמו בכל דבר.

דרך אגב הילד שלי נדבק מילד במעון שחוסן וחלה

זה שמי שגם חוסן נדבק זה בגלל שמערכת החיסון שלו לא קיבלה את הנוגדנים. זה לא אומר שכולם מכאן ואילך לא צריכים להתחסן.

גם מי שחלה לאחר שהתחסן זה בדרך כלל באופן קל.

ישנם ילדים מדוכאי חיסון שאינם יכולים להתחסן, כשכל הילדים מתחסנים המחלה ממוגרת וכך ילד מדוכא חיסון שלא התחסן- מוגן. ילד בריא שלא התחסן גורם לחסינות הקבוצתית בישראל לרדת ומסכן בכך אחרים.

מאז הכנסת החיסונים אחוז הילדים שנפטרו ממחלות ירד באוםן משמעותי.

בעיניים שלי ראיתי ילד שלא חוסן לפנאומוקוק, קיבל דלקת קרום המוח ונפטר. (בן של חברה שלי שהתנגדה לחיסונים....)

בקיצור, החלטה בנושא כדאי שתהיה מושכלת ולא מונעת ממקורות אינפורמציה לא מדויקים ולא אמינים.

(לא מתערבת בדיונים על חיסונים בדרך כלל, כי הם לא ברמה מקצועית ומונעים מאלף ואחד דיעות ולא עובדות.)

ואםמ אני ד"ר במקוצעי?

אני יודעת שלכל מחלה יש סיכון מסויים למה שיכולה לגרום

,לכן למחלה כמו טטנוס (ועוד) אחסן

משום הסיכון הכרוך בה

מכיוון שרוטה כרוך בסיכון מזערי מינוס והסיבה העיקרית שמחסנים כנגדו זה האי נוחות להורים ולילד, אני מעדיפה לקחת את הסיכוי שהבן שלי ח"ו יקבל רוטה (כמו שאכן קרה) ולא לסכן אותו עם החומרים הכימיים השונים שיש בחיסון שגם להם יש סיכונים.

עניין של תועלת מול הפסד

זו אינה מחלת ילדות מחוייבת המציאות, ילד בריא שלא מתחסן לא מסכן אחרים ברוטה (איך ילד בריא מסכן אחרים?).

אין עניין של כיסוי חיסוני של כלל האוכלוסיה, גם מבוגרים יכולים להדביק - מחוסנים ולא מחוסנים.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