לגבי חוזה שאתם חותמים עם השוכרים, עד כמה הוא מחייב.

ועוד משהו- להכניס לחוזה מה עושים אם הורסים את הבית.

זה לא שאין לכם הוכחה שהוא שלכם,

אלא הוא *באמת* לא שלכם.

ואם הוא לא שלכם, איך תוכלו להשכירו?

בית זה לא כמו עוגה, הוא לא שייך אוטומטית למי שבנה אותו. הוא שייך למי שהקרקע שלו, או למי שחוכר את הקרקע או מחזיק אותה בדרך חוקית אחרת.

אם בונים בית על אדמה שלא שייכת לכם, אז הבית לא שלכם.

אחרי 3 שנים של מגורים יש חזקה על הקרקע ולא ניתן בקלות להרוס אותו. רוב הבתים בגבעות פשוט בנויים גם בלי רישום מסודר.

גם בגמרא זה דרך בירור ולא דרך חוקית. ובוודאי בימינו אין לכך שום משמעות

יש להם בית

הם גרים בו

ויש אנשים שישמחו לגור בו ולשלם להם שכירות

כל חוזה שכירות נפתח במילים "הואיל והמשכיר הוא בעל הזכויות החוקיות בנכס..."

יש להם בית שהם טוענים שהוא שלהם,

אבל אף אחד חוץ מהם (ואולי השכנים) לא באמת מכיר בכך שהוא שלהם ולכן זה מקרה לא פשוט.

לדעתי. נכון יעשו אם יפנו לעו"ד לענייני מקרקעין (עדיף עם התמחות ביו"ש) לקבל יעוץ מסודר בעניין

שיש סיכוי שיקראו את התגובה שלי. מעל 10 תגובות אני מוותר.

לגופו של עניין, אין לכם באמת דרך להגן על הקרקע "שלכם". אם שוכרים לא ירצו לצאת מהבית תהיה לכם בעיה משפטית קשה להוציא אותם משום שהשטח לא שלכם

אפשר לעשות חוזה שמסביר בצורה ברורה את ההסכמות שלכם ושהם מבינים שהשטח שלכם ובתמורה ישאירו לכם ערבון או שטר חוב כדי שישמש אתכם בעתיד להוכיח שאכן זה שלכם ושהם מודעים

לכך. מעבר לכך אם הם באמת ירצו לא תהיה לכם דרך להוציא אותם

שידוע לשני הצדדים טיב הרישום וכד'

שאין כל טענה של חזקה וכל התקדמות של רישום וכד' אוטומטית חלה על המשכיר

בורר מוסכם למקרי מחלוקת 

חוץ מערבים, כדאי להתייעץ עם עו"ד מה לכתוב בחוזה

השוכרים מסתומא יהיו דתיים. לכן אין צורך להיכנס לכל הקישקוש המשפטי החוקי, אלא לפנות לדברים מצד ההלכה, ומקסימום תלכו לדין תורה.

אם תחתמו חוזה, בית הדין יקבל אותו במידה והשוכרים יעשו בעיות.

יש גם חילונים ואי אפשר לבנות על זה 

לאף אחד בשום מצב, להשאיר דברים פתוחים.

יכולים לקרות הרבה דברים בדרך ואנשים ימצאו את עצמם עם הפסדים. וכן, גם דוסים ואידאליסטים יודעים לריב, ולפעמים בגלל שחלקם מלכתחילה נון קונפורמיסטים ולא תמיד יציבים מהרבה בחינות, הם עלולים לעשות מריבות וכואבות עוד יותר... (ככה מההיכרות שלי עם ההרחבות והגבעות של לפני כ20 שנה).

אבל על מריבה בגבעות שפלוני בנה בית, ובגבעה הם היו סבבה עם זה, ואז בא שוכר שהחליט שהבית שלו עוד לא שמעתי. (ואנשים משכירים בתים בגבעות.)

הוא התכוון רק ללייטים?

הוא פשוט שכח להוסיף ''אלא אם כן אתה דתי אדוק ואז כן תאמין בעצמך''?

מה זה משנה רמת הדתיות?

כל אחד יכול לצאת בשאלה בלי קשר לרמת הדתיות שלו היום

אידיאליסטים עשויים להיות פחות דוסים, זה נכון. אבל החבר'ה שמסתובבים בגבעות הם בעיקר דוסים, וכמו שכבר אמרתי הזוגות שירצו לשכור בית יהיו דוסים.

אם אתה מערב את בית הדין, אתה לא אמור להיגרר לאלימות.

והבעיות של נדל"ן בגבעות זה בדרך כלל על שטחים פתוחים, מי חורש איפה, וכדו'. לא של מי הבית.

כי דתי פושע הוא לא ממש דתי. אבל רוב הזוגות הדתיים שמסתובבים בגבעות הם מהצד היותר דוס של המגזר. והם על פי רוב יצייתו לבית הדין.

(מי שעלולים להיות בעייתיים בקטעים האלה הם רווקים, נוער נושר שהתגלגל לגבעות, והתורה כבר לא ממש נר לרגליו. הם לא ינסו לשכור בית. הם יבנו לעצמם.)

"לא צריך לשמור על ילדים בחצר של בית הכנסת, מן הסתם דתיים לא יפגעו מינית בילדים"

"אבל יש דתיים שפוגעים מינית"

"אם הם פוגעים מינית אז הם לא דתיים"

החבר'ה שמסתובבים בגבעות הם יותר דוסים. שלא כמו בחצר של הבית כנסת, שמורכב מהרבה גוונים.

וכמו שאמרתי, יש חבר'ה פחות דוסים בגבעות, אבל הם לא ישכרו בית.

ולגבי הדוגמא שהבאת, לא יודע מה אתה עושה עם הילדים שלך, אבל אני הייתי משחק בחצר של הבית כנסת חופשי. כי באמת במקום שהוא יותר דתי אני יותר סומך על האנשים.

אמנם יש עבירות (במובן הפלילי של המילה, לא הדתי) שבהן אנשים דתיים באמת חוטאים פחות,

אבל דווקא עבירות מיניות לא נכללות בזה... בעבירות מין - דתיים לא יותר טובים מכל אחד אחר, ולכן לא צריך לסמוך על דתיים יותר ממה שסומכים על כל אחד אחר.

זה נכון לדתי אקראי שאתה פוגש ברחוב, לשכן הנפלא שלך, לגבאי של בית הכנסת, לראש הישיבה שלך.

לא חסרות דוגמאות.

כמובן רוב מוחלט של האנשים אינם עבריינים, אבל צריך תמיד לעמוד על המשמר ובטח שלא להגיד "הוא דתי ולכן אין סכנה".

הסכמתי עם הטענה שלך שחצר בית הכנסת עשויה להכיל טיפוסים מפוקפקים, וציינתי שבגבעות פחות. ואעפ"כ הייתי משחק חופשי בחצר בית הכנסת.

כי כתבת שם מידע אישי עלי שאתה יודע כי אתה מכיר אותי במציאות...

נו נו נו

רב יכול לומר מה שהוא רוצה, אני לא מחוייב אליו בשום צורה. כשבית דין גוזר עליי משהו אני מוחייב לפסק הדין שלו.

זה דבר ראשון.

דבר שני, החבר'ה שעליהם מדובר יצייתו לבית הדין. הגבעות מורכבות מגוון מסויים מאד של אנשים, שעל פי רוב הם דוסים מאד, והם יצייתו לבית הדין.

מכירה באופן אישי מקרה של סכסוך נדל"ן בין כמה משפחות, שכולן הסכימו ללכת לבית דין *רבני* לדין תורה. אז כן, הן מספיק דתיות. זו הייתה ההעדפה הראשית שלהן.

אממה, אחד מבעלי המשפחות, היה דיין בעצמו (בבית דין רבני) ועשה תכסיסים שונים ומשונים שבהחלט יש בהם רמאות ועבירה על החוק.

דתיות זה אחלה, אבל יצר הרע יש לכולם. ודתי זה לא בהכרח אומר אדם טוב וישר. 

אני לא יודע על איזה דיין את מדברת, אבל זה לא משנה. כי אני מדבר על ציבור מסויים מאד מאד. שפשוט צריך להכיר אותו.

הוא מדבר על דתיים מיוחדים, כאלה שהתורה היא נר לגרליהם, כאלה שעליהם לא נאמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", כאלה שיש להם אפוטרופוס לעריות, כאלה שאחרי בשר שומרים 72 ימים לפני שהם אוכלים חלב, כאלה שיושבים בסוכה גם בחנוכה.

הדתיים שהוא מדבר עליהם מכניסים שבת כבר ביום שני, מניחים תפילין על שתי הידיים, גדלים במשפחה של 2 אבות ואמא כדי שיוכלו לזכות ביותר כיבוד הורים, מברכים ברכת המזון גם על בליעת רוק.

הם לא סתם דתיים, אלא דתיים שסופרים את העומר גם בטו בשבט, שנוטלים לולב גם ביום העצמאות, שמתקלחים עם הציצית עליהם, שמטילים תכלת גם בשמיכה שלהם, שטובלים במקווה בברכה גם כוסות חד פעמיות.

הרי ידוע שנוער הגבעות מניחים מזוזה גם על פתח תיק הגב שלהם, שומרים נגיעה גם מעצמם, אומרים קדיש דרבנן אם אחרי שיעור מתמטיקה,שותים חלב ישראל רק אם הפרה הייתה בכיסוי ראש, ובבית האחרון של כל שיר נעמדים ופונים לכיוון מזרח. 

לנוער הגבעות אין יצר הרע בליבם ובמוחם, כולם בגבעות הם נשמות טהורות ומלאכים קדושים שירדו אלינו למטה אל האדמה ברוב טובם וחסדם, וכל תכונה אנושית שאת מנסה להדביק להם היא בגדר לשון הרע ורכילות זולה.

זה לא אותו דבר.

יכול להיות שיהיה להם יצר הרע להשתלט על הבית. אבל זה לא כל כך הגיוני בהתחשב באנשים ובמקום. ואם זה בכל זאת יקרה, זה ייפתר בבית הדין.

אותו דבר למשל, לא כל כך הגיוני שבקהילה של נפגעי עבירות מין ואנשים שעוסקים בנושא יהיה מישהו כזה. יכול להיות שיקרה, אבל לא סביר. ובמקרה שלנו, גם לא סביר, וגם בוודאי ייפתר בבית דין. נקודה שטרודל מקף פסיק נקודותיים.

אני לא חושד באף אחד ולא מפזר חשדות, אבל זהירות צריך בכל מקום, בכל קהילה, בכל חברה, בכל רמה דתית.

א. יש מקומות לא מוסדרים שיש בהם משפחות ששני ההורים הולכים בגילוי ראש (לדוגמא בסמיכות לבת עין, כידוע לתושבי האיזור ואכמ"ל).

ב. כפי שכתבו בהמשך - הרבה פעמים גם אנשים דתיים (ואפילו "חרדים") מגיעים בפועל לבתי משפט (גם על סכסוכי כספים!). לא משתלם להיות נאיביים.

א. כמו שאמרתי כמה פעמים, *על פי רוב*, מי שנמצאים בגבעות, הם מהצד היותר דוס. יש מקרים חריגים, אבל לא צריך לחשוש מטרמיטים כי יש נמלים.

ב. נכון. לא מבין מה אתה אומר "אפילו" על חרדים. זה מקסים שאנשים מגיעים לבית משפט, השאלה מי הם. זה מאד יפה שאתה אומר דתיים, אבל לא כל מי שיש לו כיפה מטיל ציצית וד"ל.

אמרתי כמה פעמים, ואני בטוח שאתה מבין למה אני מתכוון. האנשים בגבעות שירצו לשכור בית- הם מהצד היותר דוס המגזר, וכשאני אומר דוס אני לא מתכוון שהכיפה שלהם גדולה יותר, אני מתכוון שהם באמת אנשים שהתורה נר לרגליהם.

אתה מאמין שיצר הרע שייך רק למי שלא מגדיר את עצמו דתי?

ששטר חוב והסכמים כתובים הומצאו בשביל אנשים לא שומרי תו"מ ורק לחסרי יראת שמיים?

המצוות ניתנו לדתיים, עשה ולא תעשה.

שום הגדרה לא מבטיחה שמישהו בהכרח יקיים את ההלכה באמת.

שום, כולל "רב".

העולם יותר מורכב מזה.

העולם באמת מורכב, אבל כמו שאמרתי כבר כמה פעמים, האנשים שנמצאים בגבעות הם מהצד היוצר דוס של המגזר, וגם אם תהיינה מחלוקות הן ייפתרו בבית הדין.

עושים חטאים.

וממילא, אינך יודע אף פעם מתי התורה היא נר לרגליו של מישהו, ומה הוא עושה או לא עושה כשאינך מסתכל עליו

ואתה יודע מה, מה שהוא עושה כשאתה לא מסתכל לא מעניין אותך בעניין עליו אנחנו מדברים, ואתה מנסה להתווכח סתם. כוונתי ברורה.

גם אדם שנראה כאילו התורה היא נר לרגליו, יכול לחטוא.

גם אדם שנראה כאילו התורה היא נר לרגליו, יכול להיות שזה רחוק מלהיות המצב.

אתן דוגמה:

נניח שלפני 15 שנים היית אבא לנער בן 16.

היית חושש לשלוח אותו להתייעץ אצל ראש ישיבת הכותל, הרה"ג מוטי אלון שליט"א?

היום אנחנו יודעים שהוא לא רב ולא גדול, אבל אז בתקופה ההיא - מי בכלל היה יכול להעלות בדעתו?

והנה הוא לא חטא פעם אחת, לא נפל ליצר, אלא באופן שיטתי ובמשך שנים הוא פגע בבחורים ובנערים רבים.

אברהם לשם, בחור ישיבה צדיק, לומד במקומות נחשבים, אולי הוא גם היה עילוי בלימוד, אולי כל חבריו חשבו שהוא יהיה ראש הישיבה כשיגדל...

והנה הוא אנס ילדה בת 4.5 בחצר בית הכנסת, בתפילת ליל שבת. 

אתה יכול לחשוב עד מחר שאני לא יודע "אבל אתה כן", אבל... זאת מחשבה ילדותית מאוד. המציאות מוכיחה את ההפך, גם אנשים שאף אחד לא היה יכול לחשוד בהם - יושבים היום בכלא אחרי שעשו דברים איומים.

ציטוט: "מה שהוא עושה כשאתה לא רואה לא מעניין אותך "***בעניין עליו אנחנו מדברים***"

אמנם לא חשבו שהוא יהיה ראש ישיבה, אבל כן החזיקו ממנו אדם טוב ומוסרי, ולכן נתנו לו גם להיות מנהל בפורומים כאן.. (כמובן לפני המקרה הנ"ל)

ובתי דין היו קיימים מאז ומעולם, גם למי שעמד בהר סיני ושמע את ה' בעצמו ובחייו.

ויש המון דתיים וחרדים שמתנהגים בצורה מבחילה לא פחות מכאלה שאינם דתיים.

אין אדם בעולם שאין לו יצר הרע, ושום דבר, אבל שום דבר לא מבטיח שמישהו ינהג בצדק.

לא הגדרה, לא נראות, לא גיל, לא מין, לא סטטוס, לא כלום. פשוט כלום.
 

הגדרות זו המצאה אנושית חברתית, כל עוד אדם נקרא אדם, הוא בן אדם.

את מדברת על בית דין כמשקל נגד לדבריי כשבתגובה עליה את מגיבה כתבתי בדיוק שהדברים ייפתרו בבית דין.

גם אם נקבל את טענתך (שאיננה נכונה בכלל לדעתי) שאפשר מסתמא לסמוך על דתיים שלא יגנבו בית, אבל בחוזה מסדירים הרבה פרטים, שמחליטים מראש מי אחראי על מה וכו' ולמשל מה יקרה אם יפנו את הבית ודמי השכירות כבר שולמו... וגם אם לא יפנו, מי משלם איזה חבויות. צריך להסדיר את הדברים האלה ולא לסמוך על סמוך שיהיה בסדר

אלא שאפשר לסמוך עליהם שיצייתו לבית הדין, מכיוון שאלו לא סתם חובשי כיפה, אלא אנשים דתיים באמת.

ברור שצריך להסדיר את הדברים בחוזה, אתה מדמיין דברים שלא אמרתי. החשש היה במידה והם לא יכבדו את החוזה, מכיוון שאז כלים משפטיים לא יעמדו לצדם, עקב היות הבית בלתי חוקי.

ועל כך כתבתי שאפשר לסמוך על האנשים הספציפיים שנמצאים בגבעות שיצייתו לבית הדין, מכיוון שהם מהצד הדתי יותר של המגזר.

יש לי שוכר חרדי שעדין חייב לי איזה 35 אלף שח שכירות אחרי 8 שנים של השכרה

ומכרתי לפני שנתיים

בנתיים הוא אומר לי אין לי ואין לי...

תקרא את התגובות שלי, ותבין על איזה דתי דיברתי.

או שטר חוב.. ערב.. אם אפשר

בנוגע אליכם ,לבדוק בכל זאת מה כן יכול להיות רשום..

הכי נכון להתייעץ עם עורך דין שיכול לפנות לרכוש הנטוש ביהודה שומרון או לפנות למנהל האזרחי ביהודה שומרון . 

או  שאתם תתקשרו לרשות מקרקעי ישראל ... תעשו חיפוש בגוגל תנסו לפנות לפני לרמ"י לפני שאתם מוצאים כסף

אולי תשכירו את זכות השימוש ולא את הנכס עצמו (שרשמית אינו שלכם).
למשל:
החוזה נחתם בין פלוני המשכיר לאלמוני השוכר.

הואיל ובגבעה X ישנו בית שנבנה על ידי המשכיר על אדמת מדינה (נניח) שטרם הוסדרה לישוב 
והואיל ובמועד חתימת החוזה הבית עומד למגורים

והואיל וזכות השימוש בבית היא של המשכיר
והואיל והשוכר מעוניין להשתמש בבית למגורים ביודעו שהישוב אינו מוסדר
על כן באו השוכר והמשכיר בהסכמה להסדיר זכויותיהם וחובותיהם
וכו' וכו'
ובאחד הסעיפים - במקרה וחלילה יוחלט על ידי המדינה או הצבא או מי מטעמם לפנות את הישוב או את הבית לא תהיה לשוכר טענה כנגד המשכיר על פינוי הבית ו/או תכולתו. במקרה כזה ישולם שכר הדירה ושאר חובות השוכר באופן יחסי עד  למועד הפינוי.
 

(אני חולק מנסיוני אבל אינני עו"ד ומציע להתייעץ עם עורך דין) 

ולכן לא אוכל להשכירה, כמו שאני לא יכול להשכיר לך את מגדלי עזריאלי.

מכיון שכל נושא ההתישבות שם לא מוסדר יש רבים שמתנגדים לרעיון הגבעות וחושבים שיש לגור רק במקום מוסדר (גילוי נאות - גם אני חושב ככה)

אבל מכיון שהשאלה נשאלה על יד מי שכן גר בגבעות ומשכיר בית שם יש לענות לפי מה שנכון לתפיסתו, 
ולכן אף שרשמית אין רשות לגור בבית שכזה, מכיון שבכל זאת גרים , וגם האכיפה של המדינה היא חלקית, ויש ישובים לא מוסדרים שפורחים ומשגשגים ובונים בתים ומשכירים אותם, אז זה נקרא שיש זכות שימוש.

אני מניח שהשאלה לא נשאלה על איזה חווה שבנו בה צריף ומחר הצבא יפרק אותו וחוזר חלילה. צריף כזה בדרך הטבע כנראה אינו עומד להשכרה (האמת יכול להיות שאני מפספס משהו בעניין זה)

בגבעות

ברוך ה' הארץ הולכת ומתיישבת

העם הולך ומיישב עוד ועוד חלקים בארץ ישראל

והיה ומצאתם הגונים שמוכנים להכיר בהשקעתכם בבנית הבית (ובכוונה לא כותבת בבעלותכם...)

ומוכנים לשלם לכם על הזכות לגור בו

ובעוד כמה שנים עושים שם תבע וניתן להפוך את הבית לחוקי

למי יש זכות קדימה לרכושנאת הקרקע

למי שגר שם בפועל והשקיע מזמנו ומאיכות חייו בשנים האחרונות (ומוכן לצורך הענין לשלם לכם על הוצאות הבניה)

או למי שהשקיע כספית בבנית הבית?

הרי אני מניחה שהסיבה שאתם לא רוצים למכור את הבית ורק להשכיר זה כי אתם בונים על זה שאולי זה יהפוך להשקעה טובה

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב