וכיון שאין לך ברירה את חייבת לקום ולהמשיך

ולחפש איך לחיות ולהמשיך

מה את יכולה לשפר

איך את יכולה להתקדם ולהגיע ליעד שלך

מה שלא הצלחת לפני שנה אפשר לקדם עכשיו

וכשתהיי שלמה עם התהליך שאת עושה, זה כנראה יעזור לך להשלים עם הסיפור שלה ולהיות שמחה בשבילה

והרבה יותר חשוב - יש סיכוי שזה יעזור לך להגיע ליעד שלך

אבל רק איתה היה שיתוף רגשי עמוק כזה, מכאן ההרגשה הקשה.

והאמת שבא לי כן להיות בזוגיות טובה רצינית ובריאה ולהתחתן, להקים בית ולהכיר חברות נשואות טריות כאלה במצבי שמתאימות לצרכים שלי כיום.

יולדת את הרביעי שלה תיכף..

שמחה בשבילה אבל אני מרגישה כבר מיאוס..

קיצר תקופה לא פשוטה:/

את יודעת שאומרים על לאה שה' שמע את הכאב שלה , את הבושה שלה במשך שנים 

ולכן היא זכתה להרבה ילדים .

תחשבי שהסביבה שלך מלאה בנשים נשואות ואת מתכווצת, ואת בבושה או עצובה 

את חושבת שה' למעלה לא מרגיש ורואה את הכאב שלך ?

"ותחסרהו מעט מאלוקים"...

הכאב שלך משותף עם ה' עם השכינה.

הוא רחמן הרבה יותר ממה שנדמה לנו , פשוט לפעמים שאנחנו חוות את זה זה ממש מרגיש כואב ואי אפשר להכיל שום רגש אחר..

לא יודעת אם זה מעודד אבל תחשבי כמה רעש זה עושה בשמיים.

רואים אותך, ה' רואה אותך , ואת חשובה.

שאני מתחברת לשורש הזה , משהו בי רגוע.

זה באמת נשמע קושי לא נורמלי... אני לא יודעת איך אפשר לעמוד בזה

התגובה שלך אליה ממש יפה זה מדהים שאת מצליחה לא להראות את הקושי שלך ולשמוח איתה וואו...

לבי יוצא אלייך ואל כל הרווקים ה' יביא לך מהר את זיווגך משורש נשמתך💕

תודה על האיחולים, אמן ואמן בקרוב ממש אבל בטוב 

אפשר לתת לך חיבוק? אם כן אז קחי אחד שרוצה לרפא את הלב ממני.

אני יודעת מה את עוברת.. טוב מדי יודעת.

ואת מדהימה שזו הגישה שלך, אני בטוחה שתעברי את התקופה הזו באמונה, ותגלי איזו אישה מדהימה את וכמה עוצמות קיימות בך בלי תלות בשום דבר.

הכל בך.

באמת הכל קיים בך.

הכוחות והכלים.

ויהיה לך כזה אור גדול וכזו שמחה גדולה בקרוב ממש, אני מבקשת מה' עבורך ועבור על המצפים והמצפות.

והאיש שלך כל כך ישמח בך, את תראי. ותהיה לכם בהירות גדולה שמעל לטעם ודעת.

שאלת איך עומדים בזה? אני בטוחה שפשוט תדעי מתוכך. מתוך מה שלמדת וגדלת להיות מהעבר, מהניסיונות הקודמים, מהדרך עצמה..

לא באה לחדש אבל אולי מה שעזר לי יעזור גם לך:

להקשיב בכנות לעצמך, ולהבין מה את צריכה עכשיו, מה הנפש שלך צריכה.

ואז לצעוק את זה, לכתוב את זה, לדבר את זה, לרקוד את זה... להוציא החוצה ולבטא את הרגש הזה איכשהו כמה זמן שהוא צריך להיות מורגש. להסכים להרגיש בעומק את הרגש הזה שלפעמים מרגישים לא בסדר להרגיש, מכל סיבה שהיא.

השלב הבא הוא לשאול:

מה את מרגישה שאת צריכה עכשיו?

מה יוכל לעזור לך להתמודד עם השמחה הזו המהולה בכאב? מה ומי יתמוך בך? ולשתף בכנות, לאסוף סביבך את מה שיחזק בך ואותך...

ובעיקר להבין שאת המציאות אי אפשר לשנות, אבל את הדרך שבה נלך בתוכה אנחנו בהחלט יכולים לבחור. ואפשר לבחור ללכת במרמור וכאב ואפשר לבחור להתמקד בטוב ובאור שבדרך, ואיך היית רוצה שהאיש שלך יפגוש אותך.

וכשתהיי שמחה, בע"ה תבוא השמחה.

ובכנות אגיד, שמה שהכי מחזיק אותי זו האמונה שגם אם אני לא מבינה כלום במהלך האלוקי הזה, אין לי ספק מי מנהל אותו ושהכל לטובתי. ואני בהודיה לה' על החוסר, על הדרך, על הכאב באמת מעומק הלב, כי זה באמת הטוב לי ואני אולי אבין מתישהו למה.

וגם אם לא אבין, אני בטוחה שזה הטוב המוחלט.

ויש בה משהו ביכולת הזו להתעלות מעל הדעת, לשמוח באמת עם ולמרות שהמצב מרגיש הכי הפוך עבורנו...

יש בה משהו שיכול לפתוח שערים שהיו סגורים הרבה הרבה מאוד זמן ולהביא רפואה ללב, גם אם לא מיד בדמות האיש והזוגיות, אלא במשהו עמוק ופנימי שמציב יסודות איתנים לבניין העתידי שלכם.

אז תסכימי לעצמך לפתוח את הלב לכל רגש שיעבור בך, לשמחה שלה... (זה קורה זה אפשרי! זה הגיע אליה ובוודאי יגיע גם אלייך בקלות ובמהירות),

לשמחה שלך שתגיע בקרוב בע''ה.

❤️

כשקראתי את התגובה שלך. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא, בכנות רגשית נכונה, בתחושת אמפטיה, בשפה העמוקה. הרגשתי כאילו נפגשתי עם הנשמה של עצמי וערכתי איתה שיח מעל הטבע האנושי, הגוף החומרי.

אין לי מילים לתאר עד כמה שהיית מדוייקת לי בזמן וברגע הנכון ועל כך תודתי היא לך.

תודה על האיחולים המברכת תבורך מפי עליון.

ריגשת אותי ממש. שמחה לשמוע שכך הרגשת.

ואמן! גם את יקרה.

ושתבשרי בקרוב על הטוב שלך שיגיע כהרף עין ממש. 

שולח חיבוק♥️

אני אנסה לעודד - אם לא במוד אל תקראי..

לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּיב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.

הכל נסיונות בעולם הזה. הכל נסיונות. הכל סובב אותך. המשפחה, החברים, השכנים, החברה שמתחתנת, אני.. והרשימה ארוכה - כל העולם...

והכל הוא בשבילך. הוא ניסיון בשבילך. והוא קשה. מאד. אבל היה יודע שיש לך את הכוחות לעמוד בו. מה שלא בכוחות - לא מגיע.

את מסוגלת לזה. את יכולה!

ה' אוהב אותך ובעז'ה יהיה לך בקרוב יותר טוב ועוד יותר טוב.

"גם כי אלך בגיא צלמות לא אחראי רע כי אתה עמדי"

אבל בכל זאת מבין קצת

כואב מאד

שה' יתן לך כח ושמחה לחיות את הכל בגדלות

ובעיקר שיתן לך זיווג ממש ממש מהר

בהצלחה

ממה שאני שומעת מהדברים שאת כותבת, נראה שאת נמצאת בחמשת שלבי האבל (אם את לא מכירה, אולי כדאי לקרוא על זה).

אני חושבת שחשוב לקחת את הזמן הזה ולהתאבל. את לא צריכה כאן ועכשיו להירגע.

באמת יש כאן משהו להתאבל עליו.

אני חושבת שלכולנו יש חרטות על דברים שלא עשינו כשהיינו צעירים יותר. (חבל שלא קניתי ביטקוין לפני עשור...)

אבל,

תאמיני לי שיש כאן אנשים שהיו רצינייים, ממוקדים רק חתונה חתונה חתונה זוגיות זוגיות זוגיות בשנות ה-20, ולא זכו...

אף אחד לא יכול לערוב לך שאם היית עושה את הדברים כך היית היום במקום אחר.

זה אתגר סופר רציני לראות אנשים רבים, ובמיוחד קרובים, מתקדמים במסלול החיים בעוד את מרגישה חוסר בחלק הזה של החיים.

זה מעניין שבפרשת השבוע אנחנו קוראים על משה ואהרון, וראך ושמח בלבבו, שאנחנו לומדים על השמחה של אהרון בשליחות משה.

בעולם שלנו הרבה יותר קל להזדהות עם כאב. לחוש אמפתיה כלפי מישהו שנמצא בצער ובקושי. אולי לבשל לו איזה ארוחה, ולהודות לקב"ה שזה הוא ולא אני.

אבל צריך עבודת המידות הרבה יותר גדולה כדי לשמוח בשמחתו של האחר. לחייך ולפרגן מתוך מקום אמיתי.

לענ"ד, אפשר לעבוד על זה, ללמוד להפריד בין מה שמתרחש מסביבי, לבין החיים שלי. אני לא אומרת שזה קל, אבל זה בהחלט אפשרי. לספר לעצמך שהשמחה שלה לא מעיבה לרגע על השמחה שלך, ולהשתמש בה כמניע שלך. אולי דווקא החוסר הזה של החברה שקרובה רגשית, ומתרחקת עכשיו כדי לבנות את ביתה, יעזור לך לפנות את המקום הזה לקרבה רגשית גדולה למישהו?

לגביי שלבי האבל אני לצערי מכירה מקרוב. האבל הוא לא עליה שאני סוג של מאבדת אותה כחברה אלא לגמריי על מצבי והתקיעות שבה אני נמצאת.

העלת נקודה חשובה לגביי ההשתדלות, שגם אם הייתי ממוקדת חתונה וזוגיות בגילי 20 לא אומר שזה היה מניב חתונה.

לגביי הנקודה האחרונה, מבינה במוח אבל קשה כרגע להתפנות לכך בלב, רגשית.

זה יחלחל לי יותר ללב אחרי החתונה.

כרגע נוסף לי עוד אלמנט שמקשה עליי וזה חינה שאליה מוזמנות חברות מהעבר שהתחתנו לפני 15 שנה ולהן יש כבר ילדים ביסודי וחטיבה. כך שהקושי עצום שבעתיים. חתיכת ניסיון יש לי פה.

וזה בא לי בגלים, יש ימים ושעות שיותר קל לי להתמודד ולהכיל ויש ימים ושעות שאני מרגישה מחנק ענקי, כאבים בחזה, כמו חרדה כזה.

אגב הניסיון הזה של התמודדות מול מה שהאחר במצבי מקבל בזמן שאני לא יכול לפגוש אותנו גם אחרי חתונה.

לדוגמה: רצון להקלט בהריון בזמן שאחרות במצבי וגילי יולדות בשרשרת, או רצון לקנות בית גדול יותר בזמן שהשני קנה אחד כזה. בקיצור זה מקום בנפש שמצריך עבודה ואני שמחה ומבינה שזו הזדמנות שלי לעבוד על זה כרגע. כך שיקל עליי בהמשך.

בכל מקרה מחכה לעבור בשלום ובטוב את החינה, החתונה ושבע ברכות.

