אולי אוכל לתת טיפים.

1. בני כמה הם?

2. כמה זמן אתם נשואים/ מכירים?

1) 12-6

2) שנה ורבע בקונספט. בדיוק חוגגים שנה נישואים

גירושים לילדים זה תמיד קשה, בכל גיל..

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 8 והיום אני בת 20 ועדיין יש דברים שמשפיעים עליי.

לגבי הנישואים החדשים,

כשאבא שלי התחיל לצאת עם מישהי (טוב.. אצלנו זה עוד היה לפני שההורים להתגרשו בכלל) אז ממש תוך שנה אחרי הגירושים הוא עבר לגור איתה ולי היה ממש קשה-

אני זוכרת שהייתי רבה איתו בלי סוף וגם לא מדברת איתו תקופות ארוכות.

גם בדיעבד, אני לא חושבת שהיה מה לעשות עם זה.

הייתי ילדה קטנה שמרגישה שלקחו לה את האידיאל של בית ואיזה מישהי מעצבנת מנסה להידחף לי לחיים.

כן הייתי שמחה, אם יותר היו נותנים לי תשומת לב ולא תחושה שהילדים שלה הם בעדיפות.

עוד נקודה חשובה,

אם הילדים של בעלך לא גרים איתכם.. זה גם מוסיף,

לפחות בעיניי כשאבא גר עם מישהי וגם לה יש ילדים- אז בראש שלנו מצטייר איזשהי משפחה שאנחנו לא חלק ממנה..

גם אם אישתו מאוד נחמדה וכו'.

לגבי הבכי והתורן לסכסך בין כולם.. הם מאוד קטנים.

אני זוכרת שאבא שלי ואישתו הלכו להדרכת הורים (כזאת שעוסקת בילדים של הצד השני ופרק ב')-

בדברים מסויימים זה עזרה.

בסוף כמתבגרים מבינים שהכי חשוב שלהורים שלנו יהיה טוב,

אם אם אנחנו סובלים מהסיבות שלנו..

ויכול להיות שבאמת מר להם, כי זה לא קל פתאום לראות את אמא גרה עם מישהו אחר, או מתחתנת.

עוד נקודה שעכשיו אני חושבת עליה.. וסליחה שזה מבולגן חח

כל מחשבה שיש לי אני מניחה כאן.

שאף אחד מכם לא ינסה לתפוס איזה דמות של הורה מול הילד של הצד השני וגם לא לנסות לייצר בכוח איזה משפחתיות,

לתת לזה לקרות לאט יותר בין הילדים..

ובעיקר להציב להם גבולות מעכשיו בכל הנושא להתנהלות שלהם כלפי הצד השני (אם הם מדברים לא יפה וכו' לבעלך).

כי זה המצב ואף אחד לא מתכנן לשנות אותו וכל מה שנשאר זה להתמודד, השאלה היא איך.

גם מהצד שלכם, אבל גם מהצד שלהם...

תודה לך על התשובות המפורטות. תדעי שקראתי ולקחתי לתשומת ליבי

הילדים תמיד מרגישים מה הכי לוחץ לנו ושמה הם דורכים. אנחנו לא גרושים, אבל כמו כל אדם וכל זוגיות, יש נקודות מורכבות ואכשהו הילדים 'יודעים' שאת הטריגרים צריך לעורר. מסתבר שאצלכם יש להם סוג של ג'וקר, כמה שיהיה להם כיף וטוב ביחד, הם תמיד יכולים לעורר את הנושא.

יכול להיות שהכי טוב לא להתרגש מזה. עשינו טיול כיף/ שבת נעימה /משהו אחר מוצלח ואחד הילדים עשה סקנדל - ההפסד כולו שלו.

( קל לדבר - אשתי כל הזמן טוענת, על נושא שקבוע הילדים מעוררים סביבו מתח, שאם אני אהיה יותר אדיש זה יפסיק להיות מעניין ויעלם - קשה מאוד לבצע)

בהצלחה רבה

אבל הלב... לא תמיד מחובר

אלבומים, הפרת חוק ולב שמתרחב – הרב אריה אטינגר – ביחד זה קל יותר

אולי יהיה שם כמה תובנות

וצפית ב: שלי, שלך שלנו?

ואת הסרט ראיתי לפני הרבה שנים

וברור לי שיש אתגרים, מצבי רוח וכו'.

אבל סתם מעניין, מה לגבי היום יום השוטף (בשונה משבת שלמה ועמוסה וכיו"ב).

את מרגישה שזה גם תורם לילדים ולבריאותם הנפשית, זה שהם חווים זוגיות טובה יותר ממה שחוו קודם?

כששואלים אותי את זה:

זה תליו ביום, בשעה ובזמן.

אם תשאל את הילדים (בעיקר את שלי, שלו מגיעים אלינו פחות)- תלוי איך הם קמו בבוקר ומה ביקשנו מהם לעשות ומה תוכנן לארוחת צהריים- ולפי זה התשובה תשתנה.

יש ימים שהם לא מפסיקים להודות ולשמוח על החיים יחד.

ויש ימים שהם מקטרים ובוכים על הרגע שהתחתנו.

מעניין אותי גם מעבר לתלונות, האם את מרגישה שהיציבות תורמת להם לבריאות הנפש.

ילד יכול להתלונן הרבה פעמים על זה שלא מקבל את כל מאוויו, ועדיין יש דברים התורמים לבריאותם הנפשית, שלפעמים ירגישו רק בגיל מבוגר במבט לאחור.

והילדים נמצאים בסיטואציה מורכבת

עבורכם זו וודאי מציאות משמחת, שזכיתם שוב להקים בית, אבל לילדים זו כנראה חוויה לא פשוטה שצריך להסתגל אליה.

ואני חושבת שקודם כל הם צריכים המון אמפטיה לקושי,אבל עוד לפני כן - שתהיו אתם מוכנים לזה שזה מורכב להם. ומתוך ההבנה הזו, לדעת שהתגובות שלהם הגיוניות ולא לתת לזה להרוס לכם. כמושיש שמחה, יש גם קושי.

אתם בהסתגלות למציאות חדשה. גם אם עברה שנה, זו הסתגלות למציאות חדשה. ואני חושבת שכדאי גם לדבר על זה מדי פעם ולאפשר להם לאוורר רגשות ולא לחשוש מתגובות לא אוהדות. אבל צריך בשביל זה חוסן,כדי להכיל אותן. ובאותה המידה לשדר שזו המציאות החדשה ושאנחנו נעשה הכל כדי שיהיה לכם טוב בתוכה.

ומעבר לזה - פשוט לתת לדברים לקרות בקצב שלהם.

אלו המחשבות שלי בכל אופן

יש כאן ילד שמתנהג בצורה שאת לא מסכימה לה - זה לא מקובל עלייך!

ברור שבפרק ב' יש אתגרים מיוחדים, אבל בסוף הכלל בחינוך תקף בכל מקום
 

אני ההורה. אני מחליט. אתה תעשה מה שאני אומר כי אמרתי ולא כי בא לך או כי שיכנעתי אותך.

לא מוצא חן בעיניך המשפחה החדשה? חבל מאד. אתה תבלע את זה ותתנהג יפה כי אמרתי.

ברור שבשלב שני אני אנסה להבין מה הבעיה ואיך אפשר לשפר. אבל זה לא יצליח אם זה לא קודם נעצר במשמעת ברורה.

אין לי נסיון. התחתננו בקושי לפני שבוע(!). אבל זה מה שמרגיש לי

עם ילדים אתה לא כל הזמן מדבר בשפה של מקל או גזר, ובכלל לא אתה כל הזמן מדבר. עם כל הכבוד לטון שלך בבית, הם עדיין מצליחים להשחיל מילה...

בזמן שהם אומרים מה שהם (לכאורה) מרגישים, זה מכאיב לה בלב, כי היא אמא ואין להם בית אחר. זה הנושא כאן.

רק מדייק - משמעת זה לא מקל או גזר. זה לתת הוראות בהחלטיות, בלי לדבר על פרסים או עונשים.

אתה תעשה מה שאמרתי כי כך זה אמור להיות. כי ילד מקשיב לאבא שלו, לא כי יש עונש או פרס.

ולעיקר דברייך - כואב הלב - זה החיים.

יש לילדים המון התמודדויות שאין לנו שום שליטה עליהם. כשילד נפגע בבית ספר מחברים, כשהוא פוגש מורה רע שלא יודע לחנך, כשסתם הוא נפל מהאופניים וכואב לו - המון דברים לא בשליטתינו וחייבים ללמוד לשחרר, להבין שהם דבר ראשון הילדים של הקב"ה, והוא דואג להם וזה חלק מהמסלול שלהם. ואין לנו יכולת לשלוט על העולם.

יש לי 2 ילדים נשואים. באמת באמת שהייתי רוצה לרפד להם את החיים, לעזור להם לקנות דירה, לעזור למצוא עבודה, לעזור לגדל את הילדים.

מה שאני יכול אני עושה, וזה לא הרבה.

אבל אני מזכיר לעצמי שאם הייתי אמור לנהל את העולם - הקב"ה היה נותן לי את הכלים. 

אין לי את הכלים כי לא אני מנהל את העולם. אז אני חייב לשחרר

הכי טוב לפנות לייעוץ אצל גורם מוסמך, לא אצל מאמנת שלמדה בשיטת עורבא פרח אצל המאמנת הגדולה ציפי דריפי. 
ייעוץ טוב, יכול לעזור גם לדעת כיצד להתנהל במצבים כאלו מול הילדים, וגם עוזר לבני הזוג לדעת איך להתנהל בצורה טובה יותר

פודקאסט

בימים האלה.

נשמע לי שהילדים מוצפים, סוג של סיר לחץ.

התכוננתם מדהים לשבת, עשיתם הכל שיהיה כיף, ממש מתסכל.

יש מצבים ששבת יכולה להיות ארוע מאוד מלחיץ,

להיות סגורים בבית בלי אמצעי בריחה.

כדאי לברר מה עובר עליהם,

ואולי שאבא שלהם יפגש איתם אחד על אחד למשהו קל וכיפי, ואולי תצא מזה שיחה.

שלשניהם יש בעיית תקשורת, עד שטיפלו בזה- עכשו הם בריגרסיה.

אז לא הצלחנו להבין על מה זה יושב.

וכל אחד מאיתנו ניסה לקחת זמן איכות עם כל ילד בנפרד (כולל עם הכלב, ככלי עזר תומך) והיתה התבצרות קשוחה.

יכול להיות שהם בוחנים אתכם?

רוצים לוודא שהם חשובים עדיין לאבא, ושגם את אוהבת אותם?

אם כן, לא יודע מה הפתרון ויגידו מומחי החינוך בפורום, אבל מרגיש לפעמים בהפוך על הפוך, שדווקא כשמציבים להם גבולות, דרישות המתאימים לגילם, עם פחות לכרכר סביבם, זה דווקא מרגיע אותם לפעמים.

(עוד לא חוויתי את פרק ב' ואת האתגרים שלו, סתם מציב נקודה למחשבה באופן כללי).

עשינו גם וגם...

ויצאנו ממש מותשים...

.

אולי חלק מזה הוא ריצוי של ההורה השני

שהוא מנכר?

כואב הלב משתתף בצערך

כאב לב גדול ולא פשוט

יש רווקים שמבינים מה זה אומר להכנס למערכת זוגית עם מישהי גרושה.

יש לא מעט שזה מצליח להם נהדר!

ורגש זה דבר שנבנה דרך שיח, תקשורת ומחוות.

אף אחד לא מצפה שתפתחי את הלב ישר מהרגע הראשון.

תני לעצמך את הזמן לבחון קודם שכלית את הבחור (או הגברים בכללי שתיפגשי) ותראי אם מתאים לך להיפתח ריגשית ואם לא...

בהצלחה!

ולא מרגישה חיבור אליו מצד שני לא יצאתי איתו לדייט

אז מתלבטת אם בכלל לתת לזה צאנס באמת

כי גם אחכ ייצא שאני אראה אותו גם אם זה לא ילך

כדי להיפגש ואם זה לא יצליח, להישאר לעבוד יחד?

אז מה הבעיה בעצם לנסות?

לטפל בילדים אני יודעת שהוא יודע מתוקף היכורתי איתו והוא גם מכיר את הילדים שלי

מצד שני רגשית אני לא יודעת אם גבר רווק יצליח להכיל אישה שהתגרשה אחרי זוגיות של כמה שנים ולידות וילדים כאילו מרגיש לי שאין לו מושג והוא לא יצליח להכיל את מה שעברתי

וכן זה שאני אצטרך לפגוש אותו גם אחרי זה שיקול מבחינתי כי ברור שזה יהיה פחות נעים אם נצא וזה לא יצליח להמשיך לראות אותו

ואני גם אומרת אם בכל היכרותי איתו לא הרגשתי אליו רגש למה שעכשיו כן?

מה דעתכן.

האם אפשרי לרצות מישהו שלא יבהל ממני, שיכיל אותי ואז אהיה לו אשה טובה?

או שזה דורש עבודת פרך כזו, שאין ספק שאין לי כוחות לעשותה.

אני כבר סבתא רבא (מבחינת הגיל), גרושה המון זמן, ועדיין חולמת על קשר טוב, מכיל, פתוח, ירא שמים, כן ואמיתי.

ונוסף לכל הצרות, אני לא טיפוס נוח, מבליג, מיושב, רגוע...

אבל יש לי דברים אחרים נחמדים....שרק מישהו יראה ויאהב אותם...

אפשרי לדעתכן, או הזוי?

נא לא לשלוח מכתבי תנחומים ועידודים סתם.

תודה נשים יקרות.

חורף שמח לכולם!

החלטתי לעשות מה שאני תמיד עושה שקשה לי להחליט

אני נוסעת לרב שלי בע"ה השבוע ואז אחליט

באמת יצא שבשבת ניפגשתי איתו בעלמא שוב וראיתי כמה הוא אוהב את הילדים שלי וזה הזיז לי משו בלב לא אשקר

אבל עדיין מרגישה לחץ לעשות תצעד

זו שנה ראשונה שלא אירחתי/ התארחתי בר"ה.

היינו עם הילדים שלו.

פגשתי גם את הילדים שלי אחה"צ ביום טוב ראשון.

היה קצת קשוח בהתחלה. קשה לקבל ילדים שבאים מבית שאינו מאמין לבית מאמין (למרות שהילדים לומדים בממ"ד)...

אבל התגברנו על זה והיה טוב ב"ה.

(אני אוהבת את הילדים שלו וזו הברכה הכי גדולה בתכלס- שהם גם אוהבים אותי וכיף לנו יחד)

עם הקטן היה קליק מיידי.

עם הגדול זה לקח זמן לבנות קשר של אמון- אבל ב"ה אנחנו בקשר טוב מאד היום.

עם הילדים שלי זה היה - קשר מעולה בהתחלה איתו ואז אחרי 4 חודשים התהפכו עליו...

אז...

אין לזה סטטיסטיקות...

מרגש ומיוחד.

ילד קטן לפעמים הוא אומר את מה שהוא

מרגיש באותו רגע.

בא לו לא בא לו להיות עם הבן אדם הזה

לפי המצב רוח שלו באותו יום, עייף לא עייף וכו'

ולכן לפעמים לא צריך "להיעלב"

אם הוא לא "התלהב" ממבט ראשון.

ואוו זה כל כך מורכב.

איך שכתבת שהם התהפכו עליו.

שיהיה לכם ברכה ורפואה לכל מערכות היחסים של כל אחד ואחת.

אני לא יכול אפילו לכתוב כמה שזה מרגש

שעכשיו נכנסת לחייו של ילד.

מצד שני יש מורכבויות.

אני הייתי חושש נגיד שבת הזוג הקודמת

או אני לדוגמא חושב שיהיה בי כעס מסויים על החדש שהחיים החליטו בשבילי, שהילדים שלי גדלים עכשיו אצל מישהו אחר.

ונשמע שהמצב מורכב בעיקר בקטע של התקשורת.

את מאוד רוצה בטובתו.

דואגת לו ועוזרת לו בכל מה שצריך.

את מכבדת אותו ואת רצונותיו כאדם מבוגר.

את רואה אתכם כיחידה אחת.

הם מאוד רוצים בטובתו.

דואגים לו ורוצים לעזור ולקדם כעל האפשר.

רואים אותו בתור הילדים שלו כאבא שזקוק לעזרתם והם יעשו הכול בשבילו.

אם הבנתי נכון, הם ילדים בוגרים, ואת צעירה ממנו ונשואה לו שנתיים?

אני משערת שהם מרגישים שעם כל הרצון הטוב, הם המשפחה שלו ואת (כמה שכואב לשמוע) באת מבחוץ ואולי לא קיבלו אותך עד הסוף.

לא יודעת איך הייתה מערכת היחסים שלך איתם לפני שהוא חלה, אבל אולי לא קרובה, כי כל אחד בחייו?

ואני חושבת שמכיוון שכולם באים בכוונות טובות ויש כאן רק בעיה בתקשורת ומחלוקת לגבי צורת ההתנהלות,צריך לדבר על זה בגלוי, מתוך כבוד והערכה לרצון הטוב של שני הצדדים.

לעשות תיאום ציפיות בצורה גלויה.

למצוא איך לעבוד יחד במקום להיות במאבק כוחות.

את מסורה כל כך, אולי תוכלי להיתרם מזה ולהיות קצת פחות בריצה מתמדת.

וגם לשים להם גבול ברור. מה שקשור לפרטיות שלכם מחוץ לתחום.

וגם - בטח זה קשוח במירוץ אבל בכל זאת - לעשות מה שאפשר כדי לחמם את היחסים כדי שתהיה יותר אמפתיה ופחות חשדנות הדדית. לתקשר גם כשלא חייבים, להראות התעניינות בחיים שלהם, לארח וכו' לעשות מאמץ בכיוון, במה שאת מסוגלת.

אולי העו"ס תוכל לעזור לך בתיווך, אם קשה לבד (לפעמים נוכחות של איש מקצוע חיצוני מקלה, במיוחד שזו את מול "קבוצה").

זה היה פחות ברור מההודעה הקודמת שלך.

אני חושבת שבאמת המפתח הוא תקשורת טובה וישירה.

את נשמעת בת זוג מסורה וזה באמת לא פשוט. 

זה סוג של אלימות

לא לענות לך לטלפון? אתם בגנון?

לי נשמע מאוד לא טוב כל הסיפור

הבנאדם לא יודע להכיל פגיעה והופך את עצמו לקורבני

נשמע לי לא טוב כל הסיפור

אני מסכימה עם זה...

רק שבאמת נקשרתי אליו הגבר הראשון שרציתי להכיר למשפחה לא מבינה איך הכל התהפך ככה

ולט אחרי חתונה

נפלת פעם 1 בנישואין לא טובים אל תפלי שוב

ורק אומרת אם את מזמנת את אותן סוג אנשים לחייך כדטי לך לבדוק איזה דפוסים לשנות כדי לא ליפול בזה שוב

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע

גם לפני כן שהוא לא כיבד את המרחב שלך

ושבר גבולות שידע שאת מקפידה עליהם

וגם עכשיו כשניסית לדבר על זה והוא עושה פוזות

זה שהוא לא עונה לך זה מניפולציה זולה

זה נשמע ממש ממש בעייתי

הייתי בורחת ממנו

אבל בגלל שאני לא רואים את התמונה השלמה אני חושבת שכדאי להתייעץ עם מטפלת זוגית שמבינה בזה

תנסי לעצבן אותו ותראי איך יגיב...

האמת לא ניסיתי בכוונה אבל יצא כך.. ממש חבל לי כן רציתי שהקשר יתרומם וכן היו בו דברים טובים כואב לי שאין לי אפילו סגירת מעגל. לא מגיע לי להשאר ככה באוויר ובגלל זה פתחתי את השרשור האם להשאיר את זה כך באוויר??

יש לי המון אגו ועצם העובדה שלא ענה לי לטלפון אומרת הרבה  אבל יש בי נקודה קטנה שאומרת שזה לא מגיע לי כן רוצה לדעת שזהו..אפילו שכלית..

אם הוא מסיים אז למה שבת שלום וכו'...

כרגע זה כואב מאוד וקבלי חיבוק ענק ממני

אבל תדעי שיש לך נס

נס גדול שעלית על זה עכשיו ותנתקי את הקשר כמה שיותר מהר וחותך

ואל תקשיבי לנסיונות שלו לחזור

זה לא משהו שכדאי להיכנס אליו

ממש ממש לא

האמת אל תחכי שהוא יסיים את הקשר כי זה לא יקרה

תסיימי אותו את ויפה דקה אחת קודם

ותתחנני לחזור

אל תיפלי לפח הזה

תסיימי את זה בעצמך ותצאי מלכה

ומסכימה לחלוטין בשכל.  כל אחת בסיטואציה דומה הייתי אומרת לה להעיף לעזאזאל אבל בגלל שהייתה קצת נגיעה ונמשכת אליו ממש ( מה שלא היה בעבר עם שום גבר) וכן הרגשתי שפיתחנו אינטימיות רגשית מסוימת הזה כואב ממש..

ההתחלה הייתה יפה כמו בסרטים אבל לאט לאט היה קנאי יותר ויותר..הפגיעה שלי בו לא באה סתם , הרגשתי פשוט שהוא מתחיל להשאיר אותי באוויר .

עושה לו מתי נפגש? אז התשובה הייתה נראה איך יסתדר השבוע.. למה לא להתאמץ לקבוע משהו?

סה"כ אמרתי לו שלמרות שיש לי הצעות מצד אני מסרבת לכולם ואני ממש בתוך הקשר הזה רק רוצה לראות מאמץ יותר מצידו...

מצטערת קצת שנגעתי (בכל זאת אנושית ) אבל כואב לא מבינה למה הקב"ה מעביר אותי ניסיונות כאלו.

אבל חייבת להגיד שאם יש משהו בהתנהלות שפוגעת בך אז אני לא חושבת שזה עניין של ניסיון מה' כמו שפשוט תגידי שכך וכך פוגע בי...

לא לבלוע את הגלולה, לשמור בבטן ואחכ להוציא פנקס עם כל ההתנהגויות שהצטברו שפגעו...

ככה את מבזבזת את הזמן שלך, נותנת לדברים להיות, זורמת עם הטוב ובעיקר הפחות טוב, במקום פשוט להיות אקטיבית כשזה נוגע לרגש שלך!

כשמהתחלה שמים על השולחן/מביאים לשיח כל התנהלות שמפריעה, אז יש עם מה לעבוד, ואז שם באמת תוכלי לבחון איך הוא שם, הייתם מצליחים להבנות מהמשבר הקטן הזה או שלא....

בלי להכניס משחקים למערכת, שראיתי שהיועצת שלך אמרה לך, לבדוק אותו בכוונה, בעיניי לפעול ביושרה וכנות מהצד שלך לאורך כל הדרך בלי מבחנים יזומים, והזדמנויות יגיעו מאליהם.

להיות ערניים מההתחלה, לא לתת לרגש רומנטי לשחק תפקיד חשוב, לסמן וי שהוא קיים ולהמשיך לברר עם השכל את הנקודות שקשורות במידות טובות שהם חשובות גם, אם לא יותר.

בהצלחה יקרה. בטוחה שתבני ותצמחי מהשיעור הזה. 

שמרתי הרבה בפנים וזו הסיבה שזה התפרץ אין כמו להיות אמיתיים בלי משחקים

ובאמת שזה כואב בטירוף

אבל את חזקה

תאמיני בעצמך

תצאי מהסיפור הזה מחושלת

תעזבי אותו ותמצאי גבר שבאמת ראוי לך...

ה' אוהב אותך!!!

הוא מעמיד אותך בניסיון קשההה

תהיי גיבורה

ובאמת זה שנפלתם בנגיעה זה עצוב אבל בדיוק בשביל זה ה' נתן לנו אפשרות לחזור בתשובה!!! עוד מעט יום כיפור, תעשי תשובה ותהיי נקיה לגמרי!!!

באמת זה מתנה האפשרות למחוק את החטאים

(אני חושבת שהוא זה שהיה לא בסדר בסיטואציה שלך אבל בכל מקרה לחזור בתשובה זה תמיד טוב, בלי רגשות אשם מיותרים, פשוט עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד)

זה הזמן להבין שהוא לא באמת אוהב או מכבד אותך.

ממליצה לך לעשות את הסוף לעניין הזה, עם כל הקושי הריגשי.

אבל לא להתפתות לחזור (כי הוא ינסה).

ולהתפלל שבעז"ה בשנה החדשה יבוא מישהו שיראה לך כמה את ראויה לכבוד, הערכה ואהבה אמיתית.

חיבוק וחיזוק גדול (מאחת שעברה ניסיונות דומים וכיום נשואה לגבר שבגברים ירא ה' , מכבד ואוהב- שהזוגיות בראש מעייניו)

לכתוב לו משהו?

אני מעוניינת לסיים את הקשר

שלום

במילים כאלה או אחרות שלא נותנות עוד אופציה או פתח לנסיונות שכנוע

שיהיה סגור שסיימתם את הקשר

ואחר כך לחסום 

לא נראה שהשאיר לי ברירה

וכל פתח של "נוכל להישאר ידידים"- הוא אסון!

(אני כותבת את זה פה גם לגברים שקוראים- אם אישה מתמרנת אתכן- אל תהססו לסיים קשר שמכניס אתכם ללופ לא בריא)

ונראה לי שזו התמונה המלאה שצריך לראות: הוא מצד אחד מאוד מיני (איכשהו נוצרה ביניכם קרבה שלא הייתה לך 10 שנים) ומצד שני מאוד קנאי (נראה לי שהמשפט שאמרת הוא די סביר... לא רואה סיבה לתגובה מוגזמת מאוד).

בקיצור אדם עם חשקים גדולים שמאוד מנסה לשמור עלייך. או בשפה אחרת, אדם שיכניס אותך לקופסת זכוכית ויילך לבגוד. סליחה על השיפוטיות אבל זה טיפה נראה ככה.

את מבינה לבד כמה כדאי להמשיך קשר עם אדם כזה...

חבל באתי לקשר הזה מאוד פתוחה בלב נקי ואמון

חבל שהסתבך ככה

ותדעי שזה קורה הרבה, עד שאת באה ופותחת לב- נחשים נכנסים פנימה כי הם קולטים את זה. 

אבל את למדת ולומדת שיעור חשוב של שמירת גבולות ושימת לב לאורות אדומים.

אל תיחסמי, תמשיכי לחפש והפעם עם עיניים פקוחות.

בהצלחה.

נפרדתי ממנו בהודעה ,והוא עסוק בלהסביר בכמה הוא נפגע כמה אני שברתי לו את האמון ומצטער שככה יצא שזה נגמר כביכול מצידו בסוף...

אפשר להשתגע אז למה אתה שולח ידיים ונוגע אם להתמודד בקושי בזוגיות אתה לא לוקח אחריות. אין עם מי לדבר אני ידבר לקיר הוא ישמע . כל מה שאמרתי לו הוא בשלו משוכנע שאני רוצה גברים אחרים..

סתם חבל לי שבזבזתי את הזמן עליו מקווה שיקבל מה מגיע לו מהקב"ה

בסך הכל רצה קשר אינטימי ולא קשר זוגי. במקום להודות החולשה הוא משליך עליך כדכתיב ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה (ואולי אני סתם מושפע מהמילואים).

בכל מקרה את אדם בריא שרוצה שהקשר הפיזי יגיע כחלק וכהשלמה לקשר הרגשי. את צודקת, אל תוותרי על דרכך.

אני תפילה שתמצאי ראש בריא ולב אוהב במהרה.

תודה על התגובה והברכה מקווה למצוא גבר טוב במהרה

בדיוק קראנו בשבת תמים תהיה עם ה'אלוקיך

את אל תצערי את עצמך על מעלה טובה בגלל שיש נצלנים, וגם אל תהיני להגדיר את מי שאת לפי נפילה.

אם נפלת סימן שאת נמצאת במעלה לא במורד. מצאת בעצמך את הכח להתעשת ולחזור למי שאת.

המשיכי להאמין בעצמך, את אדם טוב נורמאלי וחזק. אל תתיחסי למילים שלו, הן סך הכל מחצינות את חולשתו הפנימית. אולי הוא טוב בהרבה דברים אחרים, אבל לא לך זוגיות עם איש שכזה 

אני אפנים את המילים שכתבת זה נותן המון כוח

כמו יתר העידוד מהקבוצה היקרה הזו . אני פשוט קצת בהלם עכשיו צריכה לעבד הכל.

אני צריכה להאמין שהכל מהקב"ה גם המילים שאמרתי שכביכול הרסו לו ופגעו בו כמו שאמר. אם באמת היה רוצה והיה בוגר היה מוצא דרך להתגבר ולהתמודד ביחד כנראה לא רצה באמת.

המון המון תודה.

את כנה ויש לך עין טובה ולב טוב.

גם כשקיווית ונתת צ'אנס שמת לב לנורות אזהרה והתיעצת.

קרה לך נס, ב"ה ניצלת.

למדת שיעור חשוב לקראת זה שיבוא ובאמת יראה אותך ויכבד אותך.

שיתן הסבר על ההתנהגות. זכותך לקבל תשובה.

לאחכ תחליטי מה את עושה עם זה.

כפי שכתבו במידה וזו דרך חיים אצלו ותגובה אופיינית

זו נורה אדומה

את כותבת כאן על כמה ענינים חשובים.

כאן תקבלי עיצות טובות.

רק שקשה מאוד להבין את כל מה שכתבת.

כתבת הרבה וקצת מבולבל

וגם יש כמה שגיאות כתיב או הקלדה שמקשות עוד יותר על הקריאה.

אולי תנסחי שוב.

קצת יותר לאט וקצת פחות נושאים.

בטוח כמה חכמים ומנוסים פה יוכלו לעזור

יש עליך הרבה עומס.

גם המצב הרפואי של בעלך, גם העומס הרגשי שזה מביא, וגם הפלישה לפרטיות שלך, תחושת זלזול בכבוד שלך, בכבוד של בעלך, זה המון יקרה.

לא ברור ממה שכתבת אם יש לך סביבה תומכת. מקום לפרוק בו. מקווה מאוד שכן.

נשמע שאת אשה טובה מאוד, אוהבת ומסורה, והילדים של בעלך גם נשמעים מסורים ורוצים לעשות טוב לאבא שלהם.

לא יודעת מה רמת הקשר שלך איתם אבל נשמע שבהחלט צריך לדבר ולהחליט דברים ביחד.

כדאי שתדברו על הדברים או אם אין לך כוח לעמוד מולם- תפגשו ביחד אצל העו"ס.

תעבירי את המייל שלך לטלפון שלך או מחשב, לא אצל בעלך.

חיבוק גדול.

מאחלת לך הרבה בריאות ושמחה בע"ה

יש לך אפשרות להזמין את הילדים לארוחהקלה משותפת בו את משקפת את המצב בצורה אסרטיבית אך נעימה?

"אני מטפלת באבא שלכם בצורה הכי טובה שאפשר. הוא אהוב ליבי. אני מעריכה את הרצון שלכם לעזור ולתמוך וזה מחמם את הלב ממש!

אבל אבא שלכם אינו תינוק ואנחנו יודעים מה אנחנו עושים.

אם תרצו לעזור לו, אתם מוזמנים לקחת אותו לפיזיותרפיה/ ריפוי בעיסוק... אך לרופא התעסוקתי והרגיל רק אני הולכת."

משהו בסגנון...

הם לקחו אותו למטפל שלהם שבעלי צריך להתחיל טיפול עוד  מספר ימים

הצןות המופל ביקש לא ללכת לכל מטפל ומחפשים לו את המטךל המתאיפ

בעלי כל הלילה בגלל המצב המתוח לא ישן הפ מערערים את כולנו

חושבת שאערב גורם טיפולי שידבר איתם

בכל נישואים יש אפ ודאון,

דווקא כשמרגישים דאון זה הזדמנות לגלות על עצמינו מה חסר לנו, להשקיע ולעבוד על זה.

זה הזדמנות לגלות עומקים חדשים בעצמי ובזוגיות שלי, זה יכול להצית מלא אש מחדש, ויותר ממה שהיה לכם.

כי כל זה יקרה לך גם בזוגיות הבאה. ואז מה תעשי? ירד לך וביי? 

ואני באופן אישי גם חושבת שכמו שילד מעצבן או קשה איתו ברור לנו שלא נזרוק אותו- ככה גם בן זוג.

אולי זה לא בדיוק אותו הדבר אבל די קרוב.

כי הרי אנחנו רוצים להגיע בזוגיות שלנו לעומק של רגש, ולמחוייבות והשקעה.

אז כדאי ללכת לטיפול זוגי, אולי גם טיפול אישי, כי זה לא רק הוא שצריך לתקן.

גם בשבילך וגם בשביל הילדים.

להתגרש זה ממש ממש לא כיף, זה רע. ויש לזה השלכות ארוכות טווח.

זה לא דבר שעושים בקלות ראש.

אם אחרי שניסיתם באמת! ועדיין לא טוב לך אז לפחות תדעי שהחלטת ממקום שלם ושקול ואחראי ולא מתוך כאב או בלבול.

כי האמת...כרגע את נשמעת מבולבלת.

אבל את לא מכירה אותי, אז אין סיבה שתדעי.

אני נשואה 28 שנה. זה לא אפס אנד נדאוננז....

זו מציאות חיים שהלכה והסתבכה, בלי שום שיח רגשי, כי לצד השני אין את היכולות לזה.

ואינספור נסיונות שלי להביא למקום טוב יותר.

אני במודעות ועבודה פנימית מאוד עמוקה.

הפירוד - הוא תוצאה של עבודה פנימית.

תודה על הרצון הטוב

"גרושים גרושות".

שהקשר בין הורה לילד זה לא קשר בין שני אנשים שווים.

הורה אחראי על ילד

ילד תלוי ההורה שלו

בזוגיות- אני לפחות מצפה

להדדיות מסויימת

לא אמרתי תן וקח

אבל כן

אם רק צד אחד מתאמץ

או אכפתי

אז כן לפעמים זה מרגיש בודד

ולפעמים בא לך לשרוף הכל ולחפש אהבה

התשובה לזה כנראה זה מה שאומרים בימינו המודרניים:

תדאגי לעצמך.

תטפחי את עצמך.

את התחביבים שלך.

תעשי את מה שאת מאמינה בו

כמובן הכל לפי התורה וההלכה

הכוונה שלפעמים אנחנו מרצות יותר מידי את הסביבה

ולא תמיד זה הכרחי.

מה שאמרתי היה שנישואים זה לא רק אהבה שיכולה לחלוף, זו מחויבות עמוקה. לא קמים והולכים כשקשה לא מוותרים כשיש אתגרים.

בדומה לזה שלא מוותרים על ילד, גם לא מוותרים על בן זוג. משקיעים, נלחמים, נשארים.

מלבים את האש.

זאת השאיפה.

ההבדל בין בן זוג לבין ילד הוא שמצופה שהמחוייבות תהיה הדדית.

שגם הצד השני ישקיע כמו שאני.

כי אחרת נעבור מקשר לקשר לקשר.