וכיון שאין לך ברירה את חייבת לקום ולהמשיך

ולחפש איך לחיות ולהמשיך

מה את יכולה לשפר

איך את יכולה להתקדם ולהגיע ליעד שלך

מה שלא הצלחת לפני שנה אפשר לקדם עכשיו

וכשתהיי שלמה עם התהליך שאת עושה, זה כנראה יעזור לך להשלים עם הסיפור שלה ולהיות שמחה בשבילה

והרבה יותר חשוב - יש סיכוי שזה יעזור לך להגיע ליעד שלך

אבל רק איתה היה שיתוף רגשי עמוק כזה, מכאן ההרגשה הקשה.

והאמת שבא לי כן להיות בזוגיות טובה רצינית ובריאה ולהתחתן, להקים בית ולהכיר חברות נשואות טריות כאלה במצבי שמתאימות לצרכים שלי כיום.

יולדת את הרביעי שלה תיכף..

שמחה בשבילה אבל אני מרגישה כבר מיאוס..

קיצר תקופה לא פשוטה:/

את יודעת שאומרים על לאה שה' שמע את הכאב שלה , את הבושה שלה במשך שנים 

ולכן היא זכתה להרבה ילדים .

תחשבי שהסביבה שלך מלאה בנשים נשואות ואת מתכווצת, ואת בבושה או עצובה 

את חושבת שה' למעלה לא מרגיש ורואה את הכאב שלך ?

"ותחסרהו מעט מאלוקים"...

הכאב שלך משותף עם ה' עם השכינה.

הוא רחמן הרבה יותר ממה שנדמה לנו , פשוט לפעמים שאנחנו חוות את זה זה ממש מרגיש כואב ואי אפשר להכיל שום רגש אחר..

לא יודעת אם זה מעודד אבל תחשבי כמה רעש זה עושה בשמיים.

רואים אותך, ה' רואה אותך , ואת חשובה.

שאני מתחברת לשורש הזה , משהו בי רגוע.

זה באמת נשמע קושי לא נורמלי... אני לא יודעת איך אפשר לעמוד בזה

התגובה שלך אליה ממש יפה זה מדהים שאת מצליחה לא להראות את הקושי שלך ולשמוח איתה וואו...

לבי יוצא אלייך ואל כל הרווקים ה' יביא לך מהר את זיווגך משורש נשמתך💕

תודה על האיחולים, אמן ואמן בקרוב ממש אבל בטוב 

אפשר לתת לך חיבוק? אם כן אז קחי אחד שרוצה לרפא את הלב ממני.

אני יודעת מה את עוברת.. טוב מדי יודעת.

ואת מדהימה שזו הגישה שלך, אני בטוחה שתעברי את התקופה הזו באמונה, ותגלי איזו אישה מדהימה את וכמה עוצמות קיימות בך בלי תלות בשום דבר.

הכל בך.

באמת הכל קיים בך.

הכוחות והכלים.

ויהיה לך כזה אור גדול וכזו שמחה גדולה בקרוב ממש, אני מבקשת מה' עבורך ועבור על המצפים והמצפות.

והאיש שלך כל כך ישמח בך, את תראי. ותהיה לכם בהירות גדולה שמעל לטעם ודעת.

שאלת איך עומדים בזה? אני בטוחה שפשוט תדעי מתוכך. מתוך מה שלמדת וגדלת להיות מהעבר, מהניסיונות הקודמים, מהדרך עצמה..

לא באה לחדש אבל אולי מה שעזר לי יעזור גם לך:

להקשיב בכנות לעצמך, ולהבין מה את צריכה עכשיו, מה הנפש שלך צריכה.

ואז לצעוק את זה, לכתוב את זה, לדבר את זה, לרקוד את זה... להוציא החוצה ולבטא את הרגש הזה איכשהו כמה זמן שהוא צריך להיות מורגש. להסכים להרגיש בעומק את הרגש הזה שלפעמים מרגישים לא בסדר להרגיש, מכל סיבה שהיא.

השלב הבא הוא לשאול:

מה את מרגישה שאת צריכה עכשיו?

מה יוכל לעזור לך להתמודד עם השמחה הזו המהולה בכאב? מה ומי יתמוך בך? ולשתף בכנות, לאסוף סביבך את מה שיחזק בך ואותך...

ובעיקר להבין שאת המציאות אי אפשר לשנות, אבל את הדרך שבה נלך בתוכה אנחנו בהחלט יכולים לבחור. ואפשר לבחור ללכת במרמור וכאב ואפשר לבחור להתמקד בטוב ובאור שבדרך, ואיך היית רוצה שהאיש שלך יפגוש אותך.

וכשתהיי שמחה, בע"ה תבוא השמחה.

ובכנות אגיד, שמה שהכי מחזיק אותי זו האמונה שגם אם אני לא מבינה כלום במהלך האלוקי הזה, אין לי ספק מי מנהל אותו ושהכל לטובתי. ואני בהודיה לה' על החוסר, על הדרך, על הכאב באמת מעומק הלב, כי זה באמת הטוב לי ואני אולי אבין מתישהו למה.

וגם אם לא אבין, אני בטוחה שזה הטוב המוחלט.

ויש בה משהו ביכולת הזו להתעלות מעל הדעת, לשמוח באמת עם ולמרות שהמצב מרגיש הכי הפוך עבורנו...

יש בה משהו שיכול לפתוח שערים שהיו סגורים הרבה הרבה מאוד זמן ולהביא רפואה ללב, גם אם לא מיד בדמות האיש והזוגיות, אלא במשהו עמוק ופנימי שמציב יסודות איתנים לבניין העתידי שלכם.

אז תסכימי לעצמך לפתוח את הלב לכל רגש שיעבור בך, לשמחה שלה... (זה קורה זה אפשרי! זה הגיע אליה ובוודאי יגיע גם אלייך בקלות ובמהירות),

לשמחה שלך שתגיע בקרוב בע''ה.

❤️

כשקראתי את התגובה שלך. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא, בכנות רגשית נכונה, בתחושת אמפטיה, בשפה העמוקה. הרגשתי כאילו נפגשתי עם הנשמה של עצמי וערכתי איתה שיח מעל הטבע האנושי, הגוף החומרי.

אין לי מילים לתאר עד כמה שהיית מדוייקת לי בזמן וברגע הנכון ועל כך תודתי היא לך.

תודה על האיחולים המברכת תבורך מפי עליון.

ריגשת אותי ממש. שמחה לשמוע שכך הרגשת.

ואמן! גם את יקרה.

ושתבשרי בקרוב על הטוב שלך שיגיע כהרף עין ממש. 

שולח חיבוק♥️

אני אנסה לעודד - אם לא במוד אל תקראי..

לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּיב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.

הכל נסיונות בעולם הזה. הכל נסיונות. הכל סובב אותך. המשפחה, החברים, השכנים, החברה שמתחתנת, אני.. והרשימה ארוכה - כל העולם...

והכל הוא בשבילך. הוא ניסיון בשבילך. והוא קשה. מאד. אבל היה יודע שיש לך את הכוחות לעמוד בו. מה שלא בכוחות - לא מגיע.

את מסוגלת לזה. את יכולה!

ה' אוהב אותך ובעז'ה יהיה לך בקרוב יותר טוב ועוד יותר טוב.

"גם כי אלך בגיא צלמות לא אחראי רע כי אתה עמדי"

אבל בכל זאת מבין קצת

כואב מאד

שה' יתן לך כח ושמחה לחיות את הכל בגדלות

ובעיקר שיתן לך זיווג ממש ממש מהר

בהצלחה

ממה שאני שומעת מהדברים שאת כותבת, נראה שאת נמצאת בחמשת שלבי האבל (אם את לא מכירה, אולי כדאי לקרוא על זה).

אני חושבת שחשוב לקחת את הזמן הזה ולהתאבל. את לא צריכה כאן ועכשיו להירגע.

באמת יש כאן משהו להתאבל עליו.

אני חושבת שלכולנו יש חרטות על דברים שלא עשינו כשהיינו צעירים יותר. (חבל שלא קניתי ביטקוין לפני עשור...)

אבל,

תאמיני לי שיש כאן אנשים שהיו רצינייים, ממוקדים רק חתונה חתונה חתונה זוגיות זוגיות זוגיות בשנות ה-20, ולא זכו...

אף אחד לא יכול לערוב לך שאם היית עושה את הדברים כך היית היום במקום אחר.

זה אתגר סופר רציני לראות אנשים רבים, ובמיוחד קרובים, מתקדמים במסלול החיים בעוד את מרגישה חוסר בחלק הזה של החיים.

זה מעניין שבפרשת השבוע אנחנו קוראים על משה ואהרון, וראך ושמח בלבבו, שאנחנו לומדים על השמחה של אהרון בשליחות משה.

בעולם שלנו הרבה יותר קל להזדהות עם כאב. לחוש אמפתיה כלפי מישהו שנמצא בצער ובקושי. אולי לבשל לו איזה ארוחה, ולהודות לקב"ה שזה הוא ולא אני.

אבל צריך עבודת המידות הרבה יותר גדולה כדי לשמוח בשמחתו של האחר. לחייך ולפרגן מתוך מקום אמיתי.

לענ"ד, אפשר לעבוד על זה, ללמוד להפריד בין מה שמתרחש מסביבי, לבין החיים שלי. אני לא אומרת שזה קל, אבל זה בהחלט אפשרי. לספר לעצמך שהשמחה שלה לא מעיבה לרגע על השמחה שלך, ולהשתמש בה כמניע שלך. אולי דווקא החוסר הזה של החברה שקרובה רגשית, ומתרחקת עכשיו כדי לבנות את ביתה, יעזור לך לפנות את המקום הזה לקרבה רגשית גדולה למישהו?

לגביי שלבי האבל אני לצערי מכירה מקרוב. האבל הוא לא עליה שאני סוג של מאבדת אותה כחברה אלא לגמריי על מצבי והתקיעות שבה אני נמצאת.

העלת נקודה חשובה לגביי ההשתדלות, שגם אם הייתי ממוקדת חתונה וזוגיות בגילי 20 לא אומר שזה היה מניב חתונה.

לגביי הנקודה האחרונה, מבינה במוח אבל קשה כרגע להתפנות לכך בלב, רגשית.

זה יחלחל לי יותר ללב אחרי החתונה.

כרגע נוסף לי עוד אלמנט שמקשה עליי וזה חינה שאליה מוזמנות חברות מהעבר שהתחתנו לפני 15 שנה ולהן יש כבר ילדים ביסודי וחטיבה. כך שהקושי עצום שבעתיים. חתיכת ניסיון יש לי פה.

וזה בא לי בגלים, יש ימים ושעות שיותר קל לי להתמודד ולהכיל ויש ימים ושעות שאני מרגישה מחנק ענקי, כאבים בחזה, כמו חרדה כזה.

אגב הניסיון הזה של התמודדות מול מה שהאחר במצבי מקבל בזמן שאני לא יכול לפגוש אותנו גם אחרי חתונה.

לדוגמה: רצון להקלט בהריון בזמן שאחרות במצבי וגילי יולדות בשרשרת, או רצון לקנות בית גדול יותר בזמן שהשני קנה אחד כזה. בקיצור זה מקום בנפש שמצריך עבודה ואני שמחה ומבינה שזו הזדמנות שלי לעבוד על זה כרגע. כך שיקל עליי בהמשך.

בכל מקרה מחכה לעבור בשלום ובטוב את החינה, החתונה ושבע ברכות.

ולחזור לנשום ברגוע כי כרגע אני בסערת רגשות

זה נשמע שאת מאוד מודעת, אבל שנראה שאת מאבדת את המקום לפרוק את זה. (ואם אני צודקת, את מוזמנת תמיד לפרוק כאן...).

אני חושבת שאת את תחליטי בראש שאת באה לחינה ומתמקדת בצדדים הטובים, ולא בחוסר שלך - תוכלי לשמוח בלפגוש חברות שלא ראית הרבה שנים. זו בחירה שלנו אם להרגיש מסכנות, חוסר, אולי נחיתות לעומת אחרות ש"הצליחו" להתחתן בשלב מוקדם יותר. אין שום סיבה שלא תעברי את זה בשלום ובטוב.

ואולי אפילו עוד צעד - למה לשדר לעצמך כל הזמן שאת בתקיעות? את יכולה לשכנע את עצמך לקרוא לזה בצורה אחרת, משהו שלא יבטא סטטיות.

ואני מסכימה איתך לחלוטין שזה מצב בנפש, וחלקינו פוגשים אותו ברווקות, אבל אפשר בהחלט לפגוש אותו בנקודות רבות ואחרות בחיים.

עבודת המידות זה דבר שלא נגמר.

אבל זה ממש לא קל.

ואפילו קשה...

ואני גם לא חושבת שצריך למהר. לאט לאט. לכל לכל תחושה את הזמן שלה. תני לעצמך להיות קצת בסערת רגשות. ואם את רואה שאת שוקעת בזה ולא מצליחה לצעוד הלאה - לפנות לעזרה מקצועית.

אין לי מילות חכמה או נחמה. רק תפילות לכוחות ולבשורות טובות. 

סכין מלובן נעוץ בך? כלומר תחושת בגידה?

למה התכוונת?

... 

בשורות טובות

כן גם לי זה קרה ברגע שאתה רואה חבר טוב שהצליח עלה על הרכבת ואתה נשארת לחכות לרכבת הבאה.
ממש לא נעים. מצד שני גם יכול לעורר אותי, אם היא הצליחה גם אני יכול להצליח. 
לשאול אותה איך הצלחת, איזה עצות יש לך שיוכלו לקדם אותי.
אני אישית רק ה' הוציא אותי מהסיוט של הדייטים. וצריך לדעת שחיי הנישואין תובעניים בצורה הרבה יותר גדולה מאשר רווקות שאין לו שום דאגות ובעיות.
אני אישית ממליץ על נשים או אנשים שיכולים לקדם אותך לקראת המטרה הנעלה של הקמת בית נאמן.
אני ממליץ על אלי גרון שהתרשמתי ממנו מאוד לטובה וכותב דברים מאוד נכונים.
פחות התחברתי למאמנים ומאמנות קאוצ'רים וכדו'. אם היית כבר אצל מאמנת תקופה משמעותית ואת רואה שלא התקדמת צריך פשוט להחליף אותה.
זה לא פשוט להצליח להתחתן נער הייתי והתבגרתי וראיתי הרבה אנשים שהתחתנו בגילאי 30-40 צריך לדעת איך עושים את זה נכון זה לא קל ולכן ראוי שיהיה מורה דרך בזה

הצלחתי להתנתק מהמחשבות על הססטוס שלי ולהיות שם עבורה.

קיבלתי דחיפה נפשית ורגשית בזכות החתונה שלה לחזור לדייטים ויאללה לחתונה בעז"ה.

בעזרת השם

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

תהיות תמיד יש, לכולם.

אם זה לא על קיומם של חייזרים אי שם, ונוגע ישירות לחיים ולאיכותם,

השאלה מה עושים עם זה. האם זה נשאר ככה,

או מיתרגם ל"איך אני יכול להפוך את זה (עצמי) ליותר טוב"

זאת בדיוק השעה שהוא בר שינוי? לא באופן מיידי, אלא בתהליך.

אני רואה למשל בעצם השאלה/תהייה שלך בשרשור, צעד ראשון לתהליך כזה.

דפוסים מחשבתיים מעסיקים אותי בכלל בחיים ובפרט בדייטים.

בעיני, הרגש הוא לא מי שמחליט.

השכל קולט את הרגש והוא מחליט.

השאלה עד כמה הרגש מגיע מאוזן ואז השכל מגיע ממקום ששולט על הסיטואציה ולא ממקום שנגרר אחרי הרגש.

בטיפולנט | אינטלקטואליזציה

כי זה רגש של הלקאה

כאילו של יכולתי לעשות אחרת

שבפועל מרגיש לי שאני ממש עובדת על עצמי

אז יש גבול גם לזה

ואם בגדול ממש מרגיש לי שאני עדינה עם הצד השני ומכבדת אותו אז לא צריך להיכנס כבר למעגל ..

ולרוב מבין מזה מה מתאים לי להמשך.

כך שזה לא מתוך הבנה מה אני צריך לתקן, אלא יותר צוהר להבין מה אני רוצה/צריך בתת מודע וממילא ללמוד להמשך ולדייק מה מתאים לי יותר.

המון בהצלחה,

העלית נקודות יפות למחשבה

* כן, ראיונות עבודה עלולים להיות מתישים, אבל בסוף לא צריך 100 "כן". גם 99 "לא" ואחריהם "כן" אחד - שווה את ההשקעה, ואולי דווקא אותו "כן" יהיה עבודת חלומותיך לעשרות השנים הבאות.

* אם אתה רוצה לשאול למה קיבלת תשובה שלילית, זה ממש לגיטימי לשאול! אני עצמי שאלתי בעבר, ושואלים אותי היום (וכנראה אשאל שוב בעתיד ). כמובן אל תצפה לתשובה מאוד מאוד ספציפית, אלא יותר תשובות כלליות כמו "חוסר ניסיון" או "היית באמת טוב, אבל בשקלול עם מועמדים אחרים מצאנו מישהו מתאים יותר" (תשובה שלכאורה לא אומרת כלום, אבל בפועל אומרת המון. אומרת שזה היה רק עניין של מזל, לפחות אם היא כנה ולא מסתירה מאחוריה דברים אחרים).

* לא צריך להגיד למישהו "אתה מקסים" אחרי פגישה של 10 דקות איתו, אבל בהחלט אפשר להגיד "היה לי נעים מאוד", ועם הפרצוף הנכון אז הצד השני יבין שזה לא נאמר סתם מתוך נימוס.

בהצלחה!

וואי מזכיר לי יותר מדי את השאלה של "מה אתה מחפש?" מצד אנשים שכל כך רחוקים משידוכים וכו, ומצפים שעכשיו תפתח את הלב(כי לרוב הם דווקא הכי מתעניינים בפרטי פרטים) ותגיד הכל כשתכלס אין להם שום דבר להציע, מבחינתם זה סתם עוד פיסת מידע שתשב להם בראש בלי תכלית. אז פחות אבל תודה.

זה מעצבן ומעיק, אבל כל עוד לא הולכים בדרך של תקשורת ישירה, לא רואה איך נמנעים מזה..

1. לקחת את מעט הפרטים שבגללם החלטתי לשדך ביניכם ולספר מה הם.

2. אם למשל קיבלת את ההצעה משדכן שני, בזמן קבלת ההצעה להבין שהמשודכים רוצים הצעה עם תוכן ולכן לשאול. לפחות פרטים בסיסיים. במקרה שבגללו פתחתי את השרשור, מסתבר שהיה כמעט ברור שלא רלוונטי

3. המשודכים יודעים? להאיץ. ברגע שיש צד שיודע, אפשר להאיץ את כל הסיפור ולספר לכל המעורבים שההצעה נמסרה וחסרים פרטים. ומהמעורבים אני מצפה שיקדישו את החמש שניות לשלוח הודעות נדרשות. גם ביום עמוס, אם קיבלתי הודעה "הבחור רוצה לשמוע פרטים", אני יכול להעביר את ההודעה לבחורה, ואז להעביר את הפרטים בחזרה לבחור. זה ממש קל ולא תמיד נעשה.

ובכל זאת, עובר זמן, אתה שולח הודעה לשדכנית?

לפעמים זה בשגגה ותזכורת יכולה לעזור.

קשה לי להאמין שיש בנות שמבררות חודש שלם על בחור, אלא מסתבר יותר שהן קיבלו את הפרטים באיחור או שמשהו לא עבר אליהן.

אם באמת השדכנית לא רצינית - זה ממש לא כיף

מאד...

תיקון קל-

כמו שהיא בסוף התחתנה עם מישהו אחר -"זיווג שני"- לא משורש נשמתה אבל כן לפי מעשיה,

גם הבחור שחלם והתעורר יכול למצוא מישהי שתואמת למעשיו וזיווגם יעלה יפה.

נראה לי שפעם באמת שברתי קליפס בטעות 😅 

אבל ממש מזמן... כילד

אבל צריך לדעת לא לשבור

כי אז הן רוצות שאקנה להן חדש

אני מאבד את זה שבנות מדברות על כל העניינים שלהן, זר (בן) לא יבין זאת

תופסן כזה מפלסטיק

אני פעם שיחקתי עם לק של אישתי (עוד הרבה לפני החתונה ) מפה לשם שפכתי אותו על הנעל שלה והרסתי לה את הנעל.

וזאת היתה נעל שהיא מאוד אהבה

יש לה במועדפים את הכ"א אישי שלי

אל דאגה, מאז נקנו עוד עשרות נעליים😂😅

כי כבר עברו את השלב של המביך לזכרוני

אבל כן היה לי מאוד לא נעים

אני זוכר שנסיתי לנקות את זה וזה עשה רק יותר גרוע 🫣

לכן לא נוגעים בלק

טיפ לחיים(:

לא מבין אם זה ציני

רק אתה שוכח שלא אני בחרתי את השם של השרשור

שום אגרסיביות לא היתה פה

וקשה לכבד את זה.

אני אפילו לא מדבר עכשיו על התוכן של ההודעה הפותחת בשרשור, זה בצד, גם אם יש מה להגיד, משתדלים לדון לכף זכות, ומאמין לך לא התכוונת לשום אגרסיביות. מקבל, אולי לא המילה הכי מדויקת.

אבל לא עשיתי שום דבר שמצדיק המשך עקיצה סרקסטית כשאת מגיבה ב"לא מותק".  - בדיוק כמו שאת היית מצפה מאף אחד כאן לקרוא לך בכינוי כזה, או דומה לו, כמפגין זלזול במעטה נאיבי גס (תחשבי בינך לבין עצמך מה הייתה התגובה שלך למישהו שהיה מתייחס אלייך בכינוי כזה בביטול ציני).

זה לא מכבד אותי, זה לא מכבד אותך. ברור שלא חשבת לפני שכתבת. ובין אם זאת הייתה המטרה שלך או לא, אני מסיים את הדיון הזה פה, תחשבי מה שאת רוצה על החומר שהנחתי פה (רוצה להאמין שזה ביכולתך, לפני שהמגננות שלך יקפצו ויעוורו היגיון, הגינות וד"א).

ולבנות מגדלים באוויר

להיות אופטימי, אבל לאו דווקא בגלל הסיכויים שתמצא את אשתך

מה שכן בטוח -

בטוח תפגש עם בנאדם,

בנאדם - זה לב ועיניים וטובו

לפעמים האדם שמולך גם כמוך חושש לפעמים עם בטחון לפעמים פחות

אבל המשותף לכל מי שפוגשים - כולם בחיפוש, בכולם יש צמאון.

להאמין בטוב של בני אדם

לא תמיד זה כזה ורוד, 

לפעמים זה משעמם, לפעמים זה פוגע, לפעמים זה מתיש

אבל בסוף, אתה נפגש עם בנאדם.

ככל שמסתכלים על תהליך החיפוש בצורה אנושית יותר

מצמצמים שחיקה, 

באים בראש פתוח

באים בוויב נעים וכיפי

וככה יש יותר סיכוי לממש הפוטניאל הזוגי כשמגיעים לדייט 

הרב מרדכי שטרנברג כתב שלפניי פגישה צריך להיכנס לראש של: "אני הולך לפגוש את אשתי בעזרת ה' (אולי)"

מצד אחד לבוא עם אמונה שזה זה ומצד שני להיות בראש פתוח