ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.

אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.

היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

בהדסה הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5 ומיד נתנו אפידורל.

שע"צ שעות שעות עד שהגעתי לפתיחה 4 רק אז הכניסו לחדר ואז לחכות עוד שעתיים למרדים.

אבל אני קיבלתי בשעצ אפידורל בפתיחה 1

(לא חזרתי לבדוק... לא את שעצ ולא את האפידורל)

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.

אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

מלא מלא ערבים שם? 🙈

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.

בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.

מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.

הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.

חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה. 

אמרו שאין מקום וזהו.

וחיבוק @אמהלה , נשמע נורא

אני גם ילדתי בשבת בבוקר אז מניחה שהיו כאלה שהשתחררו רק במוצש, זה בטח גפ השפיע על מספק המקומות

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!

בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג

לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

אז לא ממש יודעת להגיד לגבי החדרים לידה

בשניהם האחיות שנתקלתי (ונתקלתי הרבה.. הייתי 4-5 ימים בכל אחד) היו מאוד נעימות ונחמדות

זכורה לי בשערי צדק דווקא רופאה שפחות היתה נחמדה כשבאה לבדוק אותי ומיילדת בניתוח עצמו שדיברה בטלפון תוך כדי

החדרים בעין כרם היו לי סבבה, אולי לא מרווחים אבל אפשר להסתדר (הייתי בביות מלא)

לא אהבתי את האוכל כל כך טבל לא כזה קריטי בעיניי. יועצת הנקה כן הגיעה אבל לא היתה מאוד יעילה להרגשתי

בשניהם בביות זה שתיים בחדר, נתנו לבעלי צמיד לישון איתי אבל יכול לביןת שאם היולדת השניה היתה מבקשת לא היו נותנים

אהבתי שהם מאוד מעודדים ביות מלא ולמרות שעברתי לידה קשה נתנו לי בלי בעיה וגם כשהתינוק היה בפוטו הביאו את הפוטו עד אלי לחדר והוא המשיך להיות איתי

עזרתן מאודד

לא מכירה את שערי צדק,  

אבל בליגה האחרונה הייתי בעין כרם כמה פעמים במיון, הייתי מאושפזת באם ועובר ואז שבןע התינוק היה בפגיה וכל הצוות בכל המחלקות היו פשוט מקסימים ונעימים, גם אלינו וגם ביניהם

הכי מגיע לך חופש בעולם...

איך יכול להיות שאי אפשר לקחת חופש?

חיבוק ענק, נשמע סיוט...❤️

ותודה על המילואים😍🇮🇱

@בארץ אהבתי

אני גם מורה בעלת עסק עצמאי.

בנןראה - לתלמידות שלי יש מבחן מסכם עוד שבןע וחצי אז אני חייבת לבוא,

ובעסק - יש לקוחות שצריכים את העבודות שלהם בחזרה😨

אני לא יודעת אם באת לקבל גם עצות, או רק לפרוק...

אבל אני רק אגיד שלפעמים גם הופעות גדולות מתבטלות או בדיחות ברגע האחרון כי הזמר חולה. וזה משנה להמון אנשים את התכניות, אבל זו הזכות הכי בסיסית לקבל חופשת מחלה כשחולים... וגם כשהילדים שלנו חולים, והבעל במילואים - זו לגמרי אמורה להיות הזכות שלך, גם אם אין לך תחליף...

(כמובן שאם יש לך דרכים להיעזר במשפחה וכדו' לשמור על הקטן ולהמשיך לעבוד, אפילו חלקית, זה גם פתרון טוב. אבל הכל צריך להיות לפי היכולות שלך, ומתוך הנחת מוצא שזו הזכות שלך לקחת חופשת מחלת ילד, בטח כשאין לך ברירה אחרת...)

ובכל מקרה - חיבוק ענק❤️❤️

מבינה מאוד את המחויבות שלך, אבל לדעתי היא לא לפני הילדון בשום אופן .

אגב הבנתי שארטיק לימזור מאוד מאוד מקל

רפואה שלמה♥️

יש נקודות מכירה בירושלים, שמישהו יביא לך מגילה 

לקחת נשימה ארוכה... זה יכול להיות ארוך

(הוא היה בבית שבוע... לעומת זאת חבר שכנראה נדבק ממנו חזר עוד לפניו...)

קנינו את המשחה של שפיצר

מרחנו קרמים

בימים הראשונים נתתי לפני הלילה גם נורפן וגם טינדין- שיעזור לו לישון

שרדנו כדי לספר

(וטיפ חשוב- תגזרו ציפוניים ותשתדלי במקסימום שלא יגרד

ותקפידו על הגיינה- שלא יתפוס גם אימפטיגו)

את המשחה של שפיצר מרחתי ולא ראיתי שיפור.

(יש לה תוקף? יש לנו משחה ישנה, אולי בגלל זה היא לא עבדה?)

ועכשיו הבאתי לו לימזור.

איזה קרמים מרחתם?

ומה זה טינדין?

גם עם נורופן הוא צורח כל הזמן...

עזר ממש במיידי. אבל יודעת שיש המון שהם נגד זה...

תודה לכם על ההקרבה למען עמ"י ❤️

בדיוק השבת הייתי עם מישהי שהיה לבת שלה עכשיו

והיא אמרה שהם לא השיגו טרי אז הביאה לה מהחנות גם חלב וגם יוגורט עיזים

וזה ממש עזר לה

התחילה לאכול ולדבר ולפני כן לא תפקדה

אני מרגישה ממש אמיצה חחח

לא מתאים לי להעז לעשות את זה...

אבל זה באמת לא רלוונטי ללכת כשהוא ככה, איתו או בלעדיו...

בזכותכן @בארץ אהבתי @המקורית

להשפריץ חלב עיזים ישירות מהעטינים של העז על השלפוחיות, על הפה ועל הידיים.

אצלנו קבוע למי שהיה מתחיל היינו רצים לעיזים. 

מוכר מאד, ותמיד תמצאי כאלה שבעד וכאלה שנגד.

אצלנו זה עזר

בהצלחה!

לזה ושהיא לא יכולה להמליץ על חלב עיזים בתור רופאה אבל שזה עוזר.

אז את נגד ויש כאלה שבעד.

הפה והגפיים זו מחלה לא נעימה וכואבת, אך לרוב עוברת תוך כמה ימים עד שבוע. הסכנה בחלב עיזים לא מפוסטר היא גדולה בהרבה מהמחלה הזו - חיידקים כמו ליסטריה/ברוצלה/סלמונלה יכולים לגרום למחלות קשות מאוד אצל ילדים במיוחד כאשר שותים ישירות מהעטין לתוך פצעים פתוחים.

אז יכול להיות שתרופת הסבתא הזו יעילה למחלת הפה והגפיים, אבל הסיכון בתרופה הזו עולה פי כמה על היתרונות שבכך.

ויש סיבה שרופאה לא יכולה להמליץ על דבר כזה.

פחות אבל שווה לנסות 

@אמא טובה---דיה! 

אני אנסה להרגיע שאצלנו זה היה מס' ימים בודדים והרגישה מעולה ממש רוב הזמן אז זה גם מנחם.

מסקנה שלי מהמילואים עם לא מעט מחלות ילד לצערי, לדחות מה שאפשר, לבקש עזרה ממי שאפשר (לבקש ממישהו שיביא לך תרופה/ להביא בייביסיטר שתוכלי לעבוד בזמן הרגוע שלו אם תמצאי מישהי שמוכנה או לנוח/ להזמין אוכל כדי שלא תצטרכי להכין, מה שמתאים לך ואפשרי), למצוא לעצמך פינוקים ולזכור שבסוף זה יעבור.

סלמון נראה לי שעדיף להקפיא.

מה עוד תכננת להכין?

זה ממש מלכתחילה מבחינתי...

הרבה פעמים אני מכינה שבת רגילה בחמישי וגם מלא נשים שמסביבי

מטבלים וסלטים ודאי (אגב חיים דווקא אני עושה בשבת עצמה אבל רטבים וכו כן מראש), דגים כמו סלמון בטח שאפשר.

עוף אני לא אוהבת מהמקרר אבל סתם כי אני מפונקת, עקרונית אין שום בעיה. ושניצלים למשל אני מקפיאה ישר אחרי הטיגון כי זה שומר על הטריות מאשר יומיים במקרר.

קיצר אם את לא בטוחה תשאלי על דברים ספציפים ונענה 🙂 

שאני מטגנת להם פיטריות עם בצל ותירס

או זיתים ברוטב עגבניות

סלט חצילים מטוגן

חצילים הכי רגיש יחסית מתוכם אבל גם הם יהיו בסדר גמור לשבת ככל הנראה במיוחד אם הם יישארו במקרר עד אז

זיתים ברוטב יכולים להחזיק במקרר גם יותר מזה

גם תירס פטריות בצל

בעיקר אם לא פותחים את הכלי בו זה נמצא.

בבישול החיידקים מתים, עובשים וחיידקים חדשים יצוצו וישגשגו רק אם תהיה חשיפה למזונות טריים או לאוויר/ משטחים . 

בקיצור מה שכתבתי שאפשר להכין סיר/ תבנית עם האוכל מתובל ולשים על הפלטה בחג שיתבשל לשבת.

לדוגמא: דג, עופות, קציצות ואפילו בשר.

סלטים מבושלים נשמרים מצוין בקירור

צריך מים? כמה זמן? לא יוצא יבש? לא יוצא שקוף למטה ולא מבושל בפנים?

אף פעם לא בישלתי על הפלטה אז אשמח להדרכה מפורטת 😅

אני עושה את זה הרבה פעמים בלי קשר לחג

מתבלת במה שבא לי ופשוט מניחה על הפלטה שעה וחצי לפני שבת ועד הסעודה זה מושלם..עם מעט מים

תבנית מכוסה בנייר כסף

שמים ישירות על הפלטה ועוקבים אחר הבישול.

אם הדג רותח ונראה שהוא מבושל לפי הצבע אז זה מוכן.

אם זה קרוב לסעודה, אז פשוט מניחים תבנית מתחת ומעלים את הדג למעלה כדי שלא יישרף ויתייבש.

מבחינת זמנים לדעתי זה בערך שלושת רבעי שעה ישירות על הפלטה.

כמובן תלוי בעוצמה של הפלטה.

אם את חוששת תחלקי לקופסאות נפרדות ותוציאי לשולחן רק מה שאת מגישה לאותה סעודה

אם את מכינה ממשהו כפול אז גם- לחמם רק את מה שלאותה הסעודה ואז בטוח יחזיק.

אם המקרר שלכם טוב,

באמת שאין פה שום סיכון....

אין לי ניסיון עם שמירת אוכל מקייטרינג.

אני מחלקת לתבניות לפי ארוחות. מחממת פעם 1.

ואפילו אוכלים בראשון-שני.

יש סלטים שנשמרים טוב במקפיא.

ויש דברים שאפשר להכין על הפלטה. אין לי ניסיון עם זה.

אבל מה שאפשר להקפיא ולהפשיר זה יכול להיות גם אחלה אופציה.

אם מקפיאים קרוב לזמן הבישול ואז מפשירים נניח מהחג בצהריים או מליל שבת במקרר זה אמור להיות ממש ממש בסדר. זו גם הקפאה קצרה, גם הפשרה במקרר היא טובה יותר לאוכל.. 

אני מכינה הרבה פעמים בכמות כפולה ומקפיאה חצי.

ברגע שזה בהקפאה לא משנה כמה ימים מראש.

אני מכינה פשטידת תירס עם זיתים וכזה,

לא פסטה ולא עם תפו"א.

גם לזניה עוברת הקפאה וחימום מצויין.

כמה ימים לפני אפשר להכין עלי בלינצעס שיעברו טיגון?

כמה זמן לפני בלינצעס, כמה אחרי טיגון עם גבינה.

בורקס בצק עלים אפוי עם גבינה ואוכמניות - כמה זמן במקרר? אפשר להקפיא?

וגם - זורמת עם הצעות למאכלים קלים להכנה במהלך החג לשבת

אני צריכה להכין כמה שיותר מוקדם את הדברים, לכן חשוב לי לדעת 

זה דבר שמאוד מתייבש.

לכן הייתי מקפיאה אותם לפי מנות, ומפשירה וממלאת לפני האכילה (את יכולה למשל להכין מראש את הגבינה המתוקה ולמלא בחג או לפניו).

לגבי מאכלים קלים, הכי קל צולנט 🙈 

האמת לא הייתה שמה מילוי נוזלי,

גם בקירור וגם בהקפאה זה לא כמו טרי, הנוזל נספג מדי בבצק והופך אותי למושי.

אם המילוי לא נוזלי, הכי טוב אם מכינים מראש, זה להקפיא ולחמם לפני ההגשה.

קייטרינג לדעתי פחות כי הם מבשלים לפני מן הסתם. לדעתי את יכולה להכין הכל וחלק גם לבשל על הפלטה בחג (כמובן לזכור ערוב תבשילים)

הייתה פעם אחת שחמתי קנתה סלטים מקייטרינג לחג ארוך ולא היה מוצלח בלשון המעטה

פשוט אף פעם לא בישלתי מחמישי לשבת,

נגיד את האוכל שנשאר משבת אנחנו לא אוכלים ביום ראשון וזה נזרק… אז על אותו משקל של זמן מחמישי לשישי…

השבוע הזדמנות לעשות ניסוי ;)

שיהיו לכולנו הכנות קלות וטעימות במטבח

זה שזה סופר בריא לילדים. סופר סופר.

ושאם קשה לך לצאת או להתרחק

אני זוכרת ש @נעמי28 ו @המקורית ו @שיפור הגיבו דברים מעניינים, אז אולי יוכלו להרחיב

@אפונה

אני כן זוכרת שקראתי תגובה שלה שאהבתי בשרשור הזה על פריקת מתח אם אני לא טועה

ואני מצטרפת לכל הכותבות שזה בריא מאוד. אצלנו בבית אני בכיף עושה מלחמות כריות עם הילדים וכאלה וזה ממש כיף ומקרב ומוציא אנרגיות..

לכבוד הוא לי שהתבלבלו בינינו

כתבו לך הרבה על התועלת של משחק אגרסיבי

ובאמת זה מבורך מאד!

יש כאן שני עניינים -

הקושי שלך עם משחק אגרסיבי

וההתאמה למוד של הילד.

לגבי השני, אני ממש יכולה להבין למה זה מפריע לך, אם הילד נמצא בפלואו כזה, זרימה טבעית של משחק באמת לא רצוי להפריע לו, וכדאי להסב את תשומת ליבו של בעלך לעניין.

או לדוגמא אם זה אינטנסיבי מידי ומבהיל את הילד - לדוגמא בהלה, שהיא גם רגש שחשוב לחוות תוך כדי משחק - אבל אפשר לזהות בקלות את הנקודה שהרגש הוא כבר יותר מידי וזה מבהיל באמת, לא בכאילו. ולהיות ערניים להתאים את העוצמה לילד.

אבל אם כל הרעיון של משחק אגרסיבי מרתיע אותך, ואת לא מרגישה בנח כשזה קורה, כדאי להתיידד איתו ולהרחיב אצלך את האיזור של הפורקן.

רוגע ונחת זה חשוב, אבל עדיף שהם יהיו תוצר של לב נקי ושקט ולא תוצאה של תסכולים כלואים.

ואגרסיביות היא דרך מצויינת לנקות את המערכת מתסכול. המח הולך לשם באופן טבעי, וכדאי לשמור על הנתיב הזה פתוח כי לא תמיד האחרים זמינים.

ואגרסיביות שלא יכולה להתפרק החוצה עלולה באין מוצא להיות מופנית פנימה - למחשבות טורדניות, ביקורת עצמית הרסנית ועוד.

משחקים פיזיים חשובים מאוד להתפתחות של הילד.

כן כדאי לקבוע כללים וגבולות.

לי למשל הפריע שהוא היה עושה את זה לפני שהם צריכים ללכת לישון מוציא אותם מהמוזה של השינה. או שהם היו מגזימים וזה נגמר בבכי שאני הייתי צריכה להרגיע.

בקיצור, לקבוע כללים ולזרום עם השאר, זה כיף להם מאוד וחשוב להם. יש לי בנות גדולות שמתבאסות שכבר לא יכולות להשתולל איתו כי הן חזקות וגדולות מדי 

זאת הדרך שלו לתקשר ולהיות עם הילד ולך יש דרך אחרת.

זה לא סותר את הדרך שלך, את יכולה להמשיך בשלך והוא בשלו.

בעיניי, לכל הורה יש את המקום שלו להחליט איזה סוג תקשורת הוא בונה עם הילדים.

מבחינתי, כשבעלי עם הילדים הוא מתפעל אותם ואיתם איך שהוא רואה לנכון ואני סומכת עליו שיעשה את זה בהכי טוב שלו.
 

אצלנו בעלי יותר משחקים עם תזוזה ואני יותר משחקים רגועים (קופסא וכאלה)

בעיניי מבורך שיש להם גם וגם.

ולמה זה מרגיש לך עוד ילד?

הוא בוכה כשמקבל מכה? את צריכה להרגיע אותו אחרי שנפל?

מה הופך אותו לילד בעינייך?

לא זוכרת אם מהניק או מאנונימי.

אני גם לא אוהבת אבל מבינה שזאת גם דרך לבנות קשר, לצערי  

כשבעלי ככה

משתולל עם הבת שלי

מטפס איתה מתגלש איתה בונה איתה מגדלים ושוברים ביחד בבום

גם עם האחים הקטנים שלו הוא משתולל

בשבת שיחק איתם משחקי ריצה

השתולל עם הבת שלי בכל הפארק

אני ממש שמחה מזה

מרגישה שאני נותנת לה את היציבות והחיבוקים והוא נותן לה את הפורקן של המרץ

אני עצמי מאוד כבדה וזה מבאס אותי

אני גם נהנית שהוא עדיין ילד קצת, זה כיף לי להרגיש צעירה (אנחנו באמת צעירים...)

בעיני, לא להכנס לזה בכלל

המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לילד שלך, יותר מכל רוגע או נחת, זה תחושה שאבא שלו הוא הכי בעולם

ושאת הכי סומכת עליו בעולם

כל השאר, כבר פחות חשוב

כמו שהקב"ה בחר בך להיות אמא שלו, ככה בחר בבעלך להיות האבא שלו

אני בול הייתי כמוך. כוצבת כי עברצי לגמרי בבורות האלה, שהם תוקעי זוגיות..

לנו הנשים יש תכונה לחשוב שכמו שנראה לנו זו האמת היחידה.

אבל מסתבר שלא..

ורק עוד משהו, ככל שנסתכל על הבעל בצור ילד, הוא יתנהג יוצר ככה.

ממליצה ממש על הספר, לדעת להכנע

אבא שלי השתולל איתנו וזה היה מדהים ומחבר ומהנה.

אבל הוא גם היה מקריא סיפורים, מלמד, משחק איתנו משחקי קופסה וכו.

באופן כללי לפותחת- יש ערך להשתוללות של ילדים בעיניי. משחק מ"כלום" (לרוץ מעץ לעץ או לא משנה מה), הוצאת אנרגיות, שחרור, צחוק.

בטח היום כשילדים פחות מתרוצצים בחוץ מפעם.

כמובן בגבולות של ביטחון וקבלת סמכות.

ממשחק כריות עם אבא - יש קבלת סמכות (הוא לא "מצפצף" על ההורים בלי הכרה), וגם לא רואה בזה סכנה גדולה (מקסימום קצת בכי)

אז בעיניי נהדר. 

יש הבדל בגילאים, השתוללות עם ילד בן שנה וחצי לא דומה להשתוללות עם ילד בן 6.

מה שאת מתארת, הוא לא רק השתוללות, אלא כזו שלפעמים לא מסתנכרנת עם הילד.

כלומר, ברור לנו שלהקפיץ ילד בטרמפולינה שנייה אחרי שנפל והוא בוכה זה לא מתאים.

כנ''ל עם לרקוד חזק ומהר עם ילד שהרגע התחיל לאכול.

באותה צורה, לזרוק כדור על ילד שמשחק להנאתו, מהווה חוסר סנכרון. במקרה כזה, האבא מוביל את המשחק והילד צריך להצטרף. המשחק שלו הופסק בכל מקרה.

באותה צורה השתוללות יכולת להיות חסרת סנכרון, בלי שימת לב להאם הילד עדייין רוצה להשתולל, האם הדגדודים כבר מציקים לו, האם הוא לומד משהו אחר.

זה ממש יכול להתחבר לקשיי קשב, אימפולסיביות.

אני חושבת שהרבה מהתגובות התייחסו למשחקים פיזים, שהם חשובים מאוד להתפתחות ולא לחוסר סנכרון שבא לידי ביטוי בהשתוללות (גם חוסר סנכרון חשוב, אבל כשהוא קורה מידי פעם ולא כבדרך קבע).

מה אפשר לעשות?

בגדול, לא יודעת.

אבל אולי לתת דוגמא למשחק משותף, אולי לשלוח אותו לאבא לדגדוגים כשאת רואה שהוא רוצה (לשקף לו שהנה עכשיו כנראה מתאים לו).

לדבר על יכולות קשב שמתהוות בגיל הזה, איך ילד ילמד להתמיד במשימה אם מפריעים לו?

לקרוא סימנים של חוסר רצון, וסימנים/ מילים בכלל. (לדוג' הוא משפשף עיניים, כנראה שהוא עייף, אולי לא מתאים להשתולל עכשיו).

יצא ארוךךך

שהוא ככה אוהב ומשקיע בו.

ולדעתי סופר חשוב לילדים. 

זה עניין של עבודה שלך של שחרור

הוא אבא ואת אמא, זה שוני של עולם ומלואו

הבית לא צריך להתנהל לפי אמא, ברוך השם שיש שני הורים ושני סגנונות ושני סוגי כוחות חיים

בעיקר ההתכתבות כל היום, גם בחברה חילונית זה לא מקובל שגבר ואישה סטרייטים שהם לא זוג, יתכתבו כל היום. עוד יותר מחשיד שהוא מחק את ההודעה.

העבודה ששניהם נשואים לא מפחיתה מהחשש בכלל.

גם בעלי עובד עם נשים בעבודה, ואני עם הרבה גברים, אבל יש גבולות ששומרים והוא לא נותן לי סיבה לחשוש. נשמע שזה לא ככה אצלכם.

מה לעשות? דבר ראשון התחושות שלך לגיטימיות, את לא פרנואידית, גם אם לא קורה שום דבר, לרוב הזוגות המצב הזה לא נעים, בין אם מצד הגבר ובין אם מצד האישה.

אז תני לעצמך לחשוש, את לגמרי נורמלית, ואל תתני לו לבטל את החששות שלך.

מה עוד לעושת? האם לעזוב את העבודה, האם להציב גבולות בעבודה (אני לא יודעת כמה עמוק  הקשר שלהם ) אני לא יודעת, אולי יהיו תגובות נוספות.

אבל מה שכן, לדעתי אף פעם לא לבוא ממקום נואש ומפוחד, אלא ממקום יציב שאתה הוא זה שצריך לפחד לאבד אותי ולא להיפך. 

גם אם זה אישה

אני לא יודעת מה המקרה, והאם זה רק איתה, וגם בעבודה יש גבולות בזמן ובדרך שזה נעשה.

וגם אם הכל טוב, יש כאלה זוגות שסוג העבודה הזאת לא מתאימה להם.

אבל אני גם ממש חושבת שרדיפה, מריבות תמידיות, חיטוט בפלאפון - מסמנים על נואשות שמרחיקה את בן / בת הזוג עוד יותר.

אם זה לא מתאים, ולגיטימי שלא, לשים גבול וזהו, לכבד את עצמך, ולא לנסות לתפוס על חם רק כדי להצדיק את האי נעימות הלגיטימית שהיא מרגישה.

מה היית מציעה לעשות?

צודקת, זה לא מכבד אותי וגם אמרתי לו שאני מרגישה הכלבלב הקטן שנובח מהצד ורק מנסים להשתיק אותו.

מצד שני הוא אומר שהוא כבר לא יכול פשוט להפסיק את בהתכתבות פתאום אז הוא יכול להגיד לה שהם צריכים להפסיק כי לי זה לא מתאים.

אני אמרתי שהפתרון היחיד בעיני הוא שאני אפסיק לדבר על זה ולשמוע עליה לגמרי! אבל לא יכולה להגיד שאני לא חושבת על זה

תודה על התגובה!

וזה גם לא צריך להיות דרמטי, פשוט לענות ענייני אם יש צורך.

את לא פרנואידית, זו סיטואציה לא פשוטה בכלל, וכמו שכתבת בעצמך זה דורש טיפול ולא רק התייעצות בפורום.

יש זוגות שצמחו ממשברים בסגנון הזה ויש זוגות שהתפרקו מדברים כאלו לגמרי.

חשוב לדעת שזה ממש הזמן להיפגש עם איש מקצוע ובע"ה להרים את הזוגיות למקום גבוה, לא לחכות...

..או שמצליחים לצמוח מזה לבד ואם לא לא בושה להיעזר...

חבל להתחלק עוד ועוד במורד...

נשמע סיטואציה בכלל לא פשוטה..

בריא וטוב שתרגישו בטוחים בזוגיות ועוגן אחד כלפי השנייה

אם המצב לא כך ולא משנה בדיוק איך זה קרה עד כאן זה הזמן לתפוס את זה..

זה אחד המתישים.

היינו פעם אחת לתקופה של שנה + וזה כן קצת עזר (בנושא אחר) אבל למצוא מישהי שהיא גם מתאימה לנו וגם פנויה בשעות מתאימות לנו זה כמעט בלתי אפשרי

בנוסף לזה זה דורש המון אנרגיה והמון כסף. והאמת שאין לי כח להתחיל לחפש אפילו

ברור שכדאי לנסות אבל אני קצת מיואשת מראש

שאני מאוד ממליצה מניסיון על יעל זקש, הניק נגמרו לי השמות בפורום...

באמת תותחית עללללל

ממש

ומקבלת גם בזום

ובמחיר באמת ידידותי

ושיחת טלפון לבדיקת התאמה והיכרות בחינם- ככה זכור לי אבל כבר זמן והמוח שלי פירה...

אני מתכתבת עם עובדים כשצריך קונקרטי

בעלי מתכתב עם לקוחות (עצמאי)

אני לא מציצה לו והוא לא בודק אותי ויש אמון. אבל אני מאמינה שאם הוא מסתיר ומשקר זה כבר בעייתי. לא כי חלילה.. אלא כי נחצה גבול שלא אמור להיחצות

מבחינתי לא בעיה שלך איך הוא יעשה את זה, אני כן הייתי אומרת - לדעתי נחצה פה גבול והיטשטשו ענייני עבודה ועניינים אישיים, אני מצפה ממך לטפל בזה. לא נעים כן נעים, תצא מהבור שנכנסת אליו. וזהו.

חיבוק♥️

הבית שלכם חשוב יותר מכל

וכן, לחשוב ביחד. אולי עם יועץ. מה אפשר לעשות. לחתוך קשר איתה. לשנות מקופ עבודה. כל דבר

אם הוא מחק הודעה ממנה, זה קו אדום בעיני...

את צודקת. נקודה!!!!!!

שלא יפעיל עלייך מניפולציות.

בין גבר לאישה נשואים לאחרים לא אמור להיות קשר חברי.

בטח לא כזה שגולש להודעות פרטיות וכו

אני עובדת 8 שנים עם גברים צמוד. מעולם!!!!!!! לא דיברתי עם אף אחד מהם שיחות של פטפוטי סרק.

וגם הם.

ויש לי לקוחות ששולחים לי לבבות- לעולם אני לא מגיבה על זה בחביבות.

אין אפוטרופוס לעריות

את צודקת באלף אחוז.

ואני מדי פעם נכנסת להודעות- לא כי אני חוששת ממנו. אני סומכת עליו.

אלא בעיקר לוודא שמישהי לא מגזימה ביחס הנחמד אליו (כי כבר קלטתי באיזורי מישהי ששמה עליו עין ומדברת איתו בנחמדות מדי)

זה אפילו לא עולה לי על קצה המחשבה האפשרות שהוא יתכתב עם מישהי בצורה כזו.

זה כ"כ לא תקין.

וזה שהוא מקטין את החששות שלך זה עוד יותר לא תקין.

גם בעלי עובד עם נשים ויוצא לו להתכתב גם חברי אבל לא ימים שלמים. ואם זה מפריע לי אני בהחלט אומרת לו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אגב יצא שקולגה חילונית שלחה לו סמיילי מנשק בקטע חברי תוך כדי ההתכתבות ושם הוא עצר את זה וביקש שלא.

ובאופן כללי יש איפשהו גבול שם צריך לעצור את זה. באמת זה קשוח כשעובדים בסביבה כזאת אבל אם מפריע לך הוא צריך לעצור את זה. 

אני לא חושבת שזה כזה מביך 

שיחשבו עלייך בעבודה שלו שאת אישה קנאית או משהו

אם מישהו מהעבודה שלי היה אומר לי שהוא רוצה להפסיק לדבר איתי כי זה מפריע לאשתו הייתי מבינה

לגיטימי שיפריע לך דיבור מעבר לטכני בינהם

תראי בגדול אם זה גולש לשאלות פרטיות שלא קשורות נטו נטו לעבודה זה בעייתי

אני גם העלתי שרשור לפני תקופה שבעלי עובד עצמאי ומישהי פשוט היתה מתקשרת אליו לפרוק לו לבכות לו פשוט לדבר איתו! זה גרם למלא מריבות בינינו גם הייתי אחרי לידה. .מאז הוא ניתק איתה קשר..אני חושבת שאם זה מרגיש לך יותר מדי ולא בהקשר של עבודה להגיד לבעל חד משמעמית לנתק קשר ואני בטוחה שהיא תבין או שתתחיל לסנן הודעות לדבר נטו ותכלס. 

כמו אמול (פורטה הכי טוב) או בלנאום,

לנגב בטפיחות עדינות טוב טוב עד שיבש ומיד אחכ למרוח משחה

אפשר בין לבין למרוח אקווה קרם, להרבה זה עוזר אבל לא מחליף את המשחה שהרופא נתן.

שמן אמבטיה אין לי - זה משמעותי לקנות?

לנגב בטפיחות עדינות - עם המגבת? אני ממש צריכה להרים לו את הראש לכל הכיוונים כדי להגיע עד לצוואר שלו, לפעמים מנסה לנגב עם טישו שזה יותר עדין וקל לדחוף פנימה אבל זה לא מוצלח כשהוא ממש רטוב. יש משהו אחר שיכול להתאים?

אקווה קרם זה רעיון.

מה עם ג'ל אלוורה? יכול לעזור גם? או שעדיף שלא?

זה רך וסופג ולא מוציא שאריות

כמה פעמים ביום את המקום

כל סבון תינוקות מייבש את העור קצת אז זה יקרה גם ככה

כמו כל פצע פתוח שכדאי לשטוף בתדירות גבוהה יותר

או שיש לך עצה איך לשטוף טוב גם בלי אמבטיה?

והאמת שאני כבר לא משתמשת לו בסבון תינוקות (הוא בן מעל שנה), עדיף לחזור לסבון תינוקות?

או ששמן אמבטיה אמור להחליף את הסבון?

(ולגבי שמן אמבטיה - הוא באמת שומני? זה לא מפחיד שהתינוק יחליק ככה מהידיים?)

אלא תחת זרם מים רק בצוואר עם היד שלך או עם חיתול בד ספוג מים

ממליצה להשתמש כן בסבון תינוקות

השמן בעיניי הוא סיוטי אז אני לא מהממליצות

לדעתכן זה יפה ומתאים לחדר הורים?

הסט שלנו נהרס ומחפשת סט קבוע במקום.. .

אני תמיד מתלבטת בלי סוף ואז מחליטה ואחכ יוצא לא משהו

לכן מעדיפה לשאול אחרים חחח.....

כמה זמן אחרי הלידה אפשר לברך הגומל?

מציינים שם שאחרי שנה יש ספק האם לברך בשם ומלכות.

את רק 4 חודשים אחרי 

הכל מבולבל אחרי לידה, אני בקושי זכרתי איזה שם בחרתי בסוף 😆

בכל מקרה, ממה שידוע לי זה רק אחרי 30 יום, אבל מה דעתך לעשות במקום זה סעודת הודיה?

תוכלי להגיד שם מזמור לתודה או להגיד כמה מילים.

אולי לשלב הפרשת חלה.

הייתי פעם במפגש כזה והיה מקסים.

אני ברכתי הגומל אולי אחרי חצי שנה/סביב שנה אפילו אני לא זוכרת

הייתי בתקופה נורא עמוסה וכל פעם שכחתי/לא היה לא נוח להגיע לבית כנסת ועוד ועוד.. ועד שנזכרתי

זה ממש בסדר

גם כשאת מברכת אף אחד לא יודע למה בירכת גם לא שואלים אז לא משנה..

הבעל מתאם עם הגבאי שאישתו הגיעה לברך הגומל, ואז בד"כ בסוף קריאת התורה, האישה מברכת, והציבור כולו עונה. 

אבל אם עבר זמן והיא מרגישה פחות בנוח אפשר לצאת ידי חובה על ידי מישהו אחר.

אני באופן אישי פחות מתלהבת מלברך בפני קהל המתפללים, אז בירכתי רק בבריתות שהיו יותר אינטימיות.

ואצל הבנות העדפתי לצאת ידי חובה 

שמברכים הגומל אחרי נסיעות.

נדיר יותר אצל אשכנזים

את צריכה מניין גברים

מניחה שעוד אפשר לברך.

ולי התחדש שלא חייבים מניין גברים. אז תבדקי, אולי יהיה לך נוח יותר מול חברות. 

להבנתי (וממה שקראתי עכשו כדי לוודא) - זה ממש לא מומלץ.

בתאונות יש יותר פגיעות מקדימה ולכן מאחורה בטוח יותר בצורה משמעותית.

ההמלצה היא לא להושיב מקדימה עד גיל 13.

נשמע לי שעדיף להושיב תינוק בסלקל שהוא נגד כיוון הנסיעה מאשר ילד בכיוון הנסיעה

אבל זה סתם מחשבה שלי שלא מבוססת על שום מידע אמיתי…

בכל מקרה חשוב לבטל את כרית האוויר!

אבל זה המקום הכי פחות בטיחותי ברכב.

תקראי על זה באתר של 'בטרם', יש להם הנחיות אם אין אפשרות אחרת, למשל להזיז את הכסא הכי אחורה שאפשר או לאפשר בוסטר רק לילד שיודע לשבת צמוד לגב המושב.

תחשבי על זה, שכרית האוויר היא ההגנה של המבוגר שיושב שם בזמן תאונה חלילה, ואת ההגנה הזו מבטלים... (כי זה יותר מסוכן לילד. אבל זה אומר שיש לו פחות הגנה לעומת מבוגר שישב שם).

בקיצור, כל עוד יש אפשרות אחרת - חד משמעית עדיף.