ממתי גומלים מחיתול בלילה?

ילד בן 3 וחצי. לאחר הגמילה מהיום בגיל שנתיים וחצי הוא גם נגמל אוטומטית מהלילה למשך חודש בערך  ואז פתאום התחיל לעשות במיטה אז שמנו טיטול.

ערב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

טוב,

כמה זמן זה ככה?

כי  זה בד"כ מצב שאני ממליצה על הדרכה פרטנית כדי להבין מה מקשה עליו לשחרר. בד"כ זה מעיד על קושי ריגשי ועד שהחלק הזה לא יקבל מענה-הוא ימשיך ויתקשה להוציא.

אבל הנה כמה טיפים:

1.תגובה עניינית-מאד חשוב להתייחס לפספוס בצורה עניינית. לא לכעוס ולא לעודד.  

2.להכריח אותו לשבת באסלה את כמובן לא יכולה וזה גם לא יהיה נכון אבל מה שכן את יכולה זה לגרום לרצות לשבת ולהתרגל להשתהות בישיבה ע"י ספר\שיר\סרט קצר שיעזור לו לא לקום במשך 2 דקות. עצם ההתנסות מאד חשובה.

3.לגב החיתול-מה שבדרך כלל קורה עם ילדים גמולים שעושים קקי רק בחיתול זה שהם לא מתאמצים לעשות באסלה כי אין להם "סיבה", הם יודעים שיקבלו חיתול כשיצטרכו. מצד שני-אנחנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לעשות משהו שהוא לא בשל אליו ולכן אני ממליצה לתת לו אפילו לשבת עם חיתול בסיר או באסךה. לסיר יש יתרון של יציבות, הרגליים על הקרקע וגם התנוחה היא תנוחת קריעה וזה מקל על היציאה. 

4.לשחרר מאבקים וכמה שיותרלאפשר לו בחרה ביום-יום. הרבה ילדים שומרים לעצמם את הבחירה במה שקשור לגוף שלהם בגלל איזשהו צורך שלא מקבל מענה בבית.

ואם זה נמשך יותר מ3-4 חודשים אני ממליצה לקבל הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

כן לבינתיים אבל זה ממליצה בהדרגה להציע לו להוריד ע"י התנסות בישיבה בסיר או באסלה.

תשימו לב שזה לא נגרר יתר על המידה.

בהצלחה.

ערב טוב,

נשמע שיש אי סדר וחוסר עיקביות בגישה ובאסטרגיית הלמידה.

בבסיס תהליך למידה התפתחותי עומד עיקרון העיקביות וההתמדה-בטח כשמדובר בילדים רכים הם זקוקים לעוגן וביטחון בתהליך, הידיעה מה יקרה ומה תהיה תגובת ההורים מקלה על הילד להתקדם ולהתפתח בתהליך.

גמילה מחיתולים זה תהליך בו הילד מקבל עצמאות על הגוף שלו וכשאנחנו מתזכרים אות יותר מדי הם מקבל מאיתנו שדר שזו האחריות שלנו. הם לא לומדים באמת לשלוט בסוגרים אלא סומכים עלינו שנעשה זאת.

אתם חייבים לדבוק בעיקביות ובסנכרון עם הגן בדרך אחת ולהתמיד בה.

אני ממליצה ליצור "עוגנים" במהלך היום בהם אתם יוזמים הליכה לשירותים ושאר הזמן לסמוך עליו, בהתחלה הוא יפספס כי הוא רגיל שמתזכרים אותו אבל ככל שיעבור הזמן הוא ילמד להקשיב לגוף שלו ולגשת לשירותים בעצמו. 

בעיני הוא מבולבל ומרגיש אבוד בתהליך ולכןהוא מגיב גם הוא באי סדר-פעם מפספס ופעם לא.

האמירה צריכה להיות מצד אחד חד משמעית-אין חיתול. ומצד שני-בהמון אמפתיה וסבלנות לתהליך.

תחשבו אולי על הדרכה פרטנית אם לא תראו שיפור.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

 העלתי בתגובה הראשונה לפוסט של תחיה פוסט בדיוק על זה, על סוגי בשלות, איך מזהים אותם ואיך מתחילים.

בהצלחה רבה

אפרת

כי אני לא מחוברת לפייסבוק

תודה תחיה. ממליצה לכולן לקרוא- - הריון ולידה

גם אני חיפשתי מלא זמן עד שהבנתי

שלום אפרת,

הבת שלי, ילידת חשוון, נמצאת בגן עירייה השנה. התחלנו את הגמילה מחיתולים כשהייתה בת שנתיים וחצי. בהתחלה היה נראה שהיא קולטת את העניין מצוין ובהתלהבות, אבל אז חלה נסיגה. (נולד לה אח קצת לפני שהתחילה את הגמילה).

בתחילת השנה בגן היא הייתה עם תחתוני גמילה (טיטול בצורת תחתון), ואח"כ הגיעה בתחתונים רגילים. בהתחלה הייתה מפספסת לפעמים, אבל עכשיו כמעט ולא. או שעושה שם בשירותים, או שמתאפקת.

אבל בבית, לעומת זאת, היא משחררת לגמרי... מפספסת בלי שליטה.

אנחנו נותנים לה את האפשרות לבחור אם לשים טיטול בבית או להישאר בתחתונים, אבל כך או כך - היא עושה בלי לשים לב כמעט.

אני מניחה שזו תופעה מוכרת - השליטה העצמית בגן מול השחרור בבית.

השאלה: כמה לשחרר ולתת לה לפספס בחופשיות, וכמה להלחיץ אותה להיגמל גם בבית?

עד איזה גיל כדאי למשוך את הבחירה היומית הזו בין טיטול לתחתון?

(אני לא רוצה ללחוץ יותר מדי, כי יש לנו ניסיון של הצטאות עם אחד הילדים הקודמים, בגיל גדול יותר...)

תודה רבה!!

ערב טוב,

אני חושבת שזו טעות לאפשר בחירה בין חיתול לתחתון אחרי שהחלטתם לגמול אותה.

אני מחזיקה בדעה שכשמתחילים גמילה מורידים חיתול לגמרי בשעות היום, כדי לא לבלבל את הילד בתהליך.

אין ספק שהשינוי של הולדת האח הקטן גרמה לרגרסיה בתהליך וכדאי באמת לאפשר לה זמן אישי איתך ועם בעלך, חיזוק חיובי ותחושת מסוגלות כדי להעלות את הביטחון שלה. עם זאת-שוב, הבחירה בין חיתול לתחתון מבלבלת מאד ולכן אני מציעה לא לאפשר לה שם בחירה ולדבוק בזה שאין חיתול ושהיא גדולה וגדולים עושים בשירותים. בהתחלה היא תפספס אבל בהמשך היא תלמד לשלוט בסוגרים שלו וללכת בעצמה.

זה קצת כמו ילד שהולך לגן ושם מותר מוצץ ואז הוא הביתה ואסור. 

יש הבדל בין תהליך גמילה הדרגתי(חשיפה איטית לאורך זמן לתכנים וכד') לבין חוסר עיקביות ויצירה של בלבול בתהליך ולאפשר בחירה בין חיתול לתחתון זה מאד מבלבל.

תעבירו אליה את האחריות, תאמינו בה תתייחסו עניינית לפספוס ללא שמץ של כעס ולאט לאט זה יסתדר.

בהצלחה רבה,

אפרת

העניין הוא שבמשך כמה חודשים ניסינו להעביר לה את האחריות, והיא פשוט לא "לקחה" אותה. פספסה בלי חשבון. ולכן חשבנו לשחרר ולהעביר לה את האחריות בבחירה בין טיטול לתחתון.

מה הבעיה בעצם לעשות הבדל (בינתיים, כמובן) בין הגן לבין הבית? היא קולטת אותו מצוין. (את אותו בידול היא עושה בין היום לבין הלילה בנוגע לבקבוק של תינוקות: "ביום אני גדולה ובלילה אני תינוקת, ורק בלילה אני שותה בקבוק של קטנים". אנחנו בתהליכי גמילה איטיים מהבקבוק, אבל כרגע היא עדיין זקוקה לו לפעמים).

ומחדדת בקשר לאח שנולד: היא התחילה מיוזמתה את הגמילה כשבועיים אחרי הולדתו. רק לאחר חודש בערך חלה הנסיגה.

אשמח שתיצרי קשר כי אני מתקשה לענות כך בפורום. אשמח להבין יותר היכן הקושי ולסייע בהתאם.

אני ב0526410143.

ערב טוב,

העלתי פוסט בתגובה לתחיה בדיוק על סימני בשלות, זיהוי וחשיפה לתכנים לקראת תהליך הגמילה.קראי אותו בעיון ואני בטוחה שתקבלי שם כלים וידע.

לגבי ה"אחרי"-שלב חשוב שמראה על בשלות מסויימת לגמילה.

ולגבי המעון-גמילה חברתית לגמרי מסייעת בתהליך ואני ממליצה לחכות רק אם לא מאבדים טיימינג חשוב כרגע(במקרה שלכם לא נראה לי שזו הבעיה)

בהצלחה רבה,

אפרת

כשהילד מבין כמובן 

ערב טוב,

אני ממליצה בין גיל שנתיים ל3.

בהתאם לסימני הבשלות.

קראי את הפוסט שהעלתי בתגובה לתחיה, הוא יתן לך ידע רב.

בהצלחה רבה,

אפרת

מעונינת לגמול את בכורתי בהקדם האפשרי

1.מתי יהיה הכי טוב ואיך כדאי לעשות את זה?

היא בת שנתיים וחצי כמעט ואני רוצה לגמול באזור פורים פסח כשיתחמם

היא מודעת למעשיה וכבר דיברנו והתחלנו לנסות בסוכות גמילה

וחוץ מזה פוחדת מהשירותים ומהאסלה והמים...

אז נראה לי שניתן לה לעשות בסיר כבר קנינו לה סיר ותחתונים

2.אבל רציתי לשאול בעיקר מה עושים עם התנועתיות והקטע של הלבד והעצמאות

עד עכשיו היא זזה ומתעסקת לבד רחוק ממני ואז גומרת ואומרת שעשתה

את זה אין בקטע של הגמילה

יש תחליף ?

עם הסיר היא יכולה לשבת שעות עד שיצא .לא?

ככה היה בנסיון קודם..

ערב טוב,

1.קראי את הפוסט בתגובה שלי לתחיה. הוא יענה לך על השאלה.

ואני ממליצה להתחיל עם סיר, הוא יציב יותר ומתאים יותר לתהליך בהתחלה.

2.לגבי העצמאות-לא הבנתי בדיוק מה השאלה. זה גיל שהילד מבקש ודורש ניפרדות, עצמאות ושליטה כמה שיותר גדולה על גופו. זה שלב חשוב ויש לנו תפקיד חשוב לאפשר את זה ולעודד את העצמאות.

בהצלחה רבה,

אפרת

היא ממש זזה עם כל הגוף כשהיא מתפנה גדולים

וגם הולכת למקום רחוק ממני

לכן כשאני מושיבה אותה עם סיר לידי זה לא ילך

תכלס סיר מחייב לא להסתמך על תנועתיות ולשבת עד שיצא לה

לא?

איך אפשר לעזור?

תודה רבה רבה

ה

עכשיו הבנתי את השאלה.

אני מציעה לתת לה להתנסות בישיבה גם עם תחתונים או חיתול בלי קשר לצורך להתפנות. אפילו לקנות סיר קטן לבובה ולהושיב אותה שם לידה או תוך כדי סיפור.

בהדרגה היא תתרגל לשבת יותר מדקה וחצי

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

ילד משתמש בכלים שיש לו כדי להפעיל את ההורים לו, רגשית(התגןבה שלכם( ופיזית(ההתעסקות והניקיון).

היא מרגישה שאתם מופעלים מהדבר הזה ולכן היא ממשיכה.

אני ממליצה-

1. להתייחס עניינית לפספוס. לא לכעוס ולא לעודד.

2.לתת לה לנקות ולהתנקות. לפעמים זה עושה יותר בלאגן אבל זה חשוב ולא חלילה ממקום של עונש אלא ממקום של אחריות, לתת לה אחריות על עצמה ועל הצרכים שלה. ברגע שזה יהיה "שלה" היא תפספס פחות.

3.לספק "תשומת לב חיובית"-חיזוק חיובי,משימות של גדולים, חיזוק תחושת מסוגלות וכך היא תצטרך פחות למשוך תשומת לב "שלילית". 

בהצלחה רבה,

אפרת

הבת שלי בת שנתיים ו10 חודשים.  בגיל שנתיים ו4 בערך ניסינו לגמול אותה. הלך ממש יפה עם הקטנים ועם הגדולים פשול לא הלך. היא עשתה רק בתחתונים. ניסינו ככה איזה חודשיים ובסוף יחד עם המטפלת החזרנו את הטיטול. 

עכשיו אני חושבת שהיא מוכנה. בבית היא בלי טיטול בדר"כ וממש טובה.

השאלה שלי היא כזאת- היא לא מבקשת להוריד את הטיטול וכשעושה גדולים בטיטול היא מתריעה לפני וגם לא מבקשת להחליף. האם זה אומר שהיא מוכנה?? אני ממש לא רוצה לעשות שוב את הטעות ולהוריד לה כשהיא לא ממש מוכנה. מצד שני היא כבר גדולה ונראלי שהיא בשלה.. (רק לציין שב"ה היא ממש חכמה וממש מתקדמת יחסית לילדים בגיל שלה..)

אשמח להכוונה ויעוץ אם להתחיל בגמילה עכשיו או לחכות קצת? ואיך?

תודה רבה

ערב טוב,

אחד הסימנים הכי חשובים בבשלות זה הרצון של הילד להיגמל ולהוריד חיתול. חוויית גמילה טובה וקלה היא קודם כל דרך שיתוף פעולה מלא עם הילד.

אני קודם כל מציעה שתקראי את מה שהעלתי בתגובה לתחיה, כתבתי שם ארוכות בנושא.

ובנוסף אני מציעה להמשיך ולחשוף אותה לתכנים של גמילה מחיתולים, ספרים ולעורר שיח בנושא וכמובן לחזק עצמאות ובחירה.

בהצלחה רבה,

אפרת.

בני בן שנתיים וחצי ואני די חוששת מהגמילה אצלו.

רוצה לגמול קרוב לפסח. אוטוטו

אני דוגלת בשיטה שכל ילד והזמן שלו לגמילה. מתי שהוא בשל ואין בזה כללים או גיל מסוים שצריכים לגמול.

הענין הוא שאני די חוששת מהגמילה הזאת.

עם הבן הגדול היה לי ממש קשה בגמילה. גמלתי בסביבות גיל 3 (כי לפני כן לא היה מוכן לכך)

פספס המון. חיכה עד השנייה האחרונה כדי ללכת לשירותים ופספס...

הקטע שהוא יושב לעשות ואז צריך להעמד כדי להוציא שתן (בנים )

לקח לו המון זמן כדי להיגמל.

לעומת זאת- עם הבנות היה לי הרבה יותר קל. צ'יק צ'אק. ובגיל הרבה יותר מוקדם. (הן ביקשו).

איך עושים את זה שהגמילה תהיה מהירה, נעימה, לא מלחיצה (בעיקר אותי) ובצורה יעילה?

(במיוחד כשזה בן והוא דיי מזכיר לי את הגדול בדברים כאלה ואחרים..)

תודה רבה

ערב טוב,

החוויה מילדים קודמים לגמרי משפיעה עלינו, על איך שאנחנו תופסים את התהליך הזה וגם על הדרך בה נגיב לפספוסים. 

אני מציעה שתקראי את התגובה לתחיה, העלתי שם הסבר מפורט ומדוייק על סימני בשלות וכלים לתהליך גמילה קצר ומוצלח.

אני בטוחה שתצליחי ושהוא יצליח בקלות.

הכי חושב זה פשוט לסמוך עליו, לשחרר, לא לתזכר מיליון פעם ביום ולהגיב עניינית לפספוס.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כי זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

אתחיל בזה שאני מבינה את העומס בגידול שני קטנטנים, זה בהחלט לא פשוט.

עם זאת, חוסר סבלנות לתהליך הגמילה יגרור סביבה לחוצה ומרחב שלא יאפשר לו ללמוד מטעויות(פספוסים) ולהתקדם בתהליך.

בתור התחלה אני ממליצה פשוט להתחיל, ולתקראי על סימני בשלות בתגובה שהעלתי לתחיה, פרטתי שם המון על כל הנושא הזה. 

הלימוד של הקקי לוקח קצת יותר זמן, ותקראי למעלה תגובות מה אני ממליצה עם קקי.

אין מה לדאוג מעכשיו למשהו שעוד לא התחיל. תתחילו ואם צריך תיעזרו באנשי מקצוע בהמשך בהדרכה פרטנית. זה לא משהו אשני יכולה לענות עליו כרגע.

בהצלחה רבה,

אפרת

רעב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

לגבי ההפתעות-כטריגר ראשוני זה נהדר, אבל זו נהייתה התניה ואני לא ממליצה להמשיך עם זה. 

בהצלחה רבה,

אפרת

נגמל מטיטולים בגיל 2.8

די בקלות

גם בלילות

היה קם יבש

אחרי חודש בערך התחיל לפספס כל לילה. כמה פעמים בלילה. נגיד כל שלוש שעות עושה פיפי

אז החזרנו לו טיטול

והוא כבר חצי שנה ישן עםם טיטול

בשעות היום הכל חלק.. 

רוצים ממש לגמול מלילה.

איך ומה כדאי לעשות?

מילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

זו יכולה להיות אחת מהבעיות הבאות-

1.רצפת אגן חלשה ואז אני ממליצה על פיזיוטרפיסטית מומחית לרצפת אגן בילדים וכדי לחזק את רצפת האגן שלו.

2.קושי תחושתי-אם הוא אמר שהא לא מרגיש זה יכול לשבת על תת תחושה(הוא אוהב תחושות "כבדות" חימר,בצק,מגע עמוק?) כדי להתייעץ עם הגננת ועם מרפאה בעיסוק שמתמחה בויסות חושי.

3.היבט ריגשי-התגובה שלכם ומה שקורה סביב הדבר הזה כל פעם מייצר אצלו צורך להמשיך. אז אני ממליצה קודם כל לא לעשות מזה עניין, להתייחס לזה עניינית, לתת לו להחליף בעצמו כדי כמה שיותר להעניק לו עצמאות.

במידה ואתם לא רואים שיפור אני ממליצה לגשת להדרכה פרטניץ.

בהצלחה רבה,

אפרת

ילד בכור בן ארבע ורבע – גן ט. חובה. הגמילה ביום (שהתחילה בגיל שנתיים וחצי) היתה ארוכה ומתישה, ונגמרה רק בפסח האחרון – כלומר בגיל שלוש וחצי. בשבוע האחרון- יש רגרסיה. מפספס כל יום במשך היום לפחות פעם אחת בגן או בבית. לא היה איזשהו שינוי במשפחה או בגן שיסביר את זה ואני כבר מיואשת.

ולגבי גמילת הלילה – התחילה בגיל שלוש, ביוזמתו. היו כתשעה חודשים כמעט בלי פספוסים, ולאחר מכן, החל מהקיץ האחרון – מפספס המון. גם כשאנחנו מעירים לשירותים באמצע הלילה – קם בבוקר רטוב. יש לציין שגם כשבורח לו בלילה – הוא ממשיך לישון ולא מתעורר מזה.

נשמח לעצותיך. תודה!

ערב טוב נירה,

זה סיפור מעט מורכב כדי לקבל עצות דרך מחשב בלי לדעת את כל התמונה.

אני ממש ממליצה לגשת להדרכת הורים, גמילה לא צריכה להיות מטישה כ"כ ובמידה וכך את מרגישה ניתן לשנות את זה ע"י הדרכה מתאימה.

אל תשאירו את המצב הקיים כמו עכשיו-זה לא בריא לאף אחד מבני הבית.

מתנצלת, אך כאן אין לי כיצד לעזור בלי להבין את המכלול.

אשמח לסייע,

בברכה,

אפרת

המתוק שלנו בן 2.8 ולא מראה כל סימן של רצון להיגמל. רוב החברים סביבו גמולים כבר כך שהוא יודע מה זה שרותים וכו'. אחרי שהוא עושה בטיטול הוא מיד מדווח לנו כך שמודע לכך שעושה אך לפני לא מודיע אף פעם.

בעבר ניסתי להציע לו ללכת לשרותים והוא נכנס להיסטריה רק מהרעיון ולא הסכים.

יש לציין שנראה לי שהוא שולט בצרכיו כי לא מפספס אף פעם במקלחת או שמסתובב ללא טיטול בבית מעט זמן.

אשמח להדרכה והמלצה. תודה!

ערב טוב,

בדיוק בשביל זה העלתי בתגובה בתחתית השרושר הסבר מפורט כיצד לעודדאת הרצון של הילד להיגמל ע"י חיזוק עצמאות וחשיה לתכנים.

הוא יענה לך על כל השאלות.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

כמה זמן זה ככה?

כי  זה בד"כ מצב שאני ממליצה על הדרכה פרטנית כדי להבין מה מקשה עליו לשחרר. בד"כ זה מעיד על קושי ריגשי ועד שהחלק הזה לא יקבל מענה-הוא ימשיך ויתקשה להוציא.

אבל הנה כמה טיפים:

1.תגובה עניינית-מאד חשוב להתייחס לפספוס בצורה עניינית. לא לכעוס ולא לעודד.  

2.להכריח אותו לשבת באסלה את כמובן לא יכולה וזה גם לא יהיה נכון אבל מה שכן את יכולה זה לגרום לרצות לשבת ולהתרגל להשתהות בישיבה ע"י ספר\שיר\סרט קצר שיעזור לו לא לקום במשך 2 דקות. עצם ההתנסות מאד חשובה.

3.לגב החיתול-מה שבדרך כלל קורה עם ילדים גמולים שעושים קקי רק בחיתול זה שהם לא מתאמצים לעשות באסלה כי אין להם "סיבה", הם יודעים שיקבלו חיתול כשיצטרכו. מצד שני-אנחנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לעשות משהו שהוא לא בשל אליו ולכן אני ממליצה לתת לו אפילו לשבת עם חיתול בסיר או באסךה. לסיר יש יתרון של יציבות, הרגליים על הקרקע וגם התנוחה היא תנוחת קריעה וזה מקל על היציאה. 

4.לשחרר מאבקים וכמה שיותרלאפשר לו בחרה ביום-יום. הרבה ילדים שומרים לעצמם את הבחירה במה שקשור לגוף שלהם בגלל איזשהו צורך שלא מקבל מענה בבית.

ואם זה נמשך יותר מ3-4 חודשים אני ממליצה לקבל הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

ערב טוב,

שואלת כדי להבין- העיקוב ההתפתחותי הוא במעקב של רופא התפתחות?

אני מתקשה לענות על השאלה הזו כי נשמע שיש שם מעבר לקושי בגמילה אלא קושי בתקשורת ולמידה באופן כללי.

אני ממליצה על הדרכה פרטנית ואולי אף אבחון נוסף.

בהצלחה,

אפרת

נגמל ביום בגיל שנתיים וחצי. לפני כשנה ניסיתי לגמול בלילה, אבל לא ממש ידעתי איך עושים את זה, השארתי אותו בלי טיטול בלילה, הערתי אותו אחרי כמה שעות, אבל תמיד הוא קם בסוף בבוקר רטוב. איך מתחילים לגמול בלילה? הוא ילד מדהים, בוגר ונבון ומאד רוצה כבר להוריד את הטיטול אבל אני זו שמפחדת כי אני יודעת שהוא יקום רטוב

שבוע טוב. 

עונת הגמילה בפתח וחשבתי לרכז בשבילכן בפוסט מסודר את כל הטיפים והכלים כיצד לצלוח את תהליך הגמילה.

אי אפשר לדבר על גמילה בלי לדבר על חשיבות טיפוח ופיתוח העצמאות בגיל הרך, אז כמה דברים כל עצמאות ואז נמשיך לגמילה. 

הדרישה לעצמאות טבועה באדם מיום היוולדו שקורה בצורה הדרגתית, תינוק בימיו הראשונים תלוי בנוי לחלוטין ולאט לאט ככל שהחודשים עוברים הוא נהיה עצמאי יותר ויותר:

מושיט ידיים לחפצים, אח"כ זוחל, הולך, מטפס בעצמו ואז רץ, אוכל בעצמו וכן הלאה. כך שלמעשנ גמילה זו הקפיצה המשמעותית ביותר לעבר עצמאות ב3 שנים הראשונות לחיי הפעוט. 

למה עצמאות חשובה-

1.היא מחזקת את האמון של הילד בכוחותיו והיא הבסיס לדימוי עצמי גבוה. 

2.ילדים עצמאים גדלים כילדים בטוחים בעצמם ומצליחין להתמודד בצורה טובה יותר מטלות אישיות ובינאישיות. 

3.עצמאות היא למעשה תהליך מעגלי שמתגמל אצ עצמו. התנסות-----הצלחה----תחושת מסוגלות----הילד מעז יותר להתנסות. 

מהדברים שמקשים עלינו לחנך את ילדינו לעצמאות-

1.הצורך החזק שלנו לגונן עליהם. לשלוט במה שקורה ולקבוע. 

2.התרגלנו לספק את צרכיו של התינוק מינקות והתרגלנו להיות האחראים הבלעדיים עליו. 

3.אנחנו חלהששים מחוסר הצלחה של הילד-התנסויות בגן שעשועים וכד'.

4.מדברים בשמו-"הוא לא אוהב את זה", "הוא לא יודע לספור עדיין" וכו'.

5.אנחנו מתקשים(ולעיתים מתעלמים) מסימני העצמאות של הילד וממשיכים לעשות דברים במקומם ועבורם. 

6.לעיתים המזגשל הילד הוא שמקשה על עלינו לשחרר. 

איך עוזרים בפיתוח העצמאות של הילד?

1.התנסות עצמאית כבר מינקות.

2.לא למהר לעזור-דרך הלימוד הטובנ ביותר היא דרך התנסות עצמאית ולמידה מטעויות. גם פעולות שלוקחות זמן לילד ללמוד-ללמד אותו לא בזמנים לחוצים(ללבוש חולצה למשל אפשר להתאמן אחה"צ). גם חצי פעולה זו התנסות חשובה ובהמשך אנחנו גם נשאל שאלות מכוונות למציאת פיתרון-"מה דעתך על...?", "איך פעם הבאה זה לא יקרה...?" וכד'.

3.לחזק את מאמציו של הילד לעצמאות-בהקשר של גמילה:"אמא שוב פספסתי"-----"נכון מותק, אבל אתה מתאמץ ולומד לאט לאט". 

4.לקבל "לא" של הילד כתשובה לגיטימית. ילד שמתנגד יודע להביע את עצמו וזו דרך ביטוי חשובה מאד בימינו(בסוגריים-למידה של מוגנות מתחילה ביכולת של הילג להגיד לא). 

*****מאבקים של הורה וילד בגילוי עצמאות עלולים בטווח הרחוק ליצור מאבקי כח ונסיגה התפתחותית**** 

5.גבולות-גם בעצמאות חייבים להיות גבולות. גם יתר עצמאות לא טובה והתנסויות שלא תואמות גיל יכולים ליצור חוסר רצון בהמשך להתנסות דומה בגלל חוויה שלילית בעבר. 

6.להעניק לילד ביטחון ע"י נוכחות הורית-תחושה של הילד שיש לאן לחזור. "תדלוק רגשי"-ילדים בגיל הרך כל הזמן יחפשו אותנו דרך הראייה או השמיעה. ככל שניתן לזה מקום ולא נדחה אותם כך יהיה להם יותר קל לחזור חזרה לפעילות עצמאית. 

אוסיף כאן שבעצמאות כמו בגבולות חשוב למצוא את דרך האמצע-לא להיות נבוט וגם לא סמרטוט. 

גמילה-

הגיל המומלץ הוא בין 2 ל3.

יש 3 בחינות של בשלות:

1.גופנית- יכולת סבירה של הילד לשלוט על הסוגרים-אפשר להבחין בזה כאשר הילד אינו רטוב כל הזמן אלא נשאר יבש במשך פרקי זמן הולכים ומתארכים. ילד שהחיתול מפריע לו שהוא מלא וכשהוא מנסה לשלוט על יציאת הפיפי או הקקי ע"י הידוק הרגליים או קפיצות. 

2.שכלית-היכולת של הילד לקשר בין האיתותים הגופניים לבין ההתפנות בשירותים. האיתות של הילד מתבטא בכך שהוא הולך הצידה כשיש לו קקי או פיפי וילדים בשלים יותר יגידו כשיש להם או תוך כדי. 

3.רגשית-הגורם הכי חשוב בגמילה. 

הכוונה לרצון של הילד להיפרד מהחיתול, פשוט כי הוא רוצה להיות גדול ועצמאי.

גם יכולת מסויימת של הילד לאיפוק חשובה-לחכות לתור,להמתין שהחביתה תהיה מוכנה וכד'.

איך עושים את זה? 

אני ממליצה להיות לפחות 3 ימים בבית, בסביבה הבטוחה של הילד ורק לאחר מכן לשלוח לגן ולהתחיל בהדרגה להתרחר מהסביבה הביתית. 

הכנה מאד מאד חשובה-

שירים, סיפורים, ספרים על גוף האדם מאדמאד חשובים לחשיפה של הילד לעולם החדש שנפתח בפניו. לדבר על זה שהפיפי ןהקקי הם בעצם הלכלוך והפסולת שיוצאת מהגוף. 

בהארת סוגריים-חינוך למיניות בריאה מתחיל ממש עכשיו. "לא צנוע" להוריד מהלקסיקון. 

השיח הוא **רק** סביב פרטיות ולא ללא צנוע-האיברים פות\פין וטוסיק הם רק שלך ולאף אחד אין רשות לראות אותם חוץ מאמא,אבא,סבתא והגננת. לא לפחד לקרוא לילד בשמו ןלהפך אני ממליצה לא להתרגל לבולבול ותותה אלא לפין ופות. בלי שמול חיבה. ;) 

ביום הראשון-קמים בבוקר מורידים חיתול ומודיעים שמעכשיו כל פעם שיש תגיד\י לי ונלך יחד לשירותים . אפשר בהתחלה אפילו ליזום הליכה יחד כל 40 דקות. 

לעודד התנסות וישיבה בשירותים. 

פספוס? מנקים. לא יותר מדי עניין סביב הדבר. להחליף וזהו. כמה שיותר לתת עצמאות בתהליך הזה כך ייטב. תנו לילד להוריד,להתיישב לבד ולרדת מעצמו מהאסלה ולהרים חזרה. אל תכדו בשבילו או במקומו-תנו לו. 

כל יום אנחנו צריכים ךראות התקדמות ופחות ופחות פספוסים. בגן עלולה להיות ריגרסיה קלה בגלל הגירויים והסביבה החדשה-לא לפחד. לעודד אותו להמשיך. 

פיפיפרס? פחות אוהבת. שום פרס לא יחליף חיבוק חם ומשפט כמו "אני גאה בך מתוק שלי".תחושת המסוגלות וההצלחה של הילד לגמרי מספיקה. 

בלילה-חיתול. לחכות עם זה. פונקציות שונות. 

בצהריים-לשים בימים הראשונים ולראות מה קטרה בחיתול. אם הוא לא רטוב אפשר להוריד. 

באופן כללי ככל  שתתייחסו לתהליך בצורה טבעית יותר כך התהליך יהיה מוצלח יותר. 

ולסיכום-

תאמינו בהם. 

זה כל מה שילד צריך מההורים שלו כדי להצליח בחיים. 

בהצלחה רבה!

לקראת גמילה של ילד שני בעז"ה..

ורציתי לשאול לגבי גמילה בלילה- איך נכון לעשות?

ביחד עם הגמילה ביום? בנפרד?

ואיך עושים את זה?

כי הגדול פספס בלי סוף...

ממש תודה!

ערב טוב,

כולכן שאלתן על גמילת לילה אז אני אענה בתגובה אחת מפורטת לכולכן.

יש כמה גישות בנושא הזה ואסביר את הגישה שלי-

גמילת לילה בעיקר יושבת עלבשלות פיזיולוגית וגנים\תורשה וקשורה לויסות השתן בכליות.בלילה מופרש הורמון הhda שאחראי על ויסות השתן. הורים שפספסו עד גיל מאוחר-הסיכוי שהילדים שלהם יפספסו עד גי מאוחר-גבוה יותר.

עם זאת, כמובן שיש משמעות למעשים שלנו-

1.להביא למודעות. לדבר על זה. להסביר מה קורה בלילה- כמובן בהסבר פשטני ותואם גיל.

2.מעל גיל 5 אני ממליצה להעיר בלילה ולקחת לשירותים פעם אחת או פעמיים ולא לפני. הרפואה לא רואה בהרטבת לילה "בעיה" עד גיל 5 ולכן גם אין הרבה פעולות שהם ממליצים לעשות חוץ מלתת הורמונים שהם טוענים שלעיתים חסר.

מתחת לגיל 5 אני לא ממליצה לעשות הרבה מלבד לשים חיתול לילה והנ"ל.

3.לבדוק חולשה ברצפת אגן עם פיזיוטרפיסטית התפתחותית מומחית לרצפת אגן.

4. פעמונית-ד"ר קושניר. פעמונית שמעירה את הילד בלילה לשירותים.

הדעות חלוקות אבל כדאי לבדוק, לעיתים זה עוזר. 

בהצלחה רבה,

אפרת

מי שלא קיבלה מענה עדיין אפרת תענה בסופ"ש
 

אני לצערי לא אספיק הכל היום. אענה לשאר ביום רביעי.

יש כאן כמה שאלות מורכבות מדי שלא אצליח לענות בכתב ואמליץ לכן על הדרכה. 

יש מגבלות שלא ניתן לחצות גם בעזרת המדיה

לילה טוב,

אפרת

קודם כל תודה רבה לתחיה על הפלטפורמה.

השתדלתי לענות כמה שיותר בפירוט, היו שאלות שחזרו על עצמן אז עשיתי העתק הדבק או ששלחתי את הכותבת לקרוא את ההסבר המפורט שהעלתי כאן למטה.

היו שאלות מורכבות מאד שדורשת הדרכה פרטנית, מבחינה מקצועית זה יהיה לא אחראי מצידי לענות על השאלות האלה ללא ראייה של התמונה הכוללת.

אל תשאירו דלתות פתוחות, תלכו להדרכה, לא נולדנו הוריםץ

גמילה זו אבן דרך כ"כ כמשמעותית שממש לא כדאי לזלזל בטיפול בקשיים בה.

בהצלחה רבה,

מוזמנות לשלוח לי שאלות למייל או לטלפון בשמחה,

אפרת

תודה גם לך@תחיה דולה 

ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.

אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.

היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.

אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

מלא מלא ערבים שם? 🙈

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.

בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.

מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.

הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.

חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה. 

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!

בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג

לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

אז לא ממש יודעת להגיד לגבי החדרים לידה

בשניהם האחיות שנתקלתי (ונתקלתי הרבה.. הייתי 4-5 ימים בכל אחד) היו מאוד נעימות ונחמדות

זכורה לי בשערי צדק דווקא רופאה שפחות היתה נחמדה כשבאה לבדוק אותי ומיילדת בניתוח עצמו שדיברה בטלפון תוך כדי

החדרים בעין כרם היו לי סבבה, אולי לא מרווחים אבל אפשר להסתדר (הייתי בביות מלא)

לא אהבתי את האוכל כל כך טבל לא כזה קריטי בעיניי. יועצת הנקה כן הגיעה אבל לא היתה מאוד יעילה להרגשתי

בשניהם בביות זה שתיים בחדר, נתנו לבעלי צמיד לישון איתי אבל יכול לביןת שאם היולדת השניה היתה מבקשת לא היו נותנים

אהבתי שהם מאוד מעודדים ביות מלא ולמרות שעברתי לידה קשה נתנו לי בלי בעיה וגם כשהתינוק היה בפוטו הביאו את הפוטו עד אלי לחדר והוא המשיך להיות איתי

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

רעש בנשימה אומר שהאוייר לא עובר בצורה חלקה. לפעמים יש לזה כל מיני השלכות, וחבל לסבול מזה.

נשמע כמו חסימה כלשהי: פוליפים/שקדים/מחיצת אף עקומה וכדו'...

אלרגיה מחמירה את החסימה,

מבינה שהייתם כבר אצל א.א.ג. ושלח לבדיקות נוספות אז נשמע שאתם על זה.

במקביל בינתיים טיפול באדים, עדיף חמים (מכשיר אדים/מקלחת חמה/כוס תה עדיף עם נענע, רק זהירות מכוויות).

ספריי של מי מלח גם יכול להקל.

לקחת בחשבון שאף סתום פוגע מאוד באיכות השינה, שינה עם ראש מוגבה יכולה לעזור.

כדאי אולי גם טיפול תרופתי נגד אלרגיה, אנטי היסטמנים וכדו אבל לברר עם רופא מה מתאים לגיל ולמשקל.

הבן שלי עם תסמינים קשים של שקד שלישי/חסימה אפית - בן 14 כיום וכבר שנים שהוא סובל

עשינו צילום ויצא שיש חסימה קטנה, עשה גם את הסיב אופטי ויצא בסדר כך שלא הומלץ על ניתוח רק לעקוב וקיבל ספריי לאף

הלכנו לפרטי רופא אנושי וטוב אז סומכים עליו , כך הבדיק  עברה בסדר גמור בשבילו

וגם, הייתי בטוחה מתיון אחוז שזה ניתוח כי מה הסיכוי, אבל לא...

אצלי הוא מטופל ביישור שיניים אז יתכן שיש קשר

האף אוזן גרון טוען שהסיבה אופטי יותר מדוייק

אבל היא לא הסכימה לעשות

רעשים בלתי נסבלים

לקחתי אותו לאף אוזן גרון אמר שיש סטייה במחיצה אבל לא משמעותית כרגע בשביל ניתוח

וגילו לו אלרגיה לקרדית האבק אז הוא מתמלא נזלת דיי מהר ברוב ימות השנה.

לא ישרה. מעט עקומה

גנטיקה מבעלי

אבל בעלי בסוף היה צריך ניתוח כי הוא גם שבר את האף אח"כ.

העומס של מעייני הישועה לא מדבר אליי בכלל.

ולא ילדתי בביות מלא
הייתי במחלקת האשפוז החדשה, נהניתי מכל רגע. ביקשתי להישאר עוד לילה...

השאלה גם מה זה בשבילך פינוק?
אצלי זה האוכל בשפע שמוגש נקי וטעים 

חדר נקי ומפנק
אחלה תינוקיה, אחיות זורמות ממש.
מה עוד הייתי צריכה?
 

נראה לי בגלל החוויות של אמא שלי משם לפני 30 שנה 😅

ואולי גם כי יש שמועה שאומרת שהם פחוצ מקצועיים אם חס וחלילה משהו מסתבך

הייתה לי חוויה שחורה שם ...

חוסר מקצועיות החל מהקבלה שהרופאה אמרה לי למה העלית כל כך הרבה במשקל ,יכולת לגרום סכרת לתינוק...(ביום שבאתי ללדת..כאילו מה המשפט הזה שייך?)

להמשיך בכך שנתנו לי זירוז ללא אפשרות לאפידורל ,סבלתי 16 וחצי שעות עם צירים לידה ,ירדתי על ארבע בבכי התחננתי ואמרו לי אין מקום בחדר בכזו נונשלנטיות מחרידה...בלי להסביר מה הזירוז עושה ולמה לצפות והאם יש אפשרות אחרת ...סך הכל הגעתי עם ירידת מים, היו צריכים להכניס למחלקה בסיכון ולהמתין יומיים שתתפתח לידה וגם לא הציעו את זה...

אחר כך המיילדת חתכה אותי בצורה לא מקצועית וגרמה לי לדימום יתר וכתוצאה מכך ההמוגלובין ירד ל6 וקיבלתי מנת דם..

אחר כך באשפוז כשחמותי באה לישון איתי, הייתה שם מאבטחת שנכנסה לחדר והכריזה שהמלווים ילכו הביתה ושהיא עושה סיבוב ושהיא חוזרת שהיא לא תהיה כאן. חוצפנית ברמות התחלתי לצעוק עליה ולהגיד לה שזה לא חוקי בכלל ושתצא מהחדר שלי. אחר כך אמא שלי פגשה בה בשחרור והטיחה בה והיא עשתה את עצמה לא מבינה על מה מדובר. הייתה שם גם רופאה שהתחילה לצחוק עליי שאני מסטולה מהאפידורל כי אני אומרת שילדתי בשלישי והיא טוענת ברביעי..

בקיצור....

לא ממליצה....

ואת כל הפרטים האלה אני זוכרת היטב למרות שעברו 11 שנים לצערי.

ילדתי שם 4 פעמים

לידה אחרונה תאומים

מאוד מקצועיים . הסבירו הכל בנחת ונתנו אפשרויות בחירה להחלטתי.

צוות מדהים, מקצועי ומסור. בדגש על מקצועי.

יש לך שם גם פגיה לכל מקרה.

מה גם שהמחלקות שם חדשות, יש אפשרות לבקש בחדרים הפרטיים ,מקסים שם. מרגיש בבית. כל הזמן עוקבים אחרייך ואחרי התינוק . קיבלנו שי ממועדון היולדות שם גם. בגדול הם ממד זורמים עם מה שאת רוצה. לגבי כשרות יש אפשרות כמובן לכשרות מהודרת, לנו הספיקה כשרות רגילה, לא ניסינו את המהדרין.

יש שם גם את העמותה הזו שכחתי את שמה שעוברת ומציעה קפה תה עוגה... הבנתי שיש גם עמותה שמביאה אוכל לשומרי כשרות למלווים . כל פעם שביקשתי אוכל גם עבור בעלי הביאו לנו. יש בחדר הפרטי ספה נפתחת למיטה למלווה מקלחת ושירותים בחדר פרטי ללא יולדות נוספות. לגבי הדלתות אני לא זוכרת כי אני לא יצאתי לטייל ונשארתי בחדר.

התחלתי זירוז ביום שלישי ,התאשפזתי במחלקה בסיכון ואחרי פחות מיממה ירדתי לחדר לידה . אחרי הלידה העבירו למחלקה ב' החדשה שם היינו עד יום ראשון . אני יודעת שנותנים 2 לילות אבל יכול להיות בגלל התאומים רצו לראות שהכל בסדר ושאני בסדר כי היה לי חום אחרי הלידה ,לא יודעת למה אבל משמיים יצא ככה ,אז לא יודעת אם זה לכולם כי בשאר הלידות הייתי לפעמים יומיים ולפעמים 3-4 ימים . בכל מקרה אחרי השחרור הלכנו למלונית שיבא בייבי בתל השומר ממליצה חוויה נהדרת ונותן המון כח לפני החזרה הביתה במיוחד כשיש עוד ילדים .... המון מזל טוב ובהצלחה !

ילדתי שם פעמיים.

הם בהחלט מקצועיים.

לגבי החוויה האישית..

לידה ראשונה חוויה מזעזעת. אפס יחס.

השאירו אותי בחדר עם כאבים, יושבת על המיטה בלי לזוז כי ככה ביקשו, צועקת ואף אחד לא בא.

כשסוף סוף הגיעה המרשימה לא בדקו פתיחה - כשהסתובבתי המיילדת הייתה בהלם. התינוק היה בספינות פלוס 2.

בלידה האחרת שהייתי שם, בגלל המלחמה, לא כי רציתי.

בחסד ה' הובלתי את הלידה כמו שרציתי.

היה נראה שהמיילדת לא ככ שולטת בליילד לידה פעילה אבל לומר לזכותה היא ממש השתדלה וזרמה איתי!

הייתה חוויה מתקנת 💖

לכן צריכים לבוא בטוחים בעצמנו ולכוון את המיילדת.

לגבי האוכל- בשתי הפעמים קיבלתי חמגשית (כי ביקשתי מהדרין) והמלווה לא יכול היה לקבל. רק אם נשאר משהו ולרוב אמרו שאין גם בשביל המלווה. הייתי צריכה לחלוק את המנה שלי עם המלווה (כי רציתי כמובן).

לגבי שבת- אין שם אווירת שבת בכלל..

ילדתי גם בשיבא וב"ה היה מדהים. המיילדת, יש שם חדר אוכל, מלא שומרות תו"מ, מהדרין, יותר אווירת שבת.

תמיד תשמעי סיפורים לכאן ולכאן.

המון הצלחה ובידיים מלאות!! 💓

יודעצ שבסוף זו חוויה אישית.

יש שם עמותה בשם ''חסדי יואל'' שמפעילה שם בשבתות מערך אוכל מהדרין מטורף. בחינם. יש אפשרות לאכול בחדר האוכל שלהם ויש אפשרות לקחת מחדר האוכל ויש אפשרות לקבל לחדר. אוכל טעים ובשפע..

הייתי פעמיים אחרי לידה בשבת בלינסון וקבלנו מהם אוכל גם לבעלי. טעים ובכמויות.

יש להם גם אפשרות לינה למלווים (לא היה בזמני חדרים פרטיים עם מלווה).

האוכל מהדרין של ביה''ח עצמו הוא אכן בחמגשיות (אבל טעים).

בשבת חסדי יואל לגמרי ממלאים את הפונקציה.

(לגבי שאר הדברים ששאלת- מבחינת החוויות שלי שם הם מקצועיים מאוד ולא דחפו להתערבויות לא נצרכות והיו קשובים אלי מאוד. ויש לי לידות ארוכותתתתת.. עברתי כמה וכמה מיילדות בלידה.. ועדיין היו סבלניים וקשובים אלי מאוד. גם באשפוז הרגשתי שיש מענה לבקשות שלי. עזרו בכל מיני פרוצדורות רפואיות שלא בהכרח היו צריכים לדאוג להם. למשל פתיחה של לשון קשורה.. ממליצה מאוד)

מעתיקה לך מהאתר את המידע על חסדי יואל:

לינה למלווי חולים בשבתות וחגים

יש לתאם עם האחראי מטעם ''חסדי יואל'', לינה בקרוואן בשטח בית החולים. כ"כ אפשר לפנות לרב בית החולים או למפקח השבת לדירות אירוח של בית החולים הנמצאות בסמיכות מקום.

לינה למלווי חולים גם בכל ימות השבוע

יש לתאם עם האחראי מטעם ארגון החסד "עזרה לתקווה", קבלת חדר בהכנסת אורחים ברח' קפלן, בטלפון: 03-9691717.

ארגון חסד למתן ארוחות

בבית החולים פועל ארגון ''חסדי יואל''. האוכל כשר למהדרין, בהכשר הבד"ץ, חדר האוכל ממוקם בקומה 1- , בנוסף ניתן לקבל ארוחות שבת בהזמנה מערב שבת בטלפון 1800-30-30-44.

אבל קשה לי לשנות מבלינסון

ושמעתי שיש שם מנתח פצצה

איכילוב לוקח בפער את כולם

לגבי הכשרות לא יודעת לענות לך

שבת שלמה הייתי עם בעלי היה תענוג

לא מנסיון אבל שמעתי המון טוב על בלינסון

 7 לידות ב"ה

מרוצה מאוד לפני ואחרי הלידה.גם במחלקה הריון בסיכון מדהימות.

בלידה האחרונה שהייתה בקיסרי היה לי סיבוך וזו הייתה מחלקה חדשה מאוד

עם כמה נשות צוות חדשות

הרגשתי דווקא מהמבוגרות זלזול

הייתי לבד הרבה שעות בגלל סיבה מסוימת וממש ישבתי ובכיתי מכאבים

והיו רגעים שלא התייחסו וזלזלו ממש ואני אישה עם סופר כוח סבל וזה ממש התיש אותי כל הסיפור הזה.

אם תרצי אכתוב לך בפרטי את המחלקה ותבקשי לא ללכת לשם

הלידות קודמות החוויה הייתה טובה בפער!!!! עם מלא אמפתיה והכלה למגוון מצבים.

מוסיפה- שהחדרים לבד זה חלום!!!! אני יולדת רק בקיסרי שמבחינתי זו הייתה מתנה להיות לבד בחדר למרות שגם עם עוד אחת בחדרים החדשים זה לא נורא בכלל.

לכתחילה את יכולה לבקש חדר לבד ייתנו לך ברצון.. אלא אם יש עומס מטורף

אז חיכיתי בחדר כמה שעות עם עוד מישהי ואז העבירו אותי

האוכל נחמד.

שבת יש דתיים אבל זה לא בית חולים דתי וגם לא ילדתי בדתי אף פעם

אז לא יודעת איך האווירה

אני באה לשם בגלל המקצועיות ואני גם בהריונות בסיכון גבוה

כך שאין לי ברירה והסיכון גבוה שם מדהימים!!!! אין דברים כאלה

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

במקום להחליף כל פעם את כל המצעים

ממש ממש ממליצה

עלה 60 לאחד, קניתי שניים שיהיה להחליף למחר ולא אהיה חייבת לכבס ביום של הפספוס.

זה גם שומר על הסדין וגם סופג יחסית מהר והרבה אז רוב הפעמים שומר גם על השמיכה ואני מחליפה לו רק סדינית ופיג'מה ואת השמיכה רק מאווררת.

הסוג הפחות מוצלח (הוא גם בסדר אבל יותר זז) הוא עם הרבה דוגמאות וצבעים, הסוג שממש אהבתי היה שם רק בצבע לבן עם כוכבים זהב כאלה, לא זוכרת איזה חברה.

קניתי גם אחד משיין, הוא הכי גרוע

ראיתי שיש לפוליז ובסופר פארם.

בזאר שטראוס אין בקרבתי

שמעתי שיש אחות בתינוקיה ערביה

אני ממש נהנתי.

אין לי מושג לגבי אחות ערביה, אבל בכל התינוקיות של בתי החולים בארץ יש אחיות ערביות.

אולי במקרה יש איזו מחלקה או שתיים בלי, אבל בכל בתי החולים יש

אני בכל מקרה לא שמתי בתינוקיה בלי קשר לאיזה אחיות היו שם 

ואיל האוכל שם?

צוות תינוקיה מושלם, יכול להיות שהייתה ערבייה לא זוכרת אבל הייתי שנה אחרי בבית החלמה אחר ובלי השוואה בכלל. הדסה בייבי מקצועיות ונחמדות, אוהבות את התינוקות ממש!

מבחינת אוכל יש שפע ו2 ארוחות בשריות ביום שבשבילי זה היה פלוס. לא יודעת אם ברמת מסעדה אבל טועם סבבה ומגוון.

גם שירות חדרים טוב היה לנו איזה תקלה מיד באו לתקן והציעו לנו להחליף חדר.

בתינוקיה יש מטפלות רוסיות ואחת ערביה. (רובן בכלל לא אחיות רק מטפלות. ואחיות ערביות יש בכל בי"ח ומחלקת תינוקות בארץ....)

רוב הזמן התינוק היה איתי כי בשניה שהתחיל  לבכות קראו לי, גאם אם זה היה 2 דקות אחרי שהבאתי אותו וסה"כ רציתי ללכת לאכול....

אז החלטתי להשאיר אותו אצלי גם בלילה והבאתי אותו רק כשהלכתי לאכול, תמיד היה לי טלפון מהם להגיע....

יש 2 ארוחות בשריות ביום. אותי זה אכזב כי אוהבת יותר חלבי והיה לי כבד מדי בשרי גם בערב.

אני פחות נהניתי מהאוכל

גם היה לי לא נעים הרישום שעושים לכל יולדת שהגיעה ומסתכלים לה בצלחת כמה שניצלים לקחה......

אבל יש שם שקט מושלם, חדר נקי ונעים.

הייתי אח"כ בביכורים ונהניתי כפליים

פעם אחת לפני כמעט 4 שנים שהיה לי מדהים. הייתי עם בעלי לשבוע שלם. נהנתי.

פעם שנייה לפני שנה וחצי ולא היה לי כיף.

לא אהבתי את האוכל שחוזר על עצמו כל יום כמעט בלי גיוון.

ביקשתי יועצת הנקה והיא הגיעה רק דקה לפני שיצאתי הביתה (הייתי שם לארבעה ימים אם לא טועה, מספיק זמן כדי לקבל את היועצת למספר פעמים).

האחיות בתינוקיה, לא יודעת מה היה הסיפור - הרגשתי יותר טוב עם זה שהבייבי היה איתי. רק בארוחות הוא היה בתינוקיה.

פעם הבאה אני מצד אחד אוהבת את השקט של הדסה בייבי, אני אוהבת את זה שלא פוגשת חצי שכונה שם.

שמעתי מחברות שביכורים יש מלא מוכרים. אני רוצה להרגיש בנוח ללכת בפיג'מה לתינוקיה ולא להתפדח מזה שאפגוש מישהי בדרך.