ופשוט אהבתי את אשתי. האם יש לה חסרונות שכבר אז ראיתי? ברור שכן, אבל הנקודה שאהבתי אותה ורציתי אותה כמו שהיא.

ראיתי כבר שאצל חברים רווקים מבוגרים זה לא עובד ככה - רואים סוג של רשימה שבדברים מסויימים זה מתאים ובדברים אחרים מתפשרים . אני לא יודע להסביר למה אצלי זה היה אחרת אבל נראה לי שזה הדרך הנכונה פשוט לראות את האדם ולאהוב אותו ולרצות אותו.

במחשבה שנייה, כן זה היה שונה אצלי בזה שהכרתי את אשתי ויזמתי את הקשר איתה ולא הכרנו בדייטים, אז אולי זה אחרת 

ושכמובן גם את לא מושלמת.

כשהתיישבה אצלי ההבנה שאני לא *רוצה* מושלם, אני לא *רוצה* מישהו שתמיד אהיה נחותה לידו בהכל.

הייתי יותר בנחת לגבי החסרונות.

בסופו של דבר, לשאלתך- חלק מהחסרונות ידעתי לפני החתונה, חלק אחריה, ועל כולם, עבורי, עולים היתרונות.

יש באיש שלי כל מיני חסרונות, כמו בכל בן אדם, כמו אצלי. ועדיין מבחינתי אני מרגישה כל יום שזכיתי בפיס. 

לא הגעתי עם רשימת דברים שרוצה לקבל.

זוגיות זה לא כמו לחפש דירה.

אני חושבת שיש שגיאה בבסיס השאלה שלך. 

לתפיסתי אין מושלם. וגם אם יש, זה כנראה לא האיש שלי… הוא לא מושלם בכללי (כמו כל אדם) וגם לא מושלם עבורי (כנראה גם כמו כל/רוב האנשים)

אבל!!! אמנם אני רואה וראיתי חסרונות שיש בו, אבל גם אני רואה כל כך הרבה טוב ויתרונות. למרות שכן אגיד שמבחינתי זה לא שקלול של יתרונות מול חסרונות, אלא הסתכלות כוללנית - באופן כללי הוא טוב, והוא טוב *לי*. ונכון, באים עם כל אדם חסרונות, גם איתי באין חסרונות, גם אצלי יש דברים שלא באים לו בטוב…

לא מרגישה שהתפשרתי, יש לי גבר מדהים. אבל הגיוני שאדם מבחוץ יגיד שיש פה התפשרות כי לא הכל הולך בדיוק כמו שאני רוצה (שזה בעיניי הקונספט של זוגיות, לא הכל זה כמו שנרצה כאדם יחיד, כי יש פה קומפלקס זוגי).

אבל גם לא היתה לי רשימה מראש… פשוט רציתי מישהו טוב, שיהיה לי טוב איתו, שתהיה אהבה וכימיה. זה לא דרישות מהאדם עצמו אלא יותר דרישות מהחיבור המשותף שלנו.

ואגב, ממש לא חושבת שהייתי מסתדרת עם רוב הגברים. וגם לא שהם היו מסתדרים איתי. לא יודעת איך קרה לי הנס הזה שמצאתי מישהו שמתאים לי…

ובכללי חושבת שאם מחפשים את המושלם, וגם הצד השני מחפש את המושלם, אז מה הסיכויים?

בקיצור יצא לי קצת מבולגן, אבל אני חושבת שהעניין הוא לא התפשרות, אלא יותר שינוי תפיסה שלא יהיה מושלם וזה אחלה ממש. ואז פחות קשה למצוא…

אני חושבת שלשתף בדיוק על מה ״התפשרנו״ זו שאלה מאד אישית. אבל אתן דוגמה למשהו (שממש לא יתאים לכולם) שהוא מאוד גלוי אז לא אכפת לי - הוא לא דתי. אני דתייה.

האם היה יותר קל לו הייתי עם מישהו דתי? כנראה שבחלק מהמובנים כן, אבל בחלק מהמובנים גם לא, כי בן אדם הוא הרבה מעבר לתכונה/הגדרה ספציפית שלו. אז אולי הייתי מוצאת מישהו דתי, אבל הוא כנראה היה חסר בחלק מהתכונות המדהימות של האיש שלי… 

וב"ה שיש!

אולי אנסה לדייק..

האם הרגשתם שהתפשרתם בתחום שהוא חשוב לכם?

למשל:  

*משהוא שהצד התורני מאוד מהותי לו והתחתן עם מישהי שלא כ"כ מקפידה על ההלכה או למשל הולכת עם מכנסיים...

*מישהי שמאוד חשוב לה התקדמות והשכלה ופרנסה והתפתחות והתחתנה עם משהו שקם מאוחר, עובד בעבודה בשכר מינימום ולא לומד תואר..

*משהוא שחשוב לו זרימה וקלילות וצחוקים ורוצה לארח ולשבת עם חברים והתחתן עם מישהי כבדה, שרוצה להיות רק שניהם ולהעמיק ולדבר...

*משהיא שב"ה לא מתמודדת נפשית והתחתנה עם בחור שנאלץ להתמודד עם מחלת נפש כמו דיכאון או חרדה או מחלה פיזית כלשהי.. שמשפיעה על אורח החיים...

לא התכוונתי לאם משהו לפעמים מאחר, או שוכח לזרוק את הפח או פחות אוהב את גודל האוזניים שלה..

ותודה רבה לכל אחד מכם שהשקיע.ה זמן לקרוא, לשתף, ולנסח תשובה..

מעריכה את האכפתיות 

כולן נתונות לשינוי

זוגיות היא מערכת חיים של התפתחות ובניה

אישית וזוגית.

זה בד"כ יאתגר בדברים הגדולים ולא בקטנים. 

מסכימה עם שבורת לב, זה דברים שיכולים להיות כמו שאתה מצפה לפני החתונה, אך להשתנות עם השנים (מישהי שבגיל 40 נמאס לה מחצאית, מישהו שפתאום מבין שההייטק לא עושה לו טוב ומעדיף להיות מורה, מחלה לא עלינו שמתפרצת וכו וכו)

אבל לשאלתך, אני ספציפית בזוגיות כזו ששנינו שונים מאוד, גם בדברים מהותיים. גם מבחינת דת (הוא לא אני כן), פרנסה חשובה לשנינו, אבל אני מאוד ריאלית, הוא מאוד רגשי. אני מתמודדת נפש (משפיע בהחלט על היום יום) הוא ב״ה בריא.

ואני שמחה בבחירה שלי בו. לא תמיד זה קל, אבל יש דברים הרבה יותר מהותיים מזה בעיניי. לדעתי עיקר הקשר זה מה שבונים אותו להיות. וכמובן חשוב איש/ה שהם אנשים טובים בכללי, שיש הערכה הדדית, אמון, אהבה, כימיה טובה, משיכה (שאגב משיכה, גם אם אין בהתחלה, זה לא אומר שהיא לא תתפתח)…

ועדיין, אי אפשר לעשות אנד דן דינו, צריך לחפש, צריך לראות מה מתאים, אבל כן לבוא עם ראש יחסית פתוח, חוץ מבדברים שבעיניך לא תוכל להתפשר עליהם גם אם השאר מתאים.

למשל, דוגמה קלאסית, לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו יחסית אלים. גם לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו שהמשפחה הגרעינית שלו לא חשובה לו (לא כזה אכפת מההורים וכו). אבל אלו גבולות שהם שלי, והם קווים אדומים לגמרי. מנגד, כן בחרתי במישהו שבדברים ״גדולים״ אחרים שונה לגמרי ממני ומהשאיפות שלי…

וגם דבריה של @שבורת,לב כמובן.

המהות בבחירה הזוגית היא בעיקר באדם עצמו. כמכלול. שכאמור הוא שלם וגדול מסך חלקיו.

ומכיוון שהמהות שונה בבסיסה גם ההתייחסות לשאלת החסרונות צריכה להיכלל בצורה יותר מקיפה ומעמיקה.

כיוון למחשבה,  אני בקשר עם מישהי תקופה ונורא חשוב לי הפן הדוסי ויש ביננו פערים.חוץ מזה הכל ממש טוב

במחשבה שלי אם יש משהו שהוא עקרוני לי אין סיבה שאני יוותר  עליו. אני רוצה להתחתן מתחושת שלמות.

איל הצלחת להתחתן ככה?

קודם כל לא מכירה את המקרה שלך, לא אותך ולא אותה, אז אולי כדאי להמשיך אולי לא.

בקשר אליי - מניחה שאתה מדבר על איך התחתנתי עם מישהו לא דתי כשאני כן?

בגדול, קודם כל מאמינה שקיום/אי-קיום המצוות שלו, זה משהו שהוא שלו מול ה׳, איתי או בלעדיי הוא לא יהיה דתי ואני לא חלק מזה. איפה אני כן חלק מזה? בכל הדברים שנוגעים לשנינו, למשל דיברנו עוד לפני על איך הבית שלנו יראה, איך אנחנו רואים את חינוך הילדים העתידיים בעז״ה וכו׳.

אז קודם כל מהבחינות האלה היינו מראש במעין עמק שווה, כי למשל הוא לא שומר שבת אבל לגמרי חשוב לו אווירת שבת בבית וארוחות וכו׳. האם הוא שומר שבת בחדר? לא. אבל זה משהו שאני מוכנה להכיל. כי זה כבר שלו מול הבורא. איתי הוא יושב לארוחת שבת, מקדש, וכל העסק…

בעניין הזה אגיד שיכול להיות שהבחורה שאתה יוצא איתה לא דוסית (נניח לובשת מכנסיים), אבל שואפת להקים בית יותר דוסי ממנה גם כשהיא ככה (נניח שהבנות ילבשו רק חצאית). יכול להיות גם שלא. וגם אם כן - זה לא בדיוק אותו הדבר כמו אמא שהיא מראש דוסית במידה דומה לשלך…

וכאן זה השלב שבו אזכיר שאני מסתכלת והסתכלתי על האיש שלי כמכלול, כלומר לא בצורה של טבלה יתרונות-חסרונות (בצורה הזו אגב, החסרונות תמיד בולטים ונראים כחסרונות באדום בוהק), אלא בצורה של - כל מה שהוא ביחד וכל מה שאנחנו בונים ובנינו יחד - הלוואי שיהיה אבא של ילדיי.

וגם כמובן ההבנה שאין מושלם. ובעיניי גם בתיאוריה אין מושלם. כלומר גם כרווקה לא הייתי יודעת לתאר לך בפורטרוט את הגבר המושלם עבורי (אם כי כן ידעתי שהוא יהיה חייב להיות שונה ממני, גם בדעות). אז לא, זה לא שאני ״סופגת״ חסרונות ומתפשרת, אלא זה שזכיתי באדם מדהים עם מידות טובות שמתאמץ מאוד בשביל הקשר הזוגי שלנו (כמובן גם אני), ושכחלק מהגדילה המשותפת שלנו אנחנו מאתגרים אחד את השניה. (אבל לא לכל אתגר נכנסים, צריך אחריות בנושא).

כתבתי קצת מבולגן בשעה זו של היממה, אבל אנסה לאסוף - כמכלול היא טובה בעיניך? הקשר הזוגי טוב? (/יש רצון משותף ואמונה שתהיה בנייה של משהו חזק יציב ואיכותי?) דיברתם על איך אתם רואים דברים? זה אתגרים שאתה רוצה שיהיו לך בחיים? אתה מדמיין את החיים איתה על כל הכלול בהם ומחייך?

עם מידות טובות ויש לנו ממש כימיה ושיח בריא ופתוח, המטרות שלנו מאוד קרובות והפער הוא לא באמת כל כך גדול, היא פשוט מתלבשת על הגבול ההלכתי (מלמטה) וזה מפריע לי עקרונית...

היא לא עושה את זה מתוך אידאולוגיה צרופה אבל כ מרגישה שכרגע במקום שלה בעבודת ה היא שלמה עם הפער הזה.

היה לנו שיח מאוד נוקב( וביחד עם זאת מכבד)

אבל אני רוצה להתחתן מתוך שלמות, לא לוותר על נושא שממש חשוב לי.

זה מתבטא בעוד כמה דוגמאות( שהם לא צניעות)

אבל את הצניעות אני לא מצליח( וגם לא כל כך חושב שנכון) לוותר עליו

יכולות להיות השלכות על חינוך הילדים ולדעתי זה מה שיותר קריטי לברר, האם שם יש הסכמות.

אם הכוונות של שניכם, ההשקפות בנוגע לילדים באותו כיוון.

בזה לא הייתי ממליצה להתפשר כי זה יכול לחרב זוגיות. 

כלומר, מה שמתאים לי לא היה מתאים לאישה ספציפית אחרת… כל אחד ואחת ומה שמתאים להם…

בנושא שלך באמת הייתי חושבת קודם כל למה זה ככ מפריע לך (האם זה באמת בסיסי באידיאולוגיה שלך של חינוך ילדים למשל, או שזה יושב על איזה משהו אחר שהוא יותר קטן?)

אח״כ האם זה פער שאתה מוכן לקבל באהבה לחיים שלך.

אם כן - אחלה, תמשיך איתה.

אם לא - מן הראוי להיות כן איתה ולסיים את הקשר.

להתחתן מתוך תחושת חסר זה לדעתי מתכון לאסון, אבל לא ניסיתי בעצמי…

ואנקדוטה לגבי הצניעות - אני חושבת שלפעמים זה נושא שמפריע מאוד בגלל שבראש הוא ישירות מראה משהו על עבודת ה׳ הכללית של האישה. וזה לא תמיד משקף את המציאות נכונה, לכן לדעתי צריך לקחת כל מקרה לגופו. אבל באמת יש אנשים שמבחינתם הצניעות בלבוש היא אידיאולוגיה בפני עצמה וערך חשוב בפני עצמו, ואם אתה משתייך לקטגוריה הזו ומרגיש שלמרות שזו אשתך (תיאורטית) ולא הבת שלך/אתה בעצמך, זה לא פער שאתה רוצה לקבל לחיים שלך, אז באמת אולי לא מתאים…

יש הלכה..

ואם אני זוכר נכון מופיע שם הערך צניעות.

ברור שזה מפריע לי גם בגלל סיבות אחרות( חינוך, בית) אבל בעיקר בגלל שככה ההלכה

שעצם המושג הזה של 'להתפשר' הוא מזיק ועקום.

לא הייתי רוצה שמישהו יתחתן איתי מתוך 'פשרה'.

באמת צריך להבין ולהפנים שחתונה זה משהו לכל החיים. והבן-אדם שאיתו את מתחתנת, לא יהיה אותו אדם בעוד עשר-עשרים-ארבעים-חמישים שנה. 

וגם את לא.

אז לחפש איזושהי התאמה מסתורית, זה מתכון די בטוח להגיע למצב שבו יום אחד תרגישי ש"עכשיו אנחנו כבר לא מתאימים".

צריך לחפש משהו אחר. 

ולהבנתי המצומצמת, המשהו הזה לא נמצא בבן האדם שמחפשים אלא בקשר שמחפשים.

או במילים אחרות-

חפשי קשר שבו את מרגישה בטוחה, רצויה, אהובה ואוהבת. קשר שנעים לך להיות בו ואת מוכנה להשקיע בשביל להמשיך אותו.

ואז, פחות משנה התכונות הספציפיות של האדם איתו את יוצרת את הקשר הזה. יותר משנה מה את יוצקת לקשר ביניכם.

יש בינינו פערים

הוא יותר "דוס" ושמור ממני

אבל משהו ברמת העקרונות? לא

ב"ה הקו אותו קו.

