ופשוט אהבתי את אשתי. האם יש לה חסרונות שכבר אז ראיתי? ברור שכן, אבל הנקודה שאהבתי אותה ורציתי אותה כמו שהיא.

ראיתי כבר שאצל חברים רווקים מבוגרים זה לא עובד ככה - רואים סוג של רשימה שבדברים מסויימים זה מתאים ובדברים אחרים מתפשרים . אני לא יודע להסביר למה אצלי זה היה אחרת אבל נראה לי שזה הדרך הנכונה פשוט לראות את האדם ולאהוב אותו ולרצות אותו.

במחשבה שנייה, כן זה היה שונה אצלי בזה שהכרתי את אשתי ויזמתי את הקשר איתה ולא הכרנו בדייטים, אז אולי זה אחרת 

ושכמובן גם את לא מושלמת.

כשהתיישבה אצלי ההבנה שאני לא *רוצה* מושלם, אני לא *רוצה* מישהו שתמיד אהיה נחותה לידו בהכל.

הייתי יותר בנחת לגבי החסרונות.

בסופו של דבר, לשאלתך- חלק מהחסרונות ידעתי לפני החתונה, חלק אחריה, ועל כולם, עבורי, עולים היתרונות.

יש באיש שלי כל מיני חסרונות, כמו בכל בן אדם, כמו אצלי. ועדיין מבחינתי אני מרגישה כל יום שזכיתי בפיס. 

לא הגעתי עם רשימת דברים שרוצה לקבל.

זוגיות זה לא כמו לחפש דירה.

אני חושבת שיש שגיאה בבסיס השאלה שלך. 

לתפיסתי אין מושלם. וגם אם יש, זה כנראה לא האיש שלי… הוא לא מושלם בכללי (כמו כל אדם) וגם לא מושלם עבורי (כנראה גם כמו כל/רוב האנשים)

אבל!!! אמנם אני רואה וראיתי חסרונות שיש בו, אבל גם אני רואה כל כך הרבה טוב ויתרונות. למרות שכן אגיד שמבחינתי זה לא שקלול של יתרונות מול חסרונות, אלא הסתכלות כוללנית - באופן כללי הוא טוב, והוא טוב *לי*. ונכון, באים עם כל אדם חסרונות, גם איתי באין חסרונות, גם אצלי יש דברים שלא באים לו בטוב…

לא מרגישה שהתפשרתי, יש לי גבר מדהים. אבל הגיוני שאדם מבחוץ יגיד שיש פה התפשרות כי לא הכל הולך בדיוק כמו שאני רוצה (שזה בעיניי הקונספט של זוגיות, לא הכל זה כמו שנרצה כאדם יחיד, כי יש פה קומפלקס זוגי).

אבל גם לא היתה לי רשימה מראש… פשוט רציתי מישהו טוב, שיהיה לי טוב איתו, שתהיה אהבה וכימיה. זה לא דרישות מהאדם עצמו אלא יותר דרישות מהחיבור המשותף שלנו.

ואגב, ממש לא חושבת שהייתי מסתדרת עם רוב הגברים. וגם לא שהם היו מסתדרים איתי. לא יודעת איך קרה לי הנס הזה שמצאתי מישהו שמתאים לי…

ובכללי חושבת שאם מחפשים את המושלם, וגם הצד השני מחפש את המושלם, אז מה הסיכויים?

בקיצור יצא לי קצת מבולגן, אבל אני חושבת שהעניין הוא לא התפשרות, אלא יותר שינוי תפיסה שלא יהיה מושלם וזה אחלה ממש. ואז פחות קשה למצוא…

אני חושבת שלשתף בדיוק על מה ״התפשרנו״ זו שאלה מאד אישית. אבל אתן דוגמה למשהו (שממש לא יתאים לכולם) שהוא מאוד גלוי אז לא אכפת לי - הוא לא דתי. אני דתייה.

האם היה יותר קל לו הייתי עם מישהו דתי? כנראה שבחלק מהמובנים כן, אבל בחלק מהמובנים גם לא, כי בן אדם הוא הרבה מעבר לתכונה/הגדרה ספציפית שלו. אז אולי הייתי מוצאת מישהו דתי, אבל הוא כנראה היה חסר בחלק מהתכונות המדהימות של האיש שלי… 

וב"ה שיש!

אולי אנסה לדייק..

האם הרגשתם שהתפשרתם בתחום שהוא חשוב לכם?

למשל:  

*משהוא שהצד התורני מאוד מהותי לו והתחתן עם מישהי שלא כ"כ מקפידה על ההלכה או למשל הולכת עם מכנסיים...

*מישהי שמאוד חשוב לה התקדמות והשכלה ופרנסה והתפתחות והתחתנה עם משהו שקם מאוחר, עובד בעבודה בשכר מינימום ולא לומד תואר..

*משהוא שחשוב לו זרימה וקלילות וצחוקים ורוצה לארח ולשבת עם חברים והתחתן עם מישהי כבדה, שרוצה להיות רק שניהם ולהעמיק ולדבר...

*משהיא שב"ה לא מתמודדת נפשית והתחתנה עם בחור שנאלץ להתמודד עם מחלת נפש כמו דיכאון או חרדה או מחלה פיזית כלשהי.. שמשפיעה על אורח החיים...

לא התכוונתי לאם משהו לפעמים מאחר, או שוכח לזרוק את הפח או פחות אוהב את גודל האוזניים שלה..

ותודה רבה לכל אחד מכם שהשקיע.ה זמן לקרוא, לשתף, ולנסח תשובה..

מעריכה את האכפתיות 

כולן נתונות לשינוי

זוגיות היא מערכת חיים של התפתחות ובניה

אישית וזוגית.

זה בד"כ יאתגר בדברים הגדולים ולא בקטנים. 

מסכימה עם שבורת לב, זה דברים שיכולים להיות כמו שאתה מצפה לפני החתונה, אך להשתנות עם השנים (מישהי שבגיל 40 נמאס לה מחצאית, מישהו שפתאום מבין שההייטק לא עושה לו טוב ומעדיף להיות מורה, מחלה לא עלינו שמתפרצת וכו וכו)

אבל לשאלתך, אני ספציפית בזוגיות כזו ששנינו שונים מאוד, גם בדברים מהותיים. גם מבחינת דת (הוא לא אני כן), פרנסה חשובה לשנינו, אבל אני מאוד ריאלית, הוא מאוד רגשי. אני מתמודדת נפש (משפיע בהחלט על היום יום) הוא ב״ה בריא.

ואני שמחה בבחירה שלי בו. לא תמיד זה קל, אבל יש דברים הרבה יותר מהותיים מזה בעיניי. לדעתי עיקר הקשר זה מה שבונים אותו להיות. וכמובן חשוב איש/ה שהם אנשים טובים בכללי, שיש הערכה הדדית, אמון, אהבה, כימיה טובה, משיכה (שאגב משיכה, גם אם אין בהתחלה, זה לא אומר שהיא לא תתפתח)…

ועדיין, אי אפשר לעשות אנד דן דינו, צריך לחפש, צריך לראות מה מתאים, אבל כן לבוא עם ראש יחסית פתוח, חוץ מבדברים שבעיניך לא תוכל להתפשר עליהם גם אם השאר מתאים.

למשל, דוגמה קלאסית, לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו יחסית אלים. גם לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו שהמשפחה הגרעינית שלו לא חשובה לו (לא כזה אכפת מההורים וכו). אבל אלו גבולות שהם שלי, והם קווים אדומים לגמרי. מנגד, כן בחרתי במישהו שבדברים ״גדולים״ אחרים שונה לגמרי ממני ומהשאיפות שלי…

וגם דבריה של @שבורת,לב כמובן.

המהות בבחירה הזוגית היא בעיקר באדם עצמו. כמכלול. שכאמור הוא שלם וגדול מסך חלקיו.

ומכיוון שהמהות שונה בבסיסה גם ההתייחסות לשאלת החסרונות צריכה להיכלל בצורה יותר מקיפה ומעמיקה.

כיוון למחשבה,  אני בקשר עם מישהי תקופה ונורא חשוב לי הפן הדוסי ויש ביננו פערים.חוץ מזה הכל ממש טוב

במחשבה שלי אם יש משהו שהוא עקרוני לי אין סיבה שאני יוותר  עליו. אני רוצה להתחתן מתחושת שלמות.

איל הצלחת להתחתן ככה?

קודם כל לא מכירה את המקרה שלך, לא אותך ולא אותה, אז אולי כדאי להמשיך אולי לא.

בקשר אליי - מניחה שאתה מדבר על איך התחתנתי עם מישהו לא דתי כשאני כן?

בגדול, קודם כל מאמינה שקיום/אי-קיום המצוות שלו, זה משהו שהוא שלו מול ה׳, איתי או בלעדיי הוא לא יהיה דתי ואני לא חלק מזה. איפה אני כן חלק מזה? בכל הדברים שנוגעים לשנינו, למשל דיברנו עוד לפני על איך הבית שלנו יראה, איך אנחנו רואים את חינוך הילדים העתידיים בעז״ה וכו׳.

אז קודם כל מהבחינות האלה היינו מראש במעין עמק שווה, כי למשל הוא לא שומר שבת אבל לגמרי חשוב לו אווירת שבת בבית וארוחות וכו׳. האם הוא שומר שבת בחדר? לא. אבל זה משהו שאני מוכנה להכיל. כי זה כבר שלו מול הבורא. איתי הוא יושב לארוחת שבת, מקדש, וכל העסק…

בעניין הזה אגיד שיכול להיות שהבחורה שאתה יוצא איתה לא דוסית (נניח לובשת מכנסיים), אבל שואפת להקים בית יותר דוסי ממנה גם כשהיא ככה (נניח שהבנות ילבשו רק חצאית). יכול להיות גם שלא. וגם אם כן - זה לא בדיוק אותו הדבר כמו אמא שהיא מראש דוסית במידה דומה לשלך…

וכאן זה השלב שבו אזכיר שאני מסתכלת והסתכלתי על האיש שלי כמכלול, כלומר לא בצורה של טבלה יתרונות-חסרונות (בצורה הזו אגב, החסרונות תמיד בולטים ונראים כחסרונות באדום בוהק), אלא בצורה של - כל מה שהוא ביחד וכל מה שאנחנו בונים ובנינו יחד - הלוואי שיהיה אבא של ילדיי.

וגם כמובן ההבנה שאין מושלם. ובעיניי גם בתיאוריה אין מושלם. כלומר גם כרווקה לא הייתי יודעת לתאר לך בפורטרוט את הגבר המושלם עבורי (אם כי כן ידעתי שהוא יהיה חייב להיות שונה ממני, גם בדעות). אז לא, זה לא שאני ״סופגת״ חסרונות ומתפשרת, אלא זה שזכיתי באדם מדהים עם מידות טובות שמתאמץ מאוד בשביל הקשר הזוגי שלנו (כמובן גם אני), ושכחלק מהגדילה המשותפת שלנו אנחנו מאתגרים אחד את השניה. (אבל לא לכל אתגר נכנסים, צריך אחריות בנושא).

כתבתי קצת מבולגן בשעה זו של היממה, אבל אנסה לאסוף - כמכלול היא טובה בעיניך? הקשר הזוגי טוב? (/יש רצון משותף ואמונה שתהיה בנייה של משהו חזק יציב ואיכותי?) דיברתם על איך אתם רואים דברים? זה אתגרים שאתה רוצה שיהיו לך בחיים? אתה מדמיין את החיים איתה על כל הכלול בהם ומחייך?

עם מידות טובות ויש לנו ממש כימיה ושיח בריא ופתוח, המטרות שלנו מאוד קרובות והפער הוא לא באמת כל כך גדול, היא פשוט מתלבשת על הגבול ההלכתי (מלמטה) וזה מפריע לי עקרונית...

היא לא עושה את זה מתוך אידאולוגיה צרופה אבל כ מרגישה שכרגע במקום שלה בעבודת ה היא שלמה עם הפער הזה.

היה לנו שיח מאוד נוקב( וביחד עם זאת מכבד)

אבל אני רוצה להתחתן מתוך שלמות, לא לוותר על נושא שממש חשוב לי.

זה מתבטא בעוד כמה דוגמאות( שהם לא צניעות)

אבל את הצניעות אני לא מצליח( וגם לא כל כך חושב שנכון) לוותר עליו

יכולות להיות השלכות על חינוך הילדים ולדעתי זה מה שיותר קריטי לברר, האם שם יש הסכמות.

אם הכוונות של שניכם, ההשקפות בנוגע לילדים באותו כיוון.

בזה לא הייתי ממליצה להתפשר כי זה יכול לחרב זוגיות. 

כלומר, מה שמתאים לי לא היה מתאים לאישה ספציפית אחרת… כל אחד ואחת ומה שמתאים להם…

בנושא שלך באמת הייתי חושבת קודם כל למה זה ככ מפריע לך (האם זה באמת בסיסי באידיאולוגיה שלך של חינוך ילדים למשל, או שזה יושב על איזה משהו אחר שהוא יותר קטן?)

אח״כ האם זה פער שאתה מוכן לקבל באהבה לחיים שלך.

אם כן - אחלה, תמשיך איתה.

אם לא - מן הראוי להיות כן איתה ולסיים את הקשר.

להתחתן מתוך תחושת חסר זה לדעתי מתכון לאסון, אבל לא ניסיתי בעצמי…

ואנקדוטה לגבי הצניעות - אני חושבת שלפעמים זה נושא שמפריע מאוד בגלל שבראש הוא ישירות מראה משהו על עבודת ה׳ הכללית של האישה. וזה לא תמיד משקף את המציאות נכונה, לכן לדעתי צריך לקחת כל מקרה לגופו. אבל באמת יש אנשים שמבחינתם הצניעות בלבוש היא אידיאולוגיה בפני עצמה וערך חשוב בפני עצמו, ואם אתה משתייך לקטגוריה הזו ומרגיש שלמרות שזו אשתך (תיאורטית) ולא הבת שלך/אתה בעצמך, זה לא פער שאתה רוצה לקבל לחיים שלך, אז באמת אולי לא מתאים…

יש הלכה..

ואם אני זוכר נכון מופיע שם הערך צניעות.

ברור שזה מפריע לי גם בגלל סיבות אחרות( חינוך, בית) אבל בעיקר בגלל שככה ההלכה

שעצם המושג הזה של 'להתפשר' הוא מזיק ועקום.

לא הייתי רוצה שמישהו יתחתן איתי מתוך 'פשרה'.

באמת צריך להבין ולהפנים שחתונה זה משהו לכל החיים. והבן-אדם שאיתו את מתחתנת, לא יהיה אותו אדם בעוד עשר-עשרים-ארבעים-חמישים שנה. 

וגם את לא.

אז לחפש איזושהי התאמה מסתורית, זה מתכון די בטוח להגיע למצב שבו יום אחד תרגישי ש"עכשיו אנחנו כבר לא מתאימים".

צריך לחפש משהו אחר. 

ולהבנתי המצומצמת, המשהו הזה לא נמצא בבן האדם שמחפשים אלא בקשר שמחפשים.

או במילים אחרות-

חפשי קשר שבו את מרגישה בטוחה, רצויה, אהובה ואוהבת. קשר שנעים לך להיות בו ואת מוכנה להשקיע בשביל להמשיך אותו.

ואז, פחות משנה התכונות הספציפיות של האדם איתו את יוצרת את הקשר הזה. יותר משנה מה את יוצקת לקשר ביניכם.

יש בינינו פערים

הוא יותר "דוס" ושמור ממני

אבל משהו ברמת העקרונות? לא

ב"ה הקו אותו קו.

הפערים כמובן גורמים למתח ולא תמיד זה קל

אבל זוגיות זה תמיד עבודה

תחשבי על חברות שלך. במה התפשרת כשאת חברה שלהן? השאלה קצת מקוממת, כי החברות לא על בסיס תכונות ורשימות אלא על בסיס מציאת חן, ואז באמת החסרונות הם חלק מכלל שהוא אהוב ורצוי, ואחרי תקופת זוגיות רואים שלחיסרון הבלתי נסבל הזה יש צדדים מאד טובים וחשובים, ואולי זה בדיוק הצדדים שאני צריכה לאזן בעצמי ומזל שהשם חכם יותר ממני לשלוח לי אותו...ואז איזה התפשרתי, הוא התפשר עליי

ואז את שואלת. מה התפשרתי?

ברור שקשה לענות, כי אין לי תחושה של התפשרות.

אני יכולה לענות רשימה ארוכה של דברים שהייתי צריכה לבלוע בו, שהיו שונים ממה שחשבתי או התרגלתי שאמור להיות באדם בבן זוג באבא... אני זה עדיין לא עניין של התפשרות זה עניין של עבודת המידות שלי

אבל אגלה לך את הסוד שגליתי

שכל דבר שהיה נראה לי כחסרון אצל אשתי, התברר לי כשיקוף מדוייק של החסרון/האתגר שיש לי.

כששניתי את המבט שלי לכיון הזה והתחלתי לעבוד על האתגרים שלי לאט לאט נעלמו "החסרונות" אצל אשתי.

ובהצלחה רבה 

היתה לי תחושה שאני מתחתנת עם אדם מושלם וכליל המעלות. כנראה זה קשור לעובדה שהייתי מאוד צעירה ומאוהבת עד מעל הראש.

מהר מאוד גיליתי את החסרונות שלו, ויותר מזה- את החסרונות שבתוך התכונות שהיו נראות לי מושלמות...

יכולה להגיד שיש תחומים שמאוד חשובים לי, ותקופה ארוכה הייתי בסוג של אבל על זה שאנחנו כל כך שונים בהם.

אבל לאט לאט, כשגדלתי וקיבלתי שכל, הבנתי כמה ההבדלים האלו בונים אותי ו- לא נעים להגיד- יש הרבה אמת וטוב דווקא בתכונות הכל כך מעצבנות שלו...

יכולה להגיד לך שכן תפיסת העולם הבסיסית שלנו מאוד דומה. פעם בכמה זמן אנחנו עושים רשימות מסוג "עשר תכונות שחשובות בעינייך"- ובד"כ 7 או 8 מתוך עשר יהיו חופפים. ולי אישית זה חשוב ועוזר לחיות טוב יחד.

אבל בעיקר, יש ביננו המון אהבה, רצון לחיות יחד, נכונות לעבוד קשה בשביל זה ומשיכה. 

נראה לי שאלו הדברים שעליהם אסור להתפשר. 

כל השאר- בונוס (וכמו שאמרתי למעלה- תכונות שנחשבות בעיננו כשליליות, יכולות להתגלות כחיוביות ולהיפך. לכל דבר יש שני צדדים).

נראה לי שזה נובע מדו-המשמעות של המילה פשרה: מצד אחד זו מעלה, וברור שבין שני בני אדם שונים תמיד צריך פשרות כדי להגיע לעמק השווה. מצד שני בעידן המודרני נוצר הרעיון של "להתפשר על", שמרמז שכאילו זה שמתפשרים עליו הוא נחות לזה שמתפשר, או לפחות למה שהמתפשר חלם עליו. ואז באמת אנשים לא רוצים להודות ש"התפשרו על", כי זה כאילו מקטין מבן הזוג שלהם. אבל האמת שלשני השימושים שורש משותף - אם פנטזתי על בן זוג חברותי ודברן ובסוף התחתנתי עם בן זוג מופנם ושתקן, "התפשרתי על" משהו שחשוב לי בבן זוג, במובן הזה שאני צריכה "להתפשר עם" בן הזוג, למצוא פשרות ודרך אמצע בין מה שאני רוצה וצריכה למה שהוא רוצה וצריך. וגם הוא בעצם "התפשר על" - במקום בת זוג שהשתקנות מתאימה לה קיבל אחת שאינה הוא נאלץ להתאמץ הרבה כדי לצאת מתחום הנוחות שלו. ככה שלדעתי אין צורך לראות ב"פשרה על" הקטנה של בן הזוג.

אז אחרי ההקדמה הזו, אנסה לענות לך: כן, בהחלט התפשרתי על מספר תכונות שהיו לי חשובות כשבחרתי להתחתן עם בעלי. המרכזיות בהן הן דברנות (ונכונות לספוג דברנות מצידי), חברותיות (יש לו מספר חברים קרובים אבל הוא לא אוהב לצאת או להשתתף באירועים עם המון אנשים), נטיה לשיח רגשי/פסיכולוגי, והעובדה שיש לו נטיה להתבודדות שלפעמים קשה לי. הסיבה שבחרתי להתפשר על הדברים האלה היא שבסוף לא פגשתי אף בן אדם שיהיו בו *כל* התכונות שהייתי רוצה בבן זוג, ובבעלי כן היו את כל אלה שבאמת לא הייתי מוכנה להתפשר עליהן - טוב לב, חכמה, נדיבות, אכפתיות, פרגון, ערכים דומים, רצון להיות שותף בבית ואבא מעורב. ואני מרגישה שבאןתה מידה שהתפשרתי כל תכונות מסויימות בו הוא התפשר על תכונות מסויימות בי: קשה לו לפעמים שאני דברנית ומצפה ממנו לשיחה גם כשאין לו כוח; קשה לו שקשה לי עם ההתבודדות שלו ושהוא נאלץ להתפשר איתי ולהקדיש פחות זמן לדברים אחרים שהוא רוצה; וקשה לו עם סתם תכונות אחרות בי, נגיד שאני בנאדם לחוץ. ובכל זאת אנחנו אוהבים אחת את השניה, ועובדים קשה כדי שהנישואים יצליחו ויהיו טובים. יש רגעים שההבדלים מורגשים יותר, ויש הרבה רגעים שדווקא הקירבה ומה שמשותף מנצח.

מקווה שזה עוזר קצת...

בה כשתגיע להיות בתוך חיי הנישואין תבין שזה רק נראה. הפשרה היא חא בדיעבד היא לכתחילה.

וכשאין פשרה בחיים יש ocd כפיתיות 

כי לא היה לי מעולם צ׳ק ליסט.

יצאנו, הכרנו, ביררנו (עם אחרים ובעיקר עם עצמינו)

הסך הכללי היה טוב, ואפילו מעולה

וב״ה אנחנו נשואים באושר 

כל החסרונות בעולם נסבלים יחסית כל עוד הכלל הזה קיים.

כלומר, מזדהה כאן עם אלו שכתבו שלא התפשרתי בבחירה בכלל. נפגשנו (מראש בררתי שאנחנו עם אותו כיוון בחיים), זרם, שוחחנו על מה חשוב ומה חושבים. היו פערים ברמה הבריאה, דווקא אם מסכימים על הכל, משהו קצת מוזר לא? מטבע הדברים יש הבדלים בין אנשים, אם הכל זהה לגמרי, אולי מישהו מבטל את עצמו מידי?!
 

העבודה האמיתית היא להתפשר אח"כ. הפערים האמיתים מתבררים אחרי החתונה, זה לא מוכרח להיות בדברים עקרוניים מאוד, אפילו 'סתם' בזרימה לכל אחד יש הרגלים, סגנון, כל מיני דברים שפשוטים לו אפילו אוטומטיים. פתאום צריך להסתדר 24/7/365 עם אדם אחר, זה לא כמו עם אח, בוודאי לא כמו עם חבר חדר בפנימיה/אוהל בצבא או בדירת שירות.

שם עבודת הפשרה המהותית האמיתית.

ועם בעלי (פרק ב') לא התפשרתי! ויצאתי 7 שנים לפגישות וחשבתי שאם אשתנה פה, ואתפשר שם זה יצליח... וזה לא!

מה כן?

לבוא בעיניים פקוחות ולבדוק עם אילו חסרונות את מוכנה לחיות ועם אילו ממש לא.

ולקחת בחשבון שגם הוא צריך להבין שיש לך חסרונות ולקבל אותם.

בהצלחה!

פשרה- הסכם שבו אחד הצדדים או שניהם מוותר על חלק מתביעותיו.

התפשר- הגמיש את עמדתו המקורית כדי להגיע להסכמה עם עמדה מנוגדת

חיסרון, לכל אחד מאיתנו יש - וזה לא אומר שאם לאחר יש חיסרון , התפשרתי עליו.

נגיד, הוא פחות מסודר ממני. זה חיסרון. אבל זו לא פשרה לחיות עם מישהו קצת יותר מפוזר.

ככה אני רואה את הדברים.

אבל לא התפשרתי על כלום.

החסרונות שלו לא מפריעים לי (או לפחות לא הפריעו כשהתארסנו )

לא התארסתי ואמרתי אוי אני מתחתנת איתו למרות שהוא רחפן (דוגמא)

אלא אהבתי את הרחפנות הזו ועד היום אני אוהבת ומתייחסת בסלחנות כשהוא שוכח דברים או לא מרוכז

יש דברים שהם חסרונות בעיני אדם אחד ויתרונות בעיני אדם אחר

לי לא מפריע הגרביים המלוכלכות שנשארות על הרצפה

יש בנות שלא ישרדו עם בעל שמשאיר גרביים...

את לא צריכה מישהו מושלם

את צריכה את המושלם בשבילך.

ויש אותו בטוח...

אבל צריך לדעת מה חשוב. ואם בדברים העקרוניים אפשר למצוא את המשותף. שאר הדברים או שיסתדרו או שלא. ככה זה. זו לא פשרה. המלצה. לחשוב על אימון. או לפחות לשמוע פודקאסטים. זה יכול לעזור. 

היא יצרה אותו אחרי שראתה שזה נושא שעולה אצל הרבה תלמידות שלה.

הנקודה שם, זה להעמיק את ההבנה על מה שאת רוצה: 

התחושה שאין בחור כמו שאני מחפשת, נובעת בדרך כלל מזה שאני רוצה משהו אחד אבל קוראת לו בשם אחר.

נגיד, מישהי רוצה קשר שיתן לה יציבות, אז היא מלבישה את זה על מעמד כלכלי יציב. אבל אם הבחור הוא בעייתי מבחינת הנאמנות שלו אלייך, כל הכסף לא יתן שום יציבות...

כשאת מבינה על כל רצון שלך, או לפחות על המרכזיים, מה הוא משקף, קל יותר להבין איך לחפש ועל מה לא לוותר. 

כשאת יודעת מה את באמת רוצה, למה זה מהותי לקשר ואיך לברר את זה - 

החיים נעשים פשוטים יותר, הדייטים והבירורים ממוקדים יותר, וגם החתונה קרובה יותר בעז"ה.

וטיפה יותר לעומק - 

כמו שאמרו כאן לפני, העניין זה להתחתן עם אדם ולא עם רשימת מכולת. לכן, כשאת עובדת על הרצונות שלך, 

הרצון שאת צריכה להגיע אליו ולעמוד עליו זה רצון לקשר. 

כמו בדוגמה על הכסף - יש פה איכות של קשר זוגי, שזה מה שאנשים באמת רוצים, ויש את הייצוג של זה שמבלבל אותנו, ועליו כדאי "להתפשר".

להתחתן בטוב זה לרצות את האדם שמולך, ולהיות איתו בקשר אמיתי. איתו ולא עם התכונות שלו.

אבל דווקא דרך רשימת המכולת שלך, את יכולה להבין איזה קשר את צריכה ואיך ליצור אותו,

ולראות מי מתאים לזה.

אם מעניין אותך לקנות את הקורס, צרי איתנו קשר בפרטי

יש רבים שלא התפשרו בכלל כשהתחתנו.

ויש רבים אחרים שלא יתחתנו אם לא יתפשרו.

כך דרכו של עולם. העוגה לא מתחלקת שווה. ותסכול הוא לא תכנית עבודה.

החסד הפלאי שאכן כמעט כל אחד ואחת יכולים להתחתן בסוף.

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.