ופשוט אהבתי את אשתי. האם יש לה חסרונות שכבר אז ראיתי? ברור שכן, אבל הנקודה שאהבתי אותה ורציתי אותה כמו שהיא.

ראיתי כבר שאצל חברים רווקים מבוגרים זה לא עובד ככה - רואים סוג של רשימה שבדברים מסויימים זה מתאים ובדברים אחרים מתפשרים . אני לא יודע להסביר למה אצלי זה היה אחרת אבל נראה לי שזה הדרך הנכונה פשוט לראות את האדם ולאהוב אותו ולרצות אותו.

במחשבה שנייה, כן זה היה שונה אצלי בזה שהכרתי את אשתי ויזמתי את הקשר איתה ולא הכרנו בדייטים, אז אולי זה אחרת 

ושכמובן גם את לא מושלמת.

כשהתיישבה אצלי ההבנה שאני לא *רוצה* מושלם, אני לא *רוצה* מישהו שתמיד אהיה נחותה לידו בהכל.

הייתי יותר בנחת לגבי החסרונות.

בסופו של דבר, לשאלתך- חלק מהחסרונות ידעתי לפני החתונה, חלק אחריה, ועל כולם, עבורי, עולים היתרונות.

יש באיש שלי כל מיני חסרונות, כמו בכל בן אדם, כמו אצלי. ועדיין מבחינתי אני מרגישה כל יום שזכיתי בפיס. 

לא הגעתי עם רשימת דברים שרוצה לקבל.

זוגיות זה לא כמו לחפש דירה.

אני חושבת שיש שגיאה בבסיס השאלה שלך. 

לתפיסתי אין מושלם. וגם אם יש, זה כנראה לא האיש שלי… הוא לא מושלם בכללי (כמו כל אדם) וגם לא מושלם עבורי (כנראה גם כמו כל/רוב האנשים)

אבל!!! אמנם אני רואה וראיתי חסרונות שיש בו, אבל גם אני רואה כל כך הרבה טוב ויתרונות. למרות שכן אגיד שמבחינתי זה לא שקלול של יתרונות מול חסרונות, אלא הסתכלות כוללנית - באופן כללי הוא טוב, והוא טוב *לי*. ונכון, באים עם כל אדם חסרונות, גם איתי באין חסרונות, גם אצלי יש דברים שלא באים לו בטוב…

לא מרגישה שהתפשרתי, יש לי גבר מדהים. אבל הגיוני שאדם מבחוץ יגיד שיש פה התפשרות כי לא הכל הולך בדיוק כמו שאני רוצה (שזה בעיניי הקונספט של זוגיות, לא הכל זה כמו שנרצה כאדם יחיד, כי יש פה קומפלקס זוגי).

אבל גם לא היתה לי רשימה מראש… פשוט רציתי מישהו טוב, שיהיה לי טוב איתו, שתהיה אהבה וכימיה. זה לא דרישות מהאדם עצמו אלא יותר דרישות מהחיבור המשותף שלנו.

ואגב, ממש לא חושבת שהייתי מסתדרת עם רוב הגברים. וגם לא שהם היו מסתדרים איתי. לא יודעת איך קרה לי הנס הזה שמצאתי מישהו שמתאים לי…

ובכללי חושבת שאם מחפשים את המושלם, וגם הצד השני מחפש את המושלם, אז מה הסיכויים?

בקיצור יצא לי קצת מבולגן, אבל אני חושבת שהעניין הוא לא התפשרות, אלא יותר שינוי תפיסה שלא יהיה מושלם וזה אחלה ממש. ואז פחות קשה למצוא…

אני חושבת שלשתף בדיוק על מה ״התפשרנו״ זו שאלה מאד אישית. אבל אתן דוגמה למשהו (שממש לא יתאים לכולם) שהוא מאוד גלוי אז לא אכפת לי - הוא לא דתי. אני דתייה.

האם היה יותר קל לו הייתי עם מישהו דתי? כנראה שבחלק מהמובנים כן, אבל בחלק מהמובנים גם לא, כי בן אדם הוא הרבה מעבר לתכונה/הגדרה ספציפית שלו. אז אולי הייתי מוצאת מישהו דתי, אבל הוא כנראה היה חסר בחלק מהתכונות המדהימות של האיש שלי… 

וב"ה שיש!

אולי אנסה לדייק..

האם הרגשתם שהתפשרתם בתחום שהוא חשוב לכם?

למשל:  

*משהוא שהצד התורני מאוד מהותי לו והתחתן עם מישהי שלא כ"כ מקפידה על ההלכה או למשל הולכת עם מכנסיים...

*מישהי שמאוד חשוב לה התקדמות והשכלה ופרנסה והתפתחות והתחתנה עם משהו שקם מאוחר, עובד בעבודה בשכר מינימום ולא לומד תואר..

*משהוא שחשוב לו זרימה וקלילות וצחוקים ורוצה לארח ולשבת עם חברים והתחתן עם מישהי כבדה, שרוצה להיות רק שניהם ולהעמיק ולדבר...

*משהיא שב"ה לא מתמודדת נפשית והתחתנה עם בחור שנאלץ להתמודד עם מחלת נפש כמו דיכאון או חרדה או מחלה פיזית כלשהי.. שמשפיעה על אורח החיים...

לא התכוונתי לאם משהו לפעמים מאחר, או שוכח לזרוק את הפח או פחות אוהב את גודל האוזניים שלה..

ותודה רבה לכל אחד מכם שהשקיע.ה זמן לקרוא, לשתף, ולנסח תשובה..

מעריכה את האכפתיות 

כולן נתונות לשינוי

זוגיות היא מערכת חיים של התפתחות ובניה

אישית וזוגית.

זה בד"כ יאתגר בדברים הגדולים ולא בקטנים. 

מסכימה עם שבורת לב, זה דברים שיכולים להיות כמו שאתה מצפה לפני החתונה, אך להשתנות עם השנים (מישהי שבגיל 40 נמאס לה מחצאית, מישהו שפתאום מבין שההייטק לא עושה לו טוב ומעדיף להיות מורה, מחלה לא עלינו שמתפרצת וכו וכו)

אבל לשאלתך, אני ספציפית בזוגיות כזו ששנינו שונים מאוד, גם בדברים מהותיים. גם מבחינת דת (הוא לא אני כן), פרנסה חשובה לשנינו, אבל אני מאוד ריאלית, הוא מאוד רגשי. אני מתמודדת נפש (משפיע בהחלט על היום יום) הוא ב״ה בריא.

ואני שמחה בבחירה שלי בו. לא תמיד זה קל, אבל יש דברים הרבה יותר מהותיים מזה בעיניי. לדעתי עיקר הקשר זה מה שבונים אותו להיות. וכמובן חשוב איש/ה שהם אנשים טובים בכללי, שיש הערכה הדדית, אמון, אהבה, כימיה טובה, משיכה (שאגב משיכה, גם אם אין בהתחלה, זה לא אומר שהיא לא תתפתח)…

ועדיין, אי אפשר לעשות אנד דן דינו, צריך לחפש, צריך לראות מה מתאים, אבל כן לבוא עם ראש יחסית פתוח, חוץ מבדברים שבעיניך לא תוכל להתפשר עליהם גם אם השאר מתאים.

למשל, דוגמה קלאסית, לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו יחסית אלים. גם לא הייתי נכנסת לקשר עם מישהו שהמשפחה הגרעינית שלו לא חשובה לו (לא כזה אכפת מההורים וכו). אבל אלו גבולות שהם שלי, והם קווים אדומים לגמרי. מנגד, כן בחרתי במישהו שבדברים ״גדולים״ אחרים שונה לגמרי ממני ומהשאיפות שלי…

וגם דבריה של @שבורת,לב כמובן.

המהות בבחירה הזוגית היא בעיקר באדם עצמו. כמכלול. שכאמור הוא שלם וגדול מסך חלקיו.

ומכיוון שהמהות שונה בבסיסה גם ההתייחסות לשאלת החסרונות צריכה להיכלל בצורה יותר מקיפה ומעמיקה.

כיוון למחשבה,  אני בקשר עם מישהי תקופה ונורא חשוב לי הפן הדוסי ויש ביננו פערים.חוץ מזה הכל ממש טוב

במחשבה שלי אם יש משהו שהוא עקרוני לי אין סיבה שאני יוותר  עליו. אני רוצה להתחתן מתחושת שלמות.

איל הצלחת להתחתן ככה?

קודם כל לא מכירה את המקרה שלך, לא אותך ולא אותה, אז אולי כדאי להמשיך אולי לא.

בקשר אליי - מניחה שאתה מדבר על איך התחתנתי עם מישהו לא דתי כשאני כן?

בגדול, קודם כל מאמינה שקיום/אי-קיום המצוות שלו, זה משהו שהוא שלו מול ה׳, איתי או בלעדיי הוא לא יהיה דתי ואני לא חלק מזה. איפה אני כן חלק מזה? בכל הדברים שנוגעים לשנינו, למשל דיברנו עוד לפני על איך הבית שלנו יראה, איך אנחנו רואים את חינוך הילדים העתידיים בעז״ה וכו׳.

אז קודם כל מהבחינות האלה היינו מראש במעין עמק שווה, כי למשל הוא לא שומר שבת אבל לגמרי חשוב לו אווירת שבת בבית וארוחות וכו׳. האם הוא שומר שבת בחדר? לא. אבל זה משהו שאני מוכנה להכיל. כי זה כבר שלו מול הבורא. איתי הוא יושב לארוחת שבת, מקדש, וכל העסק…

בעניין הזה אגיד שיכול להיות שהבחורה שאתה יוצא איתה לא דוסית (נניח לובשת מכנסיים), אבל שואפת להקים בית יותר דוסי ממנה גם כשהיא ככה (נניח שהבנות ילבשו רק חצאית). יכול להיות גם שלא. וגם אם כן - זה לא בדיוק אותו הדבר כמו אמא שהיא מראש דוסית במידה דומה לשלך…

וכאן זה השלב שבו אזכיר שאני מסתכלת והסתכלתי על האיש שלי כמכלול, כלומר לא בצורה של טבלה יתרונות-חסרונות (בצורה הזו אגב, החסרונות תמיד בולטים ונראים כחסרונות באדום בוהק), אלא בצורה של - כל מה שהוא ביחד וכל מה שאנחנו בונים ובנינו יחד - הלוואי שיהיה אבא של ילדיי.

וגם כמובן ההבנה שאין מושלם. ובעיניי גם בתיאוריה אין מושלם. כלומר גם כרווקה לא הייתי יודעת לתאר לך בפורטרוט את הגבר המושלם עבורי (אם כי כן ידעתי שהוא יהיה חייב להיות שונה ממני, גם בדעות). אז לא, זה לא שאני ״סופגת״ חסרונות ומתפשרת, אלא זה שזכיתי באדם מדהים עם מידות טובות שמתאמץ מאוד בשביל הקשר הזוגי שלנו (כמובן גם אני), ושכחלק מהגדילה המשותפת שלנו אנחנו מאתגרים אחד את השניה. (אבל לא לכל אתגר נכנסים, צריך אחריות בנושא).

כתבתי קצת מבולגן בשעה זו של היממה, אבל אנסה לאסוף - כמכלול היא טובה בעיניך? הקשר הזוגי טוב? (/יש רצון משותף ואמונה שתהיה בנייה של משהו חזק יציב ואיכותי?) דיברתם על איך אתם רואים דברים? זה אתגרים שאתה רוצה שיהיו לך בחיים? אתה מדמיין את החיים איתה על כל הכלול בהם ומחייך?

עם מידות טובות ויש לנו ממש כימיה ושיח בריא ופתוח, המטרות שלנו מאוד קרובות והפער הוא לא באמת כל כך גדול, היא פשוט מתלבשת על הגבול ההלכתי (מלמטה) וזה מפריע לי עקרונית...

היא לא עושה את זה מתוך אידאולוגיה צרופה אבל כ מרגישה שכרגע במקום שלה בעבודת ה היא שלמה עם הפער הזה.

היה לנו שיח מאוד נוקב( וביחד עם זאת מכבד)

אבל אני רוצה להתחתן מתוך שלמות, לא לוותר על נושא שממש חשוב לי.

זה מתבטא בעוד כמה דוגמאות( שהם לא צניעות)

אבל את הצניעות אני לא מצליח( וגם לא כל כך חושב שנכון) לוותר עליו

יכולות להיות השלכות על חינוך הילדים ולדעתי זה מה שיותר קריטי לברר, האם שם יש הסכמות.

אם הכוונות של שניכם, ההשקפות בנוגע לילדים באותו כיוון.

בזה לא הייתי ממליצה להתפשר כי זה יכול לחרב זוגיות. 

כלומר, מה שמתאים לי לא היה מתאים לאישה ספציפית אחרת… כל אחד ואחת ומה שמתאים להם…

בנושא שלך באמת הייתי חושבת קודם כל למה זה ככ מפריע לך (האם זה באמת בסיסי באידיאולוגיה שלך של חינוך ילדים למשל, או שזה יושב על איזה משהו אחר שהוא יותר קטן?)

אח״כ האם זה פער שאתה מוכן לקבל באהבה לחיים שלך.

אם כן - אחלה, תמשיך איתה.

אם לא - מן הראוי להיות כן איתה ולסיים את הקשר.

להתחתן מתוך תחושת חסר זה לדעתי מתכון לאסון, אבל לא ניסיתי בעצמי…

ואנקדוטה לגבי הצניעות - אני חושבת שלפעמים זה נושא שמפריע מאוד בגלל שבראש הוא ישירות מראה משהו על עבודת ה׳ הכללית של האישה. וזה לא תמיד משקף את המציאות נכונה, לכן לדעתי צריך לקחת כל מקרה לגופו. אבל באמת יש אנשים שמבחינתם הצניעות בלבוש היא אידיאולוגיה בפני עצמה וערך חשוב בפני עצמו, ואם אתה משתייך לקטגוריה הזו ומרגיש שלמרות שזו אשתך (תיאורטית) ולא הבת שלך/אתה בעצמך, זה לא פער שאתה רוצה לקבל לחיים שלך, אז באמת אולי לא מתאים…

יש הלכה..

ואם אני זוכר נכון מופיע שם הערך צניעות.

ברור שזה מפריע לי גם בגלל סיבות אחרות( חינוך, בית) אבל בעיקר בגלל שככה ההלכה

שעצם המושג הזה של 'להתפשר' הוא מזיק ועקום.

לא הייתי רוצה שמישהו יתחתן איתי מתוך 'פשרה'.

באמת צריך להבין ולהפנים שחתונה זה משהו לכל החיים. והבן-אדם שאיתו את מתחתנת, לא יהיה אותו אדם בעוד עשר-עשרים-ארבעים-חמישים שנה. 

וגם את לא.

אז לחפש איזושהי התאמה מסתורית, זה מתכון די בטוח להגיע למצב שבו יום אחד תרגישי ש"עכשיו אנחנו כבר לא מתאימים".

צריך לחפש משהו אחר. 

ולהבנתי המצומצמת, המשהו הזה לא נמצא בבן האדם שמחפשים אלא בקשר שמחפשים.

או במילים אחרות-

חפשי קשר שבו את מרגישה בטוחה, רצויה, אהובה ואוהבת. קשר שנעים לך להיות בו ואת מוכנה להשקיע בשביל להמשיך אותו.

ואז, פחות משנה התכונות הספציפיות של האדם איתו את יוצרת את הקשר הזה. יותר משנה מה את יוצקת לקשר ביניכם.

יש בינינו פערים

הוא יותר "דוס" ושמור ממני

אבל משהו ברמת העקרונות? לא

ב"ה הקו אותו קו.

הפערים כמובן גורמים למתח ולא תמיד זה קל

אבל זוגיות זה תמיד עבודה

תחשבי על חברות שלך. במה התפשרת כשאת חברה שלהן? השאלה קצת מקוממת, כי החברות לא על בסיס תכונות ורשימות אלא על בסיס מציאת חן, ואז באמת החסרונות הם חלק מכלל שהוא אהוב ורצוי, ואחרי תקופת זוגיות רואים שלחיסרון הבלתי נסבל הזה יש צדדים מאד טובים וחשובים, ואולי זה בדיוק הצדדים שאני צריכה לאזן בעצמי ומזל שהשם חכם יותר ממני לשלוח לי אותו...ואז איזה התפשרתי, הוא התפשר עליי

ואז את שואלת. מה התפשרתי?

ברור שקשה לענות, כי אין לי תחושה של התפשרות.

אני יכולה לענות רשימה ארוכה של דברים שהייתי צריכה לבלוע בו, שהיו שונים ממה שחשבתי או התרגלתי שאמור להיות באדם בבן זוג באבא... אני זה עדיין לא עניין של התפשרות זה עניין של עבודת המידות שלי

אבל אגלה לך את הסוד שגליתי

שכל דבר שהיה נראה לי כחסרון אצל אשתי, התברר לי כשיקוף מדוייק של החסרון/האתגר שיש לי.

כששניתי את המבט שלי לכיון הזה והתחלתי לעבוד על האתגרים שלי לאט לאט נעלמו "החסרונות" אצל אשתי.

ובהצלחה רבה 

היתה לי תחושה שאני מתחתנת עם אדם מושלם וכליל המעלות. כנראה זה קשור לעובדה שהייתי מאוד צעירה ומאוהבת עד מעל הראש.

מהר מאוד גיליתי את החסרונות שלו, ויותר מזה- את החסרונות שבתוך התכונות שהיו נראות לי מושלמות...

יכולה להגיד שיש תחומים שמאוד חשובים לי, ותקופה ארוכה הייתי בסוג של אבל על זה שאנחנו כל כך שונים בהם.

אבל לאט לאט, כשגדלתי וקיבלתי שכל, הבנתי כמה ההבדלים האלו בונים אותי ו- לא נעים להגיד- יש הרבה אמת וטוב דווקא בתכונות הכל כך מעצבנות שלו...

יכולה להגיד לך שכן תפיסת העולם הבסיסית שלנו מאוד דומה. פעם בכמה זמן אנחנו עושים רשימות מסוג "עשר תכונות שחשובות בעינייך"- ובד"כ 7 או 8 מתוך עשר יהיו חופפים. ולי אישית זה חשוב ועוזר לחיות טוב יחד.

אבל בעיקר, יש ביננו המון אהבה, רצון לחיות יחד, נכונות לעבוד קשה בשביל זה ומשיכה. 

נראה לי שאלו הדברים שעליהם אסור להתפשר. 

כל השאר- בונוס (וכמו שאמרתי למעלה- תכונות שנחשבות בעיננו כשליליות, יכולות להתגלות כחיוביות ולהיפך. לכל דבר יש שני צדדים).

נראה לי שזה נובע מדו-המשמעות של המילה פשרה: מצד אחד זו מעלה, וברור שבין שני בני אדם שונים תמיד צריך פשרות כדי להגיע לעמק השווה. מצד שני בעידן המודרני נוצר הרעיון של "להתפשר על", שמרמז שכאילו זה שמתפשרים עליו הוא נחות לזה שמתפשר, או לפחות למה שהמתפשר חלם עליו. ואז באמת אנשים לא רוצים להודות ש"התפשרו על", כי זה כאילו מקטין מבן הזוג שלהם. אבל האמת שלשני השימושים שורש משותף - אם פנטזתי על בן זוג חברותי ודברן ובסוף התחתנתי עם בן זוג מופנם ושתקן, "התפשרתי על" משהו שחשוב לי בבן זוג, במובן הזה שאני צריכה "להתפשר עם" בן הזוג, למצוא פשרות ודרך אמצע בין מה שאני רוצה וצריכה למה שהוא רוצה וצריך. וגם הוא בעצם "התפשר על" - במקום בת זוג שהשתקנות מתאימה לה קיבל אחת שאינה הוא נאלץ להתאמץ הרבה כדי לצאת מתחום הנוחות שלו. ככה שלדעתי אין צורך לראות ב"פשרה על" הקטנה של בן הזוג.

אז אחרי ההקדמה הזו, אנסה לענות לך: כן, בהחלט התפשרתי על מספר תכונות שהיו לי חשובות כשבחרתי להתחתן עם בעלי. המרכזיות בהן הן דברנות (ונכונות לספוג דברנות מצידי), חברותיות (יש לו מספר חברים קרובים אבל הוא לא אוהב לצאת או להשתתף באירועים עם המון אנשים), נטיה לשיח רגשי/פסיכולוגי, והעובדה שיש לו נטיה להתבודדות שלפעמים קשה לי. הסיבה שבחרתי להתפשר על הדברים האלה היא שבסוף לא פגשתי אף בן אדם שיהיו בו *כל* התכונות שהייתי רוצה בבן זוג, ובבעלי כן היו את כל אלה שבאמת לא הייתי מוכנה להתפשר עליהן - טוב לב, חכמה, נדיבות, אכפתיות, פרגון, ערכים דומים, רצון להיות שותף בבית ואבא מעורב. ואני מרגישה שבאןתה מידה שהתפשרתי כל תכונות מסויימות בו הוא התפשר על תכונות מסויימות בי: קשה לו לפעמים שאני דברנית ומצפה ממנו לשיחה גם כשאין לו כוח; קשה לו שקשה לי עם ההתבודדות שלו ושהוא נאלץ להתפשר איתי ולהקדיש פחות זמן לדברים אחרים שהוא רוצה; וקשה לו עם סתם תכונות אחרות בי, נגיד שאני בנאדם לחוץ. ובכל זאת אנחנו אוהבים אחת את השניה, ועובדים קשה כדי שהנישואים יצליחו ויהיו טובים. יש רגעים שההבדלים מורגשים יותר, ויש הרבה רגעים שדווקא הקירבה ומה שמשותף מנצח.

מקווה שזה עוזר קצת...

בה כשתגיע להיות בתוך חיי הנישואין תבין שזה רק נראה. הפשרה היא חא בדיעבד היא לכתחילה.

וכשאין פשרה בחיים יש ocd כפיתיות 

כי לא היה לי מעולם צ׳ק ליסט.

יצאנו, הכרנו, ביררנו (עם אחרים ובעיקר עם עצמינו)

הסך הכללי היה טוב, ואפילו מעולה

וב״ה אנחנו נשואים באושר 

כל החסרונות בעולם נסבלים יחסית כל עוד הכלל הזה קיים.

כלומר, מזדהה כאן עם אלו שכתבו שלא התפשרתי בבחירה בכלל. נפגשנו (מראש בררתי שאנחנו עם אותו כיוון בחיים), זרם, שוחחנו על מה חשוב ומה חושבים. היו פערים ברמה הבריאה, דווקא אם מסכימים על הכל, משהו קצת מוזר לא? מטבע הדברים יש הבדלים בין אנשים, אם הכל זהה לגמרי, אולי מישהו מבטל את עצמו מידי?!
 

העבודה האמיתית היא להתפשר אח"כ. הפערים האמיתים מתבררים אחרי החתונה, זה לא מוכרח להיות בדברים עקרוניים מאוד, אפילו 'סתם' בזרימה לכל אחד יש הרגלים, סגנון, כל מיני דברים שפשוטים לו אפילו אוטומטיים. פתאום צריך להסתדר 24/7/365 עם אדם אחר, זה לא כמו עם אח, בוודאי לא כמו עם חבר חדר בפנימיה/אוהל בצבא או בדירת שירות.

שם עבודת הפשרה המהותית האמיתית.

ועם בעלי (פרק ב') לא התפשרתי! ויצאתי 7 שנים לפגישות וחשבתי שאם אשתנה פה, ואתפשר שם זה יצליח... וזה לא!

מה כן?

לבוא בעיניים פקוחות ולבדוק עם אילו חסרונות את מוכנה לחיות ועם אילו ממש לא.

ולקחת בחשבון שגם הוא צריך להבין שיש לך חסרונות ולקבל אותם.

בהצלחה!

פשרה- הסכם שבו אחד הצדדים או שניהם מוותר על חלק מתביעותיו.

התפשר- הגמיש את עמדתו המקורית כדי להגיע להסכמה עם עמדה מנוגדת

חיסרון, לכל אחד מאיתנו יש - וזה לא אומר שאם לאחר יש חיסרון , התפשרתי עליו.

נגיד, הוא פחות מסודר ממני. זה חיסרון. אבל זו לא פשרה לחיות עם מישהו קצת יותר מפוזר.

ככה אני רואה את הדברים.

אבל לא התפשרתי על כלום.

החסרונות שלו לא מפריעים לי (או לפחות לא הפריעו כשהתארסנו )

לא התארסתי ואמרתי אוי אני מתחתנת איתו למרות שהוא רחפן (דוגמא)

אלא אהבתי את הרחפנות הזו ועד היום אני אוהבת ומתייחסת בסלחנות כשהוא שוכח דברים או לא מרוכז

יש דברים שהם חסרונות בעיני אדם אחד ויתרונות בעיני אדם אחר

לי לא מפריע הגרביים המלוכלכות שנשארות על הרצפה

יש בנות שלא ישרדו עם בעל שמשאיר גרביים...

את לא צריכה מישהו מושלם

את צריכה את המושלם בשבילך.

ויש אותו בטוח...

אבל צריך לדעת מה חשוב. ואם בדברים העקרוניים אפשר למצוא את המשותף. שאר הדברים או שיסתדרו או שלא. ככה זה. זו לא פשרה. המלצה. לחשוב על אימון. או לפחות לשמוע פודקאסטים. זה יכול לעזור. 

היא יצרה אותו אחרי שראתה שזה נושא שעולה אצל הרבה תלמידות שלה.

הנקודה שם, זה להעמיק את ההבנה על מה שאת רוצה: 

התחושה שאין בחור כמו שאני מחפשת, נובעת בדרך כלל מזה שאני רוצה משהו אחד אבל קוראת לו בשם אחר.

נגיד, מישהי רוצה קשר שיתן לה יציבות, אז היא מלבישה את זה על מעמד כלכלי יציב. אבל אם הבחור הוא בעייתי מבחינת הנאמנות שלו אלייך, כל הכסף לא יתן שום יציבות...

כשאת מבינה על כל רצון שלך, או לפחות על המרכזיים, מה הוא משקף, קל יותר להבין איך לחפש ועל מה לא לוותר. 

כשאת יודעת מה את באמת רוצה, למה זה מהותי לקשר ואיך לברר את זה - 

החיים נעשים פשוטים יותר, הדייטים והבירורים ממוקדים יותר, וגם החתונה קרובה יותר בעז"ה.

וטיפה יותר לעומק - 

כמו שאמרו כאן לפני, העניין זה להתחתן עם אדם ולא עם רשימת מכולת. לכן, כשאת עובדת על הרצונות שלך, 

הרצון שאת צריכה להגיע אליו ולעמוד עליו זה רצון לקשר. 

כמו בדוגמה על הכסף - יש פה איכות של קשר זוגי, שזה מה שאנשים באמת רוצים, ויש את הייצוג של זה שמבלבל אותנו, ועליו כדאי "להתפשר".

להתחתן בטוב זה לרצות את האדם שמולך, ולהיות איתו בקשר אמיתי. איתו ולא עם התכונות שלו.

אבל דווקא דרך רשימת המכולת שלך, את יכולה להבין איזה קשר את צריכה ואיך ליצור אותו,

ולראות מי מתאים לזה.

אם מעניין אותך לקנות את הקורס, צרי איתנו קשר בפרטי

יש רבים שלא התפשרו בכלל כשהתחתנו.

ויש רבים אחרים שלא יתחתנו אם לא יתפשרו.

כך דרכו של עולם. העוגה לא מתחלקת שווה. ותסכול הוא לא תכנית עבודה.

החסד הפלאי שאכן כמעט כל אחד ואחת יכולים להתחתן בסוף.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!