מה גרם לך להתערער באמונה?

מהחוויה האישית שלי, יש איזה טריגר שגורם להתערערות (ובכלל לכל שינוי משמעותי).

לרוב אדם לא קם בבוקר ומתחיל פשוט להעלות ספקות באמונה.

מה בחוויה שלך לדעתך גרם לזה?

אולי ההתחזקות מהצד בעלך? אולי טריגר וקושי רגשי? מרגישה חנוקה? אולי להיות עצמאית ולגור בבית משלך גורם לך לשחרר את הגבלות שגדלת איתם עד עכשיו?

אכזבה / כעס על אלוקים? סתירות שכליות? תחושת ריצוי?

תנסי לשים אצבע מה גרם לשינוי.

זה יקל עליך להבין את עצמך טוב יותר.

ואפשר לחיות בטוב גם עם אמונות שונות, גם אם צד אחד לא מאמין בכלל.

אנחנו זוג כזה.

אמנם לא זוג מושלם אבל הבעיה אצלנו היא לא השוני באמונה.

ליצור הפרדה בין האתגרים הרוחניים שלך לאתגרים הסודיים וכמה שפחות לערבב.

להיות בשקיפות ולשתף את בעלך שאת לא באותו מקום רוחני כמוהו, וליצור גבולות גזרה. מה שלך והוא לא מתערב (תפילות למשל) מה שלו ואת לא מתערבת (למשל לא לאכול כשרויות כאלה ואחרות ) ומה של שניכם ואתם יוצרים סטטוס קוו - כמו טהרת המשפחה וסעודות שבת.

אחר כך ובלי קשר לעשות בירור פנימי ואישי סביב נושא האמונה בלי לערב בזה את עניין הזוגיות באופן ישיר, לשמור עליה כמה שפחות מעורבת. ( כמובן שממילא זה מתערבב במלא דברים, אז להפחית מה שלא חובה)

שובי לשתף ולשקף.

בהצלחה רבה!

פרק זמן לבירור עצמי, מניין נובע הפער ומה התכנון שלך לעשות עם זה

הכל אפשרי, אנשים משתנים, 

לנו יש פער אמוני- דתי

שהניצנים שלו היו כשנה אחרי החתונה

אחרי כמה שנים עשיתי בפועל שינוי דתי גדול שגרם למתחים/ אתגרים/ פער זוגי

היום אנחנו נשואים למעלה מ20 שנה והפער הזה לפעמים מציק

אבל יש פערים אחרים הרבה יותר משמעותיים ומאתגרים

בעיניי זה פער כמו כל פער בנושא אחר

צריך לנסות לגשר עליו/ לחיות איתו בשלום

מבאס שזה קורה בגיל יחסית מבוגר

אני האשמתי את הגיל הצעיר בו התחתנתי 

עזבי אמונה ברמה הפילוסופית, ואפילו שמירת הלכה שעם זה אפשר איכשהו להסתדר.

אבל זה עולם תוכן שונה לגמרי, בילויים אחרים, אפילו לגיטימציה או חוסר לגיטימציה למה לחשוב ולהרגיש.

אם יש סנקציות על כל החלקים האלו בקשר, מה נשאר ממנו...

אם הוא האיש שלך, ואת בטוחה בזה בלי ספקות, וגם הוא חושב ככה עלייך, אז אפשר לצלוח הכל.
זה קשוח, זו עבודה וזה הרבה וויתור אבל אפשרי.
אבל אם יש ערעור בעניין הזוגי- זה כבר יותר קשוח.
כי ברגע שיודעים על מה נלחמים יש כח שנותן מוטיבציה לעבוד.

יכולה לומר לך על הרבה זוגות שאני מכירה באופן אישי מכל הכיוונים-
אותו ראש ורמה דתית- ולא מסתדרים
עושים הליכים הפוכים- וזוגיות פורחת
אבל זה הכל עניין של מטרה.

אם את בטוחה שמטרת העל שלך היא להישאר בזוגיות הזו,
כל השאר מתגמד.
וזה גם לוקח זמן, ותקשורת זוגית פתוחה ומכילה מ2 הכיוונים.
אבל זה לגמרי אפשרי.

ושלמות עם עצמי.

כל הפערים האלה שמים לי המון סימני שאלה אם בזוגיות הזאת זה יכול לקרות.

או שאולי הפערים הם רק טריגר לאתגר האמיתי?

כבר לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת

קודם כל העניין הזוגי.
כל הפערים ניתנים לגישור. באמת.
השאלה אם באמת רוצה את זה

ושלמות עצמית לא קשורה ישירות לזוגיות

אלא להתנהלות עצמית:

אהבה עצמית

בטחון עצמי

תכנון החיים

למידה והשתפרות עצמית

יישום התוכניות והלמידה

זוגיות יכולה לעזור/ להפריע בתהליך

אבל היא לא הקובעת אם התהליך יצליח או לא

אלא רק את

זו שאיפה של כל אדם להרגיש טוב ולהיות שלם עם עצמו. ב"ה תצליחי בכך

לדעתי זה מאתגר את הקשר הזוגי אבל לא סותר אותו.

סימני שאלה תמיד יהיו ולא צריך לחשוש מהם.

סימן שאלה= סימן לגדילה

וכאבי גדילה לא נעימים אבל הם מעידים על דבר נפלא שקורה על צמיחה למקום חדש.

לומדים להיבנות ביחד כזוג עם כל הפערים

לכן זוגיות זו חברות- הלא היא חברתך אשת בריתך

וחברים רבים סולחים צוחקים מתעצבנים מתפוצצים משתפים בקשיים בוכים מתפרקים ועוד  ומתקדמים הלאה

ברמה פילוסופית- לא בשיח שלנו

שמירת הלכה- בדברים שקשורים רק אלי הוא לא מתערב (משתדל, בכל מקרה אני לא מאפשרת התערבות)

בדברים שקשורים לזוגיות או לילדים הגענו להסכמות (בעיקר ויתורים שלי)

בילויים- אפשר למצוא בילויים אפשריים חופפים

לגיטימציה למחשבות/ הרגשות- בעייתי

אני פחות משתפת מחשבות ורגשות שמורכב לו להכיל

אני לא אייפה את המציאות

היא מורכבת

אבל אני חושבת שכל זוגיות היא בסוף מורכבת

תמיד מגיע פער/ ים שיותר קשים  לגישור

וכמו שאמרתי זה לא הפער שהכי מטריד אותי

לגיטימציה ממנו על מה לחשוב או להרגיש. זה לא תקין.

וגם סנקציות היא לא מילה שמתאימה בכלל לקשר זוגי.

ובילויים ועולמות תוכן שונים זה נפוץ גם אצל זוגות עם תחומי עניין שונים, בלי קשר לאמונה.

אצלנו אני יודעת שיש דברים שאראה/ אעשה לבד וזה היה גם לפני השינוי הדתי שלי.

ליצור נפרדות, ללמוד לבלות לבד.

אצלנו כמעט אין שבוע שעובר בלי דיון פילוסופי אמוני או פוליטי (גם שם אנחנו לא מסכימים) והאמת שזה כיף גדול לפתח דיון ואפילו להתווכח (לא לריב) עם מישהו עם דעות שונות.

זה פינג פונג כייפי בעיניי (ואולי אחד הדברים שמחברים בינינו) אם יוצאים מנקודת הנחה שהמטרה היא לא לשכנע אותו ושאפשר לחיות יחד עם דעות שונות.

שאולי מה שחשוב כאן זה הכבוד ההדדי.
ושוב זה נובע מהערך והרצון להיות יחד.
זה מה שמגדיר בסוף האם אפשר או אי אפשר.
וכמו שכתבו כאן למעלה @נעמי28  וoo לא מצליחה לתייג-
פערים בזוגיות יש לכל זוג גם בלי קשר לרוחניות ואמונה.
ברור שאם זה חופף יותר קל, ככל שיש יותר מכנה משותף כך החיכוחים יורדים, ועדיין תמיד יש על מה לדון.
מה שחשוב זה לא האם אתם מסכימים, 
אלא איך אתם מכבדים האחד את השניה במרחב הזוגי, בדברים השונים בינכם, כמה מהותיים שלא יהיו.

שאנחנו התמודדנו עם זה בסוף עשור זוגי.

להתמודד עם זה בשנה הראשונה בטח היה נראה אחרת וקשוח יותר, ההתחלה גם ככה מורכבת. אז חיבוק❤️

לממש זה משהו אחר. אבל באמת להרגיש, מותר להרגיש הכל. אחר כך אפשר לשים על הרגש והמחשבות סימני שאלה.

מה קרה שהשנה זה הגיע? לפני החתונה הייתם באותו ראש מבחינה דתית ומבחינת שאיפה לאיך הבית יראה?

לא כתבת על כל הדינמיקה הזוגית (וזה בסדר גמור) אז נשאר קצת לנחש. בהנחה שהתחתנתם כשאתם פחות או יותר באותו ראש מבחינה דתית, יש לי שני כיוונים אפשריים, אם הדברים לא בכיוון מוזמנת לגמרי להתעלם.

1. אולי היה איזה טריגר? איזה פער בינכם על רקע דתי שהלחיץ אתכם והכניס את שניכם לצורך להקצין לכיוונים הפוכים?

2. בשיא הזהירות - יכול להיות שהעולם החדש של הלכות נידה/הלכות וההנהגות סביב נושא האישות, יוצר בניכם מתח ואז (לא משנה מה הביצה ומה התרנגולת) הוא נלחץ ומחמיר, את מרגישה מותשת או שאינך מקבלת מענה רגשי ונוצר גלגל כזה שהתחושה היא שזה בגלל הדת, אבל בעצם צריך ללמוד התנהלות זוגית?

(במקביל, אם יש בנושא פער, כדי ללמוד טוב - מה הלכה ומה הנהגת חסידות, מה עיקר הדין ומה חומרא וכו' - הרבה פעמים זה יכול לשחרר).

בהצלחה רבה והרבה אור וברכה בביתכם

אבל זה לא זה.

לי תמיד היו סימני שאלה אמוניים. איכשהו חשבתי שקשר זוגי או חתונה ירגיעו בי משהו.

בנוסף, היינו באותה נקודה בזמנו, אבל שנינו מסתבר כבר היינו בתהליך, רק בכיוונים הפוכים.

נראה לי שהיה שם איזשהו סנוור, בשילוב לחץ לחתונה, שהסתיר מאיתנו את זה.

מאז החתונה.

שוב לא כתבת מה עברת עד אז. אבל כדאי ללמוד, לברר, ללבן. אולי למצוא מדרשה או רבנית מתאימה. אולי תנסו כן, לעבור את התהליך ביחד, גם אם הוא יכלול בירורים נוקבים.

גם אם תשארו עם פער, אמוני או מעשי - אפשר לנהל כך זוגיות אוהבת ובונה. אמנם אתם בתחילת הדרך, אבל זה אפשרי.

אם צריך עזרה, יש אנשי מקצוע שמומחים בזה.

בהצלחה רבה

יש הרבה סיבות למה כדאי להתחתן, פתרון בעיות אישיות אינה אחת מהן. תמיד מגלים שהבעיות נשארו ורק יש כעת עוד מישהו שהוא חלק מהעניין.

לא התחתנתי *כדי* לפתור לעצמי את השאלות.

חשבתי שזו תהיה תוצאה נלווית.

חיים יותר כפיים והאמונה מגבילה אותך שם?

אם כן תנסי לחשוב עם עצמך אם לעזוב את הדת או לוותר על עקרונות הלכתיים בזוגיות ייתן לך חיים יותר כפיים

מהניסיון שלי אפשר הכי להנות ולשמור על כל העקרונות, כי הדת מגבילה אותנו באמת מהנאות היא מגבילה אותנו מלאבד את הכיוון, שומרת עלינו מלעשות שטויות קריטיות, שומרת על בריאות נפשית, אהבה, קרבה לה' וחיים טובים.

(זאת הניק לב אוהב, מהניק של בעלי...) 

על כל הדברים הנפלאים שכתבו כבר בשירשור, 

גם ביני ובין אשתי היו ויש פערים, וההתמודדויות בחיים הזוגיים בנו אותנו ונתנו לנו פרופורציות. על השקפות הרבה יותר קל לגשר מאשר על קשיים יותר 'קטנים' במבט ראשון, אבל הרבה יותר נוגעים ליומיום.

אבל... אני רוצה להציע פה הצעה, הקב"ה שם כל אחד מאיתנו במבחנים שונים ומגוונים, ושולח לנו גם כלים שונים ומגוונים להתמודד עם הנסיונות, כדי שלא יפילו אותנו, אלא אדרבה ירימו אותנו. (כמו מדריגה שיכולה לבלום, וניתן לעלות עליה גבוה יותר...). יכול להיות שהקב"ה נתן לך את מבחן האמונה, והקדים לך 'תרופה למכה' בדמות הנישואין, ועכשיו השאלה מה תעשי במציאות הזו. האם תצליחו יחד להתחזק באהבה, בהרמוניה, ואז בסוף גם תרוויחי את העוגן הרוחני מבעלך. בהצלחה!! 

קחי יעוץ מעמותת התקשרות זה השם שלהם. אל תתמודדי לבד. בהצלחה.

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

גבר עם נזלת סובל לא פחות מאשה אחרי ניתוח 🤭

וברצינות,

רפואה שלמה לשניכם!

קצת אפצ'י וגברים מרוחים על הספה כמו סמרטוט.

המין החזק זה אשכרה נשים!💪

(בסוגריים, נזלות  זה קטע וצריך להתייחס אליהן ברצינות, לרוב הן יושבות על משהו רגשי).

אשכרה אני חבושה במקומות שונים בגוף, על אנטיביוטיקה, גמורה. והוא אומר לי בבוקר "אני לא יכול לקום אני חולה כ"כ, את יכולה לטפל בהם?"

פשוט המשכתי לישון בלי להגיד כלום.

שוחררתי לגמרי.

וברוך ה' הילדים והלכו למסגרות.

הילדים ניקו את הבית ובישלו יחד עם בעלי.

שבת שלום!

אבל, אחרי כל העקיצות על הגברים וכו', כנראה גם בעלך מותש. כנראה שכל הימים האחרונים הוא תיזז בין הבית והילדים אלייך לבית חולים. ליווה, ביקר, ווידא שהכל בסדר וכו'.

באיזשהו מקום אתם כרגע כמו הזוגות שהבעל חוזר מלחימה. הוא רק מחכה להגיע לבית מסודר, שקט עם אוכל חם, ילדים רגועים ואשה שרק מחכה לו. במקביל האשה שהחזיקה לבד את הכל מחכה שבעלה יגיע וסוף סוף יסדר את הבית, ישכיב לישון במקומה, יתן לה לעשות מקלחת רגוע ברצף ולישון לילה בלי לקום.

אז תמשיכי לנוח, תתאוששי, בעז"ה תחלימי - אבל תראי את בעלך, תשדרי לו שאת מבינה שעמוס לו, שאת מעריכה את ההשקעה שלו ואל תזלזלי בזה שהוא לא מרגיש טוב.

שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא

בדיחה נשית ידועה.

אם זה עושה לך טוב בחולייך (או שאת בכלל לא חולה...), תהני מהרגע

וכמובן רפואה שלמה!

זה ידוע שרק אישה שחוותה צירי לחץ בלידה יודעת מה הסבל והכאב שגבר מרגיש עם חום 37 מעלות

תרגישי טוב

החלמה קלה ומהירה

מקווה שתצברי כח בשבת 

אה ואת..
תרגישי טוב
יעבור
 

חח סתם אחותי
אמאלה
אשרייך על התגובה הרגועה

שהגברים סובלים יותר

לפחות כך שמעתי פעם בפודקסט מצויין בשם חושבים טוב

אבל לא נקח מכן את השעשוע