מה גרם לך להתערער באמונה?

מהחוויה האישית שלי, יש איזה טריגר שגורם להתערערות (ובכלל לכל שינוי משמעותי).

לרוב אדם לא קם בבוקר ומתחיל פשוט להעלות ספקות באמונה.

מה בחוויה שלך לדעתך גרם לזה?

אולי ההתחזקות מהצד בעלך? אולי טריגר וקושי רגשי? מרגישה חנוקה? אולי להיות עצמאית ולגור בבית משלך גורם לך לשחרר את הגבלות שגדלת איתם עד עכשיו?

אכזבה / כעס על אלוקים? סתירות שכליות? תחושת ריצוי?

תנסי לשים אצבע מה גרם לשינוי.

זה יקל עליך להבין את עצמך טוב יותר.

ואפשר לחיות בטוב גם עם אמונות שונות, גם אם צד אחד לא מאמין בכלל.

אנחנו זוג כזה.

אמנם לא זוג מושלם אבל הבעיה אצלנו היא לא השוני באמונה.

ליצור הפרדה בין האתגרים הרוחניים שלך לאתגרים הסודיים וכמה שפחות לערבב.

להיות בשקיפות ולשתף את בעלך שאת לא באותו מקום רוחני כמוהו, וליצור גבולות גזרה. מה שלך והוא לא מתערב (תפילות למשל) מה שלו ואת לא מתערבת (למשל לא לאכול כשרויות כאלה ואחרות ) ומה של שניכם ואתם יוצרים סטטוס קוו - כמו טהרת המשפחה וסעודות שבת.

אחר כך ובלי קשר לעשות בירור פנימי ואישי סביב נושא האמונה בלי לערב בזה את עניין הזוגיות באופן ישיר, לשמור עליה כמה שפחות מעורבת. ( כמובן שממילא זה מתערבב במלא דברים, אז להפחית מה שלא חובה)

שובי לשתף ולשקף.

בהצלחה רבה!

פרק זמן לבירור עצמי, מניין נובע הפער ומה התכנון שלך לעשות עם זה

הכל אפשרי, אנשים משתנים, 

לנו יש פער אמוני- דתי

שהניצנים שלו היו כשנה אחרי החתונה

אחרי כמה שנים עשיתי בפועל שינוי דתי גדול שגרם למתחים/ אתגרים/ פער זוגי

היום אנחנו נשואים למעלה מ20 שנה והפער הזה לפעמים מציק

אבל יש פערים אחרים הרבה יותר משמעותיים ומאתגרים

בעיניי זה פער כמו כל פער בנושא אחר

צריך לנסות לגשר עליו/ לחיות איתו בשלום

מבאס שזה קורה בגיל יחסית מבוגר

אני האשמתי את הגיל הצעיר בו התחתנתי 

עזבי אמונה ברמה הפילוסופית, ואפילו שמירת הלכה שעם זה אפשר איכשהו להסתדר.

אבל זה עולם תוכן שונה לגמרי, בילויים אחרים, אפילו לגיטימציה או חוסר לגיטימציה למה לחשוב ולהרגיש.

אם יש סנקציות על כל החלקים האלו בקשר, מה נשאר ממנו...

אם הוא האיש שלך, ואת בטוחה בזה בלי ספקות, וגם הוא חושב ככה עלייך, אז אפשר לצלוח הכל.
זה קשוח, זו עבודה וזה הרבה וויתור אבל אפשרי.
אבל אם יש ערעור בעניין הזוגי- זה כבר יותר קשוח.
כי ברגע שיודעים על מה נלחמים יש כח שנותן מוטיבציה לעבוד.

יכולה לומר לך על הרבה זוגות שאני מכירה באופן אישי מכל הכיוונים-
אותו ראש ורמה דתית- ולא מסתדרים
עושים הליכים הפוכים- וזוגיות פורחת
אבל זה הכל עניין של מטרה.

אם את בטוחה שמטרת העל שלך היא להישאר בזוגיות הזו,
כל השאר מתגמד.
וזה גם לוקח זמן, ותקשורת זוגית פתוחה ומכילה מ2 הכיוונים.
אבל זה לגמרי אפשרי.

ושלמות עם עצמי.

כל הפערים האלה שמים לי המון סימני שאלה אם בזוגיות הזאת זה יכול לקרות.

או שאולי הפערים הם רק טריגר לאתגר האמיתי?

כבר לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת

קודם כל העניין הזוגי.
כל הפערים ניתנים לגישור. באמת.
השאלה אם באמת רוצה את זה

ושלמות עצמית לא קשורה ישירות לזוגיות

אלא להתנהלות עצמית:

אהבה עצמית

בטחון עצמי

תכנון החיים

למידה והשתפרות עצמית

יישום התוכניות והלמידה

זוגיות יכולה לעזור/ להפריע בתהליך

אבל היא לא הקובעת אם התהליך יצליח או לא

אלא רק את

זו שאיפה של כל אדם להרגיש טוב ולהיות שלם עם עצמו. ב"ה תצליחי בכך

לדעתי זה מאתגר את הקשר הזוגי אבל לא סותר אותו.

סימני שאלה תמיד יהיו ולא צריך לחשוש מהם.

סימן שאלה= סימן לגדילה

וכאבי גדילה לא נעימים אבל הם מעידים על דבר נפלא שקורה על צמיחה למקום חדש.

לומדים להיבנות ביחד כזוג עם כל הפערים

לכן זוגיות זו חברות- הלא היא חברתך אשת בריתך

וחברים רבים סולחים צוחקים מתעצבנים מתפוצצים משתפים בקשיים בוכים מתפרקים ועוד  ומתקדמים הלאה

ברמה פילוסופית- לא בשיח שלנו

שמירת הלכה- בדברים שקשורים רק אלי הוא לא מתערב (משתדל, בכל מקרה אני לא מאפשרת התערבות)

בדברים שקשורים לזוגיות או לילדים הגענו להסכמות (בעיקר ויתורים שלי)

בילויים- אפשר למצוא בילויים אפשריים חופפים

לגיטימציה למחשבות/ הרגשות- בעייתי

אני פחות משתפת מחשבות ורגשות שמורכב לו להכיל

אני לא אייפה את המציאות

היא מורכבת

אבל אני חושבת שכל זוגיות היא בסוף מורכבת

תמיד מגיע פער/ ים שיותר קשים  לגישור

וכמו שאמרתי זה לא הפער שהכי מטריד אותי

לגיטימציה ממנו על מה לחשוב או להרגיש. זה לא תקין.

וגם סנקציות היא לא מילה שמתאימה בכלל לקשר זוגי.

ובילויים ועולמות תוכן שונים זה נפוץ גם אצל זוגות עם תחומי עניין שונים, בלי קשר לאמונה.

אצלנו אני יודעת שיש דברים שאראה/ אעשה לבד וזה היה גם לפני השינוי הדתי שלי.

ליצור נפרדות, ללמוד לבלות לבד.

אצלנו כמעט אין שבוע שעובר בלי דיון פילוסופי אמוני או פוליטי (גם שם אנחנו לא מסכימים) והאמת שזה כיף גדול לפתח דיון ואפילו להתווכח (לא לריב) עם מישהו עם דעות שונות.

זה פינג פונג כייפי בעיניי (ואולי אחד הדברים שמחברים בינינו) אם יוצאים מנקודת הנחה שהמטרה היא לא לשכנע אותו ושאפשר לחיות יחד עם דעות שונות.

שאולי מה שחשוב כאן זה הכבוד ההדדי.
ושוב זה נובע מהערך והרצון להיות יחד.
זה מה שמגדיר בסוף האם אפשר או אי אפשר.
וכמו שכתבו כאן למעלה @נעמי28  וoo לא מצליחה לתייג-
פערים בזוגיות יש לכל זוג גם בלי קשר לרוחניות ואמונה.
ברור שאם זה חופף יותר קל, ככל שיש יותר מכנה משותף כך החיכוחים יורדים, ועדיין תמיד יש על מה לדון.
מה שחשוב זה לא האם אתם מסכימים, 
אלא איך אתם מכבדים האחד את השניה במרחב הזוגי, בדברים השונים בינכם, כמה מהותיים שלא יהיו.

שאנחנו התמודדנו עם זה בסוף עשור זוגי.

להתמודד עם זה בשנה הראשונה בטח היה נראה אחרת וקשוח יותר, ההתחלה גם ככה מורכבת. אז חיבוק❤️

לממש זה משהו אחר. אבל באמת להרגיש, מותר להרגיש הכל. אחר כך אפשר לשים על הרגש והמחשבות סימני שאלה.

מה קרה שהשנה זה הגיע? לפני החתונה הייתם באותו ראש מבחינה דתית ומבחינת שאיפה לאיך הבית יראה?

לא כתבת על כל הדינמיקה הזוגית (וזה בסדר גמור) אז נשאר קצת לנחש. בהנחה שהתחתנתם כשאתם פחות או יותר באותו ראש מבחינה דתית, יש לי שני כיוונים אפשריים, אם הדברים לא בכיוון מוזמנת לגמרי להתעלם.

1. אולי היה איזה טריגר? איזה פער בינכם על רקע דתי שהלחיץ אתכם והכניס את שניכם לצורך להקצין לכיוונים הפוכים?

2. בשיא הזהירות - יכול להיות שהעולם החדש של הלכות נידה/הלכות וההנהגות סביב נושא האישות, יוצר בניכם מתח ואז (לא משנה מה הביצה ומה התרנגולת) הוא נלחץ ומחמיר, את מרגישה מותשת או שאינך מקבלת מענה רגשי ונוצר גלגל כזה שהתחושה היא שזה בגלל הדת, אבל בעצם צריך ללמוד התנהלות זוגית?

(במקביל, אם יש בנושא פער, כדי ללמוד טוב - מה הלכה ומה הנהגת חסידות, מה עיקר הדין ומה חומרא וכו' - הרבה פעמים זה יכול לשחרר).

בהצלחה רבה והרבה אור וברכה בביתכם

אבל זה לא זה.

לי תמיד היו סימני שאלה אמוניים. איכשהו חשבתי שקשר זוגי או חתונה ירגיעו בי משהו.

בנוסף, היינו באותה נקודה בזמנו, אבל שנינו מסתבר כבר היינו בתהליך, רק בכיוונים הפוכים.

נראה לי שהיה שם איזשהו סנוור, בשילוב לחץ לחתונה, שהסתיר מאיתנו את זה.

מאז החתונה.

שוב לא כתבת מה עברת עד אז. אבל כדאי ללמוד, לברר, ללבן. אולי למצוא מדרשה או רבנית מתאימה. אולי תנסו כן, לעבור את התהליך ביחד, גם אם הוא יכלול בירורים נוקבים.

גם אם תשארו עם פער, אמוני או מעשי - אפשר לנהל כך זוגיות אוהבת ובונה. אמנם אתם בתחילת הדרך, אבל זה אפשרי.

אם צריך עזרה, יש אנשי מקצוע שמומחים בזה.

בהצלחה רבה

יש הרבה סיבות למה כדאי להתחתן, פתרון בעיות אישיות אינה אחת מהן. תמיד מגלים שהבעיות נשארו ורק יש כעת עוד מישהו שהוא חלק מהעניין.

לא התחתנתי *כדי* לפתור לעצמי את השאלות.

חשבתי שזו תהיה תוצאה נלווית.

חיים יותר כפיים והאמונה מגבילה אותך שם?

אם כן תנסי לחשוב עם עצמך אם לעזוב את הדת או לוותר על עקרונות הלכתיים בזוגיות ייתן לך חיים יותר כפיים

מהניסיון שלי אפשר הכי להנות ולשמור על כל העקרונות, כי הדת מגבילה אותנו באמת מהנאות היא מגבילה אותנו מלאבד את הכיוון, שומרת עלינו מלעשות שטויות קריטיות, שומרת על בריאות נפשית, אהבה, קרבה לה' וחיים טובים.

(זאת הניק לב אוהב, מהניק של בעלי...) 

על כל הדברים הנפלאים שכתבו כבר בשירשור, 

גם ביני ובין אשתי היו ויש פערים, וההתמודדויות בחיים הזוגיים בנו אותנו ונתנו לנו פרופורציות. על השקפות הרבה יותר קל לגשר מאשר על קשיים יותר 'קטנים' במבט ראשון, אבל הרבה יותר נוגעים ליומיום.

אבל... אני רוצה להציע פה הצעה, הקב"ה שם כל אחד מאיתנו במבחנים שונים ומגוונים, ושולח לנו גם כלים שונים ומגוונים להתמודד עם הנסיונות, כדי שלא יפילו אותנו, אלא אדרבה ירימו אותנו. (כמו מדריגה שיכולה לבלום, וניתן לעלות עליה גבוה יותר...). יכול להיות שהקב"ה נתן לך את מבחן האמונה, והקדים לך 'תרופה למכה' בדמות הנישואין, ועכשיו השאלה מה תעשי במציאות הזו. האם תצליחו יחד להתחזק באהבה, בהרמוניה, ואז בסוף גם תרוויחי את העוגן הרוחני מבעלך. בהצלחה!! 

קחי יעוץ מעמותת התקשרות זה השם שלהם. אל תתמודדי לבד. בהצלחה.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה