אולי זאת הסיבה שבחטא העגל עשו דווקא עגל?מבקש אמונה

ראיתי תמונה ממוזאון של ממצאים ממצרים העתיקה, פסל בצורה של עגל

וכתוב שזה היה אצל המצרים "אלת האהבה וההגנה"

 

ודווקא במצב שמחפשים תחליף למשה רבינו שילך לפניהם וכו' הם עושים דווקא צורה של עגל

שור זה המנוע של ימי קדם,קעלעברימבאר

"ורב תבואות בכח שור" השור אחראי לחרישה, דישה, טחינה, עצירת שמן, ומשיכת עגלות. כל מה שאנו משתמשים בו במנוע של היום. כלומר השור מייצג את הכוח החייתי של בניית המציאות. וגם יוסף כשבט שמהווה עמוד השדרה הלאומי של עם ישראל נמשל לשור. עם ישראל בחטא העגל לא התאמץ לצאת מהגדרות אנושיות לה', אלא עבד אותו כמי שכל תפקידו הוא להיות דמות אפקטיבית ללאומיות הישראלית "אלה *אלוקיך ישראל*" ותו לא, בניגוד ל"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". מאחר שהשור הוא המייצג של אפיקטיביות במציאות, עשו פסל של שור ועבדו דרכו את ה'.

נשמע שהיית חי בתקופה ההיא ויודע בדיוק מה חשבומבקש אמונה

לא שאני פוסל מה שאתה אומר... אבל מה שכתבתי יכול להיות מאד נכון

שוב, אלא אם כן אתה מהתקופה ההיא ויכול להכחיש בוודאות

זה פסוק ממשלי "ורב תבואות בכוח שור".קעלעברימבאר

תאר לך חברה חקלאית שהשור הוא המנוע שלה. תחשוב שללא שור אין חיים, אין חרישה ואין דישה. שור הוא הבהמה המבוייתת הכי חזקה שיש שניתנת לאילוף כך שתבצע פקודות של הנעת דברים. זה לא רעיון שלי, אלא של הקבלה והרב קוק.  יוסף עצמו נמשל לשור בתורה בברכת משה.  באופן כללי העריכו חיות לפי עצמתם,  אריה אמנם יותר חזק, אבל בלתי ניתן לאילוף ולמשיכת מחרשה.

מי אמר שהמצרים או הערב רב חשבו כמו שלמה המלךמבקש אמונה
כי גם אצלם השור היה המנוע היחיד בחקלאות,קעלעברימבאר

ואפילו יותר. כי מצרים היא בעיקר ארץ רק חקלאית, בעוד שאצלינו היו גם עדרים של שוורים של דוד שסתם רעו ביערות השרון לצורך אכילת בשר (דברי הימים)

אני לא מבין מה הקשרמבקש אמונה

היו להם כל מיני אלים מוזרים עם כל מיני צורות של בעלי חיים...

זה אומר שהסגידה לשור בימי קדם היתה סגידה לכוחקעלעברימבאר

הבונה והיוצר במציאות. לא סתם פר מלשון פוריות

ראית מה כתבתי שהשור סימל אצלם?מבקש אמונה

או שסתם התעלמת וניצלת את הבמה לכתוב את דעתך.. מה קשור שור (או עגל) לאהבה לדוגמא?

כן. ייתכןקעלעברימבאר

שבגלל שלמצרים היו כמה אלילים חקלאיים כי מצרים היא ארץ שהחקלאות היא הבסיס שלה, אז לא היה להם סמל שור.   בעוד שאלת האהבה שקשורה גם לפוריות קשורה לחיה שמייצגת אפיקטיביות יצירה ופוריות.  ולהבדיל אלף הבדלות בין הטהור לטמא,  יוסף שקשור לשור קשור לכוח ההולדה והפוריות של קדושת הברית 

אז אתה מסכים עם ההשערה?מבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך כ"ט בתמוז תשפ"ה 15:54

מה זה בלבלת אותי 😑

אמרתי שהמצרים עצמם סגדוקעלעברימבאר
לשור כסגידה לאותו כוח שהקבלה אמרה שמייצג את השור
אחלה 💪מבקש אמונהאחרונה
לא התעלמתי, רק נתתי הסברקעלעברימבאר
מחילה אם היתה תחושת התעלמות קעלעברימבאר
👍 כשאתה מגיב על משהומבקש אמונה

תן סימן שקראת והאם אתה חולק או מסכים או רוצה להוסיף.

אם אתה פשוט כותב ישר את דעתך בלי שום התייחסות לנאמר זה מרגיש כמו התעלמות.

לפעם הבאה...

אהבהקעלעברימבאר
בעולם האלילי קשורה לעריות ופוריות וזה תמיד אצלם הולך יחד.  שור קשור לכוח הפורה המוליד והיוצר במציאות שהרי הוא הבונה את המציאות והמפרה את הקרקע בחרישתו ודישתו. בניגוד לאריות כבשים עיזים חמורים גמלים וסוסים שלא
מה אריה מייצג אצלך ואצל שאר האדם? עוצמה או תמימות?קעלעברימבאר
בדרך כלל כל אל היה קשור לבעל חיים שמאפיין אותוקעלעברימבאר
חוששני שאתה לגמרי טועהמבקש אמונה

תראה בויקיפדיה על אלים של מצרים,קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא קשר בין הבעל חיים למה שהוא מייצג אצלם כאל

אני מסתבך מול זה המוןצדיק יסוד עלום

הנחת מוצא ראשונה מבחינתי היא שביקורת המקרא היא אסכולה פסודו-מדעית ואולטרה מגמתית שהאקסיומות שלה תמיד יובילו אותה להנחות מראש שלה.


הנחת מוצא שניה היא שהתורה לא שמה בראש התיעדוף את האמינות ההיסטורית. מכיוון שהתורה היא נשמת ישראל ולא ספר היסטוריה היא לא טורחת לבסס אמינות כרונולוגית היסטורית לפרטי פרטים. (התורה = החומש, אבל גם הגמרא ומדרשי חז"ל)

-


אני חושב ש*צריך* להסתמך על מידע מביקורת המקרא בשביל לפתח הבנה נרטיבית מפותחת יותר של הרעיונות הרוחניים בתורה. כלומר כשאני אלמד על מעשה העגל - קודם כל אסתמך על הפגם המהותי במעשה: מה מגלם מהותית עגל, למה דווקא עגל, מה זה "עלה שור עלה" ביחס ליוסף, ובכללי כמו שקעלעברימבאר כיוון - מה חז"ל, והראשוהים והאחרונים חשבו על העגל.

אחר כך אתחשב במימד ההיסטורי אותנטי מציאותי. עם ישראל שעמד במעמד הר סיני הכיר ריטואלים של עבודות זרות כמו שאני עומד בתפילת 18 אבל גם יודע בנפרד להסביר מה זה "סקיבידי טוילט". כלומר אותו עם נשגב ופנימי עמד בעולם שבו בפועל עבדו ע"ז, וכידוע הוא גם בעצמו נפל לסקיבידיטוילט בעצמו.


יש עמדה מרכזית ידועה בביקורת המקרא שגורסת שהיהדות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום שה' הוא האל היחיד שבחר בעם ישראל - זו המצאה, ושלמעשה היתה "דת ישראלית קדומה" של העם היושב בציון לפני דורו של דוד המלך שדגל בפוליתאיזם, ריבוי אלים. אחת ההוכחות החזקות של ביקורת המקרא היא כד עתיק שנמצא בחורבות תימן ובו כתוב "ליקוק ולאשרתו", ולידם רואים עגל.

כלומר סימבול העגל היה נוכח מבחינת האלילויות בסמיכות תרבותית סימבולית כלשהי לה'.


הדת הישראלית הקדומה – ויקיפדיה


אבל זה עושה בלאגן. יש גם פרשנות ביקורתית *מאוד* מרשימה על מגילת הסתר שמציגה את הדמויות על פי הפנתאון העילמי והבבלי. חייב להודות שזה לא עשה לי טוב ללמוד על זה, והגם שאני עדיין סבור שמרדכי ואסתר הם דמויות אותנטיות היסטורית - המהלך שם הציג פרשנות ביקורתית ברמה גבוהה

דווקא הכתובתקעלעברימבאר

על ה' ואשרתו זה הוכחה למונתאיזם.


אשרה היא אשתו של בורא העולם לפי הכנענים. אם ישראל סגדו לה כאשתו של ה', מכאן מוכח שהם הרמינו שאלוקי ישראל הוא בורא העולם, תפיסה שלא היתה בשום מיתולוגיה שהאל הלאומי הוא בורא העולם.

כתוב במפורש שישראל בדורות חוטאים סגדו לעוד אלילים חוץ מה' ועדיין האמינו שהוא הבורא ויצר אלים אחרים, עבדו את הבעל אשרה ועוד.

וכתוב שמנשה המלך שם את פסל האשרה בתוך ההיכל לצד ארון הברית, ואת שאר האלילים בעזרה. אם הוא שם את מי שנתפסת כאשתו של בורא העולם (בטעות) לצד הארון שמייצג את השראת השכינה של ה', משמע מנשה האמין שה' הוא בורא העולם. כך שהכתובת על אשרתו לא מחדשת כלןם ממה שכתוב בתנך ודווקא מוכיחה את המונותאיזם

מגילת אסתר שהציגהקעלעברימבאר

את הפנתיאון זה משחק סטטיסטי נחמד.

תכנס לפורום שר הטבעות שם "הוכחתי" (בצחוק כמובן) לפני כמה ימים כביכול שטולקין היה נביא כי חזה את מאבקי הציונות והערבים ושההוביט שנכתב בשנות ה20 זה משל לציונות מבלפור עד הקמת המדינה אחד לאחד.


סטטיסטית אפשר לטעון על כל סיפור חמישי שהוא מקביל לכל מיני דברים שתרצה. ולהקביל את שלגיה למעשה בבת מלך של רבי נחמן ולטעון ששלגיה זה סודות קבליים עליונים


בעיניי זה לא סטטיסטיצדיק יסוד עלום

לא שאני שש לגונן על ביקורת המקרא, כמו שאמרתי אני חושב שלהם חסרה יותר הגינות מאשר לשמרנים + הם לא פגשו קודש ולכן לא יודעים שהתנ"ך עמוק.


תקרא

https://www.thmrsite.com/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94-7/

לעיתים נראים דברים לא מקריים שססטיסטית הםקעלעברימבאר
צירופי מקרים. כמו הדילוגים בתנך וגמיטריות.


חוץ מזה שאלילות מבוססת על תכנים נשפיים אוניברסליים, למשל היחס הקמאי בנפש לנחש יצר בכל התרבויות נחשים מעופפים טובים.  חוץ מזה שהיו קוסמים אצל עובדי האלילים שאכן ראו תכנים רוחניים אמיתיים אך באופן מעוות, והאלילות הושפעה מנביאים שקדמו לאברהם כמו שם ועבר

יתכן מאודארץ השוקולד
מעניין
מלאכות המשכןילדה של אבא

לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.

לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?

זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?

לחם הפניםנקדימון
הכנת הפשתן והצבעיםעזריאל ברגראחרונה
המלך אחאב נהרג על המרכבהכְּקֶדֶם
זה מסר ליהוא שיציית לחוקי התנועהקעלעברימבאר
כְּקֶדֶםאחרונה
שילוח הקןצע

שאלה ממש בסיסית.

לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.

טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?

בדרך כלל לא..פתית שלג

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

כנראה שלאטיפות של אוראחרונה

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

 

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחפשת פירוש לתורה 'איה' של רבה"קאשר ברא
מעדיפה בקובץ שניתן להוריד 
....צאצא

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

לא מכיר את ליקוטי מוהרן. איזו תורה זו? תודה.צע
ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה י"באשר בראאחרונה
מכוון שאנו מברכים….סיעתא דשמייא1
…. ברכות התורה כל בוקר מדוע אנו צריכים לברך שוב כשאנחנו עולים לתורה בשבתות , ימי שני, ימי חמישי וכדומה?
לזכרוני הראשון מדאוריתאקעלעברימבאר
ובעליה לתורה מדרבנן
הכל מדרבנן…סיעתא דשמייא1

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

נוסח הברכה תוקן בידי חכמים. אבל החיוב לברךקעלעברימבאר

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

יש סידורים בהם קוראים ציתותים…סיעתא דשמייא1
…. מהתורה לפני ברכות התורה בבוקר. התנאי הוא שלפני הציתות יהיו המילים "שנאמר" "כאמור" .
יש על זה שאגת אריה נפלאחתול זמני

קראתי השתכנעתי

הלכתי לקרואטיפות של אוראחרונה
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 22:42

נחמד מאוד

 

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

שאלה מעניינתטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ' בתמוז תשפ"ו 16:32

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

ולא היו אחרים שטענו על "ספק ברכות להקל"?…סיעתא דשמייא1

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

יש לראשונים כמה הוכחות יפות (שכך נתקן)טיפות של אור

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

 

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

כנראה שכל הברכות שמברכים…סיעתא דשמייא1

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

מה בדיוק הנס בסיפור שופרסם ב"שיחת השבוע"?shaulreznik

""נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.

אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".

אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".

באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.

התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל".

https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=22484&CategoryID=5140

 

הנס הוא שהאישה הגיעה משום מקום ונעלמה כלעומת שבאה (אליהו הנביא? אתמהה)? הנס הוא שעצה הכה מקורית שלה עזרה? שהתינוק אכל לשלשת והבריא במקום להקיא ולמות מהרעלה?

באופן כללי, הסיפור השבועי בעלון חב"ד תמיד מציגפ.א.
ומביא אירועים שהסתיימו לטובה בדרך של נס ולא משהו טבעי.  
נשמע שהתשובה היא כן לשלושת השאלותנקדימוןאחרונה
האבלות של בין המיצרים - על הצרות או שמא על החטאים?פינג פונג

זוכר אני כמה פעמים בתשעה באב, שהיה לי נורא קשה להזדהות עם עניין האבלות, וברור לי שזה לא רק אני. הרי יש לנו כיום מדינה חזקה ומשגשגת, ברוך ה'. ותיאורי הזוועות של מגילת איכה והקינות הם עניין של העבר, וקשה להתחבר לכך שהאבלות רלוונטית ואקטואלית. אז נכון, בית מקדשנו טרם נבנה, וחסרות המלכות והנבואה, הסנהדרין והטהרה - אך כל העת מרגיש שמתקדמים קמעא קמעא במסלול הגאולה.


ואז נפל לי האסימון - האבלות שלנו הוא על החטאים -


כמתואר בעזרא:

"וַיָּ֣קׇם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹקים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃"


בעצם עיקר הצער והאבלות כיום, (ואולי גם בעבר) - הוא לא על צרות הכלל, שמרגיש שהם בעיקר נחלת העבר, (מבלי לשכוח לרגע את אסונות המלחמה, ופיגועים, אך זה לא אותו דבר) אלא על עוונות בית ישראל - על חילולי השבת, הפריצות האיומה, על מליוני ילדים יהודים שמתחנכים לחיים שלא על פי התורה, על אי שמירת טהרת המשפחה, על ההתבוללת הנוראית - (ממש כמו שעזרא התאבל).


ואולי צריך להתאבל עוד יותר דווקא על עוונותם של מי שהתחנכו לשמירת מצוות, דתיים ודתל"שים, עבירות שפחות שייך לגביהם לימוד הזכות הגדול של 'תינוקות שנשבו'.


מאז שעלתה בי תובנה זו - אני מצליח מאד להתחבר לאבלות ולעבודת ה' של בין המיצרים. אני מבין שזה רלוונטי מאד - גם כיום בדור תחיית אומתנו.


אשמח לשמוע אם מישהו מסכים/ חולק עלי - בעיניי זו אמת פשוטה וברורה.


שנזכה להימנות על "הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת".



*

נספח - דרשה שלי לרגל יז בתמוז וחטא העגל


עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃


עַל־זֶה - כמו שנאמר -  "אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃"


עַל־אֵ֖לֶּה - כמו שנאמר - וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"


"עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם"


צום מועיל ורצוי לה'


מקור מספר נפש החיים עליו מתבססת טענתיפינג פונג

נפש החיים שער ב פרק יב


"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.


כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

יפה מאוד. הדברים מפורשים ברמב"ם הלכות תעניתהסטורי

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

 

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

 

מכיר את הרמב"ם, אך זו לא ראייה גמורה למה שכתבתיפינג פונג
אני טענתי שמעבר לאחת המטרות הברורות של תקופה זו - לעורר כל יחיד לתשובה - כמפורש ברמב"ם - האבלות עצמה היא אבלות על חטאי הציבור. על המצב הרוחני הירוד של עם ישראל.
זו דעתךמי האיש? הח"ח!

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור

לא הבנתי בדיוק למה אתה מתכווןפינג פונגאחרונה
תרצה להרחיב?
בין המצרים!!!אשר ברא
שתפו מקורות להתחזקות וכיסופים לבית המקדש.

אולי יעניין אותך