"ורב תבואות בכח שור" השור אחראי לחרישה, דישה, טחינה, עצירת שמן, ומשיכת עגלות. כל מה שאנו משתמשים בו במנוע של היום. כלומר השור מייצג את הכוח החייתי של בניית המציאות. וגם יוסף כשבט שמהווה עמוד השדרה הלאומי של עם ישראל נמשל לשור. עם ישראל בחטא העגל לא התאמץ לצאת מהגדרות אנושיות לה', אלא עבד אותו כמי שכל תפקידו הוא להיות דמות אפקטיבית ללאומיות הישראלית "אלה *אלוקיך ישראל*" ותו לא, בניגוד ל"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". מאחר שהשור הוא המייצג של אפיקטיביות במציאות, עשו פסל של שור ועבדו דרכו את ה'.

לא שאני פוסל מה שאתה אומר... אבל מה שכתבתי יכול להיות מאד נכון

שוב, אלא אם כן אתה מהתקופה ההיא ויכול להכחיש בוודאות

תאר לך חברה חקלאית שהשור הוא המנוע שלה. תחשוב שללא שור אין חיים, אין חרישה ואין דישה. שור הוא הבהמה המבוייתת הכי חזקה שיש שניתנת לאילוף כך שתבצע פקודות של הנעת דברים. זה לא רעיון שלי, אלא של הקבלה והרב קוק.  יוסף עצמו נמשל לשור בתורה בברכת משה.  באופן כללי העריכו חיות לפי עצמתם,  אריה אמנם יותר חזק, אבל בלתי ניתן לאילוף ולמשיכת מחרשה.

ואפילו יותר. כי מצרים היא בעיקר ארץ רק חקלאית, בעוד שאצלינו היו גם עדרים של שוורים של דוד שסתם רעו ביערות השרון לצורך אכילת בשר (דברי הימים)

היו להם כל מיני אלים מוזרים עם כל מיני צורות של בעלי חיים...

הבונה והיוצר במציאות. לא סתם פר מלשון פוריות

או שסתם התעלמת וניצלת את הבמה לכתוב את דעתך.. מה קשור שור (או עגל) לאהבה לדוגמא?

שבגלל שלמצרים היו כמה אלילים חקלאיים כי מצרים היא ארץ שהחקלאות היא הבסיס שלה, אז לא היה להם סמל שור.   בעוד שאלת האהבה שקשורה גם לפוריות קשורה לחיה שמייצגת אפיקטיביות יצירה ופוריות.  ולהבדיל אלף הבדלות בין הטהור לטמא,  יוסף שקשור לשור קשור לכוח ההולדה והפוריות של קדושת הברית 

מה זה בלבלת אותי 😑

תן סימן שקראת והאם אתה חולק או מסכים או רוצה להוסיף.

אם אתה פשוט כותב ישר את דעתך בלי שום התייחסות לנאמר זה מרגיש כמו התעלמות.

לפעם הבאה...

תראה בויקיפדיה על אלים של מצרים,קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא קשר בין הבעל חיים למה שהוא מייצג אצלם כאל

הנחת מוצא ראשונה מבחינתי היא שביקורת המקרא היא אסכולה פסודו-מדעית ואולטרה מגמתית שהאקסיומות שלה תמיד יובילו אותה להנחות מראש שלה.

הנחת מוצא שניה היא שהתורה לא שמה בראש התיעדוף את האמינות ההיסטורית. מכיוון שהתורה היא נשמת ישראל ולא ספר היסטוריה היא לא טורחת לבסס אמינות כרונולוגית היסטורית לפרטי פרטים. (התורה = החומש, אבל גם הגמרא ומדרשי חז"ל)

-

אני חושב ש*צריך* להסתמך על מידע מביקורת המקרא בשביל לפתח הבנה נרטיבית מפותחת יותר של הרעיונות הרוחניים בתורה. כלומר כשאני אלמד על מעשה העגל - קודם כל אסתמך על הפגם המהותי במעשה: מה מגלם מהותית עגל, למה דווקא עגל, מה זה "עלה שור עלה" ביחס ליוסף, ובכללי כמו שקעלעברימבאר כיוון - מה חז"ל, והראשוהים והאחרונים חשבו על העגל.

אחר כך אתחשב במימד ההיסטורי אותנטי מציאותי. עם ישראל שעמד במעמד הר סיני הכיר ריטואלים של עבודות זרות כמו שאני עומד בתפילת 18 אבל גם יודע בנפרד להסביר מה זה "סקיבידי טוילט". כלומר אותו עם נשגב ופנימי עמד בעולם שבו בפועל עבדו ע"ז, וכידוע הוא גם בעצמו נפל לסקיבידיטוילט בעצמו.

יש עמדה מרכזית ידועה בביקורת המקרא שגורסת שהיהדות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום שה' הוא האל היחיד שבחר בעם ישראל - זו המצאה, ושלמעשה היתה "דת ישראלית קדומה" של העם היושב בציון לפני דורו של דוד המלך שדגל בפוליתאיזם, ריבוי אלים. אחת ההוכחות החזקות של ביקורת המקרא היא כד עתיק שנמצא בחורבות תימן ובו כתוב "ליקוק ולאשרתו", ולידם רואים עגל.

כלומר סימבול העגל היה נוכח מבחינת האלילויות בסמיכות תרבותית סימבולית כלשהי לה'.

הדת הישראלית הקדומה – ויקיפדיה

אבל זה עושה בלאגן. יש גם פרשנות ביקורתית *מאוד* מרשימה על מגילת הסתר שמציגה את הדמויות על פי הפנתאון העילמי והבבלי. חייב להודות שזה לא עשה לי טוב ללמוד על זה, והגם שאני עדיין סבור שמרדכי ואסתר הם דמויות אותנטיות היסטורית - המהלך שם הציג פרשנות ביקורתית ברמה גבוהה

על ה' ואשרתו זה הוכחה למונתאיזם.

אשרה היא אשתו של בורא העולם לפי הכנענים. אם ישראל סגדו לה כאשתו של ה', מכאן מוכח שהם הרמינו שאלוקי ישראל הוא בורא העולם, תפיסה שלא היתה בשום מיתולוגיה שהאל הלאומי הוא בורא העולם.

כתוב במפורש שישראל בדורות חוטאים סגדו לעוד אלילים חוץ מה' ועדיין האמינו שהוא הבורא ויצר אלים אחרים, עבדו את הבעל אשרה ועוד.

וכתוב שמנשה המלך שם את פסל האשרה בתוך ההיכל לצד ארון הברית, ואת שאר האלילים בעזרה. אם הוא שם את מי שנתפסת כאשתו של בורא העולם (בטעות) לצד הארון שמייצג את השראת השכינה של ה', משמע מנשה האמין שה' הוא בורא העולם. כך שהכתובת על אשרתו לא מחדשת כלןם ממה שכתוב בתנך ודווקא מוכיחה את המונותאיזם

את הפנתיאון זה משחק סטטיסטי נחמד.

תכנס לפורום שר הטבעות שם "הוכחתי" (בצחוק כמובן) לפני כמה ימים כביכול שטולקין היה נביא כי חזה את מאבקי הציונות והערבים ושההוביט שנכתב בשנות ה20 זה משל לציונות מבלפור עד הקמת המדינה אחד לאחד.

סטטיסטית אפשר לטעון על כל סיפור חמישי שהוא מקביל לכל מיני דברים שתרצה. ולהקביל את שלגיה למעשה בבת מלך של רבי נחמן ולטעון ששלגיה זה סודות קבליים עליונים

לא שאני שש לגונן על ביקורת המקרא, כמו שאמרתי אני חושב שלהם חסרה יותר הגינות מאשר לשמרנים + הם לא פגשו קודש ולכן לא יודעים שהתנ"ך עמוק.

תקרא

https://www.thmrsite.com/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94-7/

חוץ מזה שאלילות מבוססת על תכנים נשפיים אוניברסליים, למשל היחס הקמאי בנפש לנחש יצר בכל התרבויות נחשים מעופפים טובים.  חוץ מזה שהיו קוסמים אצל עובדי האלילים שאכן ראו תכנים רוחניים אמיתיים אך באופן מעוות, והאלילות הושפעה מנביאים שקדמו לאברהם כמו שם ועבר

גם אם עדיין לא היה משכן מקדש ומלכות בית דוד

השטח שבתוך הקו הירוק חוץ מהעם היהודי?

חנוכה ופורים השם צריך להיות על שם המאורע שקרה באותו יום, ולא על פי מהות היום. כמו "יום חנוכת המזבח" או "יום הפור (שהפיל המן)". אז אולי "יום ההכרזה" או "יום החירות"

חג הגאולה
 

אני בעד 'קרטסים'

חגיגה?

Avodah Zarah 1
 

(בנוגע לשאלה השניה, ראה תענית ל עמוד א ורשי דיבור המתחיל 'מחגה')

שכבשה אותה.

ואילו ביום העצמאות אנו חוגגים על יציאה משעבוד מלכויות, לא על הקמת הממשלה הזמנית. שהרי לא קבעו חג ולא אמרו הלל לא בהמלכת שאול ולא בהמלכת דוד

"שבירת עול" "יציאה משעבוד מלכויות" "חופש" "פדות" "גאולה מ- " . כלומר על דרך השלילה ממה יצאנו, ולא על דרך החיוב מה קרה לנו. עצמאות היא מילה מקבילה לחירות, אלא שהיא מודרנית ומחודשת

ולא על דרך החיוב: "ו*לא* נמסרנה ביד זולתי מן האומות או לשממה", ולא "נחיל עליה שלטון"

לדבר ע "תפיסת שלטון" שהרי לא היה שום שופט שתפס את השלטון אלא איש הישר בעיניו יעשה אבל עדיין היינו בחירות משעבוד מלכויות בארץ

ומזרבבים את הזרבובית

תשתחרר

כנס לאווירה

יותר נכון "נשמע לי צורם"

נדב ואביהוא עשו את זה לכבוד עבודת ה'. אבל לא על פי ההלכה.

דיבורים בתפילה, זה יותר כמו ביזוי המקדש שהיה 

...ההשוואה שלך לא נכונה ונובעת מדרך מחשבה מסויימת.

מי שכבר נמצא בבית הכנסת כמו נדב ואביהוא עושה את זה לכבוד השם

אבל כילוד אשה נופל בדיבור  או באמירת אמן בקול רם הרבה מעבר לקולו של

שליח ציבור דבר שאסור לפי ההלכה או שאומר ברוך הוא וברוך שמו במקום שלא צריך לאמר.

כל הדוגמאות הללו הם האש הזרה של תקופת הגלות.

לא לפי מה שהוא ציווה. מה שנדב ואביהו עשו - זה להביא אש שד' לא ציווה להביא.

יש מהלך יפה, שמצביע על כך שמיד אחר כך אהרון לכאורה עושה אותו דבר - מחדש מעצמו מה שלא נאמר לו ושורף את החטאת, ואפילו בלי לשאול את משה. ולכן משה כועס, אבל כשהוא שומע את ההסבר של אהרון הוטב בעיניו
 

מה שמלמד אותנו שלפעמים ה' דווקא כן מצפה מאיתנו להפעיל שיקול דעת ולעשות לא רק מה שנאמר. ואז צריך לחפש את ההבדל שבגללו נדב ואביהוא כן נענשו (אולי היוזמה מול ההיקלעות לסיטואציה, אולי המוטיבציה והמטרה, אולי חילוק אחר)

…ההקבלה שלי בין אש זרה של נדב ואביהו לבין

דיבור בתפילה?

מחילה אם השתמע אחרת

(הערתי רק על הפרשנות של היסטורי לחטא נדב ואביהוא)

אבל אם להחזיר את הדיון למסלול פרודוקטיבי - זה יהיה מעניין אם תרצה להתייחס למהלך שהזכרתי, ולספר את החילוק שלך בין מעשה נדב ואביהוא לשריפת החטאת 
 

(כמובן, אתה לא חייב. ואני לא בעמדה מתווכחת או משהו, פשוט מעניין אותי לשמוע. גם מאחרים, אם מישהו קורא את זה )

..

…. לא יותר מזה. אהרון פשוט היה אבל על בניו.

כשיש קונפליקט בין שני מצוות אזי אנו יכולים להפעיל יוזמה אישית אבל רק אז.

חילוק יפה

… שכל עוד המת לא נקבר האבלים פטורים מתפילין ותפילה כי הם עסוקים בעסקי הלוויה.

זה עוד הבט של קשר בין תפילות לקורבנות מה שמחזק את טענתי לגבי אש זרה ודיבור חולין בתפילה.

'למענך פתן, אל תקרב לנשכני,

לא סרטן אנכי,

רק צבת לוהט אדמוני.

ומה על הגבעה שם,

חרש ציד אדוני, והוא קם'.
 

(פנקס "ראשון ליפו" פיסקה קי4)

במדור מדרשיר

כאילו לא היה לי זמן לפתוח סתם הסתקרנתי

בעיקר שינויים קטנים בנוסח (לפעמים במטרה להקל על הקריאה או לתקן פליטות קולמוס, לפעמים בעקבות העריכות של הרציה והרב הנזיר באורות למיניהם)

אבל בהוצאה החדשה של מוסד הרב קוק (תש"פ) יש בתחילת כל פיסקה תמצות של הרעיון המרכזי שלה, ויש גם הרבה הערות ודברים כאלו

רק מהכבשים?

ב. איך מסדרים את החלוקה בין מצה לפסח בספר מדבר שור (בין סגולה לשימוש) , לבין החלוקה בין פסח למצה בעולת ראיה ובמאמרי הראיה (בין נשמתי לחברתי)?

@הסטורי 

@טיפות של אור 

רב. והוא אמר לי : הנשמה הכלל ישראלית יוצרת תועלת שימושית לתיקון האומות.

אבל לא משכנע. אם כבר זה אמור להיות הפוך

מה שר"ע רבי טרפון ושות' היו מסובים

עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית

א': האם תחילת זמן או סוף זמן?

ב': אליבא דמאן??? בערך כל התנאים נחלקו מתי תחילת/סוף זמן ק"ש

תחילת זמן, ותלמידם אמרו להם שהגיע זמן לקרוא ק"ש ומאוחר יותר להתפלל ותיקין וזריזין מקדימין למצוות. מה גם שכנראה אין מצווה לספר יציאת מצרים בפסח ביום, רק בלילה.
 

ב. אולי זה היה משיכיר. כי נשמע שהם לא שמו לב לאור שכבר התחיל. אבל בבית פנימי עם חלונות קטנים גם לא תמיד שמים לב לנץ. אבל זה יכול להיות גם עלות השחר ותלמידיהם היו בחוץ או ראו דרך החלון

א' ראב"ע סובר שפסח מצוותו עד חצות מדין דאורייתא ולא מצד גזירת חכמים להרחיק מן העבירה ות"ל בעבור זה בשעה ש(פסח) מצה ומרור מונחים לפניך סתם נקודה למחשבה

ב' ת"ק של המשנה סובר משיכיר בין תכלת ללבן ר"ע בין חמור לערוד

עוד שאלה האם בסוף חכמים הודו לבן זומא לגבי הזכרת יצ"מ בלילות

והאם בן זומא חולק על חכמים (לפחות בה"א של התוספתא משמע שכן אבל האם הודה להם?)

"תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח" ע"ש

א. אולי כבר סנהדרין פסקו שלא כרבי אלעזר בן עזריה?

וגם אם לא. הוא זרם איתם והם סיפרו עד הבוקר.

ב. עובדה שאנו אומרים בלילות הזכרת יציאת מצרים.

עיין מהרל תפארת ישראל החצי השני של פרק נב, שמסביר שגם בן זומא סובר שלימות המשיח מזכירים.

אלא שלא צריך דרשה לזה כי זה ברור מאליו