הפערים כמובן גורמים למתח ולא תמיד זה קל

אבל זוגיות זה תמיד עבודה

תחשבי על חברות שלך. במה התפשרת כשאת חברה שלהן? השאלה קצת מקוממת, כי החברות לא על בסיס תכונות ורשימות אלא על בסיס מציאת חן, ואז באמת החסרונות הם חלק מכלל שהוא אהוב ורצוי, ואחרי תקופת זוגיות רואים שלחיסרון הבלתי נסבל הזה יש צדדים מאד טובים וחשובים, ואולי זה בדיוק הצדדים שאני צריכה לאזן בעצמי ומזל שהשם חכם יותר ממני לשלוח לי אותו...ואז איזה התפשרתי, הוא התפשר עליי

ואז את שואלת. מה התפשרתי?

ברור שקשה לענות, כי אין לי תחושה של התפשרות.

אני יכולה לענות רשימה ארוכה של דברים שהייתי צריכה לבלוע בו, שהיו שונים ממה שחשבתי או התרגלתי שאמור להיות באדם בבן זוג באבא... אני זה עדיין לא עניין של התפשרות זה עניין של עבודת המידות שלי

אבל אגלה לך את הסוד שגליתי

שכל דבר שהיה נראה לי כחסרון אצל אשתי, התברר לי כשיקוף מדוייק של החסרון/האתגר שיש לי.

כששניתי את המבט שלי לכיון הזה והתחלתי לעבוד על האתגרים שלי לאט לאט נעלמו "החסרונות" אצל אשתי.

ובהצלחה רבה 

היתה לי תחושה שאני מתחתנת עם אדם מושלם וכליל המעלות. כנראה זה קשור לעובדה שהייתי מאוד צעירה ומאוהבת עד מעל הראש.

מהר מאוד גיליתי את החסרונות שלו, ויותר מזה- את החסרונות שבתוך התכונות שהיו נראות לי מושלמות...

יכולה להגיד שיש תחומים שמאוד חשובים לי, ותקופה ארוכה הייתי בסוג של אבל על זה שאנחנו כל כך שונים בהם.

אבל לאט לאט, כשגדלתי וקיבלתי שכל, הבנתי כמה ההבדלים האלו בונים אותי ו- לא נעים להגיד- יש הרבה אמת וטוב דווקא בתכונות הכל כך מעצבנות שלו...

יכולה להגיד לך שכן תפיסת העולם הבסיסית שלנו מאוד דומה. פעם בכמה זמן אנחנו עושים רשימות מסוג "עשר תכונות שחשובות בעינייך"- ובד"כ 7 או 8 מתוך עשר יהיו חופפים. ולי אישית זה חשוב ועוזר לחיות טוב יחד.

אבל בעיקר, יש ביננו המון אהבה, רצון לחיות יחד, נכונות לעבוד קשה בשביל זה ומשיכה. 

נראה לי שאלו הדברים שעליהם אסור להתפשר. 

כל השאר- בונוס (וכמו שאמרתי למעלה- תכונות שנחשבות בעיננו כשליליות, יכולות להתגלות כחיוביות ולהיפך. לכל דבר יש שני צדדים).

נראה לי שזה נובע מדו-המשמעות של המילה פשרה: מצד אחד זו מעלה, וברור שבין שני בני אדם שונים תמיד צריך פשרות כדי להגיע לעמק השווה. מצד שני בעידן המודרני נוצר הרעיון של "להתפשר על", שמרמז שכאילו זה שמתפשרים עליו הוא נחות לזה שמתפשר, או לפחות למה שהמתפשר חלם עליו. ואז באמת אנשים לא רוצים להודות ש"התפשרו על", כי זה כאילו מקטין מבן הזוג שלהם. אבל האמת שלשני השימושים שורש משותף - אם פנטזתי על בן זוג חברותי ודברן ובסוף התחתנתי עם בן זוג מופנם ושתקן, "התפשרתי על" משהו שחשוב לי בבן זוג, במובן הזה שאני צריכה "להתפשר עם" בן הזוג, למצוא פשרות ודרך אמצע בין מה שאני רוצה וצריכה למה שהוא רוצה וצריך. וגם הוא בעצם "התפשר על" - במקום בת זוג שהשתקנות מתאימה לה קיבל אחת שאינה הוא נאלץ להתאמץ הרבה כדי לצאת מתחום הנוחות שלו. ככה שלדעתי אין צורך לראות ב"פשרה על" הקטנה של בן הזוג.

אז אחרי ההקדמה הזו, אנסה לענות לך: כן, בהחלט התפשרתי על מספר תכונות שהיו לי חשובות כשבחרתי להתחתן עם בעלי. המרכזיות בהן הן דברנות (ונכונות לספוג דברנות מצידי), חברותיות (יש לו מספר חברים קרובים אבל הוא לא אוהב לצאת או להשתתף באירועים עם המון אנשים), נטיה לשיח רגשי/פסיכולוגי, והעובדה שיש לו נטיה להתבודדות שלפעמים קשה לי. הסיבה שבחרתי להתפשר על הדברים האלה היא שבסוף לא פגשתי אף בן אדם שיהיו בו *כל* התכונות שהייתי רוצה בבן זוג, ובבעלי כן היו את כל אלה שבאמת לא הייתי מוכנה להתפשר עליהן - טוב לב, חכמה, נדיבות, אכפתיות, פרגון, ערכים דומים, רצון להיות שותף בבית ואבא מעורב. ואני מרגישה שבאןתה מידה שהתפשרתי כל תכונות מסויימות בו הוא התפשר על תכונות מסויימות בי: קשה לו לפעמים שאני דברנית ומצפה ממנו לשיחה גם כשאין לו כוח; קשה לו שקשה לי עם ההתבודדות שלו ושהוא נאלץ להתפשר איתי ולהקדיש פחות זמן לדברים אחרים שהוא רוצה; וקשה לו עם סתם תכונות אחרות בי, נגיד שאני בנאדם לחוץ. ובכל זאת אנחנו אוהבים אחת את השניה, ועובדים קשה כדי שהנישואים יצליחו ויהיו טובים. יש רגעים שההבדלים מורגשים יותר, ויש הרבה רגעים שדווקא הקירבה ומה שמשותף מנצח.

מקווה שזה עוזר קצת...

בה כשתגיע להיות בתוך חיי הנישואין תבין שזה רק נראה. הפשרה היא חא בדיעבד היא לכתחילה.

וכשאין פשרה בחיים יש ocd כפיתיות 

כי לא היה לי מעולם צ׳ק ליסט.

יצאנו, הכרנו, ביררנו (עם אחרים ובעיקר עם עצמינו)

הסך הכללי היה טוב, ואפילו מעולה

וב״ה אנחנו נשואים באושר 

כל החסרונות בעולם נסבלים יחסית כל עוד הכלל הזה קיים.

כלומר, מזדהה כאן עם אלו שכתבו שלא התפשרתי בבחירה בכלל. נפגשנו (מראש בררתי שאנחנו עם אותו כיוון בחיים), זרם, שוחחנו על מה חשוב ומה חושבים. היו פערים ברמה הבריאה, דווקא אם מסכימים על הכל, משהו קצת מוזר לא? מטבע הדברים יש הבדלים בין אנשים, אם הכל זהה לגמרי, אולי מישהו מבטל את עצמו מידי?!
 

העבודה האמיתית היא להתפשר אח"כ. הפערים האמיתים מתבררים אחרי החתונה, זה לא מוכרח להיות בדברים עקרוניים מאוד, אפילו 'סתם' בזרימה לכל אחד יש הרגלים, סגנון, כל מיני דברים שפשוטים לו אפילו אוטומטיים. פתאום צריך להסתדר 24/7/365 עם אדם אחר, זה לא כמו עם אח, בוודאי לא כמו עם חבר חדר בפנימיה/אוהל בצבא או בדירת שירות.

שם עבודת הפשרה המהותית האמיתית.

ועם בעלי (פרק ב') לא התפשרתי! ויצאתי 7 שנים לפגישות וחשבתי שאם אשתנה פה, ואתפשר שם זה יצליח... וזה לא!

מה כן?

לבוא בעיניים פקוחות ולבדוק עם אילו חסרונות את מוכנה לחיות ועם אילו ממש לא.

ולקחת בחשבון שגם הוא צריך להבין שיש לך חסרונות ולקבל אותם.

בהצלחה!

פשרה- הסכם שבו אחד הצדדים או שניהם מוותר על חלק מתביעותיו.

התפשר- הגמיש את עמדתו המקורית כדי להגיע להסכמה עם עמדה מנוגדת

חיסרון, לכל אחד מאיתנו יש - וזה לא אומר שאם לאחר יש חיסרון , התפשרתי עליו.

נגיד, הוא פחות מסודר ממני. זה חיסרון. אבל זו לא פשרה לחיות עם מישהו קצת יותר מפוזר.

ככה אני רואה את הדברים.

אבל לא התפשרתי על כלום.

החסרונות שלו לא מפריעים לי (או לפחות לא הפריעו כשהתארסנו )

לא התארסתי ואמרתי אוי אני מתחתנת איתו למרות שהוא רחפן (דוגמא)

אלא אהבתי את הרחפנות הזו ועד היום אני אוהבת ומתייחסת בסלחנות כשהוא שוכח דברים או לא מרוכז

יש דברים שהם חסרונות בעיני אדם אחד ויתרונות בעיני אדם אחר

לי לא מפריע הגרביים המלוכלכות שנשארות על הרצפה

יש בנות שלא ישרדו עם בעל שמשאיר גרביים...

את לא צריכה מישהו מושלם

את צריכה את המושלם בשבילך.

ויש אותו בטוח...

אבל צריך לדעת מה חשוב. ואם בדברים העקרוניים אפשר למצוא את המשותף. שאר הדברים או שיסתדרו או שלא. ככה זה. זו לא פשרה. המלצה. לחשוב על אימון. או לפחות לשמוע פודקאסטים. זה יכול לעזור. 

היא יצרה אותו אחרי שראתה שזה נושא שעולה אצל הרבה תלמידות שלה.

הנקודה שם, זה להעמיק את ההבנה על מה שאת רוצה: 

התחושה שאין בחור כמו שאני מחפשת, נובעת בדרך כלל מזה שאני רוצה משהו אחד אבל קוראת לו בשם אחר.

נגיד, מישהי רוצה קשר שיתן לה יציבות, אז היא מלבישה את זה על מעמד כלכלי יציב. אבל אם הבחור הוא בעייתי מבחינת הנאמנות שלו אלייך, כל הכסף לא יתן שום יציבות...

כשאת מבינה על כל רצון שלך, או לפחות על המרכזיים, מה הוא משקף, קל יותר להבין איך לחפש ועל מה לא לוותר. 

כשאת יודעת מה את באמת רוצה, למה זה מהותי לקשר ואיך לברר את זה - 

החיים נעשים פשוטים יותר, הדייטים והבירורים ממוקדים יותר, וגם החתונה קרובה יותר בעז"ה.

וטיפה יותר לעומק - 

כמו שאמרו כאן לפני, העניין זה להתחתן עם אדם ולא עם רשימת מכולת. לכן, כשאת עובדת על הרצונות שלך, 

הרצון שאת צריכה להגיע אליו ולעמוד עליו זה רצון לקשר. 

כמו בדוגמה על הכסף - יש פה איכות של קשר זוגי, שזה מה שאנשים באמת רוצים, ויש את הייצוג של זה שמבלבל אותנו, ועליו כדאי "להתפשר".

להתחתן בטוב זה לרצות את האדם שמולך, ולהיות איתו בקשר אמיתי. איתו ולא עם התכונות שלו.

אבל דווקא דרך רשימת המכולת שלך, את יכולה להבין איזה קשר את צריכה ואיך ליצור אותו,

ולראות מי מתאים לזה.

אם מעניין אותך לקנות את הקורס, צרי איתנו קשר בפרטי

יש רבים שלא התפשרו בכלל כשהתחתנו.

ויש רבים אחרים שלא יתחתנו אם לא יתפשרו.

כך דרכו של עולם. העוגה לא מתחלקת שווה. ותסכול הוא לא תכנית עבודה.

החסד הפלאי שאכן כמעט כל אחד ואחת יכולים להתחתן בסוף.

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה