לגבי חוזה שאתם חותמים עם השוכרים, עד כמה הוא מחייב.

ועוד משהו- להכניס לחוזה מה עושים אם הורסים את הבית.

זה לא שאין לכם הוכחה שהוא שלכם,

אלא הוא *באמת* לא שלכם.

ואם הוא לא שלכם, איך תוכלו להשכירו?

בית זה לא כמו עוגה, הוא לא שייך אוטומטית למי שבנה אותו. הוא שייך למי שהקרקע שלו, או למי שחוכר את הקרקע או מחזיק אותה בדרך חוקית אחרת.

אם בונים בית על אדמה שלא שייכת לכם, אז הבית לא שלכם.

אחרי 3 שנים של מגורים יש חזקה על הקרקע ולא ניתן בקלות להרוס אותו. רוב הבתים בגבעות פשוט בנויים גם בלי רישום מסודר.

גם בגמרא זה דרך בירור ולא דרך חוקית. ובוודאי בימינו אין לכך שום משמעות

יש להם בית

הם גרים בו

ויש אנשים שישמחו לגור בו ולשלם להם שכירות

כל חוזה שכירות נפתח במילים "הואיל והמשכיר הוא בעל הזכויות החוקיות בנכס..."

יש להם בית שהם טוענים שהוא שלהם,

אבל אף אחד חוץ מהם (ואולי השכנים) לא באמת מכיר בכך שהוא שלהם ולכן זה מקרה לא פשוט.

לדעתי. נכון יעשו אם יפנו לעו"ד לענייני מקרקעין (עדיף עם התמחות ביו"ש) לקבל יעוץ מסודר בעניין

שיש סיכוי שיקראו את התגובה שלי. מעל 10 תגובות אני מוותר.

לגופו של עניין, אין לכם באמת דרך להגן על הקרקע "שלכם". אם שוכרים לא ירצו לצאת מהבית תהיה לכם בעיה משפטית קשה להוציא אותם משום שהשטח לא שלכם

אפשר לעשות חוזה שמסביר בצורה ברורה את ההסכמות שלכם ושהם מבינים שהשטח שלכם ובתמורה ישאירו לכם ערבון או שטר חוב כדי שישמש אתכם בעתיד להוכיח שאכן זה שלכם ושהם מודעים

לכך. מעבר לכך אם הם באמת ירצו לא תהיה לכם דרך להוציא אותם

שידוע לשני הצדדים טיב הרישום וכד'

שאין כל טענה של חזקה וכל התקדמות של רישום וכד' אוטומטית חלה על המשכיר

בורר מוסכם למקרי מחלוקת 

חוץ מערבים, כדאי להתייעץ עם עו"ד מה לכתוב בחוזה

השוכרים מסתומא יהיו דתיים. לכן אין צורך להיכנס לכל הקישקוש המשפטי החוקי, אלא לפנות לדברים מצד ההלכה, ומקסימום תלכו לדין תורה.

אם תחתמו חוזה, בית הדין יקבל אותו במידה והשוכרים יעשו בעיות.

יש גם חילונים ואי אפשר לבנות על זה 

לאף אחד בשום מצב, להשאיר דברים פתוחים.

יכולים לקרות הרבה דברים בדרך ואנשים ימצאו את עצמם עם הפסדים. וכן, גם דוסים ואידאליסטים יודעים לריב, ולפעמים בגלל שחלקם מלכתחילה נון קונפורמיסטים ולא תמיד יציבים מהרבה בחינות, הם עלולים לעשות מריבות וכואבות עוד יותר... (ככה מההיכרות שלי עם ההרחבות והגבעות של לפני כ20 שנה).

אבל על מריבה בגבעות שפלוני בנה בית, ובגבעה הם היו סבבה עם זה, ואז בא שוכר שהחליט שהבית שלו עוד לא שמעתי. (ואנשים משכירים בתים בגבעות.)

הוא התכוון רק ללייטים?

הוא פשוט שכח להוסיף ''אלא אם כן אתה דתי אדוק ואז כן תאמין בעצמך''?

מה זה משנה רמת הדתיות?

כל אחד יכול לצאת בשאלה בלי קשר לרמת הדתיות שלו היום

אידיאליסטים עשויים להיות פחות דוסים, זה נכון. אבל החבר'ה שמסתובבים בגבעות הם בעיקר דוסים, וכמו שכבר אמרתי הזוגות שירצו לשכור בית יהיו דוסים.

אם אתה מערב את בית הדין, אתה לא אמור להיגרר לאלימות.

והבעיות של נדל"ן בגבעות זה בדרך כלל על שטחים פתוחים, מי חורש איפה, וכדו'. לא של מי הבית.

כי דתי פושע הוא לא ממש דתי. אבל רוב הזוגות הדתיים שמסתובבים בגבעות הם מהצד היותר דוס של המגזר. והם על פי רוב יצייתו לבית הדין.

(מי שעלולים להיות בעייתיים בקטעים האלה הם רווקים, נוער נושר שהתגלגל לגבעות, והתורה כבר לא ממש נר לרגליו. הם לא ינסו לשכור בית. הם יבנו לעצמם.)

"לא צריך לשמור על ילדים בחצר של בית הכנסת, מן הסתם דתיים לא יפגעו מינית בילדים"

"אבל יש דתיים שפוגעים מינית"

"אם הם פוגעים מינית אז הם לא דתיים"

החבר'ה שמסתובבים בגבעות הם יותר דוסים. שלא כמו בחצר של הבית כנסת, שמורכב מהרבה גוונים.

וכמו שאמרתי, יש חבר'ה פחות דוסים בגבעות, אבל הם לא ישכרו בית.

ולגבי הדוגמא שהבאת, לא יודע מה אתה עושה עם הילדים שלך, אבל אני הייתי משחק בחצר של הבית כנסת חופשי. כי באמת במקום שהוא יותר דתי אני יותר סומך על האנשים.

אמנם יש עבירות (במובן הפלילי של המילה, לא הדתי) שבהן אנשים דתיים באמת חוטאים פחות,

אבל דווקא עבירות מיניות לא נכללות בזה... בעבירות מין - דתיים לא יותר טובים מכל אחד אחר, ולכן לא צריך לסמוך על דתיים יותר ממה שסומכים על כל אחד אחר.

זה נכון לדתי אקראי שאתה פוגש ברחוב, לשכן הנפלא שלך, לגבאי של בית הכנסת, לראש הישיבה שלך.

לא חסרות דוגמאות.

כמובן רוב מוחלט של האנשים אינם עבריינים, אבל צריך תמיד לעמוד על המשמר ובטח שלא להגיד "הוא דתי ולכן אין סכנה".

הסכמתי עם הטענה שלך שחצר בית הכנסת עשויה להכיל טיפוסים מפוקפקים, וציינתי שבגבעות פחות. ואעפ"כ הייתי משחק חופשי בחצר בית הכנסת.

כי כתבת שם מידע אישי עלי שאתה יודע כי אתה מכיר אותי במציאות...

נו נו נו

רב יכול לומר מה שהוא רוצה, אני לא מחוייב אליו בשום צורה. כשבית דין גוזר עליי משהו אני מוחייב לפסק הדין שלו.

זה דבר ראשון.

דבר שני, החבר'ה שעליהם מדובר יצייתו לבית הדין. הגבעות מורכבות מגוון מסויים מאד של אנשים, שעל פי רוב הם דוסים מאד, והם יצייתו לבית הדין.

מכירה באופן אישי מקרה של סכסוך נדל"ן בין כמה משפחות, שכולן הסכימו ללכת לבית דין *רבני* לדין תורה. אז כן, הן מספיק דתיות. זו הייתה ההעדפה הראשית שלהן.

אממה, אחד מבעלי המשפחות, היה דיין בעצמו (בבית דין רבני) ועשה תכסיסים שונים ומשונים שבהחלט יש בהם רמאות ועבירה על החוק.

דתיות זה אחלה, אבל יצר הרע יש לכולם. ודתי זה לא בהכרח אומר אדם טוב וישר. 

אני לא יודע על איזה דיין את מדברת, אבל זה לא משנה. כי אני מדבר על ציבור מסויים מאד מאד. שפשוט צריך להכיר אותו.

הוא מדבר על דתיים מיוחדים, כאלה שהתורה היא נר לגרליהם, כאלה שעליהם לא נאמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", כאלה שיש להם אפוטרופוס לעריות, כאלה שאחרי בשר שומרים 72 ימים לפני שהם אוכלים חלב, כאלה שיושבים בסוכה גם בחנוכה.

הדתיים שהוא מדבר עליהם מכניסים שבת כבר ביום שני, מניחים תפילין על שתי הידיים, גדלים במשפחה של 2 אבות ואמא כדי שיוכלו לזכות ביותר כיבוד הורים, מברכים ברכת המזון גם על בליעת רוק.

הם לא סתם דתיים, אלא דתיים שסופרים את העומר גם בטו בשבט, שנוטלים לולב גם ביום העצמאות, שמתקלחים עם הציצית עליהם, שמטילים תכלת גם בשמיכה שלהם, שטובלים במקווה בברכה גם כוסות חד פעמיות.

הרי ידוע שנוער הגבעות מניחים מזוזה גם על פתח תיק הגב שלהם, שומרים נגיעה גם מעצמם, אומרים קדיש דרבנן אם אחרי שיעור מתמטיקה,שותים חלב ישראל רק אם הפרה הייתה בכיסוי ראש, ובבית האחרון של כל שיר נעמדים ופונים לכיוון מזרח. 

לנוער הגבעות אין יצר הרע בליבם ובמוחם, כולם בגבעות הם נשמות טהורות ומלאכים קדושים שירדו אלינו למטה אל האדמה ברוב טובם וחסדם, וכל תכונה אנושית שאת מנסה להדביק להם היא בגדר לשון הרע ורכילות זולה.

זה לא אותו דבר.

יכול להיות שיהיה להם יצר הרע להשתלט על הבית. אבל זה לא כל כך הגיוני בהתחשב באנשים ובמקום. ואם זה בכל זאת יקרה, זה ייפתר בבית הדין.

אותו דבר למשל, לא כל כך הגיוני שבקהילה של נפגעי עבירות מין ואנשים שעוסקים בנושא יהיה מישהו כזה. יכול להיות שיקרה, אבל לא סביר. ובמקרה שלנו, גם לא סביר, וגם בוודאי ייפתר בבית דין. נקודה שטרודל מקף פסיק נקודותיים.

אני לא חושד באף אחד ולא מפזר חשדות, אבל זהירות צריך בכל מקום, בכל קהילה, בכל חברה, בכל רמה דתית.

א. יש מקומות לא מוסדרים שיש בהם משפחות ששני ההורים הולכים בגילוי ראש (לדוגמא בסמיכות לבת עין, כידוע לתושבי האיזור ואכמ"ל).

ב. כפי שכתבו בהמשך - הרבה פעמים גם אנשים דתיים (ואפילו "חרדים") מגיעים בפועל לבתי משפט (גם על סכסוכי כספים!). לא משתלם להיות נאיביים.

א. כמו שאמרתי כמה פעמים, *על פי רוב*, מי שנמצאים בגבעות, הם מהצד היותר דוס. יש מקרים חריגים, אבל לא צריך לחשוש מטרמיטים כי יש נמלים.

ב. נכון. לא מבין מה אתה אומר "אפילו" על חרדים. זה מקסים שאנשים מגיעים לבית משפט, השאלה מי הם. זה מאד יפה שאתה אומר דתיים, אבל לא כל מי שיש לו כיפה מטיל ציצית וד"ל.

אמרתי כמה פעמים, ואני בטוח שאתה מבין למה אני מתכוון. האנשים בגבעות שירצו לשכור בית- הם מהצד היותר דוס המגזר, וכשאני אומר דוס אני לא מתכוון שהכיפה שלהם גדולה יותר, אני מתכוון שהם באמת אנשים שהתורה נר לרגליהם.

אתה מאמין שיצר הרע שייך רק למי שלא מגדיר את עצמו דתי?

ששטר חוב והסכמים כתובים הומצאו בשביל אנשים לא שומרי תו"מ ורק לחסרי יראת שמיים?

המצוות ניתנו לדתיים, עשה ולא תעשה.

שום הגדרה לא מבטיחה שמישהו בהכרח יקיים את ההלכה באמת.

שום, כולל "רב".

העולם יותר מורכב מזה.

