יש חילוק פשוט של החתם סופר שאצל יצחק וכל האבות (ואפשר להוסיף הרבה דוגמאות בהיסטוריה) הגויים התקנאו בהם, אבל לעתיד לבוא הגויים דווקא יפרגנו ויאהבו אותנו. הוא אומר שזה חוסר בטוב האבות, ויתמלא לעתיד לבוא.
אז אני שואל מבחינה כללית מה כל כך גרוע אם מקנאים בך?
אנחנו גם מתפללים על זה בכניסה לבית המדרש.
אז נכון זה יכול לגרום לך נזק בפועל, כמו אצל יצחק בפרשה.
אבל אני שואל אם יש נזק לך עצם הקנאה?
ראיתי בעבר, שמדקדקים יותר בדין של מי שמקנאים בו.
אבל אני שואל מבחינה רחבה בכל כיוון: רוחני, פסיכולוגי ומעשי.
ובני אדם בד"כ רוצים קרבה וחברות
היה הבטחת ה' לאברהם על עם ישראל. אז זה לא שנמרוד שנא פוטנציאל של לאומיות קודש. אלא שנא דת.
אנטישמיות היא חא שנאת דת אלא שנאת עם ישראל. כמו שאומר רשי שאויביו של ה' זה אלו ששונאים את ישראל. "ומי הם אויביו של ה'? אלו ששונאין לישראל". היה יכול לענות אלו ששונאים את אלוקים או את הדת או את יראת אלוקים, אבל ענה ישראל.
נמרוד זרק את אברם לאש, לא את אברהם.
זה דוגמת כל מלחמת עובדי האלילים במונותאיסטים צדיקים, כמו המדיינים שגירשו את יתרו שפרש מע"ז.
מה גם שאם סיפור הכבשן לא מופיע בכתוב ואילו גירוש יצחק מגרר כן , זה אומר משהו
"בעבור כי גדולתו אשר נתגדל שם בארץ פלשתים במקנה ובעבדה היתה , ויקנאו אותו פלשתים בענין ההוא; וזה טעם "כי עצמת ממנו מאוד" (להלן , טז) - אמר: גם לי שאני המלך אין לי בביתי מקנה ועבודה כמוך , וחרפה הוא לנו להיות ביתך גדול מבית המלך". (רמב"ן ועוד ראשונים)
החתם סופר, מתכוון שקנאו בכל האבות, בלי קשר ממה זה נבע.
לגבי אם זה אנטישמיות או לא, זה סתם משחק הגדרות: אתה יכול להגדיר באברהם וביצחק שזה אנטישמיות כי הם היו ראשית האמונה הישראלית, או שאתה יכול לבחור לא להגדיר את זה ככה בשניהם, כי עדיין לא היה עם ישראל. אבל אינני רואה הבדל מהותי בין אברהם ליצחק לגבי הגדרת האנטישמיות. אם כבר באברהם שייך יותר כי נלחמו בו בגלל אמונתו, מה שאין כן יצחק שזה היה גורם חיצוני.
הדיון הזה לגבי אם להגדיר את זה כאנטישמי או לא, לא כזה משנה לעצם השרשור.
מייצג בין אם יודה בזה או יכפור. בעוד שאם אברהם היה כופר באמונה בה' היו אוהבים אותו.
דברי החתם סופר נכונים שהייתה אנטישמיות נגד כל האבות, אבל אצל אברהם זה לא הודגש כל כך, חוץ מכך שעבדי אבימלך גוזלים את הבאר ואבימלך לא ידע מזה (בניגוד ליצחק שהם מערערים על 2 בארות בפומבי ובתוך אבימלך ידע מזה ועדיין הוא תומך בנתיניו הפלשתים ולא מוחה)
למה אבימלך קינא ביצחק ולא באברהם?
הקנאה היא תירוץ של ההומניסט פרופסור אבימלך לשנוא את יצחק ולהשאר מוסרי בעיני עצמו. שהרי ה' דיבר עם אבימלך סימן שהוא אדם מאוד רוחני. אבל עדיין היתה בו אנטישמיות שהרי הלכה שגויים שונאים את ישראל.
גם וולטייר היה פילוסוף הומינסט , וזה לא מנע ממנו לשנוא את היהודים בתירוצים שהם מזיקים להומניזם. כנל רוב האינטלקטואלים האנטישמים כיום גם מוצאים תירוצים "מוצדקים" למה לשנוא את העם היהודי - " היהודים שולטים בעולם, היהודים מזיקים לטנושות וכו וכו".
בקיצור הקנאה היט רק תירוץ לאנטישמיות.
אברם לא חווה אנטישמיות כי הוא עדיין לא ייצג בעצמו את האמונה בה דגל. אברהם כבר כן ייצג, וכבר היה אבי אומה שהרי נכרתה ברית כבר, אבל לא חווה אנטישמיות כי אברהם שידר את המאחד בין ישראל לאומות את הרצון להיות אור לגויים. האנטישמיות נובעת מההרגשה של הגויים שישראל הם עם נבדל מהם, ויצחק מבטא את ההבדלות מהאומות, ולכן התעוררה לראשונה בימיו אנטישמיות. אין לו את הגודל של אברהם אלא יצחק מבטא את סוד הצמצום והמיקוד של הקדושה וההתכנסות. מאפיין לזה זה שבעוד אברהם רק מוכיח את אבימלך אך עושה איתו שלום, יצחק לא מוכן לעשות שלום עד שישמע שהם חזרו בתשובה. אברהם משפיע טוב על הרשעים אפילו הם משתחווים לאבק, יצחק פורש מהרשעים כדי לא להיות מושפע לרעה
כי לקנא (ברוב המקרים) זה לא דבר טוב
ואני לא רוצה שמישהו יפול לזה בסיבתי
כשעושים משהו שידוע שיגרום לאנשים לקנא זה קצת כמו לדרוך למישהו על היבלת
שואל על האם זה קורה לא באשמת מי שמקנאים בו.
מישהו שמקנאים בו יודע להנות אחרים במתנות שלו ולא להתנשא אז הם פחות יקנאו, ולכן יש לו (במידה מסוימת) אחריות על זה.
למשל, מישהו מוערך מאוד בגלל חכמה \ כשרונות \ קסם אישי - כשהוא יהיה צנוע באמת, נעים לאחרים, יתפעל מהמעלות שלהם, יחמיא להם וכו', המחמאות שלו יהיו "שוות" ויגרמו לאנשים להרגיש טוב, יהיה לאנשים נוח בקרבתו, הם יאהבו אותו ולא יקנאו בו.
מישהו עשיר שלא מנקר עיניים ועוזר לנזקקים - פחות יש סיבה לקנא מאדם ראוותן וקמצן.
אולי זה יותר מתאים ל"נבל ברשות התורה", עוד לא החלטתי...
יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם.
כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.
כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.
אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו?
לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח
אז כן
בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי
זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא.
רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.
רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי
מפרגנת להם
עבודה קשה
אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל
כשזה מתאים
למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים
מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר
כדי לפרנס מקומיים
מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)
לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
לילמנוחה!
הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום...
אין לי את האפשרות. אבל נהנתי מאד
שלא אכשיל מישהו חס ושלום
בהחלט היתה משכיחה לי את האבל.
אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?
זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....
הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.
שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:
אנחנו לא שופטים אף אחד.
מדהים. תודה!
תודה!!!
אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא
מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש
ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!
לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.
את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)
באמת קומה שניה, כי השיעורים
הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)
פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת
מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה
מופלא, כמה עמוק.....
מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.
אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים
המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)
להשפיע יותר.
עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא
פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו
מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם
שמרו מצוות).
ואולי אני טועה.
זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...
מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו.
הרב אורי שרקי
הרב מיכאל אברהם
הרב אליהו זיני
הרב שמואל אליהו
הרב גיא אלאלוף
יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.
הרב יגאל לוינשטיין
הרב שניאור אשכנזי
הרב צבי בן פורת
הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)
כשיהיה זמן סוף סוף....
שיעורים על מצבי נפש - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"
הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה
וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.
ממליץ עליהם חח
כדאי לשמוע
אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.
אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)
השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.
האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?
אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי
החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.
והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.
כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..
לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.
לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל
שיר שהכנתי לזכרו
זכר צדיק וקדוש לברכה
הרבנות מבטלת את החלטת המנכל
זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי
מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום
זה תחום אומנותי
אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי
יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח
ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה
מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול
עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.
זוועה.
הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.
שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם.
אבל זה רווח לצערי
א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.
ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.
