אבל אני לפחות מחזיק במיוחד מיריב לוין. (ולא אצביע לו)

יש שלושה אנשים בכנסת שאם ידברו אשתדל לשמוע-

אבי מעוז. יריב לוין. רה"מ בנימין נתניהו. (ושוב אני לא מצביע ליכוד ואין לי כוונה כזאת)

להבדיל הוא כמו נחשון שקפץ לים...

-הוא לא הכיר בנשיא העליון!

-העיף את היועמשית מהמשרד שלו.

-לא הפסיק לשגע את בג"ץ...

נכון זה צעדים הצהרתיים בעיקר אבל זה מאד חשוב במערכה הכוללת לתיקון מערכת המשפט. זה ייתן אומץ לכולם בסוף לפעול בעניין. זה,  וגם זה שהם באמת הגזימו.. 

מצד אחד אני לא ממש אובייקטיבי, כי יצחק הוא חבר כ- 17 שנים. מצד שני, המחמאות והתשבחות שהוא מקבל מכל עבר על תפקודו כשר הנגב והגליל מוכיחות שגם מבעד למדד האוביקטיביות - זה באמת נכון.

מי שעוקב אחרי הועדה בראשותו מבין עד כמה האיש הוא תותח מקצועי שיודע להביא שינויים וחקיקה לקו סיום  הוא גם יודע להתראיין בחוכמה רבה. אלמלא בחר לוין (איתו) בקו נוקשה בתחילת הרפורמה המשפטית, היום כבר היינו אחריה ובתוצאות מעולות. אני מקווה שילמדו מזה.
 

גם סמוטריץ' עושה עבודה טובה, כמו שרואים עם הצמיחה בכלכלה, ניהול התקציב, יהודה ושומרון, החלב, הייבוא האישי, סוגיות החטופים (הוא ידע גם להסכים מהר לעסקה הראשונה של החטופים והוכיח שהוא שוקל כל דבר ולא עובד לפי עקרונות קפואים). הבעיה שלו זה שהוא גרוע ביח"צ. יש ביחצנות שלו משהו מייגע, והוא לא מצליח לעטוף את עצמו במקצוענים בתחום.

מעבר לזה, כל שר מוצלח צריך כמה ח"כים שיעשו בכנסת את העבודה האפורה, בוועדות, בדיונים מתישים על הסתייגות זו או אחרת ולהפך, כל ח"כ שרוצה באמת להזיז דברים, צריך שהממשלה תרצה לתמוך.

כי יש לו פאות

סתם, ראיתי לא מזמן ראיון שלו עם יוסי רשק והוא מאוד הרשים אותי.לדבר הוא יודע, אין ספק.

אבל לא עקבתי ממש אחריו. אני סקרן מה הפעילות שלו היתה בכנסת.

לאחרונה נתנו לו להיות ראש ודעת חינוך אז מעניין מה הוא עושה עם זה.

לא שוכחת לו את מה שעשה עם הבתי חולים , אשתו והערביות

הוא איש אמיץ ואמיתי

בס"ד
 

הגיב לכתבת בריאות (לשעבר) שעשתה כתבה בעקבות חוויה שעלתה בשיחת חולין בשולחן שבת משפחתית של אותה הכתבת?!

יש דברים להעריך אותו - אבל למה בחרת דווקא בזה?!

דיבר בכנות. מצא חן בעיני.

הוא זה שנגרר לתוכו בריאיון (מה שהוליד בהמשך את שיחת הטלפון לאישתו)

בהתיישבות, הפוך.

לחיזוק זהות פלסטינית
 

ראש הממשלה מהדהד את תחקיר הקול היהודי: "לאן הלכו המיליונים של תכניות בנט ומנסור עבאס?" • הקול היהודי

בן גביר חבר'המאן רציני:

א) לימד לקח את האסירים המחבלים ימח שמם!

ב) לימד את היועמשית לקח!

ג) וכו' וכו'

ד) אומר את האמת בפרצוף וכיו"ב. 

חוץ מהבתי כלא, איזה שינוי לטובה הוא עשה?

שר בממשלה צריך לשנות דברים בפועל, לא רק לצעוק.

הוא הבטיח הרים וגבעות, אבל בפועל הפשיעה הערבית רק עולה.

לימד את היועמשית לקח? ממש לא נראה שהיא נרגעה עם כל המעשים שלה.

בס"ד

• ירידה בפיגועים בתוך מדינת ישראל - גם בשב"כ מודים ששינוי המדיניות בתי הסוהר גרמה להרתעת מחבלים. בעבר מחבלים ידעו שאם הם יוצאים לפגע, רוב הסיכוי שהם ישרדו ויגיעו לתנאים מפנקים בכלא. היום לא רק שאין תנאים מפנקים, אלא רוב המחבלים נהרגים בזירה. גם זה בשל מדיניות שונה שאם בעבר אזרח או שוטר היה מחסל מחבל אז החרימו לו את האקדח והוא זומן לחקירה, הרי שהיום הוא מקבל צל"ש וביקור מהשר.

• הר הבית, הלב של העם היהודי - שינוי הסטטוס קוו ועכשיו גם הוספת שעה בבוקר (במקום עליית הצהריים שבוטלה בגלל הרמאדן, אבל בעוד שלושה שבועות עליית הצהריים תחזור וזה ישאר).

• הרחבת הזכאות לנשיאת נשק - לא צריך להרחיב פה יותר מידי, אבל הוא עשה מהפכה בנושא. אם אנחנו חוזרים לסעיף הקודם, אז גם זה הוביל לכך שמחבל היום יודע שאם הוא יוצא לעשות פיגוע הוא לא חוזר בחיים כי יש יותר ויותר אזרחים חמושים ברחוב שיכולים להגיב.

• הקמת המשמר הלאומי - לאחרונה פרסמה חברת איתוראן על ירידה בהיקף הגנבות במרכז. הדבר הזה קורה כי היום גנבים יודעים שיש מתנדבים של המשטרה, עם סמכויות כאלה ואחרות, שמסתובבים ברחובות וזה מביא להרתעה.

• לחימה בפרוטקשיין - קודם כל שינוי חקיקה והחמרת הענישה. לצד זה נעצרו בחודשים האחרונים ארבעה ראשי משפחות פשע וחייליהם שפעלו באזור הצפון והתעסקו בפרוטקשיין.

• הרס בניה לא חוקית בנגב ובמזרח ירושלים - דבר שבעבר חששו להתעסק בו, היום כבר נהיה נורמה. רק הבוקר דיברו בגלצ (בהקשר אחר) על כך שמיד אחרי הרמאדן מתוכנן הרס של מאה בתים לא חוקיים בסילוואן.

• גיוס חרדים למשטרה ולמג"ב - בעוד חוק הגיוס תקוע בכנסת, יש עלייה עקבית בשלוש השנים האחרונות בגיוס חרדים לשורות המשטרה, כאשר כל שנה שברה את השיא של קודמתה. כמובן שמדובר גם בגיוס למג"ב ושח"ר שזה לוחמים לכל דבר. לאחרונה פורסם שמנסים להרחיב את זה גם לשב"ס.

• חוק עונש מוות למחבלים - אומנם החוק עוד לא עבר קריאה שניה ושלישית, אבל היו מי שזלזלו וטענו שזה לא יעבור גם קריאה ראשונה. בינתיים החוק מתקדם, ואת רוב הפשרות בחוק עושים יתר המשרדים, בהם משרד רה"מ (כפי שפורסם השבוע בידיעות אחרונות) ולא המשרד לביטחון לאומי. זה עניין של זמן קצר עד שהחוק יעבור בעז"ה ויכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

• הקמת יחידת משגב - יחידה שהוקמה לפני שנה וחצי שמטרתה לתת מענה טכנולוגי ומבצעי למיגור האלימות בתוך המשפחה. בזכות זה  מצד אחד מגבירים את הפיקוח מחוץ לכותלי הכלא ומצד שני נפתחו 48 הליכים משפטיים ובוצעו 25 כליאות, כך שמנעו בפועל אפשרות חלילה שזה יסתיים באלימות.

להמשיך?

(לגבי הפשיעה בחברה הערבית, מוזמן לקרוא את הטור של קלמן ליבסקינד מיום שישי שעבר במקור ראשון. זה לא פותר את הממשלה בטיפול, אבל כשמשפחת הנרצח מעלימה ריאיות כדי למנוע מהמשטרה לעצור את מי שירה בבן משפחת, ומצד שני היועמ"שית, בניגוד לתדרוכים של השבועיים האחרונים, מעכבת חקיקה  - אז המשטרה והשר מוגבלים. כל עוד כמובן הם לא משלמים פרוטקשיין למשפחות הפשע כפי שעשתה הממשלה הקודמת).

לא נכנס עכשיו לכל הסעיפים, רק לגבי הירידה בפיגועים- אני חושב שזה בעיקר בזכות הפעילות ההתקפית של צה"ל ביו"ש. גם ב"טרור הסכינים" המחבלים לא יצאו בחיים ברוב המקרים.

ואחרי ה 7.10 חוק עונש מוות למחבלים היה כנראה עובר גם בלי בן גביר.

מסכים שהוא עשה כמה דברים טובים, אבל זה לא דרמטי מבחינתי. ובעיקר הפריע לי התגובה כאן שבן גביר הכי טוב כי הוא חברמן ואומר את האמת בפרצוף וכו'

בס"ד
 

1. לגבי הירידה בנתונים זה לא קרדיט שאני נותן אלא השב"כ (עוד בטרם כניסת זיני. לא גוף שממהר לפרגן לבן גביר) בכמה וכמה הזדמנויות לאחרונה (אחת מהם הביא בועז העצני בטור שפרסם בידיעות אחרונות לפני מספר שבועות - https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14610150) - אגב גם את עניין הסיכה אני חושב שיש לה הסבר חשוב, ולכן אני לא מסכים בנושא הזה עם העצני)
 

2. לגבי עונש מוות למחבלים - אתה רואה את ההתנגדות של ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד המשפטים. אז זה אולי היה עובר, אבל לא בצורה אפקטיבית, בטח לא כעונש חובה (הפשרה היא שאפשר לערער בחלק מהמקרים).

בעיניי, ביחס להרבה שרים בממשלה זה בהחלט שינויים דרמטיים. אפשר למנות לא מעט שרים שקשה למצוא הישגים שלהם, אבל זה שרשור שמטרתו לפרגן ולא הפוך, אז לא נהרוס).

לא פורסם השבוע שזה לא יהיה חובה?

חוק עונש מוות למחבלים משתנה: עוצמה יהודית נכנעה לדרישות האופוזיציה

בכל מקרה הכותרת של הכתבה לא נכונה. כל ההסתייגויות של האופוזיציה נדחו. ההסתייגויות שנידנות כעת מול היעוץ המשפטי הן של חברי כנסת מהליכוד שנשלחו על ידי נתניהו לרכך את החוק.

בס"ד

הוועדה לביטחון לאומי בראשות ח"כ צביקה פוגל אישרה היום את הצעת חוק עונש מוות למחבלים לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק, ביוזמת ח"כ לימור סון הר-מלך והובלת השר לביטחון לאומי ח"כ איתמר בן גביר, קובעת כי מחבל שגרם בכוונה למותו של אדם במסגרת מעשה טרור – דינו מוות.

בנוסף, נקבע כי:

• עונש חובה, ללא דרישת פה אחד.

• עונש המוות יבוצע בתלייה על ידי שירות בתי הסוהר.

• ביצוע גזר הדין ייעשה בהתאם להוראות החוק ובפרק זמן מוגדר עד 90 יום יבוצע גזר הדין.

- אין אפשרות לחנינה.

הצעת החוק תעלה להצבעה במליאת הכנסת בשבוע הבא לקריאה שנייה ושלישית.

https://rotter.net/forum/scoops1/940652.shtml?utm_source=rotter.net&utm_medium=newsticker

בס"ד
 

כיום בישראל אין כזה דבר מאסר עולם. המאסר קצוב ל-20 שנה ובמידה וצריך לקבוע עונש כבד יותר, אז קובעים עוד מאסרי עולם.

הנקודה העיקרית בחוק היא שאין אפשרות לחנינה ואי אפשר לקצוב את המאסר בשנים. זאת אומרת שמחבל בן 21 (לדוגמה) שנגזר עליו מאסר עולם אז אין לו שום אופציה להשתחרר מהכלא עד למותו. לא על ידי חנינה של הנשיא, לא בעסקאות שבויים וכמובן אין קיצור על התנהגות טובה. מהכלא משחרר רק המוות.

מכיוון ומטרת העונש היא קודם כל לייצר הרתעה, ולאור העובדה שהיום להיות אסיר ביטחוני בכלא זו לא חוויה גדולה - וודאי שהחוק הזה ממלא את מטרתו ויעודו. (במובן מסוים אפשר גם לומר שאם התנאים שיש היום בכלא ישארו, זה הרבה יותר קשוח מאשר מוות בתלייה אחרי 90 ימים).

כשיש תקווה להשתחרר, המאסר פחות מפחיד. החוק החדש בא ואומר למחבל - לא יהיה לך סיכוי להיות קלף מיקוח. ברגע שהעונש מבוצע, אין יותר אפשרות לשחרר אותו בעסקה שתסכן אזרחים נוספים בעתיד.

זאת כמובן לצד הקלה בכך שלא צריך פה אחד כדי להטיל עונש מוות על מחבלים, כפי שהיה עד עכשיוס אלא מספיק רוב רגיל. עוד דבר שהחוק עושה הוא מגדיר את עונש מוות למחבלים כעונש "ראוי" ולא כעונש חריג שבו ניתן להשתמש רק במקרים מיוחדים (בטח למחבלים בעלי ת.ז כחולה)

אז נכון שהיה צריך לעשות שינוי בשל נסיבות בינלאומיות ומשפטיים, אבל אין פה שום התקפלות מצד עוצמה יהודית, אלא מציאת פתרון איך להכשיר את החוק מבלי לאבד את אפקט ההרתעה.

המוקדם מביניהם. 

אפשר לחסוך את ה- 7 באוקטובר הבא, אם במקום 20 שנה יבוא חבל תליה.

בנסיבות מיוחדות אפשר יהיה לעשות שימוש בזריקת רעל במקום בחבל מחוספס.

ספוילר: מה שהיה הוא שיהיה. 

בן גביר

הרבה דורשים לעצמם כעת בקמפיין כי הם חושבים שהקהל שלהם רוצה שינוי לכיוון שלהם עם ההתנהלות בביטחון.

מעורר מחשבה אודות התפיסה הציבורית אודות ההצלחה הביטחונית בממשלת הימין על מלא...

פעם הנושא הכלכלי היה במרכז הבחירות, עכשיו זה הביטחון

ברור שהמלחמה השפיע על הציפיות שלנו מההתנהלות הביטחונית,

אבל לא ראיתי את הליכוד מבטיח שכץ יהיה שר הביטחון הבא.

ואני בטוח שעוד מעט נתניהו יכריז שתיק הבטחון ישאר בליכוד

זו או אחרת את שר הביטחון.

אתה יודע מה?

ההצעה שלך תלמד קצת יותר את ההבנה של הפוליטיקאים בתפיסות הציבור, בוא נראה, אם הליכוד יגיד שהם רוצים שכץ ימשיך כשר ביטחון, כנראה הם חושבים שהציבור תומך בהתנהלות הביטחונית.

אם הם לא יגידו מילה על היכן שר הביטחון יהיה, כנראה שהם חושבים שהציבור נגד ההתנהלות כעת.

אם הם יגידו באופן כללי שהם רוצים את השר אצלם, אז פחות וודאי אבל נוטה להבנה של תמיכה.

אבל אם המועמדות האחרות לקואליציה ידרשו את כל העולם ואשתו, כמו בסיבוב הקודם, הוא יאלץ למסור את המשרד הזה לאיזנקוט כדי להקים ממשלה, לא ממשלת חלומות, ולא ימין מלא.

לא ראיתי אפילו אמירה כזו הפעם

בדגש על בן גביר, הוא חבר לטלי גוטליב כדי ליצור מכפיל כח, אבל הציבור לא קונה, ואפילו בורח ממנו. בסקר עדכני הוא עומד על 6 מנדטים, וזה אומר שהיא מבריחה 2 מנדטים לפחות.

אם בן גביר חפץ חיים פוליטיים הוא צריך לחזור להיות שחקן קבוצתי בתוך גוש הימין, אחרת הוא ימחק.

אבל לא ראיתי הבטחה כשלעצמה

הוא אומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו. מצד אחד לדבריו גודל הגוש קובע, והמטרה להגיע יחד ל- 61 מנדטים לפחות, ומצד שני הוא נוטל לעצמו את עור הדוב למפרע, כאילו ה- 61 מנדטים העתידיים הם כולם שלו.

בס"ד

איתמר הבין שנתניהו בדרך להקים ממשלה עם אייזנקוט. הוא שומע את התדרוכים, ולא מאמין להכחשות. לכן הוא בא ומתחיל להכין את הקרקע לרגע שהתניהו יזרוק אותו.

אם זה יקרה, בכנסת הבאה הוא יהיה אופוזיציה לוחמנית לממשלת אייזנקוט-נתניהו, והתוכניות אותן הוא הציג אתמול יהיו הבסיס לכל זה.

גם הוא יכול, למעשה כל אחד יכול. לכן הוא מכין את המשבר הפוליטי הראשון עוד לפני הבחירות. זה האירוע.

לגבי ממשלה עם איזנקוט, לפי כל הסקרים הם מביאים במצטבר, 50 מנדטים פלוס מינוס, ומשכך, הם זקוקים לעוד 11 מנדטים לפחות כדי להקים ממשלה, וזה לא ריאלי.

לגבי אופוזיציה בכנסת, היא טובה בקריאות ביניים. הרפורמה המשפטית נבלמה בגלל הפגנות רחוב, ומיליארדים שנשפכו על זה בכל מקום.

בכל הכבוד לבן גביר, מיליארדים אין לו.

נראה בעיני שבמקום להערך לממשלת חלומות ימנית, ללא קלקולים, הוא נערך להטריל את הכנסת הבאה. אין לי אלא לאחל לו הצלחה.

נראה שבן גביר מכוון לנהל את ענייני המדינה, והיריב שלו הוא נתניהו, ולא השמאל.

יריבים נוספים שלו הם כל שותפיו הקואליציניים בממשלה היוצאת: דרעי, סמוטריץ', גולדקנופף, וגפני.

אף אחד מהם לא יצטער אם את הכנסת הבאה הוא יטריל מספסלי האופוזיציה.

לכן אני מעדיף אותו ממגלומנים חיים בסרט כמו בן גביר, פייגלין ווינטר. כל אחד מהם יותר קרקרן וחי בסרט מהשני

בלי צבא שמגן, ההתיישבות לא תצליח להגן על עצמה

הפוך יכול לקרות, הצבא יכול לתפוס שטח ולהגן עליו בלי התיישבות

שאלתי ג'מיני AI:

בצפון השומרון הייתה התנתקות, באחרונה היא בוטלה. עד לביטולה של ההתנתקות איך זה היה מבחינת אירגוני טרור והמאבק בהם בצפון השומרון בהשוואה לשאר שטחי יו"ש?

וזה מה שהוא ענה:

מבחינת התפתחות התשתיות של ארגוני הטרור ואופן המאבק בהם, צפון השומרון (גזרת ג'נין וטולכרם) הפך במהלך השנים שלאחר התנתקות 2005 לאחד האזורים המורכבים והמתוחים ביותר ביהודה ושומרון, והציג מאפיינים שונים מחלקים אחרים באזור (כמו יהודה או דרום השומרון).

1. התחזקות ארגוני הטרור והקמת "גדודי הטרור"

* ואקום אזרחי וביטחוני: הפינוי של ארבעת היישובים (חומש, שא-נור, גנים וכדים) ויציאת הנוכחות האזרחית הישראלית מהאזור יצרו רצף טריטוריאלי פלסטיני נרחב. אף שצה"ל והשב"כ שמרו על חופש פעולה מבצעי ולא נסוגו מבחינה צבאית כפי שקרה ברצועת עזה, היעדר התיישבות וצירי תנועה אזרחיים ישראליים יומיים צמצם את הנוכחות הקבועה של כוחות אבטחה בשטח.

* התבססות תשתיות מקומיות: בגזרה זו, בפרט במחנה הפליטים ג'נין ובטולכרם, קמו להתארגנויות טרור מקומיות ("גדודי ג'נין", גדודי חללי אל-אקצא וג'יהאד איסלאמי) יכולות עצמאיות גבוהות יותר בהשוואה לאזורים כמו חברון או גוש עציון. הארגונים הצליחו לגייס פעילים רבים, לאגור אמצעי לחימה, לייצר מטעני חבלה רבי-עוצמה ולהקים מערכי תצפית.

2. אופי הלחימה והמאבק בטרור

* מעוזי לחימה ומטענים: בשונה מאזורים אחרים ביו"ש שבהם הטרור התבטא בעיקר בפיגועי יחידים (דקירה, דריסה) או חוליות ירי נקודתיות על צירים, בצפון השומרון התפתחה דפוס לחימה מורכב המזכיר לעיתים לחימה בשטח בנוי מאתגר. צה"ל נתקל בשימוש נרחב במטעני גחון שהוטמנו מתחת לכבישים, ירי מסיבי לעבר כוחות נכנסים ושימוש בבתים ממולכדים.

* ניסיונות ייצור רקטי: צפון השומרון היה האזור היחיד ביהודה ושומרון שבו נרשמו ניסיונות חוזרים ונשנים (בעיקר בשנים 2023–2024) לייצר ולשגר רקטות פרימיטיביות לעבר יישובים ישראליים בגלבוע ובאזור התעשייה שח"ק.

3. משוואת חופש הפעולה המבצעי

* הסלמה באמצעים הצבאיים: ככל שגברה התנגדות החמושים בכניסות לכפרים ולמחנות הפליטים בצפון השומרון, נדרש צה"ל להפעיל אמצעים שלא היו בשימוש יומי בשאר שטחי יהודה ושומרון. זה כלל שימוש נרחב בדחפורי D9 לפתיחת צירים וממולכדים, סיכולים ממוקדים מהאוויר באמצעות כטב"מים ומסוקי קרב, ומבצעים חטיבתיים ממושכים הנמשכים מספר ימים (כדוגמת מבצע "בית וגן" ב-2023 ומבצעים נרחבים לאחר מכן).

* היחלשות הרשות הפלסטינית: מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית איבדו כמעט לחלוטין את אחיזתם באזור ג'נין וטולכרם בהשוואה לערים כמו שכם, רמאללה או חברון, מה שהותיר חלל שנכנסו אליו חמאס והג'יהאד האיסלאמי במימון איראני.

השוואה לשאר שטחי יהודה ושומרון

| מאפיין | צפון השומרון (עד ביטול החוק) | שאר שטחי יהודה ושומרון |

|---|---|---|

| רצף טריטוריאלי פלסטיני | נרחב מאוד, ללא נקודות התיישבות ישראלית במרחב ג'נין. | מקוטע, משולב בנוכחות אזרחית וצירי תנועה ישראליים יומיים. |

| דפוס איום מרכזי | מטעני חבלה כבדים, ירי מאורגן, ניסיונות רקטיים. | פיגועי ירי בצירים, פיגועי דקירה/דריסה וחוליות מקומיות. |

| משמעת ומשלח של הרש"פ | אובדן שליטה קמעונאי של מנגנוני הביטחון. | שליטה יחסית גבוהה יותר של מנגנוני הרשות. |

| שימוש באמצעים אוויריים וצמ"ה | תדיר ויומיומי במבצעים מיוחדים. | ממוקד ונדיר יחסית, בהתאם לאירועים נקודתיים. |

לאחר ביטול צו איסור השהייה והסרת מגבלות ההתנתקות בצפון השומרון, החל צה"ל בשינוי התפיסה המבצעית במרחב במטרה להדק את האחיזה הביטחונית ולסכל את תשתיות הטרור שהתבססו באזור לאורך השנים.

ביטול צו איסור השהייה בצפון השומרון

הסרטון מציג את הדיווח על ביטול צו איסור השהייה בצפון השומרון על ידי אלוף פיקוד המרכז, המהווה את השלב המבצעי הסופי בביטול חוק ההתנתקות באזור.

עד לביטול ההתנתקות בצפון השומרון (תיקון החוק ב-2023 ויישומו המלא ב-2024–2026) האזור הזה היה שונה משאר יהודה ושומרון בעיקר בגלל הוואקום שנוצר בנקודות הספציפיות שפונו, לא בגלל נסיגה מלאה כמו בעזה.

ב-2005 פונו ארבעת היישובים חומש, שא-נור, גנים וכדים, וכן בסיסים צבאיים (בהם מחנה סנור/גבע, שפונה סופית ב-2006). החוק אסר על שהיית ישראלים אזרחים באזורים האלה. צה"ל לא יצא מכל צפון השומרון – הוא המשיך לפעול בכל יו"ש, כולל פשיטות לשטחי A כמו ג'נין – אבל בנקודות שפונו לא הייתה נוכחות אזרחית יהודית קבועה ולא היו בסיסים קבועים כמו קודם. ניסיון להקים מחדש את מחנה סנור ב-2006 נחסם מסיבות משפטיות כי זה סתר את החלטת ההתנתקות.

מה קרה בפועל מבחינת טרור

ג'נין והסביבה (מחנה הפליטים, טולכרם והמשולש שכם–ג'נין–טולכרם) הפכו למוקד הטרור הבולט ביותר ביו"ש בשנים שלאחר מכן, במיוחד משנות ה-2010 המאוחרות ועד אחרי 7 באוקטובר.

הג'יהאד האסלאמי ("גדוד ג'נין"), חמאס וקבוצות מקומיות בנו שם תשתיות מאורגנות יותר: חמושים שפועלים בגלוי, ייצור מטענים ומטעני צד, ניסיונות רקטות, ושיתופי פעולה בין ארגונים. הרשות הפלסטינית איבדה שליטה מעשית באזורים האלה.

ג'נין הוגדרה לא פעם כ"מייצאת הטרור מספר אחת" – עשרות פיגועי ירי שיצאו מהמרחב, ומחבלים שיצאו משם לפיגועים בתוך ישראל (בני ברק, תל אביב, אלעד ועוד). גם ישיבת חומש, שפעלה באופן לא רשמי במקום שפונה, הייתה יעד לפיגועים (למשל רצח יהודה דימנטמן ב-2021).

אבי דיכטר, שהיה ראש השב"כ ערב ההתנתקות, התריע מראש שנסיגה מצפון השומרון עלולה להפוך את האזור ל"עזה" מבחינת טרור. מקורות ביטחוניים ופרשנים תיארו את האזור כ"ארץ הג'יהאד" או "חור שחור" יחסית.

חשוב לציין שג'נין הייתה מוקד טרור גם לפני 2005 (פיגוע מלון פארק בנתניה ב-2002 יצא משם). ההתנתקות לא יצרה את הבעיה מאפס, אבל הוואקום בנקודות שפונו הקל על התבססות תשתיות ועל חופש תנועה יחסי לחמושים באזור ספציפי שקרוב לקו התפר ולערים ישראליות (עפולה, חדרה, נתניה).

השוואה לשאר יו"ש

בשאר יהודה ושומרון (שכם, חברון, רמאללה, גוש עציון וכו') גם היה טרור משמעותי – שכם היא מוקד מרכזי נוסף – אבל בצפון השומרון בלט יותר חופש הפעולה של החמושים ופחות נוכחות ישראלית קבועה "על הקרקע" באותן גבעות שפונו.

באזורים עם התיישבות יהודית צפופה יותר יש בדרך כלל:

יותר מוצבים וכוחות קבועים סביב היישובים והכבישים.

יותר מודיעין מתושבים וחיכוך יומיומי שמחייב נוכחות.

פחות "שטח מת" שבו ארגונים יכולים להתארגן בגלוי יחסית.

המאבק עצמו נמשך בכל יו"ש באותם כלים: פשיטות, מעצרים, הריסת בתי מחבלים וסיכולים. ההבדל היה שצפון השומרון דרש מבצעים גדולים וממושכים יותר (כמו "בית וגן" ב-2023 ומבצעים מאוחרים יותר) כי התשתיות שם התבססו חזק יותר. אחרי 7 באוקטובר החשש מ"אוקטובר 7 מצפון" או "מיני-עזה" באזור הזה גבר בגלל הקרבה הגיאוגרפית.

בקצרה: עד הביטול האזור לא היה "מנותק" כמו עזה, אבל הנקודות שפונו יצרו חלל שארגוני הטרור ניצלו, והפכו את צפון השומרון למוקד הבעייתי ביותר ביו"ש בשנים האחרונות שלפני החזרה. הביטול והחזרת יישובים ובסיסים נועדו בין היתר לסגור את החלל הזה.

רוב הטרור שהוא מדבר עליו זה לפני ההתנתקות

ואופן אבסורדי ההתנתקות הורידה את הטרור בג'נין.

אחרי ההתנתקות,

שכם וחברון היו הרבה יותר בעיתיות מאשר ג'נין

"מודל ג'נין" עם התיאטרון של של זביידי וכו'

וגם, שחזר הטרור לג'נין, כמות הצבא שהוקצה לטובת המקום היה קטן משמעותית מאשר מה שהיה קיים סביב ערים אחרות

יחד עם החברים שלו בבג"ץ

אם היה רוצה, היה פועל לעשות את זה

אחרי 7/10 היתה לו הזדמנות פז

גב של רוב העם (גם השמאל תמך בלהעיף את העזתים מכאן)

לגיטמציה בין לאומית

אבל הוא בחר במלחמה אבודה מראש (לך תוציא חמאסניקים מתוך אוכלוסיה. מחט בערימת שחת)

בשביל לרצות את ה"ימין על מלא"

והם התרצו (טעות גדולה שלהם)

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית

תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?

חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.

ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.

שועלים מחבלים בכרם המולדת: חובת השעה

השבר של השביעי באוקטובר מעניק משמעות מצמררת למילים: "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים... מְחַבְּלִים כְּרָמִים". האסון הלאומי הוא תולדה של שילוב קטלני בין אויב אכזרי מבחוץ לכרסום הרסני מבפנים:

• ערעור הלכידות: פועלם של גופים כגון "כוח קפלן" ו"אחים לנשק" עודד סרבנות, פגע בחוסן המנטלי והקרין חולשה החוצה. כדברי חז"ל על עקבות משיחא – "הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת".

• עלילות האנרכיסטים: תאים קיצוניים מפיצים עלילות כזב המאשימות את לוחמי צה"ל בהרג אזרחים, ובכך משרתים ישירות את תעמולת האויב.

• ניצול הפירוד: חמאס זיהה במדויק את נקודת השבר הפנימית והלם בעוצמה, כמימוש האזהרה: "כְּשֻׁעָלִים בַּחֳרָבוֹת, נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ".

•  הניצחון מחייב את הרחקת השועלים מבית.

הקביעה המקראית "מַהֵרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" מבהירה כי הסכנה הגדולה ביותר צומחת מתוכנו. כדי לקום מהחורבן, חובה עלינו להוקיע, לנטרל ולהיפטר לחלוטין מכוחות הפירוד וההרס העצמי. רק ניקוי יסודי של כרם המולדת מאותם שועלים, לצד אמונת ברזל, ימוטט את אויבינו מבחוץ ויוביל לגאולה: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

אני מודה שעד עכשיו לא האמנתי שבשורות הצבא יש לנו אוכלוסיה כזו אני אפילו מפחד לומר את השם זה מפחיד היום נפל לי האסימון והענין הוא שמאוד קשה לעלות על אנשים מהסוג הזה זו האמת שלי

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.