ממתי גומלים מחיתול בלילה?

ילד בן 3 וחצי. לאחר הגמילה מהיום בגיל שנתיים וחצי הוא גם נגמל אוטומטית מהלילה למשך חודש בערך  ואז פתאום התחיל לעשות במיטה אז שמנו טיטול.

ערב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

טוב,

כמה זמן זה ככה?

כי  זה בד"כ מצב שאני ממליצה על הדרכה פרטנית כדי להבין מה מקשה עליו לשחרר. בד"כ זה מעיד על קושי ריגשי ועד שהחלק הזה לא יקבל מענה-הוא ימשיך ויתקשה להוציא.

אבל הנה כמה טיפים:

1.תגובה עניינית-מאד חשוב להתייחס לפספוס בצורה עניינית. לא לכעוס ולא לעודד.  

2.להכריח אותו לשבת באסלה את כמובן לא יכולה וזה גם לא יהיה נכון אבל מה שכן את יכולה זה לגרום לרצות לשבת ולהתרגל להשתהות בישיבה ע"י ספר\שיר\סרט קצר שיעזור לו לא לקום במשך 2 דקות. עצם ההתנסות מאד חשובה.

3.לגב החיתול-מה שבדרך כלל קורה עם ילדים גמולים שעושים קקי רק בחיתול זה שהם לא מתאמצים לעשות באסלה כי אין להם "סיבה", הם יודעים שיקבלו חיתול כשיצטרכו. מצד שני-אנחנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לעשות משהו שהוא לא בשל אליו ולכן אני ממליצה לתת לו אפילו לשבת עם חיתול בסיר או באסךה. לסיר יש יתרון של יציבות, הרגליים על הקרקע וגם התנוחה היא תנוחת קריעה וזה מקל על היציאה. 

4.לשחרר מאבקים וכמה שיותרלאפשר לו בחרה ביום-יום. הרבה ילדים שומרים לעצמם את הבחירה במה שקשור לגוף שלהם בגלל איזשהו צורך שלא מקבל מענה בבית.

ואם זה נמשך יותר מ3-4 חודשים אני ממליצה לקבל הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

אפרת

כן לבינתיים אבל זה ממליצה בהדרגה להציע לו להוריד ע"י התנסות בישיבה בסיר או באסלה.

תשימו לב שזה לא נגרר יתר על המידה.

בהצלחה.

ערב טוב,

נשמע שיש אי סדר וחוסר עיקביות בגישה ובאסטרגיית הלמידה.

בבסיס תהליך למידה התפתחותי עומד עיקרון העיקביות וההתמדה-בטח כשמדובר בילדים רכים הם זקוקים לעוגן וביטחון בתהליך, הידיעה מה יקרה ומה תהיה תגובת ההורים מקלה על הילד להתקדם ולהתפתח בתהליך.

גמילה מחיתולים זה תהליך בו הילד מקבל עצמאות על הגוף שלו וכשאנחנו מתזכרים אות יותר מדי הם מקבל מאיתנו שדר שזו האחריות שלנו. הם לא לומדים באמת לשלוט בסוגרים אלא סומכים עלינו שנעשה זאת.

אתם חייבים לדבוק בעיקביות ובסנכרון עם הגן בדרך אחת ולהתמיד בה.

אני ממליצה ליצור "עוגנים" במהלך היום בהם אתם יוזמים הליכה לשירותים ושאר הזמן לסמוך עליו, בהתחלה הוא יפספס כי הוא רגיל שמתזכרים אותו אבל ככל שיעבור הזמן הוא ילמד להקשיב לגוף שלו ולגשת לשירותים בעצמו. 

בעיני הוא מבולבל ומרגיש אבוד בתהליך ולכןהוא מגיב גם הוא באי סדר-פעם מפספס ופעם לא.

האמירה צריכה להיות מצד אחד חד משמעית-אין חיתול. ומצד שני-בהמון אמפתיה וסבלנות לתהליך.

תחשבו אולי על הדרכה פרטנית אם לא תראו שיפור.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

 העלתי בתגובה הראשונה לפוסט של תחיה פוסט בדיוק על זה, על סוגי בשלות, איך מזהים אותם ואיך מתחילים.

בהצלחה רבה

אפרת

כי אני לא מחוברת לפייסבוק

תודה תחיה. ממליצה לכולן לקרוא- - הריון ולידה

גם אני חיפשתי מלא זמן עד שהבנתי

שלום אפרת,

הבת שלי, ילידת חשוון, נמצאת בגן עירייה השנה. התחלנו את הגמילה מחיתולים כשהייתה בת שנתיים וחצי. בהתחלה היה נראה שהיא קולטת את העניין מצוין ובהתלהבות, אבל אז חלה נסיגה. (נולד לה אח קצת לפני שהתחילה את הגמילה).

בתחילת השנה בגן היא הייתה עם תחתוני גמילה (טיטול בצורת תחתון), ואח"כ הגיעה בתחתונים רגילים. בהתחלה הייתה מפספסת לפעמים, אבל עכשיו כמעט ולא. או שעושה שם בשירותים, או שמתאפקת.

אבל בבית, לעומת זאת, היא משחררת לגמרי... מפספסת בלי שליטה.

אנחנו נותנים לה את האפשרות לבחור אם לשים טיטול בבית או להישאר בתחתונים, אבל כך או כך - היא עושה בלי לשים לב כמעט.

אני מניחה שזו תופעה מוכרת - השליטה העצמית בגן מול השחרור בבית.

השאלה: כמה לשחרר ולתת לה לפספס בחופשיות, וכמה להלחיץ אותה להיגמל גם בבית?

עד איזה גיל כדאי למשוך את הבחירה היומית הזו בין טיטול לתחתון?

(אני לא רוצה ללחוץ יותר מדי, כי יש לנו ניסיון של הצטאות עם אחד הילדים הקודמים, בגיל גדול יותר...)

תודה רבה!!

ערב טוב,

אני חושבת שזו טעות לאפשר בחירה בין חיתול לתחתון אחרי שהחלטתם לגמול אותה.

אני מחזיקה בדעה שכשמתחילים גמילה מורידים חיתול לגמרי בשעות היום, כדי לא לבלבל את הילד בתהליך.

אין ספק שהשינוי של הולדת האח הקטן גרמה לרגרסיה בתהליך וכדאי באמת לאפשר לה זמן אישי איתך ועם בעלך, חיזוק חיובי ותחושת מסוגלות כדי להעלות את הביטחון שלה. עם זאת-שוב, הבחירה בין חיתול לתחתון מבלבלת מאד ולכן אני מציעה לא לאפשר לה שם בחירה ולדבוק בזה שאין חיתול ושהיא גדולה וגדולים עושים בשירותים. בהתחלה היא תפספס אבל בהמשך היא תלמד לשלוט בסוגרים שלו וללכת בעצמה.

זה קצת כמו ילד שהולך לגן ושם מותר מוצץ ואז הוא הביתה ואסור. 

יש הבדל בין תהליך גמילה הדרגתי(חשיפה איטית לאורך זמן לתכנים וכד') לבין חוסר עיקביות ויצירה של בלבול בתהליך ולאפשר בחירה בין חיתול לתחתון זה מאד מבלבל.

תעבירו אליה את האחריות, תאמינו בה תתייחסו עניינית לפספוס ללא שמץ של כעס ולאט לאט זה יסתדר.

בהצלחה רבה,

אפרת

העניין הוא שבמשך כמה חודשים ניסינו להעביר לה את האחריות, והיא פשוט לא "לקחה" אותה. פספסה בלי חשבון. ולכן חשבנו לשחרר ולהעביר לה את האחריות בבחירה בין טיטול לתחתון.

מה הבעיה בעצם לעשות הבדל (בינתיים, כמובן) בין הגן לבין הבית? היא קולטת אותו מצוין. (את אותו בידול היא עושה בין היום לבין הלילה בנוגע לבקבוק של תינוקות: "ביום אני גדולה ובלילה אני תינוקת, ורק בלילה אני שותה בקבוק של קטנים". אנחנו בתהליכי גמילה איטיים מהבקבוק, אבל כרגע היא עדיין זקוקה לו לפעמים).

ומחדדת בקשר לאח שנולד: היא התחילה מיוזמתה את הגמילה כשבועיים אחרי הולדתו. רק לאחר חודש בערך חלה הנסיגה.

אשמח שתיצרי קשר כי אני מתקשה לענות כך בפורום. אשמח להבין יותר היכן הקושי ולסייע בהתאם.

אני ב0526410143.

ערב טוב,

העלתי פוסט בתגובה לתחיה בדיוק על סימני בשלות, זיהוי וחשיפה לתכנים לקראת תהליך הגמילה.קראי אותו בעיון ואני בטוחה שתקבלי שם כלים וידע.

לגבי ה"אחרי"-שלב חשוב שמראה על בשלות מסויימת לגמילה.

ולגבי המעון-גמילה חברתית לגמרי מסייעת בתהליך ואני ממליצה לחכות רק אם לא מאבדים טיימינג חשוב כרגע(במקרה שלכם לא נראה לי שזו הבעיה)

בהצלחה רבה,

אפרת

כשהילד מבין כמובן 

ערב טוב,

אני ממליצה בין גיל שנתיים ל3.

בהתאם לסימני הבשלות.

קראי את הפוסט שהעלתי בתגובה לתחיה, הוא יתן לך ידע רב.

בהצלחה רבה,

אפרת

מעונינת לגמול את בכורתי בהקדם האפשרי

1.מתי יהיה הכי טוב ואיך כדאי לעשות את זה?

היא בת שנתיים וחצי כמעט ואני רוצה לגמול באזור פורים פסח כשיתחמם

היא מודעת למעשיה וכבר דיברנו והתחלנו לנסות בסוכות גמילה

וחוץ מזה פוחדת מהשירותים ומהאסלה והמים...

אז נראה לי שניתן לה לעשות בסיר כבר קנינו לה סיר ותחתונים

2.אבל רציתי לשאול בעיקר מה עושים עם התנועתיות והקטע של הלבד והעצמאות

עד עכשיו היא זזה ומתעסקת לבד רחוק ממני ואז גומרת ואומרת שעשתה

את זה אין בקטע של הגמילה

יש תחליף ?

עם הסיר היא יכולה לשבת שעות עד שיצא .לא?

ככה היה בנסיון קודם..

ערב טוב,

1.קראי את הפוסט בתגובה שלי לתחיה. הוא יענה לך על השאלה.

ואני ממליצה להתחיל עם סיר, הוא יציב יותר ומתאים יותר לתהליך בהתחלה.

2.לגבי העצמאות-לא הבנתי בדיוק מה השאלה. זה גיל שהילד מבקש ודורש ניפרדות, עצמאות ושליטה כמה שיותר גדולה על גופו. זה שלב חשוב ויש לנו תפקיד חשוב לאפשר את זה ולעודד את העצמאות.

בהצלחה רבה,

אפרת

היא ממש זזה עם כל הגוף כשהיא מתפנה גדולים

וגם הולכת למקום רחוק ממני

לכן כשאני מושיבה אותה עם סיר לידי זה לא ילך

תכלס סיר מחייב לא להסתמך על תנועתיות ולשבת עד שיצא לה

לא?

איך אפשר לעזור?

תודה רבה רבה

ה

עכשיו הבנתי את השאלה.

אני מציעה לתת לה להתנסות בישיבה גם עם תחתונים או חיתול בלי קשר לצורך להתפנות. אפילו לקנות סיר קטן לבובה ולהושיב אותה שם לידה או תוך כדי סיפור.

בהדרגה היא תתרגל לשבת יותר מדקה וחצי

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

ילד משתמש בכלים שיש לו כדי להפעיל את ההורים לו, רגשית(התגןבה שלכם( ופיזית(ההתעסקות והניקיון).

היא מרגישה שאתם מופעלים מהדבר הזה ולכן היא ממשיכה.

אני ממליצה-

1. להתייחס עניינית לפספוס. לא לכעוס ולא לעודד.

2.לתת לה לנקות ולהתנקות. לפעמים זה עושה יותר בלאגן אבל זה חשוב ולא חלילה ממקום של עונש אלא ממקום של אחריות, לתת לה אחריות על עצמה ועל הצרכים שלה. ברגע שזה יהיה "שלה" היא תפספס פחות.

3.לספק "תשומת לב חיובית"-חיזוק חיובי,משימות של גדולים, חיזוק תחושת מסוגלות וכך היא תצטרך פחות למשוך תשומת לב "שלילית". 

בהצלחה רבה,

אפרת

הבת שלי בת שנתיים ו10 חודשים.  בגיל שנתיים ו4 בערך ניסינו לגמול אותה. הלך ממש יפה עם הקטנים ועם הגדולים פשול לא הלך. היא עשתה רק בתחתונים. ניסינו ככה איזה חודשיים ובסוף יחד עם המטפלת החזרנו את הטיטול. 

עכשיו אני חושבת שהיא מוכנה. בבית היא בלי טיטול בדר"כ וממש טובה.

השאלה שלי היא כזאת- היא לא מבקשת להוריד את הטיטול וכשעושה גדולים בטיטול היא מתריעה לפני וגם לא מבקשת להחליף. האם זה אומר שהיא מוכנה?? אני ממש לא רוצה לעשות שוב את הטעות ולהוריד לה כשהיא לא ממש מוכנה. מצד שני היא כבר גדולה ונראלי שהיא בשלה.. (רק לציין שב"ה היא ממש חכמה וממש מתקדמת יחסית לילדים בגיל שלה..)

אשמח להכוונה ויעוץ אם להתחיל בגמילה עכשיו או לחכות קצת? ואיך?

תודה רבה

ערב טוב,

אחד הסימנים הכי חשובים בבשלות זה הרצון של הילד להיגמל ולהוריד חיתול. חוויית גמילה טובה וקלה היא קודם כל דרך שיתוף פעולה מלא עם הילד.

אני קודם כל מציעה שתקראי את מה שהעלתי בתגובה לתחיה, כתבתי שם ארוכות בנושא.

ובנוסף אני מציעה להמשיך ולחשוף אותה לתכנים של גמילה מחיתולים, ספרים ולעורר שיח בנושא וכמובן לחזק עצמאות ובחירה.

בהצלחה רבה,

אפרת.

בעיה רצינית שככה זה כאב

ערב טוב,

החוויה מילדים קודמים לגמרי משפיעה עלינו, על איך שאנחנו תופסים את התהליך הזה וגם על הדרך בה נגיב לפספוסים. 

אני מציעה שתקראי את התגובה לתחיה, העלתי שם הסבר מפורט ומדוייק על סימני בשלות וכלים לתהליך גמילה קצר ומוצלח.

אני בטוחה שתצליחי ושהוא יצליח בקלות.

הכי חושב זה פשוט לסמוך עליו, לשחרר, לא לתזכר מיליון פעם ביום ולהגיב עניינית לפספוס.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כי זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

אתחיל בזה שאני מבינה את העומס בגידול שני קטנטנים, זה בהחלט לא פשוט.

עם זאת, חוסר סבלנות לתהליך הגמילה יגרור סביבה לחוצה ומרחב שלא יאפשר לו ללמוד מטעויות(פספוסים) ולהתקדם בתהליך.

בתור התחלה אני ממליצה פשוט להתחיל, ולתקראי על סימני בשלות בתגובה שהעלתי לתחיה, פרטתי שם המון על כל הנושא הזה. 

הלימוד של הקקי לוקח קצת יותר זמן, ותקראי למעלה תגובות מה אני ממליצה עם קקי.

אין מה לדאוג מעכשיו למשהו שעוד לא התחיל. תתחילו ואם צריך תיעזרו באנשי מקצוע בהמשך בהדרכה פרטנית. זה לא משהו אשני יכולה לענות עליו כרגע.

בהצלחה רבה,

אפרת

רעב טוב,

גמילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

לגבי ההפתעות-כטריגר ראשוני זה נהדר, אבל זו נהייתה התניה ואני לא ממליצה להמשיך עם זה. 

בהצלחה רבה,

אפרת

נגמל מטיטולים בגיל 2.8

די בקלות

גם בלילות

היה קם יבש

אחרי חודש בערך התחיל לפספס כל לילה. כמה פעמים בלילה. נגיד כל שלוש שעות עושה פיפי

אז החזרנו לו טיטול

והוא כבר חצי שנה ישן עםם טיטול

בשעות היום הכל חלק.. 

רוצים ממש לגמול מלילה.

איך ומה כדאי לעשות?

מילת לילה בניגוד לגמילה ביום קשורה באופן ישיר לגנטיקה ותורשה משפחתית ולבשלות פיזיולוגית. 

עד גיל 5 הרפואה לא מתייחסת להרטבת לילה כ"בעיה" ולכן גם הרופאים בד"כ ימליצו על טיפול התנהגותי כמו פעמונית של ד"ר קושניר או יתנו תוספות של הורמון שעוזר לויסות השתן בכליות-מה שאני לא ממליצה בשלב כ"כ מוקדם.

בגיל 3 וחצי אני ממליצה כמה דברים:

1.מודעות-לדבר על זה. להעלות את זה בשיחה מול הילד ולעודד  אותו לקום בלילה כשהוא מרגיש ולקרוא לכם לגשת לשירותים.

2.להפסיק שתיית נוזלים לפחות כשעה וחצי ללפני השינה.

מעבר לזה, פשוט לחכות בסבלנות.

אני לא ממליצה להרים אותו בלילה להתפנות כ זה לא מעביר לו את האחריות ומלמד אותו לקום בעצמו.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

זו יכולה להיות אחת מהבעיות הבאות-

1.רצפת אגן חלשה ואז אני ממליצה על פיזיוטרפיסטית מומחית לרצפת אגן בילדים וכדי לחזק את רצפת האגן שלו.

2.קושי תחושתי-אם הוא אמר שהא לא מרגיש זה יכול לשבת על תת תחושה(הוא אוהב תחושות "כבדות" חימר,בצק,מגע עמוק?) כדי להתייעץ עם הגננת ועם מרפאה בעיסוק שמתמחה בויסות חושי.

3.היבט ריגשי-התגובה שלכם ומה שקורה סביב הדבר הזה כל פעם מייצר אצלו צורך להמשיך. אז אני ממליצה קודם כל לא לעשות מזה עניין, להתייחס לזה עניינית, לתת לו להחליף בעצמו כדי כמה שיותר להעניק לו עצמאות.

במידה ואתם לא רואים שיפור אני ממליצה לגשת להדרכה פרטניץ.

בהצלחה רבה,

אפרת

ילד בכור בן ארבע ורבע – גן ט. חובה. הגמילה ביום (שהתחילה בגיל שנתיים וחצי) היתה ארוכה ומתישה, ונגמרה רק בפסח האחרון – כלומר בגיל שלוש וחצי. בשבוע האחרון- יש רגרסיה. מפספס כל יום במשך היום לפחות פעם אחת בגן או בבית. לא היה איזשהו שינוי במשפחה או בגן שיסביר את זה ואני כבר מיואשת.

ולגבי גמילת הלילה – התחילה בגיל שלוש, ביוזמתו. היו כתשעה חודשים כמעט בלי פספוסים, ולאחר מכן, החל מהקיץ האחרון – מפספס המון. גם כשאנחנו מעירים לשירותים באמצע הלילה – קם בבוקר רטוב. יש לציין שגם כשבורח לו בלילה – הוא ממשיך לישון ולא מתעורר מזה.

נשמח לעצותיך. תודה!

ערב טוב נירה,

זה סיפור מעט מורכב כדי לקבל עצות דרך מחשב בלי לדעת את כל התמונה.

אני ממש ממליצה לגשת להדרכת הורים, גמילה לא צריכה להיות מטישה כ"כ ובמידה וכך את מרגישה ניתן לשנות את זה ע"י הדרכה מתאימה.

אל תשאירו את המצב הקיים כמו עכשיו-זה לא בריא לאף אחד מבני הבית.

מתנצלת, אך כאן אין לי כיצד לעזור בלי להבין את המכלול.

אשמח לסייע,

בברכה,

אפרת

המתוק שלנו בן 2.8 ולא מראה כל סימן של רצון להיגמל. רוב החברים סביבו גמולים כבר כך שהוא יודע מה זה שרותים וכו'. אחרי שהוא עושה בטיטול הוא מיד מדווח לנו כך שמודע לכך שעושה אך לפני לא מודיע אף פעם.

בעבר ניסתי להציע לו ללכת לשרותים והוא נכנס להיסטריה רק מהרעיון ולא הסכים.

יש לציין שנראה לי שהוא שולט בצרכיו כי לא מפספס אף פעם במקלחת או שמסתובב ללא טיטול בבית מעט זמן.

אשמח להדרכה והמלצה. תודה!

ערב טוב,

בדיוק בשביל זה העלתי בתגובה בתחתית השרושר הסבר מפורט כיצד לעודדאת הרצון של הילד להיגמל ע"י חיזוק עצמאות וחשיה לתכנים.

הוא יענה לך על כל השאלות.

בהצלחה רבה,

אפרת

ערב טוב,

כמה זמן זה ככה?

כי  זה בד"כ מצב שאני ממליצה על הדרכה פרטנית כדי להבין מה מקשה עליו לשחרר. בד"כ זה מעיד על קושי ריגשי ועד שהחלק הזה לא יקבל מענה-הוא ימשיך ויתקשה להוציא.

אבל הנה כמה טיפים:

1.תגובה עניינית-מאד חשוב להתייחס לפספוס בצורה עניינית. לא לכעוס ולא לעודד.  

2.להכריח אותו לשבת באסלה את כמובן לא יכולה וזה גם לא יהיה נכון אבל מה שכן את יכולה זה לגרום לרצות לשבת ולהתרגל להשתהות בישיבה ע"י ספר\שיר\סרט קצר שיעזור לו לא לקום במשך 2 דקות. עצם ההתנסות מאד חשובה.

3.לגב החיתול-מה שבדרך כלל קורה עם ילדים גמולים שעושים קקי רק בחיתול זה שהם לא מתאמצים לעשות באסלה כי אין להם "סיבה", הם יודעים שיקבלו חיתול כשיצטרכו. מצד שני-אנחנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לעשות משהו שהוא לא בשל אליו ולכן אני ממליצה לתת לו אפילו לשבת עם חיתול בסיר או באסךה. לסיר יש יתרון של יציבות, הרגליים על הקרקע וגם התנוחה היא תנוחת קריעה וזה מקל על היציאה. 

4.לשחרר מאבקים וכמה שיותרלאפשר לו בחרה ביום-יום. הרבה ילדים שומרים לעצמם את הבחירה במה שקשור לגוף שלהם בגלל איזשהו צורך שלא מקבל מענה בבית.

ואם זה נמשך יותר מ3-4 חודשים אני ממליצה לקבל הדרכה פרטנית.

בהצלחה רבה,

ערב טוב,

שואלת כדי להבין- העיקוב ההתפתחותי הוא במעקב של רופא התפתחות?

אני מתקשה לענות על השאלה הזו כי נשמע שיש שם מעבר לקושי בגמילה אלא קושי בתקשורת ולמידה באופן כללי.

אני ממליצה על הדרכה פרטנית ואולי אף אבחון נוסף.

בהצלחה,

אפרת

נגמל ביום בגיל שנתיים וחצי. לפני כשנה ניסיתי לגמול בלילה, אבל לא ממש ידעתי איך עושים את זה, השארתי אותו בלי טיטול בלילה, הערתי אותו אחרי כמה שעות, אבל תמיד הוא קם בסוף בבוקר רטוב. איך מתחילים לגמול בלילה? הוא ילד מדהים, בוגר ונבון ומאד רוצה כבר להוריד את הטיטול אבל אני זו שמפחדת כי אני יודעת שהוא יקום רטוב

שבוע טוב. 

עונת הגמילה בפתח וחשבתי לרכז בשבילכן בפוסט מסודר את כל הטיפים והכלים כיצד לצלוח את תהליך הגמילה.

אי אפשר לדבר על גמילה בלי לדבר על חשיבות טיפוח ופיתוח העצמאות בגיל הרך, אז כמה דברים כל עצמאות ואז נמשיך לגמילה. 

הדרישה לעצמאות טבועה באדם מיום היוולדו שקורה בצורה הדרגתית, תינוק בימיו הראשונים תלוי בנוי לחלוטין ולאט לאט ככל שהחודשים עוברים הוא נהיה עצמאי יותר ויותר:

מושיט ידיים לחפצים, אח"כ זוחל, הולך, מטפס בעצמו ואז רץ, אוכל בעצמו וכן הלאה. כך שלמעשנ גמילה זו הקפיצה המשמעותית ביותר לעבר עצמאות ב3 שנים הראשונות לחיי הפעוט. 

למה עצמאות חשובה-

1.היא מחזקת את האמון של הילד בכוחותיו והיא הבסיס לדימוי עצמי גבוה. 

2.ילדים עצמאים גדלים כילדים בטוחים בעצמם ומצליחין להתמודד בצורה טובה יותר מטלות אישיות ובינאישיות. 

3.עצמאות היא למעשה תהליך מעגלי שמתגמל אצ עצמו. התנסות-----הצלחה----תחושת מסוגלות----הילד מעז יותר להתנסות. 

מהדברים שמקשים עלינו לחנך את ילדינו לעצמאות-

1.הצורך החזק שלנו לגונן עליהם. לשלוט במה שקורה ולקבוע. 

2.התרגלנו לספק את צרכיו של התינוק מינקות והתרגלנו להיות האחראים הבלעדיים עליו. 

3.אנחנו חלהששים מחוסר הצלחה של הילד-התנסויות בגן שעשועים וכד'.

4.מדברים בשמו-"הוא לא אוהב את זה", "הוא לא יודע לספור עדיין" וכו'.

5.אנחנו מתקשים(ולעיתים מתעלמים) מסימני העצמאות של הילד וממשיכים לעשות דברים במקומם ועבורם. 

6.לעיתים המזגשל הילד הוא שמקשה על עלינו לשחרר. 

איך עוזרים בפיתוח העצמאות של הילד?

1.התנסות עצמאית כבר מינקות.

2.לא למהר לעזור-דרך הלימוד הטובנ ביותר היא דרך התנסות עצמאית ולמידה מטעויות. גם פעולות שלוקחות זמן לילד ללמוד-ללמד אותו לא בזמנים לחוצים(ללבוש חולצה למשל אפשר להתאמן אחה"צ). גם חצי פעולה זו התנסות חשובה ובהמשך אנחנו גם נשאל שאלות מכוונות למציאת פיתרון-"מה דעתך על...?", "איך פעם הבאה זה לא יקרה...?" וכד'.

3.לחזק את מאמציו של הילד לעצמאות-בהקשר של גמילה:"אמא שוב פספסתי"-----"נכון מותק, אבל אתה מתאמץ ולומד לאט לאט". 

4.לקבל "לא" של הילד כתשובה לגיטימית. ילד שמתנגד יודע להביע את עצמו וזו דרך ביטוי חשובה מאד בימינו(בסוגריים-למידה של מוגנות מתחילה ביכולת של הילג להגיד לא). 

*****מאבקים של הורה וילד בגילוי עצמאות עלולים בטווח הרחוק ליצור מאבקי כח ונסיגה התפתחותית**** 

5.גבולות-גם בעצמאות חייבים להיות גבולות. גם יתר עצמאות לא טובה והתנסויות שלא תואמות גיל יכולים ליצור חוסר רצון בהמשך להתנסות דומה בגלל חוויה שלילית בעבר. 

6.להעניק לילד ביטחון ע"י נוכחות הורית-תחושה של הילד שיש לאן לחזור. "תדלוק רגשי"-ילדים בגיל הרך כל הזמן יחפשו אותנו דרך הראייה או השמיעה. ככל שניתן לזה מקום ולא נדחה אותם כך יהיה להם יותר קל לחזור חזרה לפעילות עצמאית. 

אוסיף כאן שבעצמאות כמו בגבולות חשוב למצוא את דרך האמצע-לא להיות נבוט וגם לא סמרטוט. 

גמילה-

הגיל המומלץ הוא בין 2 ל3.

יש 3 בחינות של בשלות:

1.גופנית- יכולת סבירה של הילד לשלוט על הסוגרים-אפשר להבחין בזה כאשר הילד אינו רטוב כל הזמן אלא נשאר יבש במשך פרקי זמן הולכים ומתארכים. ילד שהחיתול מפריע לו שהוא מלא וכשהוא מנסה לשלוט על יציאת הפיפי או הקקי ע"י הידוק הרגליים או קפיצות. 

2.שכלית-היכולת של הילד לקשר בין האיתותים הגופניים לבין ההתפנות בשירותים. האיתות של הילד מתבטא בכך שהוא הולך הצידה כשיש לו קקי או פיפי וילדים בשלים יותר יגידו כשיש להם או תוך כדי. 

3.רגשית-הגורם הכי חשוב בגמילה. 

הכוונה לרצון של הילד להיפרד מהחיתול, פשוט כי הוא רוצה להיות גדול ועצמאי.

גם יכולת מסויימת של הילד לאיפוק חשובה-לחכות לתור,להמתין שהחביתה תהיה מוכנה וכד'.

איך עושים את זה? 

אני ממליצה להיות לפחות 3 ימים בבית, בסביבה הבטוחה של הילד ורק לאחר מכן לשלוח לגן ולהתחיל בהדרגה להתרחר מהסביבה הביתית. 

הכנה מאד מאד חשובה-

שירים, סיפורים, ספרים על גוף האדם מאדמאד חשובים לחשיפה של הילד לעולם החדש שנפתח בפניו. לדבר על זה שהפיפי ןהקקי הם בעצם הלכלוך והפסולת שיוצאת מהגוף. 

בהארת סוגריים-חינוך למיניות בריאה מתחיל ממש עכשיו. "לא צנוע" להוריד מהלקסיקון. 

השיח הוא **רק** סביב פרטיות ולא ללא צנוע-האיברים פות\פין וטוסיק הם רק שלך ולאף אחד אין רשות לראות אותם חוץ מאמא,אבא,סבתא והגננת. לא לפחד לקרוא לילד בשמו ןלהפך אני ממליצה לא להתרגל לבולבול ותותה אלא לפין ופות. בלי שמול חיבה. ;) 

ביום הראשון-קמים בבוקר מורידים חיתול ומודיעים שמעכשיו כל פעם שיש תגיד\י לי ונלך יחד לשירותים . אפשר בהתחלה אפילו ליזום הליכה יחד כל 40 דקות. 

לעודד התנסות וישיבה בשירותים. 

פספוס? מנקים. לא יותר מדי עניין סביב הדבר. להחליף וזהו. כמה שיותר לתת עצמאות בתהליך הזה כך ייטב. תנו לילד להוריד,להתיישב לבד ולרדת מעצמו מהאסלה ולהרים חזרה. אל תכדו בשבילו או במקומו-תנו לו. 

כל יום אנחנו צריכים ךראות התקדמות ופחות ופחות פספוסים. בגן עלולה להיות ריגרסיה קלה בגלל הגירויים והסביבה החדשה-לא לפחד. לעודד אותו להמשיך. 

פיפיפרס? פחות אוהבת. שום פרס לא יחליף חיבוק חם ומשפט כמו "אני גאה בך מתוק שלי".תחושת המסוגלות וההצלחה של הילד לגמרי מספיקה. 

בלילה-חיתול. לחכות עם זה. פונקציות שונות. 

בצהריים-לשים בימים הראשונים ולראות מה קטרה בחיתול. אם הוא לא רטוב אפשר להוריד. 

באופן כללי ככל  שתתייחסו לתהליך בצורה טבעית יותר כך התהליך יהיה מוצלח יותר. 

ולסיכום-

תאמינו בהם. 

זה כל מה שילד צריך מההורים שלו כדי להצליח בחיים. 

בהצלחה רבה!

לקראת גמילה של ילד שני בעז"ה..

ורציתי לשאול לגבי גמילה בלילה- איך נכון לעשות?

ביחד עם הגמילה ביום? בנפרד?

ואיך עושים את זה?

כי הגדול פספס בלי סוף...

ממש תודה!

ערב טוב,

כולכן שאלתן על גמילת לילה אז אני אענה בתגובה אחת מפורטת לכולכן.

יש כמה גישות בנושא הזה ואסביר את הגישה שלי-

גמילת לילה בעיקר יושבת עלבשלות פיזיולוגית וגנים\תורשה וקשורה לויסות השתן בכליות.בלילה מופרש הורמון הhda שאחראי על ויסות השתן. הורים שפספסו עד גיל מאוחר-הסיכוי שהילדים שלהם יפספסו עד גי מאוחר-גבוה יותר.

עם זאת, כמובן שיש משמעות למעשים שלנו-

1.להביא למודעות. לדבר על זה. להסביר מה קורה בלילה- כמובן בהסבר פשטני ותואם גיל.

2.מעל גיל 5 אני ממליצה להעיר בלילה ולקחת לשירותים פעם אחת או פעמיים ולא לפני. הרפואה לא רואה בהרטבת לילה "בעיה" עד גיל 5 ולכן גם אין הרבה פעולות שהם ממליצים לעשות חוץ מלתת הורמונים שהם טוענים שלעיתים חסר.

מתחת לגיל 5 אני לא ממליצה לעשות הרבה מלבד לשים חיתול לילה והנ"ל.

3.לבדוק חולשה ברצפת אגן עם פיזיוטרפיסטית התפתחותית מומחית לרצפת אגן.

4. פעמונית-ד"ר קושניר. פעמונית שמעירה את הילד בלילה לשירותים.

הדעות חלוקות אבל כדאי לבדוק, לעיתים זה עוזר. 

בהצלחה רבה,

אפרת

מי שלא קיבלה מענה עדיין אפרת תענה בסופ"ש
 

אני לצערי לא אספיק הכל היום. אענה לשאר ביום רביעי.

יש כאן כמה שאלות מורכבות מדי שלא אצליח לענות בכתב ואמליץ לכן על הדרכה. 

יש מגבלות שלא ניתן לחצות גם בעזרת המדיה

לילה טוב,

אפרת

קודם כל תודה רבה לתחיה על הפלטפורמה.

השתדלתי לענות כמה שיותר בפירוט, היו שאלות שחזרו על עצמן אז עשיתי העתק הדבק או ששלחתי את הכותבת לקרוא את ההסבר המפורט שהעלתי כאן למטה.

היו שאלות מורכבות מאד שדורשת הדרכה פרטנית, מבחינה מקצועית זה יהיה לא אחראי מצידי לענות על השאלות האלה ללא ראייה של התמונה הכוללת.

אל תשאירו דלתות פתוחות, תלכו להדרכה, לא נולדנו הוריםץ

גמילה זו אבן דרך כ"כ כמשמעותית שממש לא כדאי לזלזל בטיפול בקשיים בה.

בהצלחה רבה,

מוזמנות לשלוח לי שאלות למייל או לטלפון בשמחה,

אפרת

תודה גם לך@תחיה דולה 

הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה

תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱

כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.

צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)

תודה!

כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא

גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...

אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)

אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..

אם הוא יונק בלבד - זה תקין,

אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃

הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו

מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.

רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)

יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..

בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת

אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

אני אשאל הפוך

למה לא?

לא יודעת, זה מציק לי

אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.

פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.

אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.

כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.

ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.

ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה

אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?

מה הוא מציע שיהיה בהסכם?

ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי

ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק

חיבוק♥️

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.

האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?

התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.

האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

ורוצה לתת לך משהו שממש עזר לי- מדיטציות.

אבל לא ארוכות ומתישות (שבסוף לא עושים), אלא כאלה של 5 דקות, ממוקדות (אני משתמשת באפליקציה שנקראת Mymedi מאמינה שיש עוד הרבה סוגים ברשת).

כבר אחרי שבוע בערך של תרגול התחלתי לראות שיפור. זה ממש מאמן את המוח להיות נוכח ב'כאן-ועכשיו'. גם באמצע יום עבודה, אם אני מרגישה שאני מאבדת פוקוס, אני יושבת עם עצמי אפילו שתי דקות (אני כבר מכירה את התרגול בע''פ...) ואח''כ אני חוזרת ממוקדת יותר.

יש שם מלא תרגולים, רובם בתשלום אבל יש גם חינמיים.

בתקופת הקורונה היו מעלים כל יום תרגול אחד חינמי, ואז התאהבתי בה. עכשיו באמת הרוב סגור.

אבל מי שלא מחפש גיוון וסבבה לו עם 'עוד מאותו דבר'- היא אחלה גם בגרסא החינמית.

נראה לי כדאי לך לבדוק את הכיוון של קשב ואם נראה שזה כן הכיוון אז נראה לי טיפול קוגפאן ממש מתאים לקושי שלך. בדיוק עובדים שם על אסטרטגיות לניהול עצמי.