זה לא משהו שנחשב למנומס...

אבל תקתוקי הקלדה ואנשים ששומעים את הנשימה שלהם זה חריג כשמפריע.

זוכרת מבחן אחד שלא הצלחתי להתרכז בו בכלל כי אחת החברות שישבה שולחן לידי נשמה בקול...

לא ברמה של הזעה כמו שכתוב בויקיפדיה

אבל כן ברמה שמרגישה שזה אוכל לי את המוח מבפנים.

היתה לי חברה כזאת בשירות ואני זוכרת שהרגשתי מה זה לא נעים לאכול לידה (היא אחד האנשים שאני הכי אוהבת ביקום אבל זה היה לא נעים)

ד"א זה מזכיר לי את זה שאני מרגישה שאני הולכת ונעשית אינסטניסטית עם השנים וזה מתחיל להפריע לי ולהדאיג אותי שכל דבר קטן מתחיל להגעיל אותי... אולי אפשר להתרגל איכשהו אם מפנימים בראש שזה בסך הכל כך וכך...?

איך אפשר לעבוד על דבר כזה?...

אגב זה מפריע לי רק עם אנשים שקרובים אלי, לא מפריע לי בעבודה או במקומות אחרים...

זה באמת קשה😥

בחיים לא הערתי לאנשים שקרובים אלי...

באמת לא יודעת אם יש לי דרך, זה צליל שכל כך מפריע, לא סתם שיר שמעצבן...

זה היה לך מתמיד או התחיל מתישהו?

אולי תנסי CBT?

אני מאד מחזיקה מהשיטה הזאת

נראה לי שבאמת CBT עוזר יותר אבל לא כזה מבין לעומק

ואם זה סוג של מאתיים מפגשים עם איזושהי יועצת שמנסה למצוא משהו מנבכי נשמתי אז פחות הסגנון😏

ממה שהבנתי זו גישת הטיפול הכי פרקטית כמעט שיש

קוגניטיבי-התנהגותי

אישית לא ניסיתי, אבל יש לי חברה שהיה לה פחד מכלבים והCBT עזר לה ממש

ולעצמי פעם חברה שלמדה NLP ניסתה עליי ואני לא הרגשתי שינוי בכלל היה לי אפילו קשה להתחבר לקטעים מופשטים מדי...

(נגיד האלה שאומרים לדמיין את הפחד, מה הצבע שלו איפה הוא נמצא בגוף אימאלה אני יכולה להתפחלץ מהשאלות הלא רציונליות האלה

אבל לאחרונה אני משתדלת לכבד גם את זה)

אבל אולי אעשה עם זה משהו באמת, תודה!

..

לא כדי שיפסיקו לעשות את הרעשים, זה לא הגיוני לבקש מהם את זה, אבל שיגידו לך לפני שמתחילים להרעיש שתוכלי להתכונן עם אוזניות או ללכת למקום אחר, או אפילו להתכונן לזה נפשית, לפעמים כשזה לא בא בהפתעה זה יותר קל.

וזה שזה רק עם אנשים קרובים - מוכר מאוד, שווה לבדוק אם יש קושי רגשי מסוים עם אנשים ולנסות לעבוד על זה. לי היה ממש קשה עם אמא שלי ספציפית יותר מכולם, והלכנו לטיפול משפחתי וזה עזר לי מאוד, עכשיו הרעשים שלה מציקים לי בדיוק כמו רעשים של כל אדם אחר.

והמון חיבוקים, זה באמת קשה, אני מתמודדת עם זה כבר 10 שנים ונראה שזה פה כדי להישאר וזהו.

כן זה קשוח.

הבעיה העיקרית לדעתי זה שהסביבה שלי לא מאמינה כמה זה יכול לחרפן

אבל תודה ❤️

רק עם אנשים קרובים, ורק פעולות של שגרה- לעיסה, בליעה, שקשוק חלב, מזיגת מים מהקולר וכו'..

וואי זה מטריף..

וואי שקשוק חלב גומר עלייי

לא ניסיתי בעצמי כדי לדווח ישועות, לצערי...

ותבדקי אם אולי את אדם רגיש מאוד, לפעמים זה בא ביחד. (לא שיש טיפול לזה, אבל עצם המודעות חשובה, וגם אפשר לגלות את הצדדים החיוביים שבתכונה הזו)

זה נקרא שעשית חסד?

יש אוזניות מבטלות רעש- אני מסתובבת איתם בימים שהרגישות שלי גבוהה במיוחד- גם ללא מוזיקה באזניים.

ממליצה לשאול ממישהו ולנסות לפני שאת קונה. לי זה לא עזר. 

רק על לעיסות אני מעירה לפעמים, אבל כי זה מפריע לכולם ולא רק לי. (לי הן מפריעות גם כשהן נורמליות)

בכל אופן- אני פשוט קמה ויוצאת/ מפסיקה לאכול ושמה סרטון לטשטש את הרעש (נגיד בסעודות שבת אני רחוקה מהלועסים הרועשים, ואוכלת בדרך כלל רק כשאחרים כבר לא לועסים) אין ספק שזה פוגש אותי המון. מנסה פשוט למנוע מצבים שכאלה מראש במידת האפשר. 

מנסה כמה שפחות להעיר ולהתמודד לבד

אבל אחד למיליון כן נופלת 😏

תודה!

בשאר התחומים אני בסדר ויותר מזה(:

שלום לך מתמודדת יקרה! 

אני כבר שנים מאובחנת עם מיסופוניה ועם השנים זה רק הלך והחמיר. 

לפי מה שהבנתי מהתגובות שלך זה במצב סביר שאפשר לחיות לכן כדאי לך לשקול אם טיפול בכלל נחוץ במקרה הזה. 

אם את מרגישה שאיכות החיים שלך, בסדר ואת יכולה לחיות רגיל רק שפה ושם קצת מפריע אולי טיפול רק יעצבן.

אני אישית התחלתי 2 טיפולים בשיטת CBT והפסקתי תמיד באמצע, זה סחט ממני מדי הרבה רגש וכוח שלא היה לי, העדפתי את הסבל מאשר הטיפול.

לטווח הקרוב זה היה נראה טוב, לטווח הרחוק לא.

הדבר שאת מציינת, שזה רק בקרובי משפחה - מוכר. את הקולות ורעשים שהם עושים חוזרים על עצמם מדי יום כמה פעמים ביום והדפוס הזה ספציפי מעצבן אותך ולכן זה מפריע לך יותר מאנשים זרים.

כמובן ממליצה מאד לדבר על זה עם המשפחה, זה לא נעים אבל את חייבת! את חיה איתם באותו בית וההתחשבות הכרחית! גם את תתחשבי בהם לא כל הזמן 'לתקוע להם מקלות בגלגלים' מה שנקרה, והם מצידם ישתדלו כמה שפחות להיות בסביבתך כשהם אוכלים וכו'. אצלי, בני המשפחה תמיד שואלים אם זה בסדר או אם אפשר או מודיעים שהם מגיעים לאכול פה וכו', ברוב הפעמים אכן אני צריכה לצאת מהחדר וכו' אבל ההרגשה כשאני יוצאת היא עם חום בלב .

כדאי לך לקנות אטמי אוזניים - לי אישית יש כמה דרגות של הורדת דציבלים, מה שמאפשר בחלק מהם לשמוע אנשים מדברים אבל לא את הרעשים שהם יוצרים, כמובן תשתדלי שזה לא יהיה מופגן ומתריס מדי כי זה גם מעצבן. 

אולי תרפיה באומנות תעזור קצת. 

אבל בגדול אין תרופת פלא לצערי, לכן לדעתי התקשורת וההבנה הם המרכיב הכי חשוב לאיכות חיים הכי טובה!

באשר לזה שהמשפחה שלך לא מבינה כמה זה משגע, אולי תוכלי למצוא כתבות או מאמרים נושא לתת להם לקרוא, או לחילופין לנסות להסביר להם בדברים שהם יבינו, לדוגמא אם מישהו לא סובל שיר, מאכל, ריח, מקום או דבר מסוים, אפשר להסביר לו 'כמו שאתה לא סובל ריח של דגים, תחשוב ש50 פעמים ביום מישהו היה מביא לך דג ממש מתחת לאף ולא היה לך לאן לבורח' - בתקווה שהם יבינו.

אבל חשוב מאד לזכור! שימי לב לתחושות גוף שלך, לפני שזה מגיע לסוף (קרה לי כמה פעמים לצערי) אל תתני לעצמך לשקוע בהרגשת חוסר חשיבות או שאר רגשות שליליים!

אז חוץ מהמון הצלחה וכוחות שאני שולחת לך אין לי הרבה מה לתת!

חזקי ואמצי ומאחלת לך ולכל המיספונים והמיספוניות המון הצלחה, ושולחת לכם כוחות!

לא ניסיתי, גם לא שמעתי על זה בכלל...

מה זה? אשמח להסבר

תודה!

תקראי פה לדוגמה

נוירופידבק | סוגים, יעילות, טכניקות העברה ומחקרים קליניים

לפי ג'מיני, יש דברים שבהם היעילות שלו מוכחת והוא נחשב לטיפול מבוסס, וספציפית לגבי המיזופוניה הוא נחשב כטיפול מבטיח אבל לא מבוסס עדיין כי לא נעשו מספיק מחקרים.

אבל חוששת לנסות בלי המלצות אישיות...

התחברתי למה שכתבת, גם לי אין כוח נפשי לטיפולים סוחטי רגש ואכן לא מפריע לי ברמה קריטית.

אפשר לחיות עם זה, ולקח לי כמה שנים להבין שלא כל האנשים סובלים מרעשים ספציפיים כמוני(:

כן מפריע ואפילו מאד מידי פעם, אבל רוב הזמן האנשים בבית לא פוצחים בתחרות הקלדה, רק אחות אחת שמתרגשת מאד מעבודת התואר שלה😏

מסכימה איתך ממש ובאמת אדבר עם המשפחה שלי בפתיחות.

תודה על הכוח והעידוד🙏

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

זה לא מתנגש עם רימון? חוסם גם מה דאינו פרסומות? 

לא כמו vpn שזה ממש להעביר את כל האינטרנט שלך דרך ספק הvpn

dns זה דומה לספר טלפונים, שאתה כותב כתובת של אתר או לוחץ על קישור לכתובת של אתר, הdns יודע לנווט אותך לIP שזה המקבילה של המספר טלפון המדויק של מי שאתה מחפש

כלומר adguard במקרה הזה, יכולים לדעת רק לאיזה אתרים ניסית להיכנס, ולא מה קורה בתוכם או דברים שהעלית סיסמאות וכו'

וadguard היא חברה מוכרת עם הצהרת פרטיות שהם לא מוכרים את המידע של איפה אתה גולש

אז כן זה נחשב בטוח אם אתה לא עובד על איזה משהו מאוד סודי/מסווג שאז אולי יש נהלים סופר מחמירים

על איזה רימון אנחנו מדברים? אפליקציית הגנה?

או גם שהספק של האינטרנט בבית זה רימון ואתה גולש על הוויפי?

מבחינת האפליקציה זה לא אמור להתנגש הם עובדות במקביל, רימון תסנן תוכן וadguard יחסום פרסומות

עם הוויפי זה כן יכול להתנגש במובן של זה שלא יהיה לך גישה לאינטרנט, ותקפוץ לך התראה כזאת

ואז פשוט אפשר לחזור להגדרות, dns, ולהחזיר לאוטומטי ואינטרנט יחזור לעבוד כרגיל

אני לא אומר שזה נוח לעשות את זה עכשיו כל פעם

אלא שזה פשוט לא איזה משהו בלתי הפיך

זה הגדרה שאתה משנה בשנייה

תודה רבה על המידע.

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

באמת קטונתי מההבנה במקור הזה...

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

לק"י

למה משעמם לך?

את בבית בעקבות המלחמה?

לק"י

התנדבות

נקיונות בבית

וכו'.

לנשות מילואים/ אחרי לידה וכד'

יש המון נשים שקורסות מעומס עכשיו

עם כל הילדים בבית + ערב פסח

המשחק מובנה כך שהוא מבליט את השנאה והנחרצות נגד הצד השני

אבל הוא בונה על הדומה ומכחיש את השונה

אבל עדיין מעניין