פורום זוגיות פרק ב'

חוץ מזה, אני בעצמי עוד לא התחתנתי בשנית, וגם עוד לא הספקתי להתעמק בפודקסט (למעט זום אחד שלהם בו השתתפתי).

יכולה לאמל"ק מה תפס אותך שם?

לכן הן שוטפות כלים בדר"כ

מסקרן אותן מה יש מתחת ללכלוך

.

תפס אותי הביטחון עם הניסיון של הזוג.

אני די "חדשה בתחום" ולפעמים המורכבות עם הילדים מאד מערערת. ולשמוע זוג עם פרספקטיבה של זמן וניסיון וידע מאד עוזרת לחזור להבנה שמה שעשיתי הוא נכון וטוב

(קראתי תמלול, אין לי סבלנות להקשיב לחצי שעה של הרצאה)

והאמת שלא התחברתי בכלל.

אני לא יודע אם הם דתיים. לדעתי לא, אבל גם אם כן, הם לא מזכירים את התורה כמקור לערכים בכל מה שקראתי שם.

ובלי הקב"ה ובלי התורה כל החינוך הופך להיות שיוויוני ומכיל ומעורער ומסתבך בתוך עצמו.

זה נכון בכל חינוך, לא דוקא בזוגיות שניה.

כן הספקתי להשתתף בזום שלהם.

באופן כללי, אני מסכים שיש בעיות שיותר מחריפות כשלא מכניסים למשוואה את הקב"ה ואת התורה, יחד עם זאת, אני מאמין שהרבה אתגרים משותפים בסוף כמעט לכולם ברמה כזו או אחרת.

"סדנא דארעא חד הוא"...

יכול להיות שספציפית כאן, אחרי שאשמע/אקרא אסכים אתך לגמרי, אין לי עדיין מושג.

אולי אוכל לתת טיפים.

1. בני כמה הם?

2. כמה זמן אתם נשואים/ מכירים?

1) 12-6

2) שנה ורבע בקונספט. בדיוק חוגגים שנה נישואים

גירושים לילדים זה תמיד קשה, בכל גיל..

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 8 והיום אני בת 20 ועדיין יש דברים שמשפיעים עליי.

לגבי הנישואים החדשים,

כשאבא שלי התחיל לצאת עם מישהי (טוב.. אצלנו זה עוד היה לפני שההורים להתגרשו בכלל) אז ממש תוך שנה אחרי הגירושים הוא עבר לגור איתה ולי היה ממש קשה-

אני זוכרת שהייתי רבה איתו בלי סוף וגם לא מדברת איתו תקופות ארוכות.

גם בדיעבד, אני לא חושבת שהיה מה לעשות עם זה.

הייתי ילדה קטנה שמרגישה שלקחו לה את האידיאל של בית ואיזה מישהי מעצבנת מנסה להידחף לי לחיים.

כן הייתי שמחה, אם יותר היו נותנים לי תשומת לב ולא תחושה שהילדים שלה הם בעדיפות.

עוד נקודה חשובה,

אם הילדים של בעלך לא גרים איתכם.. זה גם מוסיף,

לפחות בעיניי כשאבא גר עם מישהי וגם לה יש ילדים- אז בראש שלנו מצטייר איזשהי משפחה שאנחנו לא חלק ממנה..

גם אם אישתו מאוד נחמדה וכו'.

לגבי הבכי והתורן לסכסך בין כולם.. הם מאוד קטנים.

אני זוכרת שאבא שלי ואישתו הלכו להדרכת הורים (כזאת שעוסקת בילדים של הצד השני ופרק ב')-

בדברים מסויימים זה עזרה.

בסוף כמתבגרים מבינים שהכי חשוב שלהורים שלנו יהיה טוב,

אם אם אנחנו סובלים מהסיבות שלנו..

ויכול להיות שבאמת מר להם, כי זה לא קל פתאום לראות את אמא גרה עם מישהו אחר, או מתחתנת.

עוד נקודה שעכשיו אני חושבת עליה.. וסליחה שזה מבולגן חח

כל מחשבה שיש לי אני מניחה כאן.

שאף אחד מכם לא ינסה לתפוס איזה דמות של הורה מול הילד של הצד השני וגם לא לנסות לייצר בכוח איזה משפחתיות,

לתת לזה לקרות לאט יותר בין הילדים..

ובעיקר להציב להם גבולות מעכשיו בכל הנושא להתנהלות שלהם כלפי הצד השני (אם הם מדברים לא יפה וכו' לבעלך).

כי זה המצב ואף אחד לא מתכנן לשנות אותו וכל מה שנשאר זה להתמודד, השאלה היא איך.

גם מהצד שלכם, אבל גם מהצד שלהם...

תודה לך על התשובות המפורטות. תדעי שקראתי ולקחתי לתשומת ליבי

הילדים תמיד מרגישים מה הכי לוחץ לנו ושמה הם דורכים. אנחנו לא גרושים, אבל כמו כל אדם וכל זוגיות, יש נקודות מורכבות ואכשהו הילדים 'יודעים' שאת הטריגרים צריך לעורר. מסתבר שאצלכם יש להם סוג של ג'וקר, כמה שיהיה להם כיף וטוב ביחד, הם תמיד יכולים לעורר את הנושא.

יכול להיות שהכי טוב לא להתרגש מזה. עשינו טיול כיף/ שבת נעימה /משהו אחר מוצלח ואחד הילדים עשה סקנדל - ההפסד כולו שלו.

( קל לדבר - אשתי כל הזמן טוענת, על נושא שקבוע הילדים מעוררים סביבו מתח, שאם אני אהיה יותר אדיש זה יפסיק להיות מעניין ויעלם - קשה מאוד לבצע)

בהצלחה רבה

אבל הלב... לא תמיד מחובר

אלבומים, הפרת חוק ולב שמתרחב – הרב אריה אטינגר – ביחד זה קל יותר

אולי יהיה שם כמה תובנות

וצפית ב: שלי, שלך שלנו?

ואת הסרט ראיתי לפני הרבה שנים

וברור לי שיש אתגרים, מצבי רוח וכו'.

אבל סתם מעניין, מה לגבי היום יום השוטף (בשונה משבת שלמה ועמוסה וכיו"ב).

את מרגישה שזה גם תורם לילדים ולבריאותם הנפשית, זה שהם חווים זוגיות טובה יותר ממה שחוו קודם?

כששואלים אותי את זה:

זה תליו ביום, בשעה ובזמן.

אם תשאל את הילדים (בעיקר את שלי, שלו מגיעים אלינו פחות)- תלוי איך הם קמו בבוקר ומה ביקשנו מהם לעשות ומה תוכנן לארוחת צהריים- ולפי זה התשובה תשתנה.

יש ימים שהם לא מפסיקים להודות ולשמוח על החיים יחד.

ויש ימים שהם מקטרים ובוכים על הרגע שהתחתנו.

מעניין אותי גם מעבר לתלונות, האם את מרגישה שהיציבות תורמת להם לבריאות הנפש.

ילד יכול להתלונן הרבה פעמים על זה שלא מקבל את כל מאוויו, ועדיין יש דברים התורמים לבריאותם הנפשית, שלפעמים ירגישו רק בגיל מבוגר במבט לאחור.

והילדים נמצאים בסיטואציה מורכבת

עבורכם זו וודאי מציאות משמחת, שזכיתם שוב להקים בית, אבל לילדים זו כנראה חוויה לא פשוטה שצריך להסתגל אליה.

ואני חושבת שקודם כל הם צריכים המון אמפטיה לקושי,אבל עוד לפני כן - שתהיו אתם מוכנים לזה שזה מורכב להם. ומתוך ההבנה הזו, לדעת שהתגובות שלהם הגיוניות ולא לתת לזה להרוס לכם. כמושיש שמחה, יש גם קושי.

אתם בהסתגלות למציאות חדשה. גם אם עברה שנה, זו הסתגלות למציאות חדשה. ואני חושבת שכדאי גם לדבר על זה מדי פעם ולאפשר להם לאוורר רגשות ולא לחשוש מתגובות לא אוהדות. אבל צריך בשביל זה חוסן,כדי להכיל אותן. ובאותה המידה לשדר שזו המציאות החדשה ושאנחנו נעשה הכל כדי שיהיה לכם טוב בתוכה.

ומעבר לזה - פשוט לתת לדברים לקרות בקצב שלהם.

אלו המחשבות שלי בכל אופן

יש כאן ילד שמתנהג בצורה שאת לא מסכימה לה - זה לא מקובל עלייך!

ברור שבפרק ב' יש אתגרים מיוחדים, אבל בסוף הכלל בחינוך תקף בכל מקום
 

אני ההורה. אני מחליט. אתה תעשה מה שאני אומר כי אמרתי ולא כי בא לך או כי שיכנעתי אותך.

לא מוצא חן בעיניך המשפחה החדשה? חבל מאד. אתה תבלע את זה ותתנהג יפה כי אמרתי.

ברור שבשלב שני אני אנסה להבין מה הבעיה ואיך אפשר לשפר. אבל זה לא יצליח אם זה לא קודם נעצר במשמעת ברורה.

אין לי נסיון. התחתננו בקושי לפני שבוע(!). אבל זה מה שמרגיש לי

עם ילדים אתה לא כל הזמן מדבר בשפה של מקל או גזר, ובכלל לא אתה כל הזמן מדבר. עם כל הכבוד לטון שלך בבית, הם עדיין מצליחים להשחיל מילה...

בזמן שהם אומרים מה שהם (לכאורה) מרגישים, זה מכאיב לה בלב, כי היא אמא ואין להם בית אחר. זה הנושא כאן.

רק מדייק - משמעת זה לא מקל או גזר. זה לתת הוראות בהחלטיות, בלי לדבר על פרסים או עונשים.

אתה תעשה מה שאמרתי כי כך זה אמור להיות. כי ילד מקשיב לאבא שלו, לא כי יש עונש או פרס.

ולעיקר דברייך - כואב הלב - זה החיים.

יש לילדים המון התמודדויות שאין לנו שום שליטה עליהם. כשילד נפגע בבית ספר מחברים, כשהוא פוגש מורה רע שלא יודע לחנך, כשסתם הוא נפל מהאופניים וכואב לו - המון דברים לא בשליטתינו וחייבים ללמוד לשחרר, להבין שהם דבר ראשון הילדים של הקב"ה, והוא דואג להם וזה חלק מהמסלול שלהם. ואין לנו יכולת לשלוט על העולם.

יש לי 2 ילדים נשואים. באמת באמת שהייתי רוצה לרפד להם את החיים, לעזור להם לקנות דירה, לעזור למצוא עבודה, לעזור לגדל את הילדים.

מה שאני יכול אני עושה, וזה לא הרבה.

אבל אני מזכיר לעצמי שאם הייתי אמור לנהל את העולם - הקב"ה היה נותן לי את הכלים. 

אין לי את הכלים כי לא אני מנהל את העולם. אז אני חייב לשחרר

הכי טוב לפנות לייעוץ אצל גורם מוסמך, לא אצל מאמנת שלמדה בשיטת עורבא פרח אצל המאמנת הגדולה ציפי דריפי. 
ייעוץ טוב, יכול לעזור גם לדעת כיצד להתנהל במצבים כאלו מול הילדים, וגם עוזר לבני הזוג לדעת איך להתנהל בצורה טובה יותר

פודקאסט

בימים האלה.

אבל זו הברקה נהדרת.

אולי שווה בקטגוריות של האפליקציה להוסיף בחיפוש "אלמנה"...

ובטח יש פה חכמים ומנוסים ממני

הפורום מיועד גם למחפשים פרק ב'?

או בעיקר לכאלה שכבר התחילו פרק ב'?

גרושים גרושות.

בעז"ה לכשתמצא- אתה מוזמן לפה