ובני אדם בד"כ רוצים קרבה וחברות

אפשר לומר שיצחק הוא הראשון בהיסטוריה שחווה אנטישמיות

היה הבטחת ה' לאברהם על עם ישראל. אז זה לא שנמרוד שנא פוטנציאל של לאומיות קודש. אלא שנא דת.    

אנטישמיות היא חא שנאת דת אלא שנאת עם ישראל. כמו שאומר רשי שאויביו של ה' זה אלו ששונאים את ישראל. "ומי הם אויביו של ה'? אלו ששונאין לישראל". היה יכול לענות אלו ששונאים את אלוקים או את הדת או את יראת אלוקים, אבל ענה ישראל.

נמרוד זרק את אברם לאש, לא את אברהם.

זה דוגמת כל מלחמת עובדי האלילים במונותאיסטים צדיקים, כמו המדיינים שגירשו את יתרו שפרש מע"ז.

מה גם שאם סיפור הכבשן לא מופיע בכתוב ואילו גירוש יצחק מגרר כן , זה אומר משהו

לפי המדרש נמרוד זרק את אברהם רק כי לא עבד ע"ז, משמע אם היה עובד היה אוהב אותו. את יצחק שנאו בלי קשר לעמדתו הפולחנית, וכן כל האנטישמיות לדורות, שונאים האנטישמים את ישראל בין עם הם דתיים קיבוצניקים או מתבוללים או אפילו יהודים שהתנצרו המשיכו לשנוא 

"בעבור כי גדולתו אשר נתגדל שם בארץ פלשתים במקנה ובעבדה היתה , ויקנאו אותו פלשתים בענין ההוא; וזה טעם "כי עצמת ממנו מאוד" (להלן , טז) - אמר: גם לי שאני המלך אין לי בביתי מקנה ועבודה כמוך , וחרפה הוא לנו להיות ביתך גדול מבית המלך". (רמב"ן ועוד ראשונים)

החתם סופר, מתכוון שקנאו בכל האבות, בלי קשר ממה זה נבע.

לגבי אם זה אנטישמיות או לא, זה סתם משחק הגדרות: אתה יכול להגדיר באברהם וביצחק שזה אנטישמיות כי הם היו ראשית האמונה הישראלית, או שאתה יכול לבחור לא להגדיר את זה ככה בשניהם, כי עדיין לא היה עם ישראל. אבל אינני רואה הבדל מהותי בין אברהם ליצחק לגבי הגדרת האנטישמיות. אם כבר באברהם שייך יותר כי נלחמו בו בגלל אמונתו, מה שאין כן יצחק שזה היה גורם חיצוני.

הדיון הזה לגבי אם להגדיר את זה כאנטישמי או לא, לא כזה משנה לעצם השרשור.

מייצג בין אם יודה בזה או יכפור. בעוד שאם אברהם היה כופר באמונה בה' היו אוהבים אותו.

דברי החתם סופר נכונים שהייתה אנטישמיות נגד כל האבות, אבל אצל אברהם זה לא הודגש כל כך, חוץ מכך שעבדי אבימלך גוזלים את הבאר ואבימלך לא ידע מזה (בניגוד ליצחק שהם מערערים על 2 בארות בפומבי ובתוך אבימלך ידע מזה ועדיין הוא תומך בנתיניו הפלשתים ולא מוחה)

למה אבימלך קינא ביצחק ולא באברהם?

הקנאה היא תירוץ של ההומניסט פרופסור אבימלך לשנוא את יצחק ולהשאר מוסרי בעיני עצמו. שהרי ה' דיבר עם אבימלך סימן שהוא אדם מאוד רוחני. אבל עדיין היתה בו אנטישמיות שהרי הלכה שגויים שונאים את ישראל.

גם וולטייר היה פילוסוף הומינסט , וזה לא מנע ממנו לשנוא את היהודים בתירוצים שהם מזיקים להומניזם. כנל רוב האינטלקטואלים האנטישמים כיום גם מוצאים תירוצים "מוצדקים" למה לשנוא את העם היהודי - " היהודים שולטים בעולם, היהודים מזיקים לטנושות וכו וכו".

בקיצור הקנאה היט רק תירוץ לאנטישמיות.

אברם לא חווה אנטישמיות כי הוא עדיין לא ייצג בעצמו את האמונה בה דגל. אברהם כבר כן ייצג, וכבר היה אבי אומה שהרי נכרתה ברית כבר, אבל לא חווה אנטישמיות כי אברהם שידר את המאחד בין ישראל לאומות את הרצון להיות אור לגויים. האנטישמיות נובעת מההרגשה של הגויים שישראל הם עם נבדל מהם, ויצחק מבטא את ההבדלות מהאומות, ולכן התעוררה לראשונה בימיו אנטישמיות. אין לו את הגודל של אברהם אלא יצחק מבטא את סוד הצמצום והמיקוד של הקדושה וההתכנסות. מאפיין לזה זה שבעוד אברהם רק מוכיח את אבימלך אך עושה איתו שלום, יצחק לא מוכן לעשות שלום עד שישמע שהם חזרו בתשובה. אברהם משפיע טוב על הרשעים אפילו הם משתחווים לאבק, יצחק פורש מהרשעים כדי לא להיות מושפע לרעה

כי לקנא (ברוב המקרים) זה לא דבר טוב

ואני לא רוצה שמישהו יפול לזה בסיבתי

כשעושים משהו שידוע שיגרום לאנשים לקנא זה קצת כמו לדרוך למישהו על היבלת

שואל על האם זה קורה לא באשמת מי שמקנאים בו.

מישהו שמקנאים בו יודע להנות אחרים במתנות שלו ולא להתנשא אז הם פחות יקנאו, ולכן יש לו (במידה מסוימת) אחריות על זה.

למשל, מישהו מוערך מאוד בגלל חכמה \ כשרונות \ קסם אישי - כשהוא יהיה צנוע באמת, נעים לאחרים, יתפעל מהמעלות שלהם, יחמיא להם וכו', המחמאות שלו יהיו "שוות" ויגרמו לאנשים להרגיש טוב, יהיה לאנשים נוח בקרבתו, הם יאהבו אותו ולא יקנאו בו.

מישהו עשיר שלא מנקר עיניים ועוזר לנזקקים - פחות יש סיבה לקנא מאדם ראוותן וקמצן.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד