בעיקרון אני ממש מגבילה צפיה במסכים גם בגילאים יותר גדולים, ועד גיל שנתיים משתדלת לא לתת בכלל.
היום בנסיעה ארוכה מהצפון, הבן שלי (בן 10 חודשים) בכה בנסיעה. זה כבר היה לקראת סוף הדרך (ב"ה את רוב הדרך הצלחנו לתזמן לשעת השינה שלו), אבל עדיין נשארה עוד כחצי שעת נסיעה עד הבית.
אחרי 10 דקות של בכי שניסיתי להרגיע אותו ולא עזר שום דבר, הפעלתי ביוטיוב מוסיקה לתינוקות שרואים על המסך כאלו עיגולים צבעוניים זזים ונתתי לו גם לראות (ולא רק לשמוע, כמו בדרך כלל). זה עבד כמו קסם והוא ממש נרגע (כשגם ליטפתי אותו תוך כדי).
אני ממש מתלבטת אם להמשיך להשתמש בזה בנסיעות כשקשה לו (כמובן שרק כמוצא אחרון ולא בתור נוהל קבוע מראש).
מה יותר גרוע- לתת לו לצפות ככה במסך שמרגיע אותו, או לתת לו לבכות?
היום בנסיעה ארוכה מהצפון, הבן שלי (בן 10 חודשים) בכה בנסיעה. זה כבר היה לקראת סוף הדרך (ב"ה את רוב הדרך הצלחנו לתזמן לשעת השינה שלו), אבל עדיין נשארה עוד כחצי שעת נסיעה עד הבית.
אחרי 10 דקות של בכי שניסיתי להרגיע אותו ולא עזר שום דבר, הפעלתי ביוטיוב מוסיקה לתינוקות שרואים על המסך כאלו עיגולים צבעוניים זזים ונתתי לו גם לראות (ולא רק לשמוע, כמו בדרך כלל). זה עבד כמו קסם והוא ממש נרגע (כשגם ליטפתי אותו תוך כדי).
אני ממש מתלבטת אם להמשיך להשתמש בזה בנסיעות כשקשה לו (כמובן שרק כמוצא אחרון ולא בתור נוהל קבוע מראש).
מה יותר גרוע- לתת לו לצפות ככה במסך שמרגיע אותו, או לתת לו לבכות?
), אבל באמת יש מצבים שאין ברירה... (אצלנו זה גם היה ברירה בין סרט לבין שוקולד, למשל... אלה שני הדברים שהכי הרגיעו אותו - מלבד טיול בחוץ, שלא תמיד התאפשר, כמובן...)
