הנטייה היא לחשוב שבאוניברסיטאות הלימודים יותר מקיפים ומבוססים.

בכל מקרה, אחרי X מקומות עבודה לאף אחד לא אכפת מההשכלה הפורמלית. 

בתעשייה המדעית, הטכנולוגית, חברות הייטק, היכולות והכישורים נבחנים על בסיס ידע וניסיון שהמועמד מביא איתו ונבחן בסדרת ראיונות אישיים. 

נדרש להפגין כישורים על שאר המועמדים

תואר זאת אחת הדרכים המקובלות לעשות את זה.

יודעים היום שתואר זה שטויות וכל אחד יכול

ושזה לא באמת מעיד משו אבל כן יכבדו אותך יותרוזה כזה מעצבן

*כולם* יודעים היום שתואר זה שטויות?

כל אחד יכול?

לא מעיד על משו?

על כל אחת מהשורות האלה אני יכול להביא אינספור ראיות שיוכיחו ההפך, אבל במקום זה אשאל רק שאלה אחת:

לפני 20 ומשהו שעות, החותים שיגרו טיל בליסטי לעבר מדינת ישראל.

הטיל יורט כך שאף אדם לא נהרג,

אף בניין לא הושמד,

אף קריטית לא נפגעה,

אף חברת תעופה לא ביטלה טיסות...

הפלא הזה שכל כך התרגלנו אליו, ''הטיל יורט בהצלחה'', קרה בזכות אנשים ש... עשו קורסים זריזים?

כל אחד יכול לעשות את התואר שלהם?

כל אחד יכול להגיע לאן שהגיעו?

העובדה שהם בעלי תארים בהנדסה אווירונאוטית, פיזיקה, הנדסת מכונות, הנדסת תוכנה ואופטיקה לא העידה על היכולות שלהם כאשר בחרו בהם לתפקיד?

להגיד שאנשים שמקדישים את כל חייהם לבטחון העם היהודי הם ''חבורה של סמאלנים עם תארים'?

גם אם רופא יציל את חייך את תגידי שזה לא הוא אלא ה'?

לתואר במקצועות מדעיים וכו'.. שוודאי שיש שם חכמה.

אולי הייתי צריכה לדייק שההתנגדות שלי לאוניברסיטאות היא בעיקר כלפי מקצועות של טיפול בנפש.

כמו פסיכולוגיה.

וזה הגיע אחרי שיחה עם חברה קרובה שהיא ד"ר לפסיכולוגיה-

והיא זאת שאמרה לי שבתואר יש מלא מידע לא נחוץ ובעיקר מה שלומדים זה בפן 'השכלי' ולא הנפשי (כפי שהנפש מובאת ביהדות).

האם זה אומר שזה מיותר?

תיאוריה שלמה לפיה התארים מיותרים ולמי שיש תואר אין שום יתרון,

על סמך שיחה מסוימת עם אדם מסוים שעשה תואר מסוים.

מנסיון

אבל זה חלק מהעניין ולומדים כדי לקבל את הגושפנקא ואת הידע היותר הכרחי

תמותת תינוקות, מחלות חשוכות מרפא, תוחלת חיים נמוכה. כל זה על אף היותם של יהודים דאז מסורתיים פלוס-מינוס. מדינת ישראל החילונית (שלעתים אף מתריסה ומכעיסה את הקב"ה) נהנית מרפואה מתקדמת ורמת חיים גבוהה. כי אין סתירה בין המציאות הגופנית שה' ברא ליכולתיהם של בני אדם להתמודד איתה. אז כן, שמאלן עם תואר יכול להמציא תרופה נגד מחלה כזאת או אחרת, ואילו ה' יכול לגרום לכך שגדר שעלותה מיליארדי שקלים, תיפול בגלל שופל של חמאסניקים בכפכפים.

עשית אחד כזה שאתה יודע מקרוב?

כי אני באמצע תואר ושטויות זה לא

גדולה מאשר רמת ההשקעה עבור תעודה.

ואצל חלק ניכר ממי שהולך ללמוד תעודה. זה כי הוא לא יכול לעשות תואר (כל אחד וסיבותיו)

ולכן לתואר יש עדיין מקום כבוד גדול יותר מאשר תעודה.

האם מישהו עם תואר יהיה בוודאות חכם יותר? לא תמיד.

אבל בדרך כלל מהנדס חשמל יהיה בעל ידע גדול יותר מהנדסאי חשמל/חשמלאי מוסמך.

כנ"ל

מהנדס תוכנה מהנדסאי תוכנה

כנ"ל

רואה חשבון ממנהל חשבונות.

זה לא אומר שלא פגשתי יוצאי דופן.

פגשתי המון.

אבל ככלל. זה 'נכון. שמישהו עם תואר בתחום מסויים יהיה בעל ידע גדול יותר (ו"חכמה") מאשר מישהו בעל תעודה באותו התחום.

הנדסת חשמל הוא תואר תובעני וקשה, הנדסת תוכנה הוא תואר קשה.

ראיית חשבון (ומבחני לשכת רואי חשבון לקבלת הרישיון ) הוא גם תואר לא קל.

אין בכלל מה להשוות את מידת הקושי לעמוד בדרישות לתארים הנ"ל, לעומת אינספור תארים אקדמאיים שלוקחים בהליכה קלה.

(בהתאמה, השכר משקף את מידת החשיבות של התואר בשוק התעסוקה). 

תארים אחרים שיש להם מקבילה קטנה יותר בתור תעודה.

בעיקר מהנדס והנדסאי כמובן שאין מה להשוות ברמת הקושי הוא ברמת היקף החומר

זה התנאי הרשמי של משרד החינוך.

אין קורס תעודה כדי להיות מורה (לפחות לא ממה שאני מכיר. אשמח להכיר)

ספציפית כרגע המצב במערכת החינוך קשה כך שמקבלים מכל הבא ליד. כי פיזית חסרים המון מורים.

מורות חרדיות מקבלות פחות בין השאר כי לוכדים אותם במקומות עם תעודות בעייתיות. ואז הן לא יכולות לעבוד במקומות אחרים...

@חן,  אם היא עוד פה, תוכל לכתוב על זה יותר.

הכל פה עוד חי וקיים

איזה הלם 

אין להן תואר רשמי מה שלא מאפשר להן להיכנס להסכם אופק חדש/עוז לתמורה

מה שאומר שהן משתכרות שכר זעום וכל העלאה של שכר המורים בהסכמים מתחדשים פשוט לא חלה עליהן..

ואם כבר אתה פה, איך עושים חיפוש בפורום ספציפי? 

בחיפוש

פורום:1

Forum:1

זה לא שהן לא לומדות, זה שהתעודה שלהן בכוונה לא שווה כלום, כדי לכלוא אותן במערכת.

הן לומדות שנתיים בצורה מסודרת, (כשמתייחסים לזה שסטודנטים לא לומדים כל היום ברצף) סיכוי לא רע שהן פוגשות את הדרישות האקדמיות.

לקרוא לזה בלי תואר זה עיוות של המציאות ושל מה ששאלו כאן

הן לומדות לא פחות מאשר מישהו אחר עם תואר

וזהו

התואר החרדי קצר יותר .. קל יותר .. מותאם לאורך חיים החרדי.

הן מקבלות מורה מוסמכת או גננת מוסמכת

זו הכשרה מקצועית לא תואר

לא משנה כמה אתה מוכשר אסור לך לעבוד בהם בלי התעודה.

זאת עבודה שונה, לא אותה עבודה רק עם תואר)

תמיד תואר  היקף חומר והיקף הכשרה יותר גדול מאשר תעודה

זה לא נכון שתואר בהנדסת חשמל הוא הרחבה של מקצוע החשמלאי.  

כמו שרואה חשבון אינו הרחבה של מקצוע הנהלת החשבונות.  

עולמות והתמחויות והרכשת ידע שונים בתכלית.  

זה שיש שימוש בשניהם בשורש המילים (חשבון, חשמל) לא אומר שיש קשר בין המקצועות.  

מהנדס חשמל לא רוכש שום ידע במקצוע החשמלאות.  מהנדס חשמל לא מכיר את מערכת אספקת החשמל הביתית או התעשייתית.  לא יודע לתכנן לוחות חשמל.

אסור למהנדס חשמל לעסוק בעבודות חשמל כי אינו בעל רישיון לעסוק בתחום.

מהנדס חשמל שרוצה לעסוק בתחום החשמלאות, אספקת חשמל ומתקני חשמל בתחום הביתי, התעשייתי - חייב לעבור הכשרה ובחינות רישוי של האגף להכשרה מקצועית או משרד החינוך במדינת ישראל או בוגר לימודים מתאימים בחו"ל. כי זה לא נלמד בתואר להנדסת חשמל.    

חלקם עוסקים בתכנון ממשי גם של בנייני מגורים.

המהנדסים האלה יודעים היטב את תקנות החשמל הביתי.

אתן לך דוגמה ממשית. מי תכנן את התוכנית החשמל של מגדלי עזריאלי?

מי תכנן את מערכת החשמל של כל בניין מגורים בן 20-30 קומות? (ואפילו פחות)

להנסדאי מותר לתכנן רק עד 3*630 אמפר.

הבניינים האלה צורכים הרבה הרבה יותר

רק מהנדס חשמל עם התמחות מתאימה

נכון שבתוך תחום של הנדסת חשמל יש עוד תתי התמחויות שאין להם ידע לתכנן מערכות חשמל אלא בעיקר אלקטרוניקה. בקרים מחשבים וכו'

כי הכלילו הרבה תחומים תחת השם "מהנדס חשמל" (כמו שרופא עיניים וקרדיולוג. שניהם רופאים אבל אין שום קשר בין העבודה והידע שלהם)

אבל מכאן להגיד שאין קשר בין קשר בין חשמלאי למהנדס חשמל זה פשוט לא מדויק (וכמעט לא נכון)

(יש לי היכרות אישית עם התחום…)

רשמתי - מהנדס שרוצה להתעסק עם עבודות חשמל נדרש להוסיף וללמוד את התחום הזה אחרי סיום התואר, לעמוד במבחני רישוי ולקבל רישיון.

כמו שבוגר חשבונאות באוניברסיטה אינו מחזיק ברישיון רואה חשבון, אלא נדרש לעבור מבחני הסמכה של לשכת רואי חשבון.

בתוך לימודי התואר בפקולטה להנדסת חשמל לא לומדים את המקצוע הזה.

בניגוד לראיית חשבון שכן לומדים את המקצוע אך לצורך הרישיון נדרשים לעבור מבחני רישוי - מהנדס חשמל שמבקש להתמחות בתכנות רשתות חשמל - צריך ללמוד מחוץ למסגרת התואר ואז לעבור מבחני רישוי.

מסלולי הנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. מסלולי התמחות - תואר ראשון

מסלולי הנדסת חשמל בטכניון

https://ugportal.technion.ac.il/wp-content/uploads/2024/12/04-%D7%94%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%A1%D7%AA-%D7%97%D7%A9%D7%9E%D7%9C-%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%A9%D7%A4%D7%B4%D7%94.pdf

אמרתי שיש תפיסה מוטעת בעולם לגבי מה זאת 'חכמה',

שאם למישהו אין תעודת בגרות הוא לא חכם.. וכו'..

כל מיני אמונות מגבילות הזויות.

חכמה לא קשורה לכמה תארים יש לך,

אם כבר אפשר להגיד שבן אדם מקצוען במה שהוא למד- אבל זה לא הופך אותו לחכם.

לגבי התעודות, זה תלוי תעודה-

ובסוף זה בעיקר תלוי במה הבן אדם רוצה לעסוק.

ללכת ללמוד חינוך כי הוא חלק מהעדר?

או ללמוד משהו שהוא באמת רוצה בקורסים?

שוב,

לא יודעת איך זה בדברים אחרים. מדברת על עולם הנפש והאימון.

וכוונתו (להבנתי) שבתחילה לפני שמתחיל ללמוד חכמה. יבין שהכל מאת ה'. כל החכמה ומדע זה מאת ה'.

שמקובל לחשוב אותם

ולא תמיד עומדות במבחן המציאות

אני בלי תואר עם משרה בכירה ושכר גבוה (הייטק)

בזכות הניסיון המקצועי והאישי שצברתי בעבודות השונות

רואה לא מעט אנשים גם עם תואר שני עם משרה ושכר פחותים משלי

מופתעים מההצלחה שלי ללא תואר (מה שלא מפתיע בכלל בתחום ההייטק)

הנה, עובדה שאתם כותבים במערכת שאני אפיינתי ובניתי.

ואפילו לא סיימו תיכון

⸻

💰 רשימת עשירים מפורסמים בישראל שלא עשו תואר אקדמי (וחלקם גם לא סיימו תיכון):

⸻

1. אילן בן דב

•תחום: תקשורת, טכנולוגיה והשקעות.

•עובדות מעניינות: בן דב עזב את הלימודים בגיל צעיר. התפרסם בעיקר בעקבות השליטה לשעבר בפרטנר.

•לא עשה תואר אקדמי – את הונו עשה מהשקעות חכמות ויכולת עסקית חדה.

⸻

2. יצחק תשובה

•תחום: נדל”ן, אנרגיה (דלק קידוחים, לווייתן).

•רקע: נולד למשפחה קשת יום, עזב את הלימודים מוקדם והתחיל לעבוד בגיל צעיר.

•לא סיים תיכון, ובטח שלא עשה תואר.

•בנה את עצמו בעבודה קשה והשקעות נדל”ן נבונות.

⸻

3. טדי שגיא

•תחום: טכנולוגיה והימורים באינטרנט (Playtech), נדל”ן.

•רקע: לא השלים לימודים אקדמיים.

•התחיל דרכו בעסקי תוכנה והימורים אונליין, והפך לאחד מהישראלים העשירים בעולם.

⸻

4. ליאון רקנאטי

•תחום: השקעות, תעשייה, נדל”ן.

•רקע: בן למשפחת רקנאטי (דיסקונט), אך לא בחר בדרך האקדמית.

•התמקד בהובלת חברות והשקעות.

⸻

5. רמי לוי

•תחום: קמעונאות (רמי לוי שיווק השקמה).

•רקע: עזב את בית הספר בגיל צעיר, התחיל לעבוד בדוכן קטן בשוק מחנה יהודה.

•לא עשה תואר, בנה אימפריית סופרמרקטים עם תודעת שירות ומחירים נגישים.

⸻

6. עידן עופר

•תחום: תעשייה, אנרגיה, השקעות (קנון, צים, מזרחי טפחות).

•רקע: אמנם למד חלקית, אך את עיקר הונו ירש וניהל דרך חושים עסקיים ולא דרך לימודים פורמליים.

⸻

🏗️ סטף ורטהיימר – סיפור הצלחה ללא תואר

✦ רקע כללי:

•נולד בגרמניה ועלה לישראל כילד.

•עזב את הלימודים בגיל צעיר מאוד – לא סיים תיכון.

•שירת בפלמ”ח ובהמשך התחיל לעבוד בידיים בתעשייה.

•הוא לא עשה תואר אקדמי – אפס לימודים פורמליים מעבר לבסיס.

⸻

✦ הצלחות מרכזיות:

1.יזם את “איסקר” – מפעל קטן לייצור כלי חיתוך שהפך לאימפריה תעשייתית גלובלית.

•ב-2006 מכר את השליטה ב”איסקר” לווורן באפט (אחד האנשים העשירים בעולם) – מה שנחשב לאחת העסקאות הגדולות והמשמעותיות בתולדות המשק הישראלי.

2.הקים אזורי תעשייה (כמו בתפן ובלוד) מתוך חזון ציוני לחיזוק הפריפריה ועידוד תעסוקה.

3.נחשב אחד מעשירי ישראל, אך גם פילנתרופ, ציוני ואיש חזון אמיתי.

⸻

✦ לקח חשוב מהסיפור של ורטהיימר:

הוא הדוגמה הקלאסית לכך שאין צורך בתואר אקדמי כדי לבנות אימפריה כלכלית, לתרום למדינה ולהשפיע על עשרות אלפי אנשים.

מה שחשוב זה: חזון, התמדה, עבודה קשה, ויכולת לראות רחוק – במיוחד כשכולם מסתכלים קרוב.

נכון שתואר לא בוודאות גורם לעושר.

אבל תואר במקצוע נדרש יכול להבטיח בסבירות גבוהה להתפרנס בכבוד.

אני לא מדבר על תואר במגדר או בהיסטוריה של האדם הקדמון

אלא תואר שימושי.

מדעים מדוייקים. הנדסות. מקצועות הבריאות. כספים וכו' 

עצמאיים מרוויחים בקל 20 30 בחודש פשוט צריך טיפה להפעיל את הראש. אני מתכוון בעיקר לבעלי מקצוע.

לבעלי תואר אין יותר מדי לאן להתקדם כי בדרך כלל הם יהיו שכירים ויש גבול לכמה ששכיר יכול לקבל.

מה שכן בעלי התארים יותר יציבים בהכנסה.

בעלי תואר מרוויחים בממוצע יותר ממי שאין לו תואר, וזה כולל שכירים ועצמאיים.

עצמאי מרוויח בקל מעל 30?

מה עם כל העצמאים שבקושי מרוויחים או אפילו מפסידים?

מה עם כל העצמאים שפושטים רגל ונתקעים עם נושים?

אלה מקרים של יום ביומו, לא משהו נדיר.

שכירים תקועים בשכר?

כנס לאתר הבורסה, תקרא דוחות שנתיים של חברות ציבוריות.

תראה כמה מרוויחים השכירים הבכירים בכל חברה. המנכל, סמנכל הכספים, סמנכל הנדסה, סמנכל שיווק וכו'. כמובן בכל חברה יש מקצועות אחרים בהתאם לתחום החברה.

מדובר במשכורות כולל בונוסים של 7 ספרות בשנה, לעיתים 8 ספרות. ואלה לא מקרים נדירים או בעלי יכולות יוצאות דופן, מדובר באלפי אנשים שהשכר שלהם מפורסם בדוחות הכספיים של החברות.

אגב,

אם נוציא מהחישוב את בוגרי התואר במדעי הדשא, ונשאיר רק אנשים שלמדו מקצועות ממש, כמו הנדסה/רפואה/משפטים/עבודה סוציאלית/חשבונאות/אדריכלות וכו', השכר הממוצע של בעלי התואר יזנק עוד הרבה יותר לעומת המצב היום שסופרים גם בעלי תואר בהיסטוריה של מזרח גאורגיה (שבסוף הולכים למלצר בתל אביב).

ובלי קשר:

למה החלטת שבעלי תואר = שכירים, ועצמאיים = ללא תואר?

רופאים, עורכי דין, רואי חשבון, פסיכולוגים, אדריכלים... אינספור עצמאיים שיש להם תואר, והם מרוויחים בממוצע הרבה יותר מעצמאיים ללא תואר.

נכון שבעל תואר מרוויח בממוצע יותר ממי שאין לו, אבל זה הסתכלות חלקית מאוד.

דבר ראשון, לפעמים עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ (בהקשר של הסיכוי להיכשל).

דבר שני, לחסוך לימודים, תקופה שבה אתה משקיע שעות ללא עבודה, תוך שאתה מוציא הרבה על הלימודים, זה גם כסף.

מאז שפרשתי מהלימודים חסכתי 100k.

דבר שלישי, שים לב למשהו מעניין. נשים משכילות יותר ומרוויחות פחות מגברים. למה? כי יש ענף גדול שרובו גברים, לא דורש השכלה גבוהה ומאוד ריווחי להרבה מאוד אנשים.

אני מתכוון למי שבא אלינו הביתה לשפץ או להתקין דברים, עובד 20 דקות ותופר 400 ש"ח, כשכל מקביליו לתפקיד היו עסוקים והיו יכולים להגיע עוד שבועיים. כלומר תואר זה לא הדרך היחידה להרוויח.

דבר רביעי, כל הקורסים שמכשירים אנשים תוך חודשים לעבוד בפרסום, עיצוב גרפי ואבטחת מידע זה ענף חדש. וכמעט כל מי ששאלתי אותו המליץ ללכת על זה ולא על תואר שנמשך שנים.

דבר חמישי, הם לוקחים בחשבון גם עבודות מועדפות שהשכר מינימום בגלל אספקה קבועה של בוגרי צבא (ומי שחכם ילך לעבודה דומה לאחר מכן וירוויח יותר)

עוד נקודה ששמתי לב אליה לאחרונה, היא שאמנם רוב המיליארדים הם מנכלים ומנהלים עם תואר שני, ופחות יש שם אנשים מתעשיית הבידור, מה שמאוד משפיע על הממוצע, אבל מה יקרה למי שלא מכוון לשם?

ואחרון, הארי טרומן, מארק צוקרברג. סטיב ג'ובס ודונלד טרמפ ועוד רבים וטובים היו ללא השכלה אקדמית או עם השכלה חלקית מאוד.

שורה תחתונה, אפשר בהחלט למצוא עבודה טובה ומכניסה ללא תואר, במיוחד כשבערך כל תואר רוויחי דורש 10 שעות לימוד ביום למשך שנים, (מה שלא קיים אצל בודק תוכנה או חשמלאי) ולא כולם מסוגלים לעמוד בזה וזה גם דורש הורים עשירים שיממנו לך את כל התואר ואת כל המחיה, למול תואר שלא מאפשר שילוב של עבודה ולימודים.

תפקידים בכירים שהדרך להגיע אליהם זה אכן תואר

אבל יש תפקידים בכירים שאפשר להגיע אליהם ללא תואר

דרך כישורים ניסיון מקצועי והתפתחות אישית

ואז

או שמכריחים אותך לעשות תואר

או שמציעים לך לעשות תואר במימון חלקי או מלא

האנשים הללו כלולים בסטטיסטיקות

אבל

לא התואר הביא להם את המשרה והכסף

אלא המשרה הביאה להם את התואר

זה מסלף את הנתונים של הסטטיסטיקה

אגב אני לא נעניתי להצעה למימון של תואר

בחישוב עלות תועלת הוא כמעט ולא שווה לי את הזמן והאנרגיות

וכן

אני מרגישה מספיק חכמה ולא צריכה אישור חברתי על כך

אם תשאלי את חברת פרטנר איזה אינטרנט הכי טוב, די ברור מה הם יענו.

לכן בבתי ספר מחנכים שבגרות ותואר הם הכרחים לכל אדם והבסיס לחיים טובים. וזה נראה לנו אמין כי בית ספר אמור לחנך אותנו ולתת לנו את סדר העדיפויות של החיים.

ועוד נקודה חשובה. בשביל שחברה תתפקד כמו שצריך, אי אפשר שכולם יהיו נוירולוגים, קרדיולוגים, עורכי דין ומהנדסים. צריך גם טכנאים, שליחים, עובדי נקיון, מסעדנים, רתכים וחקלאים. לכן הדבר הכי חכם לעשות הוא שאחרי היסודי, שבו לומדים בסיס, לוח הכפל שברים וכדומה, יבחנו אנשים מי ילמד לעומק מתמטיקה ואנגלית ויהיה מהנדס או עורך דין, מי ילמד להיות בודק תוכנה ומי ילך לבית ספר מקצועי ויהיה נגר או חקלאי.

אז למה מערכת החינוך בהמון מדינות מפחדת מדבר כזה הרבה יותר מ7 באקטובר? בגלל הנחת יסוד שאם קטלגת ילד בן 14 כמי שהעתיד שלו בלימודי תעודה והיה לו יכולת גבוהה יותר, זה הרבה יותר גרוע מלשלוח את כל המשפחה המורחבת שלו לאושוויץ.

ולמה ההנחת יסוד המפגרת הזאת? כי פעם היו שולחים אנשים למסלולים על בסיס גזעני. כל כך אסור להכריח את מי שרוצה להיות אקדמאי להיות נגר, אז בואו נכריח את מי שרוצה להיות נגר להיות אקדמאי, ונפחיד אותו מאז שהוא קטן שכל מי שאין לו תואר שני גר בביוב. נשמע מאוד הגיוני בסך הכל לא?

יש אפילו שם גנאי מטומטם לקטלוג של עתיד של אנשים ושליחה שלהם למסלול מתאים.

זה נקרא הסללה, והנחת היסוד של מי שמשתמש במונח הזה, הוא שזה הרבנ יותר גרוע מכל המלחמות המגפות והאינקוויזיציות ביחד.

ואיפה תלמד ואיפה תעבוד אח"כ.

בברית המועצות, בתי הספר המקצועיים, כמו גם אוניברסיטאות, היו מנוהלים על ידי המדינה. הלימודים היו בחינם, אך התלמידים היו מחויבים למדיניות המפלגה הקומוניסטית. בתי ספר מקצועיים הכשירו תלמידים לעבוד בתעשייה, בחקלאות ובמגזרים אחרים של המשק הסובייטי. האוניברסיטאות הכשירו מדענים, מהנדסים, מורים ואנשי מקצוע אחרים. הלימודים כללו תכנים פוליטיים ואידיאולוגיים לצד התכנים המקצועיים.

זה ממש לא הדבר הכי חכם לעשות!

לא צריך לשוב ולשכנע כי שוק חופשי הוא המודל הכלכלי הנכון והטוב.

מוכר וידוע שהצלחה בלימודים ביסודי ובתיכון מושפעת מאוד מגורמים חיצוניים - השכונה בה אתה גר, מעמד סוציואקונומי, רקע משפחתי (מהגרים לעומת ותיקים) ועוד ועוד.  אי אפשר לקטלג ולסווג כישורים ויכולות לעתיד של כאדם בוגר רק על סמך הישגים ביסודי ובתיכון.  

שיש הרבה מאוד שמשפרים בגרות, ומשלימים גם מתמטיקה ופיזיקה, ויוצאים לדרך אחרת לגמרי ממה שחשבו עליהם בסוף התיכון.

שהחיל הכי שנוי במחלוקת בצה"ל הוא חיל החינוך. וכל פעם שמעלים הצעה לסגור אותו תמיד אומרים את אותה הטענה, שאפילו בברית המועצות היה חיל חינוך.

זה בדיוק ההסבר הכי טוב לסגור אותו! זה לא אפילו, זה החיל הכי סובייטי בעולם!!

לדעתי תואר מעיד על משהו, אבל לא בדיוק על חכמה, ואני חושבת שרוב האנשים לא רואים את זה כמדד לחכמה, זה פשוט מדד לסגנון חיים ולתכונות שציינתי למעלה..

יש נישות שכן, יש כאלה שלא.

במקצוע שלי, לא עשיתי תואר, אבל עשיתי קורסים שקשורים למקצוע, ואני מוערך פי 1000 ממי שעשה תואר ואפילו עם יותר ניסיון על הנייר, כי אני טוב בעבודה שלי. בהמשך עשיתי עוד קורס מקצועי יוקרתי, והקורס הזה, בתחום שבו אני עובד, שווה הרבה יותר ורלוונטי מאשר תואר שני או דוקטורט.

יש מצד שני מקצועות שעובדים על רישוי ממשלתי ובלי תואר אין מה לעשות איתך.

יש גם מקצועות שבהם בתואר פשוט לומדים הרבה יותר כמו חשמלאי לעומת מהנדס חשמל.

כמובן כשמתקבלים לעבודה הראשונה אז המעסיקים מאוד סקפטיים וכל דבר קטן שיכול להעלות את הערך שלך, מוסיף, אבל במקצוע שאינו תלוי בתואר, מהר מאוד הניסיון / ידע נצבר יכולים להיות חשובים יותר מההסמכות הפורמליות.

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הרצון שלי לחיים פשוטים

אבל עם השנים צצו הזדמנויות ודברים מעניינים

שעשו אותם לפעמים יותר סוערים

וזה נותן הרבה עניין ומשמעות בחיים

כשזה מתאים בקצב 

על בסיס רוגע ושלווה.

ואולי כשאזדקן אעדיף את השקט

בית שכיף לחזור אליו וטוב להיות בו

אבל לא שגרה אפרורית אלא הרבה יציאות, שמחה וכיף. 

מקווה שזה נקרא מספיק סוער

כמה אחריות יש לך על הכתפיים כיום

ואם זה אמור להשתנות בקרוב

ככה בתחושה שלי לפחות, וזה ילך ויפחת ככל שאתמקצע ואקבל ביטחון בעז"ה.

זה לגבי העבודה.

לגבי החיים עצמם, אז כן, אני רווקה הוללת כמו שאוהבים לומר ואין לי אחריות על משפחה/ ילדים

יהפכו את הכל לפשוט יותר.

אם אתה מחפש ריגוש אז שיהיה מוצלח וחיובי.

אם אתה מחפש פשטות מה זה אומר? לחיות כמו האמיש או מורמוני? לחיות כמו נזיר בודהיסטי או לחיות כמו פועל סיני במפעל לייצור מקלות אוזניים כדי להתקיים מחופן אורז ביום? לדוג דגים באנטרטיקה ולאבד תחושת זמן כמו אסקימו?

גם זה לא, אם אתה מחפש חיים פשוטים שיהיו מוצלחים.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

מתי שהוא....לחתור ולהשקיע באיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות,

לזכור תמיד את המטרה, כיהודים.

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

ככל שמשקיעים יותר בקריירה בין אם ברמה של יותר שעות נוספות / זמינות אחרי שעות העבודה / כו' (או לחילופין לימודים השתלמויות) ככה לרוב מטפסים בסולם

ודי קל להגיע למצב של יותר מדי עבודה ביחס לרמת ההשתכרות שבאמת נדרשת ככה שה"פינוק" עולה בזמן ובבריאות יותר ממה שהוא שווה

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

אפילו בתחום זניח כלשהו, כי לניירת יש משמעות אצל הרבה מעסיקים, בדגש על המגזר הציבורי.

וגם לשמור על הבריאות - בכל מקרה, החל מגיל 35 פחות או יותר, הגוף מתחיל להישבר, ולקראת גיל 40 מרבית האנשים יסבלו מבעיה כרונית אחת לפחות. אז למה להעמיס?

נ. ב. תתחתנו בגיל מוקדם, בגבולות הסביר. לקראת גיל 50 עדיף להיות הורה לבני 20+ ולהשקיע בעצמך (ע"ע מצב הבריאות) מאשר להמשיך ולהתרוצץ עם הילדוד'ס.

שזה מעט מאוד משרות במדינה ששואפת לקפיטליזם.

דווקא את זה הייתי מייעץ לא ללכת כי רוב האקדמיה היא בזבוז זמן וכסף בשוק החופשי למעט תחומים מאוד מסויימים STEM, משפטים וראיית חשבון, זה בגדול.

הוראה ורפואה ופרה רפואה גם כן אבל הם מכוונים למגזר הציבורי.

רוב רובה של האקדמיה מיותרת ואנשים כדי להתפרנס עדיף שילמדו אשכרה מקצוע מעשי.

שפותחת דלתות נוספות. אותו בעל מקצוע מעשי יכול לחוות פיטורין/למאוס במקצוע, ואז התואר שבידיו יאפשר לו להוציא תעודת הוראה, לעשות הסבה וגם להתברג אל תוך המגזר הציבורי שעדיין מונה מאות אלפי עובדים.

כאשר פסיכולוג עובר מסכת עינויים של 9 שנים לפחות (אם הוא מתקתק שני תארים ומתאם והתמחות לא כולל פסיכומטרי) כדי להרוויח פחות מאינסטלטור או שליח וולט הוא ישאל כמה פעמים בחייו האם זה היה שווה את זה? להתחיל עשור לתוך הקריירה ולהפסיד חצי מהפנסיה שהיתה יכולה להיות לו כשליח וולט בגללל אפקט הריבית דריבית, הוא צריך להיות פסיכולוג עם סופר אמביציות  ותודעת שליחות מטורפת כדי לענות כן.

אני לא נגד האקדמיה אבל חוגים שלמים ומחלות הפכו מיותרים לחלוטין, מתי בפעם האחרונה ראית מודעת דרושים שמחפשים בעל תואר במנהל עסקים תואר ראשון? ועדיין זה אחד התארים הראשונים הכי נחשקים בשוק, למה? אילון מאסק אמר שסוחרי סמים מבינים במנהל עסקים יותר מ95 אחוז מהמרצים למנע"ס.

מסגר או מעליתן קודם כל לא יפטרו אותו כל כך מהר כי השוק לא מוצף במסגרים ומעליתנים מה שאין כן בבעלי תארים מיותרים וגם אם יפטרו אותו הם ימצאו עבודה חדשה תוך זמן מאוד מאוד קצר.

ואם ימאס במקצוע תמיד אפשר לעשות הסבה, לא חייבים תואר בעבור זה.

בגדול אני מסכים איתך שתואר הוא כמו ביטוח, אבל כמו ביטוח של מכונית חדשה מהמפעל, אתה מקבל ביטוח על השנה הראשונה אבל אתה מפסיד 60 אחוז מהערך של המכונית תוך 4 שנים, זה ביטוח שממש כדאי לא לקבל אותו, אתה חושק במכונית חדשה אין בעיה אבל יש לזה מחיר, אל תצא פראייר, להיות בעל תואר מיותר זה להיות פראייר ברמה מטורפת.

וואו.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

בהמרת המתח הדרמטי בשעמום קיומי

​בגרוויטציה רגילה, דוקים הוא משחק של עצבים מתוחים, נשימה עצורה ואצבעות רועדות. בגרוויטציה אפס, המשחק הופך רשמית לדבר הקל ביותר ביקום כולו.

​אפס אחוזי פסילה: אתה יכול לגשת לדוק הצהוב, להעיף אותו עם האגודל, לתפוס אותו בשיניים או לעשות איתו ג'אגלינג. מכיוון ששאר הדוקים נמצאים כעת במרחק של שלושה מטרים ממנו ונעים לכיוון המטבח, אין שום דרך פיזית להיפסל.

​

ניצחון מובטח: המשחק מוגדר כהצלחה מוחלטת ב-100% מהמקרים. אתה תמיד מנצח. הבעיה היא, שברגע שאתה מבין שאתה לא יכול להפסיד, אתה נאלץ להתמודד עם העובדה שאתה פשוט אדם בוגר שרודף אחרי חתיכות פלסטיק צבעוניות שצפות בחלל.

לאסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית.. 😃
 

בינתיים יש תיעוד של משחקים אחרים בתנאי חוסר גרוויטציה…

Gemini אומר:
 

למרות שלוח הזמנים של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עמוס ומחושב בדיוק של דקות, יש להם גם זמן פנוי (בעיקר בסופי שבוע ובערבים). פסיכולוגים של נאס"א מעודדים אותם מאוד לשחק, שכן משחקים קבוצתיים חיוניים לשמירה על בריאותם המנטלית, הפגת השעמום וחיזוק הגיבוש החברתי.

התנאים הייחודיים של חוסר כבידה (מיקרו-כבידה) שינו לחלוטין את הדרך שבה הם משחקים, והובילו לכמה המצאות ומשחקים מרתקים:

## 1. משחקי קופסה (בגרסת החלל)

משחקי קופסה רגילים הם סכנה בחלל – חייל שנופל או קובייה שנזרקת עלולים לרחף לתוך מערכות אוורור או מכשירים רגישים. לכן, המשחקים עברו התאמה מיוחדת:

* **שחמט חלל:** משחק השחמט פופולרי מאוד בתחנה (במיוחד בקרב הקוסמונאוטים הרוסים). לוחות השחמט בחלל אינם מגנטיים (כדי לא להפריע למערכות האלקטרוניות בתחנה), אלא משתמשים ב**ולקרו (צמדן)**. כל כלי וכל משבצת מצוידים בולקרו כדי שהכלים יישארו במקומם. בעבר אף נערכו משחקי שחמט היסטוריים בין אסטרונאוטים בחלל לבין אנשים על כדור הארץ.

* **סקרבל (Scrabble):** האסטרונאוט הקנדי המפורסם כריס הדפילד לקח איתו גרסת נסיעות של סקרבל. גם כאן, כל אות קטנה הוצמדה ללוח באמצעות ולקרו. הדפילד סיפר שאם אות אחת הייתה מתעופפת, לרוב היו מוצאים אותה בסופו של דבר במסנני האוויר של התחנה.

## 2. משחקי וידאו

מכשירים אלקטרוניים קטנים וקלים הם אידיאליים לחלל:

* **טטריס ו-Game Boy:** בשנת 1993, הקוסמונאוט אלכסנדר סרברוב לקח איתו מכשיר גיים בוי ומשחק טטריס לתחנת החלל "מיר" (קדם-תחנת החלל הבינלאומית). בכך הוא הפך לאדם הראשון ששיחק במשחק וידאו בחלל. הגיים בוי הזה נמכר מאוחר יותר במכירה פומבית בלמעלה מ-1,200 דולר.

* **StarCraft:** האסטרונאוט דניאל בארי לקח איתו עותק של משחק האסטרטגיה המפורסם *StarCraft* לתחנה בשנת 1999, וסיפר שזו הייתה דרך נהדרת עבורו להתחבר למשפחתו שנשארה מאחור.

* **מציאות רבודה (AR):** בשנים האחרונות נאס"א שלחה לתחנה משקפי *HoloLens* של מיקרוסופט (לצרכי עבודה). האסטרונאוטים ניצלו אותם גם כדי לשחק במשחקי מציאות רבודה כמו *RoboRaid*, שבו הם "יורים" בלייזרים על חייזרים וירטואליים שפורצים מקירות התחנה האמיתיים.

## 3. ספורט ומשחקים פיזיים מומצאים

החלק המאושר ביותר של הפנאי מוקדש לניצול חוסר הכבידה כדי להמציא משחקים שאי אפשר לשחק בכדור הארץ:

* **"חץ וקשת" ודרטס חלל:** כריס הדפילד המציא גרסת דארטס (חיצים) בטוחה לחלל (שכן חיצים חדים מסוכנים מדי). הוא בנה חץ באמצעות סוללת מצלמה כבדה כראש, אזיקונים כגוף החץ, ונייר כנפיים. החיצים הללו ריחפו באטיות ובאלגנטיות מקצה אחד של הקבינה לקצה השני.

* **אולימפיאדת החלל:** בעת שנערכו משחקים אולימפיים בכדור הארץ, האסטרונאוטים קיימו "אולימפיאדת חלל" משלהם. אחד המשחקים הפופולריים היה **"כדור ללא ידיים"** (No-hand ball) – האסטרונאוטים היו צריכים להעביר כדור פינג-פונג מצד לצד או דרך חישוקים, אך ורק באמצעות נשיפת אוויר מהפה, מבלי לגעת בו בידיים.

* **בייסבול וכדורגל לשחקן בודד:** האסטרונאוט היפני סאטושי פורוקאווה הדגים כיצד בחוסר כבידה אפשר לשחק בייסבול לבד – הוא חבט בכדור עם מחבט, ואז ריחף במהירות עצומה לקצה השני של החדר כדי לתפוס את הכדור שהוא עצמו חבט בו.

> **בונוס היסטורי:** המשחק הפיזי הראשון מחוץ לכדור הארץ לא היה בתחנת החלל, אלא על הירח! ב-1971, האסטרונאוט אלן שפרד (במשימת אפולו 14) הבריח איתו ראש של מחבט גולף ושני כדורים, חבר אותם לכלי איסוף דגימות, וחבט בכדורי גולף על פני הירח. בשל כוח המשיכה החלש, הכדורים עפו למרחק של מאות מטרים.

>

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

לניהול פורום שכיום נטוש

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

מה עומד ביסוד התחושה הזאת?

– אם יש לך מחשבות לא מאורגנות, אז אוקיי, שיחה זאת אחת מיני דרכים רבות לסדר אותן (ובכלל, לא כל המחשבות צריכות סידור, לפעמים עדיף פשוט לתת לעצמך לחיות את ההווה).

– אם זה כדי ש"יבינו אותך", מה בעצם נותנת העובדה ש"מבינים אותך"? יש בזה תועלת מטפיזית, מעבר למה שאתה מייחס סובייקטיבית לעובדה הזאת?

– אם זאת תחושת בדידות, האין משהו אחר, כיפי, שתוכל לעשות כדי למלא את החלל הריק?

קראתי פעם בספר של פסיכיאטר נחשב שחלק גדול מהחוסן שלנו הוא היכולת ליצור מעין "הורה פנימי" או "מדריך פנימי" או איך שלא תרצה לקרוא לזה. בן־זוג פנימי. קבוצת מעודדות פנימית. לא ממש כדמות, אלא כפונקציה שדוחפת אותך, נותנת לך כוחות, אתה יכול לדבר איתה (יענו, לא במובן של חבר דמיוני, אלא פונקציה פנימית בתוכך שמסוגלת לנתח – גם לאו דווקא לנתח, אלא יותר כמו "לסדר" את עולמך הרגשי).

זה נושא שהזכיר אותו בדרך אגב בהקשר של הפרעת אישיות גבולית כמדומני כך שלא היה שם הסבר אבל בגדול אפשר לגשת לזה מכמה כיוונים שונים.

במסגרת הכללית, האדם הוא כמו חֶברה בע"מ קטנה. כשהוא נולד, אין לו מושג מכלום וכל הפונקציות שלו הן במיקור חוץ (חום ביטחון מזון היגיינה תשומת לב צרכים רגשיים). בהדרגה ככל שאדם צובר ניסיון בחיים ככה הוא יכול לבצע יותר ויותר פונקציות לבד, עד שהוא מגיע לאיזשהו אקוויליבריום מסוים שבו הדברים "עובדים" (גם אם לא בהכרח באופן אופטימלי).

אז נניח אקוויליבריום לא אופטימלי: בן־אדם חי לבד אבל לא יודע לנקות ולא יודע לבשל. זה אומר שאו שהוא חי רעב בזבל, או שהוא מבזבז המון כסף על שירותי משק בית + אוכל בחוץ (=מיקור חוץ). אלא שאוכל בחוץ יכול להיות יקר ולא תמיד זמין. ולפעמים המנקה מבטלת. אז אם בשלב מסוים נמאס לו הוא פותח את ספר ההוראות של המטאטא ומתחיל לטאטא. וגם לומד איך מכינים חביתה בסיסית. כן זה קשה ומטורף אבל אנשים עושים את זה מי היה מאמין. ככה זה גם בהרבה חברות, בתור התחלה קונים כל־מיני שירותים במיקור חוץ עד שזה נהיה יקר ולא משתלם וכבר יותר קל להכניס את הידע הזה לתוך החברה ו"לעשות זאת בעצמך".

היות ורבים צרכי האדם, לכל אחד יש איזה עניין שמצריך דגש מיוחד. למשל יש אנשים שמאוד קשה להם לקבל החלטות. אז או שהם יכולים "להתעלק" על מישהו החלטי (אם זה עובד זה עובד אין לי בעיה, אבל אם זה לא עובד אז...) או להתחיל להעסיק בתוך המוח שלהם "יועץ אסטרטגי פנימי". פשוט ללמוד לקבל החלטות.

או מישהו אחר שמאוד סובל משעמום. אז אפשר להציק בלי הפסקה לחברה הכי טובה... או להקים מערכת בידור פנימית אצלך בתוך הראש! זה הרעיון. וברגע שיש לך כל הכוחות הנפלאים האלה, ממילא אתה חושש פחות כי אתה יכול לעשות הכל ולהתגבר על הכל.

זה נשמע כמו פסיכולוגיה בשקל אבל האמת לא ממש רציני קראתי על זה וגם דיברתי על זה עם אנשי מקצוע בשיחות מטא והתלהבו מזה מאוד.

אז ראשית תתחיל מלשאול את עצמך: איזה איש מקצוע פנימי הייתי צריך? או מה הייתי רוצה לדעת לעשות? הזכרת לצורך העניין חרדה, דע לך, יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות עם חרדה – אם בהקשר של מיינדפולנס/קרקוע/תרגילים פיזיים/קוגנטיבי. נושא שנחקר המון. לא הכל בהכרח עובד מושלם, אבל למה לא לנסות לחקור את הנושא? מה עוזר לחרדה? במקום שתהיה תלוי לחלוטין בחסדי מישהו שיצטרך "להכיל" אותך ולהקשיב לך כו' למה לא תכיל את עצמך? או בנושא של קבלת החלטות: לקפוץ למים, לפתח כל־מיני כלים שעוזרים לקבל החלטות (רשימת בעד ונגד ו־CUTOFF או דברים בסגנון), או בנושא של בדידות: להיות אתה החבר הכי טוב שלך.

בקיצור תחשוב לגבי זה אני לא יכול לומר לך בדיוק מה אתה צריך או איך בדיוק תיראה הפונקציה של "החבר הפנימי" אצלך אישית אבל חושבני שזה כיוון פצצה.

אבל תודה בכל אופן.

התגובות שלך נוטות להחכים (או לפחות לתת תחושה כזו).

כן ידוע שתגובותיי נכתבות בחכמה חתולית זמנית מופלאה (או לפחות נותנות תחושה כזאת).

מה יקרה כשייגמר הזמן. מה אז יעשה החתול? או למה הוא ייהפך...

אבל עזוב.. אסור לנצל"ש שירשורים של אחרים.

חתולים אחרי שהם מגיעים לגיל מופלג הזנב שלהם מתפצל לשניים והם הופכים לנֶקוֹמַטַה.

Nekomata - Wikipedia

בלי קשר לפותח השרשור מרגישה שזו זעקה שמבקשת להיזעק, ולי יש עכשיו מילים עבורה אז מניחה אותן פה :

למה צריך מישהו?

בהכי פשוט - כי ככה.

וביותר מילים - כי ככה העולם בנוי.

העולם בכללותו, בטבעו, בנוי על מערכות יחסים (בין אם מערכות גומלין הדדיות, טפיליות או במערכות אחרות).

גם היצורים הכי סוליסטיים בעולם, גם בעולם הצומח וגם בעולם החי, מנהלים מערכת יחסים עם יצורים אחרים בסביבתם.

מייצרים תקשורת מסויימת, בפרט עם בני מינם.

ואם הם כך...

על אחת כמה וכמה בני אדם.

בני אדם בנויים לחיות בסביבה של חברה וקהילה כזו שמאפשרת תמיכה ועזרה הדדית.

ועם כמה שאפשר למצוא מיליון סיבות למה אנחנו לא באמת זקוקים למישהו, ושיש פתרונות אחרים, בפועל בחיים עצמם אנחנו לא בנויים ללבד הזה לאורך זמן.

לא אני אמרתי, התורה מלמדת אותנו.

הרבה מאוד מהמצוות שאנחנו לומדים עליהן בתורה ומבקשים לקיים בחיינו, נוגעות לבין אדם לחברו ולדרך לייצר חיי חברה וקהילה תקינים ובריאים, מחברים ומחוברים לנשמה שלנו, הפרטית והכללית.

הן נוגעות ומלמדות אותנו לגבי ההיבטים הרגישים והעדינים ביותר במרקם החיים המורכב, מתוך תשומת הלב לפרטים השונים שמרכיבים את הכלל. ואת זה לומדים גם מהנהגותיהם של אבותינו ומנהיגינו לאורך הדורות.

הבחינה של לא טוב היות האדם לבדו, היא בסיס ויסוד לא רק בהיבט הזוגי, אלא גם בהיבט החברתי העמוק.

להתהלך בעולם תקופות ארוכות בתחושה של אין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב... זה נורא.

קשר עם אדם קרוב שנמצא שם, פשוט נמצא שם גם אם אין לו דברים חכמים מדי לומר, זה צורך בסיסי.

שכשרוצים לשתף במשהו שמח או סתמי, או לפרוק מהלב, יש מי שנמצא שם לשמוע ולאסוף, ולחזק... והוא עושה את זה מהלב (ולא צריך לשלם ולפנות זמן ביומן כדי שזה יקרה).

שכשרוצים לחלוק זמן איכות שנותן כח וממלא, יש עם מי לתכנן ולעשות וליהנות.

וזה הרבה לפני שבכלל מגיעים לניתוחים פסיכולוגיים, טיפולים, בניית חוסן פנימי, תקשורת מיטיבה של ההורה עם הילד הפנימי ודומיהם.

כי זה הרבה לפני ה'תבינו'.

זה עוד ברמת ה'תראו'.

פשוט תראו אותי, במובן הכי פשוט ובמובן הכי עמוק.

אי אפשר לאמוד בכלל את הערך של חברות אמת נוכחת בחיים של האדם וכמה זה בפשטות נותן חיים.

יש לנו כח לתת חיים בהתעניינות פשוטה וכנה,

אז בואו ניתן חיים!

ולא צריך ללמוד רפואה או פסיכולוגיה בשביל זה...

אלא פשוט להיות שם עם הלב בענווה.

ורק להקשיב ללב שזועק שזה כל מה שהוא צריך עכשיו.

נוכחות והקשבה.

(חשוב לי לומר שאין בדברים שלי כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אי מי, במיוחד לא כלפי כותב התגובה. נעזרתי בתגובה הזו כדי להמשיך לעולם את המילים שביקשו לצאת ולעורר על מה שהתבקש).

אפשר לתת מקום ללב לזעוק את בדידותו כמה שרוצים גם לקבל את המקום הזה באהבה ובהכלה.

השאלה שלי היא האם זה משהו שמזיז קדימה.

אם חברויות אמת משמעותיות וזמינות אכן יכולות לתת מענה הולם, אז למה לא, אם זה עובד זה עובד.

אלא שעל־סמך המצב שמתאר פותח השרשור, מה אפשר לייעץ בכיוון הזה? לפנות לאנשים ברחוב? לעבור על האלפון מבית הספר ולנסות לחדש חברויות נשכחות? לחפש חברים במרשתת? כאילו, אין בעיה, אם זה עובד, זה עובד...

כשהמשאבים האלה אינם זמינים אפשר אכן להיות שקוע במשבר קיומי, אבל חושבני שאין זו גזירת גורל כי אפשר לעשות גם מסע אל הנפש פנימה ולמצוא שם באר מים חיים. אם אין לחם נאכל עוגות.

במקור קראתי את הרעיון ביחס להפרעת אישיות גבולית שזה מצב שבו הצורך לא יודע שובע לכן בלתי־פתיר באמצעים חיצוניים ברמה הגיונית. מה שמצריך שינוי מערכתי. כלומר אם הדרך הזו חסומה אז מנסים משהו אחר. לא באתי לשלול שום גישה או רעיון אחר אלא רק לתת את הכיוון שלי בתקווה שהוא יכול לעזור כחלק ממגוון רעיונות.

///

במאמר מוסגר כחתול זמני איני חברתי במיוחד לכן "פשוט תראו אותי" פשוט לא אינטואיטיבי בשבילי ברמה שזה לא ממש אומר לי כלום. כאילו, אני מבין שלאנשים אחרים זה כן מובן מאליו... אבל זאת דווקא ההזדמנות שלי לנצל את מקומי המוזר כנקודת ארכימדס להציע מבט שונה גם אם הוא קצת מתכתי ופרגמטי מהמצופה.

הכתיבה שלי נבעה ממקום אחר, ולא ממקום שמבקש לתת עצה או פתרון מעשי. אם הייתי רוצה להשיא עצה הייתי עושה את זה באופן מכוון ומדוייק לשואל, ובמרחב שמאפשר לו להרגיש בנח לשתף באמת מה שיושב על הלב ולא בפורום ציבורי.

הכתיבה שלי באה לעורר אותנו להיות יותר ברגישות ותשומת לב שכשפוגשים אדם שזועק אני צריך מישהו אנושי שיהיה בנוכחות, לחפש את הדרך איך להיות עבורו באופן שייטיב איתו באמת, כמו שהוא צריך.

לא כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך להתמודד בלעדינו.

ובמחילה מראש, אני לא אכנס לניתוחים לגבי כל העניינים שהבאת, למרות שיש לי מה לומר, מהסיבה הפשוטה שזה לא העניין שלי כרגע.

העניין שלי הוא לומר שמעבר לכל הניתוחים והכלים הנפלאים שיכולים להיות בעולם לתמיכה אישית ופנימית במצבים שונים, והם אכן יכולים להיות משמעותיים ותומכים, בנקודת היסוד יש לכולנו לב ורגש וצורך אנושי... ושנזכור את זה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים