עבורי זה דילמה מאוד קשה, להחליט מה הרושם ממה שאפשר לנתח.
מצד אחד הם מתחמשים מאוד, מרכזים כוחות, ומתרגלים המון מול סימולציות של הצבא שלנו והתחמושת שלנו.
מצד שני, הם ידעו על מתקפת 7 באקטובר ולא ניצלו הזדמנות לתקוף באותו הזמן.
(יש אפילו קצינים שלהם שהזהירו אותנו ממש לפני 7 באקטובר, אבל אלה אנשים מאוד מסוימים ולא זה מה שיכול להוכיח לנו את הכוונות שלהם)
עוד טיעון נגדי הוא שמדובר בהתאבדות עבורם.
ארה"ב תסגור את הברז והם ימותו ברעב. ושלא לדבר חיל האוויר שיהרוס אותם והנ"ט המאוד מתקדם שלנו.
אני מעדיף את פיירוז אבל (יימח שמה)
מתי? אני לא יודע
מה שכן אני יודע שהצבא שלהם נבנה כדי להילחם בנו ביום מן הימים.
פקודה
לא נשענת על הסכם כזה או אחר, אלא על העובדה שללא סיוע אמריקאי אנשים במצרים ימותו מרעב.
ע''ע עזה
גם אם לא מאהבת ישראל.
הם הזרימו ביוב לתוך המנהרות שלהם והטביעו כך כמה חמאסניקים.
קשה לי להאמין שבקהיר מלמדים בבית ספר שכל אחד חייב להיות שאהיד ולמות למען אל אקצא מבלי שהיינו יודעים (אנחנו יודעים על דברים קשים פחות, כמו פרוטוקולים של זקני ציון)
מה גם שהבודדים במצרים שבצד שלנו ומגנים את חמאס לא מסתתרים או נתלים בכיכר העיר. גם אם הם לפעמים נרדפים במידת מה
רק לפני לא הרבה שנים, הנשיא שם הורה לירות באש חיה באנשים שהפגינו נגדו.
לא סביר שהם בעצמם יתנו יד להרעבה
אמריקה לא נותנת סיוע לרוב המדינות בעולם.
יש מדינות שיש בהם הרבה רעב, והאמריקאים לא נותנים סיוע לכל המדינות האלו.
אותנו וכמו שאמר מרדכי הורביץ (שמוכר בעיקר כי אשתו נעמי שמר ציטטה אותו): "הערבים אוהבים את הרצח חם ומהביל, כשיעשו זאת עוד נתגעגע לתאי הגזים הסטריליים של הנאצים".
כפי שיפה כתבת, הם גם מתאמנים על זה, שנים. הסימולטורים באימוני השריון שלהם הם טנקי מרכבה. הם בהחלט הולכים וצוברים כחות בסיני, תוך הפרת הסכמי קייפ-דייויד ומשום מה אצלנו שותקים.
אם יש משהו שלמדנו מטבח שמחת תורה (וחבל שיש כאלו שהיו צריכים ללמוד, כאילו אלף ארבע מאות שנות אסלם וארבעת אלפים שנות התמודדות עם ישמעאלים לא הספיקו), זה שכשהאויב מסוגל לפגוע ומתאמן על זה - צריך להאמין לו.
איני יודע *מתי* יגיע הרגע, בו הם יחליטו להסתער. איני יודע אם זה בקרוב הם ירגישו מוכנים, או רק בעוד שנים. (כמו שעוד לא שמענו הסבר מספיק משכנע, למה, חסדי ד' כי לא תמנו, לא היה תיאום במתקפה בין חמאס לחיזבאלה ששנים התאמנו על אותו מודל). אבל בהכרח, אם לא נשלול מהם את היכולת - זה יגיע!
בתוך ליבם ישמחו להשמיד את מדינת ישראל.
אבל מנגד מבינים שמלחמה עם ישראל יכולה להביא קלון עליהם.
ויחד עם זאת. הם לא בוחלים באמצעים כדי להתחמש ליום פקודה.
נפסיק למכור להם גז, ואז לא יהיה להם חשמל.
שהוא מניח שאנחנו מסוגלים 'להכנס לראש' של היריב, לשקול את מכלול השיקולים ולדעת מה תהיה המסקנה שלו.
זה בדיוק מה שהתרחש לפני הטבח (וממש לא פעם ראשונה) - מצאו את תכניות 'חומות יריחו' והניחו שזה סתם התרברבות. ראו ושמעו את האימונים והניחו שהם סתם. שמעו את ההכרזות של ראשי חמאס והניחו שהם רק מוציאים לחץ פנימי. הניחו (כמה בנט התגאה בזה וכמה השב"כ לחץ לאפשר עוד ועוד) שאם תהיה להם הרבה עבודה בישראל, יהיה להם הרבה מה להפסיד ולכן לא יתקפו - להפך, הם השתמשו בזה לריגול והתארגנות לטבח.
יכול להיות שאכן המצרים יעשו את השיקול הזה ויכול להיות שיש להם שיקולים אחרים, שאנחנו כאנשים טובים לא יכולים להעלות על דעתינו. יכול להיות גם שאצל המנהיג הנוכחי השיקול הזה אכן משמעותי, אבל המחליף שלו (שעלול להיות מחר בבוקר) - יחשוב אחרת.
אם חפצי חיים אנחנו, צריך לשלול מהאויב את היכולת לתקוף אותנו ולא לעסוק בשעשוע אנטלקטואלי, שמנסה לחשוב מה הייתי חושב אם הייתי בצד השני.
(כמובן, שעוד לפני כן, מוכרחים להכיר בזה שהערבים, בארץ ובחו"ל, משני צידי הקו הירור ומשני צידי הגבול, עם תעוגת זהות כזאת או אחרת - הם אויב...)
פתע. רק חשבנו שהוא מורתע ולא ירצה להסתכן.
לגבי מצרים אין בכלל דיבור ב50 האחרונות מצד הממשל על מתקפה על ישראל
כמה עובדות על מצרים, על פיהם נחליט האם הם 'מתים' לעשות עלינו מתקפת פתע:
*מצרים מציינת חגיגית, שנה אחרי שנה את יום השנה למלחמת אוקטובר, ראשי השלטון וכלי התקשורת הרשמיים מתפארים במכה שהנחיתו עלינו.
*מצרים גם מחזיקה מוזיאון לנצחון מלחמת אוקטובר. (כמובן, מוצג שם רק השבוע הראשון)
*מצרים, מדינה עניה מאוד האזרחים רעבים, בעיות מים וחשמל חמורות ובכל זאת משקיעה הון תועפות בבניית צבא, תחזוקו, הגדלתו, רכישת מטוסים/אוניות/טנקים/נשק וכד'. אגב, בשונה מאיתנו הם מקפידים לרכוש מכמה וכמה מעצמות, כדי לא להיות במצור חימושים בגלל התעקשות של מישהו.
*צבא מצרים (הנ"ל) עושה אימונים כמעט אובססיביים. בכל האימונים האויב שמתאמנים למלחמה מולו - הוא ישראל. בסימולציות של השריון המצרי, נלחמים נגד טנקי מרכבה.
*התקשורת המצרית הרשמית, מסיתה נגד ישראל באופן קבוע. גם מערכת החינוך מחנכת לשנאת ישראל.
*מצרים בנתה מנהרות ענק מתחת לתעלה.
*מי שמאמין שמנהרות ההברחה המטורפות שהתגלו בפילדלפי, היו שלא על דעת השלטון המצרי, יש לי שטח במאדים למכור לו...
*כל זאת תחת ההנהגה הנוכחית, ה'מתונה', ה'פרו מערבית'. הציבור ברובו הגדול תומך בג'יהדיסטים. הסיכוי שנקום בוקר אחד וכל הצבא הזה תחת שליטתם, לא קטן מהסיכוי שנקום בוקר אחד וטויוטות לבנות יסתובבו בשדרות.
זאת אין להם שום תכנון אסטרטגי לתקוף את ישראל. לא רק כי הם מורתעים אלא כי כרגע זה לא המדיניות שלהם בגלל אינטרסים ארוכי טווח.
חוץ מזה שחצי מהמצרים הם האחים המוסלמים והם כן היו רוצים לתקוף את ישראל, כרגע השלטון שונא ישראל אבל לא מעוניין לתקוף. זה שונה מחמאס.
האימונים המסבים שמצרים עושה זה בחשש מלוב בעיקר לפי מה שהבנתי
למרות שהם מתאמנים על כך. במודלים שלהם אין טנקים לוביים - הם מתאמנים מול טנק מרכבה.
אין מה לומר, אתה בחברה טובה. גם קצין המודיעין של אוגדת עזה, התעקש מול הנגדת שאין לחמאס כוונה לתקוף ותכנית 'חומת יריחו', שבדיוק לפיה קיימו אימונים - זו סתם התרברבות.
גם כשראו אותם מתאמנים על מודל של כיבוש יישובים, ראשי מערכת הביטחון העריכו שזה סתם.
https://rotter.net/forum/scoops1/834871.shtml#99
חודשיים לפני הטבח, ראש אמ"ן לשעבר, שמונה לראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, מרגיע את הציבור שמתקשרים אליו וטוענים שעומדת להיות מתקפת פתע:
"אני לא צריך דו"חות מודיעיניים, אני קורא את מפת האינטרסים"...
כידוע, הוא צדק בקריאת מפת האינטרסים ולא הופתענו...
"מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו'
לסיני.
מה שכן יכול לקרות זו פלוגת צבא שתערוק או דבר דומה שיחדרו לישראל
הרבה הרבה יותר מההסכם. זה התחיל סביב האביב הערבי, בהסכמתנו, בתירוץ של מלחמה בג'יהדיסטים וזה ממשיך כעת, במסות, בטורי שריון מתקדמים, בלי הסכמתנו.
אפילו בלי זה - במנהרות שהם חפרו (בשביל מה?!) מתחת לתעלת סואץ, אפשר להעביר דוויזיות בזמן קצר.
(כן, יש לנו חיל אוויר, נתפלל שלא ייקח לו 8 שעות...)
לגבול.
זה שאמ"ן כשל בשמחת תורה לא אומר שהוא ייכשל בפעם אחרת. יש לנו את גוף המודיעין מהטובים בעולם, ראה ערך מתקפת הביפרים
אבל גם לא אומר שלא.
אתה בונה על כל מיני הנחות, החל מהנסיון להכנס לראש של האויב וכלה בתקווה שתהיה התרעה.
הבעיה בכל החשבונות הללו, שטעות משמעותה טבח. מי שלא הבין אחרי שמחת תורה (אגב, זה נמצא במסקנות וועדת אגרנט) - שצריך לשלול מהאויב את היכולות ולא לבנות מגדלי קלפים על זה שהוא לא רוצה וכמה נראה לו אם כנראה לא ילמד לעולם.
שטוען שיש הרבה פייקים בעניין
צריך להתפלל
פשוט לא ידענו שהם יחליטו להסתכן בכך.
א סיסי אמנם ישמח אם ישראל תחרב. אבל זה לא בראש מעייניו ב50 שנה הקרובות, ויש לו הרבה בעיות אחרות לפני כן
יש כאלו שזמנית מעדיפים את הנוחות על המסורת, אבל יום אחד זה מתפרץ להם. בוודאי כשחמישים שנה הם מתכוננים ליום הזה.
שחשבנו שהם מורתעים. אצל א סיסי אין תכנון פוליטי כזה, אלא רק חזון רחוק
הם כן מתרגחים לוחמת שריון כמו שאנחנו מתרגלים. והם חוששים ממתקפה סודנית או לובית על מצרים הרבה יותר
נשק תת-קרקעיים במערב סיני, לא ממש יעזרו לבלימת מתקפה לובית או סודנית.
לוב נמצאת מערבית למצרים וסודן בדרום. סיני בצפון מזרח.
לא חייב להאמין לכל דיווח שרואים
ביחד עם צילומי לוויין.
אידי אמין?
סתם סתם 
גיא זהר הראה בתכנית שלו שחלק מה"תמונות לווין" הם ישנות או לא באמת מגיעות מסיני
ועוד מקורות באותו ערוץ. הצילום מופיעים שם עם תאריכים.
אבל ל א סיסי אין אינטרס. למרות שהוא לא אוהב ישראל. אמנם יש לחשוש מהפיכה איסלאמיסטית במצרים ואז יש לחשוש ממתקפה
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים
הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.
לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.
אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.
אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.
אולי אני פשוט רציני מדי😏
אז מעניין על מה הוא מדבר
(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)
ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר
מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?
ויש עוד עשרות עלוני שבת.
והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי
אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה
חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה
קניתי לאחרונה ג'יפון חמוד, שטח טוב, עשיתי ביטוח חובה סבבה.
אחרי כמה חודשים אני רוצה להוסיף צד ג' ואני מקבל הצעות מופקעות, בסדר גודל של 6500 אלף ל11 חודש.
מה הסיפור?
מישהו יודע על ביטוח זול לגי'פ?
כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.
יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...
אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.
מניסיון אישי:
תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.
לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...
תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר
ותעשה השוואת מחירים
מחפש לקרוא סיפורים אמיתיים אישיים שקשים להבנה, תחשבו על הדבר הכי הזוי/'על-טבעי' שקרה לכם אי פעם? מי שרוצה לשתף בסיפור ארוך או אישי מדי, מוזמן בשמחה לפרטי!
בניסוח אחר לשאלה, מה צירוף המקרים הכי הזוי שקרה לכם, או תחושת בטן שפשוט צדקה ב-100% והצילה אתכם? מקווה שהבנתם מה אני מחפש...
במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.
ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.
קוראים לזה נס.
טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬
ניסים.
פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.
לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.
1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.
בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.
ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!
2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...
3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...
4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)
סימנים מחפשים בשבת.
כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.
אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים
"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"
פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)
אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה
לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים
נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם
ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה
חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה
עוד אירוע ..
בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש
שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .
בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..
וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור
אבל ה' שומר
עוד סיפור אבל מטורף
ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום
וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת
לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.
חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.
בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.
כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏
ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...
כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...
שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני
מילא אנשים רגילים ץאבל לראות דוסים נוהרים אחרי זה זה כזה רדוד בעיני וממש לא לעניין
ץ
לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.
מה אני אגיד לך:
מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.
לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.
ככה אני רואה את זה.
כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.
גם דוסים, תתפלא.
ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.
אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.
אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.
הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר
אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?
ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע
בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות
ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?
פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.
לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות
מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.
וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?
אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה
אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.
תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.
לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.
קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.
ולא למדת.
אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.
עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?
למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?
כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?
ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.
הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.
ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).
או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...
ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".
וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.
אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.
לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.
מבחינת תוכן, איך אתם ממלאים את היום?
ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה
ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום
לפעמים שיעורים על אגדות החורבן
לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים
לפעמים שנ"צ ארוך
לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות
אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.
בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין
ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.
כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום
מגילת איכה, קינות.
קוראת ספרים על חורבן הבית
ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב
אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.
קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.
קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.
עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.
ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.
סליחה על הרוח הקודר של הדברים.
שבת מלאה בשמחה לכולם!
סיבוב שערים אחרי שחרית,
ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.
הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.
קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.
רשימת שינדלר
ספר ירמיהו
לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי
אנימהגמרת לבכות?
German concentration camps factual survey
חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.
ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.
אם כן, למה המזוכיזם הזה.
אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;
אין סרט שיכול לחקות את זה.
זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.
לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.
או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)
באמת ככה מכנים את זה?
קרה לי עוד פעם בעבר.
אני נוסע, עוצר במעבר חצייה, עוברת בחורה ופשוט נועצת בי מבט חודר לכל אורך החציה וגם אחר כך.
אני מסיט את המבט, ממש מובך, לא מבין מה קרה.
לא לבשתי פונפון על האף.
זה גם מבט ממש מטריד, חודר כזה. מצד שני לא נראה כועס או כאילו אני מוזר.
מה הסיפור? קרה לכם פעם?
זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.
יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.
להסתכל על הנהג כשאתה חוצה
