ופשוט אהבתי את אשתי. האם יש לה חסרונות שכבר אז ראיתי? ברור שכן, אבל הנקודה שאהבתי אותה ורציתי אותה כמו שהיא.

ראיתי כבר שאצל חברים רווקים מבוגרים זה לא עובד ככה - רואים סוג של רשימה שבדברים מסויימים זה מתאים ובדברים אחרים מתפשרים . אני לא יודע להסביר למה אצלי זה היה אחרת אבל נראה לי שזה הדרך הנכונה פשוט לראות את האדם ולאהוב אותו ולרצות אותו.

במחשבה שנייה, כן זה היה שונה אצלי בזה שהכרתי את אשתי ויזמתי את הקשר איתה ולא הכרנו בדייטים, אז אולי זה אחרת 

ושכמובן גם את לא מושלמת.

כשהתיישבה אצלי ההבנה שאני לא *רוצה* מושלם, אני לא *רוצה* מישהו שתמיד אהיה נחותה לידו בהכל.

הייתי יותר בנחת לגבי החסרונות.

בסופו של דבר, לשאלתך- חלק מהחסרונות ידעתי לפני החתונה, חלק אחריה, ועל כולם, עבורי, עולים היתרונות.

יש באיש שלי כל מיני חסרונות, כמו בכל בן אדם, כמו אצלי. ועדיין מבחינתי אני מרגישה כל יום שזכיתי בפיס. 

לא הגעתי עם רשימת דברים שרוצה לקבל.

זוגיות זה לא כמו לחפש דירה.

אני חושבת שיש שגיאה בבסיס השאלה שלך. 

לתפיסתי אין מושלם. וגם אם יש, זה כנראה לא האיש שלי… הוא לא מושלם בכללי (כמו כל אדם) וגם לא מושלם עבורי (כנראה גם כמו כל/רוב האנשים)

אבל!!! אמנם אני רואה וראיתי חסרונות שיש בו, אבל גם אני רואה כל כך הרבה טוב ויתרונות. למרות שכן אגיד שמבחינתי זה לא שקלול של יתרונות מול חסרונות, אלא הסתכלות כוללנית - באופן כללי הוא טוב, והוא טוב *לי*. ונכון, באים עם כל אדם חסרונות, גם איתי באין חסרונות, גם אצלי יש דברים שלא באים לו בטוב…

לא מרגישה שהתפשרתי, יש לי גבר מדהים. אבל הגיוני שאדם מבחוץ יגיד שיש פה התפשרות כי לא הכל הולך בדיוק כמו שאני רוצה (שזה בעיניי הקונספט של זוגיות, לא הכל זה כמו שנרצה כאדם יחיד, כי יש פה קומפלקס זוגי).

אבל גם לא היתה לי רשימה מראש… פשוט רציתי מישהו טוב, שיהיה לי טוב איתו, שתהיה אהבה וכימיה. זה לא דרישות מהאדם עצמו אלא יותר דרישות מהחיבור המשותף שלנו.

ואגב, ממש לא חושבת שהייתי מסתדרת עם רוב הגברים. וגם לא שהם היו מסתדרים איתי. לא יודעת איך קרה לי הנס הזה שמצאתי מישהו שמתאים לי…

ובכללי חושבת שאם מחפשים את המושלם, וגם הצד השני מחפש את המושלם, אז מה הסיכויים?

בקיצור יצא לי קצת מבולגן, אבל אני חושבת שהעניין הוא לא התפשרות, אלא יותר שינוי תפיסה שלא יהיה מושלם וזה אחלה ממש. ואז פחות קשה למצוא…

אני חושבת שלשתף בדיוק על מה ״התפשרנו״ זו שאלה מאד אישית. אבל אתן דוגמה למשהו (שממש לא יתאים לכולם) שהוא מאוד גלוי אז לא אכפת לי - הוא לא דתי. אני דתייה.

האם היה יותר קל לו הייתי עם מישהו דתי? כנראה שבחלק מהמובנים כן, אבל בחלק מהמובנים גם לא, כי בן אדם הוא הרבה מעבר לתכונה/הגדרה ספציפית שלו. אז אולי הייתי מוצאת מישהו דתי, אבל הוא כנראה היה חסר בחלק מהתכונות המדהימות של האיש שלי… 

וב"ה שיש!

אולי אנסה לדייק..

האם הרגשתם שהתפשרתם בתחום שהוא חשוב לכם?

למשל:  

*משהוא שהצד התורני מאוד מהותי לו והתחתן עם מישהי שלא כ"כ מקפידה על ההלכה או למשל הולכת עם מכנסיים...

*מישהי שמאוד חשוב לה התקדמות והשכלה ופרנסה והתפתחות והתחתנה עם משהו שקם מאוחר, עובד בעבודה בשכר מינימום ולא לומד תואר..

*משהוא שחשוב לו זרימה וקלילות וצחוקים ורוצה לארח ולשבת עם חברים והתחתן עם מישהי כבדה, שרוצה להיות רק שניהם ולהעמיק ולדבר...

*משהיא שב"ה לא מתמודדת נפשית והתחתנה עם בחור שנאלץ להתמודד עם מחלת נפש כמו דיכאון או חרדה או מחלה פיזית כלשהי.. שמשפיעה על אורח החיים...

לא התכוונתי לאם משהו לפעמים מאחר, או שוכח לזרוק את הפח או פחות אוהב את גודל האוזניים שלה..

ותודה רבה לכל אחד מכם שהשקיע.ה זמן לקרוא, לשתף, ולנסח תשובה..

מעריכה את האכפתיות 

כולן נתונות לשינוי

זוגיות היא מערכת חיים של התפתחות ובניה

אישית וזוגית.

זה בד"כ יאתגר בדברים הגדולים ולא בקטנים. 

מסכימה עם שבורת לב, זה דברים שיכולים להיות כמו שאתה מצפה לפני החתונה, אך להשתנות עם השנים (מישהי שבגיל 40 נמאס לה מחצאית, מישהו שפתאום מבין שההייטק לא עושה לו טוב ומעדיף להיות מורה, מחלה לא עלינו שמתפרצת וכו וכו)

אבל לשאלתך, אני ספציפית בזוגיות כזו ששנינו שונים מאוד, גם בדברים מהותיים. גם מבחינת דת (הוא לא אני כן), פרנסה חשובה לשנינו, אבל אני מאוד ריאלית, הוא מאוד רגשי. אני מתמודדת נפש (משפיע בהחלט על היום יום) הוא ב״ה בריא.

ואני שמחה בבחירה שלי בו. לא תמיד זה קל, אבל יש דברים הרבה יותר מהותיים מזה בעיניי. לדעתי עיקר הקשר זה מה שבונים אותו להיות. וכמובן חשוב איש/ה שהם אנשים טובים בכללי, שיש הערכה הדדית, אמון, אהבה, כימיה טובה, משיכה (שאגב משיכה, גם אם אין בהתחלה, זה לא אומר שהיא לא תתפתח)…

ועדיין, אי אפשר לעשות אנד דן דינו, צריך לחפש, צריך לראות מה מתאים, אבל כן לבוא עם ראש יחסית פתוח, חוץ מבדברים שבעיניך לא תוכל להתפשר עליהם גם אם השאר מתאים.

למשל, דוגמה קלאסית, לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו יחסית אלים. גם לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו שהמשפחה הגרעינית שלו לא חשובה לו (לא כזה אכפת מההורים וכו). אבל אלו גבולות שהם שלי, והם קווים אדומים לגמרי. מנגד, כן בחרתי במישהו שבדברים ״גדולים״ אחרים שונה לגמרי ממני ומהשאיפות שלי…

וגם דבריה של @שבורת,לב כמובן.

המהות בבחירה הזוגית היא בעיקר באדם עצמו. כמכלול. שכאמור הוא שלם וגדול מסך חלקיו.

ומכיוון שהמהות שונה בבסיסה גם ההתייחסות לשאלת החסרונות צריכה להיכלל בצורה יותר מקיפה ומעמיקה.

כיוון למחשבה,  אני בקשר עם מישהי תקופה ונורא חשוב לי הפן הדוסי ויש ביננו פערים.חוץ מזה הכל ממש טוב

במחשבה שלי אם יש משהו שהוא עקרוני לי אין סיבה שאני יוותר  עליו. אני רוצה להתחתן מתחושת שלמות.

איל הצלחת להתחתן ככה?

קודם כל לא מכירה את המקרה שלך, לא אותך ולא אותה, אז אולי כדאי להמשיך אולי לא.

בקשר אליי - מניחה שאתה מדבר על איך התחתנתי עם מישהו לא דתי כשאני כן?

בגדול, קודם כל מאמינה שקיום/אי-קיום המצוות שלו, זה משהו שהוא שלו מול ה׳, איתי או בלעדיי הוא לא יהיה דתי ואני לא חלק מזה. איפה אני כן חלק מזה? בכל הדברים שנוגעים לשנינו, למשל דיברנו עוד לפני על איך הבית שלנו יראה, איך אנחנו רואים את חינוך הילדים העתידיים בעז״ה וכו׳.

אז קודם כל מהבחינות האלה היינו מראש במעין עמק שווה, כי למשל הוא לא שומר שבת אבל לגמרי חשוב לו אווירת שבת בבית וארוחות וכו׳. האם הוא שומר שבת בחדר? לא. אבל זה משהו שאני מוכנה להכיל. כי זה כבר שלו מול הבורא. איתי הוא יושב לארוחת שבת, מקדש, וכל העסק…

בעניין הזה אגיד שיכול להיות שהבחורה שאתה יוצא איתה לא דוסית (נניח לובשת מכנסיים), אבל שואפת להקים בית יותר דוסי ממנה גם כשהיא ככה (נניח שהבנות ילבשו רק חצאית). יכול להיות גם שלא. וגם אם כן - זה לא בדיוק אותו הדבר כמו אמא שהיא מראש דוסית במידה דומה לשלך…

וכאן זה השלב שבו אזכיר שאני מסתכלת והסתכלתי על האיש שלי כמכלול, כלומר לא בצורה של טבלה יתרונות-חסרונות (בצורה הזו אגב, החסרונות תמיד בולטים ונראים כחסרונות באדום בוהק), אלא בצורה של - כל מה שהוא ביחד וכל מה שאנחנו בונים ובנינו יחד - הלוואי שיהיה אבא של ילדיי.

וגם כמובן ההבנה שאין מושלם. ובעיניי גם בתיאוריה אין מושלם. כלומר גם כרווקה לא הייתי יודעת לתאר לך בפורטרוט את הגבר המושלם עבורי (אם כי כן ידעתי שהוא יהיה חייב להיות שונה ממני, גם בדעות). אז לא, זה לא שאני ״סופגת״ חסרונות ומתפשרת, אלא זה שזכיתי באדם מדהים עם מידות טובות שמתאמץ מאוד בשביל הקשר הזוגי שלנו (כמובן גם אני), ושכחלק מהגדילה המשותפת שלנו אנחנו מאתגרים אחד את השניה. (אבל לא לכל אתגר נכנסים, צריך אחריות בנושא).

כתבתי קצת מבולגן בשעה זו של היממה, אבל אנסה לאסוף - כמכלול היא טובה בעיניך? הקשר הזוגי טוב? (/יש רצון משותף ואמונה שתהיה בנייה של משהו חזק יציב ואיכותי?) דיברתם על איך אתם רואים דברים? זה אתגרים שאתה רוצה שיהיו לך בחיים? אתה מדמיין את החיים איתה על כל הכלול בהם ומחייך?

עם מידות טובות ויש לנו ממש כימיה ושיח בריא ופתוח, המטרות שלנו מאוד קרובות והפער הוא לא באמת כל כך גדול, היא פשוט מתלבשת על הגבול ההלכתי (מלמטה) וזה מפריע לי עקרונית...

היא לא עושה את זה מתוך אידאולוגיה צרופה אבל כ מרגישה שכרגע במקום שלה בעבודת ה היא שלמה עם הפער הזה.

היה לנו שיח מאוד נוקב( וביחד עם זאת מכבד)

אבל אני רוצה להתחתן מתוך שלמות, לא לוותר על נושא שממש חשוב לי.

זה מתבטא בעוד כמה דוגמאות( שהם לא צניעות)

אבל את הצניעות אני לא מצליח( וגם לא כל כך חושב שנכון) לוותר עליו

יכולות להיות השלכות על חינוך הילדים ולדעתי זה מה שיותר קריטי לברר, האם שם יש הסכמות.

אם הכוונות של שניכם, ההשקפות בנוגע לילדים באותו כיוון.

בזה לא הייתי ממליצה להתפשר כי זה יכול לחרב זוגיות. 

כלומר, מה שמתאים לי לא היה מתאים לאישה ספציפית אחרת… כל אחד ואחת ומה שמתאים להם…

בנושא שלך באמת הייתי חושבת קודם כל למה זה ככ מפריע לך (האם זה באמת בסיסי באידיאולוגיה שלך של חינוך ילדים למשל, או שזה יושב על איזה משהו אחר שהוא יותר קטן?)

אח״כ האם זה פער שאתה מוכן לקבל באהבה לחיים שלך.

אם כן - אחלה, תמשיך איתה.

אם לא - מן הראוי להיות כן איתה ולסיים את הקשר.

להתחתן מתוך תחושת חסר זה לדעתי מתכון לאסון, אבל לא ניסיתי בעצמי…

ואנקדוטה לגבי הצניעות - אני חושבת שלפעמים זה נושא שמפריע מאוד בגלל שבראש הוא ישירות מראה משהו על עבודת ה׳ הכללית של האישה. וזה לא תמיד משקף את המציאות נכונה, לכן לדעתי צריך לקחת כל מקרה לגופו. אבל באמת יש אנשים שמבחינתם הצניעות בלבוש היא אידיאולוגיה בפני עצמה וערך חשוב בפני עצמו, ואם אתה משתייך לקטגוריה הזו ומרגיש שלמרות שזו אשתך (תיאורטית) ולא הבת שלך/אתה בעצמך, זה לא פער שאתה רוצה לקבל לחיים שלך, אז באמת אולי לא מתאים…

יש הלכה..

ואם אני זוכר נכון מופיע שם הערך צניעות.

ברור שזה מפריע לי גם בגלל סיבות אחרות( חינוך, בית) אבל בעיקר בגלל שככה ההלכה

שעצם המושג הזה של 'להתפשר' הוא מזיק ועקום.

לא הייתי רוצה שמישהו יתחתן איתי מתוך 'פשרה'.

באמת צריך להבין ולהפנים שחתונה זה משהו לכל החיים. והבן-אדם שאיתו את מתחתנת, לא יהיה אותו אדם בעוד עשר-עשרים-ארבעים-חמישים שנה. 

וגם את לא.

אז לחפש איזושהי התאמה מסתורית, זה מתכון די בטוח להגיע למצב שבו יום אחד תרגישי ש"עכשיו אנחנו כבר לא מתאימים".

צריך לחפש משהו אחר. 

ולהבנתי המצומצמת, המשהו הזה לא נמצא בבן האדם שמחפשים אלא בקשר שמחפשים.

או במילים אחרות-

חפשי קשר שבו את מרגישה בטוחה, רצויה, אהובה ואוהבת. קשר שנעים לך להיות בו ואת מוכנה להשקיע בשביל להמשיך אותו.

ואז, פחות משנה התכונות הספציפיות של האדם איתו את יוצרת את הקשר הזה. יותר משנה מה את יוצקת לקשר ביניכם.

יש בינינו פערים

הוא יותר "דוס" ושמור ממני

אבל משהו ברמת העקרונות? לא

ב"ה הקו אותו קו.

הפערים כמובן גורמים למתח ולא תמיד זה קל

אבל זוגיות זה תמיד עבודה

תחשבי על חברות שלך. במה התפשרת כשאת חברה שלהן? השאלה קצת מקוממת, כי החברות לא על בסיס תכונות ורשימות אלא על בסיס מציאת חן, ואז באמת החסרונות הם חלק מכלל שהוא אהוב ורצוי, ואחרי תקופת זוגיות רואים שלחיסרון הבלתי נסבל הזה יש צדדים מאד טובים וחשובים, ואולי זה בדיוק הצדדים שאני צריכה לאזן בעצמי ומזל שהשם חכם יותר ממני לשלוח לי אותו...ואז איזה התפשרתי, הוא התפשר עליי

ואז את שואלת. מה התפשרתי?

ברור שקשה לענות, כי אין לי תחושה של התפשרות.

אני יכולה לענות רשימה ארוכה של דברים שהייתי צריכה לבלוע בו, שהיו שונים ממה שחשבתי או התרגלתי שאמור להיות באדם בבן זוג באבא... אני זה עדיין לא עניין של התפשרות זה עניין של עבודת המידות שלי

אבל אגלה לך את הסוד שגליתי

שכל דבר שהיה נראה לי כחסרון אצל אשתי, התברר לי כשיקוף מדוייק של החסרון/האתגר שיש לי.

כששניתי את המבט שלי לכיון הזה והתחלתי לעבוד על האתגרים שלי לאט לאט נעלמו "החסרונות" אצל אשתי.

ובהצלחה רבה 

היתה לי תחושה שאני מתחתנת עם אדם מושלם וכליל המעלות. כנראה זה קשור לעובדה שהייתי מאוד צעירה ומאוהבת עד מעל הראש.

מהר מאוד גיליתי את החסרונות שלו, ויותר מזה- את החסרונות שבתוך התכונות שהיו נראות לי מושלמות...

יכולה להגיד שיש תחומים שמאוד חשובים לי, ותקופה ארוכה הייתי בסוג של אבל על זה שאנחנו כל כך שונים בהם.

אבל לאט לאט, כשגדלתי וקיבלתי שכל, הבנתי כמה ההבדלים האלו בונים אותי ו- לא נעים להגיד- יש הרבה אמת וטוב דווקא בתכונות הכל כך מעצבנות שלו...

יכולה להגיד לך שכן תפיסת העולם הבסיסית שלנו מאוד דומה. פעם בכמה זמן אנחנו עושים רשימות מסוג "עשר תכונות שחשובות בעינייך"- ובד"כ 7 או 8 מתוך עשר יהיו חופפים. ולי אישית זה חשוב ועוזר לחיות טוב יחד.

אבל בעיקר, יש ביננו המון אהבה, רצון לחיות יחד, נכונות לעבוד קשה בשביל זה ומשיכה. 

נראה לי שאלו הדברים שעליהם אסור להתפשר. 

כל השאר- בונוס (וכמו שאמרתי למעלה- תכונות שנחשבות בעיננו כשליליות, יכולות להתגלות כחיוביות ולהיפך. לכל דבר יש שני צדדים).

נראה לי שזה נובע מדו-המשמעות של המילה פשרה: מצד אחד זו מעלה, וברור שבין שני בני אדם שונים תמיד צריך פשרות כדי להגיע לעמק השווה. מצד שני בעידן המודרני נוצר הרעיון של "להתפשר על", שמרמז שכאילו זה שמתפשרים עליו הוא נחות לזה שמתפשר, או לפחות למה שהמתפשר חלם עליו. ואז באמת אנשים לא רוצים להודות ש"התפשרו על", כי זה כאילו מקטין מבן הזוג שלהם. אבל האמת שלשני השימושים שורש משותף - אם פנטזתי על בן זוג חברותי ודברן ובסוף התחתנתי עם בן זוג מופנם ושתקן, "התפשרתי על" משהו שחשוב לי בבן זוג, במובן הזה שאני צריכה "להתפשר עם" בן הזוג, למצוא פשרות ודרך אמצע בין מה שאני רוצה וצריכה למה שהוא רוצה וצריך. וגם הוא בעצם "התפשר על" - במקום בת זוג שהשתקנות מתאימה לה קיבל אחת שאינה הוא נאלץ להתאמץ הרבה כדי לצאת מתחום הנוחות שלו. ככה שלדעתי אין צורך לראות ב"פשרה על" הקטנה של בן הזוג.

אז אחרי ההקדמה הזו, אנסה לענות לך: כן, בהחלט התפשרתי על מספר תכונות שהיו לי חשובות כשבחרתי להתחתן עם בעלי. המרכזיות בהן הן דברנות (ונכונות לספוג דברנות מצידי), חברותיות (יש לו מספר חברים קרובים אבל הוא לא אוהב לצאת או להשתתף באירועים עם המון אנשים), נטיה לשיח רגשי/פסיכולוגי, והעובדה שיש לו נטיה להתבודדות שלפעמים קשה לי. הסיבה שבחרתי להתפשר על הדברים האלה היא שבסוף לא פגשתי אף בן אדם שיהיו בו *כל* התכונות שהייתי רוצה בבן זוג, ובבעלי כן היו את כל אלה שבאמת לא הייתי מוכנה להתפשר עליהן - טוב לב, חכמה, נדיבות, אכפתיות, פרגון, ערכים דומים, רצון להיות שותף בבית ואבא מעורב. ואני מרגישה שבאןתה מידה שהתפשרתי כל תכונות מסויימות בו הוא התפשר על תכונות מסויימות בי: קשה לו לפעמים שאני דברנית ומצפה ממנו לשיחה גם כשאין לו כוח; קשה לו שקשה לי עם ההתבודדות שלו ושהוא נאלץ להתפשר איתי ולהקדיש פחות זמן לדברים אחרים שהוא רוצה; וקשה לו עם סתם תכונות אחרות בי, נגיד שאני בנאדם לחוץ. ובכל זאת אנחנו אוהבים אחת את השניה, ועובדים קשה כדי שהנישואים יצליחו ויהיו טובים. יש רגעים שההבדלים מורגשים יותר, ויש הרבה רגעים שדווקא הקירבה ומה שמשותף מנצח.

מקווה שזה עוזר קצת...

בה כשתגיע להיות בתוך חיי הנישואין תבין שזה רק נראה. הפשרה היא חא בדיעבד היא לכתחילה.

וכשאין פשרה בחיים יש ocd כפיתיות 

כי לא היה לי מעולם צ׳ק ליסט.

יצאנו, הכרנו, ביררנו (עם אחרים ובעיקר עם עצמינו)

הסך הכללי היה טוב, ואפילו מעולה

וב״ה אנחנו נשואים באושר 

כל החסרונות בעולם נסבלים יחסית כל עוד הכלל הזה קיים.

כלומר, מזדהה כאן עם אלו שכתבו שלא התפשרתי בבחירה בכלל. נפגשנו (מראש בררתי שאנחנו עם אותו כיוון בחיים), זרם, שוחחנו על מה חשוב ומה חושבים. היו פערים ברמה הבריאה, דווקא אם מסכימים על הכל, משהו קצת מוזר לא? מטבע הדברים יש הבדלים בין אנשים, אם הכל זהה לגמרי, אולי מישהו מבטל את עצמו מידי?!
 

העבודה האמיתית היא להתפשר אח"כ. הפערים האמיתים מתבררים אחרי החתונה, זה לא מוכרח להיות בדברים עקרוניים מאוד, אפילו 'סתם' בזרימה לכל אחד יש הרגלים, סגנון, כל מיני דברים שפשוטים לו אפילו אוטומטיים. פתאום צריך להסתדר 24/7/365 עם אדם אחר, זה לא כמו עם אח, בוודאי לא כמו עם חבר חדר בפנימיה/אוהל בצבא או בדירת שירות.

שם עבודת הפשרה המהותית האמיתית.

ועם בעלי (פרק ב') לא התפשרתי! ויצאתי 7 שנים לפגישות וחשבתי שאם אשתנה פה, ואתפשר שם זה יצליח... וזה לא!

מה כן?

לבוא בעיניים פקוחות ולבדוק עם אילו חסרונות את מוכנה לחיות ועם אילו ממש לא.

ולקחת בחשבון שגם הוא צריך להבין שיש לך חסרונות ולקבל אותם.

בהצלחה!

פשרה- הסכם שבו אחד הצדדים או שניהם מוותר על חלק מתביעותיו.

התפשר- הגמיש את עמדתו המקורית כדי להגיע להסכמה עם עמדה מנוגדת

חיסרון, לכל אחד מאיתנו יש - וזה לא אומר שאם לאחר יש חיסרון , התפשרתי עליו.

נגיד, הוא פחות מסודר ממני. זה חיסרון. אבל זו לא פשרה לחיות עם מישהו קצת יותר מפוזר.

ככה אני רואה את הדברים.

אבל לא התפשרתי על כלום.

החסרונות שלו לא מפריעים לי (או לפחות לא הפריעו כשהתארסנו )

לא התארסתי ואמרתי אוי אני מתחתנת איתו למרות שהוא רחפן (דוגמא)

אלא אהבתי את הרחפנות הזו ועד היום אני אוהבת ומתייחסת בסלחנות כשהוא שוכח דברים או לא מרוכז

יש דברים שהם חסרונות בעיני אדם אחד ויתרונות בעיני אדם אחר

לי לא מפריע הגרביים המלוכלכות שנשארות על הרצפה

יש בנות שלא ישרדו עם בעל שמשאיר גרביים...

את לא צריכה מישהו מושלם

את צריכה את המושלם בשבילך.

ויש אותו בטוח...

אבל צריך לדעת מה חשוב. ואם בדברים העקרוניים אפשר למצוא את המשותף. שאר הדברים או שיסתדרו או שלא. ככה זה. זו לא פשרה. המלצה. לחשוב על אימון. או לפחות לשמוע פודקאסטים. זה יכול לעזור. 

היא יצרה אותו אחרי שראתה שזה נושא שעולה אצל הרבה תלמידות שלה.

הנקודה שם, זה להעמיק את ההבנה על מה שאת רוצה: 

התחושה שאין בחור כמו שאני מחפשת, נובעת בדרך כלל מזה שאני רוצה משהו אחד אבל קוראת לו בשם אחר.

נגיד, מישהי רוצה קשר שיתן לה יציבות, אז היא מלבישה את זה על מעמד כלכלי יציב. אבל אם הבחור הוא בעייתי מבחינת הנאמנות שלו אלייך, כל הכסף לא יתן שום יציבות...

כשאת מבינה על כל רצון שלך, או לפחות על המרכזיים, מה הוא משקף, קל יותר להבין איך לחפש ועל מה לא לוותר. 

כשאת יודעת מה את באמת רוצה, למה זה מהותי לקשר ואיך לברר את זה - 

החיים נעשים פשוטים יותר, הדייטים והבירורים ממוקדים יותר, וגם החתונה קרובה יותר בעז"ה.

וטיפה יותר לעומק - 

כמו שאמרו כאן לפני, העניין זה להתחתן עם אדם ולא עם רשימת מכולת. לכן, כשאת עובדת על הרצונות שלך, 

הרצון שאת צריכה להגיע אליו ולעמוד עליו זה רצון לקשר. 

כמו בדוגמה על הכסף - יש פה איכות של קשר זוגי, שזה מה שאנשים באמת רוצים, ויש את הייצוג של זה שמבלבל אותנו, ועליו כדאי "להתפשר".

להתחתן בטוב זה לרצות את האדם שמולך, ולהיות איתו בקשר אמיתי. איתו ולא עם התכונות שלו.

אבל דווקא דרך רשימת המכולת שלך, את יכולה להבין איזה קשר את צריכה ואיך ליצור אותו,

ולראות מי מתאים לזה.

אם מעניין אותך לקנות את הקורס, צרי איתנו קשר בפרטי

יש רבים שלא התפשרו בכלל כשהתחתנו.

ויש רבים אחרים שלא יתחתנו אם לא יתפשרו.

כך דרכו של עולם. העוגה לא מתחלקת שווה. ותסכול הוא לא תכנית עבודה.

החסד הפלאי שאכן כמעט כל אחד ואחת יכולים להתחתן בסוף.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.