בדיוק היום נזכרתי בך ואמרתי לעצמי שבפעם הבאה שתגיב פה אשאל אותך "תגיד מוקי מתי אתה חוזר בתשובה? יש פה הרבה בנות שמחכות לבשורה הזאת".

והנה אתה בא עם ההודעה הזאת..

אפשר גם לומר שעשירים גאוותנים יותר ולכן קשה להם לחיות עם מישהו אחר.

לעומת המעמד הבינוני שפחות מחזיקים מעצמם וממילא חיים זוגיות טובה.

א. הכנסה חד פעמית של 3 ורבע מליון יכולה לכלכל משפחה לאורך כל חייה.

ב. כל מה שגבר נותן במערכת יחסים זה הכסף.

א. אם אתה רוצה לחיות בצמצום ממש, זה אפשרי לחיות מהריבית, ביחד עם עבודה בשכר נמוך.

ב. תלוי איזה זוגיות, לא זוגיות שהייתי רוצה להיות בה. אבל יש כאלה שכן.

השילוב של השניים נדיר מאוד.

היא לא כמו פעמיים ההוצאה של משק בית רגיל, אלא פחות מכך.

עלות שולית פוחתת.

אז זה לא נכון לחלק את ההכנסה (6.5 מיליון) ב-2.

רבותינו מחזקים עדיין את תוקף חרם דרבינו גרשון, עדיין שיייך ממש

ואז...
אני : ״טוב ממי, אני קופץ עם חבר לשתות משהו״.
ממי : ״מה ? לא בא לי להשאר לבד הערב״
אני : ״יש לך את ציפי. החברה הכי טובה שלך. אשתי השנייה״
ממי : ״אה נכון״
ציפי : ״למה לי אתה קורא ציפי ולה ממי ? לא מדברת איתך.
אני : *מבטל את היציאה. רבים כל הערב פי 2 יותר מזוג רגיל*
גרשון : אמרתי לך. לא מתאים. 

"כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה...", שמי שיש לו שתי נשים - אז אחת תהיה אהובה ואחת תהיה שנואה.

וממש כמה פסוקים אחרי זה מופיע "וכי יהיה לאיש בן סורר ומורה", והמדרש דורש - מי שיש לו אשה שנואה - סופו שיהיה לו בן סורר ומורה.

וגם בתנ"ך רואים שתמיד ריבוי נשים מוצג כגורם עם השפעה שלילית...

בקיצור, לא כל כך מדוייק לומר שהכל המצאה של רבינו גרשום בגלל נסיבות ספצפיות שהיו באירופה.

ויש מדרש שמקשר לשתי נשים.

לגבי הבן סורר ומורה, יכול להיות שזה באמת רק במדרש על האשת יפת תואר.

אבל אם אמרו עיקרון, אולי אפשר ללמוד אותו גם לזה...

א. פוליגמיה אינה חוקית בישראל.

ב. בשנת תש"י הרבנות הראשית תיקנה איסור פולגימיה (לכל העדות).

אבל זכורים לי מקרים בימי חיינו בהם זה קרה במדינת ישראל, זה לדוגמה, שהיה נשוי (הלכתית!) לחמש נשים [טריגר - מנהיג כת, מזעזע].

ושני דורות אחורה - בהחלט היה קיים בעדות מסוימות.

ותן דעתך,

באילו מדינות בעולם פולגימיה מותרת? ומה מעמד האישה במדינות\תרבויות אילו?

אצל יעקב ורחל ולאה רואים שהיה מורכבות, לא בגלל הכסף

אחת מהתקנות שלו היא לא לקרוא דברים ששייכים לאדם אחר ללא רשותו.

אבל משום מה כשהיו כותבים פה (אז, כשבפורום היו יותר מ10 אנשים ו20 ניקים) בכותרת של תגובה "לבנים בלבד/בנות לא להיכנס",

לא רק שהיו נכנסות היו גם מגיבות..

לפחות כך אני מבין את הדברים.

יש הבדל בין דברים פרטיים שאתה לא יודע איזה דברים אישיים וסודות נכתבו שם, לבין פאשקעוויל שכתוב בראשו "לג'ינג'ים בלבד!"

זה כמו ההבדל בין לצותת לשיחה שנעשית בארבע עיניים לבין לעמוד מאחורי הדלת ולהקשיב למורה מדברת עם התלמידים.

(אני לא נכנס פה לשאלה מה ראוי והגון ואיך הייתי מחנך את ילדי. אלא לשאלה מהי הפרשנות הנכונה לתקנת רבינו גרשום)

כי לא על זנ ביססו את חוק המונוגמיה...

להגיד לך שאין פה גברים במדינה שהתחתנו עם 2 נשים? -התחתנו... רק לא הצהירו על זה בראש חוצות.

השלמת הכנסה - 73 דרכים לייצר הכנסה נוספת - האופטימית

כמעט בכל המקרים, אדם מרוויח יותר ממה שהוא מוציא. ואם מדברים על אדם *נוסף* כך שלא צריך בשבילו עוד דירה וכו' כי הוא מצטרף למשק בית קיים, אז בכלל לא סביר שההוצאות יהיו גדולות יותר מההכנסות.

אלא אם כן אתה מוסיף לחישוב גם את זה שאשה נוספת = ילדים נוספים, ואז באמת במקרים רבים ההוצאה תהיה גדולה יותר מההכנסה שלה.

פעם הרבה גברים היו נהרגים במלחמות או בטביעת ספינות או שאריות היו טורפים רועי צאן, אבל היום זה כבר לא

פוליגמיה בקרב הבדואים בישראל – ויקיפדיה

סתם, מן הסתם כמות הפוליגמיה אצל הבדואים היא מקסימום אלף מקרים. לא באמת מזיז לסטטיסטקות הכלליות של מיליונים

להתמודד עם מציאות חיים קיימת.  

במאמרים באינטרנט מביאים דוגמאות לסיבות לחרם דרבנו גרשום ואיסור לשאת יותר מאישה אחת. 

היתה קטנה מאוד. ממוצע כמות הגברים והנשים באוכלוסיה די זהה. וכמה גברים כבר מתו במלחמות?

בתנך אנו פוגשים את זה כמעט תמיד אצל מלכים או אצל אנשים שנשותיהם היו עקרות

(וגם יש סיבה לזה שהכינוי לאשה השניה, כבר מהתנ"ך, הוא "צרה". 

כנראה שכולם ידעו שלהכניס אשה שניה זה להכניס צרה הביתה.)

שהביאו לחרם דרבנו גרשום, בהתאמה לחברה בה חיו היהודים באירופה.

איסור שנולד במציאות חיים שונה מאוד מזו המוכרת לנו.  

כמפורט כאן:

חרם דרבנו גרשום – ויקיפדיה

"על הראשונים אנחנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם"?

רש"י שמות.

אני רק תוהה,

מי יסבול יותר, הנשים מקינאת ה'צרה',

או הגבר, יוווו כמה בלגנים יהיו לו....

זה צורך מהותי אצל אשה להיות בלעדית,

שהחץ של האיש שלה מופנה אך ורק אליה...

לא לחינם האשה השניה נקראת בגמרא ה'צרה' של השניה.

והיא פסולה לעדות יחיד.

אבל יסבלו גם מקינאה,

מי יותר יפה, למי קנה, למי התייחס וכו'.

שוב אח.

מתוך השאלה אתה יכול להבין שהשאלה היא לנשואים/ות

פה משהו שמונע מנשואים להכנס ולקרוא?

אח יקר אני לא מפלה נשואים לרעה (;

בפרטיות בתור ביטויים לאהבה 

2 דוג' כהכוונה

מה הצורך בפרטיות אם זה להוריד זבל?

אין לי שום רצון או כוונה למשהו אישי 

שלא ניתן לומר בפהרסיה.

עם כל הכבוד, קצת פרופורציות

ישמור אותך צדיק.

לא כל מה שאתה מבין אומר בהכרח שהבנת נכון.

ואם אתה חושב שיש מקום לרווק לשאול אדם נשוי 

על ביטוים של אהבה בדרך שאתה פירשת אז המצב חמור מאוד.

(ולא רק לרווק)

אינם ביטויים לאהבה והערכה.  

ולא התכוונתי לדברים לא צנועים. כי ברור שאותם לא עושים כל יום.  יש תקופות של הרחקות.

ואתה ביקשת מה שעושים כל יום.

אז אל תכניס דברים לפי שלא אמרתי או התכוונתי.   

צודק.

א. פעולת תחזוקת הבית בהחלט יכולה להיות סימן לאהבה. אני למדתי שאם אני עושה מטלה שלרוב מי שעושה אותה הוא בעלי- זה בהחלט נחשב כמחווה. כנ''ל הפוך. גם בשפות האהבה יש שפה הנקראת 'שירותים'. אל תמהר לפסול.

ב. צרם לי המונח שלך של 'דברים לא צנועים'. תכתוב 'דברים שהצנעה יפה להם'.

אבל אין פגם בצניעות בין איש לאשתו. וזה דיוק חשוב, כי לצערנו החינוך של 'מיניות=חוסר צניעות' פוגם רבות בשלום בית של אנשים.

והשואל מבקש לדעת מה המעשה שעושים כל יום, כאקט של חיבה ואהבה.

לא פעם ב…

לא כמחווה, אלא כמעשה קבוע.

(נשיקת פרידה בבוקר, כשהראשון מבני הזוג יוצא מהבית - היא למשל מחווה של אהבה, אבל יש ימים שמנועים מלנשק).

ולעניין ההתנסחות של צניעות - מקבלת את התיקון!!)

בהודעה עצמה, במנותק מה הקשר של השרשור.

בהודעה עצמה נכתב- 'אינסוף פעולות תחזוקה הבית אינם ביטויים של אהבה והערכה'.

וזה, כאמירה כללית, לא נכון בכלל.

מסכימה שפעולת תחזוק שנעשית באופן יומיומי, לרוב לא תיתפס כמחווה של אהבה (אבל בעיניי זה בעיקר בגלל העיוורון של בן הזוג, לא בגלל שהיא אינה כזאת. למשל- בעלי הוא המתדלק הכמעט בלעדי של הרכב. אם לי יש מחר נסיעה ארוכה, הוא יעצור לתדלק גם בזמן לא נוח בעליל. לרוב, אני לא רואה את זה. וזה בהחלט לא מה שהייתי כותבת כתשובה לשאלה של פותח השרשור. ועדיין, זו פעולה של אהבה).

אומנם לא אקט שנעשה יום יום

אך בעיני זה הדוג' הכי יפה לגילוי אהבה

שעליו שאלתי, לא פרחים כל בוקר ולא בונבונירות

חיי שגרה שבתוכם רואים ומגלים את האהבה של האחד לשני.

כרווק ארשום לעצמי בלי נדר לנכס מטלה אחת לעצמי ובכך אוריד

מהאישה לפחות דבר אחד מדברים שיכלה לעשות.

תודה לבעלך(:

קטנות וגדולות, שנעשות לפי צורך, כאשר זה באמת מפנק את הצד השני.  

אבל נקודת המוצא שלך היתה "יום יום"   - לזה אין תשובות ודוגמאות.  

להביא לי מים , לכבות את האור

לסחוב דברים שאני לא מצליחה 

כשאני לומדת זה מפנק אותי

ועם זה עם שוקולד אז בכלל

חיכיתי לבת שתבוא להתגונן.

תתני לכאוב בשקט רגע

את החשק

רק יומיים?

יצאת בזול דוד, תנסה תקופה של כמה חודשים ועוד הייתי עדין.

אבל מאשים רק את עצמי בזה האמת.

אני מתאושש מהר יחסית.

אולי שאריות מהצבא

פגישה קצרה

אבל אל תכליל על כל בנות ישראל 

ברור שאין הרבה הבדל בין שעה ורבע וחצי

והכל בסוף קשור לבין אדם לחברו שהתנהל 

לפעמים אני יכול להגזים עם שעתיים, אבל זה מה שנכנס לי בראש בגלל שככה אמרו לנו בישיבה 

אם זה רק יומיים...

בנימה אופטימית זו- מאחלת לך שלא תהיה לך עוד חוויה כזו...

ואפילו בפחות זמן…

וברצינות, זה מובן לגמרי🙏

אבל תזכור שיש אנשים שלא שווים את התסכול שלך.

גם כשמישהו מעצבן אותי ממש, אני לפעמים מחליטה שהוא אפילו לא שווה את האנרגיות שאוציא על לכעוס עליו. לא מספיק שעצבן אותי/פגע בי, אני אמשיך להזיק לעצמי עם הכעס?

כמובן לא. מיד זה קשור. אבל לפעמים עוזר🙏

בהרגשה. אוף באמת נמאס כבר

ופחות למה בני אדם אומרים.

הרבה פעמים כשקצת חופרים מגלים שאנשים

מדברים על המקרה שלהם בלי שידוע להם על המקרה שלך.

ובעצם מדברים על עצמם עלייך

את לא חייבת להשתתף בזה

לא יוצאים מתוך לחץ!!!

אם מי שלוחץ עלייך קרוב אלייך - לדעתי נכון להגיד לו את זה. אם אני מספיק בוגרת להתחתן, אני מספיק בוגרת כדי להבין את ההשלכה של הבחירות שאני עושה. אשמח אם תייעצו לי כשאני מבקשת, ולא סתם, לא רק שזה לא עוזר - זה מרע את המצב.

אם כל פעם קורה אותו הסיפור - אולי הגיע הזמן לעשות דברים בצורה אחרת. אם את מרגישה שכל הדייטים אותו דבר ולא צומח מזה כלום - בעיני זו נקודה מצוינת לעצור, להתבונן, לדייק. לנסות להבין למה זה קורה. מה אני יכולה לעשות כדי שדברים יקרו אחרת. 

אני מבינה גם את העניין שכל הקטע הזה קצת מאולץ. שני אנשים זרים יושבים יחד ובודקים אם יש כאן פוטנציאל כדי לבנות ביחד את הדבר הכי גדול בחיים שלהם. להיות "אני" בסיטואציה הזו זה לא קל, ולפעמים לוקח כמה פגישות עם אדם עד שמתחילים להרגיש את הנינוחות הזאת.

במילים אחרות - החוסר נינוחות של השיטה זה מחיר שצריך לשלם בעיני כדי להגיע אל המנוחה והנחלה בעתיד, המקום שבו אני הכי אוכל להיות אני.

אז אל תצאי, תצאי כשתרצי.

זה לא טוב ולא מועיל לאף צד לצאת כשאת לא רוצה,

אם הבעיה היא חוסר נעימות מהמציעים כדאי לחשוב איך מתמודדים מולם.

ותראי ישועות.

את יכולה להוסיף: ברגע שארצה לחזור להכיר- אשמח לשתף אתכם בכך.

(לי זה עבד נהדר)

להיות שזה תסכול רגעי

ואם ירצה ה' ושבוע הבא יהיה

שידוך ממש ממש טוב אז תצאי?

ככה לא נוצרים קשרים בין בני אדם. אם אתה מנסה לצנן את ההתלהבות של ההתחלה אתה מצנן את הקשר עצמו.

זאת לא סוללה של טלפון שאפשר להשתמש בה באופן חסכוני כדי שהיא שהיא תחזיק כמה שיותר זמן. אי אפשר להנדס רגשות ככה.

ובכל אופן, השחיקה נוצרת אחרי שנים רבות של חיים משותפים יחד באותו בית, רמת של קרירות בתקופה של הדייטים/אירוסים לא תשפיע על זה. דווקא התלהבות ראשונית ופרפרים תגרום למעבר להיות יותר נחמד וקל לעיכול ולא קפיצה אינטסיבית לכל הקרבה שבעולם עם אדם שאתה בקושי מדבר איתו פעם בשבוע.

השלב הזה, המרגש והמיוחד הוא מאד מאד משמעותי לבנייה.

הוא מאפשר התמסרות, הוא מאפשר יציאה מאזור הנוחות שלי כדי לבנות גשר לבן הזוג.

ההצעה שלך היא מאד רציונאלית, ובדיוק לכן היא לא נכונה ולא ישימה.

כי הרגש החזק הזה נוצר כדי להדליק את האש, רק אחרי שהאש קיימת בעוצמות מיוחדות זה מאפשר לזוג להוסיף עצים לתוך האש ולשמור על הגחלת.

וזו עבודה משמחת שנדרשת מבני 2 הזוג, היא שונה מההתחלה אבל עם אהבה עוצמתית, אפילו יותר מההתחלה..

אותה.

קצת רגישות

אבל הייתי שם שנה שעברה עם חברות שלי (בטווח גילאים הזה ושומרות הלכה).