אני מעדיף את פיירוז אבל (יימח שמה)

מתי? אני לא יודע 

מה שכן אני יודע שהצבא שלהם נבנה כדי להילחם בנו ביום מן הימים.  

פקודה

לא נשענת על הסכם כזה או אחר, אלא על העובדה שללא סיוע אמריקאי אנשים במצרים ימותו מרעב.

ע''ע עזה

גם אם לא מאהבת ישראל.

הם הזרימו ביוב לתוך המנהרות שלהם והטביעו כך כמה חמאסניקים.

קשה לי להאמין שבקהיר מלמדים בבית ספר שכל אחד חייב להיות שאהיד ולמות למען אל אקצא מבלי שהיינו יודעים (אנחנו יודעים על דברים קשים פחות, כמו פרוטוקולים של זקני ציון)

מה גם שהבודדים במצרים שבצד שלנו ומגנים את חמאס לא מסתתרים או נתלים בכיכר העיר. גם אם הם לפעמים נרדפים במידת מה

רק לפני לא הרבה שנים, הנשיא שם הורה לירות באש חיה באנשים שהפגינו נגדו. 

לא סביר שהם בעצמם יתנו יד להרעבה

אמריקה לא נותנת סיוע לרוב המדינות בעולם.

יש מדינות שיש בהם הרבה רעב, והאמריקאים לא נותנים סיוע לכל המדינות האלו.

אותנו וכמו שאמר מרדכי הורביץ (שמוכר בעיקר כי אשתו נעמי שמר ציטטה אותו): "הערבים אוהבים את הרצח חם ומהביל, כשיעשו זאת עוד נתגעגע לתאי הגזים הסטריליים של הנאצים".

כפי שיפה כתבת, הם גם מתאמנים על זה, שנים. הסימולטורים באימוני השריון שלהם הם טנקי מרכבה. הם בהחלט הולכים וצוברים כחות בסיני, תוך הפרת הסכמי קייפ-דייויד ומשום מה אצלנו שותקים.

אם יש משהו שלמדנו מטבח שמחת תורה (וחבל שיש כאלו שהיו צריכים ללמוד, כאילו אלף ארבע מאות שנות אסלם וארבעת אלפים שנות התמודדות עם ישמעאלים לא הספיקו), זה שכשהאויב מסוגל לפגוע ומתאמן על זה - צריך להאמין לו.

איני יודע *מתי* יגיע הרגע, בו הם יחליטו להסתער. איני יודע אם זה בקרוב הם ירגישו מוכנים, או רק בעוד שנים. (כמו שעוד לא שמענו הסבר מספיק משכנע, למה, חסדי ד' כי לא תמנו, לא היה תיאום במתקפה בין חמאס לחיזבאלה ששנים התאמנו על אותו מודל). אבל בהכרח, אם לא נשלול מהם את היכולת - זה יגיע!

בתוך ליבם ישמחו להשמיד את מדינת ישראל.

אבל מנגד מבינים שמלחמה עם ישראל יכולה להביא קלון עליהם.

ויחד עם זאת. הם לא בוחלים באמצעים כדי להתחמש ליום פקודה.

נפסיק למכור להם גז, ואז לא יהיה להם חשמל.

שהוא מניח שאנחנו מסוגלים 'להכנס לראש' של היריב, לשקול את מכלול השיקולים ולדעת מה תהיה המסקנה שלו.

זה בדיוק מה שהתרחש לפני הטבח (וממש לא פעם ראשונה) - מצאו את תכניות 'חומות יריחו' והניחו שזה סתם התרברבות. ראו ושמעו את האימונים והניחו שהם סתם. שמעו את ההכרזות של ראשי חמאס והניחו שהם רק מוציאים לחץ פנימי. הניחו (כמה בנט התגאה בזה וכמה השב"כ לחץ לאפשר עוד ועוד) שאם תהיה להם הרבה עבודה בישראל, יהיה להם הרבה מה להפסיד ולכן לא יתקפו - להפך, הם השתמשו בזה לריגול והתארגנות לטבח.

יכול להיות שאכן המצרים יעשו את השיקול הזה ויכול להיות שיש להם שיקולים אחרים, שאנחנו כאנשים טובים לא יכולים להעלות על דעתינו. יכול להיות גם שאצל המנהיג הנוכחי השיקול הזה אכן משמעותי, אבל המחליף שלו (שעלול להיות מחר בבוקר) - יחשוב אחרת.

אם חפצי חיים אנחנו, צריך לשלול מהאויב את היכולת לתקוף אותנו ולא לעסוק בשעשוע אנטלקטואלי, שמנסה לחשוב מה הייתי חושב אם הייתי בצד השני.

(כמובן, שעוד לפני כן, מוכרחים להכיר בזה שהערבים, בארץ ובחו"ל, משני צידי הקו הירור ומשני צידי הגבול, עם תעוגת זהות כזאת או אחרת - הם אויב...)

פתע. רק חשבנו שהוא מורתע ולא ירצה להסתכן.

לגבי מצרים אין בכלל דיבור ב50 האחרונות מצד הממשל על מתקפה על ישראל

כמה עובדות על מצרים, על פיהם נחליט האם הם 'מתים' לעשות עלינו מתקפת פתע:

*מצרים מציינת חגיגית, שנה אחרי שנה את יום השנה למלחמת אוקטובר, ראשי השלטון וכלי התקשורת הרשמיים מתפארים במכה שהנחיתו עלינו.

*מצרים גם מחזיקה מוזיאון לנצחון מלחמת אוקטובר. (כמובן, מוצג שם רק השבוע הראשון)

*מצרים, מדינה עניה מאוד האזרחים רעבים, בעיות מים וחשמל חמורות ובכל זאת משקיעה הון תועפות בבניית צבא, תחזוקו, הגדלתו, רכישת מטוסים/אוניות/טנקים/נשק וכד'. אגב, בשונה מאיתנו הם מקפידים לרכוש מכמה וכמה מעצמות, כדי לא להיות במצור חימושים בגלל התעקשות של מישהו.

*צבא מצרים (הנ"ל) עושה אימונים כמעט אובססיביים. בכל האימונים האויב שמתאמנים למלחמה מולו - הוא ישראל. בסימולציות של השריון המצרי, נלחמים נגד טנקי מרכבה.

*התקשורת המצרית הרשמית, מסיתה נגד ישראל באופן קבוע. גם מערכת החינוך מחנכת לשנאת ישראל.

*מצרים בנתה מנהרות ענק מתחת לתעלה.

*מי שמאמין שמנהרות ההברחה המטורפות שהתגלו בפילדלפי, היו שלא על דעת השלטון המצרי, יש לי שטח במאדים למכור לו...

*כל זאת תחת ההנהגה הנוכחית, ה'מתונה', ה'פרו מערבית'. הציבור ברובו הגדול תומך בג'יהדיסטים. הסיכוי שנקום בוקר אחד וכל הצבא הזה תחת שליטתם, לא קטן מהסיכוי שנקום בוקר אחד וטויוטות לבנות יסתובבו בשדרות.

זאת אין להם שום תכנון אסטרטגי לתקוף את ישראל. לא רק כי הם מורתעים אלא כי כרגע זה לא המדיניות שלהם בגלל אינטרסים ארוכי טווח.

חוץ מזה שחצי מהמצרים הם האחים המוסלמים והם כן היו רוצים לתקוף את ישראל, כרגע השלטון שונא ישראל אבל לא מעוניין לתקוף. זה שונה מחמאס.

האימונים המסבים שמצרים עושה זה בחשש מלוב בעיקר לפי מה שהבנתי

למרות שהם מתאמנים על כך. במודלים שלהם אין טנקים לוביים - הם מתאמנים מול טנק מרכבה.

אין מה לומר, אתה בחברה טובה. גם קצין המודיעין של אוגדת עזה, התעקש מול הנגדת שאין לחמאס כוונה לתקוף ותכנית 'חומת יריחו', שבדיוק לפיה קיימו אימונים - זו סתם התרברבות.

גם כשראו אותם מתאמנים על מודל של כיבוש יישובים, ראשי מערכת הביטחון העריכו שזה סתם.

https://rotter.net/forum/scoops1/834871.shtml#99

חודשיים לפני הטבח, ראש אמ"ן לשעבר, שמונה לראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, מרגיע את הציבור שמתקשרים אליו וטוענים שעומדת להיות מתקפת פתע:

"אני לא צריך דו"חות מודיעיניים, אני קורא את מפת האינטרסים"...

כידוע, הוא צדק בקריאת מפת האינטרסים ולא הופתענו...

"מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו'

לסיני.

מה שכן יכול לקרות זו פלוגת צבא שתערוק או דבר דומה שיחדרו לישראל

הרבה הרבה יותר מההסכם. זה התחיל סביב האביב הערבי, בהסכמתנו, בתירוץ של מלחמה בג'יהדיסטים וזה ממשיך כעת, במסות, בטורי שריון מתקדמים, בלי הסכמתנו.

אפילו בלי זה - במנהרות שהם חפרו (בשביל מה?!) מתחת לתעלת סואץ, אפשר להעביר דוויזיות בזמן קצר. 

(כן, יש לנו חיל אוויר, נתפלל שלא ייקח לו 8 שעות...)

לגבול. 

זה שאמ"ן כשל בשמחת תורה לא אומר שהוא ייכשל בפעם אחרת. יש לנו את גוף המודיעין מהטובים בעולם, ראה ערך מתקפת הביפרים

אבל גם לא אומר שלא.

אתה בונה על כל מיני הנחות, החל מהנסיון להכנס לראש של האויב וכלה בתקווה שתהיה התרעה.

הבעיה בכל החשבונות הללו, שטעות משמעותה טבח. מי שלא הבין אחרי שמחת תורה (אגב, זה נמצא במסקנות וועדת אגרנט) - שצריך לשלול מהאויב את היכולות ולא לבנות מגדלי קלפים על זה שהוא לא רוצה וכמה נראה לו אם כנראה לא ילמד לעולם.

שטוען שיש הרבה פייקים בעניין

צריך להתפלל

פשוט לא ידענו שהם יחליטו להסתכן בכך.

א סיסי אמנם ישמח אם ישראל תחרב. אבל זה לא בראש מעייניו ב50 שנה הקרובות, ויש לו הרבה בעיות אחרות לפני כן

יש כאלו שזמנית מעדיפים את הנוחות על המסורת, אבל יום אחד זה מתפרץ להם. בוודאי כשחמישים שנה הם מתכוננים ליום הזה.

שחשבנו שהם מורתעים. אצל א סיסי אין תכנון פוליטי כזה, אלא רק חזון רחוק

הם כן מתרגחים לוחמת שריון כמו שאנחנו מתרגלים. והם חוששים ממתקפה סודנית או לובית על מצרים הרבה יותר

נשק תת-קרקעיים במערב סיני, לא ממש יעזרו לבלימת מתקפה לובית או סודנית. 

לוב נמצאת מערבית למצרים וסודן בדרום. סיני בצפון מזרח.

לא חייב להאמין לכל דיווח שרואים

ביחד עם צילומי לוויין.

אידי אמין?

סתם סתם

גיא זהר הראה בתכנית שלו שחלק מה"תמונות לווין" הם ישנות או לא באמת מגיעות מסיני

בן-ציון מקלס - גיאו-אנליסט

בן-ציון מקלס - גיאו-אנליסט

ועוד מקורות באותו ערוץ. הצילום מופיעים שם עם תאריכים.

אבל ל א סיסי אין אינטרס. למרות שהוא לא אוהב ישראל. אמנם יש לחשוש מהפיכה איסלאמיסטית במצרים ואז יש לחשוש ממתקפה

בכיר בצבא מצרים מנסה להרגיע את ישראל: זו מטרת ההתחמשות שלנו

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).