ולחזור לנשום ברגוע כי כרגע אני בסערת רגשות

זה נשמע שאת מאוד מודעת, אבל שנראה שאת מאבדת את המקום לפרוק את זה. (ואם אני צודקת, את מוזמנת תמיד לפרוק כאן...).

אני חושבת שאת את תחליטי בראש שאת באה לחינה ומתמקדת בצדדים הטובים, ולא בחוסר שלך - תוכלי לשמוח בלפגוש חברות שלא ראית הרבה שנים. זו בחירה שלנו אם להרגיש מסכנות, חוסר, אולי נחיתות לעומת אחרות ש"הצליחו" להתחתן בשלב מוקדם יותר. אין שום סיבה שלא תעברי את זה בשלום ובטוב.

ואולי אפילו עוד צעד - למה לשדר לעצמך כל הזמן שאת בתקיעות? את יכולה לשכנע את עצמך לקרוא לזה בצורה אחרת, משהו שלא יבטא סטטיות.

ואני מסכימה איתך לחלוטין שזה מצב בנפש, וחלקינו פוגשים אותו ברווקות, אבל אפשר בהחלט לפגוש אותו בנקודות רבות ואחרות בחיים.

עבודת המידות זה דבר שלא נגמר.

אבל זה ממש לא קל.

ואפילו קשה...

ואני גם לא חושבת שצריך למהר. לאט לאט. לכל לכל תחושה את הזמן שלה. תני לעצמך להיות קצת בסערת רגשות. ואם את רואה שאת שוקעת בזה ולא מצליחה לצעוד הלאה - לפנות לעזרה מקצועית.

אין לי מילות חכמה או נחמה. רק תפילות לכוחות ולבשורות טובות. 

סכין מלובן נעוץ בך? כלומר תחושת בגידה?

למה התכוונת?

... 

בשורות טובות

כן גם לי זה קרה ברגע שאתה רואה חבר טוב שהצליח עלה על הרכבת ואתה נשארת לחכות לרכבת הבאה.
ממש לא נעים. מצד שני גם יכול לעורר אותי, אם היא הצליחה גם אני יכול להצליח. 
לשאול אותה איך הצלחת, איזה עצות יש לך שיוכלו לקדם אותי.
אני אישית רק ה' הוציא אותי מהסיוט של הדייטים. וצריך לדעת שחיי הנישואין תובעניים בצורה הרבה יותר גדולה מאשר רווקות שאין לו שום דאגות ובעיות.
אני אישית ממליץ על נשים או אנשים שיכולים לקדם אותך לקראת המטרה הנעלה של הקמת בית נאמן.
אני ממליץ על אלי גרון שהתרשמתי ממנו מאוד לטובה וכותב דברים מאוד נכונים.
פחות התחברתי למאמנים ומאמנות קאוצ'רים וכדו'. אם היית כבר אצל מאמנת תקופה משמעותית ואת רואה שלא התקדמת צריך פשוט להחליף אותה.
זה לא פשוט להצליח להתחתן נער הייתי והתבגרתי וראיתי הרבה אנשים שהתחתנו בגילאי 30-40 צריך לדעת איך עושים את זה נכון זה לא קל ולכן ראוי שיהיה מורה דרך בזה

הצלחתי להתנתק מהמחשבות על הססטוס שלי ולהיות שם עבורה.

קיבלתי דחיפה נפשית ורגשית בזכות החתונה שלה לחזור לדייטים ויאללה לחתונה בעז"ה.

בעזרת השם

א' אשרייך על ההתמודדות וזה לא קל.

ב' הייתי מציע באינטרקציה בינכם שיהיה איזה מרחק ביטחון מרחק שבו נוח ללכת ולהרגיש קרובים אבל לא קרוב מידיי שיוביל אתכם לסיטואציות כאלה. אשריכם על ההתמודדות מקווה שיעבור מהר

בזמנו בררנו האם מאורסים צריכים לשמור על ההרחקות של תקופת הנידה, אבל אין לזה התיחסות מפורשת. לדעתי מי שרוצה לקחת את זה, גם אם באופן חלקי, זה יכול לעזור.

בגדול בעיקר לא להעביר מיד ליד, לא לשבת על ספה אחת, לא לאכול מקערה משותפת. את בטח לומדת את זה עכשיו בהדרכת כלות.

מה שהכי יכול לחזק ברגעים האלו זו החלטה המשותפת, כדי שגם אם צד אחד יישבר, שירגיש שהצד השני לא יזרום איתו.

ואולי לשמור ייחוד יותר "חמור" אני אקרא לזה, לא סתם ללכת ברחוב אלא לשבת במקומות ציבורים עם אנשים במרחק שהם כמעט יכולים לשמוע את השיחה שלכם? סתם הצעה שעלתה לי עכשיו, אני לא יודעת עד כמה זה ישים.

זו תקופה קשה, אבל היא עוברת. עוד מעט תוכלו להקים את הבית שלכם והכל יהיה מותר בקדושה וטהרה.

האירוסין מכל הבחינות אבל בעיקר מהבחינה של המגע היתה לי קשה אימים. שווה מאוד מאוד להחזיק מבט ארוך ולזכור שהטוב מגיע במלואו ובצורה משמחת אחרי החתונה

"גיבורי כח עושי דברו". זה באמת קשה! אפשר להפגש פחות, אפשר להסיח ית הדעת ולהיות עסוקים בדברים אחרים, וחוץ מזה בגישה כללית- להחליט שזה לא אופציה, כמו מצוות אחרות שברור לכם, כמו למשל אם שכחו להדליק מזגן לשבת ונורא חם, אני מניחה שלא תתלבטו אם להדליק אותו בשבת. לכן זה לא יכול לקרות, לא ברחוב ולא בבית, כי זה לא התלבטות... זה גם עוזר אחרי החתונה. מזל טוב! וברוך ה' שיש לכם את ההתמודדות הזו!

חברה שלי התחתנה קצת אחרי שהתארסתי. וראיתי אותה בסוף החופה שהיא ובעלה נותנים ידיים, ורואים את ההתרגשות של פעם ראשונה, וזה נתן לי כוח. לראות בעיניים את התוצאות של זה.

אולי לחפש מקורות ללמוד מהם את המעלה של זה, יעזור לכם. תלוי בסגנון שלכם.

יש משהו שאני אומרת לפעמים, זה אולי יישמע לחלק כמו כפירה, אבל זה לא. כתוב שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. אבל את יודעת מה זה אומר לעמוד בו? אני לא. כי זה לא בהכרח להצליח בלי ליפול. מי שנפל, אחרי שעשה את כל המאמצים לא ליפול- זה לא עליו. מה שעליו זה לקום משם. הכי חשוב זה שאם יש נפילות, לא להגיד "זהו אז הכל אבוד" ולהמשיך ככה. צריך לנסות להשתפר כל הזמן. תזכרי שבשביל זה יש לנו את האופציה לעשות תשובה

מזל טוב! המון הצלחה!

זה גם מה שהייתי שומע בשיחות בישיבה!

לסבול פחות

שאר הדברים כתבו פה מעליי.

כדי להיזהר ממשהו באופן האולטימטיבי, צריך חיבור לערך, המחשה לשכר שמקבלים על שמירתו, יצירת גדרים, אבל צריך גם משהו קיומי בסיסי מרתיע.

כמו שיש יראת הרוממות ואהבת ה' ויראת חטא, אבל יש גם רשת בטחון של יראת העונש.

בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.

מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.

מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו

קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא

"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.

אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..

חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.

ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.

הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.

ומקשר שהוא בריחה.

אתה לא מספיק מכיר את עצמך.

מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.

ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.

אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?

אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).

הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.

יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.

אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?

בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך

לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).

יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.

זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.

או קשרים שפשוט לא עוברים פגישה ראשונה.

לפעמים אנחנו מגיעים אליהן (או אליהם) כדי לסמן שעשינו משהו. בלי קשר למה שקורה באמת בעולם.

יש הרבה אנשים שמאמן בשבילם יהיה חסר תועלת. כן. אגב לא רק לחתונה.

תוהה אם זה אומר שיש טעות בדרך

כל מאמנת מביאה את הנקודות שלה וחלקן חוזרות על אותם הדברים.. כל צעד ומאמץ מהכיוון שלנו באמת מקדם.

אבל צריך לזכור שאף מאמן או מאמנת לא מחליפים אותי, הכוונה- אם יש לי פחד עמוק, או משהו כלשהו שתוקע אותי, האחראיות היא עליי לעבוד על זה, להשתחרר, להשליך, לקבל.

מאמנת טובה תדע איך לקדם אותי בזה, אבל העבודה היא עליי.

ולא תמיד בפנים אנחנו מספיק רוצים לעבוד על הנקודה שתוקעת אותנו (לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה!), אבל זה קורה.

אני חושבת שצריך להיות עם מישהי שבאמת רואה אותך ועוזרת לך לפתח ולהגדיל את הביטחון העצמי שלך, שמעודדת אותך לעבוד ובלי קשר לכמה כסף יצא לה מזה.. מישהי שאת מתחברת אליה ומוכנה להשליך את עצמך למסע אמיתי של בירור הנקודה התוקעת.

וחוץ מכל זה, לא יודעת אם באמת נגעתי וזה שייך..

אני חושבת שאת אלופה, שאת נמצאת בכלל במקום שמתייעץ.

אני פתאום לא מבין מה בעצם מיוחד במאמנים לחתונה? בעצם אגם צריך אימון אישי באופן כללי (או יותר מזה?), בלי קשר לחתונה...?

הרבה אנשים עוברים כל מיני דברים מאוד קשים בחיים שלהם ומגיעים לחיי נישואין בלי שהם עברו תהליך אחד של עיבוד וחושבים שהנישואין יפתרו הכל.

מאמנים ופסיכולוגים זה חשוב, זה עובד.. אכל צריך רצון של האדם, במיוחד בכל האימונים למינהם שגם בינהם יש הרבה שרלנטנים.

היום כל מי שעושה קורס של חמישה חודשים קורא לעצמו מאמן ומטפל.

מה שאני אומר זה שנשמע שאם אדם צריך להתמודד עם בעיות של תקיעות או קשיים כאלה ואחרים אז הוא צריך פשוט איש מקצוע. מה הדבר המיוחד במאמן ל"חתונה"? מה הייחודיות של המאמנות האלה? מה ההסמכה הקלינית שלהן?

שאם יש לאדם תקיעות או משהו הוא צריך איש מקצוע..

שהן מתעסקות יותר בעניין של חתונה ופחות בדברים גדולים של טיפול נפשי, כמו ליווי כזה.. של עצות וכו'.. ככה מהחוויה שלי.

לרובן אין הסמכה קלינית (של פסיכולוגית/עוס), בדרך כלל קורס אימון לחתונה

נשאת ונתת באמונה?

קבעת עתים לתורה?

עסקת בפריה ורביה?*

ציפית לישועה?

*טוב אולי על זה אפשר לדלג

רק שבפועל, כולנו יודעים איך זה בפוליטיקה…

אישית, חשבתי שחשוב לי שאשתי תקפיד על ההלכה ויהיה משהו נוסף בו היא משקיעה מעבר ותהיה פתוחה לדעות שונות בתחומים רבים.

כאשר מצאתי את שאהבה נפשי, הבנתי שחשוב שתהיה התאמה בתחומים ולא רק רמה דומה, אלא הקפדות והקלות דומות.

לא לתת לה לבחור מתוך אופציות, אלא שאלה פתוחה.

אתה יכול לכתוב לה שלא ראית התייחסות לזה בכרטיס שלה ואתה שואל כי זה חשוב לך

מאוורר USB, כל מיני שטויות כאלה שיש להן שימוש,

תיתן צ'אנס, אולי תופתע לטובה 😊

אתה יכול לבדוק אם יש ביניכם מטרות וערכים שבאמת חשובים לך כמו הקמת בית דתי, עומק, ערכים משותפים וכיוון דומה ( דומה זה לא אותו דבר) בחיים.

הגוף שלך (והנפש שמחוברת אליו) יודעים יותר טוב ממך בהרבה מובנים. ולמי אכפת המראה אם טוב לכם?

משני סוגים.

מפתיע במקוריותו, מבריק.

או מפתיע בגסותו.

זהו.

ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.

אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.

ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים

סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)

אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)

*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)

'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.

לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.

וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות

השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,

סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)

וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.

נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..

לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.

אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות

שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.

לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.

אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.

ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת

או שאני מבלבל בינך לבין משתמש אחר

ואם לא אכפת לך אני דווקא למדתי בחינוך חילוני. לצערי.

גם במצבים אחרים, למה שלא תעדן טיפה את ההתבטאויות (לא מכירה כל כך, אבל זה

מה שאתה אומר). זה לא סותר להיות "דוגרי". בכלל לא.

איך עלי להבין שתגובה מסוימת שייכת אלי....פ.א. - אני צריכה ליטול סרגל ולמדוד את המרחק והזווית?.........

למשל - לגבי המנטליות האחרת שמישהו גדל בה (תגובת קדם) הוא התכוון אל תגובתי או אל תגובת נקדימון?....

כי זה עלול להיות דו שיח מגוחך (ולפעמים, מביך) של חרשים....

בתגובה אל

שבכלל לא מופיעה האפשרות 'בתגובה אל'

לא כל דבר צריך להגיד.

גם אם זה אמת.

לא צריך לדווח על מה כל אחד עשה בשרותים.

ובהזדמנות זו, אם אני מביאה איזו גרסא דינקותא לא שייכת שלי, נא להעיר לי. תודה רבה.

(בפרוזה כתבתי משהו על המוסיקה שאהבתי אוהבת, אתם לא מכירים וזה חילוני. אבל

ז ה לא כל כך נורא. נכון?

כל מיני צטולנטים או בישולים לא טריים שמתקלקלים מהר - עושים קילקולי קיבה.

דרך אגב צומות ותעניות זה מאוד בריא,

לנקות את הקיבה ולהוריד את הכרס.

ידוע שגורם מספר 1 לכל המחלות זה תזונה לא נכונה.

צולנט זה של אשכנתוזים

לפחות אנחנן אוכלים טעים

כדי לא להשתנות..

לפעמים יש יותר מדי צעקות, שוכחים שאפשר גם להשתנות.

לפעמים האישה נכנסת יותר מדי בגבר והוא יותר מדי בה..

האם אני בעד כנות? ברור. שונאת את כל הפייק אבל עדיין צריך לכבד את מי שעומד מולך.

תהיו ישראלים, תדברו, תגידו מה מפריע לכם, אל תשמרו בבטן אבל תזכרו שגם בדרך שבה אומרים דברים יש משמעות.

ולא, אני לא מדברת על המשפחות שיושבות ולא מדברות כי זה "לא מנומס".. בסוף זה סתם מתפוצץ להם בפנים ונתקע להם הפרצוף חמוץ

לא לזה אני מתכוונת.

אומרת את זה בחורה שצריכה לשתוק לפעמים מרוב כנות.

הכי הצחיק אותי כל פעם שאיכשהו נקלעתי למקלט לראות את כל האנשנים עם האופי אשכנזי במקלט רבים חחח

זה באמת כישרון