העולם באמת מורכב, אבל כמו שאמרתי כבר כמה פעמים, האנשים שנמצאים בגבעות הם מהצד היוצר דוס של המגזר, וגם אם תהיינה מחלוקות הן ייפתרו בבית הדין.

עושים חטאים.

וממילא, אינך יודע אף פעם מתי התורה היא נר לרגליו של מישהו, ומה הוא עושה או לא עושה כשאינך מסתכל עליו

ואתה יודע מה, מה שהוא עושה כשאתה לא מסתכל לא מעניין אותך בעניין עליו אנחנו מדברים, ואתה מנסה להתווכח סתם. כוונתי ברורה.

גם אדם שנראה כאילו התורה היא נר לרגליו, יכול לחטוא.

גם אדם שנראה כאילו התורה היא נר לרגליו, יכול להיות שזה רחוק מלהיות המצב.

אתן דוגמה:

נניח שלפני 15 שנים היית אבא לנער בן 16.

היית חושש לשלוח אותו להתייעץ אצל ראש ישיבת הכותל, הרה"ג מוטי אלון שליט"א?

היום אנחנו יודעים שהוא לא רב ולא גדול, אבל אז בתקופה ההיא - מי בכלל היה יכול להעלות בדעתו?

והנה הוא לא חטא פעם אחת, לא נפל ליצר, אלא באופן שיטתי ובמשך שנים הוא פגע בבחורים ובנערים רבים.

אברהם לשם, בחור ישיבה צדיק, לומד במקומות נחשבים, אולי הוא גם היה עילוי בלימוד, אולי כל חבריו חשבו שהוא יהיה ראש הישיבה כשיגדל...

והנה הוא אנס ילדה בת 4.5 בחצר בית הכנסת, בתפילת ליל שבת. 

אתה יכול לחשוב עד מחר שאני לא יודע "אבל אתה כן", אבל... זאת מחשבה ילדותית מאוד. המציאות מוכיחה את ההפך, גם אנשים שאף אחד לא היה יכול לחשוד בהם - יושבים היום בכלא אחרי שעשו דברים איומים.

ציטוט: "מה שהוא עושה כשאתה לא רואה לא מעניין אותך "***בעניין עליו אנחנו מדברים***"

אמנם לא חשבו שהוא יהיה ראש ישיבה, אבל כן החזיקו ממנו אדם טוב ומוסרי, ולכן נתנו לו גם להיות מנהל בפורומים כאן.. (כמובן לפני המקרה הנ"ל)

ובתי דין היו קיימים מאז ומעולם, גם למי שעמד בהר סיני ושמע את ה' בעצמו ובחייו.

ויש המון דתיים וחרדים שמתנהגים בצורה מבחילה לא פחות מכאלה שאינם דתיים.

אין אדם בעולם שאין לו יצר הרע, ושום דבר, אבל שום דבר לא מבטיח שמישהו ינהג בצדק.

לא הגדרה, לא נראות, לא גיל, לא מין, לא סטטוס, לא כלום. פשוט כלום.
 

הגדרות זו המצאה אנושית חברתית, כל עוד אדם נקרא אדם, הוא בן אדם.

את מדברת על בית דין כמשקל נגד לדבריי כשבתגובה עליה את מגיבה כתבתי בדיוק שהדברים ייפתרו בבית דין.

גם אם נקבל את טענתך (שאיננה נכונה בכלל לדעתי) שאפשר מסתמא לסמוך על דתיים שלא יגנבו בית, אבל בחוזה מסדירים הרבה פרטים, שמחליטים מראש מי אחראי על מה וכו' ולמשל מה יקרה אם יפנו את הבית ודמי השכירות כבר שולמו... וגם אם לא יפנו, מי משלם איזה חבויות. צריך להסדיר את הדברים האלה ולא לסמוך על סמוך שיהיה בסדר

אלא שאפשר לסמוך עליהם שיצייתו לבית הדין, מכיוון שאלו לא סתם חובשי כיפה, אלא אנשים דתיים באמת.

ברור שצריך להסדיר את הדברים בחוזה, אתה מדמיין דברים שלא אמרתי. החשש היה במידה והם לא יכבדו את החוזה, מכיוון שאז כלים משפטיים לא יעמדו לצדם, עקב היות הבית בלתי חוקי.

ועל כך כתבתי שאפשר לסמוך על האנשים הספציפיים שנמצאים בגבעות שיצייתו לבית הדין, מכיוון שהם מהצד הדתי יותר של המגזר.

יש לי שוכר חרדי שעדין חייב לי איזה 35 אלף שח שכירות אחרי 8 שנים של השכרה

ומכרתי לפני שנתיים

בנתיים הוא אומר לי אין לי ואין לי...

תקרא את התגובות שלי, ותבין על איזה דתי דיברתי.

או שטר חוב.. ערב.. אם אפשר

בנוגע אליכם ,לבדוק בכל זאת מה כן יכול להיות רשום..

הכי נכון להתייעץ עם עורך דין שיכול לפנות לרכוש הנטוש ביהודה שומרון או לפנות למנהל האזרחי ביהודה שומרון . 

או  שאתם תתקשרו לרשות מקרקעי ישראל ... תעשו חיפוש בגוגל תנסו לפנות לפני לרמ"י לפני שאתם מוצאים כסף

אולי תשכירו את זכות השימוש ולא את הנכס עצמו (שרשמית אינו שלכם).
למשל:
החוזה נחתם בין פלוני המשכיר לאלמוני השוכר.

הואיל ובגבעה X ישנו בית שנבנה על ידי המשכיר על אדמת מדינה (נניח) שטרם הוסדרה לישוב 
והואיל ובמועד חתימת החוזה הבית עומד למגורים

והואיל וזכות השימוש בבית היא של המשכיר
והואיל והשוכר מעוניין להשתמש בבית למגורים ביודעו שהישוב אינו מוסדר
על כן באו השוכר והמשכיר בהסכמה להסדיר זכויותיהם וחובותיהם
וכו' וכו'
ובאחד הסעיפים - במקרה וחלילה יוחלט על ידי המדינה או הצבא או מי מטעמם לפנות את הישוב או את הבית לא תהיה לשוכר טענה כנגד המשכיר על פינוי הבית ו/או תכולתו. במקרה כזה ישולם שכר הדירה ושאר חובות השוכר באופן יחסי עד  למועד הפינוי.
 

(אני חולק מנסיוני אבל אינני עו"ד ומציע להתייעץ עם עורך דין) 

ולכן לא אוכל להשכירה, כמו שאני לא יכול להשכיר לך את מגדלי עזריאלי.

מכיון שכל נושא ההתישבות שם לא מוסדר יש רבים שמתנגדים לרעיון הגבעות וחושבים שיש לגור רק במקום מוסדר (גילוי נאות - גם אני חושב ככה)

אבל מכיון שהשאלה נשאלה על יד מי שכן גר בגבעות ומשכיר בית שם יש לענות לפי מה שנכון לתפיסתו, 
ולכן אף שרשמית אין רשות לגור בבית שכזה, מכיון שבכל זאת גרים , וגם האכיפה של המדינה היא חלקית, ויש ישובים לא מוסדרים שפורחים ומשגשגים ובונים בתים ומשכירים אותם, אז זה נקרא שיש זכות שימוש.

אני מניח שהשאלה לא נשאלה על איזה חווה שבנו בה צריף ומחר הצבא יפרק אותו וחוזר חלילה. צריף כזה בדרך הטבע כנראה אינו עומד להשכרה (האמת יכול להיות שאני מפספס משהו בעניין זה)

בגבעות

ברוך ה' הארץ הולכת ומתיישבת

העם הולך ומיישב עוד ועוד חלקים בארץ ישראל

והיה ומצאתם הגונים שמוכנים להכיר בהשקעתכם בבנית הבית (ובכוונה לא כותבת בבעלותכם...)

ומוכנים לשלם לכם על הזכות לגור בו

ובעוד כמה שנים עושים שם תבע וניתן להפוך את הבית לחוקי

למי יש זכות קדימה לרכושנאת הקרקע

למי שגר שם בפועל והשקיע מזמנו ומאיכות חייו בשנים האחרונות (ומוכן לצורך הענין לשלם לכם על הוצאות הבניה)

או למי שהשקיע כספית בבנית הבית?

הרי אני מניחה שהסיבה שאתם לא רוצים למכור את הבית ורק להשכיר זה כי אתם בונים על זה שאולי זה יהפוך להשקעה טובה

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה