ממתי גומלים מחיתול בלילה?

ילד בן 3 וחצי. לאחר הגמילה מהיום בגיל שנתיים וחצי הוא גם נגמל אוטומטית מהלילה למשך חודש בערך  ואז פתאום התחיל לעשות במיטה אז שמנו טיטול.

ערב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

טוב,

כמה זמן זה ככה?

כי  זה בד"כ מצב שאני ממליצה על הדרכה פרטנית כדי להבין מה מקשה עליו לשחרר. בד"כ זה מעיד על קושי ריגשי ועד שהחלק הזה לא יקבל מענה-הוא ימשיך ויתקשה להוציא.

אבל הנה כמה טיפים:

1.תגובה עניינית-מאד חשוב להתייחס לפספוס בצורה עניינית. לא לכעוס ולא לעודד.  

2.להכריח אותו לשבת באסלה את כמובן לא יכולה וזה גם לא יהיה נכון אבל מה שכן את יכולה זה לגרום לרצות לשבת ולהתרגל להשתהות בישיבה ע"י ספר\שיר\סרט קצר שיעזור לו לא לקום במשך 2 דקות. עצם ההתנסות מאד חשובה.

3.לגב החיתול-מה שבדרך כלל קורה עם ילדים גמולים שעושים קקי רק בחיתול זה שהם לא מתאמצים לעשות באסלה כי אין להם "סיבה", הם יודעים שיקבלו חיתול כשיצטרכו. מצד שני-אנחנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לעשות משהו שהוא לא בשל אליו ולכן אני ממליצה לתת לו אפילו לשבת עם חיתול בסיר או באסךה. לסיר יש יתרון של יציבות, הרגליים על הקרקע וגם התנוחה היא תנוחת קריעה וזה מקל על היציאה. 

4.לשחרר מאבקים וכמה שיותרלאפשר לו בחרה ביום-יום. הרבה ילדים שומרים לעצמם את הבחירה במה שקשור לגוף שלהם בגלל איזשהו צורך שלא מקבל מענה בבית.

ואם זה נמשך יותר מ3-4 חודשים אני ממליצה לקבל הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

כן לבינתיים אבל זה ממליצה בהדרגה להציע לו להוריד ע"י התנסות בישיבה בסיר או באסלה.

תשימו לב שזה לא נגרר יתר על המידה.

בהצלחה.

ערב טוב,

נשמע שיש אי סדר וחוסר עיקביות בגישה ובאסטרגיית הלמידה.

בבסיס תהליך למידה התפתחותי עומד עיקרון העיקביות וההתמדה-בטח כשמדובר בילדים רכים הם זקוקים לעוגן וביטחון בתהליך, הידיעה מה יקרה ומה תהיה תגובת ההורים מקלה על הילד להתקדם ולהתפתח בתהליך.

גמילה מחיתולים זה תהליך בו הילד מקבל עצמאות על הגוף שלו וכשאנחנו מתזכרים אות יותר מדי הם מקבל מאיתנו שדר שזו האחריות שלנו. הם לא לומדים באמת לשלוט בסוגרים אלא סומכים עלינו שנעשה זאת.

אתם חייבים לדבוק בעיקביות ובסנכרון עם הגן בדרך אחת ולהתמיד בה.

אני ממליצה ליצור "עוגנים" במהלך היום בהם אתם יוזמים הליכה לשירותים ושאר הזמן לסמוך עליו, בהתחלה הוא יפספס כי הוא רגיל שמתזכרים אותו אבל ככל שיעבור הזמן הוא ילמד להקשיב לגוף שלו ולגשת לשירותים בעצמו. 

בעיני הוא מבולבל ומרגיש אבוד בתהליך ולכןהוא מגיב גם הוא באי סדר-פעם מפספס ופעם לא.

האמירה צריכה להיות מצד אחד חד משמעית-אין חיתול. ומצד שני-בהמון אמפתיה וסבלנות לתהליך.

תחשבו אולי על הדרכה פרטנית אם לא תראו שיפור.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

 העלתי בתגובה הראשונה לפוסט של תחיה פוסט בדיוק על זה, על סוגי בשלות, איך מזהים אותם ואיך מתחילים.

בהצלחה רבה

אפרת

כי אני לא מחוברת לפייסבוק

תודה תחיה. ממליצה לכולן לקרוא- - הריון ולידה

גם אני חיפשתי מלא זמן עד שהבנתי

שלום אפרת,

הבת שלי, ילידת חשוון, נמצאת בגן עירייה השנה. התחלנו את הגמילה מחיתולים כשהייתה בת שנתיים וחצי. בהתחלה היה נראה שהיא קולטת את העניין מצוין ובהתלהבות, אבל אז חלה נסיגה. (נולד לה אח קצת לפני שהתחילה את הגמילה).

בתחילת השנה בגן היא הייתה עם תחתוני גמילה (טיטול בצורת תחתון), ואח"כ הגיעה בתחתונים רגילים. בהתחלה הייתה מפספסת לפעמים, אבל עכשיו כמעט ולא. או שעושה שם בשירותים, או שמתאפקת.

אבל בבית, לעומת זאת, היא משחררת לגמרי... מפספסת בלי שליטה.

אנחנו נותנים לה את האפשרות לבחור אם לשים טיטול בבית או להישאר בתחתונים, אבל כך או כך - היא עושה בלי לשים לב כמעט.

אני מניחה שזו תופעה מוכרת - השליטה העצמית בגן מול השחרור בבית.

השאלה: כמה לשחרר ולתת לה לפספס בחופשיות, וכמה להלחיץ אותה להיגמל גם בבית?

עד איזה גיל כדאי למשוך את הבחירה היומית הזו בין טיטול לתחתון?

(אני לא רוצה ללחוץ יותר מדי, כי יש לנו ניסיון של הצטאות עם אחד הילדים הקודמים, בגיל גדול יותר...)

תודה רבה!!

ערב טוב,

אני חושבת שזו טעות לאפשר בחירה בין חיתול לתחתון אחרי שהחלטתם לגמול אותה.

אני מחזיקה בדעה שכשמתחילים גמילה מורידים חיתול לגמרי בשעות היום, כדי לא לבלבל את הילד בתהליך.

אין ספק שהשינוי של הולדת האח הקטן גרמה לרגרסיה בתהליך וכדאי באמת לאפשר לה זמן אישי איתך ועם בעלך, חיזוק חיובי ותחושת מסוגלות כדי להעלות את הביטחון שלה. עם זאת-שוב, הבחירה בין חיתול לתחתון מבלבלת מאד ולכן אני מציעה לא לאפשר לה שם בחירה ולדבוק בזה שאין חיתול ושהיא גדולה וגדולים עושים בשירותים. בהתחלה היא תפספס אבל בהמשך היא תלמד לשלוט בסוגרים שלו וללכת בעצמה.

זה קצת כמו ילד שהולך לגן ושם מותר מוצץ ואז הוא הביתה ואסור. 

יש הבדל בין תהליך גמילה הדרגתי(חשיפה איטית לאורך זמן לתכנים וכד') לבין חוסר עיקביות ויצירה של בלבול בתהליך ולאפשר בחירה בין חיתול לתחתון זה מאד מבלבל.

תעבירו אליה את האחריות, תאמינו בה תתייחסו עניינית לפספוס ללא שמץ של כעס ולאט לאט זה יסתדר.

בהצלחה רבה,

אפרת

העניין הוא שבמשך כמה חודשים ניסינו להעביר לה את האחריות, והיא פשוט לא "לקחה" אותה. פספסה בלי חשבון. ולכן חשבנו לשחרר ולהעביר לה את האחריות בבחירה בין טיטול לתחתון.

מה הבעיה בעצם לעשות הבדל (בינתיים, כמובן) בין הגן לבין הבית? היא קולטת אותו מצוין. (את אותו בידול היא עושה בין היום לבין הלילה בנוגע לבקבוק של תינוקות: "ביום אני גדולה ובלילה אני תינוקת, ורק בלילה אני שותה בקבוק של קטנים". אנחנו בתהליכי גמילה איטיים מהבקבוק, אבל כרגע היא עדיין זקוקה לו לפעמים).

ומחדדת בקשר לאח שנולד: היא התחילה מיוזמתה את הגמילה כשבועיים אחרי הולדתו. רק לאחר חודש בערך חלה הנסיגה.

אשמח שתיצרי קשר כי אני מתקשה לענות כך בפורום. אשמח להבין יותר היכן הקושי ולסייע בהתאם.

אני ב0526410143.

ערב טוב,

העלתי פוסט בתגובה לתחיה בדיוק על סימני בשלות, זיהוי וחשיפה לתכנים לקראת תהליך הגמילה.קראי אותו בעיון ואני בטוחה שתקבלי שם כלים וידע.

לגבי ה"אחרי"-שלב חשוב שמראה על בשלות מסויימת לגמילה.

ולגבי המעון-גמילה חברתית לגמרי מסייעת בתהליך ואני ממליצה לחכות רק אם לא מאבדים טיימינג חשוב כרגע(במקרה שלכם לא נראה לי שזו הבעיה)

בהצלחה רבה,

אפרת

כשהילד מבין כמובן 

ערב טוב,

אני ממליצה בין גיל שנתיים ל3.

בהתאם לסימני הבשלות.

קראי את הפוסט שהעלתי בתגובה לתחיה, הוא יתן לך ידע רב.

בהצלחה רבה,

אפרת

מעונינת לגמול את בכורתי בהקדם האפשרי

1.מתי יהיה הכי טוב ואיך כדאי לעשות את זה?

היא בת שנתיים וחצי כמעט ואני רוצה לגמול באזור פורים פסח כשיתחמם

היא מודעת למעשיה וכבר דיברנו והתחלנו לנסות בסוכות גמילה

וחוץ מזה פוחדת מהשירותים ומהאסלה והמים...

אז נראה לי שניתן לה לעשות בסיר כבר קנינו לה סיר ותחתונים

2.אבל רציתי לשאול בעיקר מה עושים עם התנועתיות והקטע של הלבד והעצמאות

עד עכשיו היא זזה ומתעסקת לבד רחוק ממני ואז גומרת ואומרת שעשתה

את זה אין בקטע של הגמילה

יש תחליף ?

עם הסיר היא יכולה לשבת שעות עד שיצא .לא?

ככה היה בנסיון קודם..

ערב טוב,

1.קראי את הפוסט בתגובה שלי לתחיה. הוא יענה לך על השאלה.

ואני ממליצה להתחיל עם סיר, הוא יציב יותר ומתאים יותר לתהליך בהתחלה.

2.לגבי העצמאות-לא הבנתי בדיוק מה השאלה. זה גיל שהילד מבקש ודורש ניפרדות, עצמאות ושליטה כמה שיותר גדולה על גופו. זה שלב חשוב ויש לנו תפקיד חשוב לאפשר את זה ולעודד את העצמאות.

בהצלחה רבה,

אפרת

היא ממש זזה עם כל הגוף כשהיא מתפנה גדולים

וגם הולכת למקום רחוק ממני

לכן כשאני מושיבה אותה עם סיר לידי זה לא ילך

תכלס סיר מחייב לא להסתמך על תנועתיות ולשבת עד שיצא לה

לא?

איך אפשר לעזור?

תודה רבה רבה

ה

עכשיו הבנתי את השאלה.

אני מציעה לתת לה להתנסות בישיבה גם עם תחתונים או חיתול בלי קשר לצורך להתפנות. אפילו לקנות סיר קטן לבובה ולהושיב אותה שם לידה או תוך כדי סיפור.

בהדרגה היא תתרגל לשבת יותר מדקה וחצי

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

ילד משתמש בכלים שיש לו כדי להפעיל את ההורים לו, רגשית(התגןבה שלכם( ופיזית(ההתעסקות והניקיון).

היא מרגישה שאתם מופעלים מהדבר הזה ולכן היא ממשיכה.

אני ממליצה-

1. להתייחס עניינית לפספוס. לא לכעוס ולא לעודד.

2.לתת לה לנקות ולהתנקות. לפעמים זה עושה יותר בלאגן אבל זה חשוב ולא חלילה ממקום של עונש אלא ממקום של אחריות, לתת לה אחריות על עצמה ועל הצרכים שלה. ברגע שזה יהיה "שלה" היא תפספס פחות.

3.לספק "תשומת לב חיובית"-חיזוק חיובי,משימות של גדולים, חיזוק תחושת מסוגלות וכך היא תצטרך פחות למשוך תשומת לב "שלילית". 

בהצלחה רבה,

אפרת

הבת שלי בת שנתיים ו10 חודשים.  בגיל שנתיים ו4 בערך ניסינו לגמול אותה. הלך ממש יפה עם הקטנים ועם הגדולים פשול לא הלך. היא עשתה רק בתחתונים. ניסינו ככה איזה חודשיים ובסוף יחד עם המטפלת החזרנו את הטיטול. 

עכשיו אני חושבת שהיא מוכנה. בבית היא בלי טיטול בדר"כ וממש טובה.

השאלה שלי היא כזאת- היא לא מבקשת להוריד את הטיטול וכשעושה גדולים בטיטול היא מתריעה לפני וגם לא מבקשת להחליף. האם זה אומר שהיא מוכנה?? אני ממש לא רוצה לעשות שוב את הטעות ולהוריד לה כשהיא לא ממש מוכנה. מצד שני היא כבר גדולה ונראלי שהיא בשלה.. (רק לציין שב"ה היא ממש חכמה וממש מתקדמת יחסית לילדים בגיל שלה..)

אשמח להכוונה ויעוץ אם להתחיל בגמילה עכשיו או לחכות קצת? ואיך?

תודה רבה

ערב טוב,

אחד הסימנים הכי חשובים בבשלות זה הרצון של הילד להיגמל ולהוריד חיתול. חוויית גמילה טובה וקלה היא קודם כל דרך שיתוף פעולה מלא עם הילד.

אני קודם כל מציעה שתקראי את מה שהעלתי בתגובה לתחיה, כתבתי שם ארוכות בנושא.

ובנוסף אני מציעה להמשיך ולחשוף אותה לתכנים של גמילה מחיתולים, ספרים ולעורר שיח בנושא וכמובן לחזק עצמאות ובחירה.

בהצלחה רבה,

אפרת.

בעיה רצינית שככה זה כאב

ערב טוב,

החוויה מילדים קודמים לגמרי משפיעה עלינו, על איך שאנחנו תופסים את התהליך הזה וגם על הדרך בה נגיב לפספוסים. 

אני מציעה שתקראי את התגובה לתחיה, העלתי שם הסבר מפורט ומדוייק על סימני בשלות וכלים לתהליך גמילה קצר ומוצלח.

אני בטוחה שתצליחי ושהוא יצליח בקלות.

הכי חושב זה פשוט לסמוך עליו, לשחרר, לא לתזכר מיליון פעם ביום ולהגיב עניינית לפספוס.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כי זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

אתחיל בזה שאני מבינה את העומס בגידול שני קטנטנים, זה בהחלט לא פשוט.

עם זאת, חוסר סבלנות לתהליך הגמילה יגרור סביבה לחוצה ומרחב שלא יאפשר לו ללמוד מטעויות(פספוסים) ולהתקדם בתהליך.

בתור התחלה אני ממליצה פשוט להתחיל, ולתקראי על סימני בשלות בתגובה שהעלתי לתחיה, פרטתי שם המון על כל הנושא הזה. 

הלימוד של הקקי לוקח קצת יותר זמן, ותקראי למעלה תגובות מה אני ממליצה עם קקי.

אין מה לדאוג מעכשיו למשהו שעוד לא התחיל. תתחילו ואם צריך תיעזרו באנשי מקצוע בהמשך בהדרכה פרטנית. זה לא משהו אשני יכולה לענות עליו כרגע.

בהצלחה רבה,

אפרת

רעב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

לגבי ההפתעות-כטריגר ראשוני זה נהדר, אבל זו נהייתה התניה ואני לא ממליצה להמשיך עם זה. 

בהצלחה רבה,

אפרת

נגמל מטיטולים בגיל 2.8

די בקלות

גם בלילות

היה קם יבש

אחרי חודש בערך התחיל לפספס כל לילה. כמה פעמים בלילה. נגיד כל שלוש שעות עושה פיפי

אז החזרנו לו טיטול

והוא כבר חצי שנה ישן עםם טיטול

בשעות היום הכל חלק.. 

רוצים ממש לגמול מלילה.

איך ומה כדאי לעשות?

מילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

זו יכולה להיות אחת מהבעיות הבאות-

1.רצפת אגן חלשה ואז אני ממליצה על פיזיוטרפיסטית מומחית לרצפת אגן בילדים וכדי לחזק את רצפת האגן שלו.

2.קושי תחושתי-אם הוא אמר שהא לא מרגיש זה יכול לשבת על תת תחושה(הוא אוהב תחושות "כבדות" חימר,בצק,מגע עמוק?) כדי להתייעץ עם הגננת ועם מרפאה בעיסוק שמתמחה בויסות חושי.

3.היבט ריגשי-התגובה שלכם ומה שקורה סביב הדבר הזה כל פעם מייצר אצלו צורך להמשיך. אז אני ממליצה קודם כל לא לעשות מזה עניין, להתייחס לזה עניינית, לתת לו להחליף בעצמו כדי כמה שיותר להעניק לו עצמאות.

במידה ואתם לא רואים שיפור אני ממליצה לגשת להדרכה פרטניץ.

בהצלחה רבה,

אפרת

ילד בכור בן ארבע ורבע – גן ט. חובה. הגמילה ביום (שהתחילה בגיל שנתיים וחצי) היתה ארוכה ומתישה, ונגמרה רק בפסח האחרון – כלומר בגיל שלוש וחצי. בשבוע האחרון- יש רגרסיה. מפספס כל יום במשך היום לפחות פעם אחת בגן או בבית. לא היה איזשהו שינוי במשפחה או בגן שיסביר את זה ואני כבר מיואשת.

ולגבי גמילת הלילה – התחילה בגיל שלוש, ביוזמתו. היו כתשעה חודשים כמעט בלי פספוסים, ולאחר מכן, החל מהקיץ האחרון – מפספס המון. גם כשאנחנו מעירים לשירותים באמצע הלילה – קם בבוקר רטוב. יש לציין שגם כשבורח לו בלילה – הוא ממשיך לישון ולא מתעורר מזה.

נשמח לעצותיך. תודה!

ערב טוב נירה,

זה סיפור מעט מורכב כדי לקבל עצות דרך מחשב בלי לדעת את כל התמונה.

אני ממש ממליצה לגשת להדרכת הורים, גמילה לא צריכה להיות מטישה כ"כ ובמידה וכך את מרגישה ניתן לשנות את זה ע"י הדרכה מתאימה.

אל תשאירו את המצב הקיים כמו עכשיו-זה לא בריא לאף אחד מבני הבית.

מתנצלת, אך כאן אין לי כיצד לעזור בלי להבין את המכלול.

אשמח לסייע,

בברכה,

אפרת

המתוק שלנו בן 2.8 ולא מראה כל סימן של רצון להיגמל. רוב החברים סביבו גמולים כבר כך שהוא יודע מה זה שרותים וכו'. אחרי שהוא עושה בטיטול הוא מיד מדווח לנו כך שמודע לכך שעושה אך לפני לא מודיע אף פעם.

בעבר ניסתי להציע לו ללכת לשרותים והוא נכנס להיסטריה רק מהרעיון ולא הסכים.

יש לציין שנראה לי שהוא שולט בצרכיו כי לא מפספס אף פעם במקלחת או שמסתובב ללא טיטול בבית מעט זמן.

אשמח להדרכה והמלצה. תודה!

ערב טוב,

בדיוק בשביל זה העלתי בתגובה בתחתית השרושר הסבר מפורט כיצד לעודדאת הרצון של הילד להיגמל ע"י חיזוק עצמאות וחשיה לתכנים.

הוא יענה לך על כל השאלות.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

כמה זמן זה ככה?

כי  זה בד"כ מצב שאני ממליצה על הדרכה פרטנית כדי להבין מה מקשה עליו לשחרר. בד"כ זה מעיד על קושי ריגשי ועד שהחלק הזה לא יקבל מענה-הוא ימשיך ויתקשה להוציא.

אבל הנה כמה טיפים:

1.תגובה עניינית-מאד חשוב להתייחס לפספוס בצורה עניינית. לא לכעוס ולא לעודד.  

2.להכריח אותו לשבת באסלה את כמובן לא יכולה וזה גם לא יהיה נכון אבל מה שכן את יכולה זה לגרום לרצות לשבת ולהתרגל להשתהות בישיבה ע"י ספר\שיר\סרט קצר שיעזור לו לא לקום במשך 2 דקות. עצם ההתנסות מאד חשובה.

3.לגב החיתול-מה שבדרך כלל קורה עם ילדים גמולים שעושים קקי רק בחיתול זה שהם לא מתאמצים לעשות באסלה כי אין להם "סיבה", הם יודעים שיקבלו חיתול כשיצטרכו. מצד שני-אנחנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לעשות משהו שהוא לא בשל אליו ולכן אני ממליצה לתת לו אפילו לשבת עם חיתול בסיר או באסךה. לסיר יש יתרון של יציבות, הרגליים על הקרקע וגם התנוחה היא תנוחת קריעה וזה מקל על היציאה. 

4.לשחרר מאבקים וכמה שיותרלאפשר לו בחרה ביום-יום. הרבה ילדים שומרים לעצמם את הבחירה במה שקשור לגוף שלהם בגלל איזשהו צורך שלא מקבל מענה בבית.

ואם זה נמשך יותר מ3-4 חודשים אני ממליצה לקבל הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

ערב טוב,

שואלת כדי להבין- העיקוב ההתפתחותי הוא במעקב של רופא התפתחות?

אני מתקשה לענות על השאלה הזו כי נשמע שיש שם מעבר לקושי בגמילה אלא קושי בתקשורת ולמידה באופן כללי.

אני ממליצה על הדרכה פרטנית ואולי אף אבחון נוסף.

בהצלחה,

אפרת

נגמל ביום בגיל שנתיים וחצי. לפני כשנה ניסיתי לגמול בלילה, אבל לא ממש ידעתי איך עושים את זה, השארתי אותו בלי טיטול בלילה, הערתי אותו אחרי כמה שעות, אבל תמיד הוא קם בסוף בבוקר רטוב. איך מתחילים לגמול בלילה? הוא ילד מדהים, בוגר ונבון ומאד רוצה כבר להוריד את הטיטול אבל אני זו שמפחדת כי אני יודעת שהוא יקום רטוב

שבוע טוב. 

עונת הגמילה בפתח וחשבתי לרכז בשבילכן בפוסט מסודר את כל הטיפים והכלים כיצד לצלוח את תהליך הגמילה.

אי אפשר לדבר על גמילה בלי לדבר על חשיבות טיפוח ופיתוח העצמאות בגיל הרך, אז כמה דברים כל עצמאות ואז נמשיך לגמילה. 

הדרישה לעצמאות טבועה באדם מיום היוולדו שקורה בצורה הדרגתית, תינוק בימיו הראשונים תלוי בנוי לחלוטין ולאט לאט ככל שהחודשים עוברים הוא נהיה עצמאי יותר ויותר:

מושיט ידיים לחפצים, אח"כ זוחל, הולך, מטפס בעצמו ואז רץ, אוכל בעצמו וכן הלאה. כך שלמעשנ גמילה זו הקפיצה המשמעותית ביותר לעבר עצמאות ב3 שנים הראשונות לחיי הפעוט. 

למה עצמאות חשובה-

1.היא מחזקת את האמון של הילד בכוחותיו והיא הבסיס לדימוי עצמי גבוה. 

2.ילדים עצמאים גדלים כילדים בטוחים בעצמם ומצליחין להתמודד בצורה טובה יותר מטלות אישיות ובינאישיות. 

3.עצמאות היא למעשה תהליך מעגלי שמתגמל אצ עצמו. התנסות-----הצלחה----תחושת מסוגלות----הילד מעז יותר להתנסות. 

מהדברים שמקשים עלינו לחנך את ילדינו לעצמאות-

1.הצורך החזק שלנו לגונן עליהם. לשלוט במה שקורה ולקבוע. 

2.התרגלנו לספק את צרכיו של התינוק מינקות והתרגלנו להיות האחראים הבלעדיים עליו. 

3.אנחנו חלהששים מחוסר הצלחה של הילד-התנסויות בגן שעשועים וכד'.

4.מדברים בשמו-"הוא לא אוהב את זה", "הוא לא יודע לספור עדיין" וכו'.

5.אנחנו מתקשים(ולעיתים מתעלמים) מסימני העצמאות של הילד וממשיכים לעשות דברים במקומם ועבורם. 

6.לעיתים המזגשל הילד הוא שמקשה על עלינו לשחרר. 

איך עוזרים בפיתוח העצמאות של הילד?

1.התנסות עצמאית כבר מינקות.

2.לא למהר לעזור-דרך הלימוד הטובנ ביותר היא דרך התנסות עצמאית ולמידה מטעויות. גם פעולות שלוקחות זמן לילד ללמוד-ללמד אותו לא בזמנים לחוצים(ללבוש חולצה למשל אפשר להתאמן אחה"צ). גם חצי פעולה זו התנסות חשובה ובהמשך אנחנו גם נשאל שאלות מכוונות למציאת פיתרון-"מה דעתך על...?", "איך פעם הבאה זה לא יקרה...?" וכד'.

3.לחזק את מאמציו של הילד לעצמאות-בהקשר של גמילה:"אמא שוב פספסתי"-----"נכון מותק, אבל אתה מתאמץ ולומד לאט לאט". 

4.לקבל "לא" של הילד כתשובה לגיטימית. ילד שמתנגד יודע להביע את עצמו וזו דרך ביטוי חשובה מאד בימינו(בסוגריים-למידה של מוגנות מתחילה ביכולת של הילג להגיד לא). 

*****מאבקים של הורה וילד בגילוי עצמאות עלולים בטווח הרחוק ליצור מאבקי כח ונסיגה התפתחותית**** 

5.גבולות-גם בעצמאות חייבים להיות גבולות. גם יתר עצמאות לא טובה והתנסויות שלא תואמות גיל יכולים ליצור חוסר רצון בהמשך להתנסות דומה בגלל חוויה שלילית בעבר. 

6.להעניק לילד ביטחון ע"י נוכחות הורית-תחושה של הילד שיש לאן לחזור. "תדלוק רגשי"-ילדים בגיל הרך כל הזמן יחפשו אותנו דרך הראייה או השמיעה. ככל שניתן לזה מקום ולא נדחה אותם כך יהיה להם יותר קל לחזור חזרה לפעילות עצמאית. 

אוסיף כאן שבעצמאות כמו בגבולות חשוב למצוא את דרך האמצע-לא להיות נבוט וגם לא סמרטוט. 

גמילה-

הגיל המומלץ הוא בין 2 ל3.

יש 3 בחינות של בשלות:

1.גופנית- יכולת סבירה של הילד לשלוט על הסוגרים-אפשר להבחין בזה כאשר הילד אינו רטוב כל הזמן אלא נשאר יבש במשך פרקי זמן הולכים ומתארכים. ילד שהחיתול מפריע לו שהוא מלא וכשהוא מנסה לשלוט על יציאת הפיפי או הקקי ע"י הידוק הרגליים או קפיצות. 

2.שכלית-היכולת של הילד לקשר בין האיתותים הגופניים לבין ההתפנות בשירותים. האיתות של הילד מתבטא בכך שהוא הולך הצידה כשיש לו קקי או פיפי וילדים בשלים יותר יגידו כשיש להם או תוך כדי. 

3.רגשית-הגורם הכי חשוב בגמילה. 

הכוונה לרצון של הילד להיפרד מהחיתול, פשוט כי הוא רוצה להיות גדול ועצמאי.

גם יכולת מסויימת של הילד לאיפוק חשובה-לחכות לתור,להמתין שהחביתה תהיה מוכנה וכד'.

איך עושים את זה? 

אני ממליצה להיות לפחות 3 ימים בבית, בסביבה הבטוחה של הילד ורק לאחר מכן לשלוח לגן ולהתחיל בהדרגה להתרחר מהסביבה הביתית. 

הכנה מאד מאד חשובה-

שירים, סיפורים, ספרים על גוף האדם מאדמאד חשובים לחשיפה של הילד לעולם החדש שנפתח בפניו. לדבר על זה שהפיפי ןהקקי הם בעצם הלכלוך והפסולת שיוצאת מהגוף. 

בהארת סוגריים-חינוך למיניות בריאה מתחיל ממש עכשיו. "לא צנוע" להוריד מהלקסיקון. 

השיח הוא **רק** סביב פרטיות ולא ללא צנוע-האיברים פות\פין וטוסיק הם רק שלך ולאף אחד אין רשות לראות אותם חוץ מאמא,אבא,סבתא והגננת. לא לפחד לקרוא לילד בשמו ןלהפך אני ממליצה לא להתרגל לבולבול ותותה אלא לפין ופות. בלי שמול חיבה. ;) 

ביום הראשון-קמים בבוקר מורידים חיתול ומודיעים שמעכשיו כל פעם שיש תגיד\י לי ונלך יחד לשירותים . אפשר בהתחלה אפילו ליזום הליכה יחד כל 40 דקות. 

לעודד התנסות וישיבה בשירותים. 

פספוס? מנקים. לא יותר מדי עניין סביב הדבר. להחליף וזהו. כמה שיותר לתת עצמאות בתהליך הזה כך ייטב. תנו לילד להוריד,להתיישב לבד ולרדת מעצמו מהאסלה ולהרים חזרה. אל תכדו בשבילו או במקומו-תנו לו. 

כל יום אנחנו צריכים ךראות התקדמות ופחות ופחות פספוסים. בגן עלולה להיות ריגרסיה קלה בגלל הגירויים והסביבה החדשה-לא לפחד. לעודד אותו להמשיך. 

פיפיפרס? פחות אוהבת. שום פרס לא יחליף חיבוק חם ומשפט כמו "אני גאה בך מתוק שלי".תחושת המסוגלות וההצלחה של הילד לגמרי מספיקה. 

בלילה-חיתול. לחכות עם זה. פונקציות שונות. 

בצהריים-לשים בימים הראשונים ולראות מה קטרה בחיתול. אם הוא לא רטוב אפשר להוריד. 

באופן כללי ככל  שתתייחסו לתהליך בצורה טבעית יותר כך התהליך יהיה מוצלח יותר. 

ולסיכום-

תאמינו בהם. 

זה כל מה שילד צריך מההורים שלו כדי להצליח בחיים. 

בהצלחה רבה!

לקראת גמילה של ילד שני בעז"ה..

ורציתי לשאול לגבי גמילה בלילה- איך נכון לעשות?

ביחד עם הגמילה ביום? בנפרד?

ואיך עושים את זה?

כי הגדול פספס בלי סוף...

ממש תודה!

ערב טוב,

כולכן שאלתן על גמילת לילה אז אני אענה בתגובה אחת מפורטת לכולכן.

יש כמה גישות בנושא הזה ואסביר את הגישה שלי-

גמילת לילה בעיקר יושבת עלבשלות פיזיולוגית וגנים\תורשה וקשורה לויסות השתן בכליות.בלילה מופרש הורמון הhda שאחראי על ויסות השתן. הורים שפספסו עד גיל מאוחר-הסיכוי שהילדים שלהם יפספסו עד גי מאוחר-גבוה יותר.

עם זאת, כמובן שיש משמעות למעשים שלנו-

1.להביא למודעות. לדבר על זה. להסביר מה קורה בלילה- כמובן בהסבר פשטני ותואם גיל.

2.מעל גיל 5 אני ממליצה להעיר בלילה ולקחת לשירותים פעם אחת או פעמיים ולא לפני. הרפואה לא רואה בהרטבת לילה "בעיה" עד גיל 5 ולכן גם אין הרבה פעולות שהם ממליצים לעשות חוץ מלתת הורמונים שהם טוענים שלעיתים חסר.

מתחת לגיל 5 אני לא ממליצה לעשות הרבה מלבד לשים חיתול לילה והנ"ל.

3.לבדוק חולשה ברצפת אגן עם פיזיוטרפיסטית התפתחותית מומחית לרצפת אגן.

4. פעמונית-ד"ר קושניר. פעמונית שמעירה את הילד בלילה לשירותים.

הדעות חלוקות אבל כדאי לבדוק, לעיתים זה עוזר. 

בהצלחה רבה,

אפרת

מי שלא קיבלה מענה עדיין אפרת תענה בסופ"ש
 

אני לצערי לא אספיק הכל היום. אענה לשאר ביום רביעי.

יש כאן כמה שאלות מורכבות מדי שלא אצליח לענות בכתב ואמליץ לכן על הדרכה. 

יש מגבלות שלא ניתן לחצות גם בעזרת המדיה

לילה טוב,

אפרת

קודם כל תודה רבה לתחיה על הפלטפורמה.

השתדלתי לענות כמה שיותר בפירוט, היו שאלות שחזרו על עצמן אז עשיתי העתק הדבק או ששלחתי את הכותבת לקרוא את ההסבר המפורט שהעלתי כאן למטה.

היו שאלות מורכבות מאד שדורשת הדרכה פרטנית, מבחינה מקצועית זה יהיה לא אחראי מצידי לענות על השאלות האלה ללא ראייה של התמונה הכוללת.

אל תשאירו דלתות פתוחות, תלכו להדרכה, לא נולדנו הוריםץ

גמילה זו אבן דרך כ"כ כמשמעותית שממש לא כדאי לזלזל בטיפול בקשיים בה.

בהצלחה רבה,

מוזמנות לשלוח לי שאלות למייל או לטלפון בשמחה,

אפרת

תודה גם לך@תחיה דולה 

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)

ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)

זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.

ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...

מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️

עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...

אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.

גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם

לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.

אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...

אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)

אבל דברים קטנים פה ושם.

נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.

זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...

וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.

פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.

ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.

גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.

גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.

מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.

אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.

מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:

‏‏19K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.3K‏‏ רגשות‏ | הוא ימני לאומני, היא שמאלנית...ואי אפשר לדבר על על זה בבית. ספיישל בחירות- "טיפול זוגי פוליטי" עם גברת רביע שמראה לנו כמה כולנו בעצם דומים ברצון שיהיה פה טוב ובאהבה לעם ולארץ שלנו וכמה זה בסדר לחשוב אחרת.. העיקר שנצליח לקבל אחד את השני ולהיות ביחד💜💜 מתוך הופעה בבית אבי חי | גברת רביע

כל הכבוד לך

חחח

וזו האמת של התורה.

הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.

אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.

ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.

ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה

אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,

אז בגלל זה לריב עם הבעל?

מציעה לך בכל לב

לא להכניס פוליטיקה הבייתה.

כן לכבד דעות אחד של השני

אבל אתם זוג אוהב

ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם

בגלל משהו חיצוני!

למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?

אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''

עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..

וכנל הפוך כמובן לומר לו

הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.

בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי

יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו

אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי

זה קשה לי מאוד

משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'

אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות

מנסה לדבר על דברים אחרים

ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר

השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'

לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-

1. שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה

2. שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו

3. שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)

האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️

בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.

אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי

שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.

הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"

ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?

החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.

על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.

ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.

דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.

אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.

חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.

בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.

גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.

אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.

הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.

ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.

אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"

כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?

עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.

גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?

זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.

בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.

יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.

סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.

אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.

גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.

למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?

ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.

ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.

אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.

גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.

למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.

כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.

עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.

עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.

עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.

אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?

לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.

אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.

בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.

(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)

בהצלחה

שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי

צריך להיות קבלה של האחר

על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו

לא משנה באיזה נושא

נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט

כי הוא לא יוצר פער בביצוע

אז זה אמור להיות קל יותר

אם אין קבלה

כדאי לעבוד עליה

משני הצדדים

אם מתאמנים על קבלה

זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס