יש חילוק פשוט של החתם סופר שאצל יצחק וכל האבות (ואפשר להוסיף הרבה דוגמאות בהיסטוריה) הגויים התקנאו בהם, אבל לעתיד לבוא הגויים דווקא יפרגנו ויאהבו אותנו. הוא אומר שזה חוסר בטוב האבות, ויתמלא לעתיד לבוא.
אז אני שואל מבחינה כללית מה כל כך גרוע אם מקנאים בך?
אנחנו גם מתפללים על זה בכניסה לבית המדרש.
אז נכון זה יכול לגרום לך נזק בפועל, כמו אצל יצחק בפרשה.
אבל אני שואל אם יש נזק לך עצם הקנאה?
ראיתי בעבר, שמדקדקים יותר בדין של מי שמקנאים בו.
אבל אני שואל מבחינה רחבה בכל כיוון: רוחני, פסיכולוגי ומעשי.
ובני אדם בד"כ רוצים קרבה וחברות
היה הבטחת ה' לאברהם על עם ישראל. אז זה לא שנמרוד שנא פוטנציאל של לאומיות קודש. אלא שנא דת.
אנטישמיות היא חא שנאת דת אלא שנאת עם ישראל. כמו שאומר רשי שאויביו של ה' זה אלו ששונאים את ישראל. "ומי הם אויביו של ה'? אלו ששונאין לישראל". היה יכול לענות אלו ששונאים את אלוקים או את הדת או את יראת אלוקים, אבל ענה ישראל.
נמרוד זרק את אברם לאש, לא את אברהם.
זה דוגמת כל מלחמת עובדי האלילים במונותאיסטים צדיקים, כמו המדיינים שגירשו את יתרו שפרש מע"ז.
מה גם שאם סיפור הכבשן לא מופיע בכתוב ואילו גירוש יצחק מגרר כן , זה אומר משהו
"בעבור כי גדולתו אשר נתגדל שם בארץ פלשתים במקנה ובעבדה היתה , ויקנאו אותו פלשתים בענין ההוא; וזה טעם "כי עצמת ממנו מאוד" (להלן , טז) - אמר: גם לי שאני המלך אין לי בביתי מקנה ועבודה כמוך , וחרפה הוא לנו להיות ביתך גדול מבית המלך". (רמב"ן ועוד ראשונים)
החתם סופר, מתכוון שקנאו בכל האבות, בלי קשר ממה זה נבע.
לגבי אם זה אנטישמיות או לא, זה סתם משחק הגדרות: אתה יכול להגדיר באברהם וביצחק שזה אנטישמיות כי הם היו ראשית האמונה הישראלית, או שאתה יכול לבחור לא להגדיר את זה ככה בשניהם, כי עדיין לא היה עם ישראל. אבל אינני רואה הבדל מהותי בין אברהם ליצחק לגבי הגדרת האנטישמיות. אם כבר באברהם שייך יותר כי נלחמו בו בגלל אמונתו, מה שאין כן יצחק שזה היה גורם חיצוני.
הדיון הזה לגבי אם להגדיר את זה כאנטישמי או לא, לא כזה משנה לעצם השרשור.
מייצג בין אם יודה בזה או יכפור. בעוד שאם אברהם היה כופר באמונה בה' היו אוהבים אותו.
דברי החתם סופר נכונים שהייתה אנטישמיות נגד כל האבות, אבל אצל אברהם זה לא הודגש כל כך, חוץ מכך שעבדי אבימלך גוזלים את הבאר ואבימלך לא ידע מזה (בניגוד ליצחק שהם מערערים על 2 בארות בפומבי ובתוך אבימלך ידע מזה ועדיין הוא תומך בנתיניו הפלשתים ולא מוחה)
למה אבימלך קינא ביצחק ולא באברהם?
הקנאה היא תירוץ של ההומניסט פרופסור אבימלך לשנוא את יצחק ולהשאר מוסרי בעיני עצמו. שהרי ה' דיבר עם אבימלך סימן שהוא אדם מאוד רוחני. אבל עדיין היתה בו אנטישמיות שהרי הלכה שגויים שונאים את ישראל.
גם וולטייר היה פילוסוף הומינסט , וזה לא מנע ממנו לשנוא את היהודים בתירוצים שהם מזיקים להומניזם. כנל רוב האינטלקטואלים האנטישמים כיום גם מוצאים תירוצים "מוצדקים" למה לשנוא את העם היהודי - " היהודים שולטים בעולם, היהודים מזיקים לטנושות וכו וכו".
בקיצור הקנאה היט רק תירוץ לאנטישמיות.
אברם לא חווה אנטישמיות כי הוא עדיין לא ייצג בעצמו את האמונה בה דגל. אברהם כבר כן ייצג, וכבר היה אבי אומה שהרי נכרתה ברית כבר, אבל לא חווה אנטישמיות כי אברהם שידר את המאחד בין ישראל לאומות את הרצון להיות אור לגויים. האנטישמיות נובעת מההרגשה של הגויים שישראל הם עם נבדל מהם, ויצחק מבטא את ההבדלות מהאומות, ולכן התעוררה לראשונה בימיו אנטישמיות. אין לו את הגודל של אברהם אלא יצחק מבטא את סוד הצמצום והמיקוד של הקדושה וההתכנסות. מאפיין לזה זה שבעוד אברהם רק מוכיח את אבימלך אך עושה איתו שלום, יצחק לא מוכן לעשות שלום עד שישמע שהם חזרו בתשובה. אברהם משפיע טוב על הרשעים אפילו הם משתחווים לאבק, יצחק פורש מהרשעים כדי לא להיות מושפע לרעה
כי לקנא (ברוב המקרים) זה לא דבר טוב
ואני לא רוצה שמישהו יפול לזה בסיבתי
כשעושים משהו שידוע שיגרום לאנשים לקנא זה קצת כמו לדרוך למישהו על היבלת
שואל על האם זה קורה לא באשמת מי שמקנאים בו.
מישהו שמקנאים בו יודע להנות אחרים במתנות שלו ולא להתנשא אז הם פחות יקנאו, ולכן יש לו (במידה מסוימת) אחריות על זה.
למשל, מישהו מוערך מאוד בגלל חכמה \ כשרונות \ קסם אישי - כשהוא יהיה צנוע באמת, נעים לאחרים, יתפעל מהמעלות שלהם, יחמיא להם וכו', המחמאות שלו יהיו "שוות" ויגרמו לאנשים להרגיש טוב, יהיה לאנשים נוח בקרבתו, הם יאהבו אותו ולא יקנאו בו.
מישהו עשיר שלא מנקר עיניים ועוזר לנזקקים - פחות יש סיבה לקנא מאדם ראוותן וקמצן.
המטרה הסופית היא הסכם שלום עם לבנון
וזה יקרה רק כשחזבאללה כבר לא יתקיים בכלל
גם ממשלת לבנון נלחמת בארגון הזה
אבל היא לא ממש מצליחה לעשות עם זה כלום
בגלל זה ישראל וארצות הברית עושים בשבילה את העבודה וקודם כל מרצצים את ראש הנחש באיראן
ברגע שאיראן המממנת העיקרית של חזבאללה תשתנה יעברו לחסל אותם אישית בלבנון
ולדעתי בגלל זה ישראל לא הבליגה על שני טילים ונכנסה ישירות להתקפה משמעותית גם שם
היי, אני רווק בן 22 שמרגיש משיכה לגברים אבל לא חושב שרואה את עצמי חי עם גבר.
הייתי שמח לדבר עם מישהו שחווה מצב דומה, או אולי עם כל אחד שיכולות להיות לו עצות טובות איך לבנות חיים מאושרים.
החיים מאוד דינמיים, יש אנשים עם משיכה לגבאים בכל מיני רמות ונסיבות ולפעמים זה זמני או תלוי קונטקסט (נניח,שאתה נמצא במקום שיש בו רק גברים, או מאיזושהי סיבה אתה מנסה להימנע מסיטואציות עם המין השני). ליאת יקיר טוענת שכולנו בי-סקסואליים במהות שלנו, כי אין באמת סיבה שגבר יימשך בהכרח לאישה ולהיפך (אולי תקרא ותשמע קצת תכנים שלה, היא נורא מעניינת הן מבחינת הידע והן מבחינת ניסיון החיים שלה).
אז דבר ראשון, תעשה בירור עם עצמך, איפה זה התחיל ומה הגבולות של זה מבחינת זמן-מקום-תרבות, ואז תחפש אדם אמיתי שניתן יהיה לדבר איתו. כמובן, תמיד טוב אדם ניטרלי, שלא ימשוך אותך לשום צד, כי יש לא מעט מטפלים שמתמחים בלהוביל אותך למקום שבו הם מאמינים.
בנוסף, מציע לך בחום, לא לתייג את עצמך כהומו-סקסואל, עד שזה לא יהיה ברור לך לחלוטין. אני מכיר אישית אנשים ש"התחרטו" או שהלכו רחוק מדי ואחר כך העדיפו פשרה מסוימת. אז לא כדאי לרוץ מהר מדי.
המון הצלחה חבר אהוב!!
קריאת מגילה הייתה ממש מהירה, גם אתמול וגם היום, ובקושי רעש בהמן.
לא ראיתי כמעט אף אחד מחופש, בטח לא בתלבושת מלאה.
וכמעט אף אחד לא בא לתת משלוח מנות.
תענוג.
וקריאת מגילה מרגשת. נוגעת. אוטנתית כמו אני לא יודעת מה;
כל מה שקורה, ודווקא סמוך לפורים שזה כמעט שחזור המגילה....זה הכיף!
חוץ מהאסונות, ולוואי שיהיו האחרונים ושתהיה תחיית המתים בקרוב ממש!
(חייבת לצחצח את הבית מהמסד עד הטפחות, כי אמא שלי ע"ה היתה נקייה...פחד!)
כידוע יש נוסחים בהם האות דל"ת מנוקדת בשווא נע ויש נוסחים בהם זה חטף קמץ שעושה צליל כמו קמץ קטן כלומר דומה לחולם.
והנה השנה, אחרי שהאוזן התרגלה לשמוע קצת יותר פרסית בימים האחרונים בעקבות סרטוני החגיגות של האיראנים, השתכנעתי שהשם המקורי אכן צריך להיות מורודוכי (בצליל) ולא מרדכי. כך זה באמת נשמע אותנטי (תדמיינו את יוסיאן אומר את השם הזה).
יחד עם זאת, אנחנו מדברים בלשון עברית שבה הצלילים האלה ממש לא נוחים לפה הישראלי, ולכן כמו שאיזתהר הפך לאסתר כך גם מורדוכי הפך לאסתר, ובהחלט אמשיך לומר מרדכי. ועדיין, זה היה נחמד פתאום לשים לב לצליל הפרסי של מורדוכי.
זהו. סתם רציתי לשתף.
שנזכה לראות במילוי שלם של "זרש: החילות ליפול לפניו? נפול תיפול לפניו".
פורים שמח!
לאחשוורוש קראו חשיירשא בפרסית.
לכורש, כורוש במלרע בפרסית kurush.
לדרייווש, לזכרוני דריוש במלרע daryush.
ואגב מרדכי זה שם שמגיע מאכדית לא מפרסית.
פורים שמח אוהב אותך נקדימון❤️!
קעלעברימבארעוד כמה שבועות. לא שבועות הזה, לא שבועות הבא, שבועות עוד שנתיים
לפי החשבון שעולה מסדר עולם, דריווש השני שבימיו חודשה בניית בית המקדש - הוא בנה של אסתר מאחשורוש.
אמנם יש בעזרא ו' פסוק אחד, בסיכום בניין בית המקדש שבו מוזכרים שניהם וגם ארתחשסתא אבל כתוב "מלך פרס" ביחיד.
לפי הפשט הכוונה מלכי פרס - כורש שבימיו התחילה הבניה,דריוש שבימיו הסתיימה וארתחשסתא שבימיו בנו את חומות ירושלים.
אבל הגמרא דורשת על אותו אחד ששמו 'דריוש', 'ארתחשסתא' זה על שם המלכות (כמו 'פרעה' במצרים או 'אבימלך' בפלישתים) ונקרא גם 'כורש' כי כשר היה. לפי זה דריוש בנה של אסתר, נקרא גם 'כורש'. אבל זה לא 'כורש הגדול' המפורסם שנתן את הצהרת כורש.
לפי סדר עולם ומובא בגמרא דריוש הפרסי (שמופיע בפרקים ה-ו בעזרא ובחגי וזכריה) הוא עצמו ארתחשסתא (פרק ז' ואילך בעזרא) מפורש בסד"ע ובגמ' שהוא המלך שאחרי אחשורוש.
רש"י כותב (זה לא מפורש בבריתא) שהוא הבן של אסתר ואחשורוש. לפי זה הוא יהודי ע"פ ההלכה, למרות שאין בכתובים שמץ של התייחסות לכך.
רק ארמוז שחז"ל ראו את הבנייה האמיתית של בית שני לא בבניה הפיסית, אלא בהקמת כנסת הגדולה בידי עזרא.
ולכן בחזל ארתחששסתא מתואר כדריווש בונה המקדש.
וארמוז לך סוד גדול, בהיותך בן 166 תדענו (וזה אשמורה בלילה)
כמובן שפשט הכתוב (כפי שמציין בעל המאור בר"ה ורבים ממפרשי התנ"ך) שארתחשסתא הוא מלך נוסף.
(בכלל לפי המקובל בהסטוריונים היו לפרס-מדי עשרה מלכים שמלכו מעל 200 שנה. שונה מאוד מהדרך של סדר עולם שהיו רק ארבע מלכים שמלכו 52 שנה)
העולם 6000 שנה בגלל "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויומו של ה אלף שנה והעולם הידוע לנו שבוע.
אבל יש המשך לפסוק "ואשמורה בלילה".
לילה לפי הרמבן בהיסטוריה זה 500 שנה חצי מאלף מיממה.
אשמורה היא שליש מלילה.
שליש מ500 זה 166.
כלומר יש עוד 166 שהם בכלל אשמורה בלילה ולא נספרות בתוך ה6000 שנה הווי עלמא.
הם קרו דווקא בזמן שבין השראת השכחנה לבין גלות השכינה. מדובר לפי הרב קוק בשני עידנים שונים של ההיסטוריה. וכנראה לא הצליחו להיות מולחמים והשאירו מרווח ריק של 166 שנה שנשכחות
יש הצעה שחזל עשו זאת בכוונה כדי שלא נוכל לחשב את הקץ הסודי בספר דניאל.
לא סביר שחזל לא ידעו שהתקופה הפרסית היתה 220 שנה ולא 50.
מה גם שמוזכרים בתנך יותר מ4 מלכים לפרס.
בכל מקרה זה נטגע למניין שנות העולם ולא רק לסדר עולם.
ללא התירוץ של אשמורה בלילה, לא מובן למה אנו בשנת 5786 ולא בשנת 5786+166
א. אתה יוצא מנקודת הנחה שבהכרח התקופה הפרסית היתה ארוכה. נכון שזו הכתיבה הסטורית המקובלת אבל יש שערערו על כך:
הכרונולוגיה הפרסית לפי חז"ל | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה
ב. אני מסכים (כלומר מי אני, בעל המאור כותב כך), שלפי פשט הכתוב היו יותר מלכים וגם לפי הפשט תקופת עזרא ונחמיה מאוחרת משמעותית לתקופת זרובבל. אבל אי אפשר להכחיש שסדר עולם, הש"ס במקומות רבים ורבים מהראשונים והאחרונים - תפסו כעובדה מציאותית שהשנים היו מצומצמות. גם הרמב"ם מתאר כך את המציאות עם נפק"מ להלכה.
ג. לענ"ד גם אם תופסים עיקר כשיטה המקובלת בהיסטוריונים - ההסבר לסד"ע וכל מי שבא בעקבותיו, זה שהלכו על 'תפסת מועט' לפי מה שהכרחי בתנ"ך.
אתה רוצה אח"כ להלביש על זה רעיונות - בכבוד. אבל אל תתעקש שהם פשוטים.
א. לא בדקתי לעומק. אבל יש מספיק ממצאים ארכואלוגים פרסים ומקורות היסטורים יוונים. לטעון על "בריאה יש מאין" של כמותאדירה של שנים כמו 170 שנה בידי היוונים זמן קצר כל כך אחרי המאורעות ,זה נשמע מוזר מאוד. מה גם שהיו ידועים פילוסופים ומדינאים יווניים לאורך כמה דורות שחיו בתקופת המאבק מול פרס. ידוע לנו על מרידה 10 שנים של מצרים בפרס, כל זה לא יכול להיות מוספק ב50 שנה. גם לא סביר שעולי זרובבל מהכפרים בארץ אחרי 20 שנה בימי נחמיה ישכחו לדבר עברית ובניהם ידברו אשדודית כמתואר בנחמיה, וישכחו שצריך לחגוג את סוכות. מדובר פה על 70 שנה בערך מימי זרובבל עד נחמיה. ואז זה הגיוני. גם מסתדר שארתחששתא שהוא בן אחשוורוש לפי המחקר (המלך הפרסי חשיירשא, הידוע בכינויו היווני כסרכסס), ייתן אישור לעזרא ונחמיה. למה הוא לא מוזכר כבנה של אסתר? ייתכן שלאסתר לא היו ילדים, ייתכן שהפרסים התנגדו שיהודי יהיה יורש עצר, ייתכן שהוא כן בן של אסתר אהל לא הזכירו את זה כי זה גנאי שיהודיה נבעלת לגוי.
כמובן זה היה סוד שידוע רק לבעלי הסוד. שהיו 166 שנה שלא סופרים כי זה אשמורה בלילה. (ובאמת זה בחצי הראשון של האלף, לילה לפי הרמבן). רוב חזל בעלי הנגלה חשבו שכפשוטו זה קרה. בסוף הזכרון ההיסטורי של העם היהודי בחזל ובמניין השנים לא מתבסס על מה שקרה , אלא על מה שרלוונטי לזכור. כמו שאדם שהיה בתרדמת שנה, השנה הזאת לא כלולה בחייו. כמובן מה שכתוב תנך קרה כפשוטו. אבל לא כתוב בשום מקום בתנך שפרס נמשכה רק 50 שנה. זה ההבדל בין תורה שבכתב לתושב"ע, תורה שבכתב מייצגת את האמת האובייקטיבית כלשעצמה, תושב"ע את איך שהדבר רלוונטי לנו.
ג. זה עדיין לא מתרץ את מניין השנים של 5786 בימינו. אלא אם כן מכניסים את התירוץ של אשמורה בלילה. (וצריך לזכור שלפי המקובלים היו 7000 שנה קודמות של שמיטה דתוהו, לפני ה6000 שנה שלנו). אם אנחנו טוענים שפרס היתה 220 שנה בערך, אז בהכרח אנחנו לא בשנת תשפ"ו לאדם הראשון, אלא 5786+166, כלומר עוד 50 שנה שנת 6000 ואחרית הימים על בטוח. כמובן זה סותר את המניין שלנו. בסוף ידוע כמה עבר מאדם הראשון עד יעקב, וגם אם נטען ששעבוד מצרים היה יותר מ210 שנה בפשט (מה שלא מתסדר , כי שנות עמרם לוי קהת ומשה לא נכנסות ל400, והכי הגיוני ש400 באמת מהולדת יצחק, כי נאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא במצרים) עדיין אין לנו השלמה של 166 שנה. וידוע ששלמה בנה את הבית ב480 שנה ליציאת מצרים. וידועים שנות המלכים (למעט כמה שנים חריגות והשאלה אם חצי שנה של מלך נכללת) עד לצדקיהו. גם אם נהיה לארג'ים עם 70 שנה של גלות בבל, עדיין לא השלמנו את ה166 שנה. ואם לא נלך לפי התירוץ של אשמורה בלילה, לא ברור למה אנו בשנת 5786 ולא בשנה מאוחרת יותר לפי מניין מהאדם הראשון
ולא בשנת 5786+166?
אחת של 354 יום בשנה, שעדיין נהוגה באיסלם, ואחת של 365 ימים בשנה.
לפי ספירת הלבנה תגיע למספר השנים שציינת.
חודש של סנהדרין, או של 13 חודש (385 יום) במקרה של מעוברת. בכל מקרה שנה ממוצעת ביהדות היא 365 יום.
ההיסטוריונים מדברים על 166 שנות חמה יתרות שהיו באימפריה הפרסית
ובכלל, יש עוד כמה קשיים בספירה אחורה של השנים, עיין בהערות הרב הנזיר על הכוזרי במקום שהכוזרי כותב שאין מחלוקת על המספר.
אנחנו מונים כי זאת המסורת.
איש קטן. אז מה יש לי לבוא אל המלך.
כל מה שאני אומר בטל לגבי כבוד תורתו❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️🙂🙂🙂🙂🙂🙂🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎
המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה
פורים שמח
מכבוד תורתו ולינוק דברי אלוקים חים ושאבתם מים בששון ודברים חדשים מבחירי צדיקיא
דריוש הראשון שמוזכר בספר עזרא וחגי.
דריוש השני שנקרא גם "הממזר"
דריוש השלישי, והאחרון, שהובס בידי אלכסנדר הגדול
לפי המקובל במחקר ההיסטורי, אכן כדבריך לגבי שלושה דריוש. בכלל לפי שיטה זו לא ידוע מי זה דריוש שנזכר בדניאל פרק ו' ולא ממש ברור מי זה אחשורוש.
אבל אם צריך לחפש חשדות:
1. שקע טעינה נראה לי נפתח לא נכון
2. אקדח טעינה אמור להיראות אחרת (אלא אם כן הבעלים עשה שינויים)
3. האות e במילים model x וכן בtexas יכולה להיות טעות של ai אבל זה לא מובהק, וצריך להשוות מול תמונה אחרת.
בעוד שכתוב שסן אנטוניו למערב.
מה גם שסן אנטוניו לזכרוני נמצאת על שפת הים בחוף המערבי של ארהב ואי אפשר לסוע אליה ממערב למזרח, כי זה לסוע מתוך הים😅
אלמנטרי, ווטסון
אולי זה סתם בשביל הקטע.
וגם לא רואים את ההשתקפות שלו על הרכב
רואים לפי המראה של הרכב
שמעתי עכשיו שיעור של ר' דוד אמיתי
שהביא את הרמ"א ב"מחיר יין" (פרק ט) ממש מעניין
"ונראה שזהו כוונתם באמרם חייב אדם לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי...
ועוד נראה לי בדרך הפשט כי מאחר שמצות פורים לשתות ולשמוח ואי אפשר שלא ישתה
*על כן ישתה הרבה מאד שיגיע לשכרותו של לוט*
שאז פטור אף אם יחטא ויעבור על איזה עבירות כי באונס הוא, אבל אם לא ישתה כל כך הרבה, ויעבור עבירות חייב כאלו לא שתה כלל כאמרם שכור שהרג נהרג אם לא שהגיע לשכרותו של לוט ולזה ישתה הרבה עד שלא ידע בין עונש לשכר המגיע לצדיק ולרשע כמו שאירע להמן ומרדכי ומעתה אינו מזיק כלל. ואז אף אם יחטא לא יענש, ומשום זו מייתא בגמרא עובדא דרבא ורבי זירא עבדי סעודת פורים בהדי הדדי קם רבא ושחטיה לרבי זירא כו' ובזה גילו טעם שחייב להשתכר כל כך כדי שלא יענש על מעשים כאלו והוא מבואר"
זה ממש מעניין ביחס למה שהרמ"א כותב על השולחן ערוך
"חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע דבין ארור המן לברוך מרדכי:
הגה: ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) הויישן, ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים."
ראוי לציין שהרמ"א כתב את הספר כי הוא לא יכל לקיים באותה שנה לחגוג פורים כראוי אז הוא עסק במגילה ובדרשות בנושא במקום.
כך הוא כותב בהקדמתו שם (אות ו)
