זה לא משהו שנחשב למנומס...

אבל תקתוקי הקלדה ואנשים ששומעים את הנשימה שלהם זה חריג כשמפריע.

זוכרת מבחן אחד שלא הצלחתי להתרכז בו בכלל כי אחת החברות שישבה שולחן לידי נשמה בקול...

לא ברמה של הזעה כמו שכתוב בויקיפדיה

אבל כן ברמה שמרגישה שזה אוכל לי את המוח מבפנים.

היתה לי חברה כזאת בשירות ואני זוכרת שהרגשתי מה זה לא נעים לאכול לידה (היא אחד האנשים שאני הכי אוהבת ביקום אבל זה היה לא נעים)

ד"א זה מזכיר לי את זה שאני מרגישה שאני הולכת ונעשית אינסטניסטית עם השנים וזה מתחיל להפריע לי ולהדאיג אותי שכל דבר קטן מתחיל להגעיל אותי... אולי אפשר להתרגל איכשהו אם מפנימים בראש שזה בסך הכל כך וכך...?

איך אפשר לעבוד על דבר כזה?...

אגב זה מפריע לי רק עם אנשים שקרובים אלי, לא מפריע לי בעבודה או במקומות אחרים...

זה באמת קשה😥

בחיים לא הערתי לאנשים שקרובים אלי...

באמת לא יודעת אם יש לי דרך, זה צליל שכל כך מפריע, לא סתם שיר שמעצבן...

זה היה לך מתמיד או התחיל מתישהו?

אולי תנסי CBT?

אני מאד מחזיקה מהשיטה הזאת

נראה לי שבאמת CBT עוזר יותר אבל לא כזה מבין לעומק

ואם זה סוג של מאתיים מפגשים עם איזושהי יועצת שמנסה למצוא משהו מנבכי נשמתי אז פחות הסגנון😏

ממה שהבנתי זו גישת הטיפול הכי פרקטית כמעט שיש

קוגניטיבי-התנהגותי

אישית לא ניסיתי, אבל יש לי חברה שהיה לה פחד מכלבים והCBT עזר לה ממש

ולעצמי פעם חברה שלמדה NLP ניסתה עליי ואני לא הרגשתי שינוי בכלל היה לי אפילו קשה להתחבר לקטעים מופשטים מדי...

(נגיד האלה שאומרים לדמיין את הפחד, מה הצבע שלו איפה הוא נמצא בגוף אימאלה אני יכולה להתפחלץ מהשאלות הלא רציונליות האלה

אבל לאחרונה אני משתדלת לכבד גם את זה)

אבל אולי אעשה עם זה משהו באמת, תודה!

..

לא כדי שיפסיקו לעשות את הרעשים, זה לא הגיוני לבקש מהם את זה, אבל שיגידו לך לפני שמתחילים להרעיש שתוכלי להתכונן עם אוזניות או ללכת למקום אחר, או אפילו להתכונן לזה נפשית, לפעמים כשזה לא בא בהפתעה זה יותר קל.

וזה שזה רק עם אנשים קרובים - מוכר מאוד, שווה לבדוק אם יש קושי רגשי מסוים עם אנשים ולנסות לעבוד על זה. לי היה ממש קשה עם אמא שלי ספציפית יותר מכולם, והלכנו לטיפול משפחתי וזה עזר לי מאוד, עכשיו הרעשים שלה מציקים לי בדיוק כמו רעשים של כל אדם אחר.

והמון חיבוקים, זה באמת קשה, אני מתמודדת עם זה כבר 10 שנים ונראה שזה פה כדי להישאר וזהו.

כן זה קשוח.

הבעיה העיקרית לדעתי זה שהסביבה שלי לא מאמינה כמה זה יכול לחרפן

אבל תודה ❤️

רק עם אנשים קרובים, ורק פעולות של שגרה- לעיסה, בליעה, שקשוק חלב, מזיגת מים מהקולר וכו'..

וואי זה מטריף..

וואי שקשוק חלב גומר עלייי

לא ניסיתי בעצמי כדי לדווח ישועות, לצערי...

ותבדקי אם אולי את אדם רגיש מאוד, לפעמים זה בא ביחד. (לא שיש טיפול לזה, אבל עצם המודעות חשובה, וגם אפשר לגלות את הצדדים החיוביים שבתכונה הזו)

זה נקרא שעשית חסד?

יש אוזניות מבטלות רעש- אני מסתובבת איתם בימים שהרגישות שלי גבוהה במיוחד- גם ללא מוזיקה באזניים.

ממליצה לשאול ממישהו ולנסות לפני שאת קונה. לי זה לא עזר. 

רק על לעיסות אני מעירה לפעמים, אבל כי זה מפריע לכולם ולא רק לי. (לי הן מפריעות גם כשהן נורמליות)

בכל אופן- אני פשוט קמה ויוצאת/ מפסיקה לאכול ושמה סרטון לטשטש את הרעש (נגיד בסעודות שבת אני רחוקה מהלועסים הרועשים, ואוכלת בדרך כלל רק כשאחרים כבר לא לועסים) אין ספק שזה פוגש אותי המון. מנסה פשוט למנוע מצבים שכאלה מראש במידת האפשר. 

מנסה כמה שפחות להעיר ולהתמודד לבד

אבל אחד למיליון כן נופלת 😏

תודה!

בשאר התחומים אני בסדר ויותר מזה(:

שלום לך מתמודדת יקרה! 

אני כבר שנים מאובחנת עם מיסופוניה ועם השנים זה רק הלך והחמיר. 

לפי מה שהבנתי מהתגובות שלך זה במצב סביר שאפשר לחיות לכן כדאי לך לשקול אם טיפול בכלל נחוץ במקרה הזה. 

אם את מרגישה שאיכות החיים שלך, בסדר ואת יכולה לחיות רגיל רק שפה ושם קצת מפריע אולי טיפול רק יעצבן.

אני אישית התחלתי 2 טיפולים בשיטת CBT והפסקתי תמיד באמצע, זה סחט ממני מדי הרבה רגש וכוח שלא היה לי, העדפתי את הסבל מאשר הטיפול.

לטווח הקרוב זה היה נראה טוב, לטווח הרחוק לא.

הדבר שאת מציינת, שזה רק בקרובי משפחה - מוכר. את הקולות ורעשים שהם עושים חוזרים על עצמם מדי יום כמה פעמים ביום והדפוס הזה ספציפי מעצבן אותך ולכן זה מפריע לך יותר מאנשים זרים.

כמובן ממליצה מאד לדבר על זה עם המשפחה, זה לא נעים אבל את חייבת! את חיה איתם באותו בית וההתחשבות הכרחית! גם את תתחשבי בהם לא כל הזמן 'לתקוע להם מקלות בגלגלים' מה שנקרה, והם מצידם ישתדלו כמה שפחות להיות בסביבתך כשהם אוכלים וכו'. אצלי, בני המשפחה תמיד שואלים אם זה בסדר או אם אפשר או מודיעים שהם מגיעים לאכול פה וכו', ברוב הפעמים אכן אני צריכה לצאת מהחדר וכו' אבל ההרגשה כשאני יוצאת היא עם חום בלב .

כדאי לך לקנות אטמי אוזניים - לי אישית יש כמה דרגות של הורדת דציבלים, מה שמאפשר בחלק מהם לשמוע אנשים מדברים אבל לא את הרעשים שהם יוצרים, כמובן תשתדלי שזה לא יהיה מופגן ומתריס מדי כי זה גם מעצבן. 

אולי תרפיה באומנות תעזור קצת. 

אבל בגדול אין תרופת פלא לצערי, לכן לדעתי התקשורת וההבנה הם המרכיב הכי חשוב לאיכות חיים הכי טובה!

באשר לזה שהמשפחה שלך לא מבינה כמה זה משגע, אולי תוכלי למצוא כתבות או מאמרים נושא לתת להם לקרוא, או לחילופין לנסות להסביר להם בדברים שהם יבינו, לדוגמא אם מישהו לא סובל שיר, מאכל, ריח, מקום או דבר מסוים, אפשר להסביר לו 'כמו שאתה לא סובל ריח של דגים, תחשוב ש50 פעמים ביום מישהו היה מביא לך דג ממש מתחת לאף ולא היה לך לאן לבורח' - בתקווה שהם יבינו.

אבל חשוב מאד לזכור! שימי לב לתחושות גוף שלך, לפני שזה מגיע לסוף (קרה לי כמה פעמים לצערי) אל תתני לעצמך לשקוע בהרגשת חוסר חשיבות או שאר רגשות שליליים!

אז חוץ מהמון הצלחה וכוחות שאני שולחת לך אין לי הרבה מה לתת!

חזקי ואמצי ומאחלת לך ולכל המיספונים והמיספוניות המון הצלחה, ושולחת לכם כוחות!

לא ניסיתי, גם לא שמעתי על זה בכלל...

מה זה? אשמח להסבר

תודה!

תקראי פה לדוגמה

נוירופידבק | סוגים, יעילות, טכניקות העברה ומחקרים קליניים

לפי ג'מיני, יש דברים שבהם היעילות שלו מוכחת והוא נחשב לטיפול מבוסס, וספציפית לגבי המיזופוניה הוא נחשב כטיפול מבטיח אבל לא מבוסס עדיין כי לא נעשו מספיק מחקרים.

אבל חוששת לנסות בלי המלצות אישיות...

התחברתי למה שכתבת, גם לי אין כוח נפשי לטיפולים סוחטי רגש ואכן לא מפריע לי ברמה קריטית.

אפשר לחיות עם זה, ולקח לי כמה שנים להבין שלא כל האנשים סובלים מרעשים ספציפיים כמוני(:

כן מפריע ואפילו מאד מידי פעם, אבל רוב הזמן האנשים בבית לא פוצחים בתחרות הקלדה, רק אחות אחת שמתרגשת מאד מעבודת התואר שלה😏

מסכימה איתך ממש ובאמת אדבר עם המשפחה שלי בפתיחות.

תודה על הכוח והעידוד🙏

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.