יש חילוק פשוט של החתם סופר שאצל יצחק וכל האבות (ואפשר להוסיף הרבה דוגמאות בהיסטוריה) הגויים התקנאו בהם, אבל לעתיד לבוא הגויים דווקא יפרגנו ויאהבו אותנו. הוא אומר שזה חוסר בטוב האבות, ויתמלא לעתיד לבוא.
אז אני שואל מבחינה כללית מה כל כך גרוע אם מקנאים בך?
אנחנו גם מתפללים על זה בכניסה לבית המדרש.
אז נכון זה יכול לגרום לך נזק בפועל, כמו אצל יצחק בפרשה.
אבל אני שואל אם יש נזק לך עצם הקנאה?
ראיתי בעבר, שמדקדקים יותר בדין של מי שמקנאים בו.
אבל אני שואל מבחינה רחבה בכל כיוון: רוחני, פסיכולוגי ומעשי.
ובני אדם בד"כ רוצים קרבה וחברות
היה הבטחת ה' לאברהם על עם ישראל. אז זה לא שנמרוד שנא פוטנציאל של לאומיות קודש. אלא שנא דת.
אנטישמיות היא חא שנאת דת אלא שנאת עם ישראל. כמו שאומר רשי שאויביו של ה' זה אלו ששונאים את ישראל. "ומי הם אויביו של ה'? אלו ששונאין לישראל". היה יכול לענות אלו ששונאים את אלוקים או את הדת או את יראת אלוקים, אבל ענה ישראל.
נמרוד זרק את אברם לאש, לא את אברהם.
זה דוגמת כל מלחמת עובדי האלילים במונותאיסטים צדיקים, כמו המדיינים שגירשו את יתרו שפרש מע"ז.
מה גם שאם סיפור הכבשן לא מופיע בכתוב ואילו גירוש יצחק מגרר כן , זה אומר משהו
"בעבור כי גדולתו אשר נתגדל שם בארץ פלשתים במקנה ובעבדה היתה , ויקנאו אותו פלשתים בענין ההוא; וזה טעם "כי עצמת ממנו מאוד" (להלן , טז) - אמר: גם לי שאני המלך אין לי בביתי מקנה ועבודה כמוך , וחרפה הוא לנו להיות ביתך גדול מבית המלך". (רמב"ן ועוד ראשונים)
החתם סופר, מתכוון שקנאו בכל האבות, בלי קשר ממה זה נבע.
לגבי אם זה אנטישמיות או לא, זה סתם משחק הגדרות: אתה יכול להגדיר באברהם וביצחק שזה אנטישמיות כי הם היו ראשית האמונה הישראלית, או שאתה יכול לבחור לא להגדיר את זה ככה בשניהם, כי עדיין לא היה עם ישראל. אבל אינני רואה הבדל מהותי בין אברהם ליצחק לגבי הגדרת האנטישמיות. אם כבר באברהם שייך יותר כי נלחמו בו בגלל אמונתו, מה שאין כן יצחק שזה היה גורם חיצוני.
הדיון הזה לגבי אם להגדיר את זה כאנטישמי או לא, לא כזה משנה לעצם השרשור.
מייצג בין אם יודה בזה או יכפור. בעוד שאם אברהם היה כופר באמונה בה' היו אוהבים אותו.
דברי החתם סופר נכונים שהייתה אנטישמיות נגד כל האבות, אבל אצל אברהם זה לא הודגש כל כך, חוץ מכך שעבדי אבימלך גוזלים את הבאר ואבימלך לא ידע מזה (בניגוד ליצחק שהם מערערים על 2 בארות בפומבי ובתוך אבימלך ידע מזה ועדיין הוא תומך בנתיניו הפלשתים ולא מוחה)
למה אבימלך קינא ביצחק ולא באברהם?
הקנאה היא תירוץ של ההומניסט פרופסור אבימלך לשנוא את יצחק ולהשאר מוסרי בעיני עצמו. שהרי ה' דיבר עם אבימלך סימן שהוא אדם מאוד רוחני. אבל עדיין היתה בו אנטישמיות שהרי הלכה שגויים שונאים את ישראל.
גם וולטייר היה פילוסוף הומינסט , וזה לא מנע ממנו לשנוא את היהודים בתירוצים שהם מזיקים להומניזם. כנל רוב האינטלקטואלים האנטישמים כיום גם מוצאים תירוצים "מוצדקים" למה לשנוא את העם היהודי - " היהודים שולטים בעולם, היהודים מזיקים לטנושות וכו וכו".
בקיצור הקנאה היט רק תירוץ לאנטישמיות.
אברם לא חווה אנטישמיות כי הוא עדיין לא ייצג בעצמו את האמונה בה דגל. אברהם כבר כן ייצג, וכבר היה אבי אומה שהרי נכרתה ברית כבר, אבל לא חווה אנטישמיות כי אברהם שידר את המאחד בין ישראל לאומות את הרצון להיות אור לגויים. האנטישמיות נובעת מההרגשה של הגויים שישראל הם עם נבדל מהם, ויצחק מבטא את ההבדלות מהאומות, ולכן התעוררה לראשונה בימיו אנטישמיות. אין לו את הגודל של אברהם אלא יצחק מבטא את סוד הצמצום והמיקוד של הקדושה וההתכנסות. מאפיין לזה זה שבעוד אברהם רק מוכיח את אבימלך אך עושה איתו שלום, יצחק לא מוכן לעשות שלום עד שישמע שהם חזרו בתשובה. אברהם משפיע טוב על הרשעים אפילו הם משתחווים לאבק, יצחק פורש מהרשעים כדי לא להיות מושפע לרעה
כי לקנא (ברוב המקרים) זה לא דבר טוב
ואני לא רוצה שמישהו יפול לזה בסיבתי
כשעושים משהו שידוע שיגרום לאנשים לקנא זה קצת כמו לדרוך למישהו על היבלת
שואל על האם זה קורה לא באשמת מי שמקנאים בו.
מישהו שמקנאים בו יודע להנות אחרים במתנות שלו ולא להתנשא אז הם פחות יקנאו, ולכן יש לו (במידה מסוימת) אחריות על זה.
למשל, מישהו מוערך מאוד בגלל חכמה \ כשרונות \ קסם אישי - כשהוא יהיה צנוע באמת, נעים לאחרים, יתפעל מהמעלות שלהם, יחמיא להם וכו', המחמאות שלו יהיו "שוות" ויגרמו לאנשים להרגיש טוב, יהיה לאנשים נוח בקרבתו, הם יאהבו אותו ולא יקנאו בו.
מישהו עשיר שלא מנקר עיניים ועוזר לנזקקים - פחות יש סיבה לקנא מאדם ראוותן וקמצן.
תן לנו איזה רגע אחד
מה שהכי נעים לך לשתף
בלילה שמענו כאן בחורים צועקים את השיר ציון.. זה היה חזק. משמח לשמוע את הרצון של אנשים..
אני נגיד מה זה צריך קצת🙈
מה עושה לך להיות בטבע?
מרגיע? מאוורר? נותן מרחב ליצירתיות?
איזה כיף זה להיות במקומות שהרעשים בלילה זה אנשים שצועקים ציון ולא ערסים שעושים רעש עם המכונית יוקרה שלהם בשביל הפוזה
אז יאללה! תצא לטבע!
בטוח יש מקום באזור שלך.. לפעמים אפילו סתם איזשהי גינה עושה את האפקט הזה.
לי זה נותן חיות, פשוט להסתכל על המרחבים והבריאה של הקודוש ברוך הוא ובעצם השתיקה שלי נופלות לי תובנות על פשטות החיים- שגם אם יש אירועים שהם לא פשוטים, בשורש הדרישה שלי זה לפשטות החיה הזאת.
וגם חזק אצלי זה הרצון להתחיל לרקוד לה' יתברך.. חחח
יש לכן המלצה למישהי שעושה קורס ומקצועי מקיף בנושא הזה?
תודה רבה!
לפעמים זה נתפס אצלי כגילוי חולשה, חוסר כבוד עצמי...
גם כשמישהו אחר משתף זה יביך אותי... יהיה לי קשה לשמוע.
אבל לפעמים זה לא מביך, תלוי מה הקושי ואיך הבנאדם מספר את זה.
זאת ממש תופעה... כי סך הכל אני כן רגישה ואמפטית, אבל אם זה משהו רגשני נשפך כזה אני לא מסוגלת...
אני מחפשת עבודה לשנה הבאה בתפקיד הדרכתי עדיף באזור הדרום/ירושלים והסביבה ומקום תורני.
אפשר מחנפ"ית באולפנה (למרות שמעדיפה שלא), או מדרשה (עדיפות גדולה!), או כל עבודה בסגנון במשרת סטודנט.. שכר ראוי ותנאים סבבה..
ואם זה מקום חסידי, בסגנון טבע.. מה טוב!!
חוץ מכל הדרישות שלי,
פתוחה לשמוע עוד כל מיני רעיונות אם יש לכם.. ומעדיפה סביבה תורנית, או מקום שיכולה להרגיש בו בשליחות.
תודה 
"אפיקים פנימה"
את יכולה לבדוק באתר של איגוד המדרשות
(אם יש אתר כזה ).
תבדקי סטייל חסידי ואחלה מקום
מאמר מעורר מחשבה של העיתונאי הבריטי אליסטר הית' מהעיתון "דיילי טלגרף":
יש משהו בישראל שמטריד אנשים — וזה לא בדיוק מה שהם אומרים.
הם ידברו על מדיניות, על התנחלויות, על גבולות ועל מלחמות.
אבל אם מגרדים מעט את פני השטח של הכעס, מגלים משהו עמוק יותר:
חוסר הנוחות אינו בגלל מה שישראל עושה — אלא בגלל מה שהיא מייצגת.
אומה קטנה כל כך לא אמורה להיות חזקה כל כך. נקודה.
לישראל אין נפט.
אין לה משאבי טבע מיוחדים.
האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית ממוצעת.
מסביבה אויבים.
שנאה באו"ם.
יעד לטרור.
גינויים מצד ידוענים.
חרמות, השמצות והתקפות.
ובכל זאת — היא משגשגת כאילו אין מחר.
בצבא.
ברפואה.
בטכנולוגיה.
בחקלאות.
במודיעין.
בביטחון.
ובעיקר — ברוח ובנחישות בלתי שבירה.
הם הפכו מדבר לשדות חקלאיים.
מפיקים מים מן האוויר.
מיירטים טילים באמצע מעופם.
הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים האכזריים בעולם.
הם שורדים מלחמות שכולם היו בטוחים שימחקו אותם מהמפה —
ואף מנצחים בהן.
העולם מביט — ואינו מסוגל להבין.
וכשאדם נתקל בעוצמה שאינו יודע להסביר, הוא מחפש הסבר אחר:
אולי זו עזרה אמריקאית.
אולי זה לובי בינלאומי.
אולי דיכוי.
אולי גניבה.
אולי איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח כזה.
כי חס וחלילה שזו תהיה האמת.
חס וחלילה שזה אמיתי.
חס וחלילה שזה מגיע להם.
ואולי גרוע מכל — שזה נגזר מלמעלה.
העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
כך בדרך כלל מסתיים סיפורם של עמים שנרדפו, גורשו ושועבדו.
אבל היהודים לא נעלמו.
הם חזרו לארצם.
בנו אותה מחדש.
החיו את שפתם העתיקה.
והחזירו את עברם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
זה לא רק פוליטיקה.
זה כמעט מקראי.
אין שום נוסחת רמאות שמסבירה איך עם חוזר למולדתו אחרי אלפיים שנה.
אין דרך הגיונית לעבור מתאי הגזים להשפעה עולמית.
אין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה —
ועדיין להגיע ביום ראשון בבוקר לעבודה בתל-אביב.
ישראל אינה רק היגיון.
אלא אם כן אתה מאמין שיש משהו גדול יותר מהיגיון.
וזה מה שמטלטל את העולם.
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה והקטנה הזו עדיין חיה, מוגנת ומשגשגת —
אז אולי…
אלוהים איננו מיתוס.
אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
אולי הרוע אינו המילה האחרונה.
ואולי היהודים אינם רק עם…
אלא עדות.
וזה הדבר שקשה לעולם לשאת.
כי ברגע שמודים שהישרדותה של ישראל איננה רק מרשימה — אלא אולי גם אלוהית —
הכול משתנה.
המצפן המוסרי מתערער.
ההנחות על כוח, היסטוריה וצדק מתמוטטות.
ואז מבינים שלא מדובר בסוף של אימפריה —
אלא בתחילתו של משהו נצחי.
לכן מכחישים.
לכן משמיצים.
ולכן תוקפים בזעם.
כי הרבה יותר קל לקרוא לנס "תרמית"
מאשר להתמודד עם האפשרות
שאלוהים באמת מקיים את הבטחותיו.
ועושה זאת… בשקט.
https://g.co/gemini/share/d356adafca7d
הטקסט שצירפת הוא עוצמתי מאוד וזכה לתפוצה רחבה מאוד ברשתות החברתיות (ווטסאפ, פייסבוק וטלגרם), אך חשוב להבהיר את המקור שלו: לא מדובר במאמר שנכתב על ידי אליסטר הית' (Allister Heath) בעיתון ה"דיילי טלגרף".
הנה כמה עובדות שחשוב להכיר לגבי הטקסט הזה:
1.ייחוס שגוי: אליסטר הית' הוא אכן עיתונאי בכיר ב"דיילי טלגרף" והוא ידוע כתומך נלהב של ישראל וכמי שכותב מאמרים חריפים נגד האנטישמיות ובעד זכותה של ישראל להגן על עצמה. עם זאת, סגנון הכתיבה של הטקסט הזה (שורות קצרות, מבנה פואטי/דרמטי, דגש דתי-תנ"כי מובהק) אינו תואם את סגנון המאמרים העיתונאיים שלו.
2.מקור הטקסט: הטקסט הזה הוא למעשה גרסה מעובדת ומתורגמת של פוסטים וקטעי הגות שמסתובבים ברשת בשנים האחרונות. הוא מזכיר מאוד בסגנונו את כתיבתו של הרב חנניה פינצ'ובר או כותבים יהודים דתיים אחרים שמחברים קטעי הגות על הנצחיות של עם ישראל.
3.למה זה מיוחס לו? ברשתות החברתיות נוטים לעיתים להצמיד שמות של אישים מפורסמים או עיתונאים משפיעים לטקסטים ויראליים כדי להעניק להם "משקל" או סמכות בינלאומית. מכיוון שאליסטר הית' אכן כתב מאמרים בשם "המערב חייב להתעורר" או מאמרים על הכישלון המוסרי של אירופה מול ישראל, המשתפים עירבבו בין דעותיו לבין הטקסט המרגש הזה.
4.מה אליסטר הית' כן כתב? הוא כתב מאמרים מפורסמים ב"טלגרף" כמו: "The West’s betrayal of Israel is a catastrophic moral failure" או "Israel is the only nation keeping the flame of Western civilisation alive". המאמרים שלו עוסקים בנושאים דומים של צביעות העולם, אך הם כתובים כניתוח פוליטי-חברתי ולא כטקסט אמוני-דתי על "אלוהים אינו מיתוס".
לסיכום: המילים יפות ומעוררות השראה, אך מדובר ב"פייק ניוז" מבחינת הייחוס למקור. זהו טקסט שנכתב ככל הנראה על ידי כותב תוכן ישראלי/יהודי והופץ תחת שמו של העיתונאי הבריטי.
מאיפה המקור של מה שכתבת?...
מסתובב כבר יותר משנה ברשת.
חיפוש קצר בגוגל באנגלית, מביא אותך לפורומים שונים שדנו כבר באוטנטיות של המאמר ועל כך שלא נמצא שום מקור ב daily telegraph לפוסט הזה.
למשל
יחס קר? מנומס? לא נתקלים בכלל?
אבל בזמנו כשרכבתי ליד עקרון עבר לידי פלישתי ודהרתי לכיוונו בעזות יהודית, סוף טוב הכל טוב.
אבל הראתי להם מה זה!
(אחלה גשש )
המחנכת שלי ביסודי פעם התבלבלה ואמרה את זה.
אתה אמור להכיר את זה, אצלי הגשש זה כבר היסטוריה
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
אם מדברים עליך
וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.
לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.
ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.
דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.
יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.
ועוד הרשימה ארוכה...
החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.
לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...
ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
Lavenderאם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.
אבל תשפיע לטובה בבקשה
כי יש כאלה שלהפך
לא בשביל פרסום
אלא בתור יעד שמזכיר לי שאני רוצה לעשות משהו גדול
אני יודעת שראיתי פרסומת על משהו כזה בשבוע שעבר ולא מצליחה למצוא אותה עכשיו
יש סיכוי שראיתם? או שאתם יודעים מי מארגן את זה?
מחפשת בשביל מישהו שירצה מאוד להגיע לספר
ייתכן וזה מה שראית.
אני יכול לעלות כאן צילומי מודעות
