ממתי גומלים מחיתול בלילה?

ילד בן 3 וחצי. לאחר הגמילה מהיום בגיל שנתיים וחצי הוא גם נגמל אוטומטית מהלילה למשך חודש בערך  ואז פתאום התחיל לעשות במיטה אז שמנו טיטול.

ערב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

טוב,

כמה זמן זה ככה?

כי  זה בד"כ מצב שאני ממליצה על הדרכה פרטנית כדי להבין מה מקשה עליו לשחרר. בד"כ זה מעיד על קושי ריגשי ועד שהחלק הזה לא יקבל מענה-הוא ימשיך ויתקשה להוציא.

אבל הנה כמה טיפים:

1.תגובה עניינית-מאד חשוב להתייחס לפספוס בצורה עניינית. לא לכעוס ולא לעודד.  

2.להכריח אותו לשבת באסלה את כמובן לא יכולה וזה גם לא יהיה נכון אבל מה שכן את יכולה זה לגרום לרצות לשבת ולהתרגל להשתהות בישיבה ע"י ספר\שיר\סרט קצר שיעזור לו לא לקום במשך 2 דקות. עצם ההתנסות מאד חשובה.

3.לגב החיתול-מה שבדרך כלל קורה עם ילדים גמולים שעושים קקי רק בחיתול זה שהם לא מתאמצים לעשות באסלה כי אין להם "סיבה", הם יודעים שיקבלו חיתול כשיצטרכו. מצד שני-אנחנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לעשות משהו שהוא לא בשל אליו ולכן אני ממליצה לתת לו אפילו לשבת עם חיתול בסיר או באסךה. לסיר יש יתרון של יציבות, הרגליים על הקרקע וגם התנוחה היא תנוחת קריעה וזה מקל על היציאה. 

4.לשחרר מאבקים וכמה שיותרלאפשר לו בחרה ביום-יום. הרבה ילדים שומרים לעצמם את הבחירה במה שקשור לגוף שלהם בגלל איזשהו צורך שלא מקבל מענה בבית.

ואם זה נמשך יותר מ3-4 חודשים אני ממליצה לקבל הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

כן לבינתיים אבל זה ממליצה בהדרגה להציע לו להוריד ע"י התנסות בישיבה בסיר או באסלה.

תשימו לב שזה לא נגרר יתר על המידה.

בהצלחה.

ערב טוב,

נשמע שיש אי סדר וחוסר עיקביות בגישה ובאסטרגיית הלמידה.

בבסיס תהליך למידה התפתחותי עומד עיקרון העיקביות וההתמדה-בטח כשמדובר בילדים רכים הם זקוקים לעוגן וביטחון בתהליך, הידיעה מה יקרה ומה תהיה תגובת ההורים מקלה על הילד להתקדם ולהתפתח בתהליך.

גמילה מחיתולים זה תהליך בו הילד מקבל עצמאות על הגוף שלו וכשאנחנו מתזכרים אות יותר מדי הם מקבל מאיתנו שדר שזו האחריות שלנו. הם לא לומדים באמת לשלוט בסוגרים אלא סומכים עלינו שנעשה זאת.

אתם חייבים לדבוק בעיקביות ובסנכרון עם הגן בדרך אחת ולהתמיד בה.

אני ממליצה ליצור "עוגנים" במהלך היום בהם אתם יוזמים הליכה לשירותים ושאר הזמן לסמוך עליו, בהתחלה הוא יפספס כי הוא רגיל שמתזכרים אותו אבל ככל שיעבור הזמן הוא ילמד להקשיב לגוף שלו ולגשת לשירותים בעצמו. 

בעיני הוא מבולבל ומרגיש אבוד בתהליך ולכןהוא מגיב גם הוא באי סדר-פעם מפספס ופעם לא.

האמירה צריכה להיות מצד אחד חד משמעית-אין חיתול. ומצד שני-בהמון אמפתיה וסבלנות לתהליך.

תחשבו אולי על הדרכה פרטנית אם לא תראו שיפור.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

 העלתי בתגובה הראשונה לפוסט של תחיה פוסט בדיוק על זה, על סוגי בשלות, איך מזהים אותם ואיך מתחילים.

בהצלחה רבה

אפרת

כי אני לא מחוברת לפייסבוק

תודה תחיה. ממליצה לכולן לקרוא- - הריון ולידה

גם אני חיפשתי מלא זמן עד שהבנתי

שלום אפרת,

הבת שלי, ילידת חשוון, נמצאת בגן עירייה השנה. התחלנו את הגמילה מחיתולים כשהייתה בת שנתיים וחצי. בהתחלה היה נראה שהיא קולטת את העניין מצוין ובהתלהבות, אבל אז חלה נסיגה. (נולד לה אח קצת לפני שהתחילה את הגמילה).

בתחילת השנה בגן היא הייתה עם תחתוני גמילה (טיטול בצורת תחתון), ואח"כ הגיעה בתחתונים רגילים. בהתחלה הייתה מפספסת לפעמים, אבל עכשיו כמעט ולא. או שעושה שם בשירותים, או שמתאפקת.

אבל בבית, לעומת זאת, היא משחררת לגמרי... מפספסת בלי שליטה.

אנחנו נותנים לה את האפשרות לבחור אם לשים טיטול בבית או להישאר בתחתונים, אבל כך או כך - היא עושה בלי לשים לב כמעט.

אני מניחה שזו תופעה מוכרת - השליטה העצמית בגן מול השחרור בבית.

השאלה: כמה לשחרר ולתת לה לפספס בחופשיות, וכמה להלחיץ אותה להיגמל גם בבית?

עד איזה גיל כדאי למשוך את הבחירה היומית הזו בין טיטול לתחתון?

(אני לא רוצה ללחוץ יותר מדי, כי יש לנו ניסיון של הצטאות עם אחד הילדים הקודמים, בגיל גדול יותר...)

תודה רבה!!

ערב טוב,

אני חושבת שזו טעות לאפשר בחירה בין חיתול לתחתון אחרי שהחלטתם לגמול אותה.

אני מחזיקה בדעה שכשמתחילים גמילה מורידים חיתול לגמרי בשעות היום, כדי לא לבלבל את הילד בתהליך.

אין ספק שהשינוי של הולדת האח הקטן גרמה לרגרסיה בתהליך וכדאי באמת לאפשר לה זמן אישי איתך ועם בעלך, חיזוק חיובי ותחושת מסוגלות כדי להעלות את הביטחון שלה. עם זאת-שוב, הבחירה בין חיתול לתחתון מבלבלת מאד ולכן אני מציעה לא לאפשר לה שם בחירה ולדבוק בזה שאין חיתול ושהיא גדולה וגדולים עושים בשירותים. בהתחלה היא תפספס אבל בהמשך היא תלמד לשלוט בסוגרים שלו וללכת בעצמה.

זה קצת כמו ילד שהולך לגן ושם מותר מוצץ ואז הוא הביתה ואסור. 

יש הבדל בין תהליך גמילה הדרגתי(חשיפה איטית לאורך זמן לתכנים וכד') לבין חוסר עיקביות ויצירה של בלבול בתהליך ולאפשר בחירה בין חיתול לתחתון זה מאד מבלבל.

תעבירו אליה את האחריות, תאמינו בה תתייחסו עניינית לפספוס ללא שמץ של כעס ולאט לאט זה יסתדר.

בהצלחה רבה,

אפרת

העניין הוא שבמשך כמה חודשים ניסינו להעביר לה את האחריות, והיא פשוט לא "לקחה" אותה. פספסה בלי חשבון. ולכן חשבנו לשחרר ולהעביר לה את האחריות בבחירה בין טיטול לתחתון.

מה הבעיה בעצם לעשות הבדל (בינתיים, כמובן) בין הגן לבין הבית? היא קולטת אותו מצוין. (את אותו בידול היא עושה בין היום לבין הלילה בנוגע לבקבוק של תינוקות: "ביום אני גדולה ובלילה אני תינוקת, ורק בלילה אני שותה בקבוק של קטנים". אנחנו בתהליכי גמילה איטיים מהבקבוק, אבל כרגע היא עדיין זקוקה לו לפעמים).

ומחדדת בקשר לאח שנולד: היא התחילה מיוזמתה את הגמילה כשבועיים אחרי הולדתו. רק לאחר חודש בערך חלה הנסיגה.

אשמח שתיצרי קשר כי אני מתקשה לענות כך בפורום. אשמח להבין יותר היכן הקושי ולסייע בהתאם.

אני ב0526410143.

ערב טוב,

העלתי פוסט בתגובה לתחיה בדיוק על סימני בשלות, זיהוי וחשיפה לתכנים לקראת תהליך הגמילה.קראי אותו בעיון ואני בטוחה שתקבלי שם כלים וידע.

לגבי ה"אחרי"-שלב חשוב שמראה על בשלות מסויימת לגמילה.

ולגבי המעון-גמילה חברתית לגמרי מסייעת בתהליך ואני ממליצה לחכות רק אם לא מאבדים טיימינג חשוב כרגע(במקרה שלכם לא נראה לי שזו הבעיה)

בהצלחה רבה,

אפרת

כשהילד מבין כמובן 

ערב טוב,

אני ממליצה בין גיל שנתיים ל3.

בהתאם לסימני הבשלות.

קראי את הפוסט שהעלתי בתגובה לתחיה, הוא יתן לך ידע רב.

בהצלחה רבה,

אפרת

מעונינת לגמול את בכורתי בהקדם האפשרי

1.מתי יהיה הכי טוב ואיך כדאי לעשות את זה?

היא בת שנתיים וחצי כמעט ואני רוצה לגמול באזור פורים פסח כשיתחמם

היא מודעת למעשיה וכבר דיברנו והתחלנו לנסות בסוכות גמילה

וחוץ מזה פוחדת מהשירותים ומהאסלה והמים...

אז נראה לי שניתן לה לעשות בסיר כבר קנינו לה סיר ותחתונים

2.אבל רציתי לשאול בעיקר מה עושים עם התנועתיות והקטע של הלבד והעצמאות

עד עכשיו היא זזה ומתעסקת לבד רחוק ממני ואז גומרת ואומרת שעשתה

את זה אין בקטע של הגמילה

יש תחליף ?

עם הסיר היא יכולה לשבת שעות עד שיצא .לא?

ככה היה בנסיון קודם..

ערב טוב,

1.קראי את הפוסט בתגובה שלי לתחיה. הוא יענה לך על השאלה.

ואני ממליצה להתחיל עם סיר, הוא יציב יותר ומתאים יותר לתהליך בהתחלה.

2.לגבי העצמאות-לא הבנתי בדיוק מה השאלה. זה גיל שהילד מבקש ודורש ניפרדות, עצמאות ושליטה כמה שיותר גדולה על גופו. זה שלב חשוב ויש לנו תפקיד חשוב לאפשר את זה ולעודד את העצמאות.

בהצלחה רבה,

אפרת

היא ממש זזה עם כל הגוף כשהיא מתפנה גדולים

וגם הולכת למקום רחוק ממני

לכן כשאני מושיבה אותה עם סיר לידי זה לא ילך

תכלס סיר מחייב לא להסתמך על תנועתיות ולשבת עד שיצא לה

לא?

איך אפשר לעזור?

תודה רבה רבה

ה

עכשיו הבנתי את השאלה.

אני מציעה לתת לה להתנסות בישיבה גם עם תחתונים או חיתול בלי קשר לצורך להתפנות. אפילו לקנות סיר קטן לבובה ולהושיב אותה שם לידה או תוך כדי סיפור.

בהדרגה היא תתרגל לשבת יותר מדקה וחצי

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

ילד משתמש בכלים שיש לו כדי להפעיל את ההורים לו, רגשית(התגןבה שלכם( ופיזית(ההתעסקות והניקיון).

היא מרגישה שאתם מופעלים מהדבר הזה ולכן היא ממשיכה.

אני ממליצה-

1. להתייחס עניינית לפספוס. לא לכעוס ולא לעודד.

2.לתת לה לנקות ולהתנקות. לפעמים זה עושה יותר בלאגן אבל זה חשוב ולא חלילה ממקום של עונש אלא ממקום של אחריות, לתת לה אחריות על עצמה ועל הצרכים שלה. ברגע שזה יהיה "שלה" היא תפספס פחות.

3.לספק "תשומת לב חיובית"-חיזוק חיובי,משימות של גדולים, חיזוק תחושת מסוגלות וכך היא תצטרך פחות למשוך תשומת לב "שלילית". 

בהצלחה רבה,

אפרת

הבת שלי בת שנתיים ו10 חודשים.  בגיל שנתיים ו4 בערך ניסינו לגמול אותה. הלך ממש יפה עם הקטנים ועם הגדולים פשול לא הלך. היא עשתה רק בתחתונים. ניסינו ככה איזה חודשיים ובסוף יחד עם המטפלת החזרנו את הטיטול. 

עכשיו אני חושבת שהיא מוכנה. בבית היא בלי טיטול בדר"כ וממש טובה.

השאלה שלי היא כזאת- היא לא מבקשת להוריד את הטיטול וכשעושה גדולים בטיטול היא מתריעה לפני וגם לא מבקשת להחליף. האם זה אומר שהיא מוכנה?? אני ממש לא רוצה לעשות שוב את הטעות ולהוריד לה כשהיא לא ממש מוכנה. מצד שני היא כבר גדולה ונראלי שהיא בשלה.. (רק לציין שב"ה היא ממש חכמה וממש מתקדמת יחסית לילדים בגיל שלה..)

אשמח להכוונה ויעוץ אם להתחיל בגמילה עכשיו או לחכות קצת? ואיך?

תודה רבה

ערב טוב,

אחד הסימנים הכי חשובים בבשלות זה הרצון של הילד להיגמל ולהוריד חיתול. חוויית גמילה טובה וקלה היא קודם כל דרך שיתוף פעולה מלא עם הילד.

אני קודם כל מציעה שתקראי את מה שהעלתי בתגובה לתחיה, כתבתי שם ארוכות בנושא.

ובנוסף אני מציעה להמשיך ולחשוף אותה לתכנים של גמילה מחיתולים, ספרים ולעורר שיח בנושא וכמובן לחזק עצמאות ובחירה.

בהצלחה רבה,

אפרת.

בני בן שנתיים וחצי ואני די חוששת מהגמילה אצלו.

רוצה לגמול קרוב לפסח. אוטוטו

אני דוגלת בשיטה שכל ילד והזמן שלו לגמילה. מתי שהוא בשל ואין בזה כללים או גיל מסוים שצריכים לגמול.

הענין הוא שאני די חוששת מהגמילה הזאת.

עם הבן הגדול היה לי ממש קשה בגמילה. גמלתי בסביבות גיל 3 (כי לפני כן לא היה מוכן לכך)

פספס המון. חיכה עד השנייה האחרונה כדי ללכת לשירותים ופספס...

הקטע שהוא יושב לעשות ואז צריך להעמד כדי להוציא שתן (בנים )

לקח לו המון זמן כדי להיגמל.

לעומת זאת- עם הבנות היה לי הרבה יותר קל. צ'יק צ'אק. ובגיל הרבה יותר מוקדם. (הן ביקשו).

איך עושים את זה שהגמילה תהיה מהירה, נעימה, לא מלחיצה (בעיקר אותי) ובצורה יעילה?

(במיוחד כשזה בן והוא דיי מזכיר לי את הגדול בדברים כאלה ואחרים..)

תודה רבה

ערב טוב,

החוויה מילדים קודמים לגמרי משפיעה עלינו, על איך שאנחנו תופסים את התהליך הזה וגם על הדרך בה נגיב לפספוסים. 

אני מציעה שתקראי את התגובה לתחיה, העלתי שם הסבר מפורט ומדוייק על סימני בשלות וכלים לתהליך גמילה קצר ומוצלח.

אני בטוחה שתצליחי ושהוא יצליח בקלות.

הכי חושב זה פשוט לסמוך עליו, לשחרר, לא לתזכר מיליון פעם ביום ולהגיב עניינית לפספוס.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כי זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

אתחיל בזה שאני מבינה את העומס בגידול שני קטנטנים, זה בהחלט לא פשוט.

עם זאת, חוסר סבלנות לתהליך הגמילה יגרור סביבה לחוצה ומרחב שלא יאפשר לו ללמוד מטעויות(פספוסים) ולהתקדם בתהליך.

בתור התחלה אני ממליצה פשוט להתחיל, ולתקראי על סימני בשלות בתגובה שהעלתי לתחיה, פרטתי שם המון על כל הנושא הזה. 

הלימוד של הקקי לוקח קצת יותר זמן, ותקראי למעלה תגובות מה אני ממליצה עם קקי.

אין מה לדאוג מעכשיו למשהו שעוד לא התחיל. תתחילו ואם צריך תיעזרו באנשי מקצוע בהמשך בהדרכה פרטנית. זה לא משהו אשני יכולה לענות עליו כרגע.

בהצלחה רבה,

אפרת

רעב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

לגבי ההפתעות-כטריגר ראשוני זה נהדר, אבל זו נהייתה התניה ואני לא ממליצה להמשיך עם זה. 

בהצלחה רבה,

אפרת

נגמל מטיטולים בגיל 2.8

די בקלות

גם בלילות

היה קם יבש

אחרי חודש בערך התחיל לפספס כל לילה. כמה פעמים בלילה. נגיד כל שלוש שעות עושה פיפי

אז החזרנו לו טיטול

והוא כבר חצי שנה ישן עםם טיטול

בשעות היום הכל חלק.. 

רוצים ממש לגמול מלילה.

איך ומה כדאי לעשות?

מילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

זו יכולה להיות אחת מהבעיות הבאות-

1.רצפת אגן חלשה ואז אני ממליצה על פיזיוטרפיסטית מומחית לרצפת אגן בילדים וכדי לחזק את רצפת האגן שלו.

2.קושי תחושתי-אם הוא אמר שהא לא מרגיש זה יכול לשבת על תת תחושה(הוא אוהב תחושות "כבדות" חימר,בצק,מגע עמוק?) כדי להתייעץ עם הגננת ועם מרפאה בעיסוק שמתמחה בויסות חושי.

3.היבט ריגשי-התגובה שלכם ומה שקורה סביב הדבר הזה כל פעם מייצר אצלו צורך להמשיך. אז אני ממליצה קודם כל לא לעשות מזה עניין, להתייחס לזה עניינית, לתת לו להחליף בעצמו כדי כמה שיותר להעניק לו עצמאות.

במידה ואתם לא רואים שיפור אני ממליצה לגשת להדרכה פרטניץ.

בהצלחה רבה,

אפרת

ילד בכור בן ארבע ורבע – גן ט. חובה. הגמילה ביום (שהתחילה בגיל שנתיים וחצי) היתה ארוכה ומתישה, ונגמרה רק בפסח האחרון – כלומר בגיל שלוש וחצי. בשבוע האחרון- יש רגרסיה. מפספס כל יום במשך היום לפחות פעם אחת בגן או בבית. לא היה איזשהו שינוי במשפחה או בגן שיסביר את זה ואני כבר מיואשת.

ולגבי גמילת הלילה – התחילה בגיל שלוש, ביוזמתו. היו כתשעה חודשים כמעט בלי פספוסים, ולאחר מכן, החל מהקיץ האחרון – מפספס המון. גם כשאנחנו מעירים לשירותים באמצע הלילה – קם בבוקר רטוב. יש לציין שגם כשבורח לו בלילה – הוא ממשיך לישון ולא מתעורר מזה.

נשמח לעצותיך. תודה!

ערב טוב נירה,

זה סיפור מעט מורכב כדי לקבל עצות דרך מחשב בלי לדעת את כל התמונה.

אני ממש ממליצה לגשת להדרכת הורים, גמילה לא צריכה להיות מטישה כ"כ ובמידה וכך את מרגישה ניתן לשנות את זה ע"י הדרכה מתאימה.

אל תשאירו את המצב הקיים כמו עכשיו-זה לא בריא לאף אחד מבני הבית.

מתנצלת, אך כאן אין לי כיצד לעזור בלי להבין את המכלול.

אשמח לסייע,

בברכה,

אפרת

המתוק שלנו בן 2.8 ולא מראה כל סימן של רצון להיגמל. רוב החברים סביבו גמולים כבר כך שהוא יודע מה זה שרותים וכו'. אחרי שהוא עושה בטיטול הוא מיד מדווח לנו כך שמודע לכך שעושה אך לפני לא מודיע אף פעם.

בעבר ניסתי להציע לו ללכת לשרותים והוא נכנס להיסטריה רק מהרעיון ולא הסכים.

יש לציין שנראה לי שהוא שולט בצרכיו כי לא מפספס אף פעם במקלחת או שמסתובב ללא טיטול בבית מעט זמן.

אשמח להדרכה והמלצה. תודה!

ערב טוב,

בדיוק בשביל זה העלתי בתגובה בתחתית השרושר הסבר מפורט כיצד לעודדאת הרצון של הילד להיגמל ע"י חיזוק עצמאות וחשיה לתכנים.

הוא יענה לך על כל השאלות.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

כמה זמן זה ככה?

כי  זה בד"כ מצב שאני ממליצה על הדרכה פרטנית כדי להבין מה מקשה עליו לשחרר. בד"כ זה מעיד על קושי ריגשי ועד שהחלק הזה לא יקבל מענה-הוא ימשיך ויתקשה להוציא.

אבל הנה כמה טיפים:

1.תגובה עניינית-מאד חשוב להתייחס לפספוס בצורה עניינית. לא לכעוס ולא לעודד.  

2.להכריח אותו לשבת באסלה את כמובן לא יכולה וזה גם לא יהיה נכון אבל מה שכן את יכולה זה לגרום לרצות לשבת ולהתרגל להשתהות בישיבה ע"י ספר\שיר\סרט קצר שיעזור לו לא לקום במשך 2 דקות. עצם ההתנסות מאד חשובה.

3.לגב החיתול-מה שבדרך כלל קורה עם ילדים גמולים שעושים קקי רק בחיתול זה שהם לא מתאמצים לעשות באסלה כי אין להם "סיבה", הם יודעים שיקבלו חיתול כשיצטרכו. מצד שני-אנחנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לעשות משהו שהוא לא בשל אליו ולכן אני ממליצה לתת לו אפילו לשבת עם חיתול בסיר או באסךה. לסיר יש יתרון של יציבות, הרגליים על הקרקע וגם התנוחה היא תנוחת קריעה וזה מקל על היציאה. 

4.לשחרר מאבקים וכמה שיותרלאפשר לו בחרה ביום-יום. הרבה ילדים שומרים לעצמם את הבחירה במה שקשור לגוף שלהם בגלל איזשהו צורך שלא מקבל מענה בבית.

ואם זה נמשך יותר מ3-4 חודשים אני ממליצה לקבל הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

ערב טוב,

שואלת כדי להבין- העיקוב ההתפתחותי הוא במעקב של רופא התפתחות?

אני מתקשה לענות על השאלה הזו כי נשמע שיש שם מעבר לקושי בגמילה אלא קושי בתקשורת ולמידה באופן כללי.

אני ממליצה על הדרכה פרטנית ואולי אף אבחון נוסף.

בהצלחה,

אפרת

נגמל ביום בגיל שנתיים וחצי. לפני כשנה ניסיתי לגמול בלילה, אבל לא ממש ידעתי איך עושים את זה, השארתי אותו בלי טיטול בלילה, הערתי אותו אחרי כמה שעות, אבל תמיד הוא קם בסוף בבוקר רטוב. איך מתחילים לגמול בלילה? הוא ילד מדהים, בוגר ונבון ומאד רוצה כבר להוריד את הטיטול אבל אני זו שמפחדת כי אני יודעת שהוא יקום רטוב

שבוע טוב. 

עונת הגמילה בפתח וחשבתי לרכז בשבילכן בפוסט מסודר את כל הטיפים והכלים כיצד לצלוח את תהליך הגמילה.

אי אפשר לדבר על גמילה בלי לדבר על חשיבות טיפוח ופיתוח העצמאות בגיל הרך, אז כמה דברים כל עצמאות ואז נמשיך לגמילה. 

הדרישה לעצמאות טבועה באדם מיום היוולדו שקורה בצורה הדרגתית, תינוק בימיו הראשונים תלוי בנוי לחלוטין ולאט לאט ככל שהחודשים עוברים הוא נהיה עצמאי יותר ויותר:

מושיט ידיים לחפצים, אח"כ זוחל, הולך, מטפס בעצמו ואז רץ, אוכל בעצמו וכן הלאה. כך שלמעשנ גמילה זו הקפיצה המשמעותית ביותר לעבר עצמאות ב3 שנים הראשונות לחיי הפעוט. 

למה עצמאות חשובה-

1.היא מחזקת את האמון של הילד בכוחותיו והיא הבסיס לדימוי עצמי גבוה. 

2.ילדים עצמאים גדלים כילדים בטוחים בעצמם ומצליחין להתמודד בצורה טובה יותר מטלות אישיות ובינאישיות. 

3.עצמאות היא למעשה תהליך מעגלי שמתגמל אצ עצמו. התנסות-----הצלחה----תחושת מסוגלות----הילד מעז יותר להתנסות. 

מהדברים שמקשים עלינו לחנך את ילדינו לעצמאות-

1.הצורך החזק שלנו לגונן עליהם. לשלוט במה שקורה ולקבוע. 

2.התרגלנו לספק את צרכיו של התינוק מינקות והתרגלנו להיות האחראים הבלעדיים עליו. 

3.אנחנו חלהששים מחוסר הצלחה של הילד-התנסויות בגן שעשועים וכד'.

4.מדברים בשמו-"הוא לא אוהב את זה", "הוא לא יודע לספור עדיין" וכו'.

5.אנחנו מתקשים(ולעיתים מתעלמים) מסימני העצמאות של הילד וממשיכים לעשות דברים במקומם ועבורם. 

6.לעיתים המזגשל הילד הוא שמקשה על עלינו לשחרר. 

איך עוזרים בפיתוח העצמאות של הילד?

1.התנסות עצמאית כבר מינקות.

2.לא למהר לעזור-דרך הלימוד הטובנ ביותר היא דרך התנסות עצמאית ולמידה מטעויות. גם פעולות שלוקחות זמן לילד ללמוד-ללמד אותו לא בזמנים לחוצים(ללבוש חולצה למשל אפשר להתאמן אחה"צ). גם חצי פעולה זו התנסות חשובה ובהמשך אנחנו גם נשאל שאלות מכוונות למציאת פיתרון-"מה דעתך על...?", "איך פעם הבאה זה לא יקרה...?" וכד'.

3.לחזק את מאמציו של הילד לעצמאות-בהקשר של גמילה:"אמא שוב פספסתי"-----"נכון מותק, אבל אתה מתאמץ ולומד לאט לאט". 

4.לקבל "לא" של הילד כתשובה לגיטימית. ילד שמתנגד יודע להביע את עצמו וזו דרך ביטוי חשובה מאד בימינו(בסוגריים-למידה של מוגנות מתחילה ביכולת של הילג להגיד לא). 

*****מאבקים של הורה וילד בגילוי עצמאות עלולים בטווח הרחוק ליצור מאבקי כח ונסיגה התפתחותית**** 

5.גבולות-גם בעצמאות חייבים להיות גבולות. גם יתר עצמאות לא טובה והתנסויות שלא תואמות גיל יכולים ליצור חוסר רצון בהמשך להתנסות דומה בגלל חוויה שלילית בעבר. 

6.להעניק לילד ביטחון ע"י נוכחות הורית-תחושה של הילד שיש לאן לחזור. "תדלוק רגשי"-ילדים בגיל הרך כל הזמן יחפשו אותנו דרך הראייה או השמיעה. ככל שניתן לזה מקום ולא נדחה אותם כך יהיה להם יותר קל לחזור חזרה לפעילות עצמאית. 

אוסיף כאן שבעצמאות כמו בגבולות חשוב למצוא את דרך האמצע-לא להיות נבוט וגם לא סמרטוט. 

גמילה-

הגיל המומלץ הוא בין 2 ל3.

יש 3 בחינות של בשלות:

1.גופנית- יכולת סבירה של הילד לשלוט על הסוגרים-אפשר להבחין בזה כאשר הילד אינו רטוב כל הזמן אלא נשאר יבש במשך פרקי זמן הולכים ומתארכים. ילד שהחיתול מפריע לו שהוא מלא וכשהוא מנסה לשלוט על יציאת הפיפי או הקקי ע"י הידוק הרגליים או קפיצות. 

2.שכלית-היכולת של הילד לקשר בין האיתותים הגופניים לבין ההתפנות בשירותים. האיתות של הילד מתבטא בכך שהוא הולך הצידה כשיש לו קקי או פיפי וילדים בשלים יותר יגידו כשיש להם או תוך כדי. 

3.רגשית-הגורם הכי חשוב בגמילה. 

הכוונה לרצון של הילד להיפרד מהחיתול, פשוט כי הוא רוצה להיות גדול ועצמאי.

גם יכולת מסויימת של הילד לאיפוק חשובה-לחכות לתור,להמתין שהחביתה תהיה מוכנה וכד'.

איך עושים את זה? 

אני ממליצה להיות לפחות 3 ימים בבית, בסביבה הבטוחה של הילד ורק לאחר מכן לשלוח לגן ולהתחיל בהדרגה להתרחר מהסביבה הביתית. 

הכנה מאד מאד חשובה-

שירים, סיפורים, ספרים על גוף האדם מאדמאד חשובים לחשיפה של הילד לעולם החדש שנפתח בפניו. לדבר על זה שהפיפי ןהקקי הם בעצם הלכלוך והפסולת שיוצאת מהגוף. 

בהארת סוגריים-חינוך למיניות בריאה מתחיל ממש עכשיו. "לא צנוע" להוריד מהלקסיקון. 

השיח הוא **רק** סביב פרטיות ולא ללא צנוע-האיברים פות\פין וטוסיק הם רק שלך ולאף אחד אין רשות לראות אותם חוץ מאמא,אבא,סבתא והגננת. לא לפחד לקרוא לילד בשמו ןלהפך אני ממליצה לא להתרגל לבולבול ותותה אלא לפין ופות. בלי שמול חיבה. ;) 

ביום הראשון-קמים בבוקר מורידים חיתול ומודיעים שמעכשיו כל פעם שיש תגיד\י לי ונלך יחד לשירותים . אפשר בהתחלה אפילו ליזום הליכה יחד כל 40 דקות. 

לעודד התנסות וישיבה בשירותים. 

פספוס? מנקים. לא יותר מדי עניין סביב הדבר. להחליף וזהו. כמה שיותר לתת עצמאות בתהליך הזה כך ייטב. תנו לילד להוריד,להתיישב לבד ולרדת מעצמו מהאסלה ולהרים חזרה. אל תכדו בשבילו או במקומו-תנו לו. 

כל יום אנחנו צריכים ךראות התקדמות ופחות ופחות פספוסים. בגן עלולה להיות ריגרסיה קלה בגלל הגירויים והסביבה החדשה-לא לפחד. לעודד אותו להמשיך. 

פיפיפרס? פחות אוהבת. שום פרס לא יחליף חיבוק חם ומשפט כמו "אני גאה בך מתוק שלי".תחושת המסוגלות וההצלחה של הילד לגמרי מספיקה. 

בלילה-חיתול. לחכות עם זה. פונקציות שונות. 

בצהריים-לשים בימים הראשונים ולראות מה קטרה בחיתול. אם הוא לא רטוב אפשר להוריד. 

באופן כללי ככל  שתתייחסו לתהליך בצורה טבעית יותר כך התהליך יהיה מוצלח יותר. 

ולסיכום-

תאמינו בהם. 

זה כל מה שילד צריך מההורים שלו כדי להצליח בחיים. 

בהצלחה רבה!

לקראת גמילה של ילד שני בעז"ה..

ורציתי לשאול לגבי גמילה בלילה- איך נכון לעשות?

ביחד עם הגמילה ביום? בנפרד?

ואיך עושים את זה?

כי הגדול פספס בלי סוף...

ממש תודה!

ערב טוב,

כולכן שאלתן על גמילת לילה אז אני אענה בתגובה אחת מפורטת לכולכן.

יש כמה גישות בנושא הזה ואסביר את הגישה שלי-

גמילת לילה בעיקר יושבת עלבשלות פיזיולוגית וגנים\תורשה וקשורה לויסות השתן בכליות.בלילה מופרש הורמון הhda שאחראי על ויסות השתן. הורים שפספסו עד גיל מאוחר-הסיכוי שהילדים שלהם יפספסו עד גי מאוחר-גבוה יותר.

עם זאת, כמובן שיש משמעות למעשים שלנו-

1.להביא למודעות. לדבר על זה. להסביר מה קורה בלילה- כמובן בהסבר פשטני ותואם גיל.

2.מעל גיל 5 אני ממליצה להעיר בלילה ולקחת לשירותים פעם אחת או פעמיים ולא לפני. הרפואה לא רואה בהרטבת לילה "בעיה" עד גיל 5 ולכן גם אין הרבה פעולות שהם ממליצים לעשות חוץ מלתת הורמונים שהם טוענים שלעיתים חסר.

מתחת לגיל 5 אני לא ממליצה לעשות הרבה מלבד לשים חיתול לילה והנ"ל.

3.לבדוק חולשה ברצפת אגן עם פיזיוטרפיסטית התפתחותית מומחית לרצפת אגן.

4. פעמונית-ד"ר קושניר. פעמונית שמעירה את הילד בלילה לשירותים.

הדעות חלוקות אבל כדאי לבדוק, לעיתים זה עוזר. 

בהצלחה רבה,

אפרת

מי שלא קיבלה מענה עדיין אפרת תענה בסופ"ש
 

אני לצערי לא אספיק הכל היום. אענה לשאר ביום רביעי.

יש כאן כמה שאלות מורכבות מדי שלא אצליח לענות בכתב ואמליץ לכן על הדרכה. 

יש מגבלות שלא ניתן לחצות גם בעזרת המדיה

לילה טוב,

אפרת

קודם כל תודה רבה לתחיה על הפלטפורמה.

השתדלתי לענות כמה שיותר בפירוט, היו שאלות שחזרו על עצמן אז עשיתי העתק הדבק או ששלחתי את הכותבת לקרוא את ההסבר המפורט שהעלתי כאן למטה.

היו שאלות מורכבות מאד שדורשת הדרכה פרטנית, מבחינה מקצועית זה יהיה לא אחראי מצידי לענות על השאלות האלה ללא ראייה של התמונה הכוללת.

אל תשאירו דלתות פתוחות, תלכו להדרכה, לא נולדנו הוריםץ

גמילה זו אבן דרך כ"כ כמשמעותית שממש לא כדאי לזלזל בטיפול בקשיים בה.

בהצלחה רבה,

מוזמנות לשלוח לי שאלות למייל או לטלפון בשמחה,

אפרת

תודה גם לך@תחיה דולה 

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

שומריה זה בלכיש.

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית

בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

לק"י

אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.

כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

מכל הלב💗

תחפשו מקום שיהיה לכם חברה ותעשו דברים ביחד/ תיפגשו לארוחות מדי פעם, זה דורש עבודה ומאמץ אבל שווה את זה בעיני.

הרבה הצלחה

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)