רשות האדם שגר שם, לא רשות הבעלים.

בחוק כתובים המקרים שבהם מותר לשוטר להיכנס גם ללא צו:

25. (א)

שוטר רשאי, בלא צו חיפוש, להיכנס ולחפש בכל בית או מקום אם –

(1)

יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב;

(2)

תופש הבית או המקום פונה לעזרת המשטרה;

(3)

אדם המצוי שם פונה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה;

(4)

השוטר רודף אחרי אדם המתחמק ממעצר או נמלט ממשמורת חוקית.

(ב)

נוסף על האמור בסעיף קטן (א), החל מיום כ"ד באייר התשפ"ג (15 במאי 2023) עד יום ט"ו בתמוז התשפ"ו (30 ביוני 2026) (בסעיף זה – תקופת הוראת השעה), שוטר רשאי, בלא צו חיפוש, להיכנס ולחפש בכל בית או מקום אם –

(1)

התעורר חשד סביר זה מקרוב שיש בבית או במקום נשק או חלק מהותי בנשק העשוי לשמש ראיה לביצוע עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, אם אי-ביצוע החיפוש באופן מיידי יסכל את מטרת החיפוש, ולא ניתן לקבל צו חיפוש לנוכח הצורך לבצע את החיפוש באופן מיידי כדי למנוע את העלמת הראיה או הפגיעה בה;

(2)

התעורר חשד סביר זה מקרוב שיש בבית או במקום תיעוד או מצלמה העשויים לשמש ראיה לביצוע פשע חמור או עבירה לפי סעיפים 144(א), (ב) או 340א(ב) לחוק העונשין, אם אי-ביצוע החיפוש באופן מיידי יסכל את מטרת החיפוש, ולא ניתן לקבל צו חיפוש לנוכח הצורך לבצע את החיפוש באופן מיידי כדי למנוע את העלמת הראייה או הפגיעה בה;

לקרוע רשתות זה לא פשע, אין בתוך הבית אדם שקורא לעזרת המשטרה, אין חשד שיש בבית נשק, אז לשוטר אסור להיכנס ללא צו...

אפילו אם הדלת לא נעולה אסור לו להיכנס.

בקשר לחוזה שעומד להסתיים:

אם הוא לא מתכוון לצאת, אז תנחומיי. מדינת ישראל היא גן עדן לפושעים מהסוג הזה, יש דיירים שלא מפנים את הבית וגם אחרי שיש צו של בית משפט המשטרה מסרבת לפנותם בכוח.

ואם אפילו רק תחשוב להחליף מנעול, אתה עלול בעצמך להישפט על הסגת גבול והתפרצות (הסגת גבול לבית שלך, עם כמה שזה מגוחך).

לשבור ידיות של דלתות?

חוץ מזה, הם לא אמורים אפילו לשלוח לו זימון לחקירה?

מוזר, שבמדינה בה כל ציוץ של גרושה כמה היא "מרגישה מאוימת" כי לפני 10 שנים היא הרביצה לגרוש והוא דחף אותה כהגנה מקפיץ כוחות קומנדו, מוזר שדברים כאלו לא מטופלים...

"עבירה" זה מושג כללי שאומר "משהו שאסור לעשות",

והעבירות נחלקות לשלושה סוגים:

סיווג עבירות [תיקון: תשנ"ד־4]

אלה סוגי העבירות לפי חומרתן:

(1)

”פשע“ – עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים;

(2)

”עוון“ – עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים; ואם העונש הוא קנס בלבד – קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום;

(3)

”חטא“ – עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, ואם העונש הוא קנס בלבד – קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום.

כלומר אם השוטר רוצה להיכנס בלי צו, צריך שיהיה חשד סביר וממשי שיש בבית עבירה שהעונש עליה הוא מעל 3 שנות מאסר.

בחירת המילים בחוק היא לא מקרית:

אם מישהו מתוך הבית מתקשר ומבקש עזרה, אז שוטר יכול להיכנס בכל סוג של עבירה (סעיף 3).

אבל אם אין בבית אדם שמבקש עזרה, אז מותר לשוטר להיכנס רק אם מתבצע פשע, כלומר עבירה חמורה מאוד (סעיף 1).

לגבי המשך השאלה - ברור שהמשטרה אמורה לטפל, אבל אני ממש לא מופתע מכך שזה לא קורה.

ואז להתקשר למשטרה ולספר שאני מרגיש מאוים (האמת שזה נכון)?

ובכלל, מה זה יעזור לך אם השוטרים ייכנסו?

אבל אתה צודק שזה כנראה לא יקרה (אע"פ שעוד לא הבנתי מה ההבדל בין זה לבין אישה ש"מרגישה מאוימת").

 

לקרוע רשתות זה לא סכנה לשלום הציבור.

ואם יעצרו אותו, הוא ישתחרר תוך כמה שעות. מה זה ייתן לך?

אם הם היו רוצים לעצור אותו, היו פשוט מחכים שייצא מהבית. לא זאת הבעיה.

להלום בדלת שלהם כל בוקר ולשבור את הידית של הדלת, מה זה?

זה מותר בחוק?

זאת לא התפרצות והסגת גבול?

לעשות נזק מבחוץ - לדעתי לא.

ובשום מקום לא כתבתי שמותר לעשות מה שהוא עושה.

זה די קרוב ללהיכנס לבית, על כזה דבר לא עוצרים?

ומי שעושה וונדליזם לדלתות גם לא? די מוזר בעיני...

אלא לפי הסכנה שלהם לציבור,

הסכנה שישבשו את החקירה,

הסכנה שיימלטו מן הדין.

לצורך העניין, גם אדם שחשוד בשוחד של מיליוני שקלים וצפוי לשבת בכלא שנים רבות, לא יהיה עצור אם אין סכנה שיברח או ישבש חקירה. 

כמובן סוג העבירה רלוונטי כי אדם שרצח יהיה כנראה יותר מסוכן לציבור מאשר אדם שלקח שוחד, אבל במקרה שלך אני לא רואה שופט שיאריך מעצר ליותר מכמה יממות כל עוד אף אדם לא נפגע ממנו (כלומר פציעה) והוא לא איים לפגוע באף אדם, לא שדד שום דבר ובאופן כללי עשה רק מעשים של נרקומן ליגה ד'.

בפועל, הוא עמד עם סכין מול החלון שלהם...

אגב, גם מעצר כמה ימים יכול לפקס אותו.

לדעתי, זאת התדרדרות נקודתית בשבועות האחרונים, אולי כי הוא הפסיק להיות מאוזן תרופתית, ואולי כי הוא פשוט הרגיש בטעות שאפשר...

לכאורה היה כדאי לעדכן את הרופא המטפל. איני יודע איך אפשר להגיע אליו.

לא ברור לי על סמך מה ההערכה האופטימית, הפרטים שתוארו כאן לא עשו לי רושם של מישהו שאפשר לפקס אותו, אבל אתה מכיר אותו, לא אני.

והחזקת סכין עונשה חמש שנות מאסר, אז היא כבר מוגדרת פשע..

היה שם קצת לפני כן ואז הכול היה בסדר...

כעת עצרו אותו, נראה מה יהיה עם זה.

לגבי הסכין, מדובר בדוברי רוסית מבוגרים, שלא יידעו איך למנף את זה כמו שצריך אבל ה' יעזור.

לגבי פינוי הדייר, לא מדובר בשכירות לטווח ארוך, ומראש מדובר בחודש בלבד, גם פה זאת בעיה למצוא את הדרך להוציא אותו?

דין יממה כדין שנה?

אפילו אם החוזה הסתיים.

דייר מוגן זה משהו אחר לגמרי, שריד למנדט הבריטי, שבו הדייר משלם דמי מפתח ואז יכול לחיות כל חייו בדירה תמורת גרושים.

היום כל חוזה שכירות מתחיל במילים ''חוזה שכירות בלתי מוגנת''.

לגרום נזק לשכנים..

עבר עריכה על ידי נושי מושי בתאריך כ"ד באב תשפ"ה 8:19

לא ברור לי מהתחלה הוא אומר שנגמרה השכירות

מה זכויתיו כרגע?

לגבי זימון לחקירה, לא יודע, אבל אולי צריך להגיש תלונה במשטרה, ולא רק להתקשר למוקד.

...

ראה כאן - פינוי דייר (שוכר) מדירה מושכרת בהליך מהיר ומזורז

נצרך גם במקרה של שכירות שמראש הייתה קצרת טווח?

לא הבנתי את הסיפור

איך הגעת להשכיר דירה לנרקומן? הוא תפס אותך ברחוב וסחט אותך?

אני אגיד לך משהו הכל תלוי באיזה משטרה מדובר

בית שמש למשל מאד רצינים

ירושלים לא מתמודדים עם מה שהולך שם

באיזה איזור אתה?

ושולחת כוחות. לא פשוט.

אשמח לעזור

ידעתי שהוא לא "חלק" לגמרי, אבל כמו שאמרתי הוא התדרדר לאחרונה (היה שם תקופה מסוימת קודם ואז הכול היה בסדר).

יכול להיות שפשוט רצה להיכנס למעצר, כדי לחסוך בצורך לדאוג לעצמו (הוא זרק לי רעיון כזה בעבר), בסוף כן קיבל את מבוקשו, ונעצר הצהריים לאחר שהלם בחוזקה על דלתות *כל* השכנים.

תודה על התמיכה.

אולי אוכל לעזור

רחמנות עליכם, לפחות שילם לכם או שגם את זה הבטיח ולא עשה?

אל תחליף לו צילינדר. הוא יזמין גם הוא פורץ משלו ויחליף צילינדר שוב.

תקרא לבית המשפט ותראה איך מהר מאוד הבן אדם יתפוס כנפיים ויעוף.

אפשר לארגן דיון בבית משפט בתחום כזה בתוך ימים ספורים.

היה נראה לי שזה מסורבל ולוקח חודשים...

איזה בית משפט?

איך קוראים לבית המשפט שאני צריך?

בית משפט השלום?

מצד שני, אם בפועל הוא יחליף, אסור לפורץ מקצועי לפרוץ את הדלת בלי לוודא שמזמין השירות הוא אכן מי שמחזיק ברשות לגור בבית, כך שאם חוזה השכירות הסתיים אף פורץ מקצועי לא יעזור לו.

לגבי פורצים עבריינים, זה כבר סיפור אחר

כמעט כל פעם שהחלפתי צילינדר, ראיתי מישהו שחיבר משהו הפוך.

אגב, יש אנשים שמסתפקים בלשאול את השכנים, אפשר גם לבדוק בת"ז. התעודה לא מבינה בדברים האלה, במיוחד שיש שורה של כתובת למשלוח דואר.

ואני מקווה שבפעם הבאה תיפול על דייר יותר נורמלי

מה שכן, עצוב שמשפחתו לא עוזרת לו.

הבנתי מהשוטרת שקרוב משפחה בדרגה ראשונה, יכול ללכת לפסיכיאטר המחוזי ולדאוג שיקבל את הטיפול שהוא צריך.

שמתמחה בעניין הזה.

כי יש מקומות בחוק שפועלות לטובתך ועבור הדיירים המסכנים שנפגעים (צו הרחקה למשל... תביעה בגין נזקים , הטרדה וכו'...)

אם הפחד הוא מלהוציא את הדייר- רק עו"ד שזה התחום שלו יוכל לעזור לך.

ובסנקציות הכלכליות האישיות.
 

גם סתם חיילים לא שואלים אותם מה הם רוצים להם אפילו לא מציעים מסלולים מותאמים לאורח חייהם.

צריך להיזהר לפעמים מחופש מוגזם. ולנהייה אחרי מה שהעם אומר.

מבחינה בטחונית (אולי לא כל כך שייך אבל ממליצה לשמוע את ד"ר

מרדכי קידר בנושא "איך איראן קיבלה הסכם כל כך טוב?)

כמעט שבת שלום לכולם!

אף אחד לא הכין אותי למפגש עם הלוף. וככה הצבא שינה אותי. יצאתי היפרוסמי. די שרוט נהייתי מאירועים שונים לחלוטין.

ואולי לא

זה לא באמת משנה

מה שמשנה זה מי אתה/ מה אתה רוצה/ בוחר לעשות עם החיים שלך

אם סביבה עלולה לשנות אותך

סימן שגם היום הסביבה מגדירה אותך/ מחליטה בשבילך

לא משנה איפה תהיה

אתה זה שאחראי לעצמך

אף אחד לא באמת משנה אותך

אלא אתה בוחר/ מאפשר את זה

אז ככה:

א. אנחנו מתגייסים לצבא כי זה מה שנכון לעשות. זו מצווה. והארגון צריך חיילים במגוון סוגים ותחומים.

ב. זו הכללה פזיזה וחפוזה להסתכל על הצבא ולא על האנשים שמרכיבים אותו. יש אנשים שירצו שתשתנה ויש אנשים שלא. יש מקומות שיותר ויש מקומות שפחות. ככל שאתה יותר "נמוך" בהיררכיה שם אתה דווקא פוגש יחס אחר וטוב. אני יכול לומר שאצלי רוב מוחלט מקבל אותנו הדתיים באהבה אדירה, ויש אפילו כמה שקצת התקרבו (אפילו רק בדעות) בעקבות המפגש איתנו. בנוסף, בטירונות שלי (לא קרבי) הייתה לידי מחלקה של ביינישים מבוגרים, ומפקד המחלקה שלהם ביקש במיוחד לקבל מחלקה כזו כי הוא מרגיש שזה מפרה אותו.

כלומר, הרבה תלוי בך. לא רק להאשים ולהסתכל בעוינות על אחרים. תדאגו להצדיק את האהבה שאתם רוצים, ואם לא אהבה אז לפחות כבוד. תדאג להיות מי שמקדש שם שמיים בהתנהגות שלך (יש אצלנו אנשים שבמפורש אומרים שהם לא מקללים בשיחה איתי. לא כולם אך בהחלט יש. זה לא פלא?).

ג. אם אתה בא דרך מסלול מסודר אז יש לך גב חזק מאחוריך. ככה זה למשל בישיבות ההסדר ולכן המסלולים פורחים והבחורים יוצאים באותה רמה רוחנית כמו שנכנסו (ולפעמים אפילו יותר, עד כמה שזה נשמע מוזר לאוזן החרדית).

ד. בגלל שהמבט, בסופו של דבר, הוא לא רק שלך עליך אלא של התמונה הגדולה אזי אפילו מסלול שאולי הוא לא הכי תורם שבעולם (ואני בטוח שלא מדובר על משקי ממטרות) עדיין מועיל לטווח הארוך. אם הציבור החרדי, כמכלול, יצטרף לצרכי הצבא אזי ייפתחו מסלולים, אפשרויות ואפיקים נוספים וגם הצבא יהיה מוכרח להתאים את עצמו יותר לצרכים של האדם הדתי והחרדי. אבנים שחקו מים.

ה. לא מעט מההסתכלות על החרדים היא דבר שהם הביאו על עצמם. בעבר הם התגאו בזה, ועכשיו לצערם המחיר מתחיל להיפרע. לא מאוחר לתקן, וזה בהחלט אפשרי.

ו. לא נדבר על גלית דיסטל עצמה כי היא לא הענין, אבל גם עלינו בציונות הדתית יש כל הזמן טענות ויש כל הזמן מאבקים למרות שאנחנו מתגייסים הכי קרבי, עובדים ועמלים, לומדים ותורמים ומהווים חלק אינטגרלי מהציבור. אבל אנחנו לא עושים את זה כי "הם רוצים" אלא כי זה מה שנכון. ואנחנו מתאמצים לדאוג למה שאנחנו צריכים בתוך המסגרות השונות. ובסופו של דבר, השמאל הקיצוני הוא פחות מחמי מעם ישראל. הסיכויים שתיפול בחברה טובה הם דווקא גבוהים. כמובן תמיד יהיו בורים וטיפשים, ואפילו רשעים - אבל כמו שאמרתי, פעמים רבות אתה בעצם ההתנהגות שלך והיראת שמיים שלך תוכל לשנות את המבט. (וכן, לפעמים גם קצת ויכוחים ודיונים עם אחרים).

ז. השתדלתי מאוד לשמור על שפה ושיח אחר בתגובה הזו, ללא אמוציות. אני מקווה שזה ניכר. הפעמים הקודמות התדרדרו מהר וחבל. אני מצידי משתדל, אנא גם אתה (ואתם).

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..

נטחנו עד דק

לא באמת נשאר מה לכתוב עליהם

מישהו מנסה לגוון להיות יצירתי