הנטייה היא לחשוב שבאוניברסיטאות הלימודים יותר מקיפים ומבוססים.

בכל מקרה, אחרי X מקומות עבודה לאף אחד לא אכפת מההשכלה הפורמלית. 

בתעשייה המדעית, הטכנולוגית, חברות הייטק, היכולות והכישורים נבחנים על בסיס ידע וניסיון שהמועמד מביא איתו ונבחן בסדרת ראיונות אישיים. 

נדרש להפגין כישורים על שאר המועמדים

תואר זאת אחת הדרכים המקובלות לעשות את זה.

יודעים היום שתואר זה שטויות וכל אחד יכול

ושזה לא באמת מעיד משו אבל כן יכבדו אותך יותרוזה כזה מעצבן

*כולם* יודעים היום שתואר זה שטויות?

כל אחד יכול?

לא מעיד על משו?

על כל אחת מהשורות האלה אני יכול להביא אינספור ראיות שיוכיחו ההפך, אבל במקום זה אשאל רק שאלה אחת:

לפני 20 ומשהו שעות, החותים שיגרו טיל בליסטי לעבר מדינת ישראל.

הטיל יורט כך שאף אדם לא נהרג,

אף בניין לא הושמד,

אף קריטית לא נפגעה,

אף חברת תעופה לא ביטלה טיסות...

הפלא הזה שכל כך התרגלנו אליו, ''הטיל יורט בהצלחה'', קרה בזכות אנשים ש... עשו קורסים זריזים?

כל אחד יכול לעשות את התואר שלהם?

כל אחד יכול להגיע לאן שהגיעו?

העובדה שהם בעלי תארים בהנדסה אווירונאוטית, פיזיקה, הנדסת מכונות, הנדסת תוכנה ואופטיקה לא העידה על היכולות שלהם כאשר בחרו בהם לתפקיד?

להגיד שאנשים שמקדישים את כל חייהם לבטחון העם היהודי הם ''חבורה של סמאלנים עם תארים'?

גם אם רופא יציל את חייך את תגידי שזה לא הוא אלא ה'?

לתואר במקצועות מדעיים וכו'.. שוודאי שיש שם חכמה.

אולי הייתי צריכה לדייק שההתנגדות שלי לאוניברסיטאות היא בעיקר כלפי מקצועות של טיפול בנפש.

כמו פסיכולוגיה.

וזה הגיע אחרי שיחה עם חברה קרובה שהיא ד"ר לפסיכולוגיה-

והיא זאת שאמרה לי שבתואר יש מלא מידע לא נחוץ ובעיקר מה שלומדים זה בפן 'השכלי' ולא הנפשי (כפי שהנפש מובאת ביהדות).

האם זה אומר שזה מיותר?

תיאוריה שלמה לפיה התארים מיותרים ולמי שיש תואר אין שום יתרון,

על סמך שיחה מסוימת עם אדם מסוים שעשה תואר מסוים.

מנסיון

אבל זה חלק מהעניין ולומדים כדי לקבל את הגושפנקא ואת הידע היותר הכרחי

תמותת תינוקות, מחלות חשוכות מרפא, תוחלת חיים נמוכה. כל זה על אף היותם של יהודים דאז מסורתיים פלוס-מינוס. מדינת ישראל החילונית (שלעתים אף מתריסה ומכעיסה את הקב"ה) נהנית מרפואה מתקדמת ורמת חיים גבוהה. כי אין סתירה בין המציאות הגופנית שה' ברא ליכולתיהם של בני אדם להתמודד איתה. אז כן, שמאלן עם תואר יכול להמציא תרופה נגד מחלה כזאת או אחרת, ואילו ה' יכול לגרום לכך שגדר שעלותה מיליארדי שקלים, תיפול בגלל שופל של חמאסניקים בכפכפים.

עשית אחד כזה שאתה יודע מקרוב?

כי אני באמצע תואר ושטויות זה לא

גדולה מאשר רמת ההשקעה עבור תעודה.

ואצל חלק ניכר ממי שהולך ללמוד תעודה. זה כי הוא לא יכול לעשות תואר (כל אחד וסיבותיו)

ולכן לתואר יש עדיין מקום כבוד גדול יותר מאשר תעודה.

האם מישהו עם תואר יהיה בוודאות חכם יותר? לא תמיד.

אבל בדרך כלל מהנדס חשמל יהיה בעל ידע גדול יותר מהנדסאי חשמל/חשמלאי מוסמך.

כנ"ל

מהנדס תוכנה מהנדסאי תוכנה

כנ"ל

רואה חשבון ממנהל חשבונות.

זה לא אומר שלא פגשתי יוצאי דופן.

פגשתי המון.

אבל ככלל. זה 'נכון. שמישהו עם תואר בתחום מסויים יהיה בעל ידע גדול יותר (ו"חכמה") מאשר מישהו בעל תעודה באותו התחום.

הנדסת חשמל הוא תואר תובעני וקשה, הנדסת תוכנה הוא תואר קשה.

ראיית חשבון (ומבחני לשכת רואי חשבון לקבלת הרישיון ) הוא גם תואר לא קל.

אין בכלל מה להשוות את מידת הקושי לעמוד בדרישות לתארים הנ"ל, לעומת אינספור תארים אקדמאיים שלוקחים בהליכה קלה.

(בהתאמה, השכר משקף את מידת החשיבות של התואר בשוק התעסוקה). 

תארים אחרים שיש להם מקבילה קטנה יותר בתור תעודה.

בעיקר מהנדס והנדסאי כמובן שאין מה להשוות ברמת הקושי הוא ברמת היקף החומר

זה התנאי הרשמי של משרד החינוך.

אין קורס תעודה כדי להיות מורה (לפחות לא ממה שאני מכיר. אשמח להכיר)

ספציפית כרגע המצב במערכת החינוך קשה כך שמקבלים מכל הבא ליד. כי פיזית חסרים המון מורים.

מורות חרדיות מקבלות פחות בין השאר כי לוכדים אותם במקומות עם תעודות בעייתיות. ואז הן לא יכולות לעבוד במקומות אחרים...

@חן,  אם היא עוד פה, תוכל לכתוב על זה יותר.

הכל פה עוד חי וקיים

איזה הלם 

אין להן תואר רשמי מה שלא מאפשר להן להיכנס להסכם אופק חדש/עוז לתמורה

מה שאומר שהן משתכרות שכר זעום וכל העלאה של שכר המורים בהסכמים מתחדשים פשוט לא חלה עליהן..

ואם כבר אתה פה, איך עושים חיפוש בפורום ספציפי? 

בחיפוש

פורום:1

Forum:1

זה לא שהן לא לומדות, זה שהתעודה שלהן בכוונה לא שווה כלום, כדי לכלוא אותן במערכת.

הן לומדות שנתיים בצורה מסודרת, (כשמתייחסים לזה שסטודנטים לא לומדים כל היום ברצף) סיכוי לא רע שהן פוגשות את הדרישות האקדמיות.

לקרוא לזה בלי תואר זה עיוות של המציאות ושל מה ששאלו כאן

הן לומדות לא פחות מאשר מישהו אחר עם תואר

וזהו

התואר החרדי קצר יותר .. קל יותר .. מותאם לאורך חיים החרדי.

הן מקבלות מורה מוסמכת או גננת מוסמכת

זו הכשרה מקצועית לא תואר

לא משנה כמה אתה מוכשר אסור לך לעבוד בהם בלי התעודה.

זאת עבודה שונה, לא אותה עבודה רק עם תואר)

תמיד תואר  היקף חומר והיקף הכשרה יותר גדול מאשר תעודה

זה לא נכון שתואר בהנדסת חשמל הוא הרחבה של מקצוע החשמלאי.  

כמו שרואה חשבון אינו הרחבה של מקצוע הנהלת החשבונות.  

עולמות והתמחויות והרכשת ידע שונים בתכלית.  

זה שיש שימוש בשניהם בשורש המילים (חשבון, חשמל) לא אומר שיש קשר בין המקצועות.  

מהנדס חשמל לא רוכש שום ידע במקצוע החשמלאות.  מהנדס חשמל לא מכיר את מערכת אספקת החשמל הביתית או התעשייתית.  לא יודע לתכנן לוחות חשמל.

אסור למהנדס חשמל לעסוק בעבודות חשמל כי אינו בעל רישיון לעסוק בתחום.

מהנדס חשמל שרוצה לעסוק בתחום החשמלאות, אספקת חשמל ומתקני חשמל בתחום הביתי, התעשייתי - חייב לעבור הכשרה ובחינות רישוי של האגף להכשרה מקצועית או משרד החינוך במדינת ישראל או בוגר לימודים מתאימים בחו"ל. כי זה לא נלמד בתואר להנדסת חשמל.    

חלקם עוסקים בתכנון ממשי גם של בנייני מגורים.

המהנדסים האלה יודעים היטב את תקנות החשמל הביתי.

אתן לך דוגמה ממשית. מי תכנן את התוכנית החשמל של מגדלי עזריאלי?

מי תכנן את מערכת החשמל של כל בניין מגורים בן 20-30 קומות? (ואפילו פחות)

להנסדאי מותר לתכנן רק עד 3*630 אמפר.

הבניינים האלה צורכים הרבה הרבה יותר

רק מהנדס חשמל עם התמחות מתאימה

נכון שבתוך תחום של הנדסת חשמל יש עוד תתי התמחויות שאין להם ידע לתכנן מערכות חשמל אלא בעיקר אלקטרוניקה. בקרים מחשבים וכו'

כי הכלילו הרבה תחומים תחת השם "מהנדס חשמל" (כמו שרופא עיניים וקרדיולוג. שניהם רופאים אבל אין שום קשר בין העבודה והידע שלהם)

אבל מכאן להגיד שאין קשר בין קשר בין חשמלאי למהנדס חשמל זה פשוט לא מדויק (וכמעט לא נכון)

(יש לי היכרות אישית עם התחום…)

רשמתי - מהנדס שרוצה להתעסק עם עבודות חשמל נדרש להוסיף וללמוד את התחום הזה אחרי סיום התואר, לעמוד במבחני רישוי ולקבל רישיון.

כמו שבוגר חשבונאות באוניברסיטה אינו מחזיק ברישיון רואה חשבון, אלא נדרש לעבור מבחני הסמכה של לשכת רואי חשבון.

בתוך לימודי התואר בפקולטה להנדסת חשמל לא לומדים את המקצוע הזה.

בניגוד לראיית חשבון שכן לומדים את המקצוע אך לצורך הרישיון נדרשים לעבור מבחני רישוי - מהנדס חשמל שמבקש להתמחות בתכנות רשתות חשמל - צריך ללמוד מחוץ למסגרת התואר ואז לעבור מבחני רישוי.

מסלולי הנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. מסלולי התמחות - תואר ראשון

מסלולי הנדסת חשמל בטכניון

https://ugportal.technion.ac.il/wp-content/uploads/2024/12/04-%D7%94%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%A1%D7%AA-%D7%97%D7%A9%D7%9E%D7%9C-%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%A9%D7%A4%D7%B4%D7%94.pdf

אמרתי שיש תפיסה מוטעת בעולם לגבי מה זאת 'חכמה',

שאם למישהו אין תעודת בגרות הוא לא חכם.. וכו'..

כל מיני אמונות מגבילות הזויות.

חכמה לא קשורה לכמה תארים יש לך,

אם כבר אפשר להגיד שבן אדם מקצוען במה שהוא למד- אבל זה לא הופך אותו לחכם.

לגבי התעודות, זה תלוי תעודה-

ובסוף זה בעיקר תלוי במה הבן אדם רוצה לעסוק.

ללכת ללמוד חינוך כי הוא חלק מהעדר?

או ללמוד משהו שהוא באמת רוצה בקורסים?

שוב,

לא יודעת איך זה בדברים אחרים. מדברת על עולם הנפש והאימון.

וכוונתו (להבנתי) שבתחילה לפני שמתחיל ללמוד חכמה. יבין שהכל מאת ה'. כל החכמה ומדע זה מאת ה'.

שמקובל לחשוב אותם

ולא תמיד עומדות במבחן המציאות

אני בלי תואר עם משרה בכירה ושכר גבוה (הייטק)

בזכות הניסיון המקצועי והאישי שצברתי בעבודות השונות

רואה לא מעט אנשים גם עם תואר שני עם משרה ושכר פחותים משלי

מופתעים מההצלחה שלי ללא תואר (מה שלא מפתיע בכלל בתחום ההייטק)

הנה, עובדה שאתם כותבים במערכת שאני אפיינתי ובניתי.

ואפילו לא סיימו תיכון

⸻

💰 רשימת עשירים מפורסמים בישראל שלא עשו תואר אקדמי (וחלקם גם לא סיימו תיכון):

⸻

1. אילן בן דב

•תחום: תקשורת, טכנולוגיה והשקעות.

•עובדות מעניינות: בן דב עזב את הלימודים בגיל צעיר. התפרסם בעיקר בעקבות השליטה לשעבר בפרטנר.

•לא עשה תואר אקדמי – את הונו עשה מהשקעות חכמות ויכולת עסקית חדה.

⸻

2. יצחק תשובה

•תחום: נדל”ן, אנרגיה (דלק קידוחים, לווייתן).

•רקע: נולד למשפחה קשת יום, עזב את הלימודים מוקדם והתחיל לעבוד בגיל צעיר.

•לא סיים תיכון, ובטח שלא עשה תואר.

•בנה את עצמו בעבודה קשה והשקעות נדל”ן נבונות.

⸻

3. טדי שגיא

•תחום: טכנולוגיה והימורים באינטרנט (Playtech), נדל”ן.

•רקע: לא השלים לימודים אקדמיים.

•התחיל דרכו בעסקי תוכנה והימורים אונליין, והפך לאחד מהישראלים העשירים בעולם.

⸻

4. ליאון רקנאטי

•תחום: השקעות, תעשייה, נדל”ן.

•רקע: בן למשפחת רקנאטי (דיסקונט), אך לא בחר בדרך האקדמית.

•התמקד בהובלת חברות והשקעות.

⸻

5. רמי לוי

•תחום: קמעונאות (רמי לוי שיווק השקמה).

•רקע: עזב את בית הספר בגיל צעיר, התחיל לעבוד בדוכן קטן בשוק מחנה יהודה.

•לא עשה תואר, בנה אימפריית סופרמרקטים עם תודעת שירות ומחירים נגישים.

⸻

6. עידן עופר

•תחום: תעשייה, אנרגיה, השקעות (קנון, צים, מזרחי טפחות).

•רקע: אמנם למד חלקית, אך את עיקר הונו ירש וניהל דרך חושים עסקיים ולא דרך לימודים פורמליים.

⸻

🏗️ סטף ורטהיימר – סיפור הצלחה ללא תואר

✦ רקע כללי:

•נולד בגרמניה ועלה לישראל כילד.

•עזב את הלימודים בגיל צעיר מאוד – לא סיים תיכון.

•שירת בפלמ”ח ובהמשך התחיל לעבוד בידיים בתעשייה.

•הוא לא עשה תואר אקדמי – אפס לימודים פורמליים מעבר לבסיס.

⸻

✦ הצלחות מרכזיות:

1.יזם את “איסקר” – מפעל קטן לייצור כלי חיתוך שהפך לאימפריה תעשייתית גלובלית.

•ב-2006 מכר את השליטה ב”איסקר” לווורן באפט (אחד האנשים העשירים בעולם) – מה שנחשב לאחת העסקאות הגדולות והמשמעותיות בתולדות המשק הישראלי.

2.הקים אזורי תעשייה (כמו בתפן ובלוד) מתוך חזון ציוני לחיזוק הפריפריה ועידוד תעסוקה.

3.נחשב אחד מעשירי ישראל, אך גם פילנתרופ, ציוני ואיש חזון אמיתי.

⸻

✦ לקח חשוב מהסיפור של ורטהיימר:

הוא הדוגמה הקלאסית לכך שאין צורך בתואר אקדמי כדי לבנות אימפריה כלכלית, לתרום למדינה ולהשפיע על עשרות אלפי אנשים.

מה שחשוב זה: חזון, התמדה, עבודה קשה, ויכולת לראות רחוק – במיוחד כשכולם מסתכלים קרוב.

נכון שתואר לא בוודאות גורם לעושר.

אבל תואר במקצוע נדרש יכול להבטיח בסבירות גבוהה להתפרנס בכבוד.

אני לא מדבר על תואר במגדר או בהיסטוריה של האדם הקדמון

אלא תואר שימושי.

מדעים מדוייקים. הנדסות. מקצועות הבריאות. כספים וכו' 

עצמאיים מרוויחים בקל 20 30 בחודש פשוט צריך טיפה להפעיל את הראש. אני מתכוון בעיקר לבעלי מקצוע.

לבעלי תואר אין יותר מדי לאן להתקדם כי בדרך כלל הם יהיו שכירים ויש גבול לכמה ששכיר יכול לקבל.

מה שכן בעלי התארים יותר יציבים בהכנסה.

בעלי תואר מרוויחים בממוצע יותר ממי שאין לו תואר, וזה כולל שכירים ועצמאיים.

עצמאי מרוויח בקל מעל 30?

מה עם כל העצמאים שבקושי מרוויחים או אפילו מפסידים?

מה עם כל העצמאים שפושטים רגל ונתקעים עם נושים?

אלה מקרים של יום ביומו, לא משהו נדיר.

שכירים תקועים בשכר?

כנס לאתר הבורסה, תקרא דוחות שנתיים של חברות ציבוריות.

תראה כמה מרוויחים השכירים הבכירים בכל חברה. המנכל, סמנכל הכספים, סמנכל הנדסה, סמנכל שיווק וכו'. כמובן בכל חברה יש מקצועות אחרים בהתאם לתחום החברה.

מדובר במשכורות כולל בונוסים של 7 ספרות בשנה, לעיתים 8 ספרות. ואלה לא מקרים נדירים או בעלי יכולות יוצאות דופן, מדובר באלפי אנשים שהשכר שלהם מפורסם בדוחות הכספיים של החברות.

אגב,

אם נוציא מהחישוב את בוגרי התואר במדעי הדשא, ונשאיר רק אנשים שלמדו מקצועות ממש, כמו הנדסה/רפואה/משפטים/עבודה סוציאלית/חשבונאות/אדריכלות וכו', השכר הממוצע של בעלי התואר יזנק עוד הרבה יותר לעומת המצב היום שסופרים גם בעלי תואר בהיסטוריה של מזרח גאורגיה (שבסוף הולכים למלצר בתל אביב).

ובלי קשר:

למה החלטת שבעלי תואר = שכירים, ועצמאיים = ללא תואר?

רופאים, עורכי דין, רואי חשבון, פסיכולוגים, אדריכלים... אינספור עצמאיים שיש להם תואר, והם מרוויחים בממוצע הרבה יותר מעצמאיים ללא תואר.

נכון שבעל תואר מרוויח בממוצע יותר ממי שאין לו, אבל זה הסתכלות חלקית מאוד.

דבר ראשון, לפעמים עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ (בהקשר של הסיכוי להיכשל).

דבר שני, לחסוך לימודים, תקופה שבה אתה משקיע שעות ללא עבודה, תוך שאתה מוציא הרבה על הלימודים, זה גם כסף.

מאז שפרשתי מהלימודים חסכתי 100k.

דבר שלישי, שים לב למשהו מעניין. נשים משכילות יותר ומרוויחות פחות מגברים. למה? כי יש ענף גדול שרובו גברים, לא דורש השכלה גבוהה ומאוד ריווחי להרבה מאוד אנשים.

אני מתכוון למי שבא אלינו הביתה לשפץ או להתקין דברים, עובד 20 דקות ותופר 400 ש"ח, כשכל מקביליו לתפקיד היו עסוקים והיו יכולים להגיע עוד שבועיים. כלומר תואר זה לא הדרך היחידה להרוויח.

דבר רביעי, כל הקורסים שמכשירים אנשים תוך חודשים לעבוד בפרסום, עיצוב גרפי ואבטחת מידע זה ענף חדש. וכמעט כל מי ששאלתי אותו המליץ ללכת על זה ולא על תואר שנמשך שנים.

דבר חמישי, הם לוקחים בחשבון גם עבודות מועדפות שהשכר מינימום בגלל אספקה קבועה של בוגרי צבא (ומי שחכם ילך לעבודה דומה לאחר מכן וירוויח יותר)

עוד נקודה ששמתי לב אליה לאחרונה, היא שאמנם רוב המיליארדים הם מנכלים ומנהלים עם תואר שני, ופחות יש שם אנשים מתעשיית הבידור, מה שמאוד משפיע על הממוצע, אבל מה יקרה למי שלא מכוון לשם?

ואחרון, הארי טרומן, מארק צוקרברג. סטיב ג'ובס ודונלד טרמפ ועוד רבים וטובים היו ללא השכלה אקדמית או עם השכלה חלקית מאוד.

שורה תחתונה, אפשר בהחלט למצוא עבודה טובה ומכניסה ללא תואר, במיוחד כשבערך כל תואר רוויחי דורש 10 שעות לימוד ביום למשך שנים, (מה שלא קיים אצל בודק תוכנה או חשמלאי) ולא כולם מסוגלים לעמוד בזה וזה גם דורש הורים עשירים שיממנו לך את כל התואר ואת כל המחיה, למול תואר שלא מאפשר שילוב של עבודה ולימודים.

תפקידים בכירים שהדרך להגיע אליהם זה אכן תואר

אבל יש תפקידים בכירים שאפשר להגיע אליהם ללא תואר

דרך כישורים ניסיון מקצועי והתפתחות אישית

ואז

או שמכריחים אותך לעשות תואר

או שמציעים לך לעשות תואר במימון חלקי או מלא

האנשים הללו כלולים בסטטיסטיקות

אבל

לא התואר הביא להם את המשרה והכסף

אלא המשרה הביאה להם את התואר

זה מסלף את הנתונים של הסטטיסטיקה

אגב אני לא נעניתי להצעה למימון של תואר

בחישוב עלות תועלת הוא כמעט ולא שווה לי את הזמן והאנרגיות

וכן

אני מרגישה מספיק חכמה ולא צריכה אישור חברתי על כך

אם תשאלי את חברת פרטנר איזה אינטרנט הכי טוב, די ברור מה הם יענו.

לכן בבתי ספר מחנכים שבגרות ותואר הם הכרחים לכל אדם והבסיס לחיים טובים. וזה נראה לנו אמין כי בית ספר אמור לחנך אותנו ולתת לנו את סדר העדיפויות של החיים.

ועוד נקודה חשובה. בשביל שחברה תתפקד כמו שצריך, אי אפשר שכולם יהיו נוירולוגים, קרדיולוגים, עורכי דין ומהנדסים. צריך גם טכנאים, שליחים, עובדי נקיון, מסעדנים, רתכים וחקלאים. לכן הדבר הכי חכם לעשות הוא שאחרי היסודי, שבו לומדים בסיס, לוח הכפל שברים וכדומה, יבחנו אנשים מי ילמד לעומק מתמטיקה ואנגלית ויהיה מהנדס או עורך דין, מי ילמד להיות בודק תוכנה ומי ילך לבית ספר מקצועי ויהיה נגר או חקלאי.

אז למה מערכת החינוך בהמון מדינות מפחדת מדבר כזה הרבה יותר מ7 באקטובר? בגלל הנחת יסוד שאם קטלגת ילד בן 14 כמי שהעתיד שלו בלימודי תעודה והיה לו יכולת גבוהה יותר, זה הרבה יותר גרוע מלשלוח את כל המשפחה המורחבת שלו לאושוויץ.

ולמה ההנחת יסוד המפגרת הזאת? כי פעם היו שולחים אנשים למסלולים על בסיס גזעני. כל כך אסור להכריח את מי שרוצה להיות אקדמאי להיות נגר, אז בואו נכריח את מי שרוצה להיות נגר להיות אקדמאי, ונפחיד אותו מאז שהוא קטן שכל מי שאין לו תואר שני גר בביוב. נשמע מאוד הגיוני בסך הכל לא?

יש אפילו שם גנאי מטומטם לקטלוג של עתיד של אנשים ושליחה שלהם למסלול מתאים.

זה נקרא הסללה, והנחת היסוד של מי שמשתמש במונח הזה, הוא שזה הרבנ יותר גרוע מכל המלחמות המגפות והאינקוויזיציות ביחד.

ואיפה תלמד ואיפה תעבוד אח"כ.

בברית המועצות, בתי הספר המקצועיים, כמו גם אוניברסיטאות, היו מנוהלים על ידי המדינה. הלימודים היו בחינם, אך התלמידים היו מחויבים למדיניות המפלגה הקומוניסטית. בתי ספר מקצועיים הכשירו תלמידים לעבוד בתעשייה, בחקלאות ובמגזרים אחרים של המשק הסובייטי. האוניברסיטאות הכשירו מדענים, מהנדסים, מורים ואנשי מקצוע אחרים. הלימודים כללו תכנים פוליטיים ואידיאולוגיים לצד התכנים המקצועיים.

זה ממש לא הדבר הכי חכם לעשות!

לא צריך לשוב ולשכנע כי שוק חופשי הוא המודל הכלכלי הנכון והטוב.

מוכר וידוע שהצלחה בלימודים ביסודי ובתיכון מושפעת מאוד מגורמים חיצוניים - השכונה בה אתה גר, מעמד סוציואקונומי, רקע משפחתי (מהגרים לעומת ותיקים) ועוד ועוד.  אי אפשר לקטלג ולסווג כישורים ויכולות לעתיד של כאדם בוגר רק על סמך הישגים ביסודי ובתיכון.  

שיש הרבה מאוד שמשפרים בגרות, ומשלימים גם מתמטיקה ופיזיקה, ויוצאים לדרך אחרת לגמרי ממה שחשבו עליהם בסוף התיכון.

שהחיל הכי שנוי במחלוקת בצה"ל הוא חיל החינוך. וכל פעם שמעלים הצעה לסגור אותו תמיד אומרים את אותה הטענה, שאפילו בברית המועצות היה חיל חינוך.

זה בדיוק ההסבר הכי טוב לסגור אותו! זה לא אפילו, זה החיל הכי סובייטי בעולם!!

לדעתי תואר מעיד על משהו, אבל לא בדיוק על חכמה, ואני חושבת שרוב האנשים לא רואים את זה כמדד לחכמה, זה פשוט מדד לסגנון חיים ולתכונות שציינתי למעלה..

יש נישות שכן, יש כאלה שלא.

במקצוע שלי, לא עשיתי תואר, אבל עשיתי קורסים שקשורים למקצוע, ואני מוערך פי 1000 ממי שעשה תואר ואפילו עם יותר ניסיון על הנייר, כי אני טוב בעבודה שלי. בהמשך עשיתי עוד קורס מקצועי יוקרתי, והקורס הזה, בתחום שבו אני עובד, שווה הרבה יותר ורלוונטי מאשר תואר שני או דוקטורט.

יש מצד שני מקצועות שעובדים על רישוי ממשלתי ובלי תואר אין מה לעשות איתך.

יש גם מקצועות שבהם בתואר פשוט לומדים הרבה יותר כמו חשמלאי לעומת מהנדס חשמל.

כמובן כשמתקבלים לעבודה הראשונה אז המעסיקים מאוד סקפטיים וכל דבר קטן שיכול להעלות את הערך שלך, מוסיף, אבל במקצוע שאינו תלוי בתואר, מהר מאוד הניסיון / ידע נצבר יכולים להיות חשובים יותר מההסמכות הפורמליות.